תביעה לקבלת פטור מהחזר הלוואה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לקבלת פטור מהחזר הלוואה: תביעה כספית להפטר לווה מהחזר חוב הלוואה ולהשבת כספים שנגבו בגין אותה הלוואה. רקע 1. התובעת 1 [להלן - "התובעת"] הינה מורה בגמלאות, מובטלת, מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי והכנסותיה החודשיות מסתכמות ב - 4,000 ₪. בעלה המנוח של התובעת, גדיאל ויין ז"ל [להלן - "גדי"], יליד 1956, שימש שנים רבות כיועץ השקעות בכיר בסניף אורלי - יהוד של הנתבע [להלן - "בלמ"ש" או "הבנק" ו - "הסניף"], נחשב על ידי הכל, לרבות התובעת, כאדם יסודי בכלל ובקריאת מסמכים בנקאיים בפרט, רציני, בקיא בנושאים בנקאיים. שכרו החודשי הממוצע של גדי נע בין 7,000 ₪ ל - 8,000 ₪. התובעים 2 ו - 3 הינם בניהם של התובעת ושל גדי. מצבם הבריאותי של התובעת ושל גדי 2. התובעת לקתה בסכיזופרניה פרנואידית, ובשנת 2003 החלה לקבל בגינה ועדיין מקבלת, קצבת נכות כללית מהמל"ל. בנוסף סבלה התובעת ועדיין סובלת מיתר לחץ דם ומטופלת תרופתית בגין מחלותיה. נכון למועד המשפט מסרה התובעת כי מחלת הנפש ברמיסיה. 3. גדי סבל משלל מחלות ובעיות רפואיות. כבר משנות ה - 80 אובחן כלוקה במחלת כלי דם פריפרית שהתבטאה באי ספיקה, בסתימת עורקים ובכיבים חוזרים ברגליו. בשנות ה - 90 אובחן כלוקה בדלקת פרקים ודפורמציות בפרקי הידיים, באי ספיקת כליות כרונית ופעילה, באבנים בכליות, בקרישיות יתר פעילה, באנמיה כרונית ובפגיעה כבדית. גדי אושפז, נותח וטופל ברציפות עקב מצבו זה. 4. ב - 17.6.01 הגיש גדי למל"ל תביעה לקצבת נכות כללית. המל"ל הכיר בנכות בשיעור של 100% בגין דלקת פרקים, אי ספיקת כליות ופסוריאזיס, החל מ - 11.6.98. גדי הגיש בנוסף תביעה לקצבת שירותים מיוחדים [להלן - "שר"ם"]. ב - 8.1.02 הופיע בפני וועדת ערר לשר"ם, פירט את תלונותיו וחתם עליהן. הוא מסר לוועדה כי הוא נזקק לעזרה בקימה מהמיטה ובהתלבשות, כי אינו יכול לרחוץ פנים וידיים, כי מצבו התדרדר לפני כמה חודשים בערך מ - 9/01, כי אינו יכול לשבת ולהתנקות בשירותים, כי אינו מספיק להגיע לשירותים, הוא נזקק לעזרה בהורדת מכנסיים, לא מסתדר עם סיר, אוכל לבד אך נזקק להכנה ולהגשה של האוכל וקשה לו לשתות נוזל. הוועדה קיבלה את הערר וקבעה כך: "מדובר בנכה קשה, התלוי לחלוטין בזולת ותלוי בחלק הניכר של פעולותיו בשרות עצמו עם מהלך מחלה מהיר המביא להתדרדרות קשה במצבו התפקודי בחודשים האחרונים וללא כל רמיסיה. הוועדה גם התרשמה שהמעט שבמעט מתבצעת תוך מאמץ קיצוני והביעה הקרדיאלית הקיימת אף היא מקשה על ביצוע פעולות אלה לאורך זמן. לאור המגבלות התפקודיות הניכרות ביותר ... בראיה כוללת יש לראותו כמי שתלוי לחלוטין בזולת ובמשך כל שעות היממה [150%]". [להלן - "וועדת השר"ם" ו - "זכאות לשר"ם"]. 5. על אף מצבו, המשיך גדי לעבוד בסניף הבנק וכפי שיפורט להלן, הוא והתובעת אף נטלו הלוואות לרכישת דירות באותו סניף. ההלוואה הראשונה 6. ב - 13.1.98 נטלו הלוואה בסך 50,000 ₪ לשם רכישת דירה ברח' רבי עקיבא 3/3 בלוד [להלן - "ההלוואה הראשונה"]. להבטחת ההלוואה והחזריה רשמו התובעת וגדי משכנתא לטובת הבנק. 7. בסעיף 23 [ב] לחוזה ההלוואה התחייבו הלווים לבטח את חייהם בביטוח חיים, בין באמצעות הבנק על דרך הצטרפות לביטוח אצל חברת ביטוח עימה התקשר הבנק לצורך זה [להלן - "ביטוח קבוצתי"] ובין ברכישת ביטוח פרטי [להלן - "ביטוח פרטי"]; תנאי להצטרפות לביטוח קבוצתי הוא עמידה בקריטריונים הדרושים על ידי חברת הביטוח; סכום הביטוח לא יפחת מיתרת סכום ההלוואה והפוליסה תכלול "סעיף שיעבוד לטובת הבנק". במקרה של פטירת הלווה, יועברו תגמולי הביטוח ישירות אל הבנק וישמשו תחילה לסילוקה המלא של יתרת ההלוואה, כשהיתרה אם תיוותר, תועבר למוטבים על פי הפוליסה. 8. התובעת וגדי לא ביקשו להצטרף לביטוח קבוצתי ואף לא ביטחו את עצמם בביטוח פרטי. הם חתמו על טופס "מצב ביטוחים בעת ביצוע ההלוואה". בסעיף 16 שבו נכתב, סומן ונחתם בנפרד "לא נעשה ביטוח חיים עקב מצב בריאות לא תקין". [להלן - "טופס מצב ביטוחים 1998"]. 9. הבנק לא התנה את מתן ההלוואה בביטוחי חיים של התובעת ושל גדי. ההלוואה השנייה נושא התביעה 10. חלפו כמעט שש שנים ממועד נטילת ההלוואה הראשונה וכשנתיים מקביעת זכאותו של גדי לשר"ם. התובעת וגדי רכשו דירה ברח' הרדוף [אחיסמך] 3 בלוד. למימון הרכישה וביום 18.12.03 או בסמוך לכך, פנו לסניף וביקשו לקבל מכספי הבנק הלוואה בסך 600,000 ₪, להחזר ב - 240 חודשים ובתשלום חודשי של כ - 4,000 ₪, היא ההלוואה נושא התביעה [להלן - "ההלוואה"]. הם חתמו בפני פקידת הבנק, אלינור קנטרוביץ [להלן - "הפקידה" או "אלינור"] על מסמכי ההלוואה לרבות חוזה הלוואה וטופס מצב ביטוחים ורשמו משכנתא בסכום ההלוואה לטובת הבנק [להלן - "משכנתא"]. 11. בסעיף 23 [ב] לחוזה ההלוואה הזו, כמו בחוזה ההלוואה הראשונה, מפורטת התחייבות הלווים לביטוח חיים, ואפשרויות לביטוח קבוצתי או פרטי. בעת מתן ההלוואה היה הבנק קשור עם מגדל חברה לביטוח בע"מ [להלן - "מגדל"]. התובעת וגדי לא חתמו בפני הפקידה ובכלל על הצהרות בריאות ולא על בקשות הצטרפות לביטוח קבוצתי או לביטוח פרטני [כפי שיפורט בהמשך] אצל מגדל. בהתאם לא בוטחו אצל מגדל. הם לא רכשו ביטוח פרטי. גם הפעם לא התנה הבנק את מתן ההלוואה בביטוחי חיים. 12. לאחר החתימה על מסמכי ההלוואה, העבירה הפקידה את הבקשה להלוואה ואת המסמכים ל"ביצוע", כלומר, לביקורת הבנק. הביקורת לא מצאה פגם בבקשה או במסמכים ובהתאם העמיד הבנק את ההלוואה לרשות גדי והתובעת. כעבור כארבעה חודשים מנטילת ההלוואה התגלה אצל גדי סרטן בלבלב. אין ולא נטען לקשר רפואי בין הסרטן לבין מצבו הרפואי הידוע של גדי. בחלוף חודש מההתגלות וכחמישה חודשים מנטילת ההלוואה, הכריעה המחלה את גדי והוא הלך לעולמו. 13. הבנק נמנע משימוש בזכותו על פי סעיף 26 [ד] לחוזה ההלוואה ולא העמיד את ההלוואה לפירעון מיידי. הוא המשיך וממשיך לגבות מהתובעת את החזרי ההלוואה והיא מצידה מגייסת את כספי ההחזר ממקורותיה. אין ספק כי לו היה גדי מבוטח בביטוח קבוצתי או פרטי לא הייתה התובעת נאלצת להתמודד עם ההחזרים בכלל, שכן המבטחת הייתה פורעת את יתרת ההלוואה במלואה לבנק והתובעת הייתה מקבלת נכס נקי ממשכנתא. 