קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קריינות פרסומות בקניון - משכורת: התביעה בתיק זה היא לשכר עבודה, וזאת בהתייחס לתקופה מ- 23.5.95ועד .30.7.95בכתב התביעה הסכום שנתבע הוא בסך 840, 13ש"ח, כאשר בתצהיר עדות הראשית של התובעת הופחת סכום התביעה עפ"י פירוט שהתובעת נתנה בתצהירה. בכתב התביעה מצויין כי התובעת הועסקה ע"י הנתבעים, בין השאר, כקריינית ומנחת פירסומות בקניון בלוד סנטר. עפ"י כתב התביעה נטען כי, סוכם בין הצדדים כי, השימוש בקולה של התובעת מתוך קלטת של פירסומות, יעשה רק במקרים שהתובעת בחופשה או בחופשת מחלה. התובעת נתנה הסכמתה להשמעת קולה במקרים שכאלה בתנאי שהיא תקבל את שכרה והנתבעים הסכימו לכך. לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה אצל הנתבעים ביום 23.5.95, הופתעה לגלות שהנתבעים ממשיכים לעשות שימוש בקלטות במקום להחזירם לידיה או להשמידם. התובעת דורשת שכר בגין 12שעות עבודה ליום מ-00: 09ועד 00: 21וכן 7שעות ביום ו' מ-00: 09עד 00: 16ושעתיים וחצי במוצ"ש; הכל על בסיס 20ש"ח לשעה כמפורט בכתב התביעה, ו- 15ש"ח לשעה עפ"י התיקון שהוכנס בתצהיר עדותה הראשית. התובעת גם שומרת על זכותה לתבוע את שכרה לאחר 30.7.95, אם יתברר כי גם לאחר זאת הפרו הנתבעים את ההסכם. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים נטען כי התובעת הועסקה כעובדת שכירה עד 23.5.95, כאשר בין היתר היתה קריינית. זכויות היוצרים, לגבי הפירסומות שהקליטה התובעת או שידרה, הינם של הנתבעים וקלטת הפירסומות הינה רכושה הבלעדי של הנתבעים כמפיקים וכבעלי זכות היוצרים. שכרה של התובעת לא היה 20ש"ח לשעה כפי שטענה בכתב התביעה; וכי סך הקריינות של התובעת מידי שעה הסתכם במספר דקות מועט. לאור כל זאת, דין התביעה להדחות משלא הוסכם בין הצדדים, כי התובעת היא בעלת הזכויות על הפירסום או הקלטת. בתצהיר עדותה, כאמור, צימצמה התובעת את התביעה על בסיס שכר שעה של 15ש"ח, אך חזרה על הנטען בכתב התביעה לגבי יתר הפרטים. בתצהיר העדות מטעם הנתבע מס' 1נטען כי הפירסומות של בעלי החנויות בקניון הסתכמו מידי שעה בכ- 10דק'. התובעת היתה עובדת שכירה ולה תפקידים שונים ומגוונים; מעבר לקריינות, השמעת שירים ופירסומות, היא גם הודיעה הודעות מטעם הקניון, פנתה ללקוחות כדי שירכשו פירסומות, כתבה טקסטים, גבתה כסף מלקוחות. עוד נטען כי הקלטת של הפירסומות שהוקלטה היתה באורך של 10דק' סה"כ, כאשר כל פירסומת היא כ- 30שניות. מה גם שהקלטת כללה קריינות גם בכולם של אבי חזקיה וורדה אלון - עובדים נוספים של הנתבעים. התובעת קיבלה שכר עבודה ולא סוכם עימה על תשלום כלשהו על זכויות יוצרים, או עבור השמעת קולה בהעדרה. בדיון במעמד הצדדים נחקרה התובעת על תצהיר עדותה. התובעת טענה כי מלכתחילה תבעה שכר לפי 20ש"ח לשעה על בסיס השכר ששולם לה במקום עבודתה החדש, אך כדי לחסוך בהבאת עדים צימצמה את התביעה ל- 15ש"ח לשעה עפ"י השכר ששולם לה בעת עבודתה אצל הנתבעים. התובעת חזרה וטענה לגבי קיום הסכם בינה לבין הנתבעים, לפיו לא יעשה שימוש בקלטת בקולה, אלא בתקופת עבודתה כאשר היא נעדרת עקב מחלה או חופשה. לדבריה, ההסכם נעשה כחודש לאחר תחילת עבודתה, כאשר חלתה והיתה דרישה מצד בעלי החנויות להשמעת פירסומות בקולה. התובעת טענה גם כי השמעת הפירסומות מידי שעה התארכה בין 40- 35דק', זאת משהיו בעלי עסקים שדרשו השמעת פירסומת מטעמם מספר פעמים משך שעה. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת כיצד זה לא הזכירה את ההסכם הנטען במכתבים ששלחה היא או שנשלחו באמצעות עורכי-הדין מטעמה, ולכך השיבה כי היא לא התייחסה לכך משזו היתה תשובה על מכתב מטעם הנתבעים, שבו לא הוזכר נושא ההקלטות. התובעת גם אישרה כי במהלך עבודתה אצל הנתבעים לא חזר כל שיק שקיבלה מידי הנתבע מס' .1 הנתבע מס' 1בחקירתו טען כי לא היה כל הסכם עם התובעת לגבי אי שימוש בקלטת, שהוקלטה בקולה, בהעדרה. לטענתו, כבר עם כניסתו לעסק של השידורים בקניון הביא עימו מיני דיסק והקליט את קולה של התובעת, כמו גם קולם של שני שדרנים נוספים. תמורת עבודתה הכוללת שולמה לתובעת משכורת גבוהה בשיעור של 000, 3ש"ח. עוד הדגיש כי הוא לא איחר בתשלום משכורות התובעת וכי סכום של 070, 1ש"ח, שהתובעת ציינה כסכום ששולם לה באיחור, מתייחס לתקופת עבודתה טרם כניסתם של הנתבעים לעסק ואשר שולם לה ע"י הנתבעים בעקבות אולטימטום שהציגה, לפיו תפסיק לעבוד. בטרם השמיע ב"כ התובעת את סיכומיו, נתבקש ע"י ביה"ד לשים את הדגש על השאלה: מכח מה קמה לביה"ד סמכות לדון בתביעה כפי שנוסחה בתיק זה. לטענת ב"כ התובעת, התביעה נובעת מיחסי עובד מעביד; ושהמעביד הפר את חובת הנאמנות שחלה עליו, במקרה זה שלא להשתמש בדברים בניגוד למוסכם בין הצדדים, הרי שיש לחייבו בתשלום שכר או לחלופין פיצוי עבור אי תשלום השכר בגין התקופה שבה התובעת היתה זכאית לשכר עקב השימוש שנעשה בקולה בניגוד למוסכם בין הצדדים. לטענת ב"כ התובעת, דיני העבודה הכירו במצב בו עובד זכאי לשכר או לפיצוי על אי תשלום שכר על תקופת אי עבודה בפועל. לטענתו, יש לקבוע כי זכותה של התובעת נובעת מהסכם העבודה. לגבי חישוב השעות, ביקש לקבל את גירסת התובעת, שעבודתה העיקרית היתה קריינות ולכן היא זכאית לשכר בגין שעות ברוטו ולא רק על משך זמן השמעת הפירסומות שהיה כ- 40דק' לפי עדות התובעת. ב"כ הנתבעים הדגיש שהתביעה מתייחסת, כפי שמוסכם על הצדדים, לתקופה שלאחר תום יחסי עובד מעביד בין הצדדים, כאשר נתבע שכר עבודה בגין השמעת קולה של התובעת בתקופה זו. התובעת לא הוכיחה את ההסכם הנטען, כמו גם לא הוכיחה את הזמן שבמהלכו הושמעו הפירסומות כטענתה. גם גירסתה לגבי השכר השתנתה מכתב התביעה לתצהיר. התובעת סתרה את עצמה תוך כדי עדותה בחקירה נגדית, הן לגבי השיק של הנתבע שחזר כביכול והן לגבי השכר שהיה צריך להשתלם לה. יש לקבל את גירסת הנתבעים לגבי משך זמן הקריינות שהשתרע על דקות מספר מידי שעה והן לגבי העובדה שלא היה כל סיכום בינם לבין התובעת בהתייחס לאי השמעת קולה מעל גבי הדיסק. התובעת קיבלה שכר עבודה גבוה בתקופת קיומם של יחסי עובד מעביד; ועבודתה כללה, לא רק קריינות, כפי שעלה מעדות הנתבע מס' .1אין לקבל את התביעה המתייחסת לשכר עבור מלוא השעה, כמו בזמן שהתובעת עבדה בפועל. לאור זאת ביקש דחיית התביעה. להלן החלטתנו:נ- השאלה הראשונה שמתעוררת בתיק זה היא שאלת סמכותו של ביה"ד לדון בתביעה, זאת