קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין אחסון בחוות שרתים: לפני תביעת ספק-לקוח לפיצוי בגין הפרת חוזה שהוגשה ע"י התובעים כנגד הנתבעים 1-3 ותביעת לשון הרע שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבעים 2 ו-3. הנתבעים 2 ו-3 הגישו תביעה שכנגד כנגד התובעים 1 ו-2 בגין לשון הרע. רקע כללי: התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה חברה העוסקת באירוח שרתי אינטרנט, תכנות אתרים, אבטחת מידע ומעלה אתרים לחלל האינטרנט. התובע 2 (להלן: "התובע") הינו הבעלים של התובעת ומנהלה. הנתבעת 1 (להלן: "בזק בינלאומי" או "הנתבעת") הינה חברת תקשורת המחזיקה ומתפעלת בפתח תקווה "חוות שרתים" (להלן: "חוות השרתים") המשמשת מרכז לשרתי מחשב, המקושרים לאינטרנט. הנתבעים 2 ו-3 הינם עובדי הנתבעת אשר פעלו במועדים הרלוונטיים לתובענה כחלק מהצוות הטכני בחוות השרתים. במסגרת פעילותה העסקית, נזקקה התובעת לשירות המוענק באמצעות חוות השרתים וזאת בכדי לארח את שרתי האינטרנט שלה במקום המאפשר חיבור אמין ומהיר לאינטרנט הכולל השגחת טכנאי במשך 24 שעות ביממה, מיזוג קבוע ובקרת חשמל. התביעה העיקרית נסבה סביב טענת התובעים להתקשרות חוזית שנעשתה מול הנתבעת בסוף שנת 2006, בנוגע להתחייבות הנתבעת לאחסן את שרתי התובעת בחוות השרתים של הנתבעת, כאשר לטענת התובעים התחייבות חוזית זו הופרה באשמת הנתבעים 2-3 וכי כתוצאה מהפרה חוזית זו, נגרמו לתובעים נזקים כלכליים כבדים ביותר ואף הופסקה פעילותה העסקית של התובעת. בנוסף לתביעה החוזית כנגד הנתבעים, הגישו התובעים תביעת לשון הרע כנגד הנתבעים 2 ו-3 בטענה כי הנתבעים 2-3 פגעו בשמם הטוב של התובעים, עת הפיצו בקרב עובדי הנתבעת שמועות כי התובעים נוקטים בפעולות של משלוח "דואר זבל" ברשת וכי הינם "ספאמרים" (מפיצי "דואר זבל" ברשת), כאשר עובדה זו איננה נכונה ואף הנתבעים 2 ו-3 ידעו שהיא איננה נכונה. בגין הפרת החוזה, העמידו התובעים את סכום תביעתם על סכום בסך 396,000 ₪, כאשר בגין הוצאת לשון הרע נגד התובעים על ידי הנתבעים 2 ו-3, העמידו התובעים את סכום תביעתם על סכום בסך 100,000 ₪, כאשר הם תובעים סך של 50,000 ₪ מכל אחד מהנתבעים 2 ו-3 כפיצוי ללא הוכחת נזק. הנתבעים מנגד, טוענים כי בין הצדדים לא נחתם חוזה מחייב וכי "טופס ההזמנה" שנחתם על ידי התובעים לא השתכלל לכדי חוזה מחייב, מאחר ולאחר שפרטי ההזמנה נבדקו על ידי נציגי הצוות הטכני של הנתבעת (הנתבעים 2 ו-3) וע"י מנהל חוות השרתים מר ניר יעקובסון (להלן: "מר יעקובסון"), הוחלט שלא להתקשר עם התובעים ולספק להם את השירות המבוקש וזאת לאור ניסיון עבר של הנתבעת עם התובעים, אשר איחסנו את השרתים שבבעלותם בחוות השרתים של הנתבעת החל ממחצית שנת 2002 ועד לסוף שנת 2004. במהלך תקופה זו ספגו שרתי התובעים התקפות חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה אשר על פי הנטען, העמידו את תשתיות הנתבעת ואת כלל לקוחותיה בפני סיכון ממשי . עוד נטען כי התובעים מעולם לא נענו לדרישותיה של הנתבעת לנקוט באמצעי הגנה מתאימים מפני התקפות אלה. הנתבעים טוענים, כי מאחר והנתבעת לא חתמה על "טופס ההזמנה" לאחר שהוא הועבר אליה מאת התובעים כשהוא חתום ומאחר והיא החליטה שלא להיענות לטופס ההזמנה אשר נשלח אליה על ידי התובעים (אשר מהווה הצעה) ולא סיפקה לתובעים את השירות המבוקש (ועל כן לא בוצע קיבול על ידה), לא נחתם חוזה מחייב בין הצדדים ועל כן אין היא חייבת בפיצוי כלשהו לתובעים. הנתבעים 2-3 אף הגישו תביעה שכנגד כנגד התובעים, אשר בה הם טוענים להוצאת לשון הרע על ידי התובעים כנגד הנתבעים 2-3 וזאת במהלך שיחות שקיים התובע עם עובדי הנתבעת, כאשר לצרכי אגרה העמידו הנתבעים 2-3 את התביעה שכנגד על סכום בסך 100,000 ₪ מתוך סכום פיצוי נטען בסך 650,000 ₪. טענות התובעים: התובעים ערכו משא ומתן ממושך עם הנתבעת על מנת להעביר את שרתי התובעת מחוות שרתים של 012 לחוות השרתים של הנתבעת, כאשר ביום 03.12.06 לאחר שיחה עם נציג הנתבעת בשם שניר בן שלום (להלן יכונה: "שניר") אשר שימש באותה עת כמנהל לקוחות אצל הנתבעת, הועבר לתובעים מאת שניר "טופס הזמנת אירוח שרת" (להלן: "טופס ההזמנה") אשר מולא בחלקו על ידי שניר (בין היתר מילא שניר בטופס ההזמנה את המחיר החודשי שישולם עבור השירות ואת סוג השירות) כאשר התובעים התבקשו להשלים פרטים נוספים בטופס ולהעבירו חזרה בפקס כשהוא חתום, לידי הנתבעת. במקביל להעברת טופס ההזמנה, הועבר לתובעים טופס תנאים כלליים המהווה חלק בלתי נפרד מטופס ההזמנה והכולל בין היתר תנאים בנוגע ליחסי הצדדים, לתוכן השירות, לאחריות ושיפוי הצדדים וכן הוראות בנוגע לסיום ההסכם (טופס ההזמנה והתנאים הכלליים לשירות צורפו לכתב התביעה וסומנו כ"נספח א'"). ביום 03.12.06 חתמו הנתבעים על טופס ההזמנה ובכך אישרו את קבלת תנאי ההסכם שמהווה חוזה אחיד אשר נוסח על ידי הנתבעת. לאחר שהתובעת חתמה על ההסכם עם הנתבעת, היא שילמה את חובותיה לחוות השרתים שאירחה אותה, סיימה את החוזה עימה והתכוננה לעבור לחוות השרתים של הנתבעת. לתובעים הובטח לטענתם, על ידי שניר, כי בשליש ארון התקשורת שיושכר לתובעים תמורת תשלום חודשי בסך 450$ לחודש, הם יוכלו לאחסן 15 שרתים בגודל U1 וכן הובטח לתובעים כי את השרתים שלהם הם יוכלו להתקין בחוות השרתים בתוך שבוע מיום החתימה על טופס ההזמנה. לאחר שנקבע מועד להכנסת השרתים לחווה, הודיע הנתבע 2 לתובע שלא ניתן להתקין את השרתים לאור בעיה של הספק חשמל. לאחר שהתובע התכחש לדברי הנתבע 2 והופנה למנהל העסקי של חוות השרתים מר יעקובסון, נאמר לו על ידי מר יעקובסון כי הנתבעת לא תארח את שרתי התובעת בחוות השרתים מאחר והצוות הטכני של חוות השרתים (הנתבע 2 כעובד של הצוות הטכני והנתבע 3 כמנהל הצוות הטכני) טוענים שהתובעת מפיצה ספאם ("דואר זבל"). הנתבעת לא חתמה על ההסכם, לא איפשרה לתובעים להכניס את השרתים שלהם לחוות השרתים ועל כן התובעים עמדו בפני שוקת שבורה עת הוציאו את השרתים שלהם מהחווה של 012 ונותרו ללא מקום לאיחסון השרתים שלהם. ביום 14.06.07 שלח ב"כ התובעים מכתב למחלקה המשפטית של הנתבעת (ראה נספח ב' לכתב התביעה) אשר בו התבקשה הנתבעת לקיים את החוזה אשר נחתם עימה והופר על ידה וכן נדרשה הנתבעת לפצות את התובעים בגין אובדן הכנסות לתקופה של חצי שנה. ב"כ הנתבעת השיב לתובעים במכתב מיום 27.08.07 (ראה נספח ג' לכתב התביעה), אשר בו הוא טוען כי בתקופה שבה התארחו שרתי התובעת בחוות השרתים, ספגו