בחודש 4/10 יצא התובע לשירות מילואים. ממסמך שנשלח מהמוסד לביטול לאומי אל התובע עולה, כי בתאריך 4.7.10 שילם המל"ל לנתבעת מס' 1 , אשר הייתה מעסיקתו של התובע בתקופה הנ"ל, סך של 1265 ₪. מתלוש שכר לחודש 4/10 עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע דמי מילואים בסך של 791 ₪ בלבד. לאחר הגשת התביעה דנן, טענה הנתבעת מס' 1, כי התובע אכן זכאי להפרש בגין ימי מילואים בסך של 474 ₪, והנפיקה לתובע תלוש שכר עבור חודש 8/12 ושלחה לטענתה המחאה בהתאם. התובע טען כי לא קיבל את ההמחאה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום דמי מילואים: זו תביעה לתשלום דמי נסיעות, דמי מילואים, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, תוספת ענפית, פדיון חופשה שנתית ופיצוי בגין הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה התשס"ז - 2007 (להלן - חוק העבודה בישיבה). להלן עובדות המקרה: 1. הנתבעת מס' 1 הינה חברת כח אדם, והנתבעת מס' 2 הינה חברת שמירה. הנתבעת מס' 2 הינה חברת בת של הנתבעת מס' 1. 2. התובע הועסק באמצעות הנתבעת מס' 1 כשומר בנתבעת מס' 2 באתר איטונג בפרדס חנה, החל מיום 6.10.09 עד ליום 30.4.10. החל מתאריך 1.5.10 עבר התובע לעבוד אצל נתבעת מס' 2, באותו תפקיד כשומר, באותו אתר - איטונג פרדס חנה, עד ליום 31.8.10, אז הודיעה הנתבעת מס' 2 לתובע על הפסקת מתן שירותים לחברת איטונג והוא שובץ לעבודה על ידה באתר אחר. 3. בתאריך 3.9.10 החל התובע לעבוד בנמל קיסריה, ובאתרי רשות הטבע והגנים בסופי שבוע. 4. לטענת הנתבעת מס' 2, התובע עבד בנמל קיסריה במשך 3 ימים בלבד, אז דרש מזמין העבודה להפסיק לשבץ את התובע כשומר במקום. לטענת הנתבעת מס' 2, הוצעו לתובע מקומות עבודה חלופיים אולם הוא סירב, והתפטר מעבודתו בתאריך 19.9.10. 5. התובע מנגד טוען כי, הועסק בנמל קיסריה החל מיום 3.9.10 ועד ליום 21.9.10, אז הוחלט להפסיק לשבצו כשומר במקום מאחר ודרש כיסא לשבת עליו בהתאם להוראות חוק עבודה בישיבה. מתאריך 23.9.10 עד תאריך 9.10.10 עבד התובע כשומר בנחל תנינים. התובע טוען כי, החל מתאריך 9.10.10 לא שובץ לעבודה ע"י הנתבעת מס' 2 ולמעשה פוטר מעבודתו. כמו כן, לטענת התובע הנתבעות לא שילמו לו את מלוא זכויותיו הסוציאליות בגין עבודתו. טענות התובע: 6. לטענת התובע קיים רצף תעסוקתי בעבודתו אצל הנתבעות מס' 1 ו-2, מאחר והמשיך לעבוד באותו מקום עבודה, עם אותו מנהל עבודה בשם רחמים יצחק. 7. התובע טוען כי הוא זכאי לסכומים כדלקמן: א. דמי נסיעות מהנתבעת מס' 2 בסך של 1,624 ₪. ב. תוספת ענפית מהנתבעת מס' 1 בסך של 135 ₪. ג. דמי מילואים מהנתבעת מס' 1 בסך של 474 ₪. ד. פיצוי בגין הפרת חוק עבודה בישיבה בעבודתו של התובע בנמל קיסריה בסך של 20,000₪. ה. שכר עבודה מהנתבעת מס' 2 בגין 4 ימים בחודש 9/10 בהם לא שובץ התובע לעבודה בנמל קיסריה מאחר והתלונן על הפרת חוק עבודה בישיבה (6/9 - 9/9) בסך של 740 ₪. ו. דמי הבראה מהנתבעות ביחד ו/או כל אחת לחוד בסך של 1,755 ₪. ז. הפרשות לקרן פנסיה - מאחר והיה מבוטח בקרן פנסיה עם תחילת עבודתו אצל הנתבעת מס' 1, היה על נתבעת מס' 1 להפריש לתובע תגמולים לקרן פנסיה לאחר חצי שנת עבודה רטרואקטיבית מיום תחילת העסקתו. על הנתבעת מס' 2 היה להמשיך את ההפרשות לקרן הפנסיה. לפיכך, התובע זכאי להפרשות לקרן פנסיה מהנתבעת מס' 1 בסך של 1,617 ₪, ומהנתבעת מס' 2 בסך של 1,155 ₪. ח. דמי הודעה מוקדמת - בגין 14 ימים בסך של 2,310 ₪. ט. פדיון חופשה שנתית - מהנתבעת מס' 1 בסך של 326 ₪, מהנתבעת מס' 2 בסך של 278 ₪. י. פיצויי פיטורים - מהנתבעת מס' 2 בסך של 4,000 ₪. טענות הנתבעות : 8. על הנתבעת מס' 1 חלים הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ז - 1996 (להלן - חוק קבלני כוח אדם), וצווי ההרחבה בענף. על הנתבעת מס' 2 חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה וצו ההרחבה. 9. התובע עבד אצל הנתבעת מס' 1 במשך 7 חודשים, ואצל הנתבעת מס' 2 במשך 5 חודשים. על כן, התובע אינו זכאי לתשלום דמי הבראה ופיצויי פיטורים. 10. הנתבעת מס' 1 אינה חייבת לתובע תשלום תוספת ענפית, שכן צו ההרחבה בענף השמירה אינו חל עליה. 11. התובע ניצל ימי חופשה במהלך עבודתו אצל הנתבעות, ושולם לו פדיון חופשה שנתית בהתאם להיקף משרתו ע"י כל אחת מהנתבעות. 