קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת זקנה למי שיש לו אזרחות אמריקאית: א. הרקע וההליך: .1התובע הגיש לנתבע ביום 8.6.97תביעה לתשלום קצבת זקנה (נ/1). בתביעתו ציין כי הינו יליד 1.1.31וכי עלה לישראל מארה"ב ב-.23.3.55 מעניין לציין כי התובע לא ציין בתביעתו כי נעדר מישראל בתקופה כלשהי מיום עלייתו לישראל. התביעה נדחתה מ- 1.1.97בנימוק כי התובע לא הוכר כתושב ישראל מ-30.8.79, בהסתמך על סעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995(להלן: "החוק"). .2בתביעתו טען התובע כי הינו תושב ישראל שהגיע לגיל המזכה, ושמרכז חייו בישראל. התובע מפרט תקופות עבודתו בישראל, ומציין כי "חזר" ארצה לאחר שיפוץ הבית, וכי מ- 20.12.96הוא ואשתו מתגוררים בישראל (סעיף 20לתביעה). גם כאן מעניין לציין, כי התובע לא מציין כלל כי במועד כלשהו עבר לחיות ולעבוד בארה"ב, או כמה זמן שהה שם. התובע מציין כי מרכז חייו בישראל, שכן מחזיק הוא בית בישראל, 3ילדיו נולדו בישראל, כי שילם דמי ביטוח מ- 1952עד 1979, כי יש לו בית רק בישראל וכי ב- 1997הקים עסק חדש בישראל. .3בהגנתו הכחיש הנתבע טענות התובע לתושבות וטען כי אף לאחר .12.96 20שהה התובע מרבית זמנו בחו"ל, וכי מרכז חייו מ- 1979הוא בארה"ב, כי יש לו אזרחות אמריקאית ובוטח שם בזכויות פנסיוניות, כי תשלום דמי ביטוח אינו קובע לענין תושבות, וכי בדין נדחתה התביעה. .4התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וכן תצהירי 4עדים מטעמו. בדיון נשמעו אך התובע ו- 2מעדיו (זוג חברים), וב"כ התובע ויתר על עדות 2העדים האחרים. מטעם הנתבע לא הוגשו עדויות. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבתיק - ניתן פסק הדין. ב. ההכרעה: .1כבר נקבע כי הכרעה בשאלה אם פלוני הינו תושב ישראל - אם לאו, תבחן לאור מכלול הנסיבות מהי זיקתו למעשה, האם מדובר בזיקה ארעית או שבפנינו זיקה שיש בה להראות כי ישראל היא מרכז חייו, כאן חי הוא וכאן ביתו (נה/132-0 המל"ל נ' חלואני מלכה). הטוען לתושבות - עליו להוכיחה, והנטל על הטוען לזכאותו לגמלה (דב"ע נב/100-0 המל"ל נ' אמנה אערעאר, פד"ע כה' 107, בעמ' 2-11; דב"ע נו/275-0 משאהרה פואד נ' המל"ל, נו/286- 0אביוב נ' המל"ל, נז/14- 0ילוז נ' המל"ל). נבחן איפוא עדויות התובע, האם הוכיח כי מרכז חייו בישראל, האם חי הוא כאן, האם זהו ביתו. .2בנ/ 1סעיף 8, עת נתבקש התובע ליתן פרטים על התעסקות ושהות בחו"ל, ציין שהות ועבודה בחו"ל רק מ- .4.81אין כל ציון בדבר מועד יציאתו של התובע לחו"ל. כבר ציינתי לעיל, כי גם בתביעתו לביה"ד אין התובע טורח לגלות העובדות - ואין הוא מציין כלל (!) ממתי חי בחו"ל, האם ובמה עבד שם, אזרחות שרכש שם, נכסים וכו'. אזכיר כי התביעה נדחתה ע"י הנתבע מ-1.1.97, כעולה ממכתב הדחייה, בשל העדר תושבות מ- 30.8.79(מכתב המל"ל מ- 28.7.97שצורף לתביעה) וממילא ברי היה לתובע כי עליו להתמודד עם טענה זו. טענתו היחידה של התובע בתביעה לביה"ד היא כי מ- 20.12.96גרים הוא ואשתו בבית שרכשו ב- 