שרתי התובעת "התקפות רשת" שגרמו לנזקים לנתבעת וללקוחותיה וכי התובעים סירבו להתקין אמצעי הגנה כפי שנדרש מהם. עוד טענה הנתבעת במכתבו ה של בא כוחה, כי התובעים אשמים במחדל להקטנת נזקיהם עת לא דאגו לעצמם לחוות שרתים חלופית במועד שבו נודע להם שלא יסופק להם השירות מאת הנתבעת. לגרסת התובעים, הטענה שהועלתה על ידי ב"כ הנתבעים במכתבו לתובעים מיום 27.08.07 בנוגע להתקפות המרובות על שרתי התובעים והבקשה שהופנתה לתובעים להתקנת אמצעי הגנה, הועלתה לראשונה במכתב זה כאשר עד למועד זה לא נטענה בפני התובעים טענה זו. זאת ועוד : התובעים טוענים כי הנתבעת ביטלה את המשך קיום ההסכם באורח חד צדדי, ללא כל ביסוס ומבלי שאיפשרה לתובעים לקיים את ההסכם או הציעה להם אפשרויות לקיומו. מוסיפים התובעים וטוענים, כי הנתבעים ביטלו את ההסכם והאשימו את התובעים במשלוח "דואר זבל" לפני שהתובעת הציבה את שרתיה בחוות השרתים של הנתבעת אפילו ליום אחד. התובעים גורסים, כי הם הסתמכו על ההסכם שנחתם בין הצדדים, פעלו על פיו וסיימו את התקשרותם עם ספק אחר אשר העניק להם את שירות האירוח, אולם נותרו בפני שוקת שבורה עת לא היה להם מקום לאחסן את השרתים שברשותם ובשל מצב השוק, אף לא ניתן היה להשיג את השירות הנדרש במחיר סביר כאשר בגין אותו שירות נדרשו מהתובעים מחירים מופקעים. לפי התובעים, בשל חוסר יכולתה של הנתבעת לקיים את התחייבויותיה ללקוחותיה, הם נאלצו לעבר לספק אחר, ונגרם להם נזק עסקי בסכום התביעה. לטענתם, התנהלות הנתבעת והנתבעים, מהווה הפרת ההסכם שנחתם בין הצדדים. משכך הם תובעים מהנתבעת לשלם להם פיצוי בסך כולל של 396,000 ₪ המורכב מסכום בסך 316,800 ₪ המהווה פיצוי בגין הפסד רווחים למשך שנתיים וכן סכום בסך 79,200 ₪ הכולל נזק שנגרם לתובעים במשך שישה חודשי עבודה. בנוסף, טוענים התובעים כי הנתבעים 2 ו-3 אשר גרמו לנתבעת להפר את ההסכם שנחתם בינה לבין התובעים, פעלו ממניעים אישיים והחליטו לפגוע שרירותית בתובע לאור תלונותיו כלפיהם בעבר, עת החליטו נתבעים 2 ו-3 להפעיל על שרתי התובעים תוכנה ניסיונית בשם "Riverhead" אשר הסבה לשרתי התובעים נזק וגרמה לניתוקים רבים. הנתבעים 2 ו-3 אף הפיצו בין עובדי הנתבעת כי התובעים מפיצים "דואר זבל" ("ספאם"), כאשר טענתם זו מהווה לשון הרע, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ולכן הם עותרים לחייב כל אחד מהנתבעים לשלם לתובעים בגין אמירותיו הפוגעניות סכום בסך 50,000 ₪. מכאן התביעה. טענות הנתבעים והתובעים שכנגד: לטענת הנתבעים, טופס ההזמנה שהועבר בפקס לידי הנתבעת מאת התובעים מהווה "הצעה" של התובעים אל הנתבעת להתקשר בהסכם מחייב וזאת לאחר שהתובעים מילאו את הפרטים החסרים בטופס ההזמנה. הנתבעת טוענת, כי היא לא חתמה על טופס ההזמנה ולאחר בדיקה של טופס ההזמנה החליטה שאיננה מעוניינת להתקשר עם התובעים. זאת, לאור ניסיון העבר שלה עימם החל ממחצית שנת 2002 ועד לסוף שנת 2004 או אז ספגו שרתי התובעים התקפות מרובות ממשתמשים חיצוניים אשר פגעו בתשתית הנתבעת וביתר לקוחותיה ואף אילצו את הנתבעת להשקיע משאבים מרובים בכדי להתמודד עם התקפות אלה. עוד טוענים הנתבעים, כי משלוח טופס ההזמנה על ידי התובעים איננו מהווה "קיבול" של הצעת הנתבעת אלא "הצעה" שהייתה צריכה להתקבל על ידי הנתבעת על ידי חתימתה על טופס ההזמנה ואישור ההזמנה. מאחר והנתבעת החליטה שלא להתקשר עם התובעים בהסכם ולא חתמה על טופס ההזמנה, לא בוצע "קיבול" על ידה ועל כן לא השתכלל חוזה מחייב בין הצדדים ודין התביעה להידחות על הסף. לגרסתם של הנתבעים , גם העובדה שהתובע הוסיף בכתב ידו בסמוך למקום שבו מפורטים הפרטים לחיוב כרטיס האשראי כי ההרשאה תיכנס לתוקפה "30 יום מרגע שמאפשרים להכניס את השרתים", מחזקת את טענתם כי התובעים העבירו אל הנתבעת "הצעה" בלבד. ההצעה הועברה לבדיקתה טרם קיבול . לא נשתכלל איפוא הסכם מחייב. הנתבעת פעלה לשיטתה בתום לב, עת סירבה להתקשר עם התובעים בהסכם מחייב וזאת תוך שנשקלו בעניין זה שיקולים מקצועיים. ההחלטה שלא להתקשר עם התובעים בהסכם הייתה עניינית ולא הושפעה משיקולים זרים ושאינם מן העניין. העובדה ששרתי התובעת סבלו באופן תדיר מהתקפות חוזרות ונשנות של גורמים חיצוניים, בשל תוכנת הIRC שבה עשתה התובעת שימוש, בשילוב עם העובדה שהתובעים סירבו להקטין את הסיכון של ההתקפות באמצעות נקיטת אמצעי הגנה כגון תוכנת הRiverhead- ומערכת הAnti DDos-, הביאה להחלטת הנתבעת שלא לחתום על טופס ההזמנה ובכך לדחות את בקשת התובעים לאירוח שרתים אצל הנתבעת. גורסת הנתבעת כי על התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 להידחות על הסף, באשר כלל לא השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים. על כן לא יתכן שהופר חוזה כאשר הוא כלל לא בא לעולם. בכל הנוגע לתביעת הנתבעים 2 ו-3 בגין הוצאת לשון הרע כנגד התובעים, אף תביעה זו דינה להידחות על הסף וזאת לאור העובדה שכתב התביעה והמסמכים שצורפו אליו, אינם מוכיחים כי הנתבעים 2 ו-3 הפיצו על התובעים או אמרו עליהם אמרות פוגעניות המהוות לשון הרע. לחילופין, טוענת הנתבעת כי על התובעים מוטל אשם תורם בשיעור של 100% לקרות הנזק הנטען על ידם המוכחש על ידי הנתבעים, זאת באשר לא דאגו להקטין את נזקיהם הנטענים כאשר היה באפשרותם לעשות כן. היה על התובעים להימנע מהוצאת השרתים שלהם מחוות שרתים אחרת בטרם היה בידם הסכם מחייב. היה עליהם למצוא חוות שרתים חלופית מאותו הרגע שבו הודע להם כי הנתבעת לא תספק להם שירותי ארוח לשרתים שבבעלותם. מאחר והתובעים נמנעו מלעשות פעולות שונות להקטנת נזקיהם הנטענים ואף עשו פעולות שהגדילו את נזקיהם הנטענים, עליהם לשאת בתוצאות של מעשיהם ו/או מחדליהם בנוגע לכך. אשר להיקף הנזקים הנטענים, גורסים הנתבעים כי התובעים לא צירפו אסמכתאות כלשהן בנוגע להתקשרותם עם 012, וכן לא צרפו מסמכים המעידים על עזיבת התובעים את 012 והוצאת השרתים של התובעים מחוות השרתים של 012 . על כן יש לדחות טענותיהם כביכול נותרו ללא חוות שרתים שתאחסן את השרתים שבבעלותם. בנוסף לכך, התובעים לא צירפו אסמכתאות המעידות כי לא הצליחו למצוא חוות שרתים חלופית לאחר שהוציאו את השרתים שלהם מחוות השרתים של 012 ויש לדחות אף טענות אלה. בכל הנוגע לתביעה בגין לשון הרע שהוגשה כנגד הנתבעים 2 ו-3 דינה להידחות מאחר והתובעים לא פירטו כנדרש מהן האמירות שנאמרו כלפיהם שמהוות לשון הרע, מתי הן נאמרו, למי הופנו האמירות, כיצד בוצע הפרסום הפוגע וכיצד הוא פגע בתובעים