קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה של עובד עצמאי לא רשום בביטוח לאומי: א. הרקע וההליך 1. התובע הגיש לביה"ד ביום 18.12.97 תביעה בגין החלטת הנתבע מ- 15.11.94 (צ"ל 97'), לפיה נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 29.6.97, עפ"י סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן : "החוק"), מן הטעם כי התובע לא היה רשום, בעת הפגיעה, כעובד עצמאי, או לא עשה המוטל עליו כדי להירשם. 2. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי בתאריך 27.5.95 הודיע רואה החשבון שלו (להלן: "רו"ח) לנתבע כי התובע החל לעסוק כעצמאי, והתובע קיבל מהנתבע פנקס מקדמות לתשלום דמי ביטוח, לפיו מבוטח הוא החל מ- 1.6.97 וכעובד עצמאי. התובע טען כי שגה הנתבע בהחלטתו, שכן פנקס המקדמות מוכיח כי נרשם כדבעי, ולחלופין, כי התובע עשה המוטל עליו ולחלופי חלופין זכאי הוא להענקה מטעמי צדק. עוד טען התובע כי אי הופעת רישומו אצל הנתבע נובע מטעות/תקלה טכנית של הנתבע. לתביעה צורף תצהיר עדות ראשית של התובע, מכתב רו"ח מ-27.5.95, אשור משטרת ישראל וחדר מיון על תאונת הדרכים שארעה לו, וצלום מפנקס המקדמות. 3. בהגנתו הכחיש הנתבע טענות התובע וטען כי התובע לא נרשם ולא עשה המוטל עליו כדי להירשם ולפיכך, בדין נדחתה תביעתו. 4. התובע ורואה החשבון העידו, והצדדים סכמו טענותיהם. (במאמר מוסגר אעיר, כי על אף הרישום (שורה 18 לעמ' 5) לא הוגש תצהיר רו"ח). לאחר ששבתי ושקלתי כל החומר שבפניי - ניתן פסק הדין. ב. ההכרעה 1. התובע בפועל אינו יודע לציין עובדה מהותית כלשהי לנשוא ההליך. יודע הוא כי רו"ח אמר לו שהכל טופל והכל בסדר והוא שילם דמי ביטוח; עוד יודע הוא כי אם מורידים לו קופ"ח מקצבת זקנה - מורידים לו גם את זה (דמי ביטוח). בין אם זו ידיעתו הכללית ובין אם זו ידיעתו כתוצאה משכחה שלקה בה עקב התאונה - לא ידע הוא להציג בפנינו עובדה רלבנטית נוספת. 2. התובע מסתמך על פניית רו"ח ב- 27.5.95 לסניף בטל"א בו דיווח רואה החשבון על התחלת עבודתו של התובע כעצמאי בניהול מזנון. רו"ח טען בפניי כי את נספח א' לתצהיר התובע שלח בפקס לסניף יפו בנתבע, למספר המצוי ביומן רו"ח. המספר לא צוין בפניי, ולא הוגשה כל ראיה על קבלתו של המסמך ע"י הנתבע. רו"ח מאשר כי לא נענה ע"י המל"ל. הוא עצמו מעלה סברה כי לא נפתח לתובע תיק, משום שהמכתב "לא הגיע לכתובת הנכונה". עוד ידע לאשר כי לא אחת קורה שפקסים ששלח לא הגיעו ליעדם, והוא נדרש לטפול נוסף. רו"ח לא יכול היה להציג בפניי איזשהו מסמך שאכן התובע שכר שוב את שרותיו ב- 5.95. רו"ח לא החתים התובע על טפסים לשנוי מעמד (אלא לאחר התאונה), לא ידע לומר אם הכין אותו לכך שיקבל פנקס מקדמות, ולא וידא קבלת הפקס ואף לא ביצע מעקב אם היתה תגובתו לפנייתו. בפועל אין בפניי כל אסמכתא לפעולה כלשהי, מבעוד מועד, של התובע או מטעמו לרישומו כעצמאי. 3. יאמר מיד כי עדותו של רואה החשבון נשמעה בלתי אמינה. ניכר היה בו כי מנסה הוא לסייע ללקוחו (ובכך, על פניו, אין כל פגם) וכי הוא מנסה אף "להגן" על עצמו! דווקא מי שמעיד על עצמו כמודע לחשיבות הרישום בזמן של עובד עצמאי אצל הנתבע - צריך היה לנקוט פעולה ברורה ובטוחה יותר! התובע טוען הרי שהחל לעבוד כעצמאי "מחודש 5.95" - לא צוין תאריך מדויק, וכזה גם לא צוין בנספח א'. תמוה גם, כי נספח א' לא הופנה (ע"י רואה חשבון!) למחלקת הגביה אלא סתם כך לסניף יפו (ראה להשוואה ת/2). מניסוח נספח א' ניתן להבין כי החל לעבוד במועד כלשהו בחודש מאי שקדם למועד המכתב. ודאי כך אצל רו"ח שיודע מניסיונו שלא אחת פקסים אינם מגיעים לייעודם. 4. מת/ 1 ודאי שאין ללמוד דבר - זהו פנקס מקדמות שהודפס ב-9.9.97, דהיינו, לאחר התאונה, ועפ"יו עולה כי נרשם כעצמאי רטרואקטיבית, החל מ-1.6.97. בכל הכבוד, אין בכך כדי לסייע לסוגיה שבפניי. 