וועדה מחוזית לעניין ניידות קבעה שמצבו של המערער אינו ניתן ליישום במסגרת רשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדה מחוזית ניידות / תוספת א' להסכם הניידות: .1א) המערער לא התברך בבריאות יתרה. כמו כן, אין חולק שניידותו לקויה ושהוא סובל ממחלת הסרטן עם גרורות בעצמות ושעבר בעקבות זאת מספר ניתוחים והושתלו ברגליו פרוטזות בפרק הירך. בנוסף, הופיעו אצלו שינויים אוסטאואטריטיים בשתי הברכיים ואם בכך לא די, הרי שבעבר נפל מגובה רב ונשברה חוליה בגבו. מעבר לכל הליקויים בניידות עבר המערער לאחרונה ניתוחים (בלסת, בשפה, במעיים בגין חסימה) והוא סובל סבל רב. ב) המערער ביקש להכיר בפגיעה בניידותו מכוח הסכם הניידות שבין המשיב לבין ממשלת ישראל (להלן:נ- הסכם הניידות). וועדה מחוזית לעניין ניידות קבעה שמצבו של המערער אינו ניתן ליישום במסגרת רשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות (להלן:ב- התוספת), וערר שהוגש לוועדה לעררים - נדחה. בעקבות זאת, הוגש ערעור לבי"ד זה אשר נדון במסגרת תיק נו/01-.277 הערעור התקבל, ובפסק דינו מיום 19.11.96, דן כב' השופט ארמון בשאלות עקרוניות שונות הקשורות ביישום הסכם הניידות במקרים בהם אין ליקוייו של הנבדק מתאימים בדיוק לליקויים המפורטים בתוספת, וליתר דיוק, בשאלת המקרים בהם ייושמו פריטים מתוך רשימת הליקויים "בהתאמה". ג) בחלקו האופרטיבי של פסה"ד נקבע, לבסוף, כדלקמן: "לאור האמור לעיל, אני סבור שיש לקבל את הערעור ולהשיב את עניינו של המערער אל הוועדה, על מנת שתפעל כאמור להלן: א) תאפשר למערער )או למי מטעמו) להעלות בפניה את טענותיו בכל הנוגע לעניין השפעתם המצטברת של כל אחד מליקוייו על ניידותו. ב) תשקול האם יש לראות במצבו של המערער משום מצב יוצא דופן אשר בו למרות שכל אחד מליקוייו, בפני עצמו, אינו כלול ברשימת הליקויים, הרי שהצטברותם של מכלול ליקוייו, מביא לכך שיהא זה מן הראוי ליישם לבביו פריט ליקוי כלשהו מן הרשימה, ג) בשיקוליה, תשים הוועדה נגד עיניה את הצורך שלא להפלות בין מבוטחים שונים שמצבם שווה". עד כאן פסק דינו של כב' השופט ארמון. ד) וועדה חדשה לעררים דנה בעניינו של המערער מכוח פסק דינו של כב' השופט ארמון, אשר אוזכר לעיל, (להלן:ב- פסה"ד), ודחתה את הערר בקובעה, ביום 13/03/97, כי "הממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת". .2המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה לעררים מיום 13/03/97, ולטענתו עולה מפסק הדין שעל הוועדה לעררים לבצע התאמה. לטענתו - עולה מפסה"ד כי הוועדה חייבת לשקול האם יש לראות במצבו משום מצב יוצא דופן, מבחינת הצטברות הליקויים, והוועדה לא עשתה זאת. .3לטענת ב"כ המשיב - "מה שנדרש בפסה"ד הוא לשקול השפעתם המצטברת של כל אחד מליקוייו על ניידותו, דהיינו על מצבו הלוקומוטורי של המערער". להשקפתו, הוועדה היתה ערה לאמור בפסה"ד וזאת יש ללמוד מכך שהיא מבהירה כי "היא מודעת לסבלו ולקשייו של התובע", אולם לתפיסתה של הוועדה אין מדובר במצב יוצא דופן בניידות. ב"כ המשיב הפנה להלכה שנקבעה בדב"ע נד/20- 01כץ נ. המל"ל, פד"ע כז 330, לפיה "הגמלה הניתנת מכוח הסכם הניידות איננה בגדר פיצויי המוגבל בשל מצבו הרפואי - ביולוגי, אלא מטרתו לסייע במימון "תחליף לרגליים" שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל. .4א) הוועדה