ואך מטעם זה יש לדחות התובענה בגין לשון הרע. מן התמלילים שצורפו כנספח ה' לכתב התביעה לא ניתן ללמוד כי הנתבעים 2 ו-3 הפיצוי לשון הרע כנגד התובעים בקרב עובדי הנתבעת, אלא עולה תמונה הפוכה בה התובעים הם אלה שדיברו רעות על הנתבעים 2 ו-3 והפיצו עליהם לשון הרע בקרב עובדי הנתבעת ועל כן מוגשת תביעה שכנגד כנגד התובעים בגין הוצאת לשון הרע כלפי הנתבעים 2 ו-3. כל הדברים שנאמרו על ידי הנתבעים 2 ו-3 כלפי התובעים נאמרו מתוקף תפקידם ואחריותם כעובדי הנתבעת, משיקולים מקצועיים ובתום לב ולפיכך היחסים שבין הנתבעים 2 ו-3 לבין הגורמים אליהם הופנה הפרסום, הטילו על הנתבעים 2 ו-3 חובת פרסום. בכל מקרה, טוענים הנתבעים 2-3, כי דבריהם חוסים בצל הגנת אמת בפרסום. כל הדברים שנאמרו על ידי הנתבעים 2 ו-3 היו דברי אמת, היוו תיאור של המצב העובדתי, כאשר חובתם של הנתבעים 2 ו-3 הייתה לומר את הדברים ולהפיצם בקרב עובדי הנתבעת. הנתבעים טוענים כי יש להורות על דחיית התובענה שהוגשה כנגדם ולחייב את התובעים/הנתבעים שכנגד לפצות את התובעים שכנגד 1 ו-2 בגין הוצאת לשון הרע בסכום כולל בסך 650,000 ₪ כאשר סכום התביעה שכנגד הועמד לצרכי אגרה בלבד על סכום בסך 100,000 ₪. הראיות: ראיות התובעים: במסגרת התובענה העיקרית שהוגשה על ידי התובעים, הגישו התובעים שלושה תצהירים: א. תצהיר התובע. ב. תצהירו של מר אייל וינטרוב (צורף כנספח א' לתצהירים מטעם התובעים). ג. תצהירו של מר חגי בן גיגי (צורף כנספח ב' לתצהירים מטעם התובעים). במסגרת התובענה שכנגד שהוגשה כנגדם הגישו התובעים תצהיר של התובע אשר אליו צורפו הנספחים הבאים: 1. "טופס הזמנת אירוח שרת" ו"תנאים כלליים לשירותי אירוח, ניהול והחכרת שרת" (סומן כנספח א' לתצהיר התובע). 2. מכתבו של ב"כ התובעים אשר נשלח לב"כ הנתבעת ביום 14.06.2007 (סומן כנספח ב' לתצהיר התובע). 3. מכתב התשובה שנשלח לב"כ התובעים ביום 27.08.2007 מאת ב"כ הנתבעת בתגובה למכתב שנשלח ביום 14.06.2007 ע"י ב"כ התובעים (סומן כנספח ג' לתצהיר התובע). לכתב התביעה צורפו שני נספחים נוספים אשר אדון בהמשך בנוגע למשקלם הראייתי: נספח ד' - מייל שנשלח לתובע מנציג של חברת 012 ביום 28.06.2007. נספח ה' - תמלילי שיחות שהקליט התובע עם עובדי/נציגי הנתבעת במועדים שונים. בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 07.02.2011 העידו מטעם התובעים התובע בעצמו ושני עדים נוספים - מר אייל וינטרוב ומר חגי בן-גיגי אשר הוגשו תצהירים מטעמם. ראיות הנתבעת: מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד הוגשו התצהירים הבאים: א. תצהיר של מר ערן שחורי. ב. תצהיר של מר תומר פאר. ג. תצהיר של מר ניר יעקובסון אשר אליו צורפו הנספחים הבאים: נספח א' - מכתב ב"כ הנתבעת מיום 27.08.2007 אשר נשלח לב"כ התובעים. נספח ב' - תיעוד שנערך על ידי הנתבעת והופק מתוך מערכת המחשב שלה המתייחס לעסקאות שנערכו בחוות השרתים שלה לאירוח שליש ארון לתקופה מחודש דצמבר 2006 ועד לחודש מאי 2007. ד. תצהיר של מר שניר בן שלום אשר אליו צורפו "טופס הזמנת אירוח שרת" וטופס "תנאים כלליים לשירותי אירוח, ניהול והחכרת שרת" אשר סומנו כנספח א' לתצהיר. ה. תצהיר של מר בוריס קובלנקו אשר אליו צורף העתק של דיווחים על התקפות הרשת של התובעת וסומן כנספח א' לתצהיר. מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד העידו העדים הבאים: בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 07.02.2011, העיד מר יעקובסון. בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 18.07.2011, העידו מר בוריס קובלנקו, הנתבעים 2 ו-3 ושניר. דיון והכרעה: א. הסוגיות המשפטיות השנויות במחלוקת: השאלות העומדות להכרעה בתיק זה הינן כדלקמן: 51.1. האם טופס ההזמנה אשר התובע מילא את פרטיו והעביר לנתבעת מהווה הסכם מחייב? 51.2. שאלת הוכחת הנזק - האם התובעים הצליחו לעמוד בנטל ההוכחה בכל הנוגע להוכחת גובה הנזקים שנגרמו להם? 51.3. שאלת המשקל הראייתי שיש להעניק לנספחי התביעה וביניהם תמלילי השיחות שצורפו לכתב התביעה (נספח ה') והמייל שהועבר לתובע מנציג חברת 012 (נספח ד'). 51.4. סוגיית לשון הרע - האם הוכח כי התובעים או הנתבעים 2 ו-3 הוציאו לשון הרע זה כלפי זה והאם יש לפסוק פיצויים בגין הוצאת לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע? אקדים ואומר כי לאחר בחינה מעמיקה של כלל הראיות שהובאו בפניי בתיק זה ובחינת השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה, הגעתי למסקנה שיש לדחות את תביעת התובעים וכן את התובענה שכנגד שהוגשה כנגד התובעים על ידי הנתבעים 2 ו-3. עוד יצויין, כי מאחר ואני סבורה שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בכל הנוגע להוכחת הנזקים הנטענים בכתב התביעה, אין לפסוק להם פיצוי ועל כן אף אם יש לראות ב"טופס ההזמנה" הסכם מחייב, אין זה משנה לעניין התוצאה הסופית של פסק הדין אשר לפיה התביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה נדחית. בכל הנוגע לתביעות שהוגשו על ידי התובעים והתובעים שכנגד בגין הוצאת לשון הרע, החלטתי לדחות את שתי התביעות מאחר ואני סבורה שלאור פרשנות חוק איסור לשון הרע, אף אחד מהצדדים לא ביצע עוולה של הוצאת לשון הרע כלפי משנהו וזאת כפי שיפורט להלן. ב. שאלת תוקפו המשפטי של "טופס ההזמנה": כפי שציינתי לעיל, אין הכרח להגיע למסקנה נחרצת בנוגע לתוקפו המשפטי של "טופס ההזמנה" וזאת לאור העובדה שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בכל הנוגע להוכחת הנזקים הנטענים בכתב התביעה (ראה דיון בפרק ג' להלן). עם זאת, מאחר והצדדים העלו טענות מפורטות בנוגע לתוקף המשפטי שיש להעניק ל"טופס ההזמנה" אתייחס לטענותיהם, תוך בחינת המאטריה המשפטית בעניין זה. הנתבעים טוענים שטופס ההזמנה שהועבר לנתבעת על ידי התובעים לא מהווה הסכם מחייב מאחר ולא בוצע קיבול על ידי הנתבעת להצעה שהועברה אליה מאת התובעים (ראה בעמ' 2 לכתב ההגנה בסעיפים 10-17, בעמ' 2 לסיכומי הנתבעים בסעיפים 3-6, כאשר הדבר אף בא לידי ביטוי בעדויותיהם של העדים מטעם הנתבעת [הנתבעים 2 ו-3, שניר ומר יעקובסון] כפי שצוטטו בעמ' 6 לסיכומי הנתבעים בסעיפים 29-30). עוד טוענים הנתבעים כי מאחר והתובע הוסיף בכתב ידו כי ההתחייבות של התובעים תיכנס לתוקפה 30 יום מהרגע שהנתבעת תאפשר לו להכניס את השרתים לחווה, יש לקבוע כי בכך הועברה על ידי התובעים הצעה חדשה לנתבעת וכי לא בוצע על ידי הנתבעת קיבול להצעה הזו (ראה בעמ' 3 לכתב ההגנה בסעיף 16 וכן ראה בעמ' 9-10 לסיכומי הנתבעים בסעיפים 42-48). התובעים טוענים, כי עצם הכינוי "טופס הזמנה" אינו מעיד על כך שהמדובר בהזמנה בלבד ולא בהסכם מחייב . הם עומדים על כך שמדובר בהסכם מחייב הכולל את מלוא הפרטים הנדרשים מהסכם מחייב לרבות המחיר, השירות שניתן תמורתו וכן פרטים נוספים שנדרש שיהיו בהסכם מעין זה (ראה בעמ' 6 לסיכומי התובעים בסעיפים 24-25). התובעים תומכים את טענותיהם בין היתר בת.