צרידות אצל מורים - ביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צרידות אצל מורים - ביטוח לאומי: .1המערער, מורה, לקה במיתרי הקול, כך שהוא סובל מצרידות. המשיב הכיר בליקוי זה כבפגיעה בעבודה. המערער הגיש בקשה לקביעת נכות מעבודה, בעקבותיה הועמד לבדיקת פוסק רפואי, שקבע ביום 5/5/96כי החל מיום 1/3/96, נכותו היציבה של המערער עקב הפגיעה בעבודה היא בשיעור %5, לפי פריט 71(א)(1) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(למבחנים אלה ייקרא להלן: "המבחנים" ולתקנות האמורות ייקרא להלן: "התקנות"). .2המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), אשר דנה בעניינו ביום 3/2/97וביום 31/3/97, והחליטה לדחות את הערר. כנגד החלטתה זו הוגש הערעור שבפני. .3תמצית טענות ב"כ המערער א. הועדה הטילה דופי במהימנותו של המערער, על היותו מטופל במרפאת ביה"ח בעפולה, שלא בצדק. (ב"כ המערער צירף לערעור אישור משנת 1994על כך שהמערער טופל, ללא הטבה, בשיעורי דיבור). ב. הועדה לא התייחסה במנומק לחוות דעתו של פרופ' פודושין. ג. הועדה טעתה בכך שלא הפעילה את תקנה 15לתקנות. .4תמצית טענות ב"כ המשיב א. פריט הליקוי מהמבחנים שפרופ' פודושין קבע שיש ליישם לגבי המערער (פריט 69(1)(ב) למבחנים), אינו מתאים כלל למצבו. ב. הועדה העדיפה את חוות דעתו של ד"ר פרדיס שהיתה בפניה על פני חוות דעתו של פרופ' פודושין. ג. בפני הועדה היה מסמך שהמערער לא טופל טיפול בדיבור. ד. יש להפריד בין המלצתה של הועדה על כך שהמערער יעבור טיפול לבין קביעותיה על נכותו של המערער. ה. הועדה נימקה את קביעתה שלא להפעיל את תקנה .15 .5התייחסות לחוות דעתו של פרופ' פודושין: א. ככל הנראה נפלה טעות סופר בחוות דעתו של פרופ' פודושין, בענין קביעת הפריט המתאים מהמבחנים. אולם, הועדה איננה חייבת לשים עצמה כמתקנת את הטעויות שנפלו בחוות הדעת, ואם הפריט שנבחר על ידי פרופ' פודושין אינו נוגע כלל למצבו של המערער, הרי שלא ניתן לקבוע שהועדה טעתה בכך שלא הסבירה יותר מדוע היא איננה קובעת למערער את אותו פריט ליקוי. ב. מכל מקום, הועדה התייחסה לממצאים שנרשמו בחוות דעתו של פרופ' פודושין ולא סתרה אותם, אך בשל האמור בס"ק א' לעיל - ברור גם מדוע לא הסכימה עם המסקנה שנרשמה בחוות הדעת. ג. אשר על כן, ככל שהדבר נוגע להתייחסותה של הועדה לחוות דעתו של פרופ' פודושין - אין לקבל את טענת ב"כ המערער. הפעלת תקנה 15לתקנות .6ב"כ המשיב טען כי הועדה הסבירה מדוע לא הפעילה את תקנה .15אכן, הועדה הסבירה זאת, אך הסברה (שהמערער חזר לעבודתו) איננו יכול לספק, כמוסבר להלן. .7ראשית - הועדה לא התייחסה כלל לגיל ולמין של המערער. ייתכן כי הועדה סברה כי לשני אלה אין השפעה על קביעת דרגת הנכות, אך אם זו דעתה של הועדה, היה עליה לציין זאת. לגבי גילו של המערער (יליד שנת 1936), היה על הועדה אף לנמק מדוע אין לכך השפעה, אם זו דעתה. .8מטענת ב"כ המשיב על כך שהועדה נימקה את אי-הפעלת תקנה 15לתקנות, ניתן להבין כי לדעת המשיב, לאור הוראות תקנת משנה (ב) של תקנה 15, אין הועדה חייבת להתייחס למקצועו של המערער, כאשר לדעתה הוא מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו. אם