מהו שם חברה מטעה ? סעיף 27(א)(1) לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") קובע: 27 .(א) לא תירשם חברה בשם שהוא - (1) שמו של תאגיד הרשום כדין בישראל או הדומה לו עד כדי להטעות; בפסק הדין שיובא להלן בית המשפט ציין כי לציין כי אין העובדה שהשם אוברלנד מזוהה עם ארז ועם המוניטין שלו בתחום, מקנה לארז את הזכות לעשות שימוש בשם זה כבשם שלו. משבחר ארז להקים ביחד עם אסף חברה בשם "אוברלנד", הרי שזכויות השימוש בשם שייכות לחברה שהוקמה על ידי שנייה, והעובדה שלפני הקמת החברה הוא היה הבעלים של השם, אינה מעלה ואינה מורידה, משעה שהשם הוענק לחברה, כדי לעשת שימוש בו היה צורך בהסכמת החברה, ומכאן הפרוטוקול שלא כלל את הסכמתו של אסף, למעשה כבעלי מניות היו אסף וארז זכאים להורות על השימוש שייעשה בשם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שם חברה מטעה: לפניי תביעה לפיצויים בגין מעשי גזל והפרת זכויות יוצרים , אשר לטענת התובע נעשו ע"י הנתבעים עת גזלו את קניינה של חברת אוברלנד הנדסה בע"מ (להלן: " חברת אוברלנד" או "החברה") , חברה שבבעלות התובע והנתבע 1 , והעבירוה אל חברת אוברלנד הנדסת רכב שטח 4x4 בע"מ (להלן: "החברה החדשה"), היא הנתבעת 4. יצוין כי הנתבע 1 הגיש תביעה שכנגד אשר נדחתה בהסכמת הצדדים ביום 25.3.12. מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן מר נמרוד מלר. מטעם הנתבע 1 והנתבעת 4 העידו הנתבע עצמו, מר עופר לבני, מר צחי הרצוג, מר דוד צבי, מר שמוליק טיבר וכן המומחה מטעמו, מר שי פלג. מטעם הנתבעים 2-3 העיד הנתבע 2 מר יורם סגיר. פסק דיני זה ניתן לאחר הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. רקע עובדתי התובע, (להלן: "אסף"), והנתבע 1, (להלן: "ארז"), הכירו זה את זה במהלך שנת 2004 על רקע העניין המשותף של שניהם בתחום רכבי השטח. במועד היכרותם ניהל ארז עסק בשם "אוברלנד", (להלן: "אוברלנד"), שביצע שיפורים לרכבי שטח והיה מוכר בקרב בעלי רכבי שטח בישראל. ביום 1.6.05 הקימו אסף וארז את חברת אוברלנד המבצעת התקנות ושיפורים ברכבי שטח. אסף וארז מחזיקים כל אחד ב- 50% מהון המניות המונפק של החברה. ביום 4.8.05 שכרה חברת אוברלנד מקרקעין לצורך פעילותה השוטפת. באוגוסט 2005 קיבלה חברת אוברלנד מסגרת אשראי מבנק אוצר החייל (להלן: "הבנק") על סך 50,000 ₪ כנגד מתן ערבות משותפת של אסף ושל ארז כבעלי מניות בחברת אוברלנד ללא הגבלה בסכום לחובות החברה. בנוסף הנפיקו ארז ואסף 2 כרטיסי אשראי ובהם מסגרת נוספת של 30,000 ₪ לכל כרטיס בה עשו שימוש לרכישת ציוד נוסף לפעילות החברה. ביום 13.2.06 הקימו ארז, הנתבע 2 (להלן: "יורם") והנתבע 3 (להלן: "רונן") (הנתבע 2 והנתבע 3 ייקראו להלן ביחד: "האחים סגיר" ) את החברה החדשה היא הנתבעת 4. ארז הוא דירקטור בחברה החדשה והחזיק במועד הקמתה ב-50% מהון המניות המונפק שלה. יורם היה דירקטור בחברה החדשה והחזיק במועד הקמתה ב-25% מהון המניות המונפק שלה. רונן היה דירקטור בחברה החדשה והחזיק במועד הקמתה ב-25% מהון המניות המונפק שלה. במועד הגשת התביעה היה לחברת אוברלנד חוב כספי לבנק אוצר החייל (להלן:"הבנק") על סך 151,281 ₪ בגינו הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר כנגד ארז, אסף וחברת אוברלנד (ת"א 63977/06, נוהל בבית משפט השלום בתל אביב). ביום 15.7.07 ניתנו פסקי דין בהיעדר הגנה כנגד ארז וכנגד החברה על סך מלוא הסכום. התביעה של הבנק כנגד אסף התנהלה אף היא (דרך מקרה) בפניי. אסף הגיש בקשת רשות להתגונן. ביום 14.1.08 התקבלה חלקית בקשת הרשות להתגונן כך שניתנה רשות להתגונן רק באשר לסכום של 50,281 ₪ מסכום התביעה, כשהיה על אסף לשלם 101,000 ₪ מסכום התביעה והוצאות. לאחר ניהול משא ומתן בין הצדדים, הסכימו הצדדים כי אסף ישלם לבנק בשלב הראשון סך של 70,000 ₪. ביום 14.2.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים כי אסף ישלם סך נוסף של 50,281 ₪ בצירוף הריבית הבנקאית החריגה והמקסימאלית וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,028 ₪ ובכך תיסגר התביעה של הבנק כנגדו. טענות הצדדים: לטענת אסף בתחילת שנת 2005 עבד ביחד עם ארז , בבית עסק אשר היה שייך לאמו של ארז- העונה על השם אוברלנד, בתכנון התקנות הנדסיות ועבודות מסגרות שונות שהיוו איבזורים חדשניים לרכבי שטח לצורך שיפור ביצועיהם ומראם החיצוני. לטענת אסף, הוא העלה התקנים ועבודות אלה על הכתב בשרטוטים שונים. לטענת אסף, עם חלוף הזמן הציע לו ארז להקים חברה משותפת שמטרתה ביצוע התקנות לרכבי שטח, לרבות שיפורם ואיבזורם. לטענתו, הסיכום בין הצדדים היה כי ארז יכניס לעסק החדש את הציוד ששימש אותו בעסק השייך לאמו ואת כישורי עבודתו ואסף ישקיע את כישורי עבודתו כמהנדס מכונות ואת יכולותיו העסקיות. לטענת אסף, בהתאם להסכמות אלה הוקמה חברת אוברלנד ביום 1.6.05 , ללא הסכם מייסדים כתוב. לטענת אסף, מספר חודשים לאחר הקמת החברה גילה כי העסק שהקים ארז היה שקוע בחובות קודם ההתקשרות בין הצדדים. לטענת אסף, משזמן קצר לאחר הקמת החברה עלו היחסים בינו לבין ארז על שרטון , בלית ברירה נאלץ להיכנע לבקשת ארז לסיים את היחסים ביניהם, כשהוסכם בינו לבין ארז כי יחדל מלנהל את החברה ויתחיל לעבוד בה כשכיר, ובמקביל יפעל להעברת מניותיו בה לידי ארז בתמורה לשחרורו המלא מכל התחייבויותיו בחברה. לטענת אסף, באותו הזמן נוהלו מגעים עם יורם ורונן סגיר שהביעו רצונם להצטרף כשותפים משקיעים בחברה ולהחליפו כערבים בבנק, וכן עם מר אלון נכפולגר, אחיו של ארז, אותו הציע ארז להכניס כערב במקום אסף לתקופת ביניים. לטענת אסף, מגעים אלה לא צלחו עקב סירובו של הבנק להמיר את הערבות מבלי שהחברה תפרע ראשית את חובה לבנק. לטענת אסף, הוא עבד בחברה כשכיר בהתאם להסכמות, בחודשים נובמבר 2005 ומחצית חודש דצמבר 2005, כשמשכורת נובמבר שולמה לו רק בסוף חודש דצמבר ומשכורת דצמבר נמשכה על ידו ישירות מחשבון החברה, מתוקף זכותו כדירקטור, לאור סירובו של ארז לשלמה. עוד טוען אסף כי בפברואר 2006 יצא לטיול משפחתי שתוכנן מראש באוסטרליה וניו זילנד לתקופה בת מספר חודשים וטרם נסיעתו הפקיד את הטיפול בהסדרה הרשמית של עזיבתו את החברה בידי עו"ד צייגר שהיה אמין על שני הצדדים. לטענתו הוא הפקיד בידי עו"ד צייגר טיוטת הסכם העברת מניות חתומה על ידו וכן את כרטיס האשראי שהיה ברשותו. כמו כן, הורה אסף לבנק שלא לאשר חריגה בחשבון החברה מעבר למגבלת האשראי שהייתה קיימת. לטענת אסף, עם חזרתו מחו"ל נתברר לו כי ארז יורם ורונן הקימו חברה חדשה - הנתבעת 4, בשם הזהה לשם החברה שבבעלותו, אליה העבירו את כלל נכסיה ולקוחותיה של אוברלנד וכן את כלל העסקאות שביצעה ושעמדה לבצע, ואת מקום מושבה כשחברת אוברלנד נותרה ללא כל נכסים ועם חוב לבנק בלבד, לו היו ערבים ארז ואסף. לטענת אסף החברה החדשה הוקמה ימים בודדים לאחר נסיעתו לחו"ל. טוען אסף