14. במרכז תביעתם של התובעים הטענה כי הבנק הוא שגרם להיעדר ביטוח חיים, בין קבוצתי ובין פרטי, של התובעת ובעיקר של גדי על כן דורשים הם השבה של מלוא החזרי ההלוואה ששילמו מאז מותו של גדי ועד היום וכן הפטר מתשלום יתרת ההלוואה. כמו כן מבקשים הם פיצוי בגין עגמת נפש. בטרמינולוגיה חוזית, התובעים טוענים לאכיפת חוזה ההלוואה לרבות העמדתם במצב של קיום ביטוח חיים לגדי. הם אינם טוענים לנזקים עקב "כריתת חוזה": הם אינם טוענים כי לו היו יודעים על היעדר כשירות של גדי לביטוח חיים היו נמנעים מנטילת ההלוואה. במרכז הגנתו של הבנק הטענה כי התובעת ובעיקר גדי, לא היו כשירים לביטוח קבוצתי ובחרו בידיעה וברצון שלא לרכוש ביטוח פרטי, מה שמטיל את האחריות למצב עליהם בלבד. המחלוקות מחלוקות עובדתיות כשירות גדי לביטוח קבוצתי במגדל 15. לטענת התובעים, אפשר מצבו הרפואי של גדי הצטרפות כזו במסלול הרגיל ולאחר חיתום רגיל של מגדל. ולחלופין, לאחר חיתום עסקי של מגדל. לטענת הבנק לא היה גדי כשיר לביטוח באף אחד מהמסלולים ובאף אחד מסוגי החיתום. אפשרותו של גדי לרכוש ביטוח פרטי נטול חיתום 16. במידה שתידחה טענת התובעים לעיל, לטענת התובעים היה גדי מעוניין בנסיבותיו לרכוש ביטוח פרטי נטול חיתום. לטענת הבנק, לא הוכח קיומו של מוצר ביטוחי כזה במועד נטילת ההלוואה, וממילא נוכח תקופת הכשרה ארוכה ופרמיות גבוהות במוצר ביטוחי זה, לא היה בו כדי להועיל לתובעת ולגדי וממילא לא היו מעוניינים בו. נסיבות החתימה על מסמכי ההלוואה בבנק 17. התובעת הצהירה כי בשבועות שקדמו ליום החתימה על מסמכי ההלוואה, נפגש גדי מספר פעמים עם נציגי הבנק לשם בירור פרטים מקדימים ותנאי ההלוואה, אך היא עצמה לא הייתה מעורבת בכך, למעט ידיעה על סכום ההלוואה ועל המשכנתא. לגרסתה הוטעתה על ידי הבנק לחשוב שערך לגדי ולה ביטוחי חיים כפי שערך ביטוח מבנה. רק בדיעבד ולאחר מותו של גדי התברר לה שהבנק לא עשה זאת והם אינם מבוטחים. הטעיה זו התאפשרה עקב התרשלות נציגי הבנק: ראשית, הם לא הציעו לגדי להצטרף לביטוח חיים, לא החתימו אותו על הצהרת בריאות מופנית למגדל, לא הסבירו לו את השלכות הדבר ולא הציעו לו לרכוש ביטוח פרטי. על אף זאת, חוזה ההלוואה וטופס מצב ביטוחים מעלים כיסוי ביטוחי ללא סייג. שנית, היא עצמה לא הייתה מודעת להתנהלות מול גדי שכן הגיעה לבנק לחתום על מסמכי ההלוואה לאחר שגדי כבר חתם קודם לכן עליהם. הפקידה שהחתימה אותה על מסמכים רבים לא הסבירה לה דבר והסתפקה בהצבעה על המקומות בהם יש לחתום. גם לה לא הציעה הפקידה להצטרף לביטוח קבוצתי או לרכוש ביטוח פרטי, לא הסבירה לה את השלכות הדבר ובפרט לא יידעה אותה בהיעדר ביטוח חיים לגדי. לגרסתה לו הייתה מודעת למצב ולהשלכותיו, הייתה פועלת נמרצות לעריכת ביטוחי חיים. 18. הבנק חולק על גרסה זו. הפקידה אלינור שטיפלה במסמכי ההלוואה לא זכרה את כל את פרטי ההלוואה ונסיבות נטילתה על בוריים אך הצהירה על נוהלי עבודתה, מהם לא סטתה גם במקרה זה. לגרסתה עוד בטרם חותמים לווים על מסמכי הלוואה, היא נוהגת לספק להם מידע ביחס לתנאי ההלוואה לרבות בנושא ביטוח חיים אותו נוהג הבנק לדרוש מלווים כבטוחה נוספת להשבת ההלוואה. היא מיידעת את הלווים לגבי דרישת הבנק לעריכת ביטוח חיים כפוף למגבלות גיל ובריאות תקינה, על האופציה להצטרף לביטוח קבוצתי אצל מגדל ועל האפשרות לרכוש ביטוח פרטי. בהתאם היא מוסרת ללווים עלויות, תנאים ומגבלות להצטרפות לביטוח קבוצתי ובכלל זה תנאי סף בדבר בריאות תקינה. היא מקפידה לקבל מהם מידע מלא אודות מצב בריאותם לאור חשיבות תנאי הסף. במידה ומי מהלווים או שניהם השיבו כי סבלו או סובלים מאחת המחלות המפורטות בתנאי ההצטרפות, היא מבהירה להם שלא ניתן לצרפם לביטוח הקבוצתי, מבהירה להם שהבנק אינו מתנה את העמדת ההלוואה בביטוח חיים וממליצה למעוניינים בכך לברר אפשרות של ביטוח פרטי. על מנת להבהיר את מצב הביטוחים, נדרשו הלווים לחתום על טופס מצב ביטוחים. כך פעלה גם במקרה של גדי ושל התובעת. כאשר נוכחה לדעת שלא יוכלו למלא הצהרת בריאות נקייה, הבהירה להם שלא ניתן לצרפם לביטוח קבוצתי, הודיעה להם כי הבנק אינו מתנה את מתן ההלוואה בביטוחי חיים והפנתה אותם, במידה שהם מעוניינים, לרכישת ביטוח פרטי, מה שבחרו שלא לעשות. לגרסתה מסרה להם את כל מסמכי ההלוואה, תדריך ללווים וטופס מצב ביטוחים הכוללים הסברים לרבות בנושא ביטוח חיים. הפקידה זכרה שגדי היה קפדן ובקיא בנושא מסמכי בנק ובמיוחד בענייני כספים ושאל אותה שאלות רבות טרם נטילת ההלוואה, בעת החתימה על המסמכים ובהזדמנויות שונות במהלך עבודתם המשותפת בסניף. הפקידה לא זכרה אם התובעת קראה את המסמכים הגם שהייתה לה אפשרות לעשות כן והתרשמה שהתובעת סומכת על שיקול דעתו של גדי. טופס מצב ביטוחים בעת ביצוע ההלוואה [להלן - "טופס מצב ביטוחים"] 19. בידי התובעים טופס מצב ביטוחים ת/4 שאינו כולל סימון כלשהו לצד סעיף 17 שבו והתיבה "לא נעשה ביטוח חיים עקב מצב בריאות לא תקין". ואילו בידי הבנק טופס מצב ביטוחים ת/5 ובו רשומים בכתב יד שני איקסים לצד התיבה הזו. שני הטפסים נחתמו על ידי התובעת וגדי במקור. 20. לטענת התובעים בעת החתימה על מסמכי ההלוואה, לא הופיעו שני האיקסים על גבי ת/5 והם הוספו על ידי נציגי הבנק לאחר מותו של גדי ועל מנת להתמודד עם טענות התובעים. בעצם מדובר על טענת זיוף. 21. ואילו לטענת הבנק, מילאה הפקידה את שני האיקסים בכתב ידה ועל גבי ת/5 בטרם חתמו עליו התובעת וגדי ומחמת טעות שכחה למלא אותם גם בת/4 שנמסר לתובעת ולגדי. התנהלות הבנק ביחס לנהליו 22. לטענת התובעים, ומעבר להפרת חובות ההסבר והגילוי, הפרו אלינור ואנשי הביקורת בבנק את נהלי הבנק: אלינור לא הזינה את מצב הבריאות של התובעת ושל גדי במחשב הבנק טרם הפקת טופס מצב ביטוחים לחתימה. על כן מודפס X רק לצד ביטוח מבנה. אלינור לא החתימה את התובעת ואת גדי לצד האיקסים שרשמה לטענתה בכתב יד, לא סימנה לצד סעיף 19 שבו X לציין שהודיעה לכל אחד מהם על פרטי הביטוח ובמיוחד בדבר קיומו או אי קיומו לגבי מי מהם. אלינור גרסה ולא שמרה את הצהרות הבריאות של התובעת ושל גדי ולא העבירה אותן למדור ביטוח בבנק על מנת שהוא ימציא אותן למגדל. אנשי הביקורת לא "עלו" על כשלים אלה בעת בדיקת מסמכי ההלוואה. 23. לטענת הבנק מדובר בנהלים פנימיים שלו שאינם משליכים לטוב ולרע על יחסיו עם לווים. מעבר לכך, אלינור ואנשי הביקורת לא הפרו אותם. טופס מצב ביטוחים וסימוניו הם עניין טכני בלבד, אי סימון אינו מעיד על אי מתן הסבר, הסעיף 19 התווסף בשלב מאוחר ופקידי הבנק מעולם לא נדרשו למלא אותו, אף אם נפל פגם, הרי עולה מיתר הסעיפים שחובת ההסבר הנפרדת קוימה וסומנה. הצהרות בריאות יש למלא ולשמור רק במקרה שהלווה עומד בדרישות הבריאות ומצורף לביטוח קבוצתי. הצהרות בריאות של לווה שהצהיר על מחלה, יש להעביר לחברת הביטוח רק אם הלווה מבקש להצטרף לביטוח באמצעות הבנק על ידי חיתום פרטני. כעת למחלוקות משפטיות 24. לטענת התובעים גם כאשר הבנק מחליט לוותר על ביטוח חיים של לווים, מוטלת עליו חובה אקטיבית לשמור על אינטרס שלהם, לפעול לצירופם לביטוח קבוצתי ולהימנע מפסילתם על הסף לביטוח כזה ובמידה שאינם מתאימים לדעתו לביטוח כזה. ואילו לטענת הבנק ביטוח חיים של לווים הינו בגדר בטוחה נוספת אותה הוא זכאי לדרוש על מנת לקדם אינטרס עסקי שלו, ועליה גם זכאי לוותר. מעצם זכותו לוותר על הבטוחה נגזר שאין עליו חובה קונקרטית לשמור ולהבטיח את אינטרס הלווים בפרט כאשר בידיהם לדאוג באופן עצמאי לכך. 25. לטענת התובעים, אף אם תתקבל עמדת הבנק, עדיין קמה לבנק חובת גילוי רחבה ובמסגרתה עליו להודיע ולהבהיר להם במפורש את ההשלכות של היעדר ביטוח חיים ואת אפשרותם לרכוש ביטוח פרטי. הם סומכים את טענתם על סעיף 11 להוראות המפקח על הבנקים [ניהול בנקאי תקין] [להלן - "הוראות ניהול תקין"], על נוהלי הבנק וחוזה ההלוואה ועל פסיקת הערכאות הראשונות על גלגוליה השונים. לטענת הבנק לכל אלו אין תחולה כאשר הבנק מחליט לוותר על דרישת ביטוח חיים; בנוסף נוהלי הבנק הינם בגדר הנחיות פנימיות ואינם מייצרים חבות כלפי לווה. הבנק מפנה לפסיקה עליונה ולפסיקה הפוכה של ערכאות ראשונות. 