12. הנתבעות שילמו לתובע דמי נסיעות כדין. התובע לא המציא כל ראיה לכך שדמי הנסיעות היו בחסר. 13. התובע לא היה זכאי להפרשות לפנסיה. 14. לתובע שולמו דמי מילואים והונפק לו תלוש שכר בגין התשלום עבור חודש 8/12. לתובע נשלחה המחאה, אשר על גבה קיים אישור כי נפרעה בתאריך 16.8.12. 15. התובע עבד בנמל קיסריה 3 ימים בלבד, אז דרש מזמין העבודה להפסיק לשבצו. ההנחיה לבצע את העבודה בקיסריה בעמידה ניתנה לתובע ע"י מזמין העבודה. התובע סירב למקומות עבודה חלופיים שהוצעו לו ע"י הנתבעת מס' 2. 16. התובע התפטר מעבודתו ביום 19.9.10. 17. עבודה של בודק ביטחוני אינה יכולה להתבצע בישיבה. לתובע סופק כיסא בעמדת השמירה, עליו יכול היה לשבת כשלא היו מבקרים. התובע דרש לבצע את עבודתו בישיבה. 18. התובע הוא זה שבחר להתפטר מעבודתו, ועל כן אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: רצף תעסוקתי - 19. לטענת התובע קיים רצף תעסוקתי בעבודתו אצל הנתבעות. 20. בפס"ד ע"ע 410/06 המל"ל נ' ראיד פאהום ניתן ביום 2.11.08 נקבעו המבחנים על פיהם יקבע מיהו מעסיקו של העובד - המשתמש או חברת כח אדם, כדלקמן - "נקודת המוצא היא שיש לכבד את ההסדר ולהכיר במעמדו של הקבלן - הוא המעסיק הפורמלי - כמעסיק האמיתי, אלא אם הוא נוגד את החוק, או שאין הוא עולה בקנה אחד עם "כללי המשחק" המקובלים לסוג זה של העסקה. הכרה במשתמש כמעסיק האמיתי אינה דבר המובן מאליו והיא זקוקה למטען מספיק של אינדיקציות עובדתיות ומשפטיות אשר יטו את הכף לכיוון זה. במסגרת דיוננו כאן ננסה לאפיין מספר "כללי משחק" הנוגעים להעסקת עובדים באמצעות חברת כוח אדם אשר על פיהם תיבחן השאלה מיהו מעסיקו של העובד - האם הוא קבלן כח האדם או המשתמש. אין צורך לאמר שרשימת כללים אלה אינה ממצה וגם משקלם היחסי של הכללים אינו שווה. בסופו של דבר תיקבע התוצאה המשפטית על ידי שקלולם של כל הגורמים הרלבנטים בנסיבות כל עניין הנדון על ידי בית הדין. מאפייני יחסי עובד-מעביד - תנאי מוקדם לבחינת השאלה האם נרקמו יחסי עובד-מעביד בין העובד למשתמש בניגוד להסכם המשולש הוא האם, במקרה הנתון, מתקיימים המאפיינים המקובלים לזיהוי המעסיק כפי שנקבעו בפסיקה... כיצד ראו הצדדים את ההסדר, בידי מי הכח לפטר, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קובע את תנאי שכרו ועוד ... במתכונת של העסקה משולשת באמצעות קבלן כח אדם, בדרך כלל מתקיימים מאפיינים אלה, כולם או מקצתם, בין המשתמש לעובד שהרי תכלית ההסדר הוא שהעובד ישתלב במקום העבודה של המשתמש. יש להדגיש כי קיומם של מאפיינים המעידים על יחסי עובד - מעביד בין העובד למשתמש הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק. ... מסגרת החוק - מאז שנת 1996, קיים חוק מיוחד המסדיר את העסקתם של עובדים באמצעות קבלני כח אדם...הוראות החוק מחייבות וכל בחינה של הסדר העסקת עובדים באמצעות קבלן כח אדם חייבת להתייחס לקיומם של התנאים הקבועים בחוק. ככל שבמקרה מסויים מועסק עובד חברת כח אדם אצל משתמש בלא שהתקיימו התנאים הקבועים בחוק, כך תיטה הכף אל עבר המסקנה כי, בפועל, מועסק העובד על ידי המשתמש. זמניות - ביסוד השיטה של העסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם ניצבת המטרה הבסיסית של העמדת כח אדם לרשות המשתמש באופן זמני... ביטוי מובהק לעקרון הזמניות ניתן למצוא בהוראת סעיף 12א' לחוק...העיקרון המונח ביסודו של החוק תקף והוא מצביע על מרכיב הזמניות בהעסקת עובד באמצעות חברות כח אדם, מרכיב שממנו לא ניתן להתעלם. מרכיב זה יכול להוביל למסקנה שבמקרה של סטיה ניכרת מהעיקרון הטמון בהוראת סעיף 12א' לחוק - ובהתקיים שאר התנאים הנוגעים לעניין - ניתן לפסוק כי עובד של חברת כח אדם הפך לעובד של המשתמש תוך התייחסות למרכיב הזמן. יציבות מול תחלופה - עקרון הזמניות המונח ביסוד העסקת עובדים באמצעות קבלני כח אדם משרטט מודל לפיו חברת כוח האדם היא המעסיק הקבוע והיציב בעוד המשתמש הוא הגורם המתחלף... עם זאת ישנם מצבים בהם עקרון זה נשכח...