1980(לאחר שמכרו בית שהיה בבעלותם מ-1959), וכי בשנת 1997(לא צויין מתי) הקים עסק חדש בישראל. רק בתצהירו, שהוגש לביה"ד ביום 7.5.98, מציין התובע כי "חזרנו ארצה לאחר 17שנים ששהיינו (צ"ל "שהינו") בחו"ל" (סעיף 6יז'), ואם טוען התובע כי חזר לישראל ב- 20.12.96, לאחר כ- 17שנה, דהיינו, ניתן להסיק כי עזב את ישראל ב - .1979(לא צויין מועד מדוייק). אעיר כי כך אף עולה מטענות הנתבע בהגנתו (סעיף 18,17). מעניין לציין כי רק בתצהירו של העד אוריאלי (שלא היה בביה"ד) מצוין תאריך נסיעה לחו"ל - "שנת 1980". .3בנ/ 1(סעיף 8) מציין התובע עבודה בחברה לתשמישי קדושה החל מ 1.12.96, ולא ציין מועד סיום. לא צויין גם מיקום. משכך, נשאל בענין זה בחקירתו הנגדית והשיב "החברה שצויינה עובדת בארץ מאותו מועד שאני עליתי ארצה. עליתי ארצה ב - 20.12.96, החברה מאז פעילה בישראל, והקמנו מאז חברה דומה בישראל". (עמ' 7שורות 16-15). דא עקא, כי בהמשך אישר כי "הקמנו חברה חדשה בשם דומה בישראל, שעוסקת באותו דבר, וזאת בספטמבר 97'. דהיינו, מעדותו-הוא עולה בבירור כי מדובר בחברה זרה וכי החברה בישראל, איננה קיימת וממילא אינה פעילה מ - 12/96כטענתו הראשונה, אלא רק לאחר כ- 9חודשים (מספטמבר 1997). חיזוק לאמור מוצאת אני בעדות אשת התובע בהליך שהתנהל בתביעתה-היא בפני כב' השופטת בן-יוסף (דב"ע נז/1379-0): "בעלי עבד שם עד שהוא גמר שם את העניינים, סביבות אוגוסט", (נ/ 2שורות 26-25). דהיינו, עפ"י עדות אשת התובע בפני כב' השופטת בן -יוסף, המשיך התובע בעבודתו בארה"ב עוד חודשים לאחר המועד הנטען לחזרתו לישראל. המועד שציינה אשת התובע אינו מקרי אף הוא, ותמוכין לו, מוצאת אני בעדות התובע בפניי, לפיה הקים חברה בישראל בספטמבר 1997, ומשלם הוא "ביטוח לאומי כעובד בישראל מספטמבר 1997". (עמ' 7שורות 22-21). משעומת התובע עם עדות אשתו בתביעתה (נ/2) מסביר הוא כי יש לפרש את המילה "עבד שמה" כפעולות עבודה שעשה בארה"ב, ע"מ להעביר העבודה בישראל. לא מצינו הסבר בטיעוני התובע הכיצד אם שב לישראל כטענתו ב- 20.12.96- לא פעל להעברת עסקיו לישראל עד למועד זה, ומאידך, אף בתביעתו לביה"ד מציין הוא כי "בשנת 1997הקים עסק חדש בישראל" (סעיף 25). ממכלול נסיבות אלה, אין ספק בעיניי כי אין מדובר בעבודה ובקיום מרכז חיים בישראל לפני .1.1.97ראוי לציין עוד כי אף התובע עצמו טוען שמרכז חייו בישראל, וחזר לישראל רק החל מינואר 1997(סעיף 5לתצהירו). מעניין לציין כי לא בתביעתו, לא בתצהירו ולא בעדויותיו - לא הגיש התובע איזשהו מסמך, שיכול שיהא בו לתמוך בגירסתו, לפיה העביר את מרכז חייו לישראל. לא הוגש צילום דרכון, שיהא בו כדי להראות שהות בישראל, גיחות קצרות ומעטות לחו"ל, מסמכי הקמת חברה, מסמכים המוכיחים סיום עסקים בחו"ל, מסמכים המעידים על כך כי בתקופה שבין 20.12.96ועד אוגוסט 1997אכן עסק בסיום עסקים בחו"ל והקמתם בישראל וכו'. .4מענין לציין כי תצהירי עדיו של התובע הוגשו (כמתחייב מהחלטתי מ - 29.1.98) ביום .24.2.98 תצהיר התובע עצמו הוגש רק בישיבת ביה"ד