26. במידה שייקבע כי מוטלת על הבנק חובה וכי הוא הפר אותה, טוענים התובעים כי קיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין היעדר ביטוח חיים לגדי וכל נזקיהם, בפרט חשיפת התובעת להחזרי ההלוואה. לטענת הבנק לא הוכיחו התובעים קשר סיבתי כאמור שכן ממילא לא היה גדי כשיר, אף לא חפץ, להצטרף לביטוח קבוצתי או לרכוש ביטוח פרטי. 27. בהינתן אחריות הבנק, האם כטענתו יש לייחס לתובעים אשם תורם ובאיזו מידה או שמא כטענת התובעים אין לעשות כן? 28. מחלוקות על סעדים ועל היקף נזק, תפורטנה בהמשך ולפי הצורך. מסכת הראיות 29. מטעם התובעים העידו התובעת, התובע 2, יוסי ויין [להלן - "יוסי"] ומומחה החיתום ד"ר אודי פרישמן. 30. מטעם הבנק העידו עובדי הבנק אלינור קנטרוביץ [להלן - "הפקידה" או "אלינור"], יובל משה, יקיר וייס וראש מחלקת חיתום - ביטוח חיים במגדל, נורית ברניצקי. הבנק הגיש חוות דעת חיתומית מאת ד"ר פרלוק. דיון ממצאים עובדתיים כשירות גדי ואפשרויות הביטוח שלו במצבו 31. שלילת כשירותו של גדי והיעדר אפשרויות ביטוח שלו יביאו למעשה לדחיית התביעה. זאת משום שאף אם ייקבע כי הבנק הפר חובות, הרי שאין קשר סיבתי בין ההפרה לבין המצב של היעדר ביטוח לגדי. אעיר כי גם ביטוח חיים לתובעת לא היה מועיל שכן לא התקיים ביחס אליה "מקרה הביטוח" שהיה מביא להפעלת הפוליסה. זאת במיוחד כאשר אין בפי התובעים טענה שבהיעדר יכולת לבטח את חייו של גדי, היו נמנעים מנטילת ההלוואה. כשירות גדי להצטרף לביטוח אצל מגדל המסלול הרגיל - ביטוח קבוצתי ללא חיתום 32. ד"ר פרישמן, מומחה החיתום של התובעים, אינו חולק על מצבו הרפואי של גדי בעת נטילת ההלוואה. לו היה גדי מפרט את מצבו בהצהרת בריאות, הייתה מתגלה תחלואה רצינית וקשה. השאלה הראשונה היא - האם בהינתן הצהרת בריאות כזו, היה גדי כשיר להצטרף לביטוח קבוצתי לפי דרישות מגדל? 33. איני נזקקת לחוות דעתו של ד"ר פרלוק מטעם הבנק, הגם שהוגשה ללא חקירה. התשובה המשמעותית ביותר באה מפיה של נורית ברניצקי, ראש מחלקת חיתום במגדל, בסעיף 7 לתצהירה: "תנאי הכרחי, לקבלת לווה לביטוח החיים הקבוצתי של חברת מגדל, הינו חתימתו על הצהרת בריאות "נקייה" ... מבוטח המצהיר, כי הוא סובל מבעיה רפואית כלשהי, כמצוין בטופס בקשת ההצטרפות, אינו מתקבל לביטוח החיים הקבוצתי". הצהרה זו לא אותגרה ולא נסתרה בחקירתה הנגדית [עמ' 63 - 64]. נמצא שמגדל מתנה את ההצטרפות לביטוח קבוצתי בבריאות מלאה שאינה דורשת חיתום. בריאות שאינה תקינה, לא תאפשר הצטרפות לביטוח כזה ולא תגיע בכלל לחיתום. על כן הימנעות מהעברת הצהרת בריאות שאינה נקייה ובקשת הצטרפות של לווה כזה למגדל, אינה בגדר חיתום שמבצע הבנק אלא מילוי הוראות מגדל [לעניין אחרון זה מסכים גם ד"ר פרישמן, עמ' 33, ש' 26 - 27]. 34. ד"ר פרישמן טען כי דבריה של נורית ברניצקי אינם נכונים ואינם משקפים את הנוהג בשוק הביטוח ובפרט לא בשוק הביטוח הקבוצתי. לדעתו דווקא בביטוח קבוצתי תהיה נטייה של חברת הביטוח לוותר על טופס הצהרת בריאות תוך העדפה לרכישת סיכון תמותה של יחיד מתוך קבוצה גדולה של מבוטחים, מה שאינו משנה את הסיכון בביטוחים רגילים וביחס לכלל האוכלוסייה ומאפשר בעצם לחברת הביטוח ליהנות מהצטרפות קבוצה גדולה של מבוטחים [עמ' 3 - 4 לחוות דעתו]. ד"ר פרישמן העיד כי אינו מכיר פוליסה המתנה ביטוח בהצהרת בריאות נקייה אך אין מניעה ליצור כזו כפוף להיעדר מניעה משפטית [עמ' 33 - 34]. התובעים לא פירטו ולא הוכיחו מניעה משפטית כזו. 35. מדוע התנתה מגדל הצטרפות לביטוח קבוצתי בהצהרת בריאות נקייה ומנעה אפשרות חיתום של לווה בעל הצהרה אחרת? מה היו השיקולים העסקיים שלה? האם יכולה הייתה לפעול אחרת? התשובות לשאלות אלה אינן מעלות ואינן מורידות: ראשית, מגדל פעלה ומימשה פררוגטיבות הנתונות לה במסגרת הדין. שנית, התובעים לא הגישו תביעה נגד מגדל בעניין זה ובכלל. נמצא שגדי לא היה כשיר להצטרפות לביטוח קבוצתי ללא חיתום והבנק לא ביצע לו חיתום שלילי בסוג ביטוח זה. ביטוח פרטני אצל מגדל 36. על פי סעיף 8.8.2.8 [פסקאות 4 ו - 6] לנוהלי הבנק, שלא מצא ביטוי במסמכי ההלוואה, הלווה בעל הצהרת בריאות שאינה נקייה יכול לבקש להצטרף למסגרת הביטוח באמצעות הבנק ואזי עליו למלא טופס הצהרת בריאות, לצרף אליו מסמכים רפואיים ולהעבירו באמצעות הבנק להחלטת מגדל. זהו ביטוח פרטני המותנה בחיתום של מגדל [להלן - "ביטוח פרטני"]. 37. נורית ברניצקי העידה כי "אם בטופס יש איזה שהיא בעיה אז היה מגיע לחיתום לבדיקה" [עמ' 63, ש' 15 - 16]. להבנתי, התייחסה בעדותה למצב של חיתום פרטני. בסעיף 11 לתצהירה, הצהירה שגם במקרה כזה ונוכח מצבו של גדי, הייתה מגדל דוחה את בקשתו. במילים אחרות, גדי היה נדחה על ידי החיתום הרפואי. 38. יודגש, אין מדובר בחוכמה לאחר מעשה, בחיתום בדיעבד ובהעלאת טענות של הפרת חובות גילוי של מבוטח, אלא בהפעלת שיקול דעת חיתומי מראש, על פי הצהרת בריאות לא נקייה בלוויית חומר רפואי רלוונטי [ללא כל קשר למחלת הסרטן שלא הייתה ידועה אז]. די לעיין בחומר הרפואי, במסמכי המל"ל ובקביעותיו על מנת להבין כי עמדתה של מגדל סבירה ומבוססת. נמצא שגדי לא היה כשיר להצטרפות לביטוח פרטני. חיתום עסקי - שיקולים עסקיים הגוברים על שיקולים רפואיים 39. ד"ר פרישמן מסכים כי לו היה גדי מתקבל לביטוח, לא היה זה במסלול הרגיל וצריך היה להפעיל שיקולים מיוחדים [עמ' 30, ש' 10]. לדבריו, כאחראי בעבר על מערך החיתום בפניקס חברה לביטוח בע"מ וכיועץ חיתום ללשכת סוכני הביטוח נתקל במקרים בהם מתגבר השיקול העסקי של חברת הביטוח על שיקולי החיתום הרפואי השוללים את הכשירות. בחקירתו הסביר כי גדי היה נהנה מחיתום עסקי משום שהיה פקיד בנק בכיר ולו היה גדי מפעיל את כובד משקלו כלפי הבנק ולו היה הבנק מפעיל את כובד משקלו כלפי מגדל, הייתה מגדל מבצעת לגדי חיתום עסקי במסגרת הקבוצה [עמ' 34]. 40. אך שוב עומדת לתובעים לרועץ עדותה של נורית ברניצקי: "חיתום עסקי כשמדובר למשל במנכ"ל של חברה והתנאי שלו להכניס לביטוח 400 עובדים זה לקבל אותו לביטוח למרות שהוא לא עומד בקריטריונים, אבל לא לחלוטין לא עומד. מי שהסיכוי שהוא ימות או במצב בריאותי קשה לא מקבלים אותו גם לא משיקולים עסקיים." [עמ' 64]. יוצא שהשיקולים בחיתום עסקי אינם נוגעים לבכירותו של שכיר בחברה, אלא לכוח ולשליטה של בעל הדעה על הצטרפות עובדים כשירים לביטוח קבוצתי, לכוח שלו "לכופף" את חברת הביטוח וגם אז, כשמצבו אינו חורג לחלוטין מהקריטריונים הרפואיים. למעשה אף ד"ר פרישמן מסכים לחשיבות הכוח והשליטה של בעל הדעה בדוגמה שהביא לגבי בעל מוסך [עמ' 34 למטה]. הוא חולק כנראה על מידת הסטייה מהקריטריונים הרפואיים. לדבריו חברת ביטוח צירפה בעל מוסך לביטוח קבוצתי עם עובדיו, על אף שצריך היה לעבור השתלת כבד [שם]. אך ד"ר פרישמן לא הביא אסמכתאות על מקרה זה ומכל מקום, עדיין מדובר בשיקול דעתה של חברת הביטוח. על שיקול דעת זה העידה נורית