קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בבית לפני היציאה לעבודה: .1התובע הגיש תביעה לביה"ד זה בגין דחית תביעתו לתשלום דמי פגיעה בשל פגיעה שארעה לו ביום .29.12.91 .2הנתבע טוען, כי הארוע אשר אירע לתובע, אינו בבחינת "תאונת עבודה" עפ"י האמור בסעיף 36(1) לחוק הביטוח לאומי (נוסח משלוב) תשכ"ח - 1968(להלן "החוק"), מאחר ונפגע בתוך גבולות מעונו הפרטי ולפני יציאתו לעבודה (סעיף 2לכתב ההגנה). .3בדיון המקדמי שהתקיים בפני כב' הרשם ביום 31.1.94ניתנה החלטה, לפיה מדובר במחלוקת משפטית, האם האירוע מיום 29.12.91הינו בבחינת "תאונת עבודה", שכן אין מחלוקת בין הצדדים על פרטי האירוע כפי שמופיע בכתב התביעה. עוד יצויין, כי באותה החלטה ניתנה אפשרות לתובע לחקור את חוקר המוסד על הודאתו מיום 28.4.92, אולם התובע ויתר על חקירת החוקר, ולפיכך, לאור החלטת כב' הרשם הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. התיק הועבר לפני כדן יחיד, למתן פסה"ד. .4טרם הוחלט על מתן פסה"ד בסוגיה זו ומבלי לשמוע עדויות הצדדים וכן לאור העובדה, כי התובע לא היה מיוצג, עיינתי בכתבי הטענות, וסיכומי הצדדים, ונוכחתי, כי התובע מבסס תביעתו על העובדות שפורטו בכתב התביעה ובפני חוקר המוסד לביטוח לאומי, וכי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתיאום העובדתי המוגדר העולה מכתבי הטענות של התובע, כי המחלוקת הינה משפטית בלבד ולפיכך הוחלט על ידי ליתן פס"ד לאור טיעוני הצדדים שהובאו בפני. .5העובדות, אשר פורטו בכתב התביעה ובפני חוקר המוסד לביטוח לאומי (העתק הודאת התובע נמצאת בתיק המוצגים ללא סימון - י.ה), ושאין מחלוקת לגביהם, הינם כדלקמן: א. ביום 29.12.91, התובע יצא לעבודה מפתח ביתו לכיוון רכבו אשר חנה בתוך חצר הבית וכאשר עמד להיכנס לרכב, נפלו מפתחות הרכב, התובע התכופף כדי להרימם ובאותה עת שמע "קליק" בגב וכאב עז בגב וברגל ימין (ר' תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה אשר צורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבע). ב. התובע נלקח ע"י אישתו למרפאה ומשם הופנה לחדר מיון במרכז רפואי "סורוקה" (ר' תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה שצורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבע י.ה), עפ"י התעודה הנ"ל, התובע סבל מבקע סחוס הדיסקית L-5S 1והיה בלתי כשיר לעבודה מיום 29.12.91עד .3.1.92 ג. בכתב תביעתו מפרט התובע, כי החצר בה חנה רכבו הינה חצר שלו, אולם גם אנשים זרים עוברים בה בדרכם לעבודה באיזור התעשיה, כי בזמן הרלוונטי לאירוע, לטענתו, (26.6.92), היו שני פתחים בלי שערים לחצר, כך שמעשית חצר זו אינה פרטית לצורך יציאה לעבודה אלא גם אחרים יוצאים דרכה לעבודה. עוד מוסיף התובע, כי יתכן בעתיד ויעשה שערים בחצר. (סע' 2לכתב התביעה). ד. לטענת התובע הדרך שלו לעבודה מתחילה מרגע שהוא לוקח את הרכב בכדי להגיע איתו לעבודה ולא חשוב מאיזה מקום הוא יוצא. (סע' 3לכתב התביעה). .6התובע חוזר על נסיבות האירוע גם בהודאתו בפני חוקר המוסד והוסיף, כי "אני גר בבית קרקע צמוד לביתי יש חניה פרטית שלי, האוטו שלי עמד בתוך החניה של החצר שלי, החניה שייכת רק לי, זה בתוך החצר שלי ושם נפלו המפתחות" (עמ' 2ו- 3 להודאת התובע בפני חוקר המוסד). .7טענת התובע, כי יש לקבוע כי האירוע הינו "תאונת עבודה" שכן התאונה אירעה לו תוך כדי הליכתו לעבודה ממעונו, שכן:ו- א. החצר בה חנה הרכב, מעשית אינה פרטית לצורך יציאה