א 11727-07-09 טיפ טיפה - ישראל בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ שם דובר על נסיבות דומות לאלה שהובאו בתיק זה. התובעים טוענים שהחוזה האחיד הועבר אליהם מאת הנתבעת לאחר שנציג הנתבעת, מר שניר, מילא את המחיר הנדרש וכן את סוג השירות שניתן. לכן לטענתם, החוזה דנן היווה הצעה כלפיהם. בעצם החתימה שלהם על טופס ההזמנה וכן עצם העובדה שמילאו את פרטי כרטיס האשראי מהווים קיבול, הם הפכו את טופס ההזמנה ואת התנאים הנלווים אליו להסכם מחייב לכל דבר ועניין (ראה בעמ' 3 לסיכומי התובעים בסעיפים 8-10). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת ההלכות המשפטיות בעניין זה, אני סבורה שהדין הוא עם הנתבעים וזאת בשל התוספת שהוספה על ידי התובע בכתב ידו על גבי טופס ההזמנה. עצם העובדה שהתובע הוסיף בכתב ידו כי התחייבות התובעים תיכנס לתוקפה "30 יום מרגע שמאפשרים להכניס את השרתים", מעידה על כך שהתובע היה מודע לכך שיתכן ויחול עיכוב בהכנסת השרתים לחווה, כאשר השינוי של תנאי התשלום הנדרשים מהווה שינוי מהותי בהסכם. הנתבעת הייתה חייבת להסכים לקבלת תנאי זה ולבצע קיבול להצעה החדשה שהועברה אליה מהתובעים. אלמלא אותה תוספת, הקביעה שלי לעניין זה הייתה כי אכן המסמך שהועבר לתובעים מהנתבעת אשר כלל את מלוא התנאים הנדרשים כגון סוג השירות והמחיר הנדרש, מהווה הצעה אשר בוצע לה קיבול על ידי התובעים עת העבירו את טופס ההזמנה כשהוא חתום וכולל את פרטיהם ופרטי האשראי שלהם. לעניין זה ראה את שנקבע בתא"מ (חי') 644-07-08 אזולאי נ' תרמוטק בע"מ שם נדון מקרה דומה (ראה בסעיף 10 לפסק הדין), תא (ת"א) 30437/07 לוי נ' בזק בינלאומי בע"מ וכן ראה תא (ת"א) 44027/96 אדגר תעשיות טקסטיל בע"מ נ' טווינס סטייל (1986) ייצור ויצוא בגדי ילדים בע"מ בסעיף 5 לפסק הדין. עם זאת, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, עת לא השיבה להצעת התובעים על ידי משלוח מכתב המפרט את שנאמר על ידי נציגיה לתובעים בנוגע לכך שהיא מוכנה להתקשר עם התובעים בתנאי שיהיה מדובר על 6-7 שרתים וכן כי נדרשת תוספת מחיר בגין ההגנות הנדרשות לאור נסיון העבר שלה עם התובעים. הנתבעת לא איפשרה לתובעים להחליט האם הם מעוניינים בהתקשרות החוזית בתוספת התנאים הנוספים הנדרשים, בכדי לאפשר את קיום ההסכם ובכך היא פעלה באופן לא ראוי. כפי שציינתי לעיל, אין נפקות ממשית לקביעה האם נחתם הסכם מחייב בין הצדדים אם לאו וזאת לאור העובדה שאף אם הייתי קובעת כי נחתם הסכם מחייב בין הצדדים וכי הנתבעת פעלה באופן לא ראוי, מאחר והתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בכל הנוגע להוכחת גובה הנזקים הנטענים בכתב התביעה יש לדחות תביעתם. ג. שאלת הוכחת הנזק: התובעים נמנעו מלהביא ראיות היכולות לתמוך בטענותיהם בנוגע לנזקים שנגרמו להם ונמנעו מלעשות כן, בעוד שהיה ביכולתם לעשות כן. בהתאם לכך, נמנעו התובעים מלהביא ראיות בנוגע להסכם שהיה קיים בינם לבין 012 וכן ראיות בנוגע לכך שהם הוציאו את השרתים שלהם מ-012, כאשר ראיות אלה היו אמורות להיות בהישג ידם של התובעים. עוד נמנעו התובעים מלהביא ראיות בנוגע להצעות מחיר שקיבלו מספקים אחרים בנוגע לאיחסון השרתים החל מתחילת שנת 2007. או אז לטענתם המחירים האמירו והיו בלתי סבירים לאור חוסר מקום בחוות השרתים של הספקיות השונות. התובעים נמנעו מלהביא ראיות בנוגע למצבם הכלכלי לרבות תדפיסי חשבונות בנק, ראיות חשבונאיות הכוללות דו"חות רווח והפסד של התובעת והכנסות שוטפות, כאשר אף אלה היו יכולים להיות מוצגים על נקלה והיו ברשות התובעים. הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי הוא כי נטל ההוכחה במשפט האזרחי רובץ על כתפי התובע, כדברי בית המשפט בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4), 526, 594: "הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו". עוד ידוע כי הימנעותו של בעל דין מלהביא ראיה רלוונטית אשר היה באפשרותו להגישה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מלהביא את אותה ראיה: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשש כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4), 651 בעמ' 658 מפי השופט גולדברג). ראו לעניין זה גם ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד(1) 701, 705 מפי שהופטת בן פורת וכן ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח', פ"ד מט(1) 450, עמ' 459-458 מפי השופט בך. התובעים, אשר היו אמורים להוכיח את הטענות שהעלו בתביעתם בשיעור הסתברותי של מעל ל-50% לא עשו כן תוך שנמנעו מהבאת ראיות מרכזיות וחיוניות להוכחת תביעתם והוכחת נזקם הנטען. העדות היחידה בנוגע להפסד הכלכלי שנגרם לתובעים הינה עדותם של שני העדים מטעם התובעים בן גיגי ווינטרוב בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 07.02.2011, אשר בו הם נחקרו על התצהירים שהוגשו מטעמם. עם זאת, לאחר ששמעתי את העדויות של שני עדים אלה החלטתי שלא לקבלן כעדויות מהימנות וזאת מכמה טעמים: א. שני העדים אינם נייטרלים בהיותם מכרים של התובע (כך למשל מציין העד בן גיגי בעמ' 7 לפרוטוקול בשו' 3-8 כי התובע הינו מכר קרוב יחסית שלו והעד וינטרוב מציין בעמ' 10 בשו' 12-17 כי הוא מכיר את התובע שנים רבות ובעבר הם היו נפגשים ויוצאים עם חבורות של חברים). ב. שני העדים מציינים הן בתצהיריהם והן בעדותם כי במהלך חודש נובמבר 2006 התבצעה בינם לבין התובעים התקשרות בעל פה בנוגע לעסקאות של אירוח שרת ובניית אתר אינטרנט. העובדה ששתי העסקאות בוצעו בעל פה בלבד אומרות דרשני, מה גם ששתי העסקאות נעשו טרם חתימת ההסכם על ידי התובעים והעברתו לנתבעת, כך שבמועד ההתחייבות הלכאורית בפני שני העדים, לא היה לתובעים הסכם מחייב ביד אשר על בסיסו הם היו יכולים להתחייב כלפי אותם לקוחות. גם למסמך שצורף כנספח ד' לכתב התביעה, הכולל מייל מנציג של חברת 012 לתובע באשר לכך שהתפנה מקום איחסון בחוות השרתים של 012, אין