ברניצקי, עדותה לא נסתרה וממילא, היא הגוברת נוכח האוטונומיה של מגדל. נמצא כי גם חיתום עסקי לא היה מכשיר את גדי להצטרף לביטוח אצל מגדל. 41. בסעיפים 91 - 92 לסיכומיהם מעלים התובעים טענה לפיה בשנת 1996 עת נטל גדי הלוואה גדולה, כשהוא סובל מחלק ניכר מהמחלות הידועות שלו, צירף אותו הבנק לביטוח קבוצתי על דרך של חיתום עסקי. הבנק התנגד להעלאת הטענה בין היתר מן הטעם שמדובר בהרחבת חזית אסורה ומסר מראש את התנגדותו [עמ' 38]. איני רואה ממש בטענה זו, גם מעבר להרחבת חזית. התובעים לא הגישו את תנאי אותה הלוואה, את טיב הצהרת הבריאות שמילא שם גדי, אם וככל שמילא, אין לדעת אם אכן צורף ואם כן, האם במסגרת חיתום עסקי או על פי הצהרת בריאות נקייה. הטענה נדחית. נסכם פרק זה: גדי לא היה כשיר לביטוח כלשהו אצל מגדל. כשירות התובעת להצטרף לביטוח קבוצתי אצל מגדל 42. כאמור, צירופה של התובעת לביטוח קבוצתי לא היה מזכה אותה בפירעון ההלוואה עקב פטירתו של גדי, שכן "מקרה הביטוח" לא אירע לה. על כן לא ברורה לי הרלוונטיות והתכלית של טענת התובעים בסעיף 71 לסיכומיהם. מעבר לנדרש, על התובעת הנטל לשכנע, לאור עמדת מגדל, כי בעת החתימה על מסמכי ההלוואה, אפשר לה מצבה הרפואי למלא הצהרת בריאות נקייה, ללא ציון סבל מ"לחץ דם מוגבר" ומ"מחלה אחרת". לטענתה לא סבלה ממחלות אלה בעת נטילת ההלוואה. 43. התובעת העידה כעדה יחידה מטעמה ועדותה נתונה להחמרות בסעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. בית המשפט יקבע ממצאים על פי עדות כזו ללא סיוע, במידה שהוא רוחש לה אמון מלא ומושלם [ע"א 231/72, עזבון אלמליח נ' זוטא, פד"י כז [1] 679, 681 ורע"א 33/07, רושקנסקי נ' תעבורה מיכל ומלט בע"מ, ]. 44. התובעת לא הגישה מסמכים רפואיים לתמיכה בטענותיה. בעדותה ניסתה לצמצם, למזער ולעוות את מצבו הרפואי של גדי. בניגוד למסמכים רפואיים, בניגוד לחוות דעת ד"ר פרישמן מטעמה ובניגוד לדברי גדי בתביעותיו למל"ל, שללה שסבל מבעיות בכליות, ממחלת כלי דם ומפגיעה בכבד. לדבריה קצבת המל"ל שולמה לו על שתי המחלות שהיא מכירה ולא משום שלא היה מסוגל לבצע פעולות בכוחות עצמו, שללה שמצבו גרוע כפי שכתב למל"ל [עמ' 13], מסרה שלא ידעה שגדי סבל מזיהומים ומכיבים ברגליים, מאי ספיקת כליות חריפה ומזיהום בדרכי השתן, לדבריה לא ידעה על כך, לאחר מכן הודתה שעל מצב הרגליים כן ידעה [עמ' 20]. 45. בחקירתה החוזרת ביקש ממנה בא כוחה להסביר את ההבדל בין המסמכים הרפואיים לבין אי ידיעתה על מחלות. תשובתה : "אני לא יכולה להסביר". לאחר מכן הציע לה שאולי ההבדל נובע מכך שגדי לא רצה להדאיג אותה ועל כן הסתיר ממנה זאת. על כך השיבה : "יכול להיות ... אני חושבת". לאחר מכן שאל אותה האם תפקד ביום יום והתובעת אישרה זאת. ועוד אישרה כי כאב לו בברך כשנפתחו לו פצעים ולא יכול היה לדרוך, אך לא לתקופה ארוכה כי "ברגע שהפצע נסגר אז הוא תפקד" [עמ' 21 - 22]. הייתי מוכנה לשמוע לאפשרות שגדי הסתיר מהתובעת את החריפות באבחנות הרפואיות שלו ושאבחנות אלו לא נגלו לזרים ולעובדי הבנק שבאו עימו במגע, אך לא אוכל לקבל אף לא להבין את דבריה לגבי דברים אותם ראתה במו עיניה במהלך חייה עם גדי. הדברים חמורים לגבי מידת תפקודו של גדי בביצוע פעולות ה - ADL. התובעת לא טענה כי גדי שיקר לוועדת השר"ם ומכאן, שדבריו אכן משקפים את חומרת מצבו. נוכח אלה, עדות התובעת מצמצמת ומעוותת את המציאות. התובעת העידה שמחלת הנפש שלה ברמיסיה מזה 6 - 7 שנים [עמ' 21] ולא נטען, הוכח או בוסס אחרת. מכאן, שאין לייחס את התנהלותה מול בית המשפט לעיוות כן בתפיסת מציאות. איני נדרשת לבדוק ולבחון את מניעיה של התובעת, שמא מדובר בניסיון לא מתוחכם במיוחד להפיק רווח משני. די לי בכך שלא אוכל לרחוש לה אמון מלא ומושלם. הכשלים בעדות התובעת משליכים על מכלול עדותה. 46. והתובעת ממשיכה בניסיונות צמצום, הפעם ביחס למצבה הבריאותי. בעמ' 11 השיבה כי בעת נטילת ההלוואה בשנת 2003 היה מצבה הבריאותי "בסדר". כשהציעה לה ב"כ הבנק שכבר אז קיבלה קצבת נכות מהמל"ל, אישרה שאכן קיבלה קצבה בגין מחלה נפשית אך צמצמה: "אני לא יודעת את השם, אני חושבת שזה היה דיכאון". כשהציעה לה ב"כ הבנק כי במסמכי המל"ל נכתב שהיא סובלת מסכיזופרניה פרנואידית, אישרה שאכן זו המחלה ולדבריה: "סבלתי, עכשיו אני ברמיסיה" אך עדיין מקבלת קצבת נכות. גם אם התובעת סבורה שמצבה הבריאותי בעת נטילת ההלוואה היה "בסדר", לא מצאתי הצדקה להציג את המחלה ואת הנכות בגינה באופן מצמצם, כשהדברים נוגעים ללוז טענתה. כך גם באשר למועד התגלות יתר לחץ דם אצלה, בעמ' 11 - 12. התובעת מסרה תשובות שונות. תחילה השיבה שאינה זוכרת אם סבלה מכך טרם נטילת ההלוואה או לאחר מכן. לאחר מכן השיבה שהדבר התגלה לפני ארבע שנים. כשנשאלה ממתי היא נוטלת תרופות נוגדות יתר לחץ דם, השיבה שאינה זוכרת, אבל יתר לחץ דם התגלה על ידי רופא של קופ"ח מכבי. היא לא זכרה מתי עברה לקופה זו, "אולי לפני 8 - 10 שנים". לא רחשתי לעדות התובעת אמון מלא ומושלם ואיני מוכנה לבסס עליה ממצאים כשהיא לבדה וללא סיוע. התובעת לא הוכיחה כי בעת נטילת ההלוואה הייתה כשירה להצטרף לביטוח קבוצתי אצל מגדל. 48. אשר לכשירותה של התובעת לביטוח פרטי, אין ולא הייתה מניעה בידה לנסות לרכוש ביטוח כזה, למצער מאז שגילתה לשיטתה כי לא צורפה לביטוח קבוצתי. שוב, איני רואה כיצד ביטוח כזה שלה משליך על קבלת תביעתה. הטענה נדחית. כשירות גדי לביטוח פרטי נטול חיתום 49. ד"ר פרישמן מצביע על מוצר ביטוחי אלטרנטיבי אותו יכול היה גדי לרכוש גם במצבו, לו ידע כי אינו מבוטח בביטוח קבוצתי. ביטוח זה כונה על ידי הצדדים EASY ACCESS או ביטוח פקולטטיבי. הרוכש כיסוי על פיו פטור מהגשת הצהרת בריאות וחברת הביטוח מבטחת אותו ללא חיתום רפואי. על פי נתונים אלה כשהם לבדם, היה גדי מתקבל לביטוח כזה. 50. מנגד מתגברים עליהם נתונים אחרים ומכריעים: ראשית, ד"ר פרישמן העיד כי כיום משווק ביטוח כזה על ידי חברות ביטוח כלל ואיילון [עמ' 30, ש' 20]. אך בהמשך לא ידע לפרט האם בשנת 2003 היה הביטוח הזה נגיש לאדם פרטי. כשנשאל מה הנגישות של אדם פרטי לביטוח כזה השיב "כנסי לאינטרנט". כשנשאל האם זה היה המצב גם ב - 2003 השיב : "לא בטוח, לא שולל ולא מאשר, כוונתי בארץ. בעולם בטוח שיש דרך". והעיקר, כשנשאל איזו חברת ביטוח מכרה ביטוח כזה ב - 2003 השיב : "לא יודע". כשהוצע לו שהמוצר נכנס בשלב מאוחר יותר לכלל ולאיילון, הגיב: "אני לא יודע להשיב על שאלה עובדתית זו" [עמ' 31]. 