כי לאור מעשי הגזל על הנתבעים לפצותו בסכום של 250,000 ₪ להם הוא זכאי כבעל מניות בחברה. לחילופין , בהתחשב בנסיבות המקרה דנא על ארז לשאת בכל תשלום אותו שילם לבנק או לפחות לשאת לבדו בסכום חיוב הבנק העולה על יתרת חובה של החברה כפי שניתן לה (101,000 ₪ הכולל את מסגרת האשראי בחשבון העו"ש ובכרטיסי האשראי של שניהם) ) , בגין הגדלת יתרת החובה של החברה לבנק ע"י ארז בניגוד להוראה שנתן לבנק קודם יציאתו לחו"ל. אסף אף טוען כי במסגרת עבודתו בחברה ועוד קודם הקמת החברה עיצב שורה של מוצרים ופרטי ציוד המשמשים לאבזור וחיזוק רכבי שטח ומהווים את הבסיס למוצרים שנמכרו על ידי החברה. לטענתו הוא העלה על הכתב מוצרים אלה בשרטוטים שונים אותם יצר על חשבון זמנו הפרטי. יש לציין כי לטענת אסף, חלק מן השרטוטים שיצר שורטטו קודם הקמת החברה וחלקם שורטטו בכובעו כדירקטור במהלך פעילותה של החברה. אסף טוען כי החברה החדשה עשתה ועושה שימוש בשרטוטיו ללא הסכמתו. לטענת אסף, הדין מכיר בשרטוטים אלה כ"יצירות ספרותיות" כהגדרתן בסעיף 35(1) לחוק זכויות יוצרים 1911. לטענתו, כל עוד הייתה החברה בבעלותו הסכים כי תעשה שימוש במוצרים בלא שיקבל תמורה ישירות לכיסו, אולם מעולם לא הסכים כי חברה אחרת תעשה בהם שימוש ולפיכך, הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת זכויותיו הקנייניות. לטענתו, הנתבעים ביצעו לכל הפחות 21 הפרות של זכויות יוצרים ביצירותיו ולכן הוא זכאי לפיצויים סטטוטוריים בסך שנע בין 210,000 ₪ לבין 420,000 ₪ אולם לצרכי אגרה הגביל את תביעתו בגין עילה זו לסך של 250,000 ₪ בלבד. מנגד טוען ארז כי העסק אוברלנד הוקם על ידו ושימש כמקור מחייתו ופרנסתו. לטענת ארז, השם "אוברלנד" מזוהה בקרב בעלי רכבי שטח בישראל באופן ישיר עם שמו וזכה להכרה ולמוניטין רב. לטענת ארז בתקופת עבודתו בעסק שהקים, הכיר את אסף, שהיה עדיין במהלך שירותו בצבא קבע. לטענתו, לאחר שהכירו והתחברו, החל אסף שוהה בסדנת אוברלנד שעות ממושכות ומשתמש בכליה לצרכי רכבו הפרטי ואז אף הציע אסף לשרטט עבור ארז ואוברלנד בתוכנות השרטוט איתן עבד כמהנדס מכונות, את המוצרים שארז פיתח והמציא לרכבי שטח. ארז הסכים להצעה ולטענתו הוא היה מציג לאסף את המצאותיו ופיתוחיו בתוספת המידות המדויקות שבלקיחתן השקיע ארז זמן רב, ובתוספת הצגה מילולית של המוצר ואסף היה מעלה את המוצר על גבי שרטוט תוך שימוש בתוכנת שרטוט שבביתו. לטענת ארז, אסף נתן לארז את מלוא הזכויות בשרטוטים שהכין ללא תמורה במסגרת חברותם והמדובר ביצירות בלעדיות של ארז. לטענת ארז, אסף אף הוסיף את השם "אוברלנד" המזוהה עם ארז, על השרטוטים. לטענת ארז, אסף יצא נשכר מן הקשר ביניהם שכן קיבל את הזכות לשהות בסדנת אוברלנד ללא תמורה, לעשות שימוש בכליה ולבצע ברכבו עבודות שיפור שונות ומגוונות ללא תשלום. לטענת ארז, עם סיום שירותו הצבאי של אסף הציע לו ארז לעבוד בעסק שלו בהתבסס על מצגי שווא לטענתו, שהציג לו אסף בדבר יכולותיו בניהול ושיווק. לטענת ארז, אסף הציע להקים עסק גדול לסדנת שיפורים והתקנות לרכבי שטח שישכור מקום חדש וציוד חדש ושיעשה שימוש במוניטין של עסקו של ארז "אוברלנד". לטענת ארז אסף הבטיח להשקיע בחברה שתוקם 50,000 ₪, לנהל את העסק החדש ולשווק אותו. בהתבסס על התחייבויותיו של אסף, הקימו הצדדים את חברת "אוברלנד הנדסת רכב בע"מ". לטענת ארז, הוא הסכים כי כל עוד השותפות תעלה יפה, החברה תעשה שימוש בנכסים ובלקוחות של העסק שלו וכן במוניטין של העסק ובשם "אוברלנד" המזוהה עם ארז. לטענת ארז, לאחר הקמת החברה אסף הפר את כל התחייבויותיו. לטענתו, אסף לא השקיע 50,000 ₪ בחברה כפי שהבטיח אלא רק דאג שהחברה תקבל קו אשראי ע"ס 50,000 ₪ וזאת תוך הטעיית ארז ושכנועו להוסיף את ערבותו האישית לחשבון. עוד טוען ארז כי בעוד שהוא השקיע את כל יומו בחברה, עבד אסף רק בחלק מן היום והתחמק מעבודות כפיים. ארז אף טוען כי אסף לא שיווק את העסק כפי שהתחייב והביא בפועל לקוח אחד בלבד. לטענת ארז אסף אף ניהל את העסק בצורה בזבזנית ורכש כלים וחומרים יקרים במיוחד שלא לצורך. לטענת ארז, אסף גנב 4000 ₪ מחשבון החברה ללא אישורו של ארז וכן סרב להעביר לידי ארז את השרטוטים הממוחשבים ובכך גנב את זכויותיו של ארז בשרטוטים. לטענת ארז, לאחר שניהל אסף את החברה באופן בזבזני והכניס אותה לחובות, הוא עצר את קו האשראי של החברה בבנק וברח לחו"ל. לטענת ארז, משברח אסף לחו"ל פעל להקטנת נזקיו. לפיכך התקשר עם האחים סגיר שהסכימו, תמורת 50% בעלות בחברה חדשה שתוקם, להעמיד לחברה החדשה הלוואת בעלים ע"ס 120,000 ₪ ולהעמיד בטחונות לנטילת אשראי נוסף בבנק. כאן אף ראוי לציין, כי בתצהירו לא טוען ארז כי אסף ברח לחו"ל אלא מציין כי ידע שבכוונתו של אסף לנסוע לחו"ל למשך מספר חודשים עם משפחתו וכי אסף הפקיד בידו את ניהול העסק ללא הנחיות. לטענת ארז, החברה החדשה שילמה את חובות אוברלנד לספקים וקיימה את ההתחייבויות ללקוחות ולפיכך היא עדיין מצויה בהפסדים. בנוסף טוען ארז כי משלקח אסף את השרטוטים, נאלץ ארז לשכור איש מקצוע שיעלה את כל השרטוטים על המחשב, וכן להשקיע שעות רבות במדידות מחדש. לפיכך טוען ארז כי על אסף לשלם לו סך של 10,000 ₪ בגין העבודה הנוספת ועוד סך של 6000 ₪ בגין שכירת איש המקצוע. ארז אף טוען כי האחים סגיר הציעו כי החברה החדשה תרכוש את נכסי אוברלנד תמורת 75,000 ש"ח , אולם אסף סרב להצעה בטענה שיש לו רוכש במחיר טוב יותר , כשרוכש כזה לא נמצא לבסוף. לטענת ארז, הצעה נוספת של החברה החדשה לרכוש את הציוד של החברה בעד 50,000 ₪ לא זכתה לתגובה של אסף ולכן מסרה החברה החדשה כי היא מוכנה להחזיק בציוד החברה תמורת עשיית שימוש בו. ארז פנה לטענתו לאסף בבקשה שיפנה את הציוד של חברה אם רצונו בכך אולם הוא לא הגיב. לטענת האחים סגיר (כפי האמור בתצהירו של יורם), כשאסף עזב את פעילותו בחברה הוא ידע על כוונתם לפתוח עסק עם ארז ואף ניסה לעניין אותם ברכישת חלקו בחברה תמורת נטילת ערבויותיו. לטענת האחים סגיר , לאחר שהתברר להם כי החברה מצויה בפשיטת רגל החליטו שלא להיכנס לחברת אוברלנד אלא להקים חברה חדשה. לטענת יורם בתצהירו, אסף מסר לו שבכוונתו לרדת לאוסטרליה למספר שנים. לטענתו, לאחר שנסע אסף לאוסטרליה בהפקירו את החברה על נכסיה, לא הייתה לארז כל אפשרות לעבוד ולקיים התחייבויותיו אלא באמצעות הקמת עסק חדש. או אז הקימו האחים סגיר ביחד עם ארז את החברה החדשה. לטענת האחים סגיר, עם ייסודה של החברה החדשה העבירו לחשבונה סך של 125,000 ₪ כהלוואת בעלים וכן פתחו לחברה חשבון בנק לו ערבו ביחד עם ארז. כמו כן, לטענתם במהלך תקופת פעילותה של החברה החדשה העבירו לה סכומים מצטברים בסך של כ-50,000 ₪. לטענת האחים סגיר, ביום 30.12.08 העבירו את כל מניותיהם בחברה החדשה לארז. לטענתם, לקראת סיום מערכת היחסים עם ארז העבירו לחברה השנייה סך נוסף של 150,000 ₪ . לטענת רונן ויורם, הם הפסידו