זו אכן הטענה, אין לקבל אותה, כמוסבר בסעיף 9להלן. .9(א) תקנה 15מחולקת לתקנות משנה, כך: - תקנת משנה (א) - נוקטת לשון "רשאית" לגבי האפשרות של הועדה לסטות מדרגת הנכות שבמבחנים בגין הגיל, המין והמקצוע של הנפגע. - תקנת משנה (ב) - מורה לועדה מתי היא חייבת להתחשב במקצוע. - תקנת משנה (ג) - מורה לועדה מתי שלא להתחשב בגיל, במין ובכושר לעבודה. ב. אמור מעתה: כשרצה מתקין התקנות להורות לועדה באילו מקרים אין היא אמורה להתחשב בגיל, במין ובכושר העבודה, ידע לקבוע זאת במפורש (כמו בתקנת משנה (ג)). ג. לפיכך, אם מחוקק המשנה לא נקט ניסוח דומה בתקנת משנה (ב) לענין מקצועו, אין מקום לומר שהמחוקק החליט, כביכול, למנוע מן הועדה להתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לא חל האמור בתקנת משנה (ב). ד. הפירוש הנכון של תקנה 15(א)-(ג) הוא לדעתי כך: הכלל נקבע בתקנת משנה (א) המתירה לועדה לסטות מן המבחנים. תקנת משנה (ב) מצמצמת את שיקול דעתה של הועדה ומחייבת אותה להתחשב במקצועו של הנפגע, כאשר מתקיימים התנאים האמורים בתקנת משנה זו ואילו תקנת משנה (ג) מונעת מן הועדה להתחשב בחלק מהקריטריונים, אם הובאו כבר בחשבון. ה. אמנם כבר בראשית דרכו של בית הדין לעבודה נפסק שאת הביטוי "רשאית" שבתקנה 15(א) יש לפרש כאילו נאמר ש"חייבת" הועדה לשקול את הפעלתה של תקנה 15(דב"ע לא/25-0 כהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 326), אלא שבהטלת החובה על הועדה, מכח ההלכה הפסוקה, אין כדי לשנות את פרשנותה של תקנה 15(ב), כמוסבר לעיל. ו. לפיכך, גם אם שב המערער לעבודתו, אין בכך כדי למנוע מן הועדה להתחשב במקצועו לצורך שיקול הדעת על פי תקנה 15, ולמעשה, לאור הפרשנות שניתנה לתקנה 15(א) חייבת היתה הועדה לשקול האם יש למקצועו של המערער משקל לגבי סטיה מהנכות שנקבעה במבחנים, אלא שהועדה לא התייחסה כלל למקצועו של המערער, ובמקצועו (מורה) יש משקל משמעותי לשאלת נכותו בגין צרידות. אפשרות השיפור במצבו של המערער: .6מהניסוח שנקטה הועדה ואף מהחלטתה בעת ישיבתה הראשונה, נראה כי הועדה ייחסה משקל מכריע לשאלת אפשרות השיפור במצבו של המערער. אסביר את מסקנתי זו. בדיון הראשון, ביום 3/2/97, סיימה הועדה את בדיקתו של המערער (היא לא הזמינה אותו שוב לבדיקה נוספת), רשמה מפיו שהוא קיבל 3- 2טיפולים של ריפוי בדיבור וקבעה במסגרת הממצאים כי איכות קולו של המערער אינה טובה אך ניתנת לשיפור. במסקנות אותה ישיבה נרשם על ידי הועדה כי היא תסיים את דיוניה רק לאחר שהיא תקבל את תיקו הרפואי של המערער מהמרפאה לריפוי בדיבור. מדוע מצאה הועדה טעם לבחון את התיק הרפואי ממרפאת טיפול בדיבור ? הרי הועדה ידעה ממילא מהו מצבו הנוכחי של המערער (על פי בדיקתו), ואף ידעה ממילא כי המערער לא עבר יותר מ-3- 2טיפולים (הוא לא טען שעבר יותר מכך). נראה איפוא כי רצונה של הועדה לקבל את התיק הרפואי האמור, היה לבחון אם הוא פעל כמצופה ממנו לשיפור איכות קולו, או שמא הפסיק את הטיפול בעודו באבו. חיזוק לסברה זו ניתן למצוא בדברי הועדה בישיבתה השניה, לאחר שהועדה כללה את קביעתה שהמערער לא קיבל טיפול של ריפוי בדיבור