51. שנית, ד"ר פרישמן העיד כי בביטוח נטול חיתום משתנה תקופת ההמתנה לפי הפרמיה, אך היא אינה פחותה משנתיים [עמ' 30 למטה]. ועוד העיד כי בהתייחס לסכום ההלוואה של 600,000 ₪, עומדת הפרמיה השנתית על 18,000 ₪, תלוי בגיל ובנתונים נוספים. לא היו בידיו נתונים ספציפיים בהתייחס למצבו של גדי, אם כי היה מוכן להמציאם בכתב אם יידרש לכך [עמ' 35]. הוא לא נדרש ולא המציא אותם. יוצא שמכלל הכנסות התובעת וגדי בעת נטילת ההלוואה [12,000 ₪ לחודש] היה עליהם להפריש מדי חודש 4,000 ₪ להחזרי הלוואה ובנוסף סכום שלא יפחת לשיטת ד"ר פרישמן מ - 1,500 ₪, רק עבור ביטוח חיים לגדי. לא הוכח כי גדי והתובעת היו מסתפקים בהכנסה פנויה של 6,500 ₪ לחודש. נמצא כי התובעים לא הוכיחו קיומו של ביטוח נטול חיתום בעת נטילת ההלוואה ואף לא הוכיחו את התועלת ברכישתו נוכח נתוני ההכנסות וההוצאות של התובעת ושל גדי. התוצאה הינה כי התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין הפרת חובות הבנק, ככל שתוכחנה לבין היעדר ביטוח חיים של גדי ושל התובעת. די בכך על מנת לדחות את התביעה. מעבר לנדרש אבחן את יתר טענות הצדדים. נסיבות החתימה על מסמכי ההלוואה 52. לאור גרסת התובעת, התחלק תהליך החתימה לשני שלבים: השלב הראשון, בו חתם גדי על מסמכי ההלוואה, שלא בנוכחות התובעת והשלב השני שני, מאוחר לו, ובו חתמה התובעת על המסמכים, כאשר גדי ישוב לצידה ומתבונן במעשיה [עמ' 16]. 53. אשר לשלב הראשון, התובעת לא נכחה בו כלל ועל כן אינה יכולה לבסס כלל את גרסתה [בסעיף 10 רישא לתצהירה] ולפיה נציגי הבנק "לא טרחו להציע למנוח ז"ל לערוך ביטוח חיים" בעת חתימתו ובמועדים שקדמו לה ו"אני לא יודעת אם הוא קרא את המסמכים. אני חושבת שגם הוא בטח בפקידים" [עמ' 16, ש' 13 - 14]. נזכור כי גדי אינו לווה "סתם" אלא לווה בעל ידע בנקאי קונקרטי ורלוונטי. התובעת אינה יכולה לשלול את גרסת הפקידה ולפיה במועד חתימתו של גדי על המסמכים לפניה, הסבירה לגדי את כל עניין ביטוח החיים, ולאחר בירור מצבו הרפואי והעובדה שאינו יכול לחתום על הצהרת בריאות נקייה, הסבירה לו שאינו יכול להתקבל לביטוח קבוצתי ופירטה בפניו אפשרות לרכוש ביטוח פרטי תוך שהיא מציינת כי במקרה זה, הבנק אינו מתנה את העמדת ההלוואה בביטוח חיים. צר לי על התובעת שנגררה גם כאן לאי דיוק. 54. אשר לשלב השני, בו חתמה התובעת על מסמכי ההלוואה: לגרסת התובעת לא יידעה אותה אלינור במעמד זה על היעדר ביטוח חיים של גדי, לא הציעה להם לערוך ביטוח חיים, לא החתימה אותם על הצהרות בריאות וכד' ולא פירטה בפניהם אפשרויות ביטוח פרטי. כאמור, אלינור אינה זוכרת על בוריים את פרטי ונסיבות ההחתמה, אם כי היא זוכרת את התעניינותו של גדי ואת הקפדתו על פרטים ועל טפסים כמו את התרשמותה מהסתמכות התובעת על שיקול דעתו של גדי. 55. על אף שעדותה של אלינור מבוססת בהקשר שלנו בעיקרה על סדר עבודתה הרגיל ועל נהלים ומסמכים, העדפתי אותה על פני גרסת התובעת ומכל מקום, התובעת לא הוכיחה את גרסתה ברמת ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי: ראשית, לא רחשתי לעדות התובעת אמון מלא ומושלם. שנית, בשנת 1998 נטלו התובעת וגדי את ההלוואה הראשונה, אמנם על סכום של 50,000 ₪ אולם כבר אז חתמו על טופס מצב ביטוחים ובו הביעו את ידיעתם והסכמתם להיעדר ביטוח חיים עקב מצב בריאות לא תקין של שניהם. כך העיד הפקיד המחתים, יובל משה, ולכך אף הסכימה התובעת. התובעת לא הראתה כי חל שינוי נסיבות לטובה במצב הבריאות או כי חלה המעטה ביכולתה להבין את המצב של היעדר ביטוח. שלישית, התובעת וגדי מעולם לא ערכו ביטוחי חיים, לא במסגרת פרטית ולא במסגרת הלוואה. לדבריה : "לא חשבנו על מה מחכה לנו כנראה" [עמ' 18 למעלה]. אך במקום אחר ניסתה להציע שיקול כלכלי: "קודם היינו לוקחים הלוואות קטנות וידענו שאין שום בעיה לסיים ולהחזיר אותם, פה אני סמכתי על זה שהייתי בטוחה שיש ביטוח חיים כמו ביטוח מבנה" [עמ' 24, ש' 12 - 14]. לדעתי מדובר בחוכמה לאחר מעשה, שרק מדגישה את בחירתם של התובעת ושל גדי שלא לבטח את חייהם, מטעמים שלהם. כל אלה מתיישבים אף עם התנהלותם בעת נטילת ההלוואה הנוכחית. רביעית, התובעת הייתה אדישה לתנאי ההלוואה, כמו גם לחוזים שערכו בני הזוג בעבר, לא התעניינה, לא קראה מסמכים, לא הסתכלה בכותרות שלהם [עמ' 17 למעלה] וסמכה על גדי שטיפל בכל אלה [כעולה מחקירתה הנגדית בעמ' 13 - 17]. בתמצית, גדי סיפר לה "כל מה שחשוב ... רק לגבי הסכום שאנו לוקחים". בעת החתימה על מסמכי ההלוואה, ישב גדי, שכבר חתם עליהם קודם לכן, לצידה. כך גם נהגה בעת נטילת ההלוואה הראשונה [עמ' 19 - 20]. על כן, אני מתקשה להשתכנע כי דווקא במקרה זה חרגה התובעת מאדישותה והקשיבה להסברי הפקידה לגבי ביטוח חיים או תנאי ההלוואה בכלל. התובעת לא הוכיחה אם כך שהפקידה לא יידעה אותה לגבי היעדר ביטוח חיים והאפשרויות לבצעו במסגרת פרטית, יתרה מזו, היא לא הוכיחה היעדר מודעות שלה ושל גדי להיעדרם של ביטוחים כאלה, לא בעבר ולא בפרט בעת נטילת ההלוואה. החתימות ונסיבות מילוי טופסי מצב ביטוחים ת/4 ו - ת/5 56. על התובעים לשכנע בטענתם כי ת/5 זויף, במובן זה שלאחר חתימות התובעת וגדי "על החלק", הוסיפו נציגי הבנק שני איקסים לציון "לא נעשה ביטוח חיים עקב מצב בריאות לא תקין". למעשה לא ניתן להגיש חוות דעת מומחים לעניין העיתוי של רישום האיקסים, משום שטרם הגשת התביעה הגישה התובעת תלונה על זיוף למשטרת ישראל. אמנם תחילה טענו התובעים כי הבנק סירב למסור לידיהם מסמכים על מנת להעבירם למשטרה אך בסופו של יום מוסכם כי הבנק כן מסר את ת/5 למשטרה. על כן ולבקשת התובעים, ניתן ביום 27.4.09 צו מופנה למשטרת ישראל ומורה לה להמציא את ת/5 לתיק בית המשפט. הצו נמסר לידי ב"כ התובעים, אך הוא לא דיווח על גורלו כמו גם על גורל התלונה. 57. התובעים מפנים להיעדרם של שני איקסים על גבי ת/4 שנמסר להם מיד לאחר החתימה על מסמכי ההלוואה מול רישומי שני האיקסים בכתב יד על גבי ת/5. מכאן מבקשים הם ללמוד על הוספת שני האיקסים במועד מאוחר למועד חתימתם על גבי ת/5. לעומתם מעידה אלינור כי הוסיפה את שני האיקסים בת/5, בטרם חתמו עליו התובעת וגדי ופשוט שכחה להוסיף אותם על גבי ת/4 שנמסר לתובעת ולגדי. 58. על פי לשונו של סעיף 8.8.1 לנוהלי הבנק, משרת הטופס החתום על ידי הלווים שתי מטרות: האחת, כלי ביקורת והשנייה, מניעת תביעות נגד הבנק. בהקשר אחרון זה, תכלית הטופס ראייתית: הוא נועד להוכיח את ידיעת הלווים על המצב לאשורו, לרבות ולאחר שיודעו עליו באמצעות נציגי הבנק. כאשר הטופס המתויק בבנק אינו משקף את המצב לאשורו, מסוכלות המטרות הללו. ובנוסף, מצב בו קיים שוני בין הטופס שנמסר ללווים לבין הטופס המתויק בבנק, עשוי להרבות תביעות. השאלה הינה מהו המצב לאשורו והיכן הוא מתבטא במקרה שלפני, בת/4 או בת/5? 