בגין שותפותם בחברה החדשה סך של כ-250,000 ₪. לטענתם הם מעולם לא ראו רווחים מן החברה החדשה ואף לא היו מעורבים בניהולה כלל שכן היא נוהלה על ידי ארז באופן בלעדי. הדיון ומסקנות: הפלוגתאות העיקריות בענייננו הינן שתיים: פלוגתא אחת עניינה בעוולת הגזל , כשהשאלה הנשאלת הינה האם הנתבעים אכן גזלו את נכסיה וכספיה של חברת אוברלנד והעבירו את קניינה של חברת אוברלנד לחברה החדשה ואם כן, מה גובה הפיצוי המגיע לאסף בגין עוולה זו? פלוגתא השנייה עניינה בהפרת זכויות יוצרים , כשהשאלה הנשאלת הינה האם השרטוטים הינם פרי ידו של התובע, האם השרטוטים הינם יצירות הראויות להגנה במסגרת חוק זכויות יוצרים, ובמידה והתשובה חיובית האם הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של התובע? הפלוגתא הראשונה; גזילת קניינה של חברת אוברלנד והעברתו לחברה החדשה: ס' 52 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע: "גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת". לאחר עיון בכלל הראיות כפי שהובאו בפניי ולאחר שמיעת עדויות הצדדים שוכנעתי כי ארז תוך ניצול מעמדו בחברה ובעזרת ובידיעת האחים סגיר גזל את קניינה של אוברלנד והעבירה לחברה חדשה אשר הקים יחד עם האחים סגיר ללא ידיעת התובע, ואפרט: אין חולק כי לפני נסיעתו של אסף לחו"ל, נעשו ניסיונות מצד אסף וארז לסיים את ההתקשרות ביניהם אשר נעשתה במסגרת חברת אוברלנד . יצוין כי בניגוד לאמור בתצהירו של ארז כי במסגרת סיום ההתקשרויות ביניהם דובר על צירוף אדם שלישי אשר ייטול את התחייבויותיו של אסף ואת מניותיו , ובניגוד לאמור בתצהיר מטעם האחים סגיר כי דובר על רכישת חלקו של אסף בחברה תמורת נטילת ערבויותיו, טען ארז מס' פעמים בעדותו כי לא דובר על קניית חלקו של אסף בחברת אוברלנד אלא החלפת הערבויות בלבד (עמ' 49 שורות 15- 32, עמ' 50 שורות 1- 11). קשה לקבל גרסתו בעדותו שכן מה תועלת יש לצד ג' בהחלפת ערבות עם אסף מבלי לקבל תמורה כלל? אין חולק כי לא נמצא צד ג' אשר הסכים להחליף את הערבויות של אסף בתמורה לחלקו של אסף בחברה, כולל האחים סגיר אשר בחנו אפשרות זו בטרם נסע אסף לחו"ל ובטרם נפתחה החברה החדשה . אין חולק כי החברה החדשה הוקמה ע"י הנתבעים מס' ימים בלבד לאחר נסיעתו של אסף לחו"ל. שוכנעתי כי החברה החדשה הוקמה מבלי הסכמתו ושלא בידיעתו של אסף תוך שהנתבעים היו מודעים לרצונו של אסף למכור את חלקו בחברת אוברלנד, כשהחברה החדשה נכנסה לנעליה של חברת אוברלנד כפי שעולה מהעובדות שיפורטו להלן: אופן בחירת שמה של החברה החדשה, הדומה מאד לשמה של חברת אוברלנד : ס' 27(א)(1) לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") קובע: 27 .(א) לא תירשם חברה בשם שהוא - (1) שמו של תאגיד הרשום כדין בישראל או הדומה לו עד כדי להטעות; בהתאם לסעיף זה, כונסה ישיבת הדירקטוריון של חברת אוברלנד, בה הוחלט כי החברה מתירה לחברה החדשה לעשות שימוש בשמה. עיון בפרוטוקול הישיבה (נספח י"ז לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע) מראה כי אישור לשמה של החברה החדשה נערכה יום אחד בלבד לאחר מועד טיסתו של אסף כשעל הפרוטוקול חתום יו"ר הדירקטוריון, מר ארז נכפולגר בלבד , וזאת על אף במועד קיום הישיבה הנ"ל היה אסף דירקטור בחברה ובעליהן של 50% ממניותיה . משישיבת הדירקטוריון נערכה יום לאחר טיסתו של אסף , בידיעת הנתבעים, דין טענתו של ארז בעדותו כי אסף זומן לישיבה זו אך לא התייצב אליה, להידחות, (פרוטוקול מיום 6.7.11 עמ' 52 שורות 12-21) . מה גם שלא הובא בפניי כל מסמך המעיד על זימנו של אסף. גם יתר טענותיו של ארז לעניין זה, וביניהן כי לאחר שאסף טס לחו"ל לא הצליח לתפעל את החברה ולכן הקים את החברה החדשה, כי כאשר אסף טס לחו"ל הוא לא ענה למיילים, לא יצר קשר ולכן לא ניתן היה להגיע להחלטות (פרוטוקול 6.7.11 עמ' 55), אינן מתיישבות עם מועד ישיבת הדירקטוריון ומועד הקמת החברה החדשה, ועל כן דינן להידחות. מכאן כי החברה הוקמה מאחורי גבו וללא ידיעתו של אסף. עוד טוען ארז בעדותו כי ככל הנראה יורם נכח בישיבת הדירקטוריון ויתכן שאף ערך את הפרוטוקול. יצוין כי גם אם טענה זו אינה נכונה ויורם לא נכח בישיבה, היה על יורם לדעת כבעל מניות בחברה החדשה ואשר הינו בעל הכשרה במשפטים, וכאחד שידע כי אסף הינו בעל 50% ממניות חברת אוברלנד, כי אין ליתן שם דומה לחברה החדשה מבלי הסכמתו של אסף. אישוש למסקנתי מצאתי בתכתובת אשר נערכה בין אסף לבין עו"ד צייגר לאחר טיסתו של אסף. עו"ד צייגר היה חברם המשותף של הצדדים, ועוד טרם נסיעתו של אסף ניסה לגבש הסכם אשר יביא לסיום התקשרותו של אסף בחברת אוברלנד. ניתן לראות כי קודם יציאתו לחו"ל הפקיד אסף בידי עו"ד עמי צייגר הסכם להעברת מניות שנחתם על ידו, וכן את כרטיס האשראי של החברה שהיה ברשותו, ומינה אותו נאמן על ניהול העברת המניות לארז או לאדם אחר. בעת ששהה אסף בחו"ל נוהלה תכתובת מייל בין אסף לבין עו"ד צייגר (נספח י"ד1 לתצהיר אסף). בתכתובת כותב עו"ד צייגר כי לא ניתן להעביר את המניות כיון שהבנק מסרב לפטור את אסף מערבותו ולהעבירה על שם יורם עד שלא תשלם החברה את חובה לבנק. בעקבות התכתובת עם עו"ד צייגר שלח אסף מייל נוסף ביום 18.2.06 אל ארז ואל יורם בו ביקש מהם לפעול להעברת המניות והערבות ממנו אליהם. מן העובדות הרשומות לעיל עולה כי בעת ניהול התכתובת, כבר הוקמה החברה החדשה ומכאן שהנתבעים לא התכוונו כלל לקדם את העברת המניות של אסף על שמם ואף לא טרחו לעדכן את אסף אודות הקמת החברה החדשה על ידם. ברי כי הנתבעים לא היו רשאים לקרוא לחברה השנייה בשם הדומה לשמה של חברת אוברלנד ללא הסכמתו של אסף אשר הינו בעלים של 50% ממניותיה, וכי הדבר הוחלט ע"י הנתבעים במחטף בהיחבא. כאן המקום לציין כי אין העובדה שהשם אוברלנד מזוהה עם ארז ועם המוניטין שלו בתחום, מקנה לארז את הזכות לעשות שימוש בשם זה כבשם שלו. משבחר ארז להקים ביחד עם אסף חברה בשם "אוברלנד", הרי שזכויות השימוש בשם שייכות לחברה שהוקמה על ידי שנייה, והעובדה שלפני הקמת החברה הוא היה הבעלים של השם, אינה מעלה ואינה מורידה, משעה שהשם הוענק לחברה, כדי לעשת שימוש בו היה צורך בהסכמת החברה, ומכאן הפרוטוקול שלא כלל את הסכמתו של אסף, למעשה כבעלי מניות היו אסף וארז זכאים להורות על השימוש שייעשה בשם. חרף העובדה כי דובר בחברה חדשה, ניתן ללמוד כי החברה החדשה נכנסה לנעליה של חברת אורלנד: יורם העיד כי החברה החדשה הוקמה למטרת פיתוח כלי שטח 4*4 למרוצים, בעוד חברת אורלנד התעסקה באיבזורים לשיפור של ג'יפים רגילים, אולם בפועל ניתן לראות כי גם לאחר הקמת החברה התייחסות הספקים לחברה החדשה לא שונתה מלבד שינוי שמה של חברת אוברלנד לשמה של החברה החדשה, כשאף כרטסת החשבונות נשארה אותה כרטסת כאילו מדובר באותה אישיות משפטית. הנתבעים לא הביאו בפניי כל הסכם מייסדים כתוב או מסמך אחר אשר יכול להעיד על מטרותיה של החברה