תצהיר על מהלך הדיון של ועדה רפואית

המערער טען כי לא נבדק כלל על ידי הועדה השניה. טענה זו הינה טענה במישור העובדתי כנגד אופן פעולתה של הועדה. על פי ההלכה הפסוקה, הדרך להוכיח טענה מעין זו בערעור מסוג זה, היא באמצעות הגשת תצהיר על מה שארע במהלך הדיון בועדה (במיוחד כשהמערער מיוצג על ידי עו"ד), אלא שתצהיר כזה לא הוגש. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תצהיר על מהלך הדיון של ועדה רפואית: .1על פי החלטת כב' השופט הראשי, הועבר אלי תיק זה למתן פסק דין, לאחר שטיעוני הצדדים נשמעו בפני כב' הרשמת שפר (כתוארה אז). .2המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 5/6/92, עת נחבל ברגלו ובידו הימניות. .3ביום 22/2/96קבעה ועדה רפואית בהרכב של שני פוסקים רפואיים, כי למערער נותרה נכות בשיעור %10, באופן זמני, עד ליום .31/5/96 .4על החלטתה האמורה של הועדה, הוגשו עררים הן על ידי המערער והן על ידי המשיב. הדיון בערר התקיים ביום 20/5/96, ובסיומו קבעה ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה הראשונה"), כי החל מיום 20/5/96(הוא יום הדיון בערר) שיעור הנכות היציבה עקב התאונה - הוא %.0 .5המערער ערער על החלטתה האמורה של הועדה הרפואית לעררים בפני בית דין זה (בתיק נו/353-01). על פי הסכמת המשיב, התקבל ערעורו של המערער ועניינו הוחזר אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אשר לא היתה אמורה לקבל לידיה את פרוטוקול הועדה הראשונה. .6בהתאם לפסק הדין בתיק נו/353-01, הובא עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (שתיקרא להלן: "הועדה השניה"). הועדה השניה דנה בשני העררים ביום 26/3/97והחליטה לדחות את עררו של המערער ולקבל את עררו של המשיב. .7ערעור זה מופנה כנגד החלטתה האמורה של הועדה השניה. בהחלטה מיום 19/11/97, הפניתי את תשומת לבם של ב"כ הצדדים לתמיהה שהתעוררה אצלי נוכח החלטתה של הועדה השניה בענין קביעת המועד של תום הנכות הזמנית, תמיהה שטעמיה פורטו בהחלטה. ב"כ הצדדים קיבלו הזדמנות להשלים את טיעוניהם גם בענין זה, ואכן ניצלו אותה. .8תמצית טיעוני ב"כ המערער א. הועדה השניה לא התייחסה לכך שהצלקת בירכו של המערער - מכערת. ב. הועדה השניה לא בדקה את המערער והיא "נעולה בהחלטתה". ג. יש להשיב את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב אחר. ד. בענין התמיהה שהועלתה בהחלטה מיום 19/11/97טען ב"כ המערער כי ברור שבפני הועדה השניה היה פרוטוקול הדיון של הועדה הראשונה. .9תמצית טענות ב"כ המשיב א. המערער לא טען בעררו מאומה בענין הצלקת וגם לא טען זאת בפני הועדה. ב. הועדה ציינה כי הצלקת חופשיה ולא רגישה למישוש. ג. אין פגם משפטי בהחלטת הועדה. ד. בענין התמיהה שהועלתה בהחלטה מיום 19/11/97טען ב"כ המשיב כי פרוטוקול הדיון של הועדה הראשונה הוצא מן התיק שהועבר אל הועדה השניה, כעולה מהמסמך שנרשם על ידי מזכירת הועדות הרפואיות ושצורף להשלמת טיעוני ב"כ המשיב וכעולה מתעודת עובד הציבור שנחתמה על ידי מזכירת הועדות הרפואיות. כן טען ב"כ המשיב כי הועדה השניה היתה מודעת למועד ישיבתה של הועדה הראשונה ולפיכך בעת שקיבלה הועדה השניה את הערר של המשיב (שטען בעררו כי לא ייתכן שעדיין תהיה נכות זמנית), היא החליטה "לסגור" את תקופת הנכות הזמנית במועד בו ישבה הועדה הראשונה, והחלטתה זו היא הגיונית וסבירה. העדר בדיקה על ידי הועדה .10כזכור, המערער טען כי לא נבדק כלל על ידי הועדה השניה. טענה זו הינה טענה במישור העובדתי כנגד אופן פעולתה של הועדה. על פי ההלכה הפסוקה, הדרך להוכיח טענה מעין זו בערעור מסוג זה, היא באמצעות הגשת תצהיר על מה שארע במהלך הדיון בועדה (במיוחד כשהמערער מיוצג על ידי עו"ד), אלא שתצהיר כזה לא הוגש. .11יתרה מכך, עיון בסעיף 27לפרוטוקול שנערך על ידי הועדה השניה, מלמד שבנוסף לכך שהועדה בחנה את צלומי הרנטגן של המערער, היא ביצעה גם בדיקה קלינית - הן בענין אופן הליכתו של המערער, הן בענין הגבלת תנועות פרק הירך, והן בענין ידיו של המערער (הגבלת תנועות, היקף הזרוע והיקף שורש כף היד). על סמך כל אלה, כאשר אין למערער טענה כי הועדה השניה בדתה