59. נקודת המוצא הינה שגדי אינו כשיר לביטוח חיים, שכמו בהלוואה הראשונה, לא צורפו גדי והתובעת לביטוח קבוצתי והבנק לא התנה גם הפעם את מתן ההלוואה בביטוחי חיים של השניים. לבנק אין אינטרס לפטור את התובעת ואת גדי מביטוח חיים, ההיפך הוא הנכון. יוצא שהשוני בין הטפסים לא בא לשרת אינטרס של הבנק אלא דווקא מכביד עליו. 60. בטופס מצב ביטוחים 1998, שאינו במחלוקת, החתים הפקיד יובל משה את התובעת ואת גדי לצד התיבה "לא נעשה ביטוח חיים עקב מצב בריאות לא תקין" ולצד שני האיקסים. כפי שהעיד מורשה חתימה בבנק, יקיר וייס [עמ' 59] וכפי העולה מנוהלי הבנק, אין חובת החתמה לצד התיבה. כמובן שחתימה כזו משרתת את האינטרס של הבנק במניעת תביעות, אך היעדר חתימות אין בו כדי להעיד על הפרת נוהל או על אי נכונות התוכן. מסמכי ההלוואה כולל ת/5 עברו ביקורת בבנק טרם העמדת ההלוואה. לו אכן לא היו מופיעים שני האיקסים, היה על המבקר לצאת מנקודת הנחה שנעשה ביטוח חיים ואזי היה בודק את התיק ומוצא שלא נעשה ביטוח כזה. במצב כזה סביר שהיה מחזיר את התיק לבדיקה ומעכב את האישור ההלוואה. כל זאת, אלא אם כן התרשלו כל פקידי הבנק בכל הדרגים. שוב, נוכח מצבו הרפואי הידוע של גדי ובהיעדר אינטרס של הבנק, לא שוכנעתי כי החשש מפני התביעה הביא את פקידי הבנק לזייף את ת/5 על ידי הוספת שני האיקסים לרגל הגשת התביעה. נסיבות העניין מתיישבות עם טעות של אלינור באי רישום של שני האיקסים על גבי ת/4 לפחות באותה מידה, אם לא למעלה מכך, עם חשש מתביעה. טענת התובעים נדחית. התנהלות הבנק ביחס לנהליו 60. עיון בסעיף 8.8.2.8, פסקה 7 בשילוב עם סעיף 8.8.1 לנהלים מעלה כי טופס מצב ביטוחים הינו טופס ממוחשב ויש לקלוט אליו קוד מיוחד [99] בין היתר למקרה בו אחד הלווים או יותר, אינו יכול להתקבל לביטוח חיים עקב אי עמידה בקריטריונים של בריאות. בהינתן הקוד, יפיק המחשב את הטופס כשהפרטים כבר מודפסים בו. ת/4 ות/5 מעידים על עצמם כי לא בוצעה קליטה של הקוד ועל כן הטפסים המודפסים אינם כוללים כל התייחסות לאי כשירות של התובעת ושל גדי לביטוח חיים. זאת בניגוד ל X המודפס לצד ביטוח מבנה. על פני הדברים, לא פעלה כאן אלינור לפי נהלי הבנק. 61. אלינור לא החתימה את התובעת ואת גדי לצד האיקסים שהוסיפה בכתב ידה לצד סעיף 17 ועל גבי ת/5. אך לא הוכח נוהל הדורש זאת. אכן המציאות מוכיחה, כי כפי שפעל יובל משה בעת העמדת ההלוואה הראשונה, עדיף היה להחתים לווים לצד האיקסים [ככל שאינם מובנים בטופס מודפס שמפיק המחשב לפי נתוניהם, לו היה מוזן בהם], אך זהו עניין להתנהלות ולפררוגטיבה של הבנק. 62. אלינור לא מילאה בת/4 או בת/5 איקסים לצד סעיף 19 הדורש דיווח של הבנק לכל אחד מיחידי הלווים [בדרך כלל בעל ואשה] על קיומו או היעדרו של ביטוח לגבי מי מהם. סעיף 8.8.2.5, פסקה 3 לנהלים מורה לספק הסבר מלא ופרטני לעניין ביטוח חיים לכל אחד מיחידי הלווים, גם אם מדובר בבני זוג. הנוהל כשלעצמו אינו מחייב לרשום איקסים ליד סעיף 19. על כן אי הרישום של האיקסים כשלעצמו אינו מהווה הפרה של הנוהל [וכאמור נדחתה טענת התובעים בדבר הפרת חובת ההסבר המלא והפרטני]. 63. אלינור גרסה ולא שמרה הצהרות בריאות של לווים שאינם מצטרפים לביטוח הקבוצתי. התובעים מייחסים לבנק "העלמה" של ההצהרות ולפי פרשנותם, על הבנק לשמור על פי הנוהל גם את ההצהרות שאינן נקיות. נוהל 8.8.2.8, פסקה 7 מורה להקליד את מצב הבריאות של הלווים בהתאם להצהרתם על ידי הזנת מערכת המחשב בקוד 99 שידפיס גם את טופס מצב ביטוחים ולהחתים את הלווים עליו. טופס זה, כך נרשם, נועד להוות אסמכתא בעתיד, אם וכאשר בקרות אירוע ביטוחי יכחישו הלווה הנותר בחיים ו / או היורשים את פרטי הצהרתו של הלווה שנפטר. אלינור ומורשה חתימה יקיר וייס, העידו כי הוראה זו נועדה רק למקרה בו מולאה הצהרת בריאות נקייה ובעקבותיה צורף הלווה לביטוח. בכל מקרה אחר, נגרסת ההצהרה [עמ' 46, ש' 6, עמ' 59 למטה]. על פי הקשר הדברים ועל פי הראיות להתנהלות הבנק, איני רואה לשלול את עמדתם זו ולהעדיף דווקא את פרשנות התובעים לטופס. שאלה אחרת אם לא ראוי להרחיב את חובת השמירה של ההצהרות גם למקרים כגון המקרה שלפני, אך שאלה זו חורגת ממסגרת הדיון כאן ואינה נתונה לסמכות בית המשפט. 64. אלינור לא העבירה למגדל הצהרת בריאות של גדי ולא בקשה שלו להצטרף לביטוח פרטני. על פי סעיף 8.8.2.8 פסקה 6, יש להעביר למדור ביטוח בבנק הצהרת בריאות לא נקייה, בקשת הצטרפות וכן חומר רפואי כמפורט שם על מנת שזה יעביר אותם להחלטת מגדל. אך התובעים לא הוכיחו שגדי ביקש להצטרף לביטוח פרטני. בהיעדר בקשה כזו לא הופר הנוהל. 65. אכן אנשי הביקורת בבנק לא "עלו" על אי הזנת המחשב בקוד 99 וכתוצאה מכך, על היעדר פירוט מודפס של מצב בריאות ואי כשירות הלווים לביטוח, על גבי ת/5. על כך יש להצר, שכן לו היו "עולים" על הדבר, סביר שטופס מצב ביטוחים היה מתוקן בהתאם ולתובעים לא היו טענות במקרה זה. 66. לאור הקביעה כי ממילא גדי לא היה כשיר לביטוח חיים כלשהו ודין התביעה להידחות, המשך הדיון במצב המשפטי הינו מעבר לנדרש ולא יביא לשינוי התוצאה. המצב המשפטי חובות הבנק ביחס לביטוח חיים של לווה 67. בנק חב חובת אמון וחובת זהירות מושגית ללקוחותיו, לרבות לכל אחד מבני זוג הנוטלים ביחד הלוואה לדיור מהבנק. הבנק זכאי לדרוש מהלווים בטוחות להבטחת החזרי ההלוואה, בכללן משכנתא על הנכס, ערבויות של ערבים וביטוח חיים של הלווים. ביטוח החיים חל במקרה של פטירת אחד מהלווים ומשמעו, פירעון של ההלוואה עד לסכום הביטוח ושחרור הלווים כדי סכום זה כלפי הבנק. הדין והפסיקה הצרו את צעדי הבנקים בבואם לממש משכנתא [תיקונים 13 ואילך לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967, ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פד"י נח [3] 934 ועוד] וכן ערבויות [תיקון תשנ"ב ואילך לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967]. יוצא שבמקרה של מות הלווים או אחד מהם, עלה יחסית ערכו ה"בטוחתי" של ביטוח החיים. לאחר ששקע האבק ולאחר עיון מעמיק בסיכומי הצדדים נמצא שאין מחלוקת על זכותו של הבנק לוותר על ביטוחי חיים. המחלוקות מתמקדות בחובות הקונקרטיות של הבנק כלפי הלווים, כאשר הוא מחליט לוותר על ביטוחי חיים. חובת האמון הבנקאית 68. יש המבחינים בין חובות בנק הנובעות מדיני "תום לב", מדיני נזיקין ומדוקטרינות ייחודיות לבין חובת אמון בנקאית [רות פלאטו - שנער, דיני בנקאות, חובת האמון הבנקאית, הוצאת לשכת עורכי הדין, 2010, עמ' 18 ואילך, עמ' 67 ואילך]. לפי פלאטו - שנער, חובת האמון הבנקאית נועדה למנוע "יריבות" בין הצדדים ומבוססת על כך ששניהם ניצבים באותו צד של המתרס. היא דורשת מהבנק רף התנהגות גבוה וחמור ומשקיפה עליו כעל בעל כוח אותו עליו להפעיל אך ורק לטובת אינטרס הזכאי. לכך כמה השלכות וביניהן, העדפת אינטרס הזכאי בכל מקרה על אינטרס הבנק, איסור להימצא במצב של ניגוד עניינים ואף איסור להתקרב למצב כזה. לטעמי זו תפיסה של נאמנות שביושר, או נאמנות קונסטרוקטיבית בה הבנק הוא ה"נאמן" והנזקק לשירותיו הוא ה"נהנה". חובת האמון הבנקאית "נכנסת לפעולה" אך ורק במקרים של ניגוד עניינים בין הבנק לבין הנהנה. לעומת זאת החובות האחרות ובראשן חובת תום הלב מניחות כנקודת מוצא שכל אדם דואג לאינטרסים של עצמו ומנסחות כללי התנהלות בין "יריבים". לפיהם על הדאגה לאינטרס האישי להיעשות בהגינות ומתוך התחשבות בציפיות הסבירות המוצדקות של הצד השני, לא להטעות ולא להפעיל לחץ פסול על הצד השני [עמ' 19 - 21]. פלאטו - שנער רואה חשיבות להבחנה בין החובות השונות לאור ייחודיותם של הסעדים המוענקים בגין הפרת חובת אמון בנקאית [פרק 8]. ייתכן שלהבחנה זו חשיבות במישור העיוני אך אינני משוכנעת כי נודעות לה השלכות מעשיות, שכן במרבית המקרים הראויים להטלת אחריות, התנהלות בנקאית שתנשור דרך הרשת של חובת האמון הבנקאית, תיתפס ברשתן של מסגרות האחריות האחרות ובמרבית המקרים, בפרט נוכח ניסוחם הגמיש של דיני החיובים לסוגיהם, ניתן יהיה ליישם סעד ייחודי גם במסגרתם. על אף זאת אבחן תחילה את האפשרות להפעיל כאן את חובת האמון הבנקאית. 