החדשה , הסכם המייסדים לא צורף ולטענתו של יורם אין אותו בידו ואף לא זוכר אם נעשה כלל, כשהעיד שבד"כ עושה הסכמים בכתב ולא בע"פ. הנתבעים העידו כי השתמשו בציוד של חברת אורלנד. הנתבעים השתמשו בסדנה במושכר בצפריה לשם עבודתם בחברה החדשה, הוא המקום אשר שכרו לצורך עבודתם בחברת אורלנד. מכאן ניתן ללמוד כי פעילותה של חברת אוברלנד הועברה לחברה החדשה. עוד ניתן לראות כי בעוד הפעילות והציוד של חברת אוברלנד הועברו לחברה החדשה , ההכנסות אשר התקבלו לטובת חברת אוברלנד הופקדו בחשבונה של החברה החדשה: כאמור בעדותו של ארז כספים ששולמו לטובת חברת אורלנד הוכנסו על ידו ועל ידי האחים סגיר לחשבונה של החברה החדשה. מכאן, משלא הוכנסו הכספים המגיעים לחברה אל חשבון החברה, ברי כי לא עלה בידה להמשיך ולעמוד בהתחייבויותיה . משנשאל על כך הנתבע 4 השיב , פרוטוקול דיון מיום 6.7.11 עמ' 56 : "ש. מה היו הזכויות של חברת אורלנד? ת. הזכויות של חברת אורלנד נאלצנו שלא להפקיד בחשבון של חברת אורלנד כי הבנק הודיע לנו שלבקשת אסף כל כסף שיופקד בבנק, ישמש לסגור את המינוס עד לאפס, ורק אז הבנק יאפשר לנו לנהל את החשבון כמו שצריך. שנוכל להוציא כסף." ארז העיד בעצמו כי ההכנסות של חברת אוברלנד הוכנסו לחברה החדשה. טענתו בעדותו, כי הבנק, לבקשת אסף, לא התיר הוצאת כספים מהחשבון עד שייסגר החוב של החברה לבנק ועל כן לא הפקיד כספים בחשבון החברה , הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית נטענה בעלמא ואינה נתמכת במסמכים ועל כן לא ניתן לקבלה. יותר מכך, טענה זו מחזקת את המסקנה כי הכספים של הלקוחות של אוברלנד הוכנסו לחברה החדשה. הנה כי כן, נראה כי הקמת החברה החדשה מוטטה את כל שנותר מהחברה הראשונה, כאשר , הציוד הועבר לטובת החברה החדשה, השם הועבר לטובת החברה החדשה, הלקוחות הועברו לטובלת החברה החדשה, ההכנסות הועברו לטובת החברה החדשה, החוב לבנק של החברה הראשונה לא שולם. טענת הנתבעים כי החברה החדשה שלמה את חובות חברת אורלנד לא הוכחה בפניי: הנתבעים לא צרפו העתק בכתב של רו"ח לכך שחובות הספקים של חברת אורלנד שולמו ע"י החברה החדשה, וכן אישור בדבר מצב החברה החדשה נכון לחודש נובמבר 2006 כאמור בתצהיר עדות ראשית של ארז. בדיון מיום 6.7.11 טען עו"ד דורי ב"כ הנתבעים 1 ו-4 כי רו"ח הודיע כי אין בידו את המסמכים ועל כן אף לא זומן לעדות בעניין זה. גם מהחשבוניות שצורפו ע"י הנתבעת 4 לא ניתן ללמוד כי הנתבעת 4 שלמה את כל חובות הספקים של חברת אורלנד. לטענת ארז, החברה החדשה שילמה את כל החובות לספקים של חברת אורלנד, שלטענתו עלו כדי למעלה מ-60,000 ₪, ואת חובות חברת אורלנד עבור הסכם השכירות, וכן קיימה את ההתחייבויות ללקוחות שלטענתו היו כרוכות בהפסד של כ-200,000 ₪ נוספים. ארז אינו מגבה סכומים אלה במסמכים וזאת על אף שמסמכים אלה מצויים ברשותו וברשות יתר הנתבעים. הנתבעים למעשה הציגו מספר מסמכים המציגים תשלומים שביצעה החברה החדשה אולם נמנעו מלהציג את ספרי החשבונות של החברה שיש בהם כדי להראות את התמונה הכוללת - כמה הוציאה החברה החדשה לכיסוי חובות החברה הראשונה, אם בכלל, ובהתאם, כמה כסף הרוויחה מביצוע התחייבויותיה של החברה הראשונה. ללא הצגת מכלול הנתונים בדבר הוצאותיה והכנסותיה של החברה החדשה לא ניתן לקבוע האם נכונה טענת התובע לפיה העבירו הנתבעים לחשבון החברה החדשה רווחים של עשרות או מאות אלפי שקלים שהגיעו לחברה הראשונה, או שמא נכונה טענת הנתבעים, לפיה הפסידה החברה החדשה בגין כיסוי חובות החברה הראשונה. בחירתם של הנתבעים שלא להמציא את מכלול המסמכים המצויים בידם מקימה חזקה כנגדם. הנתבעים מנסים להציג את החברה הראשונה כחברה שנותרה ריקה ללא כל נכס וכל זכות. יורם בתצהירו (סעיף 25) אף הגדיל אומר וטען כי כאשר עזב אסף לחו"ל הפכו כל "נכסיה" של החברה "הפקר" ולמעשה לא נותר בה דבר. בפועל, בחרו האחים סגיר להשקיע 125,000 ₪ בחברה החדשה כהלוואת בעלים וכן להעביר לחשבון החברה סכומים המצטברים לסך של 50,000 ₪ - זאת על פי האמור בתצהירו של יורם עצמו (סעיפים 4-5). האחים סגיר השקיעו סכומים אלה בעבור 50% ממניות החברה החדשה. בתמורה תרם ארז, שלא השקיע כל סכום בחברה החדשה בעבור מניותיו, את כלל נכסיה של החברה הראשונה אשר הועברו באחת אל החברה החדשה. בכלל נכסים אלה יש למנות ראשית את שמה של החברה על המוניטין שלה, את הסדנה בה פעלה, את רשימת לקוחותיה, את הציוד שלה אשר נרכש זמן לא רב קודם לכן בעשרות ואף מאות אלפי שקלים, את ההתקשרויות של החברה עם לקוחותיה ואת הספקים שלה. למעשה רכשו יורם ורונן בתמורה לסכום שהשקיעו בחברה החדשה את החברה הראשונה על כלל נכסיה, מלבד חובה לבנק אותו הותירו בחברה הראשונה. מכאן כי טענתם של הנתבעים כי החברה החדשה הוקמה כדי להקטין את נזקי חברת אוברלנד אינה יכולה לעמוד להם, ופעולת הנתבעים רק יכולה הייתה להרע את מצבה של חברת אוברלנד. בעדותו טען יורם כי ההשקעה בחברה החדשה לא הייתה במטרה להרוויח כסף אלא נבעה מרצונם של יורם ורונן לעזור לארז (פרוטוקול 6.7.11 עמ' 66 שורות 18-19). משיורם מצהיר בפה מלא אודות סכומי עתק שהשקיע בחברה, קשה לקבל טענה זו. נראה כי אילו האמין שיפסיד סכומים אלה, לא היה משקיע אותם. לא הוכח בפניי כי אכן, אסף נתכוון לנטוש את החברה ואת הארץ ובעניין זה אף נתגלו סתירות רבות בין עדויות הנתבעים 1- 3 אשר חברו יחד והקימו את החברה החדשה. בעוד האחים סגיר טענו בתצהירם כי פתחו את החברה לאחר שאסף נטש את החברה וירד לחו"ל עם משפחתו, טען ארז בתצהיר עדות ראשית כי ארז נסע למספר חודשים בלבד. גרסה זו שונתה ע"י ארז בעדותו כשהעיד כי האמור בתצהירו שגוי וכי נאמר לו ע"י אסף כי נוסע לשנתיים או עד שייגמר לו הכסף. אכן, אין חולק כי לפני נסיעתו הורה אסף לבנק להגביל את מסגרת האשראי, אולם שוכנעתי כי לא הגבלתו של אסף היא אשר להרעת מצבה של חברת אוברלנד הראשונה. כאמור בכתבי טענותיהם של הנתבעים החברה הוקמה לאחר שקו האשראי של חברת אוברלנד נסגר, עקב נטישתו של אסף ועקב הגבלה שהטיל אסף על האשראי בחשבון לפני נסיעתו לחו"ל. אין מחלוקת כי מסגרת האשראי אשר אושרה לארז ואסף ע"י הבנק בחשבון החברה עמדה על סך של 110,000 ₪ (50,000 ₪ מסגרת אשרי בחשבונות העו"ש ו30,000 ₪ מסגרת כרטיסי האשראי של כל אחד מהם). כעולה מתדפיסי הבנק (נספח נ4,1(2)) סכום חשבון העו"ש של החברה נכון ליום 21.6.06 עמד על סך של 41,304- ש"ח לחובת החברה, סכום אשר אינו עובר את מסגרת האשראי לו התחייבה החברה כלפי הבנק ולו ערבו ארז ואסף בעלי המניות בחברה. כמו כן, טענת אסף כי טרם מועד נסיעתו ביום 6.2.06, סכום החשבון בעו"ש לא עבר את מסגרת האשראי בחשבונות העו"ש (50,000 ₪), לא נסתרה ע"י הנתבעים, אשר טענו כי מסגרת האשראי הוגבלה ע"י אסף טרם נסיעתו. כעולה תדפיסי הבנק אשר צורפו כנספח בתביעת הבנק ת"א 63977/06, חובם של ארז ואסף לבנק נכון ליום 26.5.06 עמד על סכום