תקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה: .1התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים ודמי הבראה בגין תקופת עבודתה אצלה. .2משלא התייצבה הנתבעת לדיון שהיה קבוע להיום ובהעדר כתב הגנה מטעמה, החלטתי כי מן הצדק שהתובעת תוכיח תביעתה בטרם יינתן פסק דין בהעדר הגנה, וזאת מכח סמכותי בתקנה 43לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין) התשנ"ב - .1991 .3בישיבת בית הדין מהיום העידה התובעת ואימתה את האמור