קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה של ספרנית: .1בפנינו תביעה להכיר בחבלה ברגל ימין, שארעה לתובעת בעבודתה, ב- 26.10.97, כתאונת עבודה. תביעתה של התובעת לתשלום דמי פגיעה עקב אותה חבלה נדחתה על ידי הנתבע. לפיכך הגישה התובעת לבית הדין את תביעתה נשוא פסק דין זה. .2אין מחלוקת, כי התובעת עבדה כספרנית ומנהלת ספריית בית הספר לגננות וטכנאות נוף בפתח תקווה, וכי החבלה ברגל ימין ארעה לה ב- 26.10.97, תוך כדי עבודתה. .3בסעיף 8לתצהיר עדותה הראשית פרטה התובעת את נסיבות התאונה שארעה לה, כדלקמן: "בשעות הבוקר, ב- 26.10.97, לקראת הצהרים, לקחתי מספר ספרים על מנת להעבירם מהמפלס העליון לתחתון. היתה בידי כמות גדולה של ספרים שהצליחו להכנס בשתי כפות ידי. כשהייתי בתנועה, בשבריר של שניה, החלקתי או 'פספסתי' את המדרגה ועמדתי ליפול אולם הצלחתי להעצר ולהבלם על ידי עגלת הספרים הכבדה שהיתה בסמוך ושעצרה את נפילתי שיכלה להיות קשה ביותר. בזמן ההחלקה והבלימה בעגלת הספרים נחבלתי ברגל הימנית וחשתי בכאבים חזקים ביותר", (להלן - "התאונה"). כן טענה התובעת, כי בו ביום היא פנתה לקופת חולים לצורך קבלת טפול רפואי ואושרה לה חופשת מחלה. לדידה, מדובר בתאונת עבודה והיא זכאית בעטיה לתשלום דמי פגיעה. .4ב"כ הנתבע טענה כי יש לדחות את התביעה מאחר ולא הוכח קיומו של ארוע תאונתי כלשהו ביום .26.10.97לטענת ב"כ הנתבע, מדובר ב"ארוע אדיאופטי" - ארוע עקב מחלה או חולשה פנימית. תאונה מעין זו אינה נחשבת כ"תאונת עבודה". לדידה של ב"כ הנתבע, הגם שהחבלה נגרמה לתובעת תוך כדי עבודתה עדיין אין זו חבלה שנגרמה לה עקב עבודתה שכן היא נגרמה מסיבה "פנימית" של התובעת, כאמור לעיל. .5לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובמוצגים שהוגשו לעיונינו, התרשמנו מעדותה של התובעת ושל העד מטעם הנתבע, מר יעקב שגב, (להלן - "חוקר הנתבע"),וכן את סיכומי הצדדים, להלן פסק הדין: סעיף 83לחוק הביטוח הלאומי , (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, (להלן - "החוק"), קובע חזקת סיבתיות :ב"תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה אם לא הוכח ההיפך..." כבר נפסק, כי החזקה כאמור פועלת לטובת המבוטח ועל הטוען היפוכו של דבר להוכיח את טענתו, (בג"צ 1619/91 זוהר פרץ נ' המוסד לבטוח לאומי, פ"ד מ(3) 388). התרשמנו ממכלול הראיות והמוצגים שהוגשו לתיק במקרה דנן, כי הנתבע הרים את הנטל לצורך סתירת החזקה דלעיל. .6בכל השלבים עד 25.4.99- עד להגשת תצהיר עדותה הראשית של התובעת, לא מצאנו כל איזכור בדבר תנועה לא נכונה שבצעה התובעת, החלקה על מדרגה, התקלות או בדבר "סיכון חצוני" כלשהו בעבודת התובעת ביום 26.10.97אשר בעטיים ארעה התאונה. בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 30.10.97, (נ/3), נרשם מפי התובעת: "לדבריה, תוך כדי הליכה בבית ספר בספריה חשה כאב חד בירידה ב- 3מדרגות תוך כדי העברת ספרים ממקום למקום". יצויין כי, תאור התאונה בנ/ 3כמצוטט, נרשם ע"י הרופא בשלב מאוחר יותר, רק לאחר שהוגשה ההודעה על פגיעה בעבודה לבטוח לאומי (עמ' 1לפרוטוקול שורות 14- 9). בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה מ- 1.3.98, (נ/1), בתאור הפגיעה נרשם מפי התובעת:נ"תוך כדי טיפול בספרים בספריה והעברתם ממקום למקום לצורך