של 150,281 ₪, כשחיוב בסך 50,098 ₪ הינו בגין חיוב מכרטיסי אשראי וסך של 100,683 ₪ הינו חיוב בחשבונות העו"ש של החברה (ראה דרישת חוב הבנק, נספח כ"ו לתצהירי עדו. ראשית של התובע). מכאן כי הגם ונתן הוראה על הגבלת מסגרת האשראי טרם נסיעתו, ניתן לראות כי על אף הוראתו של אסף, הבנק אפשר חריגה של מסגרת האשראי של חשבונות העו"ש אשר הגיעו לסכום של 100,683 ₪ (נכון ליום 26.5.06). מכאן, כי לא הוראתו של אסף להגביל את מסגרת האשראי של חשבון החברה היא אשר הביאה להתמוטטות החברה, ודין טענה זו להידחות. לאור האמור לעיל , שעה שהחברה החדשה הוקמה ללא ידיעתו של אסף, שעה שהחברה הוקמה ימים ספורים לאחר נסיעתו של אסף לחו"ל כשישיבת דירקטוריון לבחירת שמה של החברה החדשה התקיימה יום אחד בלבד לאחר נסיעתו, שעה שהחברה החדשה מוקמה בסדנה בה פעלה החברה הראשונה ועשתה שימוש בציוד שלה, שעה שהכנסות חברת אוברלנד הופקדו בחברה החדשה מבלי שהוכח בפניי כי שולמו חובותיה של חברת אוברלנד ע"י החברה החדשה, שוכנעתי כי מהלך הקמת החברה החדשה לא היה מהלך שננקט בלית ברירה בדיעבד לאחר שארז ניסה להמשיך לנהל את החברה וכשל, כי אם מהלך שתוכנן מראש עוד כשהיה אסף בארץ, ובוצע מיד לאחר טיסתו של אסף לחו"ל תוך ניצול היעדרותו מן הארץ, מהלך אשר רוקן את חברת אוברלנד מנכסיה מבלי לשלם לאסף ,אשר הינה בעל 50% ממניותיה של חברת אוברלנד, כל תמורה בעדם ומכאן שהתקיימה עוולת הגזל. גובה הפיצוי: משקבעתי כי בענייננו התקיימה עוולת הגזל , יש לבחון מהו הנזק אשר נגרם לאסף כתוצאה מעוולת הגזל אשר בגינו יש לפצותו , ומהו גובה הפיצוי. אסף תובע בתביעתו פיצוי בסך 250,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו כבעל מניות בחברה עקב גזילת קניינה של חברת אוברלנד ע"י הנתבעים. לחילופין , בנסיבות המפורטות לעיל , תובע אסף פיצוי מהנתבע 1 בגובה מלוא סכום החוב אשר שולם לבנק על ידו בסופו של יום בהתאם להסכם הפשרה מיום 14.2.10 . מוסיף הנתבע כי אם לא תתקבל טענתו לחייב את הנתבע 1 במלוא הסכום יש לחייבו לשאת לבדו בכל חיוב העולה על 101,000 ₪ הוא חוב החברה אשר היה קיים בחשבון החברה טרם נסיעתו לחו"ל. ראשית אתייחס לסכום הפיצוי אשר נתבקש על ידי אסף בסך 250,000 ₪ בגין עוולת הגזל ע"י הנתבעים. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ההפסדים שנגרמו לו כבעל מניות בחברה כתוצאה מגזילת קניינה של חברת אוברלנד הינם בשיעור של 250,000 ₪. התובע לא הביא חוות דעת אקטואר אשר תאמוד את שווי חברת אוברלנד טרם הקמתה של החברה החדשה , אשר תאמוד את רווחיה של חברת אוברלנד אל מול הוצאותיה טרם הוקמה החברה החדשה , ואף לא הביא מצבת חשבון של החברה מרו"ח אשר תראה מה היו שיעור הכנסותיה אל מול הוצאותיה טרם הקמת החברה החדשה. מכאן קשה לדעת כמה בדיוק היה מרוויח הנתבע ומהם הפסדיו עקב מעשי הגזל מטעם הנתבעים. חרף זאת, ניתן להעריך את גובה הפיצוי בהתאם לפרמטרים אחרים כפי שהובאו בפניי במהלך ומהם יכולתי להתרשם במהלך ניהול התיק. עיון בהסכם עליו חתם קציר בטרם עזיבתו את הארץ מעלה כי תמורת חלקו בחברה היה על ארז והחברה לשחררו מהערבויות עליהם חתם לטובת החברה. הערבות שנחתמה לטובת החברה הינה ערבות משותפת אשר לא מוגבלת בסכום. באותה עת , טרם עזיבתו של אסף חוב החברה כלפי הבנק עמד על סך של 101,000 ₪. ע"פ תצהירו של ארז בטרם נסיעתו של אסף, בחנו האחים סגיר את האפשרות של קניית החברה אולם, לאור מצבת חובות החברה אל מול נכסיה האחים מצאו כי אין זה כדאי לרכוש את חלקו של אסף תמורת נטילת הערבויות והיו מוכנים לשלם בעד נכסי החברה 75,000 ₪. ע"פ תצהירו ועדותו של יורם בנובמבר 2006 פנו לחברת אוברלנד והציעו לרכוש את כל רכוש החברה תמורת 50,000 ₪. ע"פ תצהירו ועדותו של יורם עם ייסודה של החברה החדשה השקיעו הוא ואחיו רונן, סכום של 125,000 ₪ כהלוואת בעלים וכן סכומים נוספים המגיעים לסכום של 50,000 ₪. מכאן סבורני על בסיס זה ניתן להעריך את פיצוי, על דרך האומדן, מתוך הנתונים פורטו לעיל, אשר על הנתבעים לשלם לאסף עבור נכסי החברה אשר נגזלו ממנו על ידי הקמת החברה השנייה תוך ריקונה של חברת אורלנד מנכסיה לחברה החדשה, בסך של 75,000 ₪ , אשר ישולמו ביחד ולחוד ע"י הנתבעים. חובם של ארז ואסף כלפי הבנק: בענייננו, אסף וארז ערבו לחובות חברת אורלנד בחלקים שווים. עניינה של הערבות המשותפת המתעוררת במצב של ריבוי חייבים משניים מוסדר בסעיף 13 לחוק הערבות תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") הקובע כדלהלן: "שנים או יותר שערבו חיוב אחד, אם במאוחד ואם בנפרד, יהיו אחראים יחד ולחוד; ואם היה היקף הערבויות שונה, יהיו אחראים כאמור בתחום הערבות המשותפת; והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מן הערבויות". היחסים בין הערבים לבין עצמם מוסדרים על ידי שילוב סעיף זה עם סעיף 56 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הקובע כי: "(א)שנים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים. (ב) חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם. השילוב בין סעיף 13 לחוק הערבות וסעיף 56(א) לחוק החוזים קובע למעשה חזקת שוויון בין הערבים לחיוב. כך, כאשר מתעוררת שאלת חבותו של כל אחד מן הערבים והיחס ביניהם, יש לחשב את שיעור חלקו היחסי של כל ערב, והערב ששילם יותר מכפי חלקו זכאי לתבוע השתתפות מיתר הערבים (כך בהתאם לסעיף 56(ב) לחוק החוזים) (להרחבה בעניין זה ראו ד"ר רוי בר-קהן, בספרו: "ערבות" בעמודים, 348-350 (2006)). בהתאם לאמור לעיל, , משארז ואסף הינם שני ערבים לחובות החברה בחלקים שווים, כל אחד מהם ערב ל-50% מגובה סכום החיוב. בענייננו, הבנק הגיש כנגד אסף, ארז והחברה תביעה על סך 151,281 ₪. מן המסמכים שצורפו במהלך ההליך עולה כי בסופו של יום שילם אסף לבנק במסגרת הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין ביום 14.2.10 , סך של 120,281 ₪ בצירוף הריבית החריגה והמקסימאלית וכן שכר טרחת עורך דין בסך 5,028 ₪. אסף לא הוכיח בפניי טענותיו כי סכום החוב בבנק טפח מעבר לסכום של 101,000 ₪ , הוא סכום החובה אשר היה בחשבון עת נסיעתו לחו"ל, עקב מעשי הגזל של הנתבעים יחד או לחוד. משלא הוכח בפניי מה היו הכנסות החברה אל מול הוצאותיה במועד הקמת החברה, איני יכולה לקבוע כי בהכרח נמשכו מחשבון אוברלנד הכספים לטובת החברה החדשה ויש ומדובר בהוצאות ובחיובים של חברת אוברלנד עצמה. אדרש בקצרה לטענתו של ארז לפיה אסף שכנע אותו להצטרף כערב לחובות החברה אך התחייב להיות הערב היחידי בפועל לחשבון. טענה זו של ארז נטענה בעלמא נטענת בעל פה בניגוד למסמכים בכתב, היינו, כתבי הערבות, ואף נוגדת את ההיגיון, שכן מדוע שיתחייב אסף, שהצטרף לעסקו הקיים של ארז, להיות ערב יחידי לחובות החברה, כאשר הוא בעלים של 50% ממניות החברה בלבד? אין לי אלא לדחות את הטענה ולקבוע כי שני הצדדים הסכימו