קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום הפרש שכר עבודה: .1א. ביום 19.8.93הגיש התובע לבית הדין תביעה כנגד הנתבעים (חברה בע"מ ומנהלה) לתשלום הפרש שכר עבודה בסך 260, 7ש"ח, הוצאות נסיעה בסך 600ש"ח ופדיון חופשה בסך 960שח והכל בצירוף פיצויי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית. ב. בכתב התביעה נטען, כי התובע עבד אצל הנתבע, דנמר בע"מ, מיום 1.11.92עד יום 15.4.92(צ'ל 18.4.96והתובע תיקן זאת בדיון שהתקיים ביום 26.1.94, עמ' 1לפרוטוקול שורה 15) ובשכר של 500, 2ש"ח לחודש. עפ"י כתב התביעה, קיבל התובע על חשבון שכרו סך 490, 6ש"ח מתוך 750, 3ש"ח שהיה עליו לקבל, ולפיכך עתר לחיוב הנתבעים בתשלום ההפרש בסך 260, 7ש"ח. ג. בכתב ההגנה כפר הנתבע 2, ביריבות שבינו לבין התובע וביקש למחוק או לדחות התביעה כנגדו. הנתבעים טענו כי התובע החל לעבוד בחברה מיום 1.12.92בשכר חודשי של 300, 2ש"ח בצירוף הוצאות נסיעה. לטענת הנתבעים, בחודש 11/92התובע רק בא למפעל הנתבעות כדי ללמוד העבודה ולהתרשם מאופיה ורמתה, ולכן לא הובטח ולא מגיע לו שכר בגין חודש זה. עוד טענו הנתבעים כי סה"כ שכרו של התובע צריך היה להיות 382, 10ש"ח, ומאחר שקיבל 780, 7ש"ח כמפורט בשולי הנספח לתביעה, הגיעה לו יתרת שכר בסך 602, 2ש"ח, ובניכוי דמי שיחת טלפון לחו"ל שקיים ממשרדי הנתבע, יתרת החוב עמדה על 557, 2ש"ח. הנתבעים גרסו שגם מסכום זה יש לקזז בגין הנזקים שגרם להם התובע שהתפטר על ...... ללא מתן הודעה מוקדמת. עוד גרסו הנתבעים בכתב הגנתם, כי מאחר שהועסק 4.5חודשים בלבד, אין התובע זכאי לחופשה כלל. .2העידו בפני התובע, העד דימיטרי מטעם התובע והנתבע (שהוא מנהל הנתבעת), והוגשו מסמכים שונים כמוצגי ראיות מטעמם. .3לאחר ששמעתי העדויות וסיכומי ב"כ הצדדים ועיינתי במוצגים השונים, הנני קובעת כדלקמן: א. התביעה כנגד הנתבע יוסף בהגן - נדחית מחוסר עילה והיעדר יריבות. התובע הועסק על ידי הנתבעת דנמר בע"מ ולא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבע יוסף בהגן. התובע לא טען ל"הרמת מסך" כלפי הנתבע ולא הובאה כל ראיה לפיה יש לעשות כן, ולפיכך התביעה כנגד נתבע זה נדחית. ב. הנני קובעת כי המוצג ת/ 1הינו הסכם מחייב בין שני צדדים: הנתבעים ומשרדי הקליטה (בשם ממשלת ישראל ומדינת ישראל). עפ"י ת/ 1התחייבה הממשלה לסייע לנתבעת בהעסקתו של התובע כמצוין, על ידי מתן הקצבה כספית בסך 500, 29ש"ח עבור העסקת התובע על ידי הנתבע מיום 1.11.92ועד יום 31.10.93ובתנאי שהנתבעת תשלם לתובע שכר והטבות סוציאליות כחוק (ללא הגדרת סכום המשכורת - א.