קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום שכר יומי: 1. זוהי תביעה לשכר עבודה ופדיון חופשה שנפתחה בדרך של דיון מהיר והועברה לפסים של דיון רגיל (ר'החלטתי מיום 22.05.97). יצויין כי, לבקשתם המוסכמת של הצדדים ומאחר ומדובר בתיק שמצוי בסמכות רשם וגם התחלתי לטפל בו כרשמת, (אם כי את ההוכחות שמעתי כשופטת) - החלטתי לדון בתביעה כדן יחיד. 2. לטענת התובע - עבד בשירות הנתבע תמורת שכר יומי של 200 ש"ח, ולא קיבל את שכר עבודתו בגין 13 ימי עבודה בחודש 4.96 ו- 23 ימי עבודה בחודש 05.96, וכן לא קיבל חופשה בתשלום. לטענת הנתבע - התובע עבד בשירותו בחודשים מרץ, אפריל ומאי 96, חודשי עבודה מלאים, תמורת שכר יומי של 100 ש"ח, וקיבל כל שכרו במזומן. 3. השאלות הטעונות הכרעה בענייננו הינן כדלקמן: א) מהו שעור שכר העבודה שהגיע לתובע בגין עבודתו בשירות הנתבע. ב) מהו שעור שכר העבודה ששולם לתובע, אם בכלל. ג) מהו שעור החופשה בתשלום שהגיעה לתובע בגין עבודתו בשירות הנתבע. 4. מהו שעור שכר העבודה שהגיע לתובע בגין עבודתו בשירות הנתבע: א) כפי שצויין לעיל נטושה מחלוקת בין התובע לנתבע בשאלת גובה השכר היומי המוסכם. ברם - אינני רואה צורך, בנסיבות מקרה חריג זה להכריע במחלוקת זו, שכן בענייננו בעוד שהתובע טוען שעבד בשירות הנתבע 38 ימים, הרי שלטענת הנתבע עבד לפחות 75ימים. התוצאה היא שבעוד שהתובע תובע שכר עבודה בסך 200, 7 ש"ח הרי שלגרסת הנתבע הגיע לו בגין תקופת עבודתו בשירותו סך של 815, 7 ש"ח. הנתבע לא רק שטוען זאת, ואמר זאת בעדותו, אלא שהגיש תלושי שכר שהופקו בגין התובע ולפיהם הגיע לו אותו הסך (815, 7 ש"ח), במונחי נטו בתקופת עבודתו. ב) מהאמור לעיל עולה, שאין מחלוקת שבגין התקופה נשוא התביעה הגיע לו שכר עבודה שעולה על הנתבע על ידיו ומאחר וההלכה היא שלא יפסק לתובע סך הגבוה מזה שתבע, יאמר מעתה שהוכח שהתובע היה זכאי לשכר עבודה בסך 200, 7 ש"ח. 5. מה שולם לתובע בגין שכר עבודתו: א) בעניין זה, טען התובע שעבד יומיים בחודש מרץ, בגינם שולם לו סך 400 ש"ח, ומעבר לכך לא שולם לו מאומה. ב) תצהירו של הנתבע, נאמר ששילם את כל שכר העבודה בהתאם לתלושים. בעדותו בפני, אמר הנתבע כדלקמן: "ב- 15 בחודש אני אוסף את כל הפועלים שלי בבית וב- 16 לחודש אני נותן להם כסף בביתי, אבל הוא התקשר אלי הביתה ואמר לי תבוא דחוף אלי הביתה ואז הלכתי לביתו ונתתי לו 300, 4 ש"ח לפני אשתו וילידו כמקדמה בנוסף למשכורתו, גם היה בן דוד שלו שם. אני תמיד נותן מקדמה לפועלים. אני שילמתי לו עבור חודש מרץ ומקדמה לאפריל, זה היה ב- 16.04.96 ולא ב- 20 לחודש כפי שהוא טוען. עבור חודש אפריל אני שילמתי לו ב- 20.05 הוא קיבל ממני 500, 3 ש"ח, ולפני זה הוא ביקש ממני נייר שהוא קיבל מכה ואני סירבתי אז הוא כעס ועזב אותי, כל הכסף שהגיע אליו אני שילמתי. כשהוא סיים אצלי בחודש מאי עשינו חשבון ויצא שאין לו אגורה אצלי, יש לי עדים שאני נתתי לו הכסף. אני נתתי לו את הסכום של 500, 3 ש"ח בבית שלי". ג) נטל ההוכחה בפלוגתא בה עסקינן מוטל על הנתבע ויש לבדוק אם הורם. ב"כ הנתבע בדברי הסיכום שלו, ניסה לטעון שיש להטיל דופי במהימנות התובע משום כך שבכתב התביעה נטען שעבד גם בחודש פברואר ומרץ, בעוד שלטענתו עבד רק יומים במרץ ובפברואר כלל לא. התובע הסביר שהתביעה הוכנה במועצת