להיות ערבים לחובות החברה ביחד ולחוד. עוד נטען על ידי ארז כי אסף לא סילק את מלוא החוב, אלא רק חלק מהחוב, ונותרה יתרת חוב לבנק העולה על הסכום ששולם על ידי אסף. אכן, לא שולם מלוא החוב, וכעת לאחר שניתן פס"ד כנגד ארז לטובת הבנק, יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל, מן הסתם עולה על הסכום ששולם על ידי אסף, אלא שלא כך בוחנים את החוב של הערב, ואת מערכת היחסים שבין הערבים. העובדה שנותרה יתרת חוב הנמוכה ממחצית החוב בכללותו, לאחר התשלום של אסף לבנק במסגרת הסדר הפשרה, והעובדה שארז לא טרח לשלם את היתרה, אינה יכולה להוביל למסקנה כי הערב ששילם יותר מכפי חלקו בחוב יידרש לשלם עוד בשל הפרשי הצמדה וריבית שגורמים לו לגדול עוד ועוד, בשל כך שהערב הנוסף לא משלם מאומה ואינו פורע את החוב. (הדברים אמורים ביחסים בין הערבים בינם לבין עצמם ולא בין הערבים לנושה, במקרה כאן הבנק). לאור מסקנותיי, יש לבדוק מהו החלק אותו שלם אסף מעבר לגובה ערבותו היחסית ואותו יהא זכאי לקבל מארז. סכום תביעת החוב מטעם הבנק עמד על סך של 151,281 ₪ בתוספת הריבית החריגה המקסימאלית הנוהגת בבנק החל מיום 1.4.06 ועד התשלום בפועל. מכאן כי חלקו היחסי של כל אחד הינו סך של 75,640 ₪ . כאמור בהתאם להסכם הפשרה שלם אסף סכום של כ- 125,300 ₪ (סכום החוב ושכר טרחת עו"ד) בתוספת ריבית חריגה ומקסימאלית של הבנק, מכאן כי זכאי לפיצוי בגובה 49,660 ₪. הפלוגתא השנייה : זכויות היוצרים על השרטוטים: לטענת אסף, במהלך עבודתו באוברלנד ואף בטרם הוקמה החברה, יצר שורת מוצרים ופרטי ציוד המשמשים לאבזור וחיזוק כלי רכב בשטח והמהווים את הבסיס למוצרים שנמכרו על ידי אוברלנד. אסף מצרף לתצהירו את השרטוטים כנספחים ט1-ט15 המוגדרים על ידו כדלהלן: ט1 - פגוש אחורי מחוזק ללנדרובר דיפנדר ט2 - פגוש אחורי עם התקן אופן חילוף לטויוטה 4 ראנר ט3 - פגוש קדמי ללנדרובר דיסקברי. ט4 - תושבת בולם אחורי ימין ושמאל לנדרובר דיפנדר. ט5 - זהה לט4 וצורף בטעות (ר' עדות אסף, פרוטוקול 5.7.11 עמ' 23) ט6 - תושבת בולם אחורית שמאל לנדרובר דיפנדר ארוכה (העיד כי מהווה תמונת ראי של ט4 שם, שם) ט7 - אביזר הגבלת תנועה לקפיץ קדמי לנדרובר. ט8 - מגביל תנועה מחוזק לקפיץ אחורי דיפנדר. ט9 - מתאם לבולם מרוץ 32 מ"מ. ט10 - מתאם לבולם מרוץ 38 מ"מ. ט11 - מתאם לבולם מרוץ לנדרובר קדמי תחתון 32 ו- 38 מ"מ. ט12 - אביזר חיבור רצועה להגבלת מהלך מתלה. ט13 - פגוש קדמי לג'יפ צ'רוקי. ט14 - בסיס לכלוב התהפכות לנדרובר דיפנדר. ט15 - פגוש אחורי צבאי לנדרובר דיפנדר. לטענת אסף, החברה החדשה עשתה שימוש ביצירותיו ובכך הפרה את זכויותיו בקניינו הרוחני. על מנת להוכיח טענתו זו, על אסף להוכיח מספר דברים: ראשית, עליו להוכיח כי השרטוטים שהציג הינם יצירות בנות הגנה שנוצרו על ידו. שנית, עליו להוכיח את מועד יצירת היצירות. שלישית, עליו להוכיח כי הנתבעים אכן עשו שימוש ביצירות והפרו את זכויותיו. נפנה אפוא לבחון האם עלה בידי התובע להוכיח את טענתו. האם מדובר ביצירות בנות הגנה שנוצרו על ידי אסף? היצירות בהן אנו דנים הינן שרטוטים. אפתח ואומר כי על פי הוראות המעבר הקבועות בחוק זכות יוצרים תשס"ח - 2007 (להלן:"החוק"), פעולה ביצירה שנעשתה לפני תחילתו של החוק , לא יחולו הוראות החוק לעניין הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית ולעניין תרופות וימשיכו לחול לגביה, לעניינים אלה, הוראות הדין הקודם. לאור זאת, החוק הרלוונטי בענייננו הינו קודמו, חוק זכויות יוצרים 1911 (להלן: "חוק זכויות יוצרים"). סעיף 1(1) לחוק זכויות יוצרים מגדיר מהן היצירות אשר הינן בנות הגנה: "1. זכות יוצרים   (1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, תהא זכות-היוצרים קיימת במקרים דלקמן בכל       חלקי מושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה למשך הזמן הנזכר להלן       לגבי יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוזיקליות ואמנותיות. " החוק מגדיר את היצירות המוגנות כיצירות ספרתיות, דרמטיות, מוזיקליות ואומנותיות. על פי ספרה של ד"ר שרה פרזנטי דיני זכויות יוצרים (מהד' שלישית - אוגוסט 2008), (להלן: "פרזנטי") כרך א', חלק שלישי (היצירה - הגדרת מושגים), במקור האנגלי הופיעה המילה "מקוריות" שהושמטה מהתרגום העברי, אולם בתי המשפט פרשו את הסעיף על פי החוק האנגלי (ר' פרזנטי, שם, שם, 310). יצוין כי בצד החוק קיימת פקודת זכות יוצרים משנת 1924 , אשר השלימה את החוק ותקנה אותו, אם כי לא בצורה מספקת(ט.גריימן, זכויות יוצרים(מהדורה שנייה) כרך א' עמ' 14). סעיף 35 (1) לחוק זכויות יוצרים מגדיר "יצירות ספרותיות" ו"יצירות אמנותיות" כדלקמן: "יצירה ספרותית" כוללת מפות, תרשימים, תכניות, טבלאות וליקוטים;  "יצירה אמנותית" כוללת עבודות ציור, שרטוט, פיסול ומלאכת-אמנות ומעשה-אמן אדריכליים ופיתוחים וצילומים; זכות יוצרים בשרטוטים תיתכנה בשתי הקטגוריות , שכן בהגדרת יצירה אומנותית נכללת הקטגוריה של שרטוט ובהגדרת יצירה ספרותית קיימת קטגוריה של "תרשימים" ושל תוכניות". "היצירתיות הנדרשת לעניין זכות יוצרים אינה נמדדת באמת מידה ערכית או איכותית, כך גם המונחים "ספרות","אומנות", "דרמה" ו"מוסיקה" אינם טומנים בחובם מבחן ערכי כלשהו לסיווג יצירות ואין לנסות להבינם כך. נכון יותר לומר שהם משמשים אך לסיווג יצירות לפי האופן שבו הן מוצאות ביטוי או מיועדות לביטוי....הסיווג נעשה לרוב בהתאם לתכונתה הדומיננטית של היצירה" (ט.גריימן, זכויות יוצרים(מהדורה שנייה) כרך א', עמ' 106- 107). בעוד שההגנה הניתנת על יצירות אמנותיות הינה על החלק הוויזואלי של היצירה, הרי שההגנה הניתנת על יצירה ספרותית מגינה על התוכן שבה ועל האינפורמציה המופקת ממנו. (לעניין זה ר' גם פרזנטי, כרך ב', חלק רביעי (היצירות המוגנות), 759). מכאן, כאמור בפסיקה ובספרות נראה כי בענייננו השרטוטים נכנסים להגדרה של "יצירה ספרותית". ההתפתחות הפסיקתית של הסדרי החוק ופקודת זכויות יוצרים , התוותה את המבחנים להענקת זכויות יוצרים על מגוון היצירות השונות (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט . בפס"ד, ע"א 513/89 Interlego A/S נ'Exin-Lines Bros S.A פ"ד מח(4) 133), מפורטות הדרישות והמבחנים הדרושים על מנת שביטוי יזכה להגנה במסגרת חוק זכות יוצרים, ושם נקבע, כי באופן רגיל, על מנת שביטוי יהא זכאי להגנה ע"פ חוק זכויות יוצרים כאמור בפסיקה עליו למלא שתי דרישות: 1. יצירה 2. מקוריות. תנאי ראשון: יצירה: על הביטוי ללבוש חזות ממשית. על מנת שיצירה תזכה להגנת חוק זכות יוצרים, עליה לעמוד בדרישת הקיבוע (Fixation) המבוססת על הכלל לפיו לא ניתן להגן על 'רעיון' מופשט כי אם רק על יצירה הלובשת ביטוי ממשי. לפיכך, על היצירה להיות מקובעת באמצעי מוחשי כלשהו על מנת לזכות להגנת החוק (להרחבה בעניין דרישת הקיבוע ר' פרזנטי, כרך א', חלק