קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה פגיעה בקרסול: 1. התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1), בגין תאונת עבודה שארעה לו, לטענתו, ביום 7/6/93, בכך שכאשר כיסה את משאיתו, בזמן ירידה מהמשאית, החליק, נפל על האדמה ונפגע בקרסולו הימני. הנתבע דחה את התביעה במכתבו לתובע, מיום 7/4/94 בנימוק שלדעת פקיד התביעות הליקוי ממנו סבל התובע אינו קשור לארוע כלשהו ביום 7/6/93. כנגד דחיית תביעתו הגיש התובע את התובענה שבפני. בכתב התביעה, חזר ב"כ התובע על טענות התובע שבנ/ 1 ואילו הנתבע, בכתב הגנתו, טען כי מן הרישומים הרפואיים עולה כי התובע נחבל בקרסולו הימני מספר ימים לפני מועד הארוע הנטען וכי בהיות התובע עצמאי - לא חלה עליו החזקה שברישא לסעיף 39 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968 (היום - סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 שייקרא להלן: "החוק"). 2. את ההוכחות בתיק שמעתי כ"דן יחיד", על פי ההחלטה מיום 13/6/95, לבקשת ב"כ הנתבע ובהסכמת ב"כ התובע. אלה עובדות המקרה 3. התובע, יליד שנת 1946, הינו עובד עצמאי - שותף בעסק של הובלות באמצעות משאית (ומלבד זאת הוא גם קבלן בנין). 4. ארגז משאיתו של התובע הוא בגובה כ- 210 ס"מ, ומן הארגז יש סולם בן 3 מדרגות, שהתחתונה בהן היא בגובה כ-120- 100 ס"מ. לגירסת התובע, ביום 7/6/93, לאחר שהעמיס על משאיתו מטען של חול (זיפזיף) בנתניה,נפגע קרסולו הימני של התובע בתאונה. הנתבע מכחיש גירסה זו. אבחן להלן את גירסתו של התובע לאור שאר הראיות בתיק, כדי לקבוע אם עלה בידיו להוכיחה. 5. מועד התאונה א. תאריך התאונה התובע מסר גירסה אחת בלבד והיא כי התאונה היתה ביום 7/6/93 (כך נרשם הן בטופס התביעה - נ/1, הן בכתב התביעה והן בתצהירו של התובע). מהודעת התובע לחוקר הנתבע (נ/3), עולה כי תחילה לא מסר התובע את התאריך המדוייק של התאונה מזכרונו, אלא הסתמך על כך שמועד התאונה היה אותו יום שבו ביקר במוקד הלילה בכפרו כדי להתלונן על מצב קרסולו. עיון במכתב ההפניה של מוקד הלילה (נ/2) מעלה כי הרופא, ד"ר סלימאן (קרוב רחוק של התובע), רשם כי הכאבים בקרסולו של התובע הם "מזה מס' ימים", לפני רישום זה היה רשום, ככל הנראה, "מזה 20 ימים" אך המספר "20" (אם אכן זה היה המספר, הכתב אינו ברור) נמחק ובמקומו נרשם "מס'". בעדותו, מסר התובע כי הוא בטוח שהגיע למוקד הלילה באותו יום שבו ארעה התאונה, משמע - גירסתו אכן עקבית ומדברת על יום 7/6/93 כיום ארוע התאונה. בהודעתו לחוקר הנתבע (נ/3) הסביר התובע כי ייתכן שהרופא טעה וכי התובע התכוון לכך שהכאבים היו מס' שעות לפני הביקור אצל ד"ר סלימאן. גם בעדותו אמר התובע כי אמר לד"ר סלימאן כי המקרה היה כמה שעות לפני הביקור אצלו. דעתי היא כי אין הרבה סבירות בהשערה שד"ר סלימאן טעה בהבנתו של התובע. התובע, כפי שהעיד, אינו קורא עברית, אך הדעת נותנת ששיחתו עם קרוב משפחתו הרחוק, ד"ר סלימאן, נעשתה בערבית. מובן שייתכן כי גם שיחה בין שניים המשוחחים ביניהם בשפת אמם תניב אי-הבנות, אולם ענין מועד תחילת הכאבים והנפיחות ברגל הוא ענין שיש לו חשיבות מבחינה רפואית והסבירות שכאשר