האזנות סתר מוגדרת בחוק האזנת סתר כהאזנה ללא הסכמה, של אף אחד מבעלי השיחה. בהתאם לקבוע בחוק האזנת סתר - ביצועה נאסר בכל מקרה, למעט כאשר הדבר נועד לשמור על בטחון המדינה לצד מניעת עבירות וגילוי עבריינים, וכך קובע החוק: "4. (א) שר רשאי, אם נתבקש לכך בכתב מאת ראש רשות בטחון ואם שוכנע לאחר ששקל גם את מידת הפגיעה בפרטיות כי הדבר דרוש מטעמי בטחון המדינה, להתיר בכתב האזנת סתר. 6. (א) נשיא בית משפט מחוזי, או סגן הנשיא שהסמיכו הנשיא לענין זה, רשאי, לפי בקשת קצין משטרה מוסמך, להתיר בצו האזנת סתר אם שוכנע, לאחר ששקל את מידת הפגיעה בפרטיות, שהדבר דרוש לגילוי, לחקירה או למניעה של עבירות מסוג פשע, או לגילוי או לתפיסה של עבריינים שעברו עבירות כאמור, או לחקירה לצרכי חילוט רכוש הקשור בעבירה שהיא פשע". סעיף 13 לחוק הדן בקבילותן של ראיות אשר הושגו באמצעות האזנת סתר, קובע ככלל, כי ראיות אלו יחשבו כבלתי קבילות, למעט בשני מקרים - "13.(א) דברים שנקלטו בדרך של האזנת סתר בניגוד להוראות חוק זה או להוראת סעיף 2א לחוק חסינות חברי הכנסת, לא יהיו קבילים כראיה בבית משפט, אלא באחד משני אלה: (1) בהליך פלילי בשל עבירה לפי חוק זה; (2) בהליך פלילי בשל פשע חמור, אם בית משפט הורה על קבילותה לאחר ששוכנע, מטעמים מיוחדים שיפרט, כי בנסיבות הענין הצורך להגיע לחקר האמת עדיף על הצורך להגן על הפרטיות. האזנת סתר שנעשתה שלא כדין בידי מי שרשאי לקבל היתר להאזנת סתר, לא תהיה קבילה כראיה לפי פסקה זו, אלא אם כן נעשתה בטעות בתום לב, תוך שימוש מדומה בהרשאה חוקית." בע"פ 1497/92 מדינת ישראל נ' אלי בן משה צוברי, פ"ד מז (4) 177 נקבע בין היתר כך: "מטרתו של חוק האזנת-סתר היא כפולה: הוא בא לתת בסיס משפטי ברור וישיר יותר להגנת הפרט מפני התערבות בצנעתו המבוצעת על-ידי האזנה לשיחותיו ללא ידיעתו, ולהבטיח את ההגנה על-ידי הוראה המענישה האזנה אסורה. כן מסדיר החוק את ההליכים להאזנה כשזו מחויבת מטעמים של ביטחון המדינה או מטעמים של מניעת עבירות וגילוי עבריינים. המגמה להגנת הפרטיות קיבלה אישוש נוסף בהוראותיו של חוק להגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981." (ראו בהקשר זה בג"צ 5207/04 אפל נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק- על 2010 (2), 2552 (2010) , בג"צ 1736/10 ליברמן נ' מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, תק- על 2011 (4), 9 (2011) ) ראיותהאזנת סתר