5. העובדה כי התובע לא ידע שעליו להירשם או כי האמין שדמי ביטוח מנוכים מקצבתו - גם באלה אין כדי לסייע, שהרי אין חולק כי אי ידיעה אין בה כדי ליצור זכאות. עוד ראוי לציין כי בטענה יש משום תרתי דסתרי ולא רק מיניה וביה - מחד התובע לא ידע כי עליו להירשם ומאידך, טוען הוא כי עשה המוטל עליו כדי להירשם (ראה מכתב החשבון). ואין לומר כי התובע לא ידע בעוד שרו"ח ידע. התובע אף אינו טוען בתצהירו כי לא ידע שעליו להירשם. גם אין הוא טוען כי בטרם הפגיעה ידע מרו"ח כי דיווח עליו (ראה ניסוח סעיף 2ה' לתצהירו). גם התשלום בדיעבד עפ"י ת/ 1 אינו פותר הקושי, שכן מדובר ברישום ובתשלום המאוחרים לפגיעה הנטענת. הטענה כי התובע קיבל את ת/ 1 בסמוך ליום התאונה - אינה שוקלת שכן כאמור בסעיף 77(א) לחוק, תנאי לגמלה בגין פגיעה בעבודה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום או עשה המוטל עליו כדי להירשם. המועד לבחינתה של סוגיית הרישום הוא למועד הפגיעה ולא בסמוך לאחריה. 6. ככל הנראה נעלם מעיני התובע ורו"ח מטעמו כי תקנות הביטוח הלאומי (רישום) התשכ"ג- 1963 קובעות בתקנה 2 כהאי לישנא: "לעניין הסעיפים 24א' ו- 24ב' לחוק (כיום סעיף 77לחוק) יראו עובד עצמאי.... כרשום אם עשה אחד מאלה: (1) נרשם במוסד על ידי מילוי טופס כאמור בתקנה 9; (2) הגיש דין וחשבון ממנו נובע כי המבוטח הנו עובד עצמאי...". (3) שילם בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה כל דמי הביטוח... והתשלום נעשה בציון שמו, מענו ומספר הזהות של המבוטח במרשם התושבים". (ההדגשות והסוגריים הוספו). בענייננו, התובע לא טוען כי מילא אחר ס"ק (3), ואף לא אחר ס"ק (1), (שכן אין חולק כי לא מילא הטופס הנזכר בתקנה 9). נותרה אפוא לדיון רק השאלה אם מילא דין וחשבון כאמור. גם אם נקבל הטענה (אף כי לא נטענה) כי מכתב רואה החשבון הינו דין וחשבון כאמור - לא הובאה בפניי ראיה כלשהי לכך שהמכתב הועבר למוסד לביטוח לאומי במועד הנטען. לא הובאה בפניי כל ראיה כי אכן עוד טרם לפגיעה, נקט התובע בפעולות נדרשות כדי להירשם. 7. התאונה ארעה כאמור ב- 29.6.97. רואה החשבון טוען כי שלח המכתב בתאריך בו נכתב (27.5.95) - הכיצד במשך למעלה משנתיים, לא ברר בנתבע, לא נקט פעולה נוספת, לא ברר עם התובע אם שילם, ולא התייחס כלל לעניין בדוחו"ת השנתיים למס הכנסה? מעבר לעובדה כי אין בפניי כל ראיה כי אכן נשלח המכתב למל"ל במועד הנטען, או במועד אחר כלשהו אחריו, או ננקטה כל פעולה אחרת, ומעבר לספק ביחס לעדות רואה החשבון - בודאי ניתן היה להצביע על דיווח בהקשר זה במסגרת הדו"ח השנתי למס הכנסה. גם אם אינו זכאי להטבה בגין הוצאותיו לבטל"א, בדו"ח זה הדיווח מטרתו ליתן פרטים מלאים ונכונים - ולא רק כדי לזכות בהטבות!. וכאן אזכיר במאמר מוסגר את תשובותיו השונות והסותרות של רוה"ח בתשובה לשאלותיי. 8. אין גם לקבל הטענה (רו"ח בעדותו סיפא עמ' 6 רישא עמ' 7) לפיה לא ציין פרטי עסקו של התובע מהסיבה שתיקו במל"ל ומדובר רק בחידוש פעילות - שהרי לשיטתו הוא, אין מדובר באותו עסק ובאותה פעילות: בעבר היתה לתובע מכולת עם שותף, התובע לא עבד לאחר סגירתה שנה וחצי, ורק ב- 5.95 פתח קיוסק בתחנה המרכזית החדשה (עמ' 5 שורות 24-21). 9. ועוד - אין לקבל טענתו כי מחד הוא "מודע לכך כי איני יכול לחתום בשם התובע למל"ל על הצהרה לשינוי" - ומאידך, לא החתימו על כזו אלא כתב המכתב, ובודאי אין זה "תרוץ", בכך שאין לו בקרה שהתיק לא נפתח מחדש (עמ' 8שורות 11-9), שהרי ידיעתו היא בדיעבד! כאן אזכיר כי רו"ח לא טען שנודע לו על חובת המבוטח עצמו לחתום על הצהרה לשנוי, רק בדיעבד. 10. אין לקבל טענת התובע בסוף ההליך לפיה ברישום הרטרואקטיבי יש לראות התובע כמבוטח רטרואקטיבית, שכן אין בכך מענה להוראות החוק והתקנות כמפורט לעיל. 11. לאור כל אלה - לא הוכח להנחת דעתי כי התובע עשה המוטל עליו להירשם ומשכך נדחית תביעתו. אין צו להוצאות.עצמאיםתאונת עבודהביטוח לאומי