המטופל יגיד לרופא שמקרה מסויים ארע לו לפני מס' שעות יבין הרופא שהמקרה ארע לפני מספר ימים אינה רבה. עיון בהמשך הרישום בנ/ 2 מעלה כי הסבירות שאכן חלה אי-הבנה בין התובע לבין ד"ר סלימאן בענין "שעות" או "ימים" - אכן מינימלית וקרובה לאפס; ד"ר סלימאן כותב בהמשך תאור "תלונות וממצאים" את אשר היה בטרם הגעת התובע למוקד הלילה. על פי רישומיו, התובע טופל בתחבושת אלסטית ובמשככי כאבים "עם הטבה חלקית" אלא שהתובע עדיין חש כאבים חזקים. אם אכן היה אומר התובע לד"ר סלימאן שהמקרה ארע מספר שעות לפני הביקור אצלו, קרוב לוודאי שלא היה נרשם על ידי ד"ר סלימאן שבמשך אותן "שעות" כבר הספיק התובע להיות מטופל בתחבושת אלסטית ובאופטלגין, כבר הספיק לחוש בהטבה חלקית וכבר מצבו הנוכחי הוא ש"עדיין" יש כאבים חזקים. רישומיו של ד"ר סלימאן מתאימים בהחלט לרישום על טיפולים במהלך מספר ימים מאז הארוע ועד לביקור, וקרוב לוודאי שהתובע אכן אמר לד"ר סלימאן כי הארוע היה מספר ימים טרם הביקור. ב. שעת התאונה על פי טופס התביעה (נ/1) התאונה ארעה בשעה 10:00בהודעתו לחוקר (נ/3) אומר התובע כי התאונה ארעה בשעה 10:00או 11:00. בתצהירו מוסר התובע כי התאונה היתה בסביבות השעה 10:00 וכך גם אמר בעדותו. התובע מסר כי מרחק הנסיעה ממקום התאונה (דרום נתניה) לכפרו הוא פחות מ- 3 שעות אם נוסעים באורח רצוף, אלא שהוא נח בדרכו חזרה הביתה ביום התאונה, ולכן הגיע לכפרו בשעה 15: 00או 15:ב.30 התובע הסביר כי פנה למוקד הלילה מאחר שבכפרו נסגרת מרפאת קופת החולים כבר בשעה 15:00. 6. המשך הטיפול בהפניה של מוקד הלילה (נ/2) הומלץ לתובע לא לעבוד במשך שבועיים, לבצע צילום קרסול ויש להיות במעקב והמשך טיפול אצל אורתופד. התובע העיד כי בבוקר שלמחרת התאונה (שהוא גם הבוקר שלמחרת פנייתו למוקד הלילה) פנה לטיפול בקופת חולים. עיון בכרטיסו של התובע מקופ"ח מעלה כי לא נרשם כל ביקור ביום 8/6/93 ולמעשה לא נרשם כל ביקור לאחר יום 7/6/93עד ליום 23/6/93ביום 23/6/93. נרשם כי יש נפיחות ורגישות בקרסול וכף רגל ימין - ולא נרשם כלום לגבי מקור הכאבים או תאונה כלשהי שגרמה להם. אמנם, במקום אחר בעדותו מסר התובע כי פנה למרפאת "רקתי" בטבריה, אך גם בחומר הרפואי שהגיע ממרפאת רקתי, אין רישום על ביקור ביום 6/8/93והרישום הראשון הוא הפניית התובע אל מרפאת רקתי, על ידי ד"ר ערטול, מיום 7/4/93. בהמשך, אכן, הופנה התובע לאורתופד ועבר גם סדרת טיפולים פיזיותרפיים. התובע היה אצל ד"ר קיצים ביום 4/7/93אשר רשם במסמך מאותו יום (נ/4), את הרישום הבא: "סיפור לא ברור של טראומה. בצילום אין לראות סימני חבלה. יש לציין דליות בשוק ימנית." גם בענין המשך הטיפול, כמו בענין תאריך התאונה, גירסתו של התובע לפיה פנה למחרת לקופ"ח (בהעדר רישום על כך) אינה בעלת סבירות גבוהה ומנ/ 4ניתן לראות כי כבר ביום 4/7/93, תאורו של התובע את אופן קרות התאונה לא היה ברור לרופא שטיפל בו (אם כי, אין להוציא מכלל אפשרות שהיו קשיי תקשורת - בשל השפה - בין התובע לבין ד"ר קיצים). 