אכן, להעסקת עובדים באמצעות חברות כוח אדם יש מסגרת וגבולות ומשעה שאלה נפרצים ונשכחים עקרונות הבסיס, תיבחן מתכונת העסקתו של עובד על פי המצב שנוצר בפועל ואפשר שייקבעו יחסי עובד - מעביד בשונה מן המתכונת שנקבעה בין הצדדים מלכתחילה. ... אמת או מראית עין - הסדר של העסקת עובד על ידי משתמש באמצעות חברת כוח אדם חייב להיות אמיתי, היינו - לשם השגת המטרה האמתית לשמה נועדה ההעסקה... הגינות, תום לב ותקנת הציבור - ההגינות ועקרון תום הלב הנמצאים בליבת יחסי עבודה - כמו גם השמירה על תקנת הציבור - מחייבים שהעסקת עובד על ידי חברת כוח אדם לא תהא נגועה בניצול של העובד או בפגיעה בלתי סבירה בשכרו ובתנאי העסקתו... שמירה על משטר הסכמים קיבוציים ועל מעמדם של ארגוני עובדים - כלל הוא שהסדר העסקה של עובד באמצעות חברת כוח אדם חייב לשמור לא רק על שכרו ותנאי עבודתו של העובד אלא גם - ולא פחות חשוב - על מעמדם של הסכמים קיבוציים הנוגעים לדבר ועל מעמדם של ארגוני עובדים. רשימה זו של מאפיינים על פיהם תבחן מערכת היחסים המשולשת של העסקת עובד באמצעות חברת כח אדם אינה ממצה ואינה סגורה. ייתכנו מקרים בהם יתקיימו מאפיינים נוספים שייבחנו, כגון - מידת השתלבותו של העובד אצל המשתמש וייתכנו מקרים בהם לא יתקיימו בהכרח כל המאפיינים שנזכרו. גם משקלם היחסי של המאפיינים אינו שווה והמסקנה הסופית תיקבע תוך שקלול כל הגורמים הנוגעים לדבר בנסיבות כל עניין." (הדגשות אינן במקור - א.ק.) 21. במקרה הנוכחי התובע הועסק ע"י הנתבעת מס' 1, שהינה חברת כח אדם, כשומר אצל הנתבעת מס' 2 באתר איטונג בפרדס חנה. אמנם, מנהלו הישיר של התובע במהלך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעות, היה מר רחמים יצחק, אשר עובד בנתבעת מס' 2. אולם, בהסכם משולש אין זה חריג כי עובד המשתלב במקום העבודה של המשתמש, יפעל בהתאם להנחיות הממונים עליו אצל המשתמש, ובמקרה זה מר רחמים יצחק. אין בכך בכדי להעיד על יחסי עובד-מעביד בין העובד לבין המשתמש. התובע הועסק ע"י הנתבעת מס' 1 באופן זמני, במשך תקופה של 7 חודשים. בתאריך 1.5.10 התובע עבר לעבוד אצל הנתבעת מס' 2. התובע המשיך לעבוד במשך ארבעה חודשים בלבד באותו מקום עבודה, באתר איטונג בפרדס חנה, אולם, לאחר סיום ההתקשרות של הנתבעת מס' 2 עם חברת איטונג בסוף חודש 8/10, עבר התובע לעבוד בנמל קיסריה, ולאחר טענותיו על הפרת חוק עבודה בישיבה בנמל קיסריה, עבר לעבוד בנחל תנינים. התובע לא הוכיח כי העסקתו באמצעות הנתבעת מס' 1 הייתה למראית עין, או הייתה בניגוד לעקרון תום הלב וחובת ההגינות, תוך ניצולו ופגיעה בשכרו ותנאי העסקתו. 22. אשר על כן, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה, מעסיקתו של התובע בתקופה מיום 6.10.09 ועד ליום 30.4.10, הייתה הנתבעת מס' 1, שהינה כאמור חברת כח אדם, וכי החל מיום 1.5.10 ועד ליום 9.10.10, הועסק התובע ע"י הנתבעת מס' 2, שהינה חברת שמירה. 23. סעיפים 12א(ג) ו- (ד) לחוק קבלני כוח אדם קובעים כדלקמן - "(ג) הועסק עובד כאמור אצל אותו מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים...ייחשב העובד כעובד המעסיק בפועל... (ד) נחשב עובד של קבלן כוח אדם כעובדו של המעסיק בפועל כאמור בסעיף קטן (ג), יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל." היינו, בהתאם להוראות סעיף 12א הנ"ל, עובד קבלן כוח אדם אשר הועסק ע"י מעסיק בפועל בטרם חלוף תקופה של תשעה חודשים, בדומה למקרה שבפנינו, יחושב הוותק שלו מיום תחילת העסקתו אצל המעסיק בפועל. 24. אשר על כן, לאור הפסיקה והחקיקה כאמור, לא קיים רצף תעסוקתי בעבודתו של התובע אצל הנתבעות. כמו כן, בהתחשב בתקופות העסקתו של התובע אצל כל אחת מהנתבעות - 7 חודשים אצל הנתבעת מס' 1, ו- 5 חודשים אצל הנתבעת מס' 2, הרי שדין תביעותיו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה - להידחות בזאת, מאחר והתובע ולא השלים שנת עבודה רצופה אצל אף אחת מהנתבעות. תחולת ההסכם הקיבוצי בענף חברות כח אדם מחודש 2/04 - 25. סעיף 13(א) לחוק קבלני כוח אדם קובע, כי במקום עבודה בו קיים הסכם קיבוצי, יחול ההסכם גם על עובדי קבלן כוח אדם המועסקים באותו מקום. סעיף 13(ג) לחוק קבלני כוח אדם קובע, כי סעיף קטן (א) לא יחול לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח אדם מוסדרים בהסכם קיבוצי כללי. 26. בהסכם הקיבוצי הכללי בענף חברות כח אדם שנחתם בחודש 2/04, בסעיף 4.1 להסכם נקבע, כי ההסכם יחול על כל העובדים בחברות כ"א למעט העובדים במחשוב וכו', ובסעיף 4.3 נקבע כי ההסכם יחול על כל עובדי חברות כ"א המוצבים אצל מעסיקים בפועל בסקטור העסקי. סעיף 5 להסכם הקיבוצי קובע כי, על חברות כ"א להציב עובדים אצל מעסיק בפועל רק לעבודה זמנית או תקופתית מטבעה, תוך פירוט התפקידים אשר ייחשבו כתפקידים זמניים. 