המערער הגיש בקשה בהתאם לתקנה 36לקביעה מחדש של מצבו הרפואי תוך הטענה שחלה החמרה במצבו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנה 36 החמרת מצב: .1המערער נפגע ביום 29.02.94, עת נפל ונפגע בגבו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ופוסק רפואי קבע לו נכות צמיתה בשעור % 10לפי פריט 37(7)(א) לרשימת הליקויים ובתוספת % 5לפי תקנה 15, סה"כ % 15נכות צמיתה, (ביום 25.01.95, הקביעה בתוקף החל מיום 21.08.94). על קביעה זו לא הוגש ערעור. המערער הגיש בקשה בהתאם לתקנה 36לקביעה מחדש של מצבו הרפואי תוך הטענה שחלה החמרה במצבו ואותו פוסק שקבע כאמור לעיל, דן בבקשתו וקבע (ביום 18.12.96), שלא חל שינוי משמעותי במצבו מאז הבדיקה הקודמת, וכי אין החמרה במצבו. על קביעה זו הוגש ערר, ווועדה לעררים קבעה ביום 14.05.97, שאין החמרה במצבו כתוצאה מתאונת העבודה ודחתה את הערר. מכאן הערעור שבפני. .2להלן, בתמצית עיקר טענות ב"כ המערער: א) הוועדה התעלמה מאישור מד"ר בלוך מבית"ח העמק, בו נרשם כי אצל המערער נמצאה הגבלה קשה בתנועות עמ"ש מותני. ב) הוועדה התעלמה מ- c.tשל עמ"ש מותני מיום .02.06.94 הוועדה התעלמה מפרוטוקול של וועדה לעניין נכות כללית, מיום 26.02.96, בו נקבעה לו נכות צמיתה בשעור % 20בגין הגבלה בינונית בתנועות עמ"ש מותני. ג) הוועדה לא ציינה בפרוטוקול שורה של מסמכים רפואיים, אישור ד"ר רשף, אישרו ד"ר ישראל, אישור ד"ר גרוס ומכתב בית חולים מאיר. ד) הוועדה טעתה בכך ששייכה החמרה במצב לשינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונה, והיא עשתה זאת ללא כל בסיס רפואי ומבלי שנימקה קביעתה זו. ה) הוועדה ערכה למעשה חשבון עו"ש מחודש "בלב פנימה" מבלי שהייתה מוסמכת להרהר אחרי מידת הקשר הסיבתי בין נכות המערער לבין התאונה שכן הקביעה בדבר הקשר הסיבתי נעשתה ע"י הוועדה מ- - 25.01.95אשר קביעתה חלוטה. לדעת ב"כ המערער שיוך מצבו של המערער בהווה לשינויים ניווניים יש בו כדי לייחס את החחמרה למצב קודם. ו) רשום בכרטיס הרפואי של המערער לפיו סבל מכאבי גב תחתון לפני התאונה, הינו רשום שגוי שמתייחס לאחיו של המערער ובטעות נרשם בכרטיסו של המערער. ז) לוועדה אסור היה לעשות את מה שלדעת ב"כ המערער עשתה "בלב פנימה", דהיינו, חשבון עו"ש ולחלופין גם אם מותר היה - לא עשתה אותו כדין. .3להלן, בתמצית עיקר טענות ב"כ המשיב: א) הוועדה לא הייתה צריכה לעשות חשבון עו"ש אלא לקבוע האם חלה החמרה אם לאו. ב) עצם קיומו של מצב קודם, כבר נקבע ע"י הפוסק מ- 25.01.95, אשר קבע כאבי גב עובר לתאונה , אך קבע ש- % 10נכות יציבה שנותרה, נובעים מהתאונה בלבד. ג) חוו"ד אורטופד שהוגשה ע"י ב"כ המערער לעניין נכות כללית, קבעה הגבלה בינונית של עמ"ש מותני החל מ- 03.91, דהיינו 3שנים לפני התאונה. מאישור רפואי מיום 01.02.94(ימים ספורים לפני התאונה), ניתן ללמוד שהתהליך הנווני בעמ"ש המותני