שלישי (היצירה - הגדרת מושגים), 365-373). על הביטוי להיות תוצר של עבודה אנושית. ההגנה שתינתן תתייחס לביטוי ולא לרעיון העומד מאחוריו. "זכות יוצרים, שלא כפטנט, אינה מגינה על רעיון אלא על הביצוע שלו " ( ראה ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros S.A פ"ד מח(4) 133, 152). תנאי שני: דרישת המקוריות: על אף ובתרגום לעברית של חוק זכויות יוצרים נשמטה הדרישה שהופיעה במקור למקוריות היצירה, אין ספק לתחולתה של דרישת המקוריות גם בחוק הישראלי , שכן דרישת המקוריות היא לב ליבו של חוק זכות יוצרים (ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros S.A פ"ד מח(4) 133, 167). הפסיקה הישראלית הכירה בשני מבחנים ,"מבחן היצירתיות" ומבחן ההשקעה" , כתנאים למילוי דרישת המקוריות. מדובר במבחנים מצטברים ומקבילים ועל המבקש להגן על יצירתו להראות את התקיימות שניהם (ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט ). יחד עם זאת ראוי לציין כי בעניין זה קיימת מחלוקת עקרונית באשר לפרשנות מבחנים אלה ובמשקל היחסי אשר יש ליתן לכל אחד מהמבחנים , כשניתן לראות כי ביהמ"ש העליון אמץ את דרישת היצירתיות ולו מינימאלית, ושלל הגנה על יצירה בהתבסס על עמל והשקעה בלבד (ראה ע"א 513/89 Interlego A/S נ'Exin-Lines Bros S.A פ"ד מח(4) 133, ע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (מאגר משפטי נבו ). בעניין זה , בפס"ד ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros S.A פ"ד מח(4) 133, 167, נאמר: "לאור מטרתם של דיני זכויות יוצרים יש להכריע לטובת הגישה הרואה כמבחן המכריע להכרה בזכויות יוצרים -את קיומה של היצירתיות, ולא די בעבודה בלבד כדי להעניק ליוצר הגנה על יצירתו". עוד נקבע בשורת פסקי דין שהתגבשו על פי החוק מ-1911, מבחן עצמאות היצירה ולא החידוש שבה. כך הגדיר כב' הש' אליקים רובינשטיין דרישה זו בע"א 3411/03 Krone AG נ' ענבר פלסטיק משוריין (להלן: "עניין Krone AG"): "אין היצירה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או אמצאה מקורית. כל שנדרש הוא, שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה, מחברה" (ע"א 360/83 הנ"ל, בעמ' 346). המבחן הוא - עצמאות היצירה ולא החידוש שבה, והמקוריות הנדרשת באה על סיפוקה גם בנסיבות בהן מידת המאמץ, הכישרון וההשקעה היצירתית של המחבר מועטה, ובלבד שיש ליצירה "אופי שונה מזה של החמרים שמהם עוצבה" (שם). " (להרחבה בעניין דרישת המקוריות ר' פרזנטי, כרך א', חלק שלישי (היצירה - הגדרת מושגים), 333-361.) מהכלל אל הפרט, המדובר בשרטוטים אשר נכנסים בגדר יצירה, משמדובר ביצירה מוחשית מעבר לרעיון מופשט , ומשאין חולק כי הינה פרי של תוצרת אנושית. אשר על כן, יש לבחון את התנאי השני, דרישת המקוריות. על מנת להוכיח כי מתקיימת בענייננו דרישת המקוריות היה על אסף היה להוכיח כי השרטוטים נוצרו על ידו, כי אינם מועתקים מיצירה אחרת וכי יש בהם אופי שונה משל יצירות שקדמו להן. מידת ההשקעה היצירתית והיצירתיות הנדרשת בשרטוטים אינם מציבים רף גבוה על מנת שיחסו בהגנה של חוק זכויות יוצרים. לאחר עיון בכלל הראיות כפי שהובאו בפניי ולאחר שמיעת העדויות שוכנעתי כי השרטוטים אשר הינן בגדר יצירות, אכן נוצרו ע"י אסף, אולם יחד עם זאת לא הוכח בפניי כי השרטוטים עומדים בדרישת המקוריות כמפורט לעיל, ועל כן השרטוטים אינם מוגנים במסגרת חוק זכויות יוצרים, ואפרט: בחקירתו הנגדית גילה אסף עקביות רבה, הציג את השרטוטים המקוריים במחברתו האישית והתייחס לכל שרטוט תוך שהסביר במה ייחודו ומתי יצר אותו. אסף אף ציין באילו שרטוטים היה ארז שותף לרעיון אולם התמיד בטענתו לפיה אף כאשר ארז העלה רעיון, היה זה אסף שתכנן את המוצר ולבסוף אף שרטט אותו. הקוהרנטיות הרבה בחקירתו של אסף, בצירוף המסמכים שהגיש תוך כדי חקירתו, יש בהם כדי לתמוך בטענתו לפיה הוא שיצר ותכנן את המוצרים בעצמו. מנגד לא ניתן לתמוך גרסתו של ארז כי השרטוטים שמציג אסף הינם פיתוחים והמצאות שלו משהתברר בחקירתם של העדים מטעמו של ארז, כי לאיש מהם אין כל הכשרה לקבוע האם הרכיבים זהים או דומים למוצרים הקיימים בשוק וכי האמור בתצהירם הינו השערה שלהם בלבד. ארז לא הוכיח בפניי כי הוא שתכנן את המוצרים ויצוין כי גם אם היה שותף לרעיון טרם השרטוט, רעיון אינו מוגן במסגרת חוק זכויות יוצרים אלא ביצועו. כמו כן, העדים עופר לבני וצחי הרצוג , אשר טענו בתצהירם כי בשנת 2003-2004 התקין ארז ברכבם רכיבים הזהים לרכיבים המתוארים בשרטוטים שצרף אסף לתצהירו, חזרו בהם בחקירתם הנגדית מהקביעה שמדובר בחלקים זהים. ארז אף מצרף חוות דעת של מר שי פלג (להלן:"מר פלג"). מר פלג, הנדסאי במקצועו ומנהל טכני בחברה העוסקת בשיפורים לרכבי 4X4, טוען בחוות דעתו בנוגע לשרטוטים שצרף אסף לתצהירו כי קיים דמיון רב עד כדי זהות בינם לבין מוצרים שייצר ארז וכן מוסיף כי אין בהם כל חדשנות או מקוריות וכי מידת המאמץ וההשקעה הנדרשת ביצירתם היא מועטה ביותר. בחקירתו העיד מר פלג כי בביטוי "דומה עד כדי זהה" בו השתמש בתצהירו מספר פעמים אין כוונתו לזהות מוחלטת למוצרים שיצר ארז כי אם לדמיון. עוד הוסיף כי לא ראה את התוכניות המלאות של המוצרים ביניהם הוא השווה ולכן לא היה ביכולתו לקבוע שהם זהים. מכאן, כי גם מעדותו של מר פלג אשר הובאה מטעמו של ארז, לא ניתן ללמוד מי מהצדדים פיתח את הרכיבים. עם זאת סבורני כי יש בעדויות שהובאו מטעם ארז כדי ללמוד אודות המקוריות של המוצרים. כאמור בעניין Krone AG, דרישת המקוריות יכולה לבוא על סיפוקה אף בנסיבות בהן מידת המאמץ וההשקעה של מחבר היצירה מועטה, אולם יחד עם זאת על בעל היצירה להראות מידת מה של יצירתיות , להראות כי מדובר ביצירה השונה ממוצרים שהיו קיימים בשוק לפניה וכי אין מדובר בהעתקה. העדים מטעם ארז ובפרט המומחה מטעמו, בצירוף תמונות השרטוטים עצמם, העידו על דמיון רב בין המוצרים ששרטט אסף לבין המוצרים שהיו קיימים עוד קודם לכן בשוק. בפס"ד ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros S.A פ"ד מח(4) 133, 154 נאמר: "אומנם יש ליתן את הדעת על שלב גיבוש הביטוי ולא על השוואתה בדיעבד לעומת ביטויי קיימים , אולם יחד עם זאת אם היצירה מתבססת על ביטוי קודם קיים, ניתן לצאת מנק' הנחה שהאלמנטים הקיימים בביטוי הקיים אינם מקוריים ליוצר של הביטוי המאוחר" אסף אשר על כתפו מוטל הנטל להוכיח את מקוריות המוצרים לא הרים את נטל ההוכחה כי היצירות שיצר אסף לא היו קיימות בשוק קודם לכן ולא הוכחה בפניי יצירתיות ולו מינימאלית של השרטוטים. הגם ויש במוצרים שייצר אסף שינוי כלשהו מהמוצרים שהיו קיימים עד אז בשוק , אין ביכולתי ללמוד כי השינויים הקיימים במוצרים הם שינויים מהותיים שיוצרים מוצר אחר שלא היה קיים קודם, ולא שינויים קוסמטיים בלבד שאינם מהותיים לתפקוד המוצר, ובכל קמרה אינם שינויים שניתן להגדירם כשינויים ברי