טיפול בהם הרגשתי כאב ברגל ולאחר מכן לא יכולתי ליישר את הרגל וכאבים חזקים מאוד". בהודעה לחוקר הנתבע - בעמ' 2, 3, ל נ/ 4- ציינה התובעת: "במהלך העברת ספרים ממקום למקום בתוך הספריה הרגשתי בזמן הליכה תוך כדי ההליכה כשאני מחזיקה ספרים בידיים הרגשתי כאב חד מאוד ברגל ימין ואי יכולת ליישר את הרגל . החזקתי ביד כמות ספרים שאני רגילה להחזיק". וכן:ו"אינני יכולה להסביר איך זה קרה לי. אני לא נפלתי לא זכור לי שעשיתי תנועה לא נכונה ברגל. הרגשתי פתאום כאב חזק." (הדגשה שלי א.ל.). כאמור לעיל, התובעת העלתה לראשונה גירסה בדבר תנועה בלתי נכונה שביצעה ברגלה - היינו החלקה ומעידה במדרגות הספריה ולאחר מכן התקלות בעגלת הספרים - רק בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר מטעמה, כפי שצוטט בעמ' 1לפסק הדין וזאת כאמור רק ב- 25.4.99, דהיינו, כשנה וחצי לאחר התאונה. כאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית מדוע לא ציינה את דבר ההחלקה והמעידה במדרגות כאמור בפני חוקר הנתבע היא השיבה באופן שלא הניח את דעתנו: "החוקר כיוון את השאלות וכיוון לנפילה ואני עניתי בהתאם. הוא שאל אותי אם נפלתי ואמרתי שלא. אני גם עכשיו אומרת שלא נפלתי, אלא נבלמתי בעגלת ספרים שעמדה למטה ליד המדרגות. .. מה שכתוב בהודעתי לחוקר נ/ 4בעמ' 2למעלה זה מה שקרה לי תוך כדי הליכה, החוקר שאל אותי מה קרה לי ואני ספרתי לו שתוך כדי הליכה זה קרה לי. ש. בשלושה עמודים דאגת לספר לחוקר מה קרה לך. למה לא סיפרת לו שהחלקת במדרגות? ת. הוא שאל אותי ועניתי לפי שאלותיו. אני לא נפלתי. וכך תפסתי את זה. תוך כדי הליכה זה מה שקרה לי." (עמ' 2לפרוטוקול שורות 25- 20וכן עמ' 3לפרוטוקול שורות 13- 1) .7בניגוד לטענותיה של התובעת ציין החוקר בעדותו:ב"אני יכול להניח מתוך מה שכתוב ששאלתי על המקרה, איך זה קרה לה. אני שאלתי אותה אם היא נפלה אחרי שהיא סיפרה איך זה קרה לה, כי לא הבנתי איך זה קרה, לכן שאלתי אם היא נפלה". (עמ' 14לפרוטוקול שורות 22- 20). וכן בחקירתו הנגדית:ו"ש. התובעת אמרה שהתמקדת בשאלה אחת, האם היא נפלה? ת. כל החקירה היא מה קרה לה. ההזמנה שלה אלי היא שהיא תבוא ותספר כל מה שקרה לה. אני כן ביקשתי תאור מפורט של מה שקרה לה. אני ביקשתי שתספר לי בצורה מפורטת מה קרה לה ולא בצורה של שאלה תשובה. .." מן האמור עולה, כי קיימת סתירה בין גרסת התובעת בעדותה בפני בית הדין לפיה, הארוע נגרם עקב החלקה על מדרגות הספריה והיתקלותה בעגלת הספרים, לבין גרסתה כפי שניתנה לחוקר הנתבע - לפיה היא חשה "פתאום" בכאב חד ברגלה בלי שקדמה לכך כל תנועה לא נכונה. .8כבר נפסק, כי משקיימת סתירה בין גרסת התובעת בעדותה בפני ביה"ד לבין גרסתה כפי שניתנה לחוקר הנתבע יש להעדיף את גירסת התובעת בהודעה בפני החוקר. (לענין זה ראה דב"ע נ"ב/13-0 מירון נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע כ"ד 82, 87וכן דב"ע נ"ז/37-0 אוחנה חיים נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם) לאור האמור, מקובלת עלינו גירסת הנתבע לפיה התאונה לא נגרמה לתובעת עקב עבודתה אלא כתוצאה מגורם פנימי שאינו קשור לעבודה. מדובר בתאונה אדיאופטית שהגורמים לה טמונים בתובעת, גירסת הנתבע נתמכת כמצוטט לעיל בתאור התאונה כפי שנרשם מפי התובעת בנ/ 1- נ/. 3 .9אשר על כן, התביעה נדחית.תאונת עבודה