קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה ביום חופש: .1לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי הפגיעה שארעה לתובע ביום 6.7.92היא פגיעה בעבודה על פי סעיף 79לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995(להלן - החוק). .2טענות התובע הן: א. התובע הינו יליד 1955, טכנאי מיזוג אויר במקצועו, ומאז שנת 1978הינו חבר בקואופרטיב "דן" ומועסק על ידו. ב. התובע טוען כי בשל מצוקה כספית, בחדשים מאי - יוני 1992החליט לקחת על עצמו ביצוע עבודה נוספת בימי החופשה ממקום עבודתו ב"דן" ו/או לאחר שעות עבודתו שם. ג. לדברי התובע, באותה תקופה הקים ובנה מר שמוחה, חמיו של התובע משרד נוסף בצמוד למשרדו ברח' בזל 1בפתח תקוה, והגיע להסכמה עם התובע, כי יעסיק אותו כשכיר על מנת שיבצע עבודות, הקשורות למזגנים ולנקודות חשמל, ביום החופשי שלו מ"דן". ד. כן טוען התובע כי סוכם שמר שמוחה ישלם לו שכר בשיעור שיהיה גבוה משכרו בקואופרטיב "דן", בסך 200ש"ח ליום עבודה. ה. התובע טוען כי אין לו עסק עצמאי משלו, וכי עבודתו במסגרת עסקו של מר משה שמוחה נעשתה כשכיר בלבד ולא היה בה משום סיכון רווח או הפסד. ו. לדברי התובע - ביום 6.7.92עבד בהתקנות נקודות חשמל בסיוע עובד נוסף, הוא גיסו מר צחי שמוחה. מר שמוחה חצב חור בקיר גבס במשרד על מנת להתקין נקודות חשמל למזגנים ומשנתקל בבעיה בהערכת עומק החור שחצב, קרא לתובע לעזרה. ז. התובע ניגש אליו והסתכל לתוך החור. לצורך הבדיקה נאלץ לעמוד קרוב מאוד לחור, במרחק של כשמונים ס"מ. עוד התובע מסתכל ובודק, דפק מר שמוחה בפטיש על איזמל, בכדי להעמיק את החור, והתובע נפגע בעינו מרסיס אסבסט. ח. התובע טוען כי בינו לבין מר שמוחה התקיימו יחסי עובד ומעביד, וכי נפגע תוך כדי עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. ט. התובע טוען כי עבודתו שבוצעה אצל שמוחה היתה חיונית לו ואלמלא בצע אותה היה שוכר עובד שכיר אחר לבצועה. למיטב ידיעתו של התובע יתר העובדים שהועסקו בביצוע הבניה היו כמוהו עובדיו השכירים של מר שמוחה. .3הנתבע כופר בטענות התובע, וטוען כי לא התקיימו בין התובע לבין מר שמוחה יחסי עובד ומעביד. עוד טוען הנתבע כי עבודתו של התובע אצל מר שמוחה היתה בגדר "עזרה משפחתית". לאחר שמיעת העדויות, קריאת הפרוטוקול והמוצגים וטענות הצדדים, אני קובעת כדלקמן: .1סעיף 1לחוק קובע: "עובד - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד". "בן משפחה" לענין זה - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". .2כבר נפסק כי "כאשר הצדדים ליחסי העבודה הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו. האם היו אלה יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או שנקשר קשר חוזי להסדרת מערכת זכויותיו של העובד. יש לתת את הדעת, בין היתר, גם לסימני היכר כגון: מסגרת שעות העבודה, השכר ששולם האם היה ריאלי או סמלי וכד'". (ראה דיון מח/141- 0חנה גלנדאור נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' ע' 98וכן גם דב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי - כץ , פד"ע ה' 31). .3עוד נפסק כי במקרים כאלה רשאי המוסד לבדוק בקפדנות יתר את חלקו של בן המשפחה בעסק שבו בנה מחזיק מחצית המניות ומנהל, היינו - האם המערערת עסקה בחנות במסגרת יחסי עובד-מעביד על סמך חוזה עבודה או כעזרה משפחתית (ראה דב"ע נא/6-0 שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 202; דב"ע נד/13-02 מקמילן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם; דב"ע נד/101-0 בראל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). .4התובע אינו "בן משפחה" לפי ההגדרה בסעיף 1לחוק, אך הוא "קרוב משפחה" של מר שמוחה משה, ויש לבחון את יחסיו עם חמיו באותה קפידה בה נבחנים יחסים משפחתיים כאמור בפסיקה. המצהירים שהובאו מטעם התובע, היו - התובע עצמו, חותנו, מר צחי שמוחה (גיסו של התובע). שני העדים האחרונים הם קרובי משפחה של התובע, ועל כן יש לתת את המשקל הראוי לעדותם. .5שני המצהירים הנוספים הם מר דני דורון, עובד חברה המספקת כלי עבודה אינסטלציה וצבעים, ומר שאול רוני שהוא עובד חברה העוסקת בחומרי חשמל לתעשיה, בנין, רשת, אחזקה ותאורה. מתצהירי שני עדים חיצוניים אלה עולה כי ביום התאונה, 6.7.92ביקר התובע במשרדם ורכש עבור מר שמוחה פריטים לצורך עבודת בנין וחשמל. עדות שני העדים הנ"ל מתייחסת אך ורק ליום הפגיעה ותו לא. אותם עדים אף לא העידו כי הם מכירים את התובע כעובדו של מר שמוחה או כי נהג לקנות אצלם בעבר. .6במסכת הראיות שהביא התובע קיימות סתירות מהותיות: בעוד שהתובע העיד כי היום הפנוי שלו מחברת "דן" היה יום שני בשבוע, העיד מר צחי שמוחה כי היום החופשי של התובע מ"דן" היה יום שישי. מר צחי שמוחה אף העיד כי התובע עשה עבודות נקיון, ענה לטלפונים, הביא צ'קים וחשבוניות כ"עובד כללי". עד זה העיד כי באותה תקופה הועסק שליח בחברה, בעוד שהתובע העיד בעדותו כי לא היה שליח בחברה והוא עצמו ביצע שליחויות. יש לציין כי בחקירה (נ/11) העיד מר שמוחה משה כי התובע נתקבל כדי לבצע התקנת נקודות חשמל במבנה משרד חדש, כיוון שהוא מומחה לנקודות חשמל. לא הוזכר כלל כי התובע היה אמור לעסוק בשליחויות. .7הוגש בפני הדיווח למוסד לביטוח לאומי לחודשים יוני ויולי 92' לגבי עובדיו של מר שמוחה משה (נ/ 1ו-נ/2). מר שמוחה משה הודה בחקירתו בפני חוקר המוסד (נ/11) כי הוא דיווח על שלושה עובדים לחודש יוני 92', ולאחר מכן, ביום 20.7.92, הוגש דו"ח מתקן לפיו הועסקו ארבעה עובדים. לא קיבלתי הסבר מניח את הדעת מדוע ניתן מלכתחילה לנתבע דיווח על 3עובדים בחודש יוני, כאשר נטען שהתובע עבד בחודש זה, ומדוע תוקן הדבר לאחר הפגיעה. .8בכתב התביעה ובתצהיר נטען כי התובע עבד אצל מר שמוחה בחודשים יוני ויולי 92'. מר שמוחה העיד בתצהירו (סעיף 3ד') כי התובע הועסק בחודשים מאי יוני, וכי עד הפגיעה הספיק לעבוד 6ימים. לתיק הוגשו שני תלושי משכורת (נ/ 9ו- נ/10) אשר הוצאו באותו יום (19.7.92). בשני תלושי המשכורת נרשם כי לתובע שולם שכר יסוד של 200, 1ש"ח הן בחודש יוני והן בחודש יולי. הוצג בפני ספח ההמחאה ששולמה לתובע ובה פירוט ימי העבודה שלו (נ/4): חמישה ימים ביוני 92' עבודה חלקית, וארבעה ימים ביולי 92' בעבודה חלקית. ספח ההמחאה והאמור בו סותר את דברי מר שמוחה בתצהירו, כי התובע עבד שישה ימים עד שנפגע. .9התובע טען בתצהירו כי סוכם עימו שישתכר 200ש"ח ליום. שכר זה כשלעצמו הינו שכר גבוה כפי שיוסבר להלן, אך בפועל עולה כי התובע אף השתכר יותר, אם נקבל את גירסת התובע וראיותיו. חילוק סך 200, 1ש"ח בכל חודש לפי מספר ימי העבודה שצויינו בספח ההמחאה מעלה כי ביוני השתכר התובע 240ש"ח ליום עבודה בעבודה חלקית, וביולי השתכר 300ש"ח ליום עבודה בעבודה חלקית. .10פירוט ימי העבודה