לייחס משקל ראייתי כלשהו וזאת מאחר והמדובר במסמך שלא הוגש באמצעות עורכו, כאשר לא הוגש תצהיר מטעם אותו נציג שירות והוא לא נחקר אודות תצהיר זה בפני בית המשפט. אף אם הייתי מוצאת כי התובעים הצליחו להוכיח חלק מהנזקים שנגרמו להם, אם כי מהאמור לעיל עולה תמונה עגומה אשר ממנה עולה כי התובעים לא הצליחו להוכיח גם חלק קטן ביותר מנזקיהם הנטענים, ראוי לציין בהקשר זה כי הנזקים הנטענים בכתב התביעה לפיצוי עבור תקופה של שנתיים אשר בהם התובעים לא היו מחוברים לאף חוות שרתים איננה סבירה כלל. במצב מעין זה, היה מצופה מהתובעים כי יפעלו להקטנת נזקיהם הנטענים על ידי התקשרות עם ספק אחר שנותן שירותי אירוח כדוגמת השירותים שניתנו על ידי הנתבעת. התובעים לא הוכיחו כי ניסו להתקשר עם ספקים כאלה ולא צירפו לראיותיהם מסמכים כגון הצעות מחיר ותכתובות עם ספקים פוטנציאליים אשר נערכו לטענתם לאחר שנשארו ללא חוות שרתים שתארח את השרתים שלהם. כמו כן, התובעים דאגו להוסיף על גבי טופס ההזמנה את התוספת בנוגע לכך שהתחייבותם תיכנס לתוקפה 30 יום מרגע שמכניסים את השרתים שלהם ועל כן סביר להניח שידעו מניסיון עבר שלהם כי חיבור השרתים לחוות השרתים יכול להימשך זמן רב, כאשר לקוח אחר שהיה במצב מעין זה, סביר להניח שלא היה מוציא את השרתים שלו מאיחסון במקום אחד לפני שהיה מתבצע החיבור לחוות השרתים החדשה ויתכן מאוד כי התובעים לא הביאו ראיות לעניין הוצאת השרתים מחוות השרתים של 012 מאחר והשרתים שלהם לא הוצאו מהחווה של 012, או לחילופין מאחר והתובעים ניסו להסתיר פרטים בנוגע להתקשרותם עם חברת 012. הימנעותם הגורפת של התובעים מלהביא ראיות שיכולות לתמוך בתביעתם ובגירסתם, כאשר ראיות אלה מצויות בידי התובעים והם היו יכולים להשיגן ולהציגן ללא שום קושי, מובילה למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בכל הנוגע להוכחת נזקיהם כפי שפורטו בכתב התביעה. מכל אלה עולה כי התובעים לא הצליחו להוכיח ולו במעט כי נגרם להם נזק כלכלי אשר הביא להפסקת פעילותה של התובעת ועל כן החלטתי לדחות את התביעה העיקרית בכל הנוגע למתן פיצוי בגין הפרת ההסכם. ד. משקלן הראייתי של תמלילי השיחות (נספח ה' לכתב התביעה): בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 07.02.2011 העלה ב"כ הנתבעים לראשונה טענה בנוגע לאי קבילותם של תמלילי השיחות אשר צורפו לכתב התביעה ואשר סומנו כ"נספח ה'" (ראה בעמודים 14-16 לפרוטוקול הדיון ואת החלטתי לעניין זה בעמ' 16 בשו' 11-23). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעניין קבילותם ומשקלם של תמלילי השיחות, אני סבורה כי יש לקבל את תמלילי השיחות כחלק מראיות התביעה וזאת משני טעמים עיקריים: א. הטענה בדבר אי קבילותם של התמלילים, בקשה להמצאת ההקלטה עצמה ובקשה כי עורך התמלילים יגיע לעדות בפני בית המשפט ראוי היה שיועלו בשלבים היותר מוקדמים של הדיון המשפטי ולא במהלך דיון ההוכחות לאחר שכבר הוגשו תצהירי הצדדים בתיק ולאחר ששני הצדדים בתיק הסתמכו על התמלילים בתצהיריהם. ב. אין זה ראוי, שהנתבעים אשר התבססו על תמלילי השיחות הן בכתבי הטענות שלהם, הן בתצהירים אשר הוגשו מטעם העדים מטעמם והן כתשתית מרכזית ועיקרית אשר על בסיסה הוגשה התובענה שכנגד על ידי הנתבעים 2 ו-3, יבקשו לפסול את קבילות התמלילים במיוחד בהתחשב בשלב המאוחר שבו הועלתה טענה זו. על כן, אני מחליטה שתמלילי השיחות אשר צורפו לכתב התביעה וסומנו כנספח ה', הינם ראיה קבילה וכי הם מהווים חלק בלתי נפרד מראיות התביעה. ה. מהימנות עדים: לאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים החלטתי ליתן אמון בעדויות של עדי ההגנה אשר הותירו עלי רושם של עדים מהימנים והחלטתי לקבל את גירסתם בנוגע למחלוקות העובדתיות שנתגלעו בין הצדדים. בהתאם לכך, השתכנעתי כי סירובה של הנתבעת להתקשר עם התובעים בהסכם לאירוח שרתי התובעים בחוות השרתים של הנתבעת, לא נבעה בשל גחמות אישיות של הנתבעים 2 ו-3 וחשבונות אישיים אשר יש להם עם התובע אלא בשל שיקולים מקצועיים גרידא. הנתבעים 2 ו-3 הבהירו בעדותם כי הובהר לתובעים כי התקשרות עימם תתאפשר רק במידה ומדובר על אירוח של 6-7 שרתים ולא 15 כפי שנטען על ידי התובע (בטופס ההזמנה מצויין 1/3 ארון אך לא מצויין מספר השרתים), אולם התובע סירב להתקשר בתנאים אלה (ראה את עדותו של הנתבע 2 בדיון שהתקיים ביום 18.07.2011 בעמ' 51 בשו' 19-21 ואת עדותו של הנתבע 3 באותו הדיון בעמ' 46 לפרוטוקול בשו' 24-25). גם בעדותו של העד ניר יעקובסון אשר טען בעדותו כי הוא איננו עובד כיום אצל הנתבעת וכי הוא היה ביחסים טובים עם התובע, סיפר העד כי התובעים אמרו לו באופן מפורש כי הם מסרבים לרכוש את אמצעי ההגנה שנדרשו מהם על ידי נציגי הנתבעת. בהתאם לכך בפרוטוקול דיון ההוכחות שהתקיים ביום 07.02.2-11 העיד מר יעקובסון כדלקמן: "ש. כשאתה טוען שהתובעים סרבו להתקין אמצעי הגנה, שמעת זאת במו אוזניך או ממישהו אחר? ת. שמעתי מהתובעים " (ראו בעמ' 28 לפרוטוקול בשו' 11-13)". ובהמשך עדותו מציין העד: "פורת ואני היינו במערכת יחסים טובה, הוא גם כתב באיזה מקום שאני האדם היחיד בבזק בינ"ל שהוא העריך אותו" (ראו בעמ' 30 לפרוטוקול בשו' 12-13). מעדויותיהם של עדי ההגנה התרשמתי שנציגי הנתבעת הבהירו לתובעים את התנאים שבהם תתאפשר ההתקשרות המבוקשת (7 שרתים לערך במקום 15 ותוספת תשלום בגין הפעלת תוכנות ההגנה מפני התקפות), אולם התובעים סירבו להתקשר בתנאים אלה ועל כן טופס ההזמנה לא יצא אל הפועל. מאידך, בחרתי שלא ליתן אמון בעדויות של עדי התביעה וביניהם עדותו של התובע מר רואי פורת וזאת מכמה טעמים: א. לכל אורך עדותו התחמק התובע מליתן תשובות לשאלות שהופנו אליו בנוגע לאי צירופן של ראיות חיוניות להוכחת התביעה ובכל פעם שנשאל בנוגע להימנעותו מלצרף ראיות חיוניות להוכחת תביעתו כגון דו"חות חשבונאיים של התובעת, הסכמים עם לקוחות, הסכמים ומסמכים בנוגע להתקשרות ולהפסקת ההתקשרות עם חברת 012 וצירוף הצעות המחיר מהחברות שפנה אליהן, ענה התובע בתשובה שלא מן העניין ואף בהמשך טען כי המסמכים אינם רלוונטיים. ב. כך למשל, בדיון שהתקיים ביום 07.02.2011 בעמ' 19 לפרוטוקול נאמר כדלקמן: "ש: למה לא צורפו לתצהיר מסמכי הנה"ח שמתעדים את הפעילות העיסקית שלך? ת: החברה עסקה בלקוחות פרטיים וכרגע הי עברה ללקוחות עסקיים, זה היה יותר רווחי מבחינתי ויותר קל לתפעל את השרתים מאשר לתפעל חלק מהשירותים..." (ראו שם, בשו' 6-8 לפרוטוקול). "ש: למה לא צרפת