תאונת דרכים בגלל במפרים (פסי האטה)

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בגלל במפרים: א. הרקע וההליך 1. ביום 24.7.97 הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה, שארעה לו ביום 17.3.97 בשעה 06:15, בדרכו לעבודה עת נתקל בפס האטה, רכבו הפרטי קפץ והוא נחבל בראשו ובגבו, ונקבע כי ארעה לו פריצת דיסק (נ/1). 2. בתביעתו לביה"ד טוען התובע כי ביום 17.3.97או בסמוך לכך נהג במכוניתו מביתו לעבודתו, המכונית עלתה במהירות גבוהה על פסי הרעדה, התובע "הוקפץ והועף בעוצמה רבה מכסא הנהג ונחבל בחלקי גוף שונים" (סעיף 2א). 3. התביעה נדחתה ע"י הנתבע בנימוק כי לא ארעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995(להלן: החוק") וכי הפגימה הינה תוצאה של תהליך טבעי. 4. בתצהירו מציין התובע כי בנסיעתו, בהיותו שקוע במחשבות, לא האט מכוניתו וכשגלגלי המכונית עלו על פסי ההרעדה גופו טולטל בחוזקה ונזרק כלפי תקרת המכונית והועף חזרה. כתוצאה מכך נחבל בראש, בצואר, בעמוד שדרה מותני, והחל לסבול מיד מכאבי גב תחתון וצוואר. לאחר כ- 3ימים, משלא חלה הטבה, פנה לרופא ואז נעדר מעבודתו במשך 6חודשים. עוד ציין כי פסי ההרעדה ברחוב זה "רחבים וגבוהים יחסית". לתצהירו צרף התובע חוו"ד מומחה רפואי שמונה ע"י ביהמ"ש בהליך הנזיקין. 5. בהודעתו לחוקר המל"ל (נ/3) מציין התובע כי נסע ברחוב במהירות 40 קמ"ש מקסימום, עלה על פס האטה, התרומם מהכסא, קיבל מכה בראש מגג הרכב ונחת על הכסא. עקב הקפיצה הרגיש מכה בחלק התחתון של הגוף, כאב קל בגב התחתון, אך לא ייחס לו חשיבות, המשיך בנסיעתו, לא סיפר על כך בעבודתו, ועבד באותו יום 2משמרות. בשלושת הימים שאחר כך עבד כרגיל, כשביום השלישי החל לחוש בכאב עמום לכוון רגל שמאל. ביום הרביעי (21.3.97) חש בכאבים חזקים יותר באגן עם הקרנה לרגל שמאל, הלך לעבודתו ובמהלכה חש בכאבי תופת, המשיך עד שסיים המסלול, החזיר האוטובוס ממסוף שוק הכרמל לשכון דן, וברכבו הפרטי נסע משם למרפאה בת"א. התובע לא סיפר על הקפיצה בעבודתו ואף לא לרופאה עת פנה אליה ב-.21.3.97 התובע קישר הענין לעבודה רק לאחר שפנה ליעוץ משפטי, ובא כוחו אף מילא לו הטופס לתאונת עבודה. 6. התובע נחקר בפניי, והצדדים סכמו טענותיהם. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפניי - ניתן פסק הדין. ב. ההכרעה 1. התובע נהג באוטובוס, חבר ב"דן" משנת .1990הארוע הנטען ארע בדרך שעושה הוא מדי יום ביומו, שנים רבות. התובע יודע באלו רחובות מצויים פסי האטה. לדבריו, באותו בוקר היה מהורהר, לא העריך נכון את המהירות, ולא האט, ומשנהג ברכב פיאט אונו, והוא גובהו 1.91- 1.90מ' - עף לתקרה ונחת חזרה לכיסא. מדובר בנהג מקצועי, בדרך המוכרת לו היטב, בה נוסע הוא מדי יום מביתו ובחזרה, האמנם כה שקוע היה בסרעפים עד כי "נעלם" מעיניו פס ההאטה? וכיצד הפך פס ההאטה עליו חלף פעמים רבות - לפס "רחב וגבוה יחסית" (סעיף 3א לתצהירו) - טעון עליו לא שמענו עד לתצהיר?! (10.98). 