27. בפס"ד ע"ע 131/07 גולדברג ואח' נ' אורטל שירותי כח אדם בע"מ ניתן ביום 13.5.09, נקבע כי בסעיף 5.2 להסכם הקיבוצי המפרט את התפקידים אשר הם בלבד ייחשבו כתפקידים זמניים לא מצוין תפקיד אבטחה, וכי יש לקרוא את סעיפים 4.1 ו- 5 להסכם הקיבוצי כמכלול אחד הקובע את תחולת ההסכם. היינו, שההסכם הקיבוצי חל על כל עובדי חברות כוח האדם, למעט המוזכרים בסעיף 4.1 ולמעט אלו שאינם משובצים בתפקידים זמניים כמפורט בסעיף 5.2 להסכם. עוד נקבע בפסה"ד הנ"ל, כי אין להגדיר תפקיד אבטחה כתפקיד זמני או תקופתי מטבעו. 28. התובע עבד בתפקידי אבטחה, ועל כן, בהתאם לפסיקה וסעיף 13 (א) לחוק קבלני כוח אדם, ההסכם הקיבוצי בענף חברות כ"א אינו חל עליו, אלא על הנתבעת מס' 1 היה להשוות את תנאי עבודתו לתנאי עבודתם של העובדים אצל הנתבעת מס' 2, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה מחודש 11/08. הפרשות לפנסיה - 29. לאור קביעתנו לעיל כי, על התובע חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, וכי על הנתבעת מס' 1 היה להשוות את תנאי עבודתו לתנאי עבודתם של עובדי הנתבעת מס' 2, בהתאם לסעיף 13(א) לחוק קבלני כ"א, הרי שבהתאם לסעיף 25.7 להסכם הקיבוצי בענף השמירה, מאחר והתובע היה מבוטח בביטוח פנסיוני בטרם תחילת העסקתו אצל הנתבעת מס' 1, הרי שהוא זכאי לביטוח פנסיוני בשיעור של 6% לאחר 3 חודשי עבודה, וזאת רטרואקטיבית מיום עבודתו הראשון. בהתאם לכך, על הנתבעת מס' 2 היה להמשיך את הביטוח הפנסיוני של התובע מיום תחילת העסקתו אצלה בתאריך 1.5.10. 30. אין מחלוקת, כי הנתבעות לא הפרישו תגמולים לקרן פנסיה לטובת התובע במהלך כל תקופת עבודתו. 31. שכרו הממוצע של התובע מחודש 10/09 עד חודש 9/10 עמד על סך של 3,283.333 ₪. זכויותיו הסוציאליות של התובע יחושבו על בסיס שכרו הממוצע כאמור. 32. לאור האמור, על הנתבעות היה להפריש לטובת התובע, מיום תחילת העסקתו אצל כל אחת מהן ועד למועד סיום עבודתו, גמולים לקרן פנסיה בסך של 197 ₪ לחודש (3,283.333* 6%). אשר על כן, על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע בגין הפרשות לפנסיה עבור התקופה מחודש 10/09 עד חודש 4/10. בסך הכל - סך של 1,379 ₪ (לפי 197 ₪ לחודש בגין 7 חודשים), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת מס' 1 להפריש את הגמולים לטובת התובע מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל. על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע בגין הפרשות לפנסיה עבור התקופה מחודש 5/10 עד תאריך 9.10.10. בסך הכל - סך של 985 ₪ (לפי 197 ₪ לחודש בגין 5 חודשים), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת מס' 2 להפריש את הגמולים לטובת התובע מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל. תוספת ענפית - 33. לאור העובדה, כי נדחתה טענתה של הנתבעת מס' 1 כאמור, כי על מערכת יחסי העבודה בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף חברות כ"א, והקביעה כי על הנתבעת מס' 1 היה להשוות את תנאי עבודתו של התובע לתנאי עבודתם של עובדי הנתבעת מס' 2, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, הרי שבהתאם לסעיף 9.1 להסכם הקיבוצי בענף השמירה, התובע זכאי לתשלום תוספת ענפית. 34. עפ"י סעיף 9.1 להסכם הקיבוצי כאמור, על הנתבעת מס' 1 היה לשלם לתובע תוספת ענפית בשיעור של 2.5% משכר המינימום ששולם לתובע מדי חודש. 35. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום תוספת ענפית בסך של 574.5 ₪ (3,283.3333* 2.5% * 7 חודשים). אולם, מאחר והתובע תבע בגין רכיב זה רק סך של 135 ₪, לפי תוספת ענפית בשיעור של 0.5%, אין באפשרות בית הדין לפסוק לטובתו סכום הגבוה מהסכום הנתבע. 