הסכמים עם לקוחות שלך? ת: 99% מהפעילות נעשתה טלפונית או באינטרנט, מה שהיה לי אני כן צירפתי. רוב ההתכתבויות היו במיילים או בטלפון..." (ראו שם, בשו' 12-14 לפרוטוקול). ובעמ' 20 לפרוטוקול: "ש: הסיום עם קווי זהב היתה לפני הפנייה לבזק בינ"ל? ת: מאז ועד היום יש לי שרת אחד בקווי זהב. את ההתקשרות עם קווי זהב סיימתי ממש מזמן אני לא זוכר מתי (ר' בשו' 5-7 לפרוטוקול). ש: לפני שפנית לבזק בינ"ל היה לך הסכם חתום על קווי זהב לארוח שרתים. נכון? ת: כן. ש: כמה U? ת: לא זוכר במדויק. אבל היו כמה U טובים. את השרתים האלה החלטתי לייעד אותם לעסק שלי לדרך החדשה. ש: צירפת את ההסכם עם קווי זהב? ת: לא. זה לא רלוונטי". (ראו שם, בשו' 22-28 לפרוטוקול). ובעמ' 21 לפרוטוקול: "ש: מתי הודעת לקווי זהב על סיום ההתקשרות? ת: לא זוכר תאריך מדויק, אך זה היה לאחר שהגעתי אתכם להסכמה, זה היה בסמוך. ש: הודעת בכתב? ת: היה בינינו משהו, לא זוכר איך הודעתי, אך יכול להיות שזה היה בכתב. כשהחוזה שם הסתיים פשוט. ש: אך אתה לא צרפת חוזה. ת: הסיבה שעשיתי חוזה עם בזק בינ"ל כי עברתי סוג אחר של פעילות מלקוחות פרטיים לעסקיים". (ראו שם, בשו' 14-24 לפרוטוקול). ג. עיננו הרואות כי התובע לכל אורך עדותו נמנע מליתן תשובות בנוגע למחדלם של התובעים מלצרף ראיות חיוניות להוכחת התביעה, כאשר בכל פעם שהוא נשאל בנוגע להימנעות התובעים מלצרף מסמכים חשובים להוכחת התביעה והנזקים הנתבעים, הוא ענה באופן מתחמק, תוך העלאת העניין של מעבר התובעת ממתן שירות ללקוחות פרטיים למתן שירות ללקוחות עסקיים ויציאתה של התובעת לדרך חדשה. עם זאת, התובע נמנע מליתן תשובה ישירה בנוגע להימנעותו מלצרף את החוזים, ההתכתבויות והמסמכיים החשבונאיים ואף טען בעדותו כי הוא סבור כי החוזה עם הספקית הקודמת שממנה התנתק עת חתם על טופס ההזמנה של בזק בינלאומי כלל איננו רלוונטי לתובענה (ר' בעמ' 20-21 לפרוטוקול הדיון בשו' 27-28 ובשו' 1-5). כפי שהוסבר לעיל, אף מצאתי לנכון שלא לקבל את עדויותיהם של שני העדים שהעידו מטעם התביעה, ה"ה וינטרוב ובן-גיגי וזאת מהטעמים שפורטו לעיל. התובעים לא הצליחו להוכיח כי הנתבעים 2 ו-3 הפיצוי עליהם בקרב עובדי הנתבעת כי הם מפיצים "דואר זבל" וכי הינם "ספאמרים" ולעניין זה התרשמתי מעדויותיהם של העדים מטעם הנתבעים כעדויות מהימנות אשר משקפות את שאירע הלכה למעשה (ר' פירוט בפרק ו' להלן). התרשמתי כי הנתבעים 2 ו-3 ערכו התייעצות מקצועית הכוללת אותם ואת מנהל חוות השרתים מר יעקובסון וכי בסופו של דבר הוחלט שלא להתקשר עם התובעים. זאת, על רקע ההתקשרות הקודמת שהייתה בין הצדדים וכן על רקע סירובו של התובע להסכים לתנאים שהוצבו בפניו על ידי נציגי הנתבעת בנוגע למספר השרתים ולאמצעי ההגנה הנדרשים. בשולי הדברים ובהקשר לסירובם של נציגי הנתבעת להתקשר עם התובעים בהתאם לתנאים הקבועים בטופס ההזמנה, יש להעיר הערה נוספת בנוגע לטופס ההזמנה שנחתם על ידי התובעים ואשר התובעים טוענים שהוא מהווה הסכם שהנתבעת הפרה. הסכם זה, אשר נוסח על ידי הנתבעת והמהווה חוזה אחיד, מאפשר לנתבעת בתנאים מסויימים להפסיק את ההתקשרות עם הלקוח באופן מיידי וזאת במקרים שבהם קיים סיכון ממשי לפגיעה בחוות השרתים וביתר לקוחותיה של הנתבעת. בהתאם לכך נקבע בסעיף 2.3 לתנאים הכלליים לשירותי אירוח, ניהול והחכרת שרת (צורף כנספח א' לכתב התביעה) כדלקמן: "2.3. האחריות הבלעדית להתאמת שרת הלקוח לדרישות טכניות הקבועות בהסכם זה ובנספחיו וכן לרכישת והתקנת כל התוכנות הדרושות לשם הפעלתו - חלה על הלקוח בלבד, לרבות האחריות לביצוע התקנה והגדרה של כרטיס הרשת וההגדרות על השרת במסגרת פרוטוקול TCP/IP. בזק בינלאומי תהא רשאית להפסיק את אספקת השירותים ולנתק את שרת הלקוח, בכל מקרה של אי התאמתו לדרישות הטכניות המפורטות בהסכם זה, או בכל מקרה בו תגרום הפעלתו הפרעה לאספקת שירותים על ידה ללקוח ו/או ללקוחותיה האחרים; זאת עד לתיקון אי ההתאמה כאמור על ידי הלקוח". כמו כן סעיף 9 שכותרתו "הפרה וביטול" קובע כדלקמן: "9. הפרה וביטול 9.1 מצאה בזק בינלאומי כי הלקוח הפר הסכם זה בהפרה יסודית ו/או כי הפר הסכם זה בהפרה רגילה ולא תיקן את ההפרה בתוך ארבעה עשר ימים ממועד שנשלחה אליו דרישת בזק בינלאומי בכתב לתקנה, תהא בזק בינלאומי רשאית לפעול בדרכים המנויות להלן, כולן או חלקן - וזאת בנוסף על זכויותיה לפי הוראות כל דין: 9.1.1. לבטל הסכם זה; 9.1.2. לנתק מרשת האינטרנט את שרתי הלקוח, כולם או מקצתם, או למנוע גישה אליהם באמצעות רשת האינטרנט. 9.2. מבלי לגרוע מהאמור עד כאן בהסכם זה, גם ביצוע הפעולות הבאות באמצעות שרתי הלקוח ו/או איזו מהן, יהווה הפרה יסודית של הסכם זה ויזכה את בזק בינלאומי לפעול כאמור בסעיף 9.1 על אתר: 9.2.1. ביצוע מעשה או מחדל בניגוד להוראות כל דין. 9.2.2. משלוח "דואר זבל" (Junk Email) או דואר אלקטרוני מסחרי בתפוצה גדולה לנמענים שלא ביקשו במפורש לקבלו (Spam) ו/או מכתבי שרשרת. 9.2.3. ביצוע כל מעשה או מחדל, העלול לפגוע או לגרום נזק למשתמשים ברשת אינטרנט בכלל וללקוחות בזק בינלאומי בפרט (ההדגשות במקור שלי - נ.ג). 9.2.4. ... 9.2.5. ..." הנתבעים טענו, הן בכתבי טענותיהם וכן בעדויות של העדים שהעידו מטעמם, כי התובעים סירבו לשלם תשלום נוסף בגין אמצעי ההגנה שהנתבעת צריכה הייתה לנקוט בהם. הכל לצורך הגנה מפני ההתקפות שהופנו כלפי שרתי התובעת, אשר העמידו את חוות השרתים במצב של סיכון כמו גם את כלל לקוחותיה של הנתבעת. התובעים כלל לא הגיעו למצב חיבור שרתיהם לחוות השרתים. עם זאת אציין כי גם במקרה בו מדובר בלקוח קיים המחובר לחוות השרתים, נתונה לנתבעת האפשרות לנתקו מחוות השרתים אם אינו נוקט אמצעי ההגנה דרושים, בכדי שלא יהווה סיכון לכלל לקוחות הנתבעת. קביעה זו הינה סבירה הגם אם מדובר בחוזה אחיד. שוכנעתי מעידויות ההגנה, כי הוצע לתובעים לשלם סכום כסף נוסף עבור השימוש בתוכנות הגנה מתאימות, אולם התובעים סירבו לכך ואף סירבו להתקשר עם התובעת באותם תנאים כאשר מדובר בחיבור של 7 שרתים ולא של 15 שרתים. בהתאם לתנאי ההסכם, זכאית הנתבעת לדרוש מלקוח פוטנציאלי וקיים, כי יופעלו כלפי השרתים שלו אמצעי הגנה מתאימים. הכל למניעת סיכון ופגיעה בכלל המשתמשים שהינם לקוחות הנתבעת. דרישה זו הופנתה לתובעים לאחר שהועבר לנתבעת טופס ההזמנה. בענייננו, התובעים כלל לא חוברו לחוות השרתים בשל עצם סירובם לשלם סכום כסף נוסף בגין אמצעי ההגנה . על רקע זה, סירובה של הנתבעת לחבר את שרתי התובעים