69. לבנק הזכות לדרוש מלווים בטוחות להבטחת החזרי הלוואה. אחת הבטוחות הינה ביטוח חייהם לטובת מטרה זו. דרישה זו באה להבטיח את אינטרס הבנק, לעיתים מתיישבת ולעיתים אינה מתיישבת עם אינטרס הלווים. בזירה זו עלולים להתקיים מצבים שונים של ניגודי עניינים. למשל, כאשר הבנק דורש ביטוח חיים והלווים מתנגדים לכך, נוצר ביניהם פורמאלית ניגוד עניינים. אך ניגוד עניינים זה מוכר בדין כלגיטימי ונניח לו שכן אינו מתקיים בתביעה שלפניי. 70. לעומת זאת, כאשר הבנק מוותר על ביטוח חיים ואילו והלווים מעוניינים בביטוח כזה, לא נוצר ביניהם ניגוד עניינים: הבנק אינו מקדם אינטרס שלו על חשבון הלווים אלא דווקא מוותר עליו. הלווים אוטונומיים לפעול למען האינטרס שלהם ללא כל מניעה או עניין מצידו של הבנק. זה המצב בתביעה שלפניי. די בקביעה זו על מנת לקבוע כי לא קמה לבנק חובת אמון בנקאית . 71. מצב אחר של ניגוד עניינים נוצר דווקא על רקע נקודת מוצא משותפת ומפגש אינטרסים בין הבנק לבין הלווים. כל הצדדים מעוניינים בביטוח חיים, אלא שלבנק יש אינטרס כלכלי בעריכת הביטוח אצל חברת ביטוח עימה הוא קשור ואילו ללווים יש אינטרס כלכלי שונה, לעשות זאת בחברת ביטוח המציעה פרמיה זולה יותר או תנאים טובים יותר להבנתם. ניגוד עניינים זה מתקיים אם כך בזירה של "כלכליות הביטוח". כאשר הבנק מוותר על דרישת ביטוח חיים כמו בתביעה כאן, כמובן שלא מתקיים מצב כזה. נמצא שחובת האמון הבנקאית אינה נכנסת לפעולה במצב שלפניי. חובות זהירות ותום לב של הבנק פרמטרים להטלת חובות - כללי 72. כעת יש לבחון חובות אחרות המוטלות על בנקים למשכנתאות ביחס לביטוח חיים של לווים. אין חולק כי על הבנקים מוטלות חובות זהירות ותום לב כלפי לקוחותיהם ובמקרה של לווים שהינם בני זוג, כלפי כל אחד מהם בנפרד. הדין הגדיר ומגדיר את החובות הקונקרטיות של הבנקים בתהליך המתמשך לאורך שנים, לא פעם בעקבות עניינים שעלו בפסיקה. אף הפסיקה משנה את המודלים להטלת אחריות על הבנקים ועוברת ממודל חוזי - שמרני למודל צרכני מיוחד, למשל כזה המתייחס אל הבנקים כאל "סוכנות חברתית" [ראו סקירתם של מיכל רובינשטיין ובעז אוקון, הבנק כ"סוכנות חברתית", ספר שמגר, מאמרים ג', 819]. במסגרת זו מוגברות החובות הקונקרטיות המוטלות על בנקים, בין ביחס להתנהלות ספציפית ובין ביחס לסוגי הזכאים ליהנות מחובות אלו. פעילות הבנקים על פי הדין והחובות הנגזרות מכך 73. בנקים למשכנתאות כמו יתר הבנקים פועלים מכוחם ועל פיהם של חיקוקים רגולטיביים - קוגנטיים, בראשם חוק הבנקאות [רישוי] תשמ"א - 1981, פקודת הבנקאות מ - 1941 וחוק הבנקאות [שירות ללקוח] תשמ"א - 1981 [להלן - "חוק הבנקאות רישוי", "פקודת הבנקאות" ו"חוק הבנקאות שירות ללקוח"]. 74. על פי סעיף 14 לחוק הבנקאות רישוי מוגבלים עיסוקיו של בנק למשכנתאות, לענייננו, במתן אשראי, בהפקדות ובהשקעות, בייעוץ כספי וכלכלי בתחום עיסוקיו ובפעולה הנלווית להם. ייאמר כבר עתה, ייעוץ לעניין ביטוח חייהם של לווים אינו כלול על פני הדברים בעיסוקיו של בנק למשכנתאות. אך בכך לא הגענו לסוף הדרך. 75. סעיפים 3 - 5 לחוק הבנקאות שירות ללקוח אוסרים על הבנקים להטעות לקוחות, לנצל את מצוקתם ומטילים עליהם חובת גילוי רחבה ביחס ל"עניינים מהותיים". המחוקק נקט בטכניקה חקיקתית של "לרבות": הוא מפרט שורה של עניינים מהותיים שכולם נוגעים ל"שירות" אך מציין כי אין מדובר ברשימה סגורה: מהותו וטיבו של השירות, מועדו, עלותו, תנאיו, תקופתו והתועלת הצומחת ממנו, זהות נותן השירות וכד'. לטעמי נקודת המוצא הינה כי קיימת קורלציה בין עיסוקי הבנק למשכנתאות על פי חוק הבנקאות רישוי לבין השירות המגודר בחוק הבנקאות שירות ללקוח. מכאן, שככל שהבנק אינו מורשה להעניק ייעוץ לגבי עצם רכישת ביטוח חיים וככל שהוא אינו נדרש לכך שכן הוא עצמו מוותר על ביטוח כזה, קשה לראות בביטוח חיים "עניין מהותי" לצורך חוק הבנקאות שירות ללקוח. על רקע זה ניתן להשקיף על פסק דינו התמציתי של בית המשפט העליון מ - 1998 בע"א 8905/96, בנק דיסקונט נ' רוזנברג. נפסק שם כי על בנק הנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, לא מוטלת חובה להודיע ללקוח כ"פרט מהותי" על זכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה. הלכת רוזנברג היא ההלכה המחייבת נכון להיום ועל כן, ומאחר שביטוח חיים של לווה אינו "פרט מהותי" לא מוטלת על הבנק חובה להודיע ללווה על זכותו לבטח את חייו למקרה של פטירה. מכאן, שגם לא מוטלת על הבנק חובת השתדלות לדאוג לביטוח חיים כאמור, במידה והוא עצמו מוותר על דרישת הביטוח שלו. לאור טענות התובעים, אבחן האם יש מקום לסטות מהלכת רוזנברג עקב חידושי דין ופסיקה לאחריה. חובות הבנקים על פי הפסיקה - עקרונות 76. הפסיקה הרחיבה הן לגבי מושאי החובה והן לגבי היקף החובה והטילה על הבנק חובת גילוי החורגת מפרטי העסקה עצמה, בין נטילת הלוואה ובין מתן בטוחה לעסקה של אחר מול הבנק ובהינתן שני תנאים מצטברים: האחד, הפרט טעון הגילוי היה בו כדי להשפיע על נכונותו של אותו פרט הניצב מול הבנק, לקוח ואף ערב או ממשכן, להתקשר באותה עסקה עם הבנק. כך למשל נבחנה והוטלה במקרים מתאימים חובת גילוי לגבי החיוב הנערב, לגבי מצבו של לקוח אחר של הבנק אשר לצורך עסקה עימו ניטלה ההלוואה מהבנק או בוצעו ערבות או שיעבוד לטובת החוב בבנק ולגבי מצבו של פרוייקט המלווה על ידי הבנק [ראו המקרים הקיצוניים בע"א 1304/91, בנק טפחות נ' ליפרט, פד"י מז [3] 309, ע"א 1570/92, בנק מזרחי נ' ציגלר, פד"י מט [1] 369, ע"א 5893/91, בנק טפחות נ' צבאח, פד"י מח [2] 573, ע"א 6899/07, פייבושביץ נ' בל"ל, פד"י נז [1] 364, ע"א 8564/06, סולטאני ז"ל נ' בל"ל, ת.א. [מח - ת"א] 621/97, פרי עץ החיים בע"מ נ' בנק הפועלים, המ"פ [מח - ירושלים] 684/97 אוגלי נ' אביב שני חברה לשירותים כלכליים בע"מ, פ"מ תשס"ב [2] 449] ועוד]. השני, ידיעתו של הבנק, במסגרת עיסוקיו והשירותים שהוא מעניק על פרט זה. 77. נעצור כאן ונדייק בהצגת הדילמה: בעסקת הלוואה לדיור המובטחת במשכנתא של שני לווים מול בנק, כאשר לשניהם אינטרס משותף מול הבנק, האם היעדר ביטוח חיים של אחד מהם, ליתר דיוק, של הלווה בעל כושר ההחזר [להלן - "לווה דומיננטי"] יש בו כדי להשפיע על נכונותו של הלווה האחר [להלן - "הלווה האחר"] להתקשר בעסקת הלוואה עם הבנק? ובמצטבר, האם הבנק מודע לכך? 78. מבחינה כלכלית - רציונאלית גרידא, נהנה הלווה האחר מעצם קבלת ההלוואה. הוא מקבל אפשרות דיור מאמצעי הבנק ובהסתמך על כושר ההחזר של הלווה הדומיננטי. אפשרות זו לא הייתה עומדת לו לאור מצבו הכלכלי הבסיסי. עמד הלווה הדומיננטי בהחזרי ההלוואה, "הרוויח" הלווה האחר גם נכס נקי וגם דיור בפועל בלי שהשקיע בעסקה ממשאביו הדלים. לא עמד הלווה הדומיננטי בהחזרי ההלוואה, יממש הבנק את המשכנתא, יפנה את הלווה האחר לאחר שזה נהנה זמן מה מדיור ויבוא אליו בדרישות רק על יתרת החוב. על פני הדברים, קיים ללווה האחר רווח בעצם אפשרות הדיור על בסיס נתוניו של הלווה הדומיננטי ומאמצעי הבנק. לטעמי, במישור העקרוני, ביטוח