36. אשר על כן, על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע תוספת ענפית. בסך הכל - סך של 135 ₪ לפי חישוב של 19.25 ₪ לחודש, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום שבו היה על הנתבעת לשלם לתובע את התוספת מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל. דמי נסיעות - 37. בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות מעביד בדמי נסיעות מיום 1.1.10, שיעור החזר הוצאות נסיעה לעובד ליום עבודה הינו עד לסך של 23.7 ₪. 38. בחודש 5/10 התובע עבד, בהתאם לתלוש השכר, 27 ימים, ושולמו לו דמי נסיעות בסך של 121 ₪ בלבד, המהווים כ- 4.5 ₪ ליום עבודה, סכום שאינו סביר לחלוטין. בדומה לכך, בחודש 6/10 התובע עבד 26 ימים, בחודש 7/10 עבד התובע 29 ימים, בחודש 8/10 עבד התובע 27 ימים ושולמו לו דמי נסיעות בסך של 121 ₪ בלבד מדי חודש. בחודש 9/10 שולמו לתובע דמי נסיעות בסך של 62.9 ₪ בלבד עבור 21 ימי עבודה, ובחודש 10/10 לא שולמו לתובע דמי נסיעות כלל עבור 2 ימי עבודה. אין ספק כי בחודשים 5/10 - 10/10 שולמו לתובע דמי נסיעות בחסר, בהתחשב במספר ימי העבודה מדי חודש ובהוראות צו ההרחבה כאמור. 39. הנתבעת מס' 2 לא הוכיחה כי התובע הוסע למקום עבודתו וחזרה על חשבונה, ו/או כי שולמו לתובע החזרי נסיעות בגין ימי עבודתו מעבר למפורט בתלושי השכר, ו/או כי קיים כרטיס חודשי חופשי מוזל לנסיעה בתחבורה ציבורית מביתו של התובע למקום העבודה ובחזרה. 40. על אף, שבהתאם לצו ההרחבה התובע זכאי להחזר נסיעות בגין יום עבודה גבוה מהסכומים שנתבעו על ידו, הרי שאין אפשרות לפסוק לו סכומים הגבוהים מהסכומים שנתבעו בגין רכיב תביעה זה. יש לציין ולהדגיש כי בחודש 10/10, מצוין בתלוש שכרו של התובע כי עבד יומיים בלבד, ולא 3 ימים כטענתו. התובע המציא לבית הדין דו"חות נוכחות אותם הגיש מדי חודש לנתבעת מס' 2, בהם מפורטים ימי ושעות עבודתו, כמו גם האתר בו עבד מדי יום. מדו"ח הנוכחות של התובע לחודש 10/10 עולה, כי התובע עבד בנחל תנינים בימים 1.10, 2.10 (ימים שישי - שבת), ו- 9.10 (יום שבת). ימי העבודה כאמור תואמים את טענות הצדדים, כי בחודש 10/10 עבד התובע בסופי שבוע בלבד בנחל תנינים. אשר על כן, אנו מקבלים את רישומי התובע כמפורט בדו"חות הנוכחות שהעביר לנתבעת מס' 2, באשר לימי עבודתו בחודש 10/10. 41. לפיכך, על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע דמי נסיעות כמפורט להלן - - בגין חודש 5/10 - סך של 280 ₪. - בגין חודש 6/10 - סך של 280 ₪. - בגין חודש 7/10 - סך של 280 ₪. - בגין חודש 8/10 - סך של 280 ₪. - בגין חודש 9/10 - סך של 379 ₪. - בגין חודש אוקטובר - סך של 60 ₪. סה"כ על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע החזר נסיעות בסך של 1,559 ₪. על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את דמי הנסיעות כמפורט לעיל, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום שהיה על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את דמי הנסיעות מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל. דמי מילואים - 42. בחודש 4/10 יצא התובע לשירות מילואים. 43. ממסמך שנשלח מהמוסד לביטול לאומי אל התובע עולה, כי בתאריך 4.7.10 שילם המל"ל לנתבעת מס' 1 , אשר הייתה מעסיקתו של התובע בתקופה הנ"ל, סך של 1265 ₪. 44. מתלוש שכר לחודש 4/10 עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע דמי מילואים בסך של 791 ₪ בלבד. 45. לאחר הגשת התביעה דנן, טענה הנתבעת מס' 1, כי התובע אכן זכאי להפרש בגין ימי מילואים בסך של 474 ₪, והנפיקה לתובע תלוש שכר עבור חודש 8/12 ושלחה לטענתה המחאה בהתאם. 46. התובע טען כי לא קיבל את ההמחאה. 47. הנתבעת המציאה לבית הדין עותק מההמחאה, כאשר על גב ההמחאה קיים אישור, כי ההמחאה נפרעה בתאריך 16.8.12. 48. לאור האמור, טענת התובע כי לא קיבל את התשלום הנ"ל מהנתבעת מס' 1 בגין ימי המילואים, תמוהה לחלוטין! ונדחית בזאת. 49. לפיכך, דין רכיב תביעה זה - להידחות בזאת. שעות לילה - 50. התובע טען בכתב תביעתו כי במהלך עבודתו אצל הנתבעות עבד שעות לילה רבות ולא שולם לו תגמול בהתאם. 