מלכתחילה, היתה סבירה לאור מכלול הנסיבות. אם כי כפי שציינתי לעיל, ראוי היה כי לאחר שהנתבעת קיבלה את טופס ההזמנה החתום מאת התובעים, היא תיידע אותם בכתב, בדבר הסתייגותיה . עם זאת, כפי שהוסבר לעיל, אף אם היה נקבע באופן חד משמעי שנחתם הסכם מחייב בין הצדדים וכי הסכם זה הופר על ידי הנתבעת, לא היה בידי להיעתר לתביעה וזאת לאור העובדה שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בכל הנוגע להוכחת הנזק. ו. תביעותיהם ההדדיות של הצדדים בגין הוצאת לשון הרע: התובעים טוענים בכתב תביעתם כי הנתבעים 2 ו-3 הפיצו בקרב עובדי הנתבעת כי התובע מפיץ "דואר זבל" וכי הינו "ספאמר" וכי הדבר הנ"ל פגע בשמם הטוב של התובעים ומהווה הוצאת לשון הרע בהתאם לחוק לשון הרע. התובעים צירפו לכתב תביעתם תמליל של שיחות שהתקיימו בין התובע לבין עובדי הנתבעת וביניהם שניר ומר יעקובסון, כאשר לטענתם מתמליל זה עולה באופן ברור כי הנתבעים 2 ו-3 הפיצו בקרב עובדי הנתבעת כי התובע הינו "ספאמר". הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי מעולם לא הפיצו על התובע שמועות בקרב עובדי הנתבעת כי הינו "ספאמר" כאשר הנתבעים ואף העדים הנוספים מטעם ההגנה, חזרו על דברים אלה הן בתצהיריהם והן בעדותם בפניי. בנוסף לכך, הגישו הנתבעים 2 ו-3 תובענה שכנגד כנגד התובעים, בה הם טוענים כי מתמלילי השיחות אשר צורפו כנספח ה' לכתב התביעה עולה באופן ברור כי התובע הוא זה שהפיץ בקרב עובדי הנתבעת דברי לשון הרע כלפי הנתבעים כאשר הדבר פגע בהם ובשמם הטוב ונבע מתוך רצונו של התובע לפגוע בנתבעים 2 ו-3 ובפרנסתם. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, התמליל שצורף כנספח ה' לכתב התביעה, תצהירי הצדדים ושמעתי את כלל העדים שהופיעו בפניי, אני סבורה כי יש לדחות הן את התביעה העיקרית והן את התובענה שכנגד שהוגשו בגין לשון הרע. כפי שציינתי לעיל, אני נותנת אמון מלא בעדויותיהם של עדי הנתבעת כאשר מהן עולה כי הנתבעים 2 ו-3 לא הפיצו בקרב עובדי הנתבעת שמועות כי התובע הינו "ספאמר" והשתכנעתי כי הדבר היחיד שנאמר על התובעים הינו שהשרתים שלהם מהווים מקור תדיר להתקפות חיצוניות אשר פגעו בחוות השרתים ובלקוחות הנתבעת. הנתבעים תמכו זאת במיילים פנימיים שהועברו בין עובדי הנתבעת (ראה את נספח א' לכתב התביעה שכנגד וכן את נספח א' לתצהירו של מר בוריס קובלנקו) אשר מהם עולה כי שרתי התובעים הותקפו באופן תכוף יחסית בתקופה שבה אוחסנו השרתים שלהם בחוות הנתבעת והשתכנעתי כי המדובר בדיווחי אמת המשקפים את שאירע הלכה למעשה באותה תקופה. כמו כן, שוכנעתי מעדותו של שניר, כי הוא לא שמע מהנתבעים 2 ו-3 באופן ישיר שהם אומרים על התובע שהוא "ספאמר" וכי העובדה שבתמליל השיחה הוא אומר שהגיע אליו ההפצות לעניין התובע כי הינו "ספאמר", נובעת מכך שהוא לא בקיא כלכך בעניינים הטכניים וכי הוא התכוון לכך שבאופן כללי נאמר לו על ידי מי מעובדי הנתבעת כי היה לנתבעת ניסיון עבר עם התובעים וכי הניסיון הזה לא היה כל כך חיובי. (ראה בעמ' 57 לפרוטוקול הדיון מיום 18.07.2011 בשו' 14-16, בעמ' 60 בשו' 25-29, בעמ' 61 בשו' 18-22 ובשו' 27-29 ובעמ' 62 בשו' 1-2 ובשו' 15-18). מתמליל השיחה בין התובע לבין שניר, לא ניתן להבין כי שניר שמע באופן ישיר מהנתבעים 2 ו-3 כי הם אומרים על התובע כי הוא "ספאמר". בהתאם לכך, בעמודים 2-3 לתמליל נאמר כדלקמן: רואי פורת: תשמע, על זה שהם אמרו שאני עושה ספאמים זה גם שמעת, נכון? שניר: זה גם הגיע אליי, כן... (ר' בעמ' 2, שו' 1-3 לתמליל). רואי פורת: רק שחורי אמר את זה או שגם זה אמר את זה? ניר אמר לי ששניהם אמרו. שניר: לא יודע מי אמר מה אמר, אני לא - רואי פורת: אתה שמעת שהם אמרו, תראה, ניר אמר בפירוש שהם אמרו ואתה גם שמעת שזה הגיע אליך. שניר: לא, תשמע, שום דבר... רואי פורת: שום דבר מה? שניר: אני אומר לא אומרים לי שום דבר בצד הטכני. רואי פורת: לא, לא אמרו לך בצד הטכני, אמרו שהיה להם - לא, לא אמרו לך בצד הטכני, אמרו שהיה להם - (ר' בעמ' 2, שו' 16-24 לתמליל). שניר: לא אמרו לי, אם אתה שואל אותי, תשמע... ואמרו לי לא אמרו לי. אמרו לי שכביכול מניסיון העבר שלהם איתך שיש בעיות. אתה מבין? ובוא נגיד בגלל א'-ב'-ג' אני יודע מה הם רוצים, אבל אתה מבין התחילו, עכשיו אני הייתי.... אמרתי לך, אני לא יודע, כל אחד אומר לי משהו אחר, כל אחד אומר לי שכביכול אתה יודע היה נו ניסיון עבר איתך, מכירים אותך הרי - רואי פורת: כן, אבל - שניר: אבל ברגע הזה שכביכול גילו בדיוק.. על איזה בוא נגיד מה, איך אתה הולך לעבוד, או.קי. אז צריך לשנות גם כמה דברים בחווה. נגיד אם זה פיירוול, אם זה חשמל וכיוצא בזה, אתה מבין? דברים יותר מדי טכניים מבחינתי כ - ..... (ר' בעמ' 3, בשו' 1-4, ובשו' 10-17 לתמליל). בכל הנוגע לתביעה העיקרית, אני סבורה כי כלל לא הונחה התשתית העובדתית בנוגע להוצאת לשון הרע כלפי התובעים. התובעים לא הצליחו להוכיח כי מי מן הנתבעים 2 ו-3 הפיץ בקרב עובדי הנתבעת, כי התובע הינו "ספאמר". על כן בכל הנוגע לתביעה העיקרית אינני עוברת לשלב השני שהינו בחינת האימרות בהתאם לחוק איסור לשון הרע וקביעה האם אימרות אלה מהוות לשון הרע אם לאו. רכיב תביעת לשון הרע בתביעה העיקרית, נדחה איפוא. בכל הנוגע לתובענה שכנגד אני מחליטה לדחות אותה מן הטעמים שיפורטו להלן. האמרות שעליהם ביססו התובעים שכנגד את תביעתם, נכתבו בתמלילים שצורפו כנספח ה' לכתב התביעה על ידי התובעים ואף פורטו בסעיפים 24-31 לכתב התביעה שכנגד. בין היתר, צוטטו בכתב התביעה שכנגד האמרות הבאות שאמר התובע כלפי הנתבעים 2 ו-3 בשיחותיו עם שניר ועם מר יעקובסון: בשיחות שקיים התובע עם שניר אמר התובע את הדברים הבאים: "כי הם פשוט שקרנים, הם שקרנים והם מוציאים דיבה..." (עמ' 5 שו' 19 לתמליל). "הם לא נתנו לי שירות טוב, הם השתמשו בי בתור שפן ניסיונות לריבראד שהיה, כן? וזה היה גורם לי לניתוקים. הם אמרו הוא צעיר וזה, זה היה לפני חמש שנים, נשתמש בו בתור שפן ניסיונות. ואני התלוננתי על הריבראד כל הזמן וכל פעם אמרתי שהוא עושה לי בעיות וכל זה, וגם שם המחיר גבוה והם זוכרים את התלונות האלה, וגם כן הם מתוך קנאה בגלל שיש לי את הרשת הכי גדולה. אז הם אמרו אנחנו נדפוק אותו ולא ניתן לו להיכנס לבזק בינלאומי..." (ר' בעמ' 7, בשו' 19-25 לתמליל). "הם לא רוצים שיעבירו עליהם ביקורת כי הם לא יודעים לקבל ביקורת. אז בגלל זה הם לא רוצים פשוט שאני אכנס ככה, הם אומרים אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים, שמעתי