קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת נכות לחולי אפילפסיה: השופט ע' רבינוביץ .1זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (בל 1070/98; השופטת וירט ליבנה כדן יחיד), אשר דחה את ערעור המערערת על החלטת הועדה לעררים לעניין ביטוח נכות מיום 9.6.1998(להלן - הוועדה), אשר קבעה, כי המערערת לא אבדה % 50מכושרה להשתכר. .2העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי הן אלה: "(א) המערערת הינה חולה באפילפסיה. (ב) בתאריך 1.7.97ועדה לעררים קבעה כי המערערת לא איבדה %50 מכושרה להשתכר וכי היא מסוגלת לעבודה במשרה המלאה. (ג) על כך הוגש ערעור בפני בית הדין וכב' השופטת מאירי בפסק הדין מיום 27.1.97קבעה כי יש להחזיר את עניינה על מנת שהועדה תשקול מחדש את החלטתה. (ד) בעקבות פסק הדין הועדה דנה בעניינה של המערערת בשתי ישיבות. בישיבה הראשונה מיום 19.5.98דנה ללא נוכחות התובעת. לאחר עיון בחוות הדעת הנוירולוגית ביקשה לזמן לישיבה נוספת את המערערת ושמעה ממנה על תלונותיה. (ה) הועדה שמעה את תלונות המערערת כי בכל מקום עבודה, לאחר שהיא מקבלת התקף, מפטרים אותה, ולכן קבעה כי על המערערת למצוא מקום עבודה שלא יושפע מהמחלה או לקבל הכשרה לעבוד כעצמאית. .3בית הדין האזורי דחה את ערעור המערערת בנמקו את החלטתו במילים הבאות: ".6 עיון בדוחות הועדה מלמד כי הועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין ומפרטת את השיקולים שהביאו לקביעתה הגם שבית הדין מבין את תחושותיה הקשות של המערערת כלפי קביעת הועדה, הרי שבית הדין אינו מוסמך להמיר שיקול דעתה המקצועית של הועדה בשיקול דעתו. בית הדין מוסמך להתערב בהחלטות הועדה אם נתגלתה טעות שבחוק. במקרה זה המערערת לא הצביעה על טעות שבחוק אלא כל טענותיה נסמכת על טעות שבשיקול דעת מקצועי של הועדה. .7משלא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הועדה, אין מנוס אלא לדחות את הערעור". .4בבקשת רשות הערעור (בר"ע 49/99) שהייתה לכתב הערעור, לאחר קבלת הרשות להגשתו, טענה המערערת את הטענות הבאות: (א) כל חולי האפילפסיה מקבלים % 75נכות "על פי חוק". (ב) למערערת התקפים אפילפטיים רבים ומחלתה פעילה. אין זה נכון, שהמערערת אמרה בוועדה, כי היא מקבלת 2- 1התקפים קלים בחודש. הנכון הוא שהיא מקבלת 2- 1התקפים ליום, הכרוכים באיבוד שיווי המשקל, השמיעה, הדיבור, הזיכרון והשליטה בצרכים. (ג) בדיקת הנוירולוג שבדק את המערערת הייתה קצרה ושטחית. (ד) הוועדה טעתה בשיקול הדעת, וזו טעות שבחוק. (ה) המערערת פוטרה ממספר מקומות עבודה בגלל מחלתה. הקביעה שהיא כשירה לעבוד בין התקף להתקף "מוזרה ולא מובנת". (ו) מקומות עבודה רבים "סגורים" בפני חולי אפילפסיה, ואין מקבלים אותם מראש לעבודה, אם ידועה מחלתם, ומפטרים אותם, כאשר נודעת מחלתם. (ז) ההגבלות שקבעה הוועדה להעסקת המערערת, שבאות לידי ביטוי, בין השאר, בעבודה ללא קהל, לא במקום גבוה, ללא מכונות וכיוב', מעמידות בספק מציאת מקום עבודה כזה, אם בכלל קיים. (ח) המערערת בטיפול מחלקת השיקום מזה שלוש שנים, אך מעולם לא הצליחה למצוא מקום עבודה באמצעותה, קל וחומר שיקשה עליה "כאדם פרטי" למצוא מקום עבודה מתאים. (ט) כדי למצוא מקום עבודה כעצמאית, צריכה המערערת להשקיע כספים בעסק, ולה אין כספים שתוכל להשקיעם. .4ב"כ המוסד טען שאילו היה למערערת התקף אחד גדול לחודש או אחד לכמה ימים, אין ספק שהייתה מקבלת אחוזי נכות גבוהים, וכי אם אכן חלה החמרה בתדירות ההתקפים, יש מקום לבדוק אותה מחדש. לדבריו, על פי הנתונים שהיו בפני הוועדה מדובר בהתקפים בשכיחות נמוכה יותר, וכי התקפים קלים מתבטאים בניתוק מן הסביבה וערפול לשעה קלה. ב"כ המוסד הסכים, שאת הצעת הוועדה לשקמה כעצמאית, יש להוריד מן הפרק. .5דין הערעור להתקבל מטעמים אלה: (א) הוועדה התייעצה עם הנוירולוג ד"ר גלזר משה (להלן - הנוירולוג), ששוחח עם המערערת ועיין בתיקה הנוירולוגי בקופת חולים לאומית, שם