51. התובע לא פירט את הימים והשעות בהם, לטענתו, עבד שעות לילה ולא קיבל גמול בהתאם להסכם הקיבוצי בענף השמירה, ואף לא כימת רכיב תביעה זה. 52. אשר על כן, דין רכיב התביעה הנ"ל - להידחות בזאת. פדיון חופשה שנתית - 53. מתלושי שכרו של התובע עולה, כי עבד בממוצע במהלך התקופה מחודש 10/09 עד חודש 9/10, 25 ימים בחודש. היינו, 6 ימים בשבוע. 54. לאור האמור, ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, התובע זכאי ל- 12 ימי חופשה בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעות, 7 ימי חופשה מהנתבעת מס' 1 בגין תקופת עבודתו אצלה, ו- 5 ימי חופשה מהנתבעת מס' 2 בגין תקופת עבודתו אצלה. 55. עפ"י תלושי השכר של התובע, בתקופת עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 הוא עבד בהיקף משרה בשיעור של 79%, ובתקופת עבודתו אצל הנתבעת מס' 2 הוא עבד בהיקף משרה בשיעור של 89%. 56. שכר המינימום היומי לעובד 6 ימים בשבוע בתקופה הרלוונטית לתביעה זו עמד על סך של 154 ₪. 57. לפיכך, התובע היה זכאי לפדיון חופשה שנתית מהנתבעת מס' 1 בגין 7 ימים בסך של 851.62 ₪ (154 ₪ שכר מינימום ליום * 79% היקף משרה * 7 ימי חופשה). בחודש 11/10 שילמה הנתבעת מס' 1 לתובע פדיון חופשה שנתית בסך של 829.4 ₪. אשר על כן, על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע הפרש פדיון חופשה שנתית בסך של 22.22 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.5.10 ועד מועד התשלום בפועל. 58. כמו כן, התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית מהנתבעת מס' 2 בסך של 685.3 ₪ (154 ₪ שכר מינימום יומי * 89% היקף משרה * 5 ימי חופשה). בחודש 11/10 שילמה הנתבעת מס' 2 לתובע פדיון חופשה שנתית בסך של 547 ₪. לפיכך על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע הפרש פדיון חופשה שנתית בסך של 138.3 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.10 ועד מועד התשלום בפועל. נסיבות סיום יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבעת מס' 2 - 59. התובע טוען כי לא שובץ לעבודה ע"י הנתבעת ולמעשה פוטר מעבודתו, ללא מתן הודעה מוקדמת, מאחר והתלונן על כך כי הנתבעת מס' 2 הפרה את הוראות חוק עבודה בישיבה. 60. הנתבעת טענה, כי התובע התפטר מעבודתו בתאריך 19.9.10. לטענת הנתבעת, לאחר שמזמין העבודה בנמל קיסריה דרש שלא לשבץ יותר את התובע לעבודה, הוצעו לתובע עבודות באתרים אחרים, אולם הוא סירב. 61. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי עבודת בודק ביטחוני אינה יכולה להתבצע בישיבה, לתובע סופק כיסא עליו יכול היה לשבת כשאין מבקרים, אולם התובע דרש לבצע את כל עבודתו בישיבה, ועל כן, התקבלה הנחיה ממזמין העבודה להפסיק לשבצו לעבודה, מאחר ואינו מוכן לבצע את העבודה בעמידה. 62. בניגוד לאמור, בתצהירו טען מנהלו הישיר של התובע בנתבעת מס' 2, מר רחמים יצחק, כי התובע לא ביצע תפקידו כנדרש, התווכח והפקיר את עמדת השמירה, ועל כן, ביקש מזמין העבודה בנמל קיסריה להפסיק לשבצו לעבודה. בסעיף 15 לתצהירו טוען מר רחמים, כי סיכם עם התובע שימשיך לעבוד במהלך סופי השבוע באתרים של רשות הטבע והגנים, עד שימצא לו מקום חדש לעבוד בו, אולם מספר ימים לאחר מכן, בתאריך 19.9.10 הודיע התובע על הפסקת עבודתו. בסעיף 20 לתצהירו טוען מר רחמים, כי במהלך עבודתו בנמל קיסריה לא הלין התובע על כך שנאסר עליו לשבת, אלא לאחר הפסקת שיבוצו לעבודה שם, ועל כן לא ידע על כך דבר. 63. בעדותו בביה"ד נשאל מר רחמים, על כך שבשיחה טלפונית שהתקיימה בינו לבין התובע בתאריך 5.9.10, בעת שעבד בנמל קיסריה, אמר שהתובע אינו יכול לשבת על כיסא וכי "זה לא נראה טוב לדעתך". מר רחמים השיב - "לא "לדעתי", אין דעתי! דעתי לא קובעת בנקודה הזאת. דעת מנהל האתר כן קובעת. " (ראה פרוטוקול דיון מיום 4.9.12 עמ' 17). 64. מתמלול השיחה הטלפונית בין מר רחמים לבין התובע שנערכה ביום 5.9.10, במהלך עבודתו של התובע בנמל קיסריה, עולה כי התובע התלונן בפני מר רחמים על כך שאין לו אפשרות לשבת על כיסא כשאין מבקרים, ומר רחמים עונה בתגובה - "למה אתה צריך לשבת על כיסא?" (ראה עמ' 3). בהמשך אומר מר רחמים - "לא לא, לשבת על כסא זה לא נראה טוב...אתה לא תשב על כסא. אתה תשב על הבטון שמה." (ראה עמ' 4-5). 