לעבודה, כי גם אחרים יוצאים דרכה לעבודה והתובע בתוכם. ב. דרכו לעבודה מתחילה מרגע שלוקח את הרכב בכדי להגיע לעבודה ואין זה משנה מאיזה מקום. ג. בכתב סיכומיו מבקש התובע לראות את יציאתו מפתח הבית לחצר כיציאה מתחום מעונו, מפני שהחצר באותה תקופה שימשה כדרך מעבר לעוברים ושבים, במיוחד לעובדים היוצאים בבוקר מבתיהם לאיזור התעשיה, וכי התובע התשמש באותו חלק של החצר אשר למעשה שימש כמעבר ציבורי כתחילת הדרך ליציאה לעבודה. (סע' 3לסיכומי התובע). .8הנתבע טוען להגנתו, כי בזמן האירוע חנה רכבו של התובע בתוך חצר ביתו, לפי טענתו. במקרה זה מדובר בבית קרקע עם חצר פרטית בו חונה הרכב והתובע טרם יצא מתחום מעונו הפרטי, ולפיכך יש לאמץ הלכות ביה"ד לעבודה בנושא הנדון ולדחות התביעה, שכן האירוע אירע בתוך שטח מעונו הפרטי ולא בדרכו לעבודה, ולפיכך אינו מהווה "תאונת עבודה" עפ"י סעיף 36(1) לחוק. .9הבסיס העובדתי לפיו יחתך פסק דין זה, הינו המקום בו אירע לתובע האירוע, וזאת בשל חשיבותו, לאור המבחנים אשר נקבעו בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, באשר לשאלה מהו תחום "המעון" לענין סעיף 36(1) לחוק. על פי ס' 36(1) לחוק נאמר:נ- "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם:ב- אירע תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה וממעונו או ממקום בו הוא לן, אף אם אינו מעונו או מן העבודה למעונו, או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". באשר לטענה כי התאונה אירעה בדרך לעבודה, נפסק בדיון מס' שם/83-0 המוסד לביטוח לאומי נ. סלומון וקנין, פד"ע יא' עמ': -327 "השאלה אשר יש להשיב עליה, כל אימת שטוענים לתאונת עבודה מכוח סעיף 36(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח-1968, היא - האירעה התאונה עת כבר היה המבוטח בדרך לעבודה או עדיין היה בדרך, עת היעד לכיוון האחד הוא מקום העבודה והיעד בכיוון השני הוא מעונו של המבוטח או מקום שבו הוא לן; הכל כמובן בסייגים העולים מסעיף 37לחוק, לשון אחר - אשר ישקול משקל רב היא התשובה לשאלה, אם כבר התחילה דרכו של המבוטח לעבודה או אם כבר הסתיימה הדרך (עמ' 332). ין ליתן תשובה כללית לשאלה האמורה בסעיף הקודם, התשובה תהא שונה עת מדובר בהליכה, מהתשובה עת מדובר בנסיעה במכונית פרטית החונה ליד הבית המצוי בגינה גדורה ושער בגדר; התשובה תהא שונה עת מדובר בבית קומות ובו דירה אחת, מהתשובה עת מדובר בבית קומות ובו יותר מדירה אחת. אשר יקבע תמיד הוא אם, בשים לב לכל הנתונים, יש לאמר שעת ארעה התאונה לא היה יותר המבוטח ב"דרכו" אלא הגיע כבר ליעד. .4בפסק-הדין הנ"ל אירעה תאונה למבוטח בשובו מהעבודה, כאשר החליק התובע על המדרגות המובילות משער הכניסה לחצר הפרטית לשביל המוליך לביתו של המבוטח. והשאלה שנשאלה, האם התאונה אירעה תוך כדי הליכתו של המבוטח מן העבודה למעונו (לפי ס' 36(1) לחוק, או שמא אירעה לאחר שהגיע למעונו, ואירעה כבר בשטח ביתו הפרטי. ביה"ד הארצי פסק, כי במקרה הנדון, התאונה אירעה בתוך מעונו של המבוטח, כאשר סיים המבוטח את דרכו מהעבודה למעונו, לאחר שכבר עבר את השער, ולפיכך התאונה לא הוכרה כתאונת עבודה (ס' 7לפסק-הדין עמ' 333) וכן ראה דיון מס' מח/152- 0אבו רחמה סולימן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' עמ' 51). בדיון מס' נג/66- 0אסתר גלולה נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו' עמ' 134, נדחתה תביעתה של המערערת להכיר בתאונה, אשר