קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום על תכנון הנדסי: 1. זוהי תובענה על סך של 1,490,000 ₪ שעניינה דרישה לתשלום שכר עבודה עבור תכנון הנדסי. רקע עובדתי 2. התובעת, חברת דקר בנין והנדסה בע"מ, עוסקת במתן שירותי תכנון הנדסיים בפרוייקטים בתחום ההנדסה האזרחית. (להלן: "חברת דקר"). 3. הנתבעת מס' 1, חברת מטרו בילדרס, שותפות כללית, התקשרה בהסכם עם חברת מטרופוליטן טרנספורטיישן סולושנס (להלן: "MTS") לביצוע עבודות תכנון לפרוייקט הרכבת הקלה בתל-אביב. (להלן: "מטרו"; הפרוייקט"). 4. הנתבעות מס' 2 - 4 הן שותפות אצל הנתבעת מס' 1. 5. את הפרוייקט יזמה מדינת ישראל ולצורך ביצועו התקשרה עם חברת MTS"" דנן ובין השניים נחתם הסכם זיכיון אשר הגדיר את שלבי התכנון באופן מדוייק, ו - MTS התקשרה בהסכם העסקה עם מטרו. 6. בין התובעת דקר לנתבעת מס' 1 מטרו התקיים משא ומתן אודות התקשרות חוזית עם קבלן משנה אולם זה לא הגיע לידי חתימת חוזה. 7. הצדדים החליטו כי הנתבעת מס' 1, חברת מטרו, תועסק במקרה שכזה על פי שעות עבודה ובהתאם לחשבונות שיימסרו ע"י דקר למטרו. 8. דקר גורסת כי קיבלה תשלומים עבור עבודתה, קרי, בסך של 720,120 ₪, ואולם לא קיבלה מלוא שכרה, ולפיכך מוגשת התביעה דנא על סך של 1,490,000 ₪. 9. הנתבעת מטרו סבורה כי דקר קיבלה כל שכרה במלואו בסך של 720,120 ₪ ואף קיבלה שכר ביתר, בסך של 533,736 ₪, וזאת על פי הסכמות הצדדים אליהן הגיעו בתוך משא ומתן לקראת חתימת החוזה, אשר על פיו פעלו הצדדים ועל פיו שולמו התשלומים שחבה מטרו לדקר בסכום כולל של כ - 2,300,000 ₪. ראיות התובעת 10. מטעם התובעת העיד מר שמואל דקר בתצהירו ת/2 כי בסוף שנת 2006 זכתה מטרו בפרוייקט "הקו האדום" בתכנית הרכבת הקלה בתל אביב. 12. בחודש אפריל 2007 נרשמה שותפות בין מטרו, הנתבעת מס' 1, לבין השותפים הנתבעים מס' 2 - 4. 13. מטרו אמורה היתה לבצע עבודות התכנון בתוואי הרכבת הקלה, "הקו האדום". 14. דקר שעבדה קודם עם גורם אחר, חברת "מטרופוליטן טרנספורטיישן סולושנס בע"מ", נערכה לעבודה בהוסיפה עובדים, לדידו, בין - 25 ל - 45 עובדים, שכרה משרדים נוספים ועיכבה קבלת עבודות נוספות. 15. בין הצדדים הוסכם כי דקר תגיש חשבונות תקופתיים על פי בסיס המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, אשר התייחס לתעריפי משרד הביטחון, וזאת קודם לחתימת חוזה פורמאלי. 16. עוד, הוסכם, כי במידה שלא ייחתם חוזה פורמאלי תשלם מטרו על בסיס שעות עבודה שיושקעו בפועל בתכנון הפרוייקט. 17. עבודות מטרו היו בנושאים דלעיל: א. תכנון כבישים ותיעול; ב. תכנון מסילות; ג. תכנון מערך ה - DEPOT. ד. תיאום תכנון. 18. השכר שולם לא במלואו, קרי, עבור 16 חודשי עבודה ולא עבור 18 חודשים, שלפי חישובו מגיעים לתובעת בגין שרותי תיאום תכנון. 19. ביום 30.12.08 הודיעה MTS לדקר על הפסקת עבודה עקב העדר מימון לפרוייקט וביקשה כי דקר תגיש לה את חשבונותיה בגין העבודות שביצעה עד אותו מועד. 20. דקר העבירה חשבונותיה שטרם שולמו ל - MTS מימים 1.1.09 ו - 8.1.09. בין הצדדים התנהל משא ומתן ולפיכך תוקן חשבון מס' 232 מיום 8.1.09 והוחלף בחשבון מס' 249 מיום 11.11.09. 