65. קיימות סתירות מהותיות כמפורט לעיל, בגרסאותיו השונות של מר רחמים בכל הנוגע לתלונותיו של התובע באשר להפרת חוק העבודה בישיבה, אשר מעלות ספק רב באמינותו ומהימנותו. 66. כמו כן, מר אשחר בצר, מנהל סניף עפולה בנתבעת מס' 2, העיד בביה"ד, כי הנתבעת מס' 2 פועלת בהתאם להנחיות ודרישות הלקוח, וכי במקרה של נמל קיסריה נדרשו המאבטחים לבצע עבודתם בעמידה. משנשאל מר בצר ע"י ביה"ד מה קורה כאשר אנשים לא מגיעים לנמל, ענה - "אני משיב שלא יודעים מי מתצפת על המקום..." מר בצר הוסיף והעיד כי - "אנחנו מקבלים הנחיות מהמשטרה...אנחנו מקבלים הנחיות לפי דרישות הלקוח... נתנו לך זמן לאכול ויכולת לעשות זאת בישיבה." (ראה פרוטוקול דיון מיום 4.9.12 עמ' 14-15). 67. אשר על כן, אנו קובעים, כי מהראיות והעדויות בתיק זה עולה שהנתבעת מס' 2 לא סיפקה לתובע כיסא, עליו יוכל לשבת במהלך עבודתו כשלא מגיעים מבקרים לנמל קיסריה. אמנם, כטענת הנתבעות, אכן אין אפשרות שהתובע יבצע עבודתו כמאבטח בישיבה, ויבדוק את תיקיהם וגופם של הנכנסים לנמל קיסריה בעודו ישוב על כיסא. יחד עם זאת, אין שום מניעה כי התובע ישב על כיסא כשלא מגיעים מבקרים לאתר. העובדה, כי מזמין העבודה ו/או מנהל האתר בנמל קיסריה קבע, כי אין אפשרות לספק לשומרים במקום כיסאות על מנת שיוכלו לשבת כשאין מבקרים, בכדי להפחית כהוא זה מאחריותה של הנתבעת מס' 2, לפעול בהתאם להוראת סעיף 2 לחוק עבודה בישיבה, הקובע מפורשות, כי על המעביד להעמיד לרשותו של עובד מושב, ולא למנוע מעובד ישיבה במהלך העבודה, "אלא אם כן הוכיח המעביד שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה." כאמור לעיל, הנתבעת מס' 2 לא השכילה להוכיח טענתה, כי אין אפשרות שהתובע ישב במהלך עבודתו כשומר בנמל קיסריה כשאין מבקרים המגיעים לאתר. 68. לפיכך, אנו קובעים כי הנתבעת מס' 2 הפרה את חוק עבודה בישיבה. ראוי לציין ולהדגיש כי מדו"ח הנוכחות שהמציא התובע לנתבעת מס' 2 עבור חודש 9/10, וממכתבו של התובע לנתבעת מס' 2 מיום 19.9.10, עולה באופן מפורש כי התובע עבד בנמל קיסריה 3 ימים, בין התאריכים 3/9 - 5/9, ואז לאחר הפסקה של 4 ימים בהם לא עבד כלל בתאריכים 6/9- 9/9, ועבודה של יומיים בנחל מערות, חזר התובע לעבוד בנמל קיסריה מתאריך 12.9 עד לתאריך 21.9 (9 ימי עבודה נוספים). האמור לעיל עומד בסתירה לטענת הנתבעת מס' 2, כאמור בתצהיריהם של מר רחמים ומר אשחר כי, לאחר 3 ימי עבודה בלבד בנמל קיסריה, הופסק שיבוצו של התובע בנמל קיריה בהתאם לדרישת המזמין. 69. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת חוק עבודה בישיבה בסך של 10,000 ₪, וזאת לאור תקופת העבודה הקצרה יחסית שעבד בנמל קיסריה ללא אפשרות לשבת על כיסא בזמן העבודה. 70. מתמלול שיחה שנייה שנערכה בין התובע לבין מר רחמים, עולה כי מר רחמים אינו מציע לתובע עבודה באתר אחר במקום נמל קיסריה. לטענתו של מר רחמים, אין לו מקום אחר לשבץ את התובע לעבודה, למעט עבודה בנחל תנינים בסופי שבוע. בניגוד לטענת הנתבעת מס' 2 ומר רחמים בתצהירו ובעדותו, בשיחה הטלפונית הנ"ל התובע אינו מסרב להצעות עבודה חלופיות, לרבות לא עבודה בסופי שבוע בנחל תנינים, אלא מסכים לבקשתו של מר רחמים להמתין עד שימצא לו מקום עבודה חלופי. 71. לפיכך, אנו קובעים, כי הנתבעת מס' 2 לאחר שנדרשה להפסיק את שיבוצו של התובע בנמל קיסריה ע"י מזמין העבודה, לאור תלונותיו של התובע על הפרת חוק עבודה בישיבה ודרישתו כי תינתן לו אפשרות לשבת כשאין מבקרים, לא הציעה לתובע מקומות עבודה חלופיים, ולאחר שיבוצו של התובע בחודש 10/10 בשני סופי שבוע לעבודה בנחל תנינים, לא שובץ התובע לעבודה. על כן, למעשה התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת. 72. טענת הנתבעת מס' 2 כי התובע התפטר מעבודתו כאמור במכתבו מתאריך 19.9.10 - דינה להידחות בזאת. במכתבו הנ"ל התובע מציין, כי לא שולמו לו מלוא דמי הנסיעות להם הוא זכאי בגין חודשים 5/10 - 9/10, וכי לא הופרשו לטובתו תגמולים לפנסיה על אף שהיה מבוטח בביטוח פנסיוני עוד לפני תחילת העסקתו. התובע אפשר לנתבעת לתקן את האמור ולשלם לו את המגיע לו, שאם לא כן, הוא יתפטר מעבודתו בתאריך 15.10.10. לאור העובדה, כי הנתבעת מס' 2 לא מצאה לתובע מקום עבודה חלופי במקום עבודתו בנמל קיסריה, אשר הופסקה לאור תלונותיו על הפרת חוק עבודה בישיבה, למעט עבודה בסופי שבוע בלבד בנחל תנינים, ולאור העובדה כי התובע לא שובץ כלל לעבודה כבר מתאריך 9.10.10, הרי שאין לקבל את הטענה כי התפטר מעבודתו, כאשר למעשה, אי שיבוצו לעבודה על ידי הנתבעת מס' 2 מהווה פיטורים. 