כושר ההחזר של הלווה הדומיננטי, אינו צריך להשפיע על נכונותו של הלווה האחר להתקשר בעסקת הלוואה מול הבנק. לאור זאת, אין גם מקום להטיל על הבנק אחריות מכוח צפיות נזיקית או מכוח חובות ברף העליון, למודעות בפועל או בכוח, לאינטרסים של הלווה האחר הזה. הטלת אחריות במקרה זה, יש בה לטעמי חריגה פטרנליסטית שאינה נדרשת וחיוב הבנק, מחוץ לגדרי פעולתו, לשמור על אינטרסים בלעדיים ללווה האחר. ועוד יש בה כדי לעודד את הלווים להתנער מאחריות, ליטול סיכונים מיותרים ובעצם "להמר" וכאשר ה"הימור" נכשל, להפנות אצבע מאשימה אל הבנק [ראו שיקולים אלה בע"א 5293/90, בנק הפועלים נ' שאול רחמים, פד"י מז [3] 240]. נמצא שעקרונית, אין מקום להטיל על הבנק אחריות לעריכת ביטוח חיים ללווה דומיננטי כמו גם להודעה על היעדר ביטוח ללווה האחר. נבחן כעת האם חל שינוי בדין ובהלכה הפסוקה. חובות הבנקים על פי הפסיקה - ערכאות דיוניות 79. פקודת הבנקאות הקימה את המוסד של המפקח על הבנקים [להלן - "המפקח"]. תחילה הוסמך המפקח בהינתן תנאים שפורטו שם ליתן הוראות על דרכי פעולתו וניהולו של תאגיד בנקאי כדי להבטיח את ניהולו התקין. שמירת האינטרסים של הלקוחות לא הובעה כתכלית מפורשת בפקודת הבנקאות. בשנת 2005 תוקנה הפקודה ובסעיף 5 [ג1] הוטל על המפקח לפעול "כדי להבטיח את ניהולו התקין ואת השמירה על ענינם של לקוחותיו" [הדגשה שלי, י.ה.] 80. המפקח לא המתין לתיקון ולענייננו, כבר בשנת 1991, ועוד לפני הלכת רוזנברג ובמסגרת נהלים למתן הלוואות לדיור הוציא את הוראות ניהול תקין המסדירות בין היתר את התנהלות הבנקים ביחס לדרישת ביטוח חיים של הלווים. לימים תוקנו ההוראות כך שהנוסח בעת הרלוונטית לתביעה זו, וכמופיע בסעיף 11 להוראות הינו כך: ביטוח נכסים וביטוח חיים [א] תאגיד בנקאי רשאי לדרוש מהלווה לבטח את הנכס המשמש כערובה להלוואה, וכן לבצע ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שקיבל; על תנאי הביטוחים באמצעות התאגיד הבנקאי יודיע התאגיד הבנקאי ללווה בכתב לפני חתימתו על הסכם ההלוואה. [ב] התאגיד הבנקאי יודיע ללווה כי הוא רשאי לבצע את הביטוחים הנ"ל במישרין עם חברת ביטוח שלא באמצעות התאגיד הבנקאי. במקרה זה, רשאי התאגיד הבנקאי לעמוד על קיומם של אותם תנאים הדרושים לשם הבטחת זכויותיו; הודעה כאמור תופיע באופן בולט ובאותיות גדולות בדפי ההסבר לפי סעיף 4 [א], בהסכם ההלוואה ובהודעה השנתית לפי סעיף 11 [ו]. ..... [ו] נעשה ביטוח נכס או ביטוח חיים באמצעות התאגיד הבנקאי, יודיע התאגיד הבנקאי ללקוח, אחת לשנה על: [1] הסכומים ששולמו בגין ביטוח במהלך השנה החולפת לרבות אישור בגין הפרמיה השנתית ששולמה; [2] סכום הכיסוי, שיעור וסכום הפרמיה השנתית; [3] הבהרה כי הלקוח יכול לבטל את הפוליסה בכל עת ללא עמלה, אם יציג בפני התאגיד הבנקאי, פוליסת ביטוח חילופית שתשועבד לטובת התאגיד הבנקאי. 81. ב - 17.4.90, אף זאת לפני הלכת רוזנברג, הוציא מר יונס החשכ"ל במשרד האוצר, חוזר ולפיו קבלת הלוואה לדיור שמקורה מכספי תקציב המדינה מותנית בביטוח חיים של הלווה [להלן - "חוזר חשכ"ל"]. 82. הוראות ניהול תקין וחוזר החשכ"ל אינן בבחינת "דין" וניתן היה להסתפק בכך לעת הזו ולקבוע כי אין בהם כדי לשנות את הלכת רוזנברג. התובעים מפנים לפסיקת ערכאות דיוניות: השופט ורדי בהמ"פ [של - ת"א] 176534/00 שפיצר נ' בלמ"ש השופטת רביב בת.א. [של - ת"א] 17573/96, בולגר נ' בלמ"ש והשופט יפרח בת.א. [מח - ת"א] 8808-09-10, מחטייב נ' בלמ"ש. בשני המקרים הראשונים הושתו על הבנק חובות גילוי וכן חובות מכוח מצגי שווא שיצר במקרים הספציפיים ומכל מקום הם בוטלו, גם אם טכנית, בפשרות שהושגו בערכאת הערעור. במקרה האחרון נשללו חובות אלו, עובדתית ובאמרת אגב, גם עקרונית ולא הוגש ערעור. 83. אני מוכנה לבחון בכוחות עצמי האם השתנו הדין וההלכה לאחר הלכת רוזנברג. לדעתי, הוראות ניהול תקין נועדו לאסור ולמנוע מהבנק לעמוד במצב של ניגוד עניינים כאשר הוא דורש ביטוח חיים כתנאי למתן ההלוואה ושרוי בזירה של ניגוד עניינים עקב כלכליות הביטוח. במצב זה עליו לגלות ללווה על האפשרות לבטח את חייו שלא באמצעות הבנק ובהמשך לדווח לו על מצב הביטוחים שבוצעו ועל עלויותיהם. הן לא נועדו להעמיד את הבנק כשומר, כאפוטרופוס וכמגן על האינטרס העצמאי והבלעדי של הלווים או מי מהם, לגבי עצם עריכת ביטוח החיים. חוזר חשכ"ל אף הוא לא נועד להלום את אינטרס הלווים אלא להגן על אינטרס המדינה כמלווה וכנושה בלווים, במסגרתו היא דורשת ביטוח חיים כבטוחה עבורה ולא עבור הלווים. 84. מעבר לנדרש, אין ספק שהבנקים נתפסים בציבור כבעלי ידע ומקצועיות, שליטה ומומחיות בנושאים בהם הם עוסקים. אין ספק שכל אלה מקימים הסתמכות של הציבור על מידע שנמסר ושצריך להימסר להם על ידי הבנקים. בין הסתמכות זו לבין הציפייה שהבנקים ייעצו לציבור כיצד עליו ליישם את האינטרסים שלו, כיצד עליו לתכנן את פעולותיו הפיננסיות - האישיות בהיעדר אינטרס נוגד או מידע נוגד של הבנקים - רב המרחק. אף בדין הנזיקין הכללי, מטילים חובות זהירות על מי שיצר סיכונים ולא נקט אמצעים סבירים למנוע את התממשותם או על מי שהופקד בדין למנוע ומלזער סיכוני שיצרו אחרים. נתאר לעצמנו מקרה בו נוטל אדם מהבנק הלוואה לרכישת רכב, מסתפק בביטוח חובה וצד שלישי, אינו מבטח אותו בביטוח מקיף והבנק אף אינו דורש זאת. הבנק וודאי לא יצר סיכון של ביטוח חסר. מי שיצר ואפשר את הסיכון הוא האדם עצמו. האם נחשוב שעל הבנק חובה להזהירו מפני חסר ביטוח מקיף? האם יש להטיל על הבנק חובה להיכנס לשיקוליו של אותו אדם ולהזהירו מפני חסר ביטוח, אותו יצר בעצמו, במקרה של גניבה או נזק לרכב? לטעמי התשובה שלילית. תשובה אחרת יש בה כדי לכפות על הבנק תפקיד של אפוטרופוס, יועץ על ולשחרר את האדם מטעמים פטרנליסטים גרידא, מאחריות להחלטות פיננסיות הנטועות לחלוטין במתחם שיקול הדעת שלו. נמצא כי אין בפסיקת הערכאות הדיוניות או בדין או בהוראות וכדי לשנות מהלכת רוזנברג. על כן, דין התביעה להידחות גם במישור העקרוני. חוזה ההלוואה ונוהלי הבנק 85. החוזה והנהלים מורים לבנק כיצד לנהוג במקרה בו הוא דורש ביטוח חיים מהלווים. הם כשלעצמם אינם מטילים עליו חובה לדאוג לביטוח כזה במקרה בו הוא מוותר עליו ואף אינם מטילים עליו חובה ליידע את הלווים או מי מהם בהיעדר ביטוח ובהשלכות מצב זה. קשר סיבתי 86. אף לו נמצא שהבנק הפר כלפי התובעים חובות יידוע וגילוי, אין קשר סיבתי בין הפרה זו לבין המצב של היעדר ביטוח חיים לגדי, שכן כאמור לעיל, גדי לא היה כשיר לביטוח במסגרת כלשהי. שונות 87. נוכח מסקנותיי איני נדרשת לדון במחלוקות הנוספות של אשם תורם והיקף הנזק. לו נדרשתי, הייתי מייחסת לתובעת אשם תורם בדרגה גבוהה של 80% נוכח אדישותה לביטוח החיים של גדי, בהלוואה הראשונה וגם בהלוואה הנוכחית ומעמידה את היקף הנזק המקסימאלי על 120,000$ כערכם ביום נטילת ההלוואה ובניכוי הסכומים ששולמו עד לפטירתו של גדי. סוף דבר התביעה נדחית התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 30,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. החזר הלוואההלוואה