תאונת עבודה 10% נכות ביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה 10% נכות ביטוח לאומי: 1א). המערערת לקתה בפגיעה עצבית בידה הימנית והמשיב הכיר במחלתה זו כפגיעה בעבודה. המערערת ביקשה לקבוע את נכותה כתוצאה מהפגיעה בעבודה וביום 13/12/95, קבע פוסק רפואי כי החל מיום 14/04/94, נכותה היציבה עקב הפגיעה בעבודה הינה בשיעור % 5 לפי פריט ליקוי 31(4)(א))) iובתוספת הגדלה בשיעור % 50 לפי תקנה 15, נקבעו לה % 7.5 נכות יציבה. המערערת ערערה על החלטה זו, הערר נדון ע"י וועדה רפואית לעררים, אשר ביום 25/03/96, החליטה לקבל את הערר במובן זה שקבעה למערער נכות בשיעור %10, עפ"י פריט (.29(6))ii דע-עקא, שהוועדה החליטה שאין מקום להפעיל את תקנה 15. כנגד החלטה זו הוגש ערעור שנדון במסגרת תיק נו/278-01. ב) הערעור התקבל, ובפס"ד מיום 19/12/96, קבע כב' השופט ארמון שיש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה לעררים על מנת שתשקול את הפעלת תקנה 15 עפ"י האמור להלן: "לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינה של המערערת אל הוועדה, על מנת שתשקול את הפעלתה של תקנה 15, על פי כל האמור להלן: א. הוועדה תקח לתשומת לבה את העובדה שככלל, לא היתה הוועדה אמורה לשנות את מידת הפעלת תקנה 15מהמידה שנקבעה על ידי הדרג הראשון, בלא שהוגש ערר על כך . שינוי מידת ההפעלה של תקנה 15בלא ערר על כך, אמור להיעשות רק באופן חריג כאשר יש הצדקה לכך לאור שינוי הקביעה על שיעור הנכות הרפואית, ובהתחשב בכך שלמרות שינוי הקביעה הרפואית, מדובר באותה נכה (גילה, מינה, מקצועה וכושר תפקודה לא השתנו בשל שינוי הקביעה הרפואית על ידי הועדה). ב. אם תגיע הוועדה למסקנה כי המקרה של המערערת אינו כה חריג, תבוטל החלטת הוועדה בעניין תקנה 15, ונכותה של המערערת תועלה במחצית (ל- %15), על פי החלטת הפוסק הרפואי. ג. אם למרות החריגות האמורה תסבור הוועדה שיש מקום לשנות את האופן שבו הפעיל הפוסק הרפואי את תקנה 15, תנמק הוועדה את מסקנתה זו, ויחולו ההוראות הבאות: הוועדה תודיע למערערת כי בכוונתה לשנות את אופן הפעלת תקנה 15 מהאופן בו הופעלה על ידי הפוסק הרפואי, בהודעה יפורטו גם נימוקי הוועדה לעניין החריגות. הועדה תאפשר למערערת לטעון בפניה (בכתב או בעל-פה), בעצמה או באמצעות בא כוחה, את כל הטענות המתייחסות להשפעת גילה, מינה ומקצועה, על הסטייה מדרגת הנכות שבמבחנים, לרבות טענות המתייחסות לאופן ביצוע עבודתה טרם הפגיעה. הועדה תשקול את גילה, מינה ומקצועה של המערערת ואת השפעתם על הסטיה מדרגת הנכות שבמבחנים, ותנמק את החלטתה הסופית בעניין תקנה 15". ג) הוועדה לעררים התכנסה ביום 24.03.97, והחליטה לסכם את דיוניה לאחר שתקבל חוו"ד וועדת רשות. הוועדה התכנסה שנית ביום 07/05/97, עיינה בדו"ח וועדת רשות, והחליטה לדחות את הערר. מכאן הערעור שבפני. 