לעררים, בענייננו התכנסה לראשונה ביום .06/02/97 הוועדה בדקה את המערער ותארה את ממצאיה וכן אזכרה ממצאים שעולים מפענוח צילומי רנטגן מתאריכים שונים וכן, מבדיקה של מפוי עצמות שנערכה למערער. הוועדה מדדה את תנועות פרקי הירך, ויציבות, ישור וכיפוף של הברכיים. הוועדה ביקשה לבצע צילומים למערער, וקבעה שתסכם לאחר שתעיין בהם. ב) הוועדה התכנסה שוב ביום 13/03/97, עיינה בצילומים שנערכו תוך שהתרשמה שהפרוטזה "בעמדה טובה וללא סימני התרופפות", וציינה: "הוועדה מודעת לסבלו ולקשייו של התובע, אך נבצר ממנה ליישם סעיף מהסעיפים ברשימת הליקויים, מאחר ותנועות בפרקי הירכיים והברכיים טובות וללא סימנים המעידים על אי יציבות הפרוטזה בפרק ירך ימין. הממצאים אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת". .5א) לצורך דיון בערעור שלפני, ובדיקת פעולת הוועדה לעררים, חשוב לזכור שעסקינן בוועדה שדנה בעניינו של מערער מכוח פס"ד בו ניתנו לה הנחיות משפטיות ברורות אשר נתנו נפקות והביאו לידי ביטוי גישה מסויימת ומנומקת לעניין יישום הסכם הניידות. על פסה"ד האמור, לא הוגש ערעור ע"י המשיב. ב) בשלב בו עסקינן, כפי שהובהר לעיל, תפקידו של ביה"ד לבחון, בראש ובראשונה, את השאלה האם הוועדה יישמה את ההנחיות שהוכתבו לה ע"י ביה"ד בתוקף סמכותו לעשות כן, והאם ענתה על השאלות שהופנו כלפיה ועמדה בדרישות שנדרשו ממנה. לפיכך, אינני סבורה שיש ללבן אותן טענות שהובאו מצד ב"כ המשיב לעניין מטרת הגמלה מכוח הסכם הניידות שכן, לא זו השאלה המקדמית והבסיסית. ג) אינני מקבלת את הטענה שמצד המערער לפיה עולה מפסה"ד שהוועדה חוייבה לבצע "התאמה". חייוב שכזה לא עולה כלל ועיקר מפסה"ד. יחד עם זאת, הוועדה חוייבה לשקול שקולים שסבורני שגם פרשנות מרחיבה של האמור בפרוטוקול שלה, תביא למסקנה - שלא נשקלו על ידיה. ד) חוששני שהוועדה, למעשה, בחרה שלא להתמודד עם המטלה שהטיל עליה פסה"ד ואם עשתה זאת - לא ניתן לכך כל ביטוי בפרוטוקול שלה. שהרי - פסה"ד לא העלה כלל את השאלה האם מי מבין ליקויו הרבים של המערער ניתן ליישם לעניינו פריט מרשימת הליקויים. פסה"ד הדגיש את עניין הצטברות ליקוייו של המערער, חריגות המקרה המיוחד שלו, והאם לאורם יש באופן חריג ליישם פריט או פרטי ליקוי בהתאמה, תוך שהוועדה שמה לנגד עיניה את הצורך שלא להפלות בין מבוטחים שונים שמצבם שווה. דע-עקא, שחוץ מאשר לרשום שהוועדה מודעת לסבלו של המערער, לא ראיתי כל התייחסות שהיא לעניין ההצטברות ולעניין החריגות של המקרה. לפיכך, ומבלי שאביע את דעתי על השקפת העולם שמאחורי פסה"ד (ולו משום שאין זה המקום לעשות כן), אני קובעת שהוועדה לא פעלה כפי שנדרש ממנה בפסה"ד ובכך טעתה טעות משפטית. .6לפיכך, מתקבל הערעור במובן זה שאני מורה על השבת עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל כדלקמן: א) תענה במישרין על הנדרש בחלק האופרטיבי של פסה"ד של כב' השופט ארמון. ב) תתייחס מפורשות לשאלת הצטברות הליקויים של המערער ולשאלה האם בהצטברות האמורה יש כדי להצדיק יישום חריג של פרטי ליקוי מהתוספת "בהתאמה". .7בנסיבות העניין, אני מחייבת את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט בסך 500ש"ח. .8במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.חוזהניידות