היא מטופלת על ידי ד"ר רוני מילוא (להלן - הרופא המטפל). (ב) הנוירולוג קבע, כי למערערת % 40נכות רפואיים לפי סעיף 30(1) ג-ד למבחני הנכות ו- % 40נכות רפואיים לפי סעיף 30(5) iiג' למבחני הנכות. (ג) סעיפים 30(1) (ג) - (ד) למבחני הנכות קובעים: "כפיון (grand mal) בהתקפים פרכוסיים המלווים איבוד ההכרה הנכות תיקבע לפי הפירוט כלהלן: ... ג. בצורה בינונית - היה בממוצע התקף אחד ב-4- 3חודשים - %.30 ד. בצורה ניכרת - היה בממוצע התקף אחד לחודשיים - %.50" יצוין, כי המערערת דווחה בשיחה עם הנוירולוג על התקף עד כדי התעלפות פעם בחודש. (ד) סעיף 30(5) iiג' למבחני הנכות קובע: " minor seizures(petit mal) התקפים קצרים של קיפוח מצב ההכרה (absence) עד לאבדן מוחלט של ההכרה, העלולים להיות מלווים ע"י פעולות אוטומטיות או הפרעות פסיכו-מנטליות כגון: (הזיות, הפרעות בחשיבה, במצב הרוח, בזכירה וכדומה) . Iלא היו התקפים במשך שנתיים %.0 .Iiהיו בממוצע מדי חודש בחודשו - ... ג. בצורה ניכרת - יותר מ- 4התקפים - %.40" (ה) בדו"ח הוועדה נכתב, כי על פי דברי המערערת יש לה 2- 1התקפי אפילפסיה קלים כל חודש. בסעיף ג לפרוטוקול הוועדה: "פרטי הנכות והערר מפי התובע", אין ביטוי לדברים הנ"ל כפי שצוטטו מפי המערערת בדו"ח הוועדה. (ו) יתר על כן, נתון זה שבדו"ח הוועדה על 2- 1התקפי אפילפסיה קלים בחודש, סותר את חוות דעת הנוירולוג, שסיווג את המערערת כמי שסובלת ביותר מ- 4התקפים קלים בממוצע בחודש. (ז) בדו"ח הוועדה גם אין הבחנה בין התקפים קלים להתקפים גדולים, הנזכרים בחוות דעת הנוירולוג. (ח) חוות דעת הנוירולוג אמורה לשמש ככלי עזר רפואי לוועדה, ועל הוועדה להשתמש בנתונים הרפואיים הקבועים בחוות דעת זו כבסיס הרפואי להחלטתה. הוועדה התייחסה, לכאורה, לנתונים רפואיים שונים מהנתונים שבחוו"ד הנוירולוג, ובכך יש לראות טעות שבחוק. (ט) יש לציין, כי המערערת צרפה לטענותיה בערעור את דו"ח הרופא המטפל, הנושא תאריך 25.11.97הקודם לתאריך ישיבת הוועדה ולפיו "יש עדיין 1-2 אירועי התנתקות ביום". נתון זה גם הוא מן הראוי שיוצג לוועדה. (י) כאמור, אמר ב"כ המוסד עצמו, שאם אכן היה למערערת התקף אחד גדול לחודש או התקף אחד בכל כמה ימים, אין ספק שהמערערת הייתה מקבלת אחוזי נכות גבוהים יותר. על פי חוות דעת הנוירולוג לכאורה, אכן, אלה פני הדברים. (יא) הנוירולוג קבע בחוות דעתו הנ"ל, כי "מומלצת עבודה ללא סיכונים גובה, אש, חשמל-מים עמוקים, מכונות זזות וללא מגע קהל". הגבלות אלה אינן עניין של מה בכך, והן מצמצמות משמעותית את מרחב מקומות העבודה שעומד לרשות המערערת. הוועדה המליצה, כאמור, שהמערערת תהיה בקשר עם עובדת השיקום כדי להכשיר אותה לעבודה עצמאית יותר, אך לדברי המערערת ניסיונה עם מחלקת השיקום מזה 3שנים לא נשא פירות, והכשרתה כעצמאית גם היא אינה באה בחשבון, כפי שמוסכם גם על ב"כ המוסד. .6(א) מסקנת הדברים היא, שיש להחזיר את התיק לוועדה, כדי שתתייחס לנתונים הרפואיים ביחס לתדירות התקפי האפילפסיה הקלים והגדולים, כפי שמופיעים בחוות דעת הנוירולוג ובמסמך הרופא המטפל ותשקול שנית, האם נתונים אלה אינם מצדיקים שינוי החלטתה לגבי כושרה של המערערת להשתכר. הוועדה תסביר את משמעות סוגי ההתקפים השונים, כפי שמופיעים בדו"ח הנוירולוג, לגבי כושרה של המערערת להשתכר. (ב) הוועדה גם תבדוק את טענות המערערת, בקשר לניסיונות הכושלים לשקמה, במסגרת מחלקת השיקום של המוסד ותבחן, האם המגבלות המוטלות על המערערת ביחס למקומות העבודה, שהיא יכולה לעבוד בהן ולגבי סוגי העבודות שהיא יכולה לעסוק בהם, כפי שעולה מדו"ח הנוירולוג, מצדיקים קביעת דרגת אי כושר להשתכר לגביה, גם לאור הטענה לניסיונות שיקום כושלים, וההסכמה, שאינה יכולה להשתקם כעצמאית. הוועדה תנמק את ההחלטה. .7סוף דבר הערעור מתקבל. המוסד ישלם למערערת שלא הייתה מיוצגת, הוצאות משפו בסך 350ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. קצבת נכותאפילפסיהנכות