2. להלן עיקר טענות ב"כ המערערת בתמצית: א) הוועדה לעררים לא קיימה את שהוטל עליה בפסה"ד. ב) וועדת הרשות לא שקפה נכונה בפרוטוקול שלה את העובדות שנמסרו לה מפי המערערת לעניין כושר התפקוד שלה. ג) הוועדה הרפואית סיכמה דיוניה מבלי שראתה את המערערת, מתוך שהסתמכה על ממצאי וועדת רשות. וועדת הרשות גם היא לא בדקה את המערערת והיא איננה וועדה רפואית ולא ישב בה אורטופד. ד) וועדת רשות והוועדה הרפואית התעלמו מחוו"ד ד"ר שטהל ומהעובדה שהמערערת עד שנפגעה עבדה בעבודות נקיון ומאז שנפגעה לא עובדת. ה) יצויין כי להודעת הערעור צורף תצהיר של המערערת בו היא מצהירה שבהופעתה בפני וועדת הרשות אמרה שאינה יכולה לבצע פעולות שונות בעוד שבפרוטוקול הוועדה נרשם שהיא כן מסוגלת לעשותן והכל מבלי שנערכה לה כל בדיקה. ו) הוועדה שגתה בכך שלא הודיעה למערערת שבכוונתה לשנות את שיעורי הפעלת תקנה 15, ולאפשר לה לטעון בעניין זה בפניה. ז) יש למצוא פסול בכך שוועדת רשות אפילו לא רשמה מה מקצועה של המערערת. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) הוועדה רשמה את תלונות המערערת בישיבתה הראשונה. ב) הממצאים הקליניים של הוועדה הראשונה מיום 25/03/96, לא נשללו בפסה"ד אשר עוסק בתקנה 15בלבד. ג) וועדת רשות הייתה מורכבת עפ"י התקנות והייתה מודעת למצבה הרפואי של המערערת והסיקה שעפ"י הממצאים הרפואיים היא יכולה להפעיל את היד. ד) יש שוני באופי הליקוי שנקבע ע"י הדרג הראשון לבין זה שנקבע ע"י הדרג השני. ה) עצם העובדה שהודע למערערת ולב"כ שהוועדה פונה לוועדת רשות, היה בה כדי להוות הודעה על הכוונה לשקול שוב את ההחלטה לעניין תקנה 15. ו) השאלה אם המערערת מסוגלת לעבודתה אם לאו, היא שאלה מקצועית שמצאה את תשובתה בקביעת הוועדה. 4א). ב"כ הצדדים לא התייחסו לנתון עובדתי שנראה לי שבהשתלשלות הנסיבות של המקרה דנן, הינו בעל חשיבות ונפקות והוא שהוועדה אליה הוחזר עניינה של המערערת מכוח פסה"ד, לא הייתה וועדה באותו הרכב שישב בוועדה נשוא פסה"ד. אמנם, שינוי ההרכב היה בלתי נמנע שכן, האורטופד, ד"ר ארדה שנכלל בהרכב הראשון, הלך לעולמו. ברם - ההרכב החדש כלל רק רופא אחד מאלה שנכללו בהרכב הראשון, והמומחים בתחום האורטופדי והכרורגי (ששניהם רלוונטיים לעניינה של הפגימה של המערערת) - התחלפו. ב) סבורני שבנסיבות שכאלה שומא היה על הועדה בהרכב החדש לבדוק בדיקה עצמאית את המערערת על מנת להתרשם ממגבלותיה הרפואיות ולו על מנת שלא תאמץ את מסקנות וועדת הרשות בבחינת "חותמת גומי". אמנם, צודק ב"כ המשיב באומרו שפסה"ד התייחס בעיקר להפעלת תקנה 15 אולם, פסה"ד קבע את שקבע מבלי שלקח בחשבון שהעניין לא יחזור לאותה הוועדה. בנוסף, עיון בחלק האופרטיבי של פסה"ד כפי שצוטט לעיל, מראה שקביעות כב' השופט ארמון אינן נטולות זיקה לתחום הרפואי ככל שהוא נוגע לעניין יישום תקנה 15. 5. לאור האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להעמיק ביתר טענות ב"כ הצדדים ואני מורה על השבת עניינה של המערערת לוועדה באותו ההרכב תוך שאני מורה לה לפעול כדלקמן: א) לבדוק את המערערת בדיקה קלינית על ידיה. ב) להכריע בשאלת הפעלת תקנה 15בנסיבות המקרה דנן, תוך התייחסות לפסה"ד של כב' השופט ארמון ולאורו לאחר שבדקה את המערערת בעצמה כאמור לעיל. 6. בנסיבות העניין אני מחייבת את המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 800 ש"ח בצירוף מע"מ.נכותתאונת עבודהביטוח לאומי