ע.) ובסכום שלא יפחת מ- 500, 5ש"ח בתקופה של שנת העסקה כאמור לעיל. מכאן שמשרד הקליטה התחייב ליתן לנתבעת סיוע כספי בתשלום שכרו של התובע שיועסק על ידה, אולם לא הוגדרו תנאי ההעסקה, היקף המשרה וגובה המשכורת שתשולם לתובע על ידי הנתבעת. בהסכם ת/ 1הוגדרו זכויות וחובות הדדיות של הנתבעת ושל משרד הקליטה. בשולי ההכם חתם התובע אך ורק על הצהרה כדלקמן: "תנאי העסקתי על ידי המוסד הקולט (קרי הנתבעת - א.ע.) הובאו לידיעתי". לפיכך ייאמר כבר עתה שמן המסמך ת/ 1אין צומחת לתובע כל זכות או תביעה כספית כלפי הנתבעת, ומסמך זה מלמדנו רק את שנאמר לעיל. עם זאת, משהוברר כי הנתבעת היתה זכאית לסיוע כספי ממשרד הקליטה בגין העסקתו של התובע מיום 1.11.92כפי שהתחייבה, ומשהוצג תלוש שכר נ/ 1וכן המסמך ת/7, הנני מקבלת גירסתו של התובע לפיה הועסקעל ידי הנתעת עוד בחודש 11/92- כנכונה. גרסת הנתבעת כאילו בחודש 1/92התובע נע מחיפה לחולון רק כדי "ללמוד" העבודה ולהתרשם ממפעלה של הנתבע - אינה מהימה ונסתרת על ידי הראיות דלעיל. לפיכך, אני קובעת כי התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 4.11.92(כעולה מהמוצג נ/1) ועד יום 15.4.93}ראה בכתב התביעה (בטעות נרשם "15.4.92" במקום 15.4.93) וכן במוצג ת/ 8(נאמר כי התובע פוטר ביום 16.4.93) ובעדותו של התובע, עמ' 7שורה 24לפרוטוקול{. ג. אני קובעת כי משכורתו החודשית של התובע עמדה על סך 500, 2ש"ח לחודש (ברוטו) בצירוף החזר הוצאות נסיעה. ניתן ללמוד על כך מכתב התביעה ומעדות התובע שאמנם טען לשכר"יותר מ500, 2ש"ח) אך לא נקב בסכום מדוייק, ומכאן שלא הוכיח יותר מ- 500, 2ש"ח והן מניתוח תלושי השכר שהוגשו, וחישוב הסכומים הנקובים בהם על פי פירוט של שעות (הנתבע אמנם ניה להסביר בעדותו כי חישוב השכר הינו "גלובאלי" בהתאמה שנתית, אך ברור שלא כך יש לחשב משכורתו של שכיר המשולמת מדי חודש בחודשו ולא כ"ממוצע שנתי"). עוד אני קובעת כי הסך 500, 2ש"ח היה שכר ברוטו, ולפני ניכוי דמי הביטוח הלאומי, שכן מס הכנסה לא נוכה משכר התובע בהיותו עולה חדש. ד. התובע העיד כי בחודש 11/92נסע מחיפה לחולון בכל יום שבו עבד, ודמי הנסיעה היו "למעלה מ- 32ש"ח בכל יום". אמנם לא הובאה ראיה לדמי הנסיעה במדוייק, אולם הנתבעת שילמה לתובע בחודש 12/93דמי נסיעה בסך 15.80ש"ח ליום, ובאותו מועד כבר התגורר התובע ביבנה (ראה עמ' 3שורה 17לפרוטוקול). לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע החזר הוצאות נסיעה עבור חודש 11/92סך 30ש"ח ליום 13xימי עבודה ובסה"כ 390ש"ח. ה. התובע עבד 5.5חודשים ולא קיבל חופשה או פדיון חופשה. אני דוחה גרסת הנתבעת כאילו השכר שקיבל התובע - גילם בתוכו גם פדיון חופשה. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 550ש"ח. ו. באשר לתביעה להפרשי שכר: (1) הנתבעת לא שילמה לתובע שכר כלשהוא בגין עבודתו בחודש 11/92, ולפיכך הנני מחייבת אותה לשלם לו סך 300, 1ש"ח בגין חודש זה. (2) בכתב התביעה טען התובע כי קיבל על חשבון שכרו מהנתבעת 490, 6ש"ח. מהמוצגים ת/ 5ו- ת/ 6לא ניתן ללמוד מה הססכומים שקיבל מהנתבעת, שכן אלו דפי חשבון הבנק של התובע שבהם רשומים סכומים שונים ל"זכות" ול"חובה", אך אין ללמוד מהם מה הססכומים המלאים והמדוייקים שקיבל התובע מהנתבעת. (יש לציין שגם התאריכים הנקובים בתביעה אינם תואממים מועדי ההפקדות והזיכוי בדפי החשבון הנ"ל). גם ל"הסבריה" של ב"כ התובע בעמ' 2שורה 8לפרוטוקול ובעמ' 27שורה 18לפרוטוקול - אין כל תימוכין בראיות של ממש, והם נדחים בזאת. לאור האמור לעיל, ובהעדר ראיות טובות יותר מאלו שהובאו בפני, הנני קובעת כדלקמן: בגין החודשים דצמבר 92עד 15.4.93היה על הנתבעת לשלם לתובע סך 382, 10ש"ח כעולה מתלושי השכר ת/2, ת/3, ת/4, נ/ .4הנתבעת שילמה לתובע 490, 6ש"ח ולפיכך יתרת חובה בגין חודשים אלו עומדת על 892, 3ש"ח. ז. לאור האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת דנמר בע"מ לשלם לתובע הסכומים הבאים: (1) שכר חודש 11/92בסך 690, 1ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.12.92ועד יום 30.5.94(המועד בו קיבלה ב"כ התובע סך 557, 2ש"ח מהנתבעת, כאמור ב- נ/.7 (2) הפרשי שכר ונסיעות לחודשים 12/92עד 93/4בסך 892, 3ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.93ועד למועד התשלום בפועל. מהסכום המתקבל בחישוב האמור יש לנכות היתרה המתקבלת מהפחתת הסכום שנפסק בסעיף ז'(1) דלעיל מן הסך 557, 2ש"ח כשהיא משוערכת מיום 30.5.94ועד למועד התשלום בפועל. מאחר שכפי שנפסק לעיל התובע לא מסר פרטים מפורשים לגבי הסכומים שקיבל מהנתבעת על חשבון משכורת ועל חשבון נסיעות ומועדי התשלומים המדויקים, הרי שלא ניתן לצורך החישוב שנעשה בפסק דין זה (הן בסכומים לזכות התובע והן בסכומים שחושבו לזכות הנתבעת) להפריד בין סכומי השכר לסכומי הוצאות הנסיעה. לפיכך, אני קובעת כי אם יתרת התשלום שבה חויבה הנתבעת בסעיף ז'(2) סיפא לא תשולם תוך 15יום ממועד קבלת פסק דין זה, היא תשא פיצויי הלנת שכר כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. (3) פדיון חופשה בסך 550ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.93ועד לתשלום בפועל. ח. הנני מפחיתה פיצויי ההלנה על סכומי השכר שלא שולמו במועדם ומעמידה אותם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק, לאחר ששוכנעתי כי העיכוב בתשלום נבע ממחלוקת אמיתית וטעות כנה של הנתבעת בדבר הסכומים שעליה לשלם לתוע, וכן בשל העובדה שגם התבוע הציג נתונים לא מדוייקים וחסרים באשר לסכומים שקיבל ואשר היה עליו לקבל מהנתבעת. כמו כן התחשבתי בעובדה שהנתבעת לא היתה מיוצגת על ידי עו"ד אלא במועד הדיון האחרון והסיכומים, ואת הסכום שלטענתה לא היה שנוי במחלוקת, שלחה הנתבעת אל ב"כ התובע עוד לפני שהיתה מיוצגת כאמור. ט. לאור התוצאה אליה הגעתי כאמור ואופן ניהול התביעה, אין צו להוצאות.שכר עבודה