היה בעצומו. ד) הוועדה לא הייתה חייבת להתייחס למכתב ד"ר בלוך שאיננו בגדר חוו"ד, והוועדה מתבססת על ממצאים קליניים. ה) הוועדה לא צריכה הייתה להתייחס ל - c.tשנערך שכן הפוסק הרפואי מ 95התייחס אליה. ו) אין לקבל את הטענות בדבר שגיאות בכרטיס הרפואי ורישום כאבי גב של אחיו של המערער בכרטיס של המערער שכן אלה טענות מוזרות וכן הם סותרות את מסקנות הוועדה לנכות כללית ואת הרישומים בתיק. .4א) עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 14.05.97, מראה שהוועדה רשמה שהמערער הופיע בפניה והציג כרטיס רפואי מקופ"ח כללית, אישורים רפואיים מתאריכים שונים מקופ"ח כללית אישורים נוספים שפורטו. הוועדה רשמה תלונותיו של המערער ובצעה לו בדיקה קלינית שנחזית להיות מקיפה וגם לא נטען אחרת. בסעיף הסיכום נרשם: "הוועדה עיינה בכל המסמכים הרפואיים שהוגשו ע"י הנפגע וכן במסמכי התיק. אמנם קיימות המלצות להתערבות ניתוחית בשל בעיותיו בעמ"ש תחתון ובעמ"ש צווארי, אך אילו בעיות שהן קשורות לתהליכים ניווניים של עמ"ש ולא כתוצאה של חבלה. על סמך זה ועל פי הבדיקה הרפואית היום, הוועדה קובעת שאין החמרה כתוצאה מהחבלה הנדונה מאז הדיון מ1995". ב) מקום בו נטענת החמרה במצב שומא על הוועדה לקבוע את מצבו הרפואי של הנכה בעת הבדיקה, להשוותו למצב בעת הבדיקה המקורית, ורק אם יש שוני בין השניים - לקבוע דרגת נכות שונה. יש לזכור שקיים שוני בין דרכי הפעולה ושיקול הדעת הנדרש מוועדה רפואית מקום בו נטענת טענת החמרת מצב, לבין המצופה ממנה מקום בו עולה על הפרק סברה בדבר שיוך של חלק מהמצב הנוכחי לנכות שקדמה להופעת תאונת העבודה, (או מחלת המקצוע, מה שאיננו רלוונטי לענייננו). ב"כ המערער, בטיעוניו הארוכים, איבד כל אבחנה בין הסוגיות האמורות לעיל, תוך שהוא מתבסס על הנחת יסוד שאין לה כל אחיזה בחומר הרפואי שבתיק והיא שקביעה בדבר "שינויים ניווניים", פרושה קביעה בדבר "מצב קודם", דהיינו, מגבלות וליקויים שהיו קיימים במערער עובר לתאונת העבודה. זאת ועוד - ההתייחסות לשינויים הנווניים אינה באה בקשר לממצאים שהוועדה מוצאת, אלא בקשר להמלצות בדבר התערבות ניתוחית אשר הוצגו בפניה. ב"כ המערער ערך ניתוח משלו בדבר דרכי החשיבה הסוביקטיביות ו"הסמויות" של הוועדה וייחס לה תהליכים שונים שערכה "בלב פנימה". אין לקבל ניתוח זה ויחוס מחשבות זה מצד ב"כ המערער. את השקפות הוועדה ודרכי החשיבה שלה יש ללמוד רק מהפרוטוקול ונוכח כל האמור לעיל, אין להסיק מפרוטוקול הוועדה כל "עריכת חשבון עו"ש בלב פנימה". ג) בענייננו - קבעה הוועדה את מצבו הרפואי של המערער בהווה, תוך שבתאור הבדיקה הקלינית שערכה מופיע מספר פעמים אזכור של חוסר שיתוף פעולה מצידו. הוועדה תיארה ממצאים שונים בפירוט רב. בסיכום ציינה שאין החמרה במצב בהשוואה לזה שהיה בעת הדיון הקודם. ד) אשר לטענות בדבר התעלמות ממסמכים שונים החל מאישור ד"ר בלוך המשך מ- c.tשל עמ"ש