73. אשר על כן, על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת בגין 5 ימים, עבור תקופת העסקתו אצל הנתבעת מס' 2, בסך של 685.3 ₪ (154 ₪ שכר מינימום ליום * 89% היקף משרה * 5 ימים), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.10 ועד מועד התשלום בפועל. 74. בנוסף, לאור תלונותיו של התובע על הפרת חוק עבודה בישיבה הן בפני מנהלו הישיר בנתבעת מס' 2, מר רחמים, והן בפני מנהל האתר בנמל קיסריה, הוא לא שובץ לעבודה במשך 4 ימים, מיום 6/9 עד ליום 9/9. בהתאם לסעיף 9.4 להסכם הקיבוצי בענף השמירה, עובד שלא שובץ לעבודה מסיבות שאינן תלויות בו, זכאי לתשלום שכר עבודה מלא. מעיון בדו"ח הנוכחות שהמציא התובע לנתבעת מס' 2 בחודש 9/10, עולה כי התובע עבד בנמל קיסריה מהשעה 8 עד השעה 17. על כן, התובע זכאי בגין כל יום עבודה, בניכוי 1/2 שעה הפסקה, לסך של 178.5 ₪ (20.7 ₪ * 8 שעות עבודה + 20.7 ₪ * 125% * 0.5 שעה). לפיכך, על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע שכר עבודה בגין 4 ימים עבודה בחודש 9/10 סך של 714 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד מועד התשלום בפועל. לסיכום - 75. על נתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: א. הפרשות לפנסיה - עבור התקופה מחודש 10/09 עד חודש 4/10 בסך של 1,379 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת מס' 1 להפריש את הגמולים לטובת התובע מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל, כמפורט לעיל. ב. תוספת ענפית - בסך של 135 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום שבו היה על הנתבעת לשלם לתובע את התוספת מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל, כמפורט לעיל. ג. הפרש פדיון חופשה שנתית - בסך של 22.22 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.5.10 ועד מועד התשלום בפועל, כמפורט לעיל. יש לשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו לעיל תוך 30 יום מהיום. על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: א. הפרשות לפנסיה - עבור התקופה מחודש 5/10 עד תאריך 9.10.10 סך של 985 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת מס' 2 להפריש את הגמולים לטובת התובע מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל, כמפורט לעיל. ב. דמי נסיעות, כמפורט להלן - - בגין חודש 5/10 - סך של 280 ₪. - בגין חודש 6/10 - סך של 280 ₪. - בגין חודש 7/10 - סך של 280 ₪. - בגין חודש 8/10 - סך של 280 ₪. - בגין חודש 9/10 - סך של 379 ₪. - בגין חודש אוקטובר - סך של 60 ₪. סה"כ על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע החזר נסיעות בסך של 1,559 ₪. על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את דמי הנסיעות כמפורט לעיל, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה מיום שהיה על הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את דמי הנסיעות מדי חודש בחודשו ועד למועד התשלום בפועל. ג. הפרש פדיון חופשה שנתית - בסך של 138.3 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.10 ועד מועד התשלום בפועל. ד. פיצוי בגין הפרת חוק עבודה בישיבה בסך של 10,000 ₪. יש לשלם את הסכום הנ"ל תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. ה. דמי הודעה מוקדמת בגין 5 ימים, עבור תקופת העסקתו אצל הנתבעת מס' 2, בסך של 685.3 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.10 ועד מועד התשלום בפועל. ו. שכר עבודה - בגין 4 ימים עבודה בחודש 9/10 בסך של 714 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.10 ועד מועד התשלום בפועל. יש לשלם את הסכומים שנפסקו לעיל תוך 30 יום מהיום. 76. כמו כן, על הנתבעות ביחד ו/או כל אחת לחוד לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪. צבאמילואים