כפי שהופיע בספח נ/4, אינו מתיישב עם הראיות האחרות. התובע נפגע ביום 6.7.92, שהיה יום ב' בשבוע. הוצג בפני דו"ח פירוט וריכוז שעות עבודה של חב' "דן" בה עבד התובע כשכיר במישרה מלאה. הדו"ח ליוני 92' (ת/2) מלמדנו כי לתובע היו ימי חופש ב- 4ימי ב' בשבוע באותו חודש, בתאריכים: 1.6, 15.6, 22.6, .29.6אם נכונה טענתו של התובע כי עבד אצל מר שמוחה רק ביום החופשי שלו, לא יתכן כי עבד בחודש יוני חמישה ימים. מדו"ח פירוט שעות העבודה של חב' "דן" ליולי 92' (נ/5) עולה כי התובע עבד בחברת "דן" מה 1.7ועד 5.7ללא ימי חופש, וכי החל מיום 6.7.92יצא לחופשת מחלה. התובע לא יכול היה לעבוד בחודש יולי יותר מיום אחד, שהוא אותו יום ב' בשבוע בו נפגע. עולה מהאמור לעיל כי התובע קיבל שכר של 200, 1ש"ח ברוטו עבור יום עבודה אחד, בעבודה חלקית. שכר זה בודאי אינו ריאלי כלל. .11מהנתונים שהובאו בפני עולה כי התובע קיבל שכר מפליג גם יחסית לעובדים אחרים שהיו בני משפחה של מר שמוחה: הוגשו בפני דוח"ות על העסקת עובדים, תשלומים וניכויים לשנת המס 92' (ת/1). מעדות צחי שמוחה עולה כי כל העובדים בעסק, פרט לתובע עבדו יום יום חודש מלא (עמ' 4ש' 17לפרוטוקול). מהעדות אף עולה כי העסק פעל גם ביום שישי בשבוע, ולפיכך יש להניח כי כל העובדים עבדו 25ימי עבודה בחודש. .12השוואת שכרו של התובע לשכר עובדים אחרים, מעלה כי אפילו בני משפחתו האחרים של מר שמוחה לא השתכרו שכר גבוה כמו זה שהשתכר, כביכול, התובע: שכרה של שמוחה סיגל ל- 12חודשים היה בסך 713, 34ש"ח (ברוטו), כלומר בממוצע 893, 2ש"ח לחודש עבודה. שכרו של שמוחה צחי הוא הגבוה ביותר, ואף הוא מגיע לסך 980, 50ש"ח ל- 12חודשי עבודה, ובממוצע ל- 248, 4ש"ח לחודש. שני העדים העידו כי הם עובדים דרך קבע בעסק, ובכל זאת - שכרם היומי (אם נחלק את השכר חודשי הממוצע ל- 25) מגיע לסך 169ש"ח לצחי שמוחה, ו- 116ש"ח לסיגל שמוחה. .13גם צורת העסקתו של התובע, כעולה מהחקירה שמסר לחוקר אינה כשל עובד רגיל: התובע עצמו העיד כי לא נערך איתו הסכם בכתב, ואף לא הסכם בעל פה באשר לתנאי העסקתו. גם לא דובר איתו על גובה התשלום ותנאי התשלום, סוכם רק שהוא יעבוד בזמן הפנוי שלו ו"שלא ידאג כמה יקבל". התובע מוסיף ומעיד בחקירתו (נ/7) כי לא ניהל רישום של מועדי עבודתו, וכי לא היו לו שעות עבודה קבועות וימי עבודה קבועים. למרות שהעסק היה קיים שנים רבות, לא הועסק עובד בתפקידו של התובע לפניו, ולא הובאו עדויות כי נלקח עובד אחר במקומו כאשר נבצר ממנו להמשיך בעבודתו. שכרו של התובע עבור חודש יוני שולם רק ביום 9.8.92, יחד עם שכרו עבור חודש יולי. התובע לא קיבל שכר מידי חודש, כמו עובד רגיל מן השורה. .14העולה מכל האמור לעיל הוא כי לא הוכח שהתובע היה בגדר "עובד" של חותנו, וכי הועסק בעסקו דרך קבע ובתנאים של עובד רגיל מן השורה. כל אשר הוכח הוא כי התובע ביצע עבודה כלשהי עבור חמיו ביום הפגיעה, וביצע רכישות של חומרי עבודה באותו יום לפני שנפגע. כל המסמכים שהוצגו כדי להוכיח שהתובע קיבל שכר, ותלושי משכורת נערכו בדיעבד לאחר הפגיעה. גם הדיווח לנתבע על עובד נוסף, תוקן לאחר פגיעתו של התובע. .15הוכח איפוא שהתובע ביצע ביום הפגיעה באופן חד פעמי עבודה שהיא בגדר "עזרה משפחתית" לחמיו, ללא יחסי עבודה ביניהם. אשר על כן דין תביעתו של התובע להידחות. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות.דמי חופשה שנתיתתאונת עבודה