הגנה. משלא צירף אסף כל חוות דעת מטעמו המעידה על כך שהמוצרים שיצר יוצאים מגדר העתקה של מוצרים קיימים, הרי שלא הוכיח את דרישת המקוריות הנדרשת בחוק ועל כן, המוצרים אינם זוכים להגנת חוק זכויות יוצרים. על אף מסקנתי כי המוצרים אינם זוכים להגנת חוק זכויות יוצרים, מצאתי לנכון להידרש למספר נקודות נוספות: גם אם מסקנתי הייתה הפוכה והייתי מוצאת כי השרטוטים הינם חוסים תחת הגנה של חוק זכויות יוצרים, לא הוכח בפניי כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים. נטל ההוכחה המוטל על כתפי התובע מציב שתי דרישות. האחת, על התובע להוכיח שהוא בעל הזכויות ביצירה שבגינה הוא תובע, והשנייה, שהנתבעים הפרו את זכותו. לטענת אסף, התובעים עשו שימוש ללא הרשאה ביצירותיו במסגרת החברה החדשה. אסף מונה בתצהירו 2 עסקאות של שיפורי רכב שבוצעו לטענתו על ידי חברת אוברלנד, אך ההכנסה בגינן הועברה לחברה השנייה. לטענתו בעסקאות אלה הפרה החברה החדשה את זכויותיו בשרטוטיו. כמו כן, מונה אסף עסקה נוספת שבוצעה על ידי החברה החדשה בה לטענתו נעשה שימוש בשרטוטיו שכן הותקנו מוצרים שהוא יצר. לראיה אודות הפרות אלה מצרף אסף תכתובות מאתר האינטרנט "ג'יפ טריפ" בו סיפרו בעלי הרכבים נשוא העסקאות אודות המוצרים שהותקנו ברכביהם. עוד מונה אסף מפגש לבעלי רכבי שטח בו הציגה החברה החדשה חלק ממוצריה ובכללם מוצרים שלטענתו של אסף פותחו על ידו. כראיה להפרה זו מצרף אסף תמונות של מוצרים שהוצגו במפגש. הראיות שמצרף אסף, אין בהן כדי להעיד כי החברה החדשה אכן עשתה שימוש דווקא במוצרים שהוא פיתח. מן התמונות שצורפו להודעות הגולשים באתר, אין ביכולתי ללמוד כי המדובר באותם המוצרים, בפרט כאשר מדובר במוצרים שהדמיון בינם לבין מוצרים אחרים הקיימים בשוק הוא רב. בעניין זה אבהיר, ביהמ,ש אין מומחיות בתחום שוק רכבי השטח והאזיברים המורכבים עליהם, לו רצה אסף להוכיח, כי השרטוטים שלו הובילו להתקנת מוצר מסוים או רכיב מסוים, היה עליו להוכיח טענה עובדתית זו, כשם שמוכיחים כל טענה עובדתית שיש עימה מומחיות, והיא באמצעות חוות דעת מומחה. זאת ועוד, השרטוטים נספחים ט1-ט15 לתצהיר אסף אינם כוללים כל מידות או מידע נוסף הנדרש לשם יצירת מוצר על פיהם. אף מר דוד צבי, בעליו של עסק המתמחה בחיתוך לייזר שייצר עבור אוברלנד מוצרים שונים, שהעיד מטעם ארז, העיד בפניי כי לא ניתן לייצר מוצרים מהשרטוטים שצורפו. כך העיד גם המומחה מטעם ארז מר שי פלג. לפיכך, לאור מכלול הראיות שבפניי, אני מוצאת כי לא הוכח כי החברה החדשה עשתה שימוש במוצרים שפותחו על ידי אסף. מצאתי כי השרטוטים שנוצרו קודם הקמת החברה שייכים לאסף אולם השרטוטים שנוצרו לאחר הקמת החברה שייכים לחברה וכלולים במסגרת נכסיה: לטענת אסף, הוא יצר ארבעה מן השרטוטים (נספחים ט1-ט4 לתצהירו) בטרם הוקמה חברת אוברלנד ועוד 9 שרטוטים (ט7-ט15) במהלך פעילותה של אוברלנד. ארז בסעיף 32 לתצהירו טוען כי השרטוטים כולם ולמצער רובם נוצרו קודם הקמת החברה ולכן שייכים לו בלבד. כאמור לעיל, הכרעתי כי יוצרים של השרטוטים היה אסף וכי גרסתו אודות יצירת 4 השרטוטים מקובלת עליי ולכן אני מקבלת את גרסתו של אסף אף בנוגע למועד יצירת ארבעת השרטוטים, ביחס לתשעת השרטוטים האחרים, הרי הללו שייכים לחברה. סעיף 5(1)(ב) לחוק זכויות יוצרים קובע כדלקמן: "5(1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות-       היוצרים בה: בתנאי -       (ב) אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר עפ"י חוזה שירות או שוליאות           והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם           הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות           היוצרים, אלא שאם היתה היצירה מאמר או איזה חיבור אחר בעתון,           במגזין או בכתב-עת כיוצא בזה, הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך,           יהא דינה של היצירה כאילו שמורה למחבר הזכות למנוע את פרסום           היצירה שלא כחלק מעתון, ממגזין ממכתב-עת כיוצא בזה." החוק מדבר במפורש על מערכת יחסים "על פי חוזה" ודורש שהיצירה תיעשה "תוך כדי עבודתו". כדי לבדוק מונחים אלה יש ללמוד את פרשנותם בפסיקה האנגלית. במקרה דנן לא קיים חוזה ספציפי בין אסף ובין החברה. בפסיקה האנגלית נערכה הבחנה בין "עובד" ו"קבלן עצמאי" ונקבע כי עובד הוא חלק של העסק ויצירתו נעשית כחלק אינטגרלי של עבודתו בעסק בעוד שקבלן עצמאי אינו חלק אינטגראלי של העסק אלא כלי עזר לעסק. בפסק דין אחר נקבע כי יש לבחון האם היוצר ביצע תפקידו עבור עצמו או לטובת המעביד. כמו כן, על היצירה להיעשות "תוך כדי עבודתו" של העובד ולא בשעות הפנאי שלו. לטענת אסף, השרטוטים שיצר קודם הקמת החברה נוצרו עבור רכבו שלו. לגבי יתר השרטוטים שנוצרו לאחר הקמת החברה טוען אסף כי יצרם עבור החברה בידיעה שהינה בבעלותו וכי את התמורה עבורם קיבל במסגרת הכנסות החברה שהוא בעלים של 50% ממניותיה. אסף למעשה מודה כי יצר את השרטוטים שנוצרו לאחר הקמת החברה עבור החברה ולא עבור עצמו. כמו כן, לטענת אסף הכין את השרטוטים בזמנו הפרטי בביתו, שכן לא הייתה לו כל תוכנת שרטוט בחברה. ראוי להבחין לעניין זה בין פעולת השרטוט בפועל על ידי תוכנת השרטוט לבין העבודה על השרטוטים, לקיחת המידות וכו' שככל הנראה נערכה בסדנה על הרכבים המצויים בסדנה. נראה אפוא כי חלק הארי של העבודה על השרטוטים כן נעשה בחברה עצמה ולא בזמנו הפרטי של אסף. לסיכום , אני קובעת כי אסף פתח את המוצרים נספחים ט1-ט15 לתצהירו ,אולם לא הוכח בפניי כי המוצרים הינם יצירות בנות הגנה על פי חוק זכויות יוצרים . עוד אני קובעת כי המוצרים נספחים ט1-ט4 פותחו קודם הקמת החברה וכי המוצרים נספחים ט7-ט15 פותחו לאחר הקמת החברה ועל כן שייכים לחברה ונכללים בנכסיה. כמו כן אני קובעת כי לא הוכח כי החברה החדשה עשתה שימוש במוצרים נספחים ט1-ט15 לתצהיר התובע. אציין כי לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, אינני רואה מקום להידרש לשאלה המורכבת העולה בפסיקה האם הגנה החלה על השרטוטים על פי חוק זכויות יוצרים חלה גם על מוצרים שנוצרו על סמך השרטוטים האלה (להרחבה בנושא זה ר' פרזנטי, כרך א', חלק רביעי (היצירות המוגנות), 503-505). סוף דבר דין תביעתו של התובע להתקבל בחלקה: נתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד סך של 75,000 ₪ בעוולת הגזל. בנוסף, הנתבע 1 ישלם לתובע סך של בגובה 49,660 ₪ הואיל והתובע שילם יותר מכפי חלקו בחוב לבנק. הנתבעים ישלמו שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך לאור העובדה שהנתבע 1 הסכים לדחיית התובענה שהוגשה על ידו ללא צו להוצאות, כמו כן, תביעת התובע בקשר לזכות יוצרים נדחתה על ידי, כך בפסיקת הוצאות, ןמשכך, אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד בהוצאות כדין, ובנוסף בשכ"ט בסכום של 15,000 ₪.שם חברההטעיה