21. כן דורשת מטרו דמי עיכבון בשיעור של 10% מאחר, שלטענתה, הפרוייקט לא התחדש. כן הוסכם על הגדלות הסכומים הבסיסיים בשיעור של 8.8% כפיצוי חלקי על התמשכות הפרוייקט. על פי הטבלה שהכין, מגיע שכר נוסף לדקר בגין אלה בסך של 1,210,981 ₪. (ראה: טבלה נספח 14 לתצהיר - ת/2). 22. כאמור, לדידו, הוסכם כי באם לא ייחתם חוזה בין דקר למטרו זכאית דקר לשכר על פי שעות עבודה אשר הושקעו על ידה בפועל, על פי דיווח, דהיינו, סך של 1.587,231 ₪ בצירוף דמי מע"מ. 23. משלא נחתם חוזה, שלחה דקר למטרו חשבון בגין השעות הללו על פי מערכת ממוחשבת אשר אוספת את נתוני שעות העבודה של עובדיה. (ראה: נספח 15 לת/2; ונספח 6 לכתב התביעה). 24. מטרו טוענת בכתב הגנתה כי ביום 27.8.09 הושג הסכם בכתב, הוא נספח מס' 2 לו, אך לעמדתו שלו, תוקפו של המסמך מותנה היה בתנאים שלא קויימו, קרי, החוזה אמור היה להיחתם ע"י כל השותפות אצל מטרו ולא כך נעשה. כן התחייבה דקר לבדוק תיקונים בחשבונות בתוך שבוע ימים, אך אף דבר זה נעשה. 25. לאור אלה, על פי מערכת ממוחשבת שאוספת את נתוני שעות העבודה לכל פרוייקט, שכר שעות העבודה הנוסף המגיע לדקר הוא, כאמור, לחישובו, 1,587,231 ₪ בתוספת דמי מע"מ מחושבים לחודש דצמבר 2009. 26. דברים דומים העידה רעייתו, בשם התובעת, גב' ענת דקר בתצהירה ת/1 המאזכרים כל הנסיבות דלעיל. ראיות הנתבעת 27. מטעם הנתבעת, מטרו, העיד מנהל מחלקת הרכש וההתקשרויות המסחריות מר גלעד אפרתי בתצהירו נ/10 כי התשלומים בוצעו על פי "אבני דרך" ובהתאם לשלבי הפרוייקט. 28. הוסכם כי דקר תשמש "מתאם ראשי" ויידרש ממנה תכנון המסילה. חלק מהעבודה בוצע ע"י חברה הולנדית - HTM ועבור זו שולמו תשלומי שכר ישירות לידיה. 29. לדידו, העיקרון הבסיסי ביותר בין הצדדים היה עיקרון "גב-אל-גב" מול הסכם הזיכיון, הן מבחינת שלבי הפרוייקט והן מבחינת התשלום עבור העבודה במסגרתם. 30. ברם, במסגרת המשא ומתן המשיכה דקר לטעון כי אופן פריסת התשלומים האמור לעיל מוביל, כביכול, למצב בעייתי מבחינה מימונית, לפיו על אף שסיכמה אודות ביצוע העבודה בכל אחד משלבי התכנון לעיל היה עליה להמתין לתשלום עבור שלב זה עד לאישור הרשות הממשלתית האחראית על הפרוייקט בשרות הממשלתי בשם "נתיבי תחבורה עירוניים" את חבילת התכנון הרלבנטית. (להלן: "נ.ת.ע.). 31. לאור זאת, ביקשה דקר כי התשלומים יפרסו באופן אחר, כך שיתאפשר לה, לפחות באופן חלקי, תזרים תשלומים קבוע לאורך חדשי ביצוע הפרוייקט על ידה. 32. דקר ביקשה כי התשלום עבור התיאום הראשי יהיה תשלום חדשי. כן ביקשה כי כל תשלום ייעשה רק לאחר אישור נ.ת.ע. 33. כן הוסיפה דקר דרישות בעת המשא ומתן שנועדו, לטענתה, לפצותה על אופן דרישת התשלום הקבוע בין הצדדים לפיו התשלום הינו בסיום כל שלב תכנוני ולאחר האישור ע"י נ.ת.ע. 34. דקר דרשה, בין היתר, כי להסכמי הבסיס שסוכמו בפגישה מיום 27.8.07 יתווסף אחוז מסויים וכי חלק מן התשלום יינתן לה כבר בעת הגשת העבודה לידי מטרו, חלק נוסף בעת הגשת העבודה לידי נ.ת.ע ורק החלק השלישי בעת אישור נ.ת.