קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תסמונת נוירולוגית גנטית - ביטוח לאומי: .1לפני ערעור על פי סעיף 10לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995(להלן - החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים בעניני ניידות מיום 15.10.98אשר קבעה כי ליקויו של המערער אינו ניתן ליישום לפי רשימת הליקויים הקיימת בהסכם הניידות. .2טענות ב"כ המערער הן: א. המערער סובל מתסמונת נוירולוגית גנטית חסרת מרפא, אשר בה לוקות גם שתי בנותיו ולהן אושרה גימלת ניידות. ב. הועדה טעתה בכך שקבעה כי ממצאיו של המערער אינם נכללים בהסכם הניידות: הנכות בגפיו התחתונות לפי ס' א' - 4או א' - 4מותאם. ג. למערער שיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים. אצל המערער אובחנה אטרופיה שמשמעותה שיתוק. ד. קביעת הועדה הינה בניגוד לחוו"ד של שני נוירולוגים מומחים - ד"ר פלכטר ופרופ' קורצ'ין. ה. הועדה טעתה בכך שלא היתה מוכנה להסתמך על בדיקת ה- g.m.eשהינה כלי עזר קליני אוביקטיבי ממדרגה ראשונה לבדיקת הפגיעה בשרירים, וכן התעלמה מבדיקת ה- r.e.s.sהמצביעה על הפרעה בהעברה תחושתית מהגפיים למוח. ו. הועדה אף טעתה בכך שלא פרשה את הסכם הניידות על פי המשמעות התפקודית של המושג "שיתוק" ולא הפעילה לטובת המבוטח את הספק, אם יש כזו. על הועדה היה ליתן לחילופין למערער סעיף ליקוי מותאם. .3טענות המשיב הן: א. גימלת ניידות ניתנת על פי ממצאי הועדה. הממצאים שמצאה הועדה אינן ניתנים ליישום על פי ההסכם. ב. הועדה לא מצאה אצל המערער שיתוק מלא למעשה כנדרש בס' א' - 4ברשימת הליקויים. ג. בנותיו של המערער קיבלו גימלת ניידות בהתאם לממצאים שנמצאו אצלם. ד. אין מקום לסעיף מותאם במקרה דנן. ה. הועדה התמודדה היטב עם חוות הדעת של שני הרופאים. ו. אין כל טעות משפטית בהחלטת הועדה. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, דו"ח הועדה, הפרוטוקול והמוצגים אני קובעת כדלקמן: .1הועדה ישבה בהרכב מתאים של ראומטולוג, אורטופד ונויורולוג. הועדה בדקה ביסודיות את המערער ועיינה בכל המסמכים הרפואיים ובתוצאות הבדיקות. .2בבדיקה מצאה הועדה כי המערער הולך הליכה איטית אך חופשית ועצמאית ללא מכשור עזר וללא תמיכה ומשתמש בנעליים רגילות. הועדה בדקה את צורת הליכתו של המערער על ידי בדיקת כפות הרגליים. בדיקה זו הראתה כי המערער הולך על העקבים ועל הבוהן. ממצא זה של הועדה סותר את ממצאיו של פרופ' קורצ'ין הקובע כי המערער אינו מסוגל ללכת על העקבים או על קצות האצבעות. שוני זה בממצאים אינו מטיל חובה על הועדה לנמק את קביעותיה. כבר נפסק כי " אם קבעה הועדה כי יש שינוי בממצאים בינה לבין חוו"ד של מומחה שהוגשה לה - יצאה כדי חובת ההנמקה" (דיון נא/122- 99חיים רויזלר נ' המוסד פד"ע כג' עמ' 169). .3חוות דעתם של ד"ר דרורי וד"ר גרוזמן אינה נוקטת בסעיף ליקוי יישים ועל כן אין חובה על הועדה להתמודד עמה. כבר נפסק כי "ועדה אינה יכולה להתמודד עם חוו"ד שלא נקבע בה פריט ישים" (נב/1164- 01כהן אברהם נ' המוסד קובץ המוסד בנושא ועדות רפואיות עמ' 374). חוות דעתו של ד"ר פלכטר לא צורפה לערעור, ולא ניתן לקבוע אם מוטלת חובה על הועדה להתמודד איתה אם לאו. .4הועדה אף הסבירה כי לא מצאה אצל המערער שיתוק מלא למעשה של שתי השוקיים, ואף לא שיתוק חלקי. ממצא זה נשען על בדיקותיה של הועדה לפיהן מסוגל המערער להלך על עקבים ובהונות, וכפות רגליו מעידות על הליכה כזו. .5הועדה אף הסבירה בצורה מפורטת כי בדיקת ה- e.m.gמאשרת את אבחנת מחלתו של המערער ( 1cmt) אך אינה קובעת אחוזי מוגבלות בניידות. הועדה קובעת את הנכות על פי הממצאים שמצאה ונסיונה הרב באשר למוגבלות בניידות. הועדה אף מציינת כי קראה בעיון רב את כתב הערעור של ב"כ המערער לרבות הערעור המתוקן. .6המקרה דנן שונה בתכלית שינוי מהמקרה שנדון בדב"ע נה/23-01 המוסד נ' חיה פיק (עבודה ארצי כרך כט' 1עמ' 95). בדיון חיה פיק הנ"ל ניתנה פרשנות לקביעת בית הדין בשנת 81' כי חולשה בינונית באחד השרירים של המערערת היא חולשה קלה נוסף הינם שווי ערך מבחינה תפקודית לשיתוק של אחד השרירים. משלא חל כל שינוי בריאותי במצבה של המערערת, העדיף כב' בית הדין הארצי את הפירוש המרחיב אשר הותיר על כנו את פסק הדין משנת 81'. .7במקרה דנן היו ממצאי הועדה שונים מאלה של פרופ' קורצ'ין, ועל יסודם קבעה כי אין למערער אפילו שיתוק חלקי של שתי השוקיים. הועדה קבעה כי אילו היה שיתוק חלקי כזה, היה הדבר מאפשר התאמה של ממצא. קביעת הועדה כי אין למערער אפילו שיתוק חלקי של שתי השוקיים הינה קביעה רפואית מובהקת שאיני מוסמכת להתערב בה. בהיעדר ממצא שניתן ליישמו או להתאימו לרשימת הליקויים אין הממצאים שמצאה הועדה מתאימים לאף אחד מהפריטים שברשימת הליקויים. הערעור - נדחה. אין צו להוצאות. המערער רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים וזאת תוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין. רפואהנוירולוגיהביטוח לאומי