מ- 7.5.98ונחתם אך באותו יום. עוד ראוי לציין כי התובע ועדיו התמקדו במועד סיום השיפוץ בביתו כנקודת זמן רלבנטית - ולא היא. מהחומר שבפניי עולה כי התובע ואשתו היו בעלים של בית בישראל החל משנת 1959, ובית קטן יותר מ - 1980, וכי שיפוצו החל מ - .1995 ממילא, משהיה התובע בעלים של נכס כאמור במהלך כל השנים, מועד סיום השיפוץ בו, אין בו כל ראיה ליצירת זיקה, כשם שאין לומר שעם תחילת השפוצים הפך לתושב או כי עם מכירת דירתו בחו"ל - הפך לתושב. עוד אציין כי בתצהירי העדים ובעדותם, לא צויינו תאריכים. .5שורשיו של התובע בישראל, מגורים בישראל עד 79, עבודה בישראל עד שנה זו, רכישת בית בישראל, והקמת משפחה, תשלום כמבוטח למל"ל - אין די בהם. גם לאחר 1.1.97המשיך התובע ועבד בחו"ל, ומסתמא אף חי שם לתקופות כאלה או אחרות. לא הונחה תשתית ראייתית - ולו לכאורית - כי לאחר 1.1.97רכש התובע זיקת קבע לישראל וישב בה ישיבת קבע. ואם אכן התובע יושב קבע בישראל לאחר שנדחתה תביעתו (ראה גם נ/2) - טענה זו יפה להליך אחר. עוד ראוי לציין כי משעסקינן בתקופת חיים ארוכה בחו"ל, תקופה בה לא יכול להיות ספק כי לא היה התובע תושב ישראל, אין די בפרספקטיבה קצרה של מספר ימים (מ- 20.12.96ועד 31.12.96כולל), ואף לא תקופה של שבועות או חודשים בודדים, כדי לבחון ולקבוע כי אכן, עובדתית, ישראל היא ביתו, כי אין מדובר במקום ישיבה ארעי או זמני, וכי אכן מקום מושבו הקבוע הוא ישראל. .6הקביעה בהליך שבפניי אינה נבחנת או מושפעת מהצורך שנחסך בחבלי קליטה/תקופת קליטה וכו' (סעיף 20לסכומי תובע), ואף לא מהמצב שנוצר לאחר מכתב הדחיה של הנתבע, שהרי ביה"ד מעביר תחת שבט הבקורת אך את ההחלטה שנתקבלה, ולא כל מידע אף אם הוא רלבנטי, שארע אח"כ. ודאי שאין לנו ענין ב"רצונו של הגבר הישראלי" המוכח ע"י שיקום ביתו ורכישת מכונית (ראה פסקא 2בפרק ו' לסכומי תובע). עוד אעיר כי במכתב הדחייה צויין כי התביעה לקצבת זקנה נדחית שכן לא הוכר כתושב ישראל מ- 30.8.79- משכך, אין די "באחריתו מעידה על ראשיתו", שכן ענין לנו בתקופה ארוכה של 17שנה בה התובע עצמו אינו טוען כי היה תושב. וודאי שאין לומר כי מדובר בזמניות/ארעיות בשהות בחו"ל (דב"ע מד/95-0 אבו שאלח נ' המל"ל פד"ע ט"ו 466). גם היותו תושב לפני שנת 1979אינה מסייעת, שהרי אין חולק כי באותן שנים רכש תקופת אכשרה. המחלוקת היא האם בעת שהגיע התובע לגיל זקנה היה מבוטח כהגדרתו בסעיף 240לחוק, ובין היתר "תושב". (במאמר מוסגר אעיר כי בפסקא 2עמ' 1לסכומי הנתבע נפלה טעות סופר וכי צ"ל רשום "בין השנים 89ולא 98"). .7אין בקביעתי בפסק דין זה כדי לומר כי לא יוכל התובע, לאחר מועד זה, להחשב תושב ישראל, לכשיוכיח, עפ"י מכלול הנסיבות, כי אכן מרכז חייו בישראל וכי יושב הוא כאן באופן קבע. אז יוכל להוכיח כי אכן מימש כוונתו לנהל חייו בישראל. .8משכך, ולאור כל הנסיבות שהובאו בפניי - לא הרים התובע הנטל המוטל עליו, ודין התביעה להדחות, משהתובע עד ליום 1.1.97לא היה תושב ישראל. אין צו להוצאות.משרד הפניםקצבת זקנהאזרחות