מותני וכלה במסמכים נוספים כמפורט בס' 2א' ב' ג' לעיל - הוועדה אינה חייבת באזכור או התייחסות לכל מסמך רפואי שהיה בפניה. שונה המצב ככל שהדבר נוגע לחוו"ד מומחים שמוצגות בפני הוועדה, אולם, אף אחד מהמסמכים שהוצגו בפני הוועדה (כנטען ע"י ב"כ המערער ואשר על העדר ההתייחסות אליהם הוא מלין)- לא היה בגדר "חוו"ד מומחה". זאת ועוד, ההלכה היא שגדר והיקף ההתייחסות הנדרשים מהוועדה גם מקום בו מדובר בחוו"ד מומחה נקבעים בהתאם למידת המשקל שיש לייחס לחוו"ד של המומחה וגם בהתאם לשאלה האם המומחה ציין פריט ליקוי ישים (ר' דב"ע מא/136- 01קינג נ. המל"ל (לא פורסם). עוד נקבע, כי מקום בו ממצאי הוועדה שונים מאלה של מומחה בחוות דעתו, די בכך כדי להוות בסיס מספיק לדחיית המסקנות של המומחה. עיון במסמכים הרלוונטיים, מראה שבמכתב ד"ר בלוך אין ממצא בדבר החמרת מצב, יש רק דווחים סוביקטיביים בדבר החמרת כאב ומגבלות. אשר לממצאים - ברור שהוועדה העדיפה את ממצאיה שלה, והשאלה אילו ממצאים "נכונים יותר", וודאי שהינה שאלה רפואית. ה- c.tאשר אליו מפנה ב"כ המערער הינו קודם לוועדה מיום 25.1.95שאליה יש להשוות את מצבו בהווה ולכן, אין לבדוק אותו במסגרת דיון בהחמרת מצב. אשר לאישורים רפואיים נוספים, כמו אישור ד"ר רשף, אלה אף לא צורפו להודעת הערעור ולא ניתן היה לעיין בהם על מנת לקבוע באיזו מידה יש, אם בכלל, בהתעלמות מהם, כדי להעיד על טעות משפטית. ה) אשר להתייחסות לפרוטוקול וועדה בעניין נכות כללית - כבר נפסק כי ייתכן בהחלט מצב שבו שתי וועדות רפואיות שהרכבן שונה יגיעו למסקנות שונות וביחוד אמורים הדברים לגבי וועדה הפועלת מכח הפרק הנוגע לנפגעי תאונות עבודה - שאז כבולה הוועדה בקביעת דרגת הנכות לתאונה מסוימת, וזאת בשונה מוועדה פועלת לעניין נכות כללית הקובעת את דרגת הנכות, יהא גורם הנכות אשר יהא. (ר' דב"ע מה/204-01, כפיר נ. המל"ל לא פורסם ו- דב"ע נא/99- 122ויזלר נ. המל"ל פד"ע כג 169). זאת ועוד - אמנם, הוועדה לעניין נכות כללית קבעה % 20נכות בגין הגבלה בינונית בעמ"ש מותני ועוד % 10נכות בגין הגבלה קלה בעמ"ש צווארי, אולם כל אלו בתוקף מחודש 91/3, זמן רב לפני התרחשות תאונת העבודה וקביעת הפוסק שהפכה לחלוטה. צודק, לפיכך, ב"כ המשיב בציינו שאין להלין על הוועדה בכך שלא התייחסה למסמך זה. ו) אשר לטענה בדבר הסתמכות על רישום רפואי שגוי - ראשית, ההבהרה לפיה מדובר ברישום שגוי, אשר באה במכתב ד"ר אשל מיום 14.10.97- הינה מאוחרת למתן ההכרעה ע"י הוועדה ולא הייתה בפני הוועדה. שנית, לא מצאתי שהוועדה נשוא הערעור התבססה על נתון זה לצורך מי מבין קביעותיה. לפיכך, אין לקבל את הטיעון האמור. .5סיכומו של דבר לא מצאתי כל פגם בדרכי פעולתה של הוועדה או מסקנותיה. לפיכך, דינו של הערעור להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. .6במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.החמרת מצב