שיטת חישוב של קצבת נכות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיטת חישוב של קצבת נכות: סגן הנשיא י' אליאסוף .1לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נה/672-0 סגן השופט הראשי גוטמכר ונציג הציבור דואק), בו נדחתה תביעת המערער שעניינה שיטת החישוב של קצבת הנכות שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי. הרקע וההליך בבית הדין האזורי .2המערער נפגע בתאונת עבודה שאירעה ביום .9.10.1960בעקבות התאונה נקבעה לו דרגת נכות בשיעור %.54.4 בכתב תביעה שהגיש המערער ביום 27.6.1995הוא טען כי קצבת הנכות שקיבל בחודש דצמבר 1994הייתה בסך 474, 1ש"ח, בעוד שלפי חוות דעת אקטוארית היא היתה צריכה להיות בסך 548, 1ש"ח . לטענתו, הסיבה להפרש הסכומים בסך 74ש"ח, נובעת מכך שמשנת 1985ואילך, לאחר החלפת המטבע בישראל, נהג המוסד לביטוח לאומי בשיטה של עיגול סכומים כלפי מטה על-פי תקנות הביטוח הלאומי (כללים לעיגול סכומים), התשמ"ו-.1985 עתירתו של המערער הייתה לחייב את המוסד לביטוח לאומי להשתמש, מכאן ואילך , בשיטת חישוב עליה הצביע בכתב התביעה, וכן להחזיר לו את ההפסדים שסבל בעבר בגין שיטות החישוב של המוסד. בכתב התביעה נטען גם לבטלות תקנות הביטוח הלאומי (כללים לעיגול סכומים), התשמ"ו - . 1985 .3המערער הגיש גם בקשה לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית. המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את הבקשה, ובעקבות זאת המערער ויתר על הבקשה. .4בכתב ההגנה שהגיש המוסד לביטוח לאומי ניתנה תשובה לפרטי התביעה, וכן נטען כי עם תום תקופת ההיוון של קצבתו של המערער, התחדש תשלום קצבת הנכות שלו ביום . 1.3.1976כעבור כ- 19שנים, ביום 6.3.1995, פנה המערער למוסד לביטוח לאומי בנוגע לשיטת החישוב של קצבתו, ועל כך השיב לו המוסד ביום 23.3.1995במכתב הבהרה בו צוין גם כי "הקיצבה המשתלמת לך משתלמת כפי שהיא צריכה להשתלם". לפיכך, ביקש המוסד לביטוח לאומי לדחות את תביעת המערער מחמת שיהוי והתיישנות. בתשובת המערער לבקשת הדחייה מחמת שיהוי והתיישנות נטען, בין השאר, כי המועד לתחילת תקופת ההתיישנות הוא המועד שבו הוא קיבל את חוות דעתו של האקטואר, ביום 1.3.1995,בדבר חישוב קיצבתו. במועד זה התגבש הבסיס להגשת תביעתו, ועל כן לא היה שיהוי בעת שהגיש את התביעה ביום .27.6.1995 .5בפסק דינו קיבל בית הדין האזורי את טענת השיהוי שהעלה המוסד לביטוח לאומי, בקבעו כדלקמן: " .5הנתבע טען להתיישנות שכן התובע לא הגיש את תביעתו במועד תוך 12חודש כנדרש אלא השהה את תביעתו תקופה ארוכה מאוד של 19שנה. .6יתירה מזו וגדולה מזו התובע לא נימק מדוע התעורר רק לאחר 19שנה, ולפיכך ביקש הנתבע לטעון טענה מקדמית בענין ההתיישנות ולדחות את התביעה. .7התובע ציין בהסבר דחוק שאין המוסד לביטוח לאומי שהנו מוסד ציבורי נכבד צריך להעלות טענה שכזו, וכי המועד שבו התגבש הבסיס להגשת התביעה הנו היום בו אישר האקטואר את חשדותיו של התובע בתחילת .1995 .8כבר עתה יצויין כי נימוק זה הנו דחוק ביותר, שכן התובע לא ציין מה מנע בעדו לפנות בפרק הזמן הכה ארוך של 19שנה לאקטואר וכי משנת 1978עד 1996לא פנה לאף אחד ועשה כן רק משהייתה שמועה שהנתבע לא מדייק בחשבון שלו. .9עיינו היטב בסעיף 128לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב - 1968) וכן בסעיף 296לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב - 1995) ולא מצאנו שם כל זכר לסעד של 'תיקון' ההתיישנות שלו טוען התובע. .10על פי ספרו של השופט זלמן יהודאי דיני ההתיישנות בישראל, לא נעלמו מן התובע העובדות המהוות את העילה, שכן בעת קבלת כל תשלום גמלה מאת הנתבע יכול היה התובע לבקש הסבר מהנתבע אך הוא לא עשה כן ולא נהג בזהירות הסבירה. התובע שקט על שמריו במשך 19שנה ולא ברר אצל הנתבע או לא דרש הבהרות בנוגע לכל סכום של קצבה שקיבל מדי חודש בחודשו. .11עוד יאמר כי כוחה של טענת ההתיישנות באה על שום הקושי לשמור על ראיות והוכחות משך זמן רב כל כך וכי בהשהייה ארוכה מדי בהגשת תביעה יש ריח של מחילה וויתור. .12בעניננו ההשהיה הארוכה מדי משך תקופה כה ארוכה של 19שנה, כאשר על פי דין ההתיישנות היא 12חודשים בלבד, עומדת לרועץ לתובע ועל כן בגין ההתיישנות אין מנוס אלא לדחות את התביעה". .6על כך הוגש הערעור שלפנינו. הדיון בערעור נערך על-פי סיכומים בכתב של הצדדים. הטיעונים בערעור .7הטענות העיקריות של ב"כ המערער לפנינו, הן כדלקמן: (א) אף אם התיישנה תביעתו של המערער לגבי כספים המגיעים לו מלפני תקופת ההתיישנות, לא התיישנה תביעתו לגבי הסעד העתידי, דהיינו - חישוב קיצבת הנכות שלו בעתיד בשיטה שלה הוא טוען ; ב) בית הדין האזורי לא התייחס לטענות בדבר בטלות תקנות הביטוח הלאומי (כללים לעיגול סכומים), התשמ"ו - 1985; (ג) את תקופת ההתיישנות יש למנות מהמועד בו המערער ידע , או צריך היה לדעת, על הקיפוח בחישוב קצבתו. מועד זה היה בשנת 1993כאשר המערער הבחין בהפרש הקצבה המגיע לו; (ד) השאלה הנדונה בהליך היא משפטית ולא עובדתית, ואין לגביה בעיה של שמירת ראיות . .8הטענות העיקריות של ב"כ המוסד לביטוח לאומי לפנינו, הן כדלקמן: (א) המערער לא ביקש לקבל הסברים על סכום הקצבה שקיבל במשך השנים. הוא יכול היה לעשות זאת, אך לא עשה כן, אלא פנה לצורך בירור העניין אחרי 10שנים לפחות; (ב) המועד הקובע לתחילת תקופת ההתיישנות איננו מועד סובייקטיבי, אלא הוא מועד אובייקטיבי שבו המערער ידע או צריך היה לדעת אם יש לו עילת תביעה; (ג) במועד החלפת המטבע בשנת 1995היה ברור לכל אדם סביר כי נעשים עיגולים בסכומים שהיו מחושבים במטבע המוחלף. לפיכך, היה על המערער לדעת על כך ולדאוג לבדיקת החישוב של קצבתו בסמוך להחלפת המטבע ולא כעבור 10שנים ; (ד) אמנם לא ניתן לטעון במסגרת תביעה שהתיישנה טענת בטלות של תקנות הביטוח הלאומי (כללים לעיגול סכומים), התשמ"ה - 1985, אך לדעת המוסד , התקנות הותקנו כדין והן בנות תוקף; (ה) המוסד שקל את טענת ההתיישנות בטרם העלה אותה. שיקולו המרכזי של המוסד היה הסיכוי של המערער לזכות בתביעה. הפסיקה בערעור .9הוראת סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] , התשנ"ה - 1995, בדבר הגשת תביעה לגמלת כסף למוסד לביטוח לאומי, תוך 12חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, פורשה כהוראת "שיהוי" ולא כהוראת התיישנות (ר' דב"ע לא/4-0 המוסד לביטוח לאומי - פרוידנשטיין , פד"ע ב 88, 92; דב"ע נד/87-0 חביבה אליעזר - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כז 233, 237; דב"ע נד/287-0 המוסד לביטוח לאומי -חיה הררי ואח’, פד"ע כח 121, 123). .10בעניין שלפנינו, פנה המערער אל המוסד לביטוח לאומי ביום 6.3.1995לא בדרך של תביעה לקבלת גמלת כסף, אלא העלה "את תלונותיו בנוגע לשיטת החישוב שהנתבע השתמש בה" (פיסקה 1ג) לכתב ההגנה של המוסד). על כך הוא נענה במכתב הבהרה של המוסד ביום .23.3.1995 ב-דב"ע נה/38-0 אורי פשס - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כח 269, 274- 275, נאמר בהקשר זה כדלקמן: " .12לא כל פנייה של מבוטח אל המוסד היא בגדר 'תביעה' לגימלה, המחייבת החלטה של 'פקיד תביעות'. בהוראות שונות של החוק והתקנות לפיו ישנן סוגי פניות אשר על-פי אופיין אינן בגדר תביעות לגימלה.... נציין - כקו מנחה - כי הדבר תלוי לא רק בכינוי הפנייה ('תביעה' או 'בקשה' וכיו"ב) , אלא בעיקר בסוג הפנייה, במהותה ובתכליתה". .11בעניין שלפנינו, אין ניתן לאמר כי פנייתו של המערער אל המוסד ביום 6.3.1995היתה בגדר "תביעה". המערער זכאי לקצבת נכות ומקבל אותה באופן שוטף, והוא גם זכאי לדרוש בירור של חישוב קצבתו גם לאחר שעברו מספר שנים מאז החל לקבל קצבה. פנייתו של המערער למוסד לביטוח לאומי היתה לשם בירור דרך החישוב של קצבתו, וככל שתביעתו מבוססת, הוא ביקש גם את הפרשי הקיצבה הנובעים מכך. הפנייה לגבי דרך החישוב של קיצבתו של המערער, אינה בגדר "תביעה" ואין היא כפופה להוראת השיהוי שבסעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי. לעומת זאת, הפנייה לגבי הפרשי הקיצבה, ככל שהם מגיעים, כפופה להוראות החוק בדבר תשלומים רטרואקטיביים. .12לאור זאת, מן הראוי לאפשר למערער לברר את טיעוניו בעניין דרך חישוב קיצבתו, לגופן, בכפוף לתחולת להוראות החוק בדבר תשלומים רטרואקטיביים לגבי הפרשי קיצבה הנובעים מטיעוניו, ככל שהוא זכאי להפרשים כאמור. לפיכך, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של המערער אל בית הדין האזורי למען ידון בתביעת המערער לגופה, בכפוף לאמור לעיל בדבר תשלומים רטרואקטיביים. סיכום .13לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל כמפורט בפיסקה 12לעיל. .14המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור בסך 500, 2ש"ח בצירוף מע"מ. קצבת נכותנכות