7. אופן קרות התאונה: (א) בטופס התביעה (נ/1), נרשם, כמצוטט בסעיף 1 לעיל, כי התאונה ארעה כאשר היה התובע מכסה את המשאית, בזמן ירידה מהמשאית, התובע החליק, נפל על האדמה ונפגע בקרסולו הימני (כך נרשם גם בשתי התעודות הראשונות לנפגע בעבודה המצויות בחומר הרפואי). (ב) במכתב ההפניה מאת מוקד הלילה (נ/2), נרשם על ידי ד"ר סלימאן כי בזמן ירידה ממשאית דרך התובע על אבן קטנה, רגלו התהפכה ומאז סובל מכאבים חזקים, נפיחות והגבלה בתנועה. התובע העיד כי הרישום על נסיבות התאונה בנ /2אינו נכון. גם הסבירות שד"ר סלימאן ימציא בעצמו את נסיבות התאונה כפי שנרשמו בנ/2, לרבות הדריכה על האבן - או כי גם בכך יטעה בהבנת התובע - אינה גבוהה, מהסיבות האמורות בסעיף 5לעיל. (ג) בהודעתו של התובע לחוקר הנתבע (נ/3), מסר התובע כי קשה לו לזכור מה בדיוק ארע. עם זאת, סיפר התובע כי לאחר שכיסה את החול שבארגז המשאית עם ברזנט: "...באתי לרדת דרך הדלת של הנהג החלקתי ונפלתי דרכתי במכה אחת על רגל ימין כל הגוף היה על רגל אחת. התעקבם לי הקרסול והתחיל להתנפח לי." (ד) בתצהירו - מוסר התובע, באופן לקוני, כי תוך כדי ירידה מהארגז החליק, נפל ונפגע בקרסולו הימני. (ה) בעדותו בבית הדין אמר התובע כך: "כיסיתי את הרכב. יש שלוש מדרגות ברכב, המדרגות מחוברות לארגז, ירדתי שתי מדרגות בסדר ובמדרגה השלישית לא דרכתי נכון ונפלתי על הקרקע, הרגל התעקמה לי. ... אני לא זוכר בדיוק מה גרם לנפילה, או שהחלקתי או שהנחתי לא נכון את הרגל. יכול להיות שהחלקתי מהרטיבות של החול. נפלתי על כל הצד ימין כשנפלתי על הרגל עצמו." (ו) השינויים בגירסאות אכן אינם מהותיים, אך, כאמור לעיל, הסבירות כי הרישום בנ/ 2 לא ישקף את אשר התובע אמר לד"ר סלימאן אינה גבוהה וכך אף אין הסבר לכך שהתובע לא זכר את ארוע התאונה ביום 11/1/94 (מועד בו נתן את הודעתו - נ/3) ואילו ביום עדותו בבית הדין ידע פרטים מדוייקים יותר - על כך ששתי מדרגות ירד בסדר ונפל דווקא מהשלישית. .8אני מודע לכך שכל אחד מהעניינים שנאמר לגביהם לעיל כי אין הם סבירים או כי סבירותם נמוכה ניתנים ליישוב ואין בכל אחד מהם כדי לקבוע כי התובע אינו מהימן, אך כאשר אני שוקל את הצטברות העניינים הבלתי סבירים יחד עם השאלה האם הצליח התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את ארוע התאונה, הרי שסבורני שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה. 9. בענין זה ראוי להדגיש כי טענת הנתבע בכתב ההגנה בדבר אי-חלות החזקה שברישא לסעיף 83 לחוק, אין לה ולא כלום עם דחיית תביעתו של התובע, שכן חזקה זו חלה מעת שהוכח כי היתה תאונה "תוך כדי" העבודה, ואילו כאן אנו בשלב שהנתבע חולק על עצם קרות התאונה, כך שממילא, אף אם התובע היה עובד (שכיר) לא היתה החזקה שברישא לסעיף 83לחוק עשויה להועיל לו. לפיכך, טוב עשתה ב"כ הנתבע אשר הגישה את סיכומי הנתבע בכך שלא שבה בסיכומיה על הטענה שהועלתה בכתב ההגנה. 10. לאור כל האמור לעיל, לא עלה בידי להשתכנע כי אכן יש לקבל את גירסת התובע על ארוע התאונה ביום 7/6/93 וכי ניתן לקשור את מצב רגלו של התובע לארוע מסויים כלשהו שאירע בעבודתו של התובע. 11. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. 12. אין צו להוצאות. 13. כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.קרסולתאונת עבודה