קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת ילדים בקצבת נכות: .1התובע עותר כנגד סרובו של הנתבע להעביר את התוספת עבור ילדים שמקבלת אשת התובע במסגרת קצבת הנכות הכללית המשתלמת לה, ומכח סעיף 200(ג') לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995(להלן-החוק). .2בכתב ההגנה נטען כי הנתבע פעל עפ"י המלצת פקידת השיקום ובהתאם לה החל מתאריך 08/98מקבל את התובע התוספת עבור הילדים עבורו. .3מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובדת ציבור ערוכה ע"י הגב' שפריר אתי, עובדת השיקום, שנחקרה בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובע. .4מחומר הראיות שהובא בפניי, ניתן לקבוע את העובדות הבאות: א. התובע, גרוש ואב ל- 3ילדים. גרושתו של התובע, הגב' מזל אייזלר, הוכרה כנכה בנכות כללית הזכאית לתשלום גמלה. ב. בתאריך 05.06.97, הגיש התובע לנתבע בקשה לתשלום תוספת תלויים (ילדים) המשתלמת לגרושתו במסגרת זכאותה לקצבת נכות כללית. ג. עפ"י עדותו של התובע, אשר לא נסתרה, בנו עידן, מתגורר עמו ומצוי בחזקתו מאז חודש .9/96עובדה זו צוינה בהחלטת בית המשפט למשפחה בת"א, מיום 13.3.97(נספח ב' לתצהיר התובע). ד. במסגרת ההליך שנתקיים בין בני הזוג בבית המשפט למשפחה (תמ"ש 206260/96), הוגשו שני תסקירים מהמחלקה לשירותים חברתיים בעיריית רעננה. בתסקיר הביניים מיום 09.03.97, צויין כי הבן עידן ואחיו כפיר מתגוררים עם התובע מזה כחצי שנה, כאשר אין קשר בין עידו לבין אמו והוא אינו נפגש איתה. עקב כך, ההמלצה על פי התסקיר היא להשאיר את הבן בחזקת התובע. החלטת בית המשפט למשפחה ניתנה בהסתמכו על התסקיר הנ"ל. בתסקיר המשלים מיום 20.06.97, צויין בין היתר, כי הנסיונות להפגיש את הבן עם אמו לא צלחו כמו גם צויינה הפגישה שנתקיימה, בין השניים, בנוכחות העובדת הסוציאלית ובמהלכה הפגין הבן התעלמות מוחלטת מהאם וסירב לקיים פגישה נוספת או קשר כלשהו עימה. .5בתאריך 08.02.98, הודיע הנתבע לתובע כי הוא דוחה את בקשתו לקבלת התוספת בהסתמך על המלצת פקידת השיקום, הגב' שפריר אתי, מיום .05.02.98כפי שעולה מעיון בדו"ח השיקום ומעדותה של הגב' שפריר, המלצתה להמשיך ולשלם התוספת לגרושתו של התובע, נתנה על בסיס התרשמותה בלבד מפגישה שהייתה לה עם בני הזוג כל אחד בנפרד, בחודש 11/97או בסמוך לכך, ביודעה כי הבן נמצא בחזקתו של התובע. הגב' שפריר ציינה בעדותה כי מאחר ופניותיה למחלקת שירותי הרווחה באבן יהודה לקבלת מידע סוציאלי לא נענו, מצאה לנכון, ועל סמך התרשמות בלבד וכדי לאפשר לאם אפשרות יצירת קשר עם הבן באמצעות רכישת מתנות, להמליץ על המשך תשלום התוספת לידי האם ובהתחשב בשיעורה הנמוך של קיצבת הנכות המשתלמת לה. .6ראשית, אקדים ואומר שאני מאמינה לתובע כי בעקבות הגשת בקשתו לנתבע ביום 05.06.97, עמד בקשר שוטף עם פקידי הנתבע, היפנה באמצעות הדואר מכתבים לנתבע: האחד, מיום 07.07.97(נספח א' לתצהיר) והשני, ביום 24.07.97(נספח ג' לתצהיר). התובע העיד כי למכתביו לנתבע צורפו החלטת בית המשפט למשפחה ותסקירי שירותי הרווחה, אשר לאמור בהם מתייחס התובע במכתב עצמו. שנית, החלטת בית המשפט למשפחה מיום 13.03.97, נתקבלה אצל הנתבע ביום 22.06.97(ר' חותמת על ההחלטה). בהחלטה