שגם בחווה לפעמים מעבירים בלי אישור מהלקוחות ארונות וכל זה, הם עושים מה שבראש שלהם, זה בדיוק הבעיה שנותנים להם יותר מדי כוח..." (ר' בעמ' 11 בשו' 14-23 לתמליל). "עכשיו, אני כבר לא רוצה להיות, תומר וזה אני פוחד שהם יתנכלו, כי אני רואה שזה פשוט פלילי מה שהם עושים. ממש כאילו הם אנשים, עם כמה שהם אנשי מחשבים הם אנשים פליליים, אם הם מתנהגים בצורה כזאת שקרנית, חוסר תום לב כלכך, זה גובל אפילו לפי דעתי, הם פשוט מטעים אותי, הם מטעים אותך, הם פשוט מתנהגים, הם גורמים לבזק בינלאומי להפר את החוזה איתי, עזוב, זה אפילו אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה..." (ר' בעמ' 13, בשו' 11-18 לתמליל). בשיחות שקיים התובע עם מר יעקובסון, אמר התובע את הדברים הבאים: "תקשיב, ניר, הם עושים את זה בכוונה, שחורי כנראה לא כלכך אוהב אותי ברמה האישית והוא רוצה להפר את החוזה"... (ר' בעמ' 16 בשו' 2-3 לתמליל). ובשיחה נוספת שקיים התובע עם עובד נוסף של הנתבעת אמר התובע את הדברים הבאים: "פתאום בא ערן שחורי ותומר פאר ולא מתאים להם, זה מה שקורה כשנותנים לעובדים צעירים יותר מדי כוח. הם עושים את זה פשוט, אתה יודע מאיזה סיבה הם כנראה לא רוצים? בגלל - ".... (ר' בעמ' 18 בשו' 22-25 לתמליל). לא קיימת מחלוקת כי אותם דברים אכן נאמרו על ידי התובע. התמלילים הרי צורפו על ידי התובעים לכתב תביעתם ומהווים חלק מראיותיהם. התובעים שכנגד מודים אף הם כי הדברים הנ"ל נאמרו על ידי התובע, בעצם הגשת כתב התביעה שכנגד. על כן יש לבדוק אם הדברים שנאמרו על ידי התובע לעובדי הנתבעת מהווים לשון הרע. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר מהי לשון הרע וקובע כי: "1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו"; סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובע כי: "2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע". לעניין פרשנותו של סעיף 1 לחוק נקבע בע"א 89/04, ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, תק-על 2008(3), 2030, כדלקמן: "אמירות מהוות לשון הרע כאשר קיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד הבריות. משמעות האמירות נלמדת מתוכן, והן מתפרשות על פי מובנן הרגיל והטבעי בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות. אמת המידה לבחינת האמירה כלשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם, או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע." וכן ראו: ת"א (ירושלים) 2412/00, עמותת במות - מרכז ללימודי תרבות וחברה נ' מרדכי גילת, תק-מח 2007(2), 8566, כדלקמן: "ניתוח פועלו של ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לקבוע את משמעותו של הביטוי על ידי פירוש הביטוי על פי מובנן הטבעי והרגיל של המילים, בהקשרן הספציפי (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, ואח', פ"ד לא(2) 281, 300). על הפירוש להיעשות באופן אובייקטיבי, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת של המילים ... בשלב זה אין לייחס חשיבות לכוונת המפרסם או לשאלה כיצד הבין הנפגע את המילים, אלא "...המבחן הקובע הוא, מה היא לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים"... בשלב השני, יש לבחון, בהתאם לתכלית החוק ולצורך לאזן בין הזכות לשם טוב לבין עקרון חופש הביטוי, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע. במקרה בו נתקל בית המשפט בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע." (ההדגשות במקור שלי - נ.ג). ראו לעניין זה גם ת.א (ת"א) 62359/07 עו"ד עמי שחף נ' ד"ר טל אליהו ות.א (ת"א) 48159/05 כהן אבנר נ' דונל שושנה. הלכה פסוקה היא, כי לא כל אמירה בשעת כעס, ולו פוגעת ועולבת, מהווה בסיס לתביעת דיבה. יש לפרש את הדברים על רקע ההקשר שבו נאמרו. מקום בו ברור מן הנסיבות כי האומר שרוי בכעס רב, הרי שאין להבין דבריו כהוצאת לשון הרע, אלא אך כביטוי סתמי של רוגז ותסכול, אף שאין הדברים נעימים לאוזני השומע . לעניין זה ראה ת.א. (ת"א) קריב מערכות בנייה (תל אביב) בע"מ נ' נוריאל, תק- מח 2004(3) 1783, 1787, כדלקמן: "לטעמי, ועל-פי השקפתי, פרשנות אובייקטיבית של משמעות הדברים שנאמרו ע"י הנתבעים (אם נאמרו), מלמדת כי אין לראות בדברים משום לשון הרע. עסקינן באמירות קלילות יותר, או קלילות פחות, ואף אמירות בוטות ומשמיצות, שנאמרו במסגרות פרטיות מצומצמות, על רקע כעס ואי שביעות רצון כלפי התובעת. אמירות שבאו להביע מורת רוח ותסכול. משכך, נאמרו הדברים בחוסר שיקול דעת ולעיתים ברגשנות יתר או תוך התבטאויות כעוסות ובלתי נשלטות." ראו לעניין זה גם ת.א (ת"א) 16047/06 קולמן נ' יריב. אני סבורה, כי הדברים שנאמרו על ידי התובע לעובדי הנתבעת כלפי הנתבעים 2 ו-3, נאמרו כביטוי של רוגז ותסכול ובאו להביע את מורת רוחו של התובע מהתנהגותם של הנתבעים 2 ו-3 כלפי התובעים עת סירבו הנתבעים 2 ו-3 ליתן לתובעים שירותי אירוח בהתאם לטופס ההזמנה, כאשר אמרות אלה אף חוסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע. סעיף 15 (3) לחוק קובע כדלקמן: "15. הגנת תום לב במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (1)... (2)... (3)   הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר." סעיף 15(3) לעיל, אינו חל על כל אינטרס שלהגנתו נעשה פרסום, אלא רק על אינטרס המוגדר כ"אישי" וכ"כשר". התנאי השני לתחולתה של הגנת סעיף 15(3) הוא כי הפרסום לא יעבור את השיעור המספיק מבחינה הגיונית, להגנת העניין האישי הכשר, "מבחינת מהות הדברים שנתפרסמו". המבחן לקיומו של תנאי זה הוא מבחן הקשר ההגיוני, הקובע כי ההגנה תחול רק אם לשון הרע שפורסמה רלבנטית להגנת העניין האישי הכשר (ראו לעניין זה את פסק הדין בת.א 62359/07 אשר צויין לעיל, בפסקאות 75-77 לפסק הדין). לאחר שבחנתי את האמרות שנאמרו על ידי התובע כלפי הנתבעים 2 ו-3, אני סבורה כי אין לראות באמרות אלה לשון הרע ואף אם יש לראות בהן לשון הרע, מאחר והן נאמרו על ידי התובע בשעת כעס, תוך שהתובע מנסה להגן על עניין אישי כשר שלו (הגנה על פרנסתו ועל שמו הטוב), עומדת לתובע הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע. סיכום : מן המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית התובענה העיקרית וכן מורה על דחיית התובענה שכנגד. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו. אחסנה