את הממצאים - קשה להבין מדוע הוא מצא לנכון לטעון כי לא נבדק על ידי הועדה השניה, ויש לדחות את טענתו זו מכל וכל. אמנם, בעת הדיון בפני כב' הרשמת (דאז) טען ב"כ המערער כי הוא "חושש" שהועדה ביססה את הממצאים על מסמכים ולא על סמך בדיקה, אלא שהוא לא הציג ולו גם מסמך אחד שממנו היה ניתן לדלות את הממצאים שנרשמו בסעיף 27לפרוטוקול הועדה, כך שאין כל ביסוס ל"חשש" הנטען. ענין הצלקת .12על פי החלטתי מיום 26/9/97הגיש המשיב את העתק הערר שהוגש על ידי המערער. עיון בטענות שפורטו בערר מלמד שאכן, כטענת ב"כ המשיב, המערער לא טען בעררו כל טענה בענין הצלקת. אולם, נראה לי שאין די בכך כדי לדחות את טענתו של המערער בערעור זה. .13אם הועדה לא היתה מתייחסת כלל לצלקת - היה ניתן להבין את עמדת ב"כ המשיב באופן שמשתמע ממנה כי אין להלין על הועדה על כך שלא התייחסה לשאלת הכיעור שנגרם מהצלקת - בהעדר טענה על כך. אולם, גם בהעדר כל טענה מצד המערער, היתה הועדה מודעת לצלקת ופירטה ממצאים שונים לגביה (שהיא חופשיה, אינה רגישה למישוש, שאורכה 18ס"מ ורחבה 2ס"מ). בנסיבות אלה, מן הדין היה שהועדה תתייחס באופן מפורש לשאלה אם הצלקת מכערת ואם כן - האם יש לקבוע למערער נכות בגינה לפי פריט 75(1)ב' למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-.1956 מועד קביעת תום הנכות הזמנית .14מקובלת עלי עמדתו של ב"כ המשיב, כפי שפורטה בהשלמת טיעוניו, לפיה לא בנקל יתעורר חשד כנגד גוף מעין שיפוטי כגון הועדה. בהתאם לכך, נראה גם כי ההסבר המוצע על ידי ב"כ המשיב לפיו מועד תום הנכות הזמנית נקבע בהתאם למועד ישיבתה של הועדה הראשונה - יכול להסביר את בחירת התאריך האמור גם בלא להיזקק להסבר תאורטי על כך שהועדה השניה ידעה יותר על מה שנאמר בפרוטוקול הועדה הראשונה. בניגוד למה שטען ב"כ.ד המערער בהשלמת טיעוניו, ההחלטה מיום 19/11/97פירטה רק תמיהות שלי ולא היה מקום להסיק ממנה, כפי שנראה שב"כ המערער הסיק, כי "ברור" שהועדה השניה עיינה בפרוטוקול הועדה הראשונה. על כן, כאשר ניתן למצוא הסבר אחר לבחירת התאריך (כגון ההסבר שנמצא על ידי ב"כ המשיב) ובהעדר ראיה כלשהי המצדיקה הטלת דופי בחברי הועדה השניה, יש להעדיף את ההסבר שלפיו קויימה הוראת פסק הדין הקודם על פני ההסבר השני. .15עם זאת, עדיין מן הראוי לבקש מן הועדה השניה הסבר לקביעותיה, ברוח חלק מהפירוט שהיה בהחלטה מיום 19/11/97, וכפי שיפורט להלן. לסיכום .16אני מורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה השניה, לצורך האמור להלן: א. הועדה תשקול אם הצלקת בירכו הימנית של המערער היא "מכערת", במובן האמור בפריט 75(1)(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- .1956אם תחליט הועדה שהצלקת איננה מכערת - תסביר את קביעתה. אם תחליט שהיא מכערת - תקבע בגינה את שיעור הנכות המתאים. ב. הועדה תסביר כיצד מתיישבת החלטתה לקבל את עררו של המשיב, אשר טען בעררו (מיום 13/3/96) כי כבר אין מקום לקבוע נכות זמנית, עם החלטתה של הועדה השניה שלמערער נותרה נכות זמנית עד ליום 19/5/96(כלומר במועד שהוא מאוחר להגשת הערר). ג. הועדה תציין את הסיבה לכך שקבעה את תום הנכות הזמנית ליום .19/5/96 בנוסף לכך, אם הועדה סברה שמצבו של המערער הצדיק קביעת נכות זמנית בשיעור %10 עד ליום 19/5/96- מה לדעתה השתפר במצבו של המערער ביום 20/5/96אשר גרם לכך שכבר לא יהיה מוצדק לקבוע לו נכות זמנית מיום זה ואילך. .17לאור האמור בסעיף 14לעיל, לא ראיתי מקום לקבל את בקשתו של ב"כ המערער ולהעביר את הדיון לועדה בהרכב שונה. אין כל בסיס לטענתו שהועדה היתה "נעולה" על החלטתה ואין גם בסיס לחשש מעין זה. .18על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -. 750ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/2/98, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/2/98ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון, לחובתו של המערער, את טענתו בדבר העדר בדיקה על ידי הועדה, טענה שלא היה כל מקום להעלות אותה. .19כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק הדין יומצא לו.רפואהדיוןמסמכיםועדה רפואית