כחלק מביסוס מסקנותיה, בסעיף 29לפרוטוקול ישיבתה השניה. .7קריאת מסקנותיה של הועדה, בשתי ישיבותיה, כמכלול, מותירה את הרושם הברור שהועדה למעשה קבעה למערער שיעור נכות נמוך מזה שמוצדק לאור מצבו, וזאת עקב ידיעתה של הועדה שהמערער יכול לשפר את מצבו, באמצעות טיפול בדיבור, וסברתה של הועדה שהמערער לא עבר טיפולים כאלה ואיננו מוכר במרפאת טיפול בדיבור בעפולה. .8לא מצאתי שהועדה עשתה "הפרדה" בין המלצתה למערער לעבור טיפול, לבין קביעתה בענין נכותו, כפי שנטען על ידי ב"כ המשיב. המערער לא בא אל הועדה כדי לקבל ממנה המלצות רפואיות, אלא בא כדי שתדון בעררו ותקבע את נכותו. חזרתה של הועדה על דבריה, שמצבו ניתן לשיפור, נראית כבאה לנמק את הקביעה על שיעור נכותו ולא כ"המלצה" למערער. .9תפקידה של הועדה היה לקבוע את שיעור נכותו של המערער על פי התרשמותה ממצבו בעת הבדיקה. הועדה איננה רשאית להפחית משיעור הנכות המגיע למערער, רק בשל העובדה שלדעתה הוא יכול, באמצעות טיפול מתאים, לשפר את מצבו. ככל הנראה גם ב"כ המשיב אינו חולק על כך (דברים ברוח זו נאמרו מפיו במהלך הדיון, אך לא נרשמו בפרוטוקול). .10בדב"ע מח/15-01 ששון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 128נידונה השאלה אם יש לקבוע מצבו של חולה אפילפסיה כפי שהוא לאחר נטילת תרופות המפחיתות את תדירות ההתקפים, או כפי שהיה בלא התרופות. בית הדין הארצי קבע באותו פסק דין, כי על הועדה לקבוע את הנכות על פי המצב בפועל (שם המערער אכן נטל תרופות ששיפרו את מצבו). גם בענייננו, מן הדין שקביעת נכותו של המערער תהיה על פי מצבו בפועל, ומבלי קשר לשאלה אם מצבו ניתן לשיפור אם לאו. לסיכום .11בשל טעותה המשפטית של הועדה באי-מתן הסבר מספיק על כך שלא הופעלה תקנה 15לתקנות, יש להשיב את עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שתנמק כראוי את מסקנתה בענין תקנה .15באותה הזדמנות, יש להבהיר לועדה שאל לה להפחית משיעור הנכות המתאים למצבו של המערער, רק בשל דעתה של הועדה על סיכוייו של המערער לשפר את מצבו. .12אשר על כן אני מורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. א. המשיב ידאג כי בפני הועדה יהיה המסמך משנת 1994שצורף לכתב הערעור, כך שהועדה תהיה מודעת לתוכנו. תשומת לב הועדה מופנית לכך שבקביעת דרגת נכותו של המערער,] על הועדה לקבוע את קביעתה על סמך מצבו של המערער בעת הבדיקה, ואין להפחית משיעור הנכות המתאים, רק בשל האפשרות הקיימת לשיפור עתידי במצבו של המערער. ב. הועדה תאפשר למערער לטעון בפניה, בעל פה או בכתב, טענות לענין השפעת גילו, מינו ומקצועו על הצורך בסטייה מדרגת הנכות שנקבעה במבחנים. ג. לאחר מכן, תדון הועדה מחדש בשאלת הפעלת תקנה 15, ותנמק את מסקנתה, בנוגע לגילו, למינו ולמקצועו של המערער. .13על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, בסך -.500, 1ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/11/97, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/11/97ועד התשלום בפועל. .14כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק הדין יומצא לו.דיני חינוךצרידותביטוח לאומימורים