הפועלים, הוא ראה את הטעות בדיעבד, ונאמר לו לתקן במעמד הדיון בבית הדין. מכל מקום - אינני מוצאת לנכון ליחס יתר משקל לטעויות שבכתב התביעה אשר ברור שלא הוכנה ע"י התובע - ולראות בכך סתירה בגרסתו. זאת ועוד, ניתן גם למצוא חוסר עקביות ביחס לגרסה שמצד הנתבע אם משווים מה שנאמר בכתב ההגנה ומפי בא כוחו לעומת עדותו. כך למשל, בישיבת יום 22.05.97, אמר ב"כ הנתבע "השכר שולם חלקו בשיק וחלקו במזומן" בעוד שהנתבע חזר ואמר שהיה מוגבל בחשבון הבנק שלו, לא יכול היה להוציא שיקים ולכן שילם, תמיד, רק במזומן. ד) אינני יכולה שלא לייחס משקל לכך שהנתבע, אשר היה מיוצג, לאורך כל הדרך, ע"י עו"ד, טען שיש לו עדים רבים, הן למנהגו לשלם רק במזומן והן לעצם התשלומים לתובע. אף אחד מכל העדים הרבים הללו, לא הובא להעיד בפני למרות שהיה לנתבע די והותר זמן להערך למטרה זו. אמנם, חלק מהעדים הם אשתו וילדיו של התובע, אך לא כולם וניתן היה להביא לפחות עד או שניים שיתמכו ולו במקצת בגרסת הנתבע. אין לי אלא להפנות, בהקשר זה, להלכות מתחום דיני הראיות אשר מייחסות משקל לאי הבאת ראיות אשר לא הובאו למרות שניתן היה להביאן. ה) כפי שפורט לעיל, עמדו בפני בסוגייה בה עסקינן, עדות התובע מחד ועדות הנתבע מנגד. זאת ותו לא. מקום בו כך פני הדברים, ונטל ההוכחה מוטל על הנתבע יקבע בית הדין שהנטל הורם רק אם יעדיף העדפה של ממש את עדות הנתבע אם בשל כך שמצא פגמים בגרסת התובע או מסיבה אחרת. דע-עקא, שבענייננו לא מצאתי כל פגם בגרסת התובע וכל סיבה שלא להאמין לדבריו. אמנם, גם דברי הנתבע היו עקביים למדי, אולם בהקשר לעצם תשלום הכספים לא הייתה להם כל תמיכה ולאור האמור לעיל, במצטבר, לא העדפתי, אם בכלל, ובוודאי שלא העדפה של ממש - את גרסת הנתבע. ו) התוצאה היא שהנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח ששילם לתובע את שכר העבודה כפי שהוכח בפני. 6. מהו שעור החופשה בתשלום שהגיעה לתובע: א) ראשית יש לומר שבשום שלב שהוא לא נטען מצד הנתבע שהתובע קיבל חופשה בתשלום. פרושו של דבר, שיש לחשב מהו השעור שהגיע לו בגין עבודתו ולחייב הנתבע לשלמו לו. ב) התובע תבע פדיון חופשה בסך של 600 ש"ח, אולם ב"כ התובע אשר במעמד ישיבת ההוכחות שבהתבסס על הטענה לפיה עבד רק בחודשים אפריל מאי, הרי שיש להעמיד את הסך הנתבע בעניין זה על 400 ש"ח בלבד. מהודיות הנתבע ותלושי השכר שהוגשו על ידיו, יש לחשב את פדיון החופשה בהתבסס על תקופת עבודה בת 91יום ולפי שכר יומי של 100 ש"ח. לאור תקופת העבודה יש ליישם את נוסחת סע' 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית התשי"ה 1951, והתוצאה היא שגם אם נקבל את גרסת הנתבע לפיו דובר בשכר יומי בן 100 ש"ח, הרי שהגיע לתובע פדיון חופשה אף מעבר לסך של 400 ש"ח. ג) התוצאה היא, שגם לאור גרסת הנתבע הגיע לתובע פדיון חופשה בסך 400 ש"ח. 7. לאור האמור לעיל, במצטבר, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע כדלקמן: א) סך 600, 7 ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01.06.96 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 750 ש"ח וזאת במצטבר לכל סך שנפסק עד הלום כהוצאות בתיק זה. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה, יוכל להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסה"ד.שכר יומי