קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת לקצבת נכות על ילד של הגרוש: א. הרקע וההליך. .1התובעת הגישה לביה"ד תביעה בגין מכתב הנתבע מיום 23.7.97בו נקבע כי נדחית בקשתה לענין תוספת עבור הבן בקצבת הנכות של בעלה לשעבר. משהופיעו הצדדים לדיון הסבירה התובעת כי בעלה מקבל תוספת ילד בקצבת הנכות שלו (להלן: "התוספת"), אף כי הילד מצוי באחזקתה, לאחר גרושיהם בפברואר 97'. לדבריה, התשלום הופסק בטענה כי בעלה לשעבר משלם מזונות באמצעות קצבת הנכות. עוד טענה כי הסכימה לסכום המזונות בהתחשב בכך שתקבל התוספת. .2ב"כ הנתבע הסבירה כי התוספת עבור הילד שולמה לתובעת עד לחודש 6/97 כולל, ואז החלו לנכות את חוב המזונות מקצבת הנכות של האב, שכן אין זה סביר כי הנתבע ישלם מצד אחד מזונות ומצד שני ישלם לתובעת התוספת, בלא שיהא באפשרותו לגבות סכום המזונות. .3מאחר ולענין נגיעה גם למר גדי ג'נאח שהינו הנכה - בעלה לשעבר של התובעת, הוריתי על העברת כתבי הטענות ופרוטוקול הדיון לתגובתו (להלן: "הנכה"). ואכן, ביום 27.8.98הגיש הנכה התיחסותו לתביעה, בה טען כי בהסכם הגירושין בינו לתובעת סוכם כי התובעת תקבל אך את קצבת הילדים ולא איזשהו חלק בקצבת הנכות, שכן כנכה חי הוא מקצבת הנכות ומשלם מזונות דרך המל"ל ע"י קזוז מקצבת הנכות. הנכה טען עוד בענין שאינו מענייננו ואף לא בסמכותנו (טענה כי התובעת מונעת ממנו, לראות את ילדם) ולפיכך, לא אתייחס אליו בפסה"ד. .4הנתבע חזר על טענותיו והבהיר כי הודעת הנכה מצביעה על כך כי ההסכם בין התובעת לנכה דן בתשלום קצבת הילדים לתובעת, אך לא בתשלום התוספת לתובעת. עוד הבהיר הנתבע כי אם תשולם התוספת לתובעת ישפיע הדבר על חישוב זכאותה למזונות המשולמים לה ע"י הנתבע. .5התובעת לא הגיבה על הודעת הנכה ואישורי מסירה להחלטתי מ- 1.9.98בה נתבקשה תגובתה, חזרו בלא שנמסרו. הוריתי לשלוח ההודעות לתובעת בשנית, לעמדתה. .6ראוי לציין כי תגובות נתקבלו לאחר זמן ובשל טעויות פרוצדורליות לא הועברו ההחלטות ליעדן, דבר שתרם, לצערי, להמשכות מיותרת של ההליך. בסופו של דבר, ביום 26.4.99, פנה לביה"ד עו"ד אינסל, שקיבל על עצמו את ייצוג התובעת, וביקש ליתן לתובעת ארכה לתגובתה, ואכן ביום 30.5.99הוגשה תגובת התובעת. .7בתגובתה טוענת התובעת כדלקמן: א. יש להתייחס בזהירות לטענות הנכה, שכן "נגיעה אישית" לו בענין, דבר המשפיע על מהימנותו והמשקל שיש ליתן לדבריו. התובעת עותרת לא ליתן משקל רב לעדותו של הנכה, במיוחד לאור היחסים הקשים השוררים ביניהם. לחלופין, ביקשה לאפשר לה לחוקרו נגדית. ב. כוונת התובעת ובעלה בהסכם הייתה שהתובעת תמשיך לקבל את התוספת והתייחסות לקצבת הילדים מיותרת, לאור סעיף 69לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995(להלן: "החוק"). ג. הנכה כנראה פנה וביקש לקבל עבור עצמו את תוספת הילד. ד. הפירוש הנכון להסכם הגירושין הוא שהתובעת תקבל את התוספת, ועל ביה"ד לפרש כך לפי אומד דעת הצדדים. ה. אם תתקבל טענת הנכה יווצר מצב אבסורדי לפיו הנתבע ישלם את רוב המזונות שהנכה חב בהם באמצעות התוספת. ו. לחלופין עתרה התובעת לאפשר לה לחקור את הנכה, נציג הנתבע ועו"ד חורש. לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק - ניתן פסק הדין: ב. ההכרעה. .1מוצאת אני לנכון לחזור ולהביע צערי על משך הזמן שנדרש להליך, מתוך נסיון לקבל עמדות כל הצדדים הרלבנטיים למבוקש בתביעה, דבר שכאמור גרם להארכת ההליך. .2לא ראיתי להיעתר לבקשה החלופית שבסיפא עמדת התובעת בתגובתה מ-30.5.99, שכן ענין לנו בפסק דין שניתן ביום 11.6.95ע"י כבוד השופט ע. זמיר בביהמ"ש המחוזי בת"א. אין ענין לנו בהסכם או במנסחיו, ומכל מקום הנתבע בחן בקשת התובעת עפ"י פסק הדין, שהביאה התובעת בפניו (ראה מכתב הנתבע מ- 23.7.97שצורף לתביעה). אם כוונת התובעת ובעלה, שהובעה בהסכם שהובא בפני כבוד השופט זמיר, הייתה אחרת מזו שעולה בפסק הדין - ראוי היה כי יפעל מי מהצדדים בהליך בפני השופט שנתן את פסק הדין (ראה גם סעיף 13לחוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1972, להלן: "חוק המזונות"). בפניי מצוי פס"ד חלוט, בענין שאינו בסמכותי, ומצווים אנו בכיבוד פס"ד. נציין כי פסק הדין (סעיף 9שבו) ברור ומפורש, ואין צורך בפרשנותו. אין מקום לחקור בדבר אומד דעת הצדדים או כוונותיהם הסובייקטיביות, נסיבות חיצוניות כאלה או אחרות, או עדויות שונות בנושא זה. פסק הדין דן ב"קצבת הילדים שמשלם או שישלם המוסד לביטוח לאומי עבור הבן הקטין הנ"ל (ההדגשה הוספה) - זה ותו לא. "קצבת ילדים" אכן משתלמת לתובעת, ובדין, מתוקף החזקתה בקטין, כמתחייב מסעיף 69לחוק. חזקה על כבוד השופט ע. זמיר, שדן בנושא הסכמי מזונות, כי יודע הוא לקרוא ולהבחין בין "קצבת ילדים" (פרק ד' לחוק) ובין "תוספת תלויים" (פרק ט' לחוק ובהקשרנו: סעיף 200(ג) לחוק). כבר נקבע כי קצבת הילדים אינה "הכנסה" של ההורים (המבוטחים) (ע"א 281/78 ברקו פסח סין נ. הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, פד"י ל"ב (3) 408), כפי שאף נקבע בסעיף 73לחוק. מנגד, עפ"י תקנה 6שעפ"י חוק המזונות, "תוספת תלויים" (בהליך זה: "התוספת") בבחינת "הכנסה" היא לענין חישוב המזונות שישלם הנתבע לתובעת. .3נזכיר כי "ילד" מוגדר (סעיף 200(ג) (2)) בסעיף 238לחוק, דהיינו: "ילדו של המבוטח... שכל פרנסתו על המבוטח...". תכליתה של התוספת - לספק לילדו של הנכה "פרנסה מינימלית", שהרי אין הנכה משתכר ע"י עבודתו. זהו תחליף לפרנסתו של הילד, תחליף הכרחי, כשאין לנכה "פרנסה" אלא גמלתו. אין גם חולק כי מטרת התוספת לשמש לטובת הילד, שזוהי למעשה פרנסתו מהנכה, שאינו יכול לפרנסו באופן אחר. אין לנו ענין עם אינטרס כזה או אחר של הנכה או של התובעת. ביה"ד חייב לפעול בענין זה לטובת הילד, ומתוך דאגה לרווחתו-הוא, עפ"י החוק. אעיר כי לא פורש בפניי מדוע שילם הנתבע עד יולי 97' התוספת לתובעת ומדוע החל מאותו מועד הועבר התשלום לנכה והאם נעשה כן בהליך של "מנוי מקבל גימלה" (בסעיף 304לחוק) ואם אכן כך - האם הודעה על כך התובעת מראש ונשמעה עמדתה. .4כעולה מהחומר שבפנינו, כל פרנסת הילד היא על האב, שכן האב חייב ונושא במזונותיו. אף כי בפועל הנתבע הוא שמשלם המזונות - מכח חוק הבטחת מזונות, עדיין הנכה הוא שמשלמם שכן חב הוא כלפי הנתבע לכל תשלום ששילם הנתבע - מחד, וכלפי הילד, לכל תשלום מעבר לסכום המובטח ע"י הנתבע. פסק הדין הוא שקובע כי הנכה הוא החייב והנושא במזונות הילד וממילא בפרנסתו. .5נציין עוד, כי מחד טוענת התובעת כי הסכימה בהסכם הגירושין (שקדם לפסה"ד) לסכום מזונות נמוך בהתחשב בכך שתקבל את התוספת (עמ' 1שורות 27- 29תגובתה סעיף 10) ומאידך, טענה כי "נושא הנכות נודע לה רק לאחר הדיון בבית המשפט המחוזי" (עמ' 2שורה 21). סתירה זו תומכת בעמדת הנתבע, ובאמור בפסה"ד - דהיינו, כי סוכם שהתובעת תקבל את קצבת הילדים, ולא את התוספת. עוד ראוי לציין, כי אין ענין לנו בעדויות בהקשר זה (שלא נשמעו) מהתובעת או מהנכה או בשקילת מהימנותם או כוונתם. ברי כי כ"א מהם מבקש לקבל התוספת, ושקוליו עמו. .6שיקול הדעת בענין זה אינו צריך להיות "שקולי גביה" של הנתבע. לענין זה אין לקבל, בכל הכבוד, טענת הנתבע לפיה "לא יתכן שהמוסד ישלם את המזונות מצד אחד, ומצד שני ישלם התוספת לאם, בלא יכולת לגבותה". אין בהקשר זה "פגיעה" בנתבע אלא בנכה. הנתבע הוא מחד מנגנון תשלום (לתובעת) ומאידך, מנגנון גביה (לנכה). תשלום התוספת לנכה מחוייב, משהנכה חייב במזונות הילד. העובדה כי בפועל אין הנכה משלם המזונות אלא הנתבע במסגרת חוק הבטחת מזונות, איננה רלבנטית שכן כמוהו כתשלום עפ"י חוק ההוצל"פ שתמיד יראה כתשלום ע"י החייב. נזכיר עוד כי גם לו היתה התוספת משולמת לאם, היא תנוכה ממנה, כהכנסה, לצורך חישוב המזונות, ובפועל ה"הכנסה" הכספית תהא זהה, ומנגד - חוב המזונות של הנכה כלפי הנתבע יגדל ויתפח. בפועל עתירה זו יש בה משום נסיון "לעקוף" את קביעת פסה"ד ע"י הגדלת המזונות בפועל, וע"י בימ"ש (ביד"ע) שלא הוענקה לו הסמכות לכך. .7לאור כל האמור - נדחית התביעה. אין צו להוצאות. קטיניםנכותקצבת נכות