משעלה מכתבי הטענות ומהעדויות כי מדובר בתביעה לשכר עבודה בהתייחס לתקופה שלאחר ניתוק יחסי עובד מעביד בין הצדדים. ב"כ התובעת ביקש ללמוד גזרה שווה, בענין סמכותו של ביה"ד לדון בתביעה זו, ממקרים בהם ביה"ד פסק שכר עבודה לעובד שפוטר ולא עבד ובדיעבד נקבע כי הפיטורין היו שלא כדין. סעיף 24א (1) קובע את סמכותו היחודית של ביה"ד לדון בתובענה בין עובד למעביד, כאשר עילת התביעה היא ביחסי עובד מעביד. ב"כ התובעת אומנם טען בסיכומיו כי התביעה נובעת מיחסי עובד מעביד, אך אנו סבורים כי, מן הטענות והראיות שהובאו בפנינו, עולה בבירור כי אין מדובר בתביעה שעילתה ביחסי עובד מעביד. יחסי עובד מעביד בין הצדדים נותקו ביום 23.5.95, יום בו גם חדלה התובעת לעבוד בפועל. התביעה מתייחסת לשכר עבודה עבור התקופה שמ- 23.5.95ועד .30.7.95בתקופה זו לא נתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים; ואין לקבוע כי רק מהטעם שהתובעת עבדה עד 23.5.95אצל הנתבעים, תביעתה נגד הנתבעים, בהתייחס לתקופה שלאחר תום יחסי העבודה, אף היא עילתה ביחסי עובד מעביד. כבר נפסק כי תביעת בעל מסעדה כלפי עובד שלו בגין חוב, שעילתו באי תשלום בגין מסיבה שערך העובד במסעדה, איננה תביעה שעילתה ביחסי עובד מעביד. (דב"ע נא/166- 3שמעונוב -נ- מנהטן רשת מסעדות בע"מ פד"ע כ"ג 488). טענת התובעת המתבססת על הסכם בין הצדדים, בדבר אי שימוש בקולה מעל גבי הקלטת, בהעדרה של התובעת ולאחר תום יחסי העבודה, אינה בגדר עילה הנובעת מיחסי העבודה, בפרט כאשר התובעת עצמה העידה כי הסיכום הנטען על ידה התייחס רק לעובדת אי עשיית שימוש בקולה מעל הקלטת, ולא כלל התייחסות לשכר במקרה של עשיית שימוש ע"י המעביד. לאור כל האמור לעיל, סבורים אנו, שכבר מטעם של העדר עילת תביעה מתחום יחסי עובד מעביד, היה מקום לדחיית התביעה. גם בהתייחס לעובדות שהוצגו בפנינו, הגענו למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את הסיכום שנעשה בהתייחס לאי עשיית שימוש בקלטת שהוקלטה בקולה, בהתייחס לפירסומות של חנויות במרחב קניון לוד. העובדה היא כי התובעת הסכימה להקלטת הקלטת, ולמעט טענתה כי הדבר הוגבל לעשיית שימוש בקלטת במקרה של מחלה או חופשה שלה, לא נמצאה כל ראיה תומכת לגירסה זו. עובדה היא שבסיום עבודתה התובעת לא חוזרת על הדרישה לאי עשיית שימוש בקלטת ולא מבקשת חזרה את הקלטת. התובעת היתה עובדת שכירה של הנתבעים; ובמסגרת עבודתה, כפי שעלה מהראיות בפנינו, עסקה במגוון פעילויות, בין היתר בהשמעת פירסומות לחנויות הקניון. התובעת לא הבחינה לענין "השכר" הנתבע בין זמן השמעת הפירסומות, שלגביהם היא תובעת שכר לאחר תום יחסי העבודה, לבין התשלום עבור פעילותיה הנוספות כפי שפורטו בסקירת העדויות. התובעת אף הגדילה לעשות ותבעה שכר בגין שעה מלאה, לפי שכר של 20ש"ח לשעה - ערך ראוי לשעת עבודה שלה; ורק בשלב הגשת התצהיר טרחה לצמצם את שכר השעה לפי חישוב ערך שעת עבודה כפי ששולמה לה ע"י הנתבעים. לכל זאת יש לצרף את אי ההקפדה של התובעת על גילוי מלוא העובדות, וזאת בלשון המעטה. לסיכום: דין התביעה בתיק זה להדחות. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 750ש"ח בצרוף מע"מ.פרסומתמשכורת