אירעה לה עת מעדה במדרגות בביתה הפרטי כשפניה מועדות לעבודה, כ"תאונת עבודה" על פי ס' 36(1) לחוק. ביה"ד הארצי פסק כי "מדרגות המחוברות, בבית פרטי, המובילות לחצר הבית, שעשה שמדרגות אלה, והחצר הן בשליטתו הבלעדית של בעל הדירה, מהוות חלק מהמעון, ולכן תאונה בעת ירידה מאותם מדרגות אינה תאונה ב"דרך לעבודה". ביה"ד הארצי פסק כי:נ- ביה"ד לא יוכל לקבוע הלכה שתשמש מפתח לכל דלת ושביל אפשרי. ניתן רק לחזור ולסכם שהקובע לאור מטרת החוק, הוא אם כבר התחילה הדרך לעבודה או אם כבר הסתיימה הדרך, עת שמים לב לשני היעדים המתחייבים מהחוק (עמ' 137). בהשוואה לשיטות הנהוגות בארצות אחרות הפליג המחוקק הישראלי בהרחבת הגנתו על העובד. הוא הכיר, באורח גורף, בתאונת עבודה הנגרמת בעטיים של סיכוני הדרך הדו-סיטרית הישירה בין המעון לעבודה כ"תאונת עבודה", תוך שהטיל את עלותן בעיקר על שכם המעביד. עולה איפוא השאלה העקרונית - והיא העשויה להיות מוכרעת, גם על פי מדיניות שיפוטית: האם יש הצדקה להטיל על המעביד את עלות התאונות המתרחשות בחלקתו הפרטית של העובד? שם, בחלקתו הפרטית, בין אם שביל, חצר, גינה או מדרגות, חולש העובד על מצב הדברים, שם הוא אדון לעצמו וגורמי הסיכון אינם נכפים עליו מכוח תנאי עבודתו, שם הוא בן-חורין להתמודד עם הסיכונים כראות עיניו ולנקוט באמצעים לסילוקם (עמ' 140). ככל שלתנאי העבודה אין קשר עם הסיכונים שלהם, נחשף העובד, ככל שהוא עצמאי ובלתי תלוי ושולט בסיכונים האורבים לו בחלקתו הפרטית, ואלה אינם נכפים עליו מכוח תנאי עבודתו, מתרופף הקשר בינם לבין העבודה עד כי לא נותר ממנו דבר. קשר זה מן הדין כי יוותר גם בשיטת משפטנו, כתנאי להכרה בתאונות בדרך כבנות גמלת נפגעי עבודה, שהרי ככלות הכל גם הן אינן יוצאות מגדרן של "תאונות עבודה", אשר בעלות ביטוחן נושא המעביד (עמ' 140). את הקשר בין סיכון הדרכים לעבודה מוצאת שיטת משפטנו - כמסתבר בס' 36(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשכ"ח-1968, בעצם היות הדרך היחודית הישירה לעבודה וממנה מוכתבת לעובד ע"י מיקום אתר עבודתו, ובכך הופכת "הדרך" לחלק מתנאי העבודה. אולם אין הצדקה ל"פלישת הדרך" אל תוך חלקתו הפרטית של העובד, כאשר בתוך חלקתו פנימה נפסקים "תנאי העבודה" - ותחתם שולטים בכיפה תנאי חייו הפרטיים (ההדגשות לא במקור - י.ה) (עמ' 140). המערערת נפלה על מדרגות המחוברות אל דירת מגוריה, הן היו בשליטתה הבלעדית, דרכן נכנסה לדירתה ויצאה ממנה לכל מטרותיה. אין כל ייחוד במדרגות האמורות, הקושר אותן לתנאי עבודתה, ואך יד המקרה היא שנפלה תוך ירידתה בהן, שעה שהיו פניה מועדות לעבודתה. לא די בעיתוי נפילתה האמור על מנת ליצור את הקשר המינימלי לעבודה שמבלעדיו אין להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" (עמ' 141). .10במקרה דנן, הפגיעה אשר אירעה לתובע, עפ"י טענתו היתה בתוך חצר ביתו הפרטי השייכת לו, ואין בעובדה, כי גם עוברי אורח, לפי טענתו, היו משתמשים בחצר כמעבר ובהסכמתו של התובע, כדי להפוך חצרו הפרטית ל"רשות הרבים", ובכך לקבוע, כי האירוע אשר קרה לו ביום 29.12.91, היה אירוע "בדרך לעבודה". .11לפיכך, לאור תיאור פירטי האירוע ע"י התובע, ועפ"י המבחנים אשר פורטו בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, באשר לאירוע "בדרך לעבודה", כאירוע המוכר כ"תאונת עבודה", לא נותר לי אלא, לדחות תביעתו של התובע. .12תביעת התובע תדחה ללא צו להוצאות.תאונה בדרך / חזרה מהעבודהתאונה בבית