2. תאור התאונה בנ/ 1אינו כולל כלל ציון בדבר מהירות הרכב. מנגד בנספח א' לתביעה נרשם כי נסע במהירות על פסי האטה. כאן המקום לציין כי תמוה שנספח א' לתביעה המתיימר להיות עותק התביעה שהוגשה לנתבע (ס' 3לתביעה), איננו העתק לנ/1. בתביעתו לביה"ד מציין התובע כי המכונית עלתה במהירות גבוהה על פסי הרעדה. - דהיינו, לא רק שנסעה המכונית במהירות (כבנספח א' 10.7.97) אלא אף צברה "תאוצה" עד שהגיעה לתביעה (19.8.98) - במהירות גבוהה. כך גם בחוות הדעת שצרף, תואר המקרה כך שעלה על פס האטה במהירות. כבר ציינו כי בנ/ 1 אין תאור של נסיעה במהירות, וכם גם בנ/2, ואם נדקדק - אף לא בתצהירו. כל שנאמר בתצהיר כי לא האט מהירות המכונית, אך אין בכך אמירה כי עלה על פסי ההאטה במהירות! ונזכיר כי נ/ 1 נכתב עבורו ע"י בא כוחו! ואם נדקדק באמירתו בהודעתו (נ/3) - אמירתו מלמדת כי אכן לא הגיע במהירות. - אין הוא אומר "הגעתי לפס במהירות", ואף אינו אומר "לא האטתי" כל שהוא אומר כי נסע "במהירות של 40קמ"ש מקסימום" - דהיינו, אין הוא מתיימר להתייחס למהירות זו כמהירות גבוהה. 3. לא מצאנו בנ/1, בנ/ 3 ואף לא בתביעה לביה"ד כי היה שקוע במחשבות ולכן לא האט. גרסה חדשה זו צצה לראשונה בתצהירו, שנה וחצי לאחר הארוע הנטען! בביה"ד נוספת גרסה חדשה: מחד היה מהורהר ומאידך "לא הערכתי נכון את המהירות". 4. בנ/ 1 קפץ האוטו והתובע נחבל בראש ובגב. בנספח א' לתביעתו - "נזרקתי בעוצמה ונחבלתי", בתביעה לביה"ד "הוקפץ והועף בעוצמה רבה, בנ/ 3- מהקפיצה "התרוממתי מהכסא קיבלתי מכה בראש מגג הרכב ונחתתי על הכסא". (עמ' 1). בתצהירו: "גופי טולטל בחוזקה ונזרקתי כלפי תקרת הגג והועפתי חזרה" (סעיף 3 ב). בעדותו - "עפתי לתקרה ונחתתי חזרה" (עמ' 2 שורה 12). רבוי הגרסאות והתאורים הצוברים "תאוצה" משלב לשלב - אינם מקנים אמינות לגרסתו. 5. בנ/ 1נחבל התובע בראש ובגב. בנ/ 3 נחבל בראש, והרגיש מכה בחלק התחתון של הגוף, והרגיש כאב בגב התחתון. בנ/ 2 נחבל בגב תחתון. בתביעתו לביה"ד - "נחבל בחלקי גוף שונים". מעניין כי למומחה הרפואי לא סיפר על פגיעה/חבלה, אלא בראשו. גם המומחה הרפואי ראה לציין, בהגינותו, כי "אזכור ראשון על ארוע טראומתי" מופיע בנ/2. בעדותו אישר התובע כי לא סיפר על הארוע בעבודתו לא באותו יום ולא ביום החמישי לאחר הארוע - באותו יום בו הפסיק משמרתו. כך גם בפנייתו לא סיפר לרופאו דבר בפנייתו. גם לאורטופד אליו הופנה לא סיפר דבר. צודקת ב"כ הנתבע בטענתה כי אין תימה שלא סיפר על פגיעה בעבודה (שהרי פישרה הוברר לו רק ע"י בא-כוחו), אלא כי לא סיפר על תאונה/פגיעה/חבלה. אין גם לומר כי לא שמענו על ארוע טראומתי אחר - ומי ישמיע לנו קרות ארוע טראומתי אחר?! ויותר מכך - התובע כבר נפגע בעבר, קיבל מכה בג'יפ, חדשים קודם לכן, נבדק בבי"ח, שם התלונן על חבלה (ראה חוו"ד במצורף לתצהירו) - מדוע לא סיפר על חבלה במקרה זה? לא בכדי נשאל התובע ע"י ב"כ הנתבע בדבר בקורו אצל ד"ר שינדלר ( 4 שבועות לאחר הארוע הנטען) עת סיפר על עיסוקו, גילו, מספר ילדיו, ושאר פרטים - ודוקא על חבלה, מכה חזקה שקיבל וכו' - לא טרח לספר. והרי אין עסקינן - לפי גרסה מגרסאותיו - בארוע סתמי. מדובר באדם שנדרש להפסיק עבודתו בשל כאבים ושכל כך סבל מכאבים ביום 21.3 וכל שעניין אותו הוא הפסקת הכאבים - אלא שבאופן מפתיע לא טרח לספר כי קיבל מכה (גם אם לא בעוצמה, שנולדה רק בהליך משפטי). 6. לאור כל האמור - לא שוכנעתי באמיתות גרסתו בדבר הפגיעה בעבודה, ולפיכך - נדחית התביעה. אין צו להוצאות.תאונת דרכים