זו התייחס ביהמ"ש לתסקיר מיום 9.3.97לצורך קביעתו כי הבן ימשיך להיות במשמורת התובע. .7הגב' שפריר ציינה כי נתנה המלצתה על אף שלא היו תסקירים בפניה וכאשר היה ברור לה שקיים תסקיר ולא עלה בדעתה לבקש מבני הזוג למוסרו לידיה. אכן, הגב' שפריר פנתה בכתב לשירותי הרווחה באבן יהודה לקבלת מסמכים סוציאליים לצורך מתן החלטתה (נ/3), ומשלא נענתה, נתנה המלצתה בהסתמך על התרשמותה בלבד. אולם סבורתני שלצורך מתן החלטתה היה על פקידת השיקום, לפעול ולקבל לידיה את התסקירים, אשר נשלחו ע"י התובע לנתבע וכפי הנראה, בשל תקלה כזו או אחת, לא היו מצויים בפני הגב' שפריר, מה גם שידעה על קיומו של אחד מהם מתוך החלטת ביהמ"ש גופה ולא היה מקום ליתן את החלטתה בהתבסס על התרשמות בלבד. .8השיקולים שהביאו למתן ההחלטה להמשך תשלום התוספת לידי האם, אינם אלו הצריכים לעמוד לעיני הנתבע לענין זה לאור מטרת החוק. סעיף 200(ג) לחוק מקנה לנכה זכאות לקבלת תוספת תלויים, בנוסף לקצבה חודשית. מטרת תוספת גימלת התלויים ניתנת לטובת התלויים, כתחליף לפרנסת הנכה, הצריך לפרנסם. לכן נפסק כי כאשר הנכה מתגרש והילד עובר לחזקת ההורה השני, תשולם התוספת עבור הילד, באמצעות אותו הורה המחזיק בילד, מכח סעיף 304לחוק (ראה לענין זה דב"ע נה/196-0 המוסד נ. אבנר אשואל, פד"ע כט' 466). השיקולים ששקלה פקידת השיקום אינם ממין השיקולים שיש לשקול לצורך השגת מטרת החוק, והתוספת ששולמה לאשת התובע לא משיגה את יעדה בנסיבות הענין. תשלום התוספת לאם לצורך קניות מקנות כדי לאפשר קיום פגישות עם הילדים או ליתן הזדמנות להביא ליצירת קשר עימם, אינו משרת את מטרת תשלום התוספת המהווה תשלום נוסף לטובת הילדים באמצעות זה שצריך לפרנסם. .9בענייננו, הבן מתגורר עם התובע מאז חודש 09/96ונמצא בחזקתו ותחת משמורתו ועליו פרנסתו. כפי שעולה מהתסקירים, קיים נתק מוחלט בין הבן לבין אימו ונסיונות להפגיש ביניהם לא צלחו. ואכן, בעקבות פניה נוספת של התובע לנתבע מיום 09.07.98(נ/1) ובהסתמך על דו"ח הערכת מסוגלות הורות מיום 12.05.98(נ/2), אשר ציין בין היתר, את העובדה שהנסיונות ליצור פגישות בין האם לבנה לא צלחו וקיים נתוק מוחלט ביניהם, החליט הנתבע על העברת תשלום התוספת לתובע, מכח סעיף 304לחוק. יש בהחלט ליתן משקל להתרשמותה של עובדת השיקום מפגישותיה עם בני הזוג ולגישתה בדבר מתן הזדמנות לאם לנסות ליצור קשר עם בנה. עם זאת, כאשר עפ"י התסקירים והחלטת בית המשפט למשפחה, לא נוצר כל קשר בין הבן לאמו, כאשר אין חולק שהבן מצוי בחזקתו של התובע ובמשמורתו, הרי שתוספת קצבת הנכות ששולמה לאם לא משיגה את המטרה לשמה יועדה עפ"י החוק. השיקול שעמד בבסיס החלטת פקיד השיקום מיום 5.2.98, שלקח בחשבון את המצב הכספי של האם איננו מבין השיקולים הענייניים שיש לשקול לענין תשלום התוספת. .10סוף דבר, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי התובע זכאי לתשלום תוספת תלויים מכח סעיף 304לחוק, והחל ממועד הגשת תביעתו לנתבע בתאריך 05.06.97ועד למועד בו החלה התוספת להשתלם לידיו ע"י הנתבע. .11הנתבע יישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך -.000, 1ש"ח בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום.קטיניםנכותקצבת נכות