ע, דבר אשר לא הוסכם, בסופו של יום, ע"י הצדדים, ולהסברו, המדובר בחריגה מהאופן בו מתנהלים פרוייקטים מהסוג דנא ומנוהלת פריסת התשלומים במסגרתם. 35. לדבריו, לכל אורך המשא ומתן היתה דקר מודעת היטב לסיכון הגלום באופן פריסת התשלומים, כפי שזו קבועה בהסכם, וניסתה למזער סיכון זה באמצעות תנאים שונים שדרשה כי יתווספו להסכם הנרקם. 36. כך במכתב מיום 10.12.07 בו דרשה דקר כי ההסכמות בין הצדדים במשא ומתן יכללו בטיוטות ההסכם, וכן הבהירה דקר כי היא מבינה ששיטת התשלום בהתאם לשלבי התכנון בפרוייקט, שלא בהתאם לביצוע העבודה בפועל, לא תשונה, ולכן דרשה תוספת על הסכומים שסוכמו ביניהם לתשלום. 37. לאורך המשא ומתן שבה והחזירה דקר לשולחן הדיונים מחדש דרישות שנדונו והוסכמו בין הצדדים, והוסיפה חדשות לבקרים דרישות שלא נזכרו על ידה קודם לכן. 38. בפגישה מיום 15.4.08 סוכם כי לסכומי התשלום אשר סוכמו ביחס לעבודות כבישים, ניקוז והמסילה, יתווסף סכום בשיעור של 8.8% מסכומים אלה. בתוספת זו, החריגה בהתייחס להסכמים מהסוג המדובר, היה כדי לפצות את דקר על הנזקים הממוניים שנגרמו לה, לטענתה, בשל אופן פריסת התשלומים בפרוייקט. בהמשך הפגישה הוצא סיכום אליו צורפה טיוטת ההסכם. 39. כן העיד מטעם הנתבעת מטרו מר מוני לומברוזו בתצהירו נ/3 כי עבד בפרוייקט כמתאם ההקמה של מתחם הדיפו של הרכבת הקלה בתל אביב. 40. במסגרת עבודותיו מול דקר היה מוסכם כי העבודה תחולק לארבעה שלבי תכנון אשר נקבעו בהסכם הזיכיון בין החברה הזכיינית, חברת MTS, לבין המדינה. בהתאמה, נקבעו שלבי תכנון זהים "גב-אל גב", בהסכמים בין מטרו לבין מתכנני המשנה מטעמה, בתוספת שלב חמישי של עבודות תכנון משלים במהלך הביצוע. 41. גם התשלום למתכנני המשנה נעשה בהתאם לאבני דרך התואמות את שלבי התכנון בפרוייקט, ואשר אף הן הוכתבו מהסכם הזיכיון, בתוספת אבן דרך לליווי הביצוע עד למסירת העבודות. 42. סיום העבודה הוא בקבלת אישור סופי של נ.ת.ע. שכן אף לאחר ההגשה לידיה, במרבית המקרים, קיימת עבודה רבה למתכנן המשנה הכוללת בעיקר תיקון ליקויים והערות שניתנו ע"י נ.ת.ע. זהו סיכון שמתכנן משנה מודע לו היטב. 43. אבני הדרך באחוזים לתכנון הפרוייקט הן: א. תכנון קונספטואלי - מהווה 4% מכלל עבודות התכנון; ב. תכנון מקדמי - 16%. ג. הוא עצמו מחולק לשני שלבי משנה: תכנון מקדמי ראשון ושני - 8%. תכנון סופי - המשלים ל - 50% מכלל עבודות התכנון. ד. תכנון מפורט המשלים ל - 90%. ה. אבן הדרך האחרונה היא מסירת תכניות. לצורך הגשתן יש לקיים ליווי של הביצוע כולל מתן שירותי תכנון משלימים, דווח במהלך הביצוע ועזרה בעריכתן של תוכניות אשר נמסרות ביחד עם הפרוייקט. 44. בהתייחס לדברי מר דקר כי התובעת ביצעה את שלב התכנון הסופי בשלמותו בכל הנוגע לדיפו, מסביר הוא כי דקר ביצעה עבודות הנכללות במסגרת התכנון הסופי, אולם לא השלימה שלב זה. 45. ביחס לכל אחד משלבי התכנון המפורטים לעיל קיימת הגדרה ברורה בהסכם הזיכיון מה נכלל בכל שלב. העובדה כי דקר לא השלימה את שלב התכנון הסופי בכל הנוגע לדיפו עולה מהמרכיבים של שלב זה, כפי שהם מוגדרים בהסכם הזיכיון וכפי שמוכתב ע"י ההיגיון ההנדסי אשר עליהם דקר היתה מופקדת ואחראית, אך בפועל לא בוצעו על ידה. 46. בין עבודותיה שלא בוצעו, תיאום תשתיות לרבות תשתיות מים, חשמל, תקשורת וכיבוי אש. כן לא ביצעה דקר את תיאום החלק הרלבנטי מהסכם הזיכיון ובכל מקרה, שלב התכנון הסופי לא אושר ע"י מטרו, לא הוגש לאישור נ.ת.ע. ולא אושר על ידי האחרונה. 47. כן העיד מר יורם דושניצקי בתצהירו נ/7 כי הוא אחראי על תיאום התכנון של החלק העילי של הרכבת הקלה בפרוייקט הקו האדום. 48. עיקר עבודות דקר היה יצירת תכנון מפורט לאחר התכנון הראשוני שנעשה ע"י HTM , החברה ההולנדית הנזכרת. 49. התשלום נעשה על פי חמישה שלבי התכנון הנזכרים לעיל והתשלום למתכנני המשנה נעשה בהתאם לאבני הדרך דנן. 50. השלב האחרון נקרא אף AS MADE"" והוא מהווה 10% מכלל עבודות התכנון ומתבצעת התאמה בין תכניות הקבלן המבצע לבין התכנון המקורי. 51. בפגישת עבודה שערך עם מר שמואל דקר הראה לו זה את התוכניות שדקר הכינה. על פי אלה, לא השלימה דקר באופן מלא את הרובד העליון של עבודת ה -Elavations" " עליה הופקדה דקר בשלב ההוא. 52. נוכח כך, לא סיימה דקר את השלב המקדמי ועבודה זו אף נמצאת בתחילת שלב התכנון הסופי ולכן, ממילא, לא השלימה דקר אף שלב זה. 53. דקר לא ביצעה את שלב התכנון הסופי בכל הנוגע למסילה ולעבודה שכונתה בהסכם Specifications"". 54. כן לא ביצעה תיאום תשתיות, עליו היתה מופקדת. 55. עוד העיד מר ירון סילש, בתצהירו נ/2 כי שימש מנהל מסחרי בפרוייקט. מתוקף תפקידו, היה אחראי על פעילותה של המחלקה המסחרית אצל הנתבעים. 56. חברת MTSזכתה במכרז שקיימה המדינה וחתמה על הסכם זיכיון עם המדינה. 57. הנתבעת מטרו חתמה על הסכם לביצוע עבודת התכנון המוקדם של פרוייקט הרכבת הקלה. התשלומים בפרוייקטים מסוג זה נעשים באישור המדינה. 58. יעדי התכנון מוכתבים על פי "אבני הדרך" שהוגדרו בהסכם בין הצדדים בשיטת "גב אל גב", כנזכר לעיל. 59. התכנון חולק לחמישה שלבים, כמפורט בעדויות נציגי הנתבעת דלעיל. 60. העבודה הוגשה לאישור המדינה שהסתייעה בנ.ת.ע. 61. רק לאחר שנ.ת.ע. אישרה את חבילת התכנון לשלב מסוים, היה מקבל מתכנן המשנה תשלום עבור עבודתו בשלב זה. 62. בין הצדדים הוסכם כי התשלומים עבור עבודות התיאום הראשי יוקדמו כתשלומי ביניים וישולמו באופן חודשי. 63. כן הסכימה הנתבעת כי לסכומי הבסיס אשר סוכמו בין הצדדים ביחס לעבודות הכבישים, זיקוק והמסילה, יתווסף סכום בשיעור של 8.8% מסכומים אלה. 64. ביום 20.8.09 התקיימה ישיבה בה נכח מר חזי שניר, מנכ"ל מטרו, הוא ומר שמואל דקר, בהתייחסו למכתב דקר האחרון, דאז, מיום 24.6.09, אחד לאחד. 65. בסופו של דבר, הגיעו להסכמה שצויינה במפורש בכתב יד על גבי מכתב דקר, כשחלקים מסויימים מההסכם סוכמו כבר בעבר, והסכמה זו רק הועלתה על הכתב פעם נוספת. 66. במפגש זה, לעדותו, ברור היה לשלושתם כי פגישה זו מביאה לכדי סיום את המשא ומתן בין הצדדים, כך שנכרת בין הצדדים הסכם מחייב, המהווה נספח 10 לתצהירו. הכרעה 67. חברת דקר בנין והנדסה בע"מ ביצעה עבודות תכנון הנדסי כקבלן משנה בפרוייקט הרכבת הקלה בתל אביב עבור חברת מטרו בילדרס, שותפות כללית, שפעלה עבור מי שזכתה במכרז לביצוע הפרוייקט, חברת "מטרופוליטן טרנספורטיישן סולושנס" בע"מ, קרי, חברת "MTS". 68. עבודות הפרוייקט בוצעו בפיקוח "חברת נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ", קרי, "נ.ת.ע.". 69. הנתבעת מס' 1, מטרו בילדרס, התקשרה בהסכם לביצוע עבודות לתכנון המוקדם של הפרוייקט ולשם ביצוע התחייבותה הגישה התובעת הצעה - RFP על בסיסה התנהל משא ומתן בין הצדדים. 70. הצדדים חלוקים על אופן מתן התשלומים לתובעת דקר בע"מ. התובעת גורסת כי סכומים שקיבלה ממטרו לא שולמו במלואם וכי יש לחשבם על בסיס שעות עבודה בפועל של עובדיה, כפי שדווחו לה בדפי דיווח בעבודה, בצירוף תוספות שונות, המעמידות את התביעה על סך של 1,490,000 ₪. 71. הנתבעת מטרו גורסת כי שולמו לתובעת מלוא הסכומים אשר הגיעו בסך כולל של 720,120 ש"ח וכן שולמו לה סכומים ביתר בסך 533,736 ש"ח. קיום הסכם 72. הנתבעת מטרו טוענת כי אין לדרוש ממנה שכר נוסף על זה ששילמה על פי שיטה של שעות עבודה בפועל כשהן מדווחות, וזאת, כדרישה בדיעבד, אלא על בסיס הסכם שנקשר בין הצדדים ביום 20.8.09, במסגרת ישיבה בה נכחו מר חזי שניר, מנהל מטרו, מר ירון סילש, מנהלה המסחרי של מטרו, ומר שמואל דקר, מנהל התובעת. 73. במסמך זה גובשו כל הסכמותיהם הקודמות של הצדדים ואף הוספה תוספת המאשרת אותן בכתב יד הצדדים. (ראה: נ/2 - נספח 10). 74. במסמך סוכמו תנאי התשלום וזאת כבר בישיבה מוקדמת מיום 2.4.09, כי התשלומים ייעשו על פי "אבני דרך" כדלקמן: א. 50% מהסכום לאותה אבן דרך ישולמו עם אישור מטרו לחבילת התכנון. ב. 30% מהסכום לאותה אבן דרך ישולמו עם העברת חבילת התכנון ע"י מטרו לנ.ת.ע. ג. 20% מהסכום לאותה אבן דרך ישולמו עם קבלת אישור סופי מנ.ת.ע. לחבילת התכנון. 75. כן סוכם כי 75% מהתשלום עבור שינויים שיוכתבו מהמדינה ישולמו עם ביצוע העבודה והיתר, 25%, ישולמו עם אישור נ.ת.ע. לביצוע השינוי. 76. בפגישה קודמת מיום 15.4.08 סוכם כי לסכום הבסיס של עבודות הכבישים ועבודות המסילה בפרוייקט תתווסף תוספת של 8.8% ממחיר הבסיס, ואולם תוספת זו לא חלה על "עבודות הדיפו" דבר שהופרך בחקירת מר דקר בפני והטענה נזנחה בסיכומי התובעת. (ראה: פרוטוקול עמ' 10 שורות 14-17; עמ' 35 שורות 14-16). 77. התובעת גורסת כי לא נחתם חוזה מחייב בין הצדדים באשר זה מותנה בשלושה תנאים, לאמור: א. ייחתם בין הצדדים חוזה כאשר "כל השותפים יחתמו על החוזה". ב. דקר תעביר רשימה של חשבונות אודות מה שאושר ומה שולם וזאת בתוך שבוע בהתחשב בהסכמות שהושגו במסמך. ג. מטרו תגיש לוח זמנים מסגירה פיננסית ללא תאריכים אלא עם פרקי זמן קצובים. 78. לדידה, תנאים אלה לא התקיימו. לאמור, אין מחלוקת כי לא כל הנתבעים חתמו על החוזה, מטרו לא העבירה רשימה ובה פירוט אלו חשבונות אישרה זו לתשלום לתובעת וכן לא הוגש לוח זמנים מסגירה פיננסית עם פרקי זמן קצובים. 79. נראה הוא בנסיבות אלה, בהן קיים חוזה המושתת על הסכמות הצדדים, אין השלמתו בשלושה הפרטים דלעיל שוללת היותו מסמך חוזי מחייב, שכן על עיקרי הדברים הוסכם, קרי, אבני הדרך, שיעור התשלומים, מועדם ומבחן המעשיות, על פיו שולמו לתובעת בפועל כל הסכומים והחשבונות אשר הוגשו, 17 במספר. 80. אף מר דקר לא הכחיש ההגעה להסכמה וסיכום אודות כל התניות, כדלהלן: "ש. ... האם עם קיום הפגישה הזאת, כל התנאים המסחריים כפי שהופיעו ב RFP ובטיוטות החוזה שהחלפתם עד אותו מועד, היו מוסכמים? ת. היו מוסכמים תוך התניות שיעודכן החוזה . ש. התנאים היו מוסכמים? ת. כן". (ראה: פרוטוקול עמ' 42 שורות 19-24). 81. על פי הפסיקה המנחה, אף אם לא חתמו הצדדים על מסמך שכותרתו "חוזה" הרי שתכנו הכלכלי-מסחרי ומסויימותו - הם המכריעים, כבמקרה שבפנינו, והופכים אותו למסויים ופורמאלי. בעניין זה נקבע בע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ, ( 3.4.2006), כדלקמן: "הלכה מושרשת היא, כי כותרתו של מסמך אינה מכריעה לגבי תוקפו המחייב; ואף העובדה כי המסמך אינו חותם את המשא-ומתן, וכי הצדדים מתכוונים לערוך בהמשך חוזה פורמאלי מפורט וסופי, אינה שוללת מניה וביה מן ההסכם המוקדם את תוקפו המחייב. "חומר גלם" כחלק ממשא-ומתן לקראת כריתת חוזה, או הסכם של ממש - הכל תלוי בכוונת הצדדים... כך מצינו כי גם מסמך המהווה "זיכרון דברים", "מכתב כוונות" ובענייננו "סיכום תנאים מסחריים", עשוי להיתפס ברשת החוזית ולהקים זכויות וחובות ברי אכיפה במשפט. כדי שיוקנה למסמך כזה תוקף חוזי עליו לקיים את דרישות היסוד המותוות בחוק החוזים, לאמור: גמירות דעת ומסוימות. על המסמך להעיד על רצונם של הצדדים להתקשר זה עם זה בהתקשרות מחייבת; עליו לכלול את התנאים היסודיים והחיוניים לעסקה (לעיתים על המסמך לקיים גם דרישות צורניות, כגון דרישת כתב - כך הוא למשל לגבי עסקה במקרקעין בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). אם נתקיימו בו במסמך כל אלה, אף קיומה של הסכמה בדבר חתימת חוזה עתידי, לא תשלול את תוקפו". (ההדגשה אינה במקור - ח.י.) כן ראה ע"א 8320/09 אלי אלחדד נ' מרדכי שמיר ( 29.3.2011) כדלקמן: "באשר להיעדר חתימת הצדדים על זיכרון דברים והיחס שבין עובדה זו לבין קביעת קיומה או היעדרה של גמירות דעת, הדגיש בית משפט זה בעניין מקסים כי היעדר חתימת הצדדים או מי מהם על זיכרון הדברים אין בה כשלעצמה להעיד על היעדר גמירות הדעת משום שהחתימה היא גורם ראייתי בלבד אם כי כבד משקל ... בהקשר זה ראוי להדגיש את דבריו של השופט בך בעניין מקסים עליהם נשען בית המשפט המחוזי במקרה דנן: "על-כן, אם נתקלים אנו בחוזה בלתי חתום, ואחד הצדדים לחוזה הכתוב יטען, כי לא הגיעו הצדדים לגמירות דעת ועל-כן אין תוקף לנוסח החוזה, הרי תהיה בהעדר החתימה בדרך כלל משום הוכחה מרחיקת לכת, ואולי כמעט קונקלוסיבית, לטובת גירסתו. אך ייתכנו יוצאים מן הכלל, אם כי נדירים, בהם ישתכנע בית המשפט, על סמך חומר הראיות המובא לפניו, שאמנם היתה גמירות דעת בין הצדדים, למרות העובדה שחתימתם או חתימת אחד מהם חסרות על גבי ההסכם הכתוב...". עוד ראה: ע"א 158/77 חווה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק), פ"ד ל"ג (2) 283. 82. לגישתי, שלושת התנאים המתלים בהן נתלית התובעת אינם נוטלים ממסויימות ההסכם בכתב ומגמירות הדעת, שהובעה על ידי הצדדים ואין לומר כי חתימת השותפות כשהשותפה המרכזית חתמה בכתב, באמצעות מר דקר, אינה מעידה על גמירות דעת, מה גם שאף אחת מן השותפות לא כפרה בהתחייבויות עליהן חתם המנכ"ל מטעמן. 83. לעניין התנאי המתלה בדבר דרישה להעביר לדקר רשימת חשבונות המפרטת אלו מחשבונות דקר אושרו ואלו שולמו, תנאי זה אינו תנאי מתלה לעצם קיומו או תקפו של ההסכם אלא עסקינן בדרישה טכנית ליישום ההסכמות המסחריות המחייבות, ומודה מר דקר כי חשבונות אלה היו בבחינת יישום של ההסכמות המסחריות. (ראה: פרוטוקול עמ' 45 שורות 2-7). 84. כמו כן, מר דקר אישר בחתימתו כי ביום 27.8.09 הועברה טבלה של תשלומים וחשבוניות שאושרו או שולמו עד אותו מועד וכי נציג מטרו דן באלה בשיתוף העדה גב' דקר ענת. הודאה בהתנהגות 85. התובעת עבדה וקיבלה שכרה על פי מודל "אבני הדרך" ולא חלקה על קבלת כספים אלה בזמן אמת, בסכומים הניכרים דנן, ולפיכך קיימת הודאה בשיטת התשלום ובקיום החוזה בעצם התנהגות התובעת. לעניין הודאה בקיום חוזה באמצעות התנהגות כהודאה מחייבת נקבע בת.א (ת"א) 25142-06-10Mercator Capital LLC נ' להבות ייצור ומיגון (1995) בע"מ ( 17.1.12), כדלקמן: "ייתכן מצב שבו צד לחוזה ייחשב כמי שוויתר על זכות חוזית, ויתור העשוי להיחשב כשינוי בתנאי החוזה מכוח התנהגות". יחד עם זאת, כך נפסק באותו ענין, תנאי לכך הוא שהוויתור יהיה לאורך זמן, כשהצד השני פעל בהסתמך עליו." כן ראה: ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ. גזית הדרום בע"מ פ"ד מו(4) 35, שם נקבע כדלקמן: "לא בנקל יוסק מהתנהגות הצדדים הרצון בשינוי החוזה שביניהם". ובהמשך נקבע: "תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור, יהיה - בחוזים שלא נקצב להם זמן ואשר מעצם טיבם הם לתקופה ארוכה - קיום דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין ביניהן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם, אם כי עצם קיום דפוס כזה אינו מעיד על התוכן הקונקרטי של הסטייה מן החוזה המקורי אותו יש לקרוא לתוך החוזה בין הצדדים". כן ראה: ע"א 5630/90 צבי תדמור נ. ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ פ"ד מז(2) 517, בעמ' 523. 86. לו חלקה דקר על הדברים הללו או סירבה לקבל הכספים או הודיעה שקבלתם היא "תחת מחאה", היה יסוד כלשהו לדרישתה, כיום, כמעט ולהכפיל שכרה באמירתה כי יש לילך לפי שיטת השעות. 87. הפנייתה להודעת מייל ישנה מיום 6.8.07 מטעם מטרו בה צויין כי במידה שלא יגיעו הצדדים להסכם, ישולם שכרה על פי שעות, הרי שזו נשלחה בתחילת דרכם המשותפת של הצדדים בטרם גובשו הסכמותיהם המהותיות בשנת 2009, ולדעתי, אין מקום להסתייע בה עוד ולהשתית עליה הדרישות הכבדות של התובעת. מכתבים מטעם דקר 88. אף אחת מדרישות דקר אינה מופיעה במכתבים מיום 20.5.08 ומיום 31.7.08 וכן בסיכום פגישה מיום 3.8.08, ללמדך שכבר בשלבים אלה דובר על דרישות הפותחות מחדש נושאים אשר נדונו והוסכמו, ברובם, בעבר, ובשלב בו המשא ומתן בין הצדדים כבר הגיע לידי סיומו והעבודה התבצעה במקביל. (ראה: נספח 5 למוצגי כתב הגנת הנתבעת). עקרון תם לב 89. על פי הקבוע בסעיפים 12 ו - 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, יש לקיים משא ומתן לכריתת חוזה בתם לב כדלקמן: "12.(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים." "39. בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה." 90. על הצדדים המתקשרים בחוזה לפעול להתקשרותם בתם לב ולבצע החוזה ותכניו בתם לב. זוהי דרישת על המעוגנת בחוקים הרלבנטיים דלעיל ובפסיקה המנחה, ואין לסור מהם כמלוא הנימה על מנת לקיים וודאות משפטית וכלכלית של צד תם בחוזה. 91. בעניין זה נקבע בע"א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית הרצליה, תק-על 2007(4), 3072 כדלקמן: " עקרון תום הלב - כעקרון כללי - מורה כי "השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר". גרימת עיכובים בלתי סבירים בהשלמת החוזה עשויה להוות חוסר תום לב בקיום חוזה והפרה של החוזה. אין הכרח בקיום הוראה מפורשת בחוזה כדי להביא לתוצאה זו. ודוק: לא עצם היעדרה של הוראה מפורשת בעניין זה בחוזה מהווה חוסר תום לב. חוסר תום הלב טמון בפגיעה בהצלחתו של החוזה שתוכנן ובאינטרסים של הצד השני." כן ראה: ע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, תק - על 2007 (3), 4244, מיום 17.9.07, כדלקמן: "בעקרון תום הלב שבסעיף 39, כחלק מהותי מהעיקרון הכללי של ועשית הישר והטוב שבמשפט העברי, מסרה הרשות המחוקקת בידי הרשות השופטת מכשיר רב עצמה, ומתוך כך גם רב אחריות, אשר שתי תוצאות לו: יש וחוסר תום הלב אין בו אלא כדי התנהגות שלא לפי 'מדת חסידות' ללא נפקות משפטית ואין בית-המשפט כופה עליה, ויש וחוסר תום הלב מגיע כדי הצורך ללכוד את הנוהג כך בערמתו, לעמוד כנגדו, 'להפר עצתו ולבטל מחשבתו הרעה'. הכל לפי הענין והכל לפי הנסיבות, מתוך דימוי מילתא למילתא. ועל בית המשפט, בהשתמשו בעקרון תום הלב, לנהוג במירב הזהירות לפי נסיבותיו של כל ענין וענין המובא לפניו. מצד אחד, במידה ובהתנהגות אחד מבעלי-הדין יש משום התנהגות של 'נבל ברשות החוק' יכפה על קיום החיוב שבחוזה, או השימוש בזכות הנובעת ממנו, בדרך מקובלת ובתום לב; ומצד שני - במדה ובהתנהגות אחד מבעלי-הדין אין אלא משום פגם 'במדת חסידות' ימנע מהפיכתו לדין גמור שכופין עליו." עוד ראה: ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט, תק-על 2007(3), 4539, כדלקמן: "החובה לקיים חוזה בתום לב ובדרך מקובלת, חובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), בדומה לחובה לנהוג כך במסגרת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לפי סעיף 12(א) של החוק הנ"ל, חלה על כל אדם, בין אם הוא עושה כן בשמו ובין אם עושה כן עבור אחר. "הצד" שעליו חלה החובה האמורה יכול שיהיה לא רק "הצד" לכריתת החוזה, אלא גם הצד לניהול המשא ומתן, והיותו שלוחו של אחר, אינה פוטרת אותו מחובה זו." 92. משמע, היה על התובעת לנהוג בתום לב שעה שקיבלה התשלומים ולא הודיעה על עמדה אחרת או שונה בתכלית מאשר קבלת התשלומים בפועל על פי שיטת "אבני הדרך". 93. מן הטעמים המצטברים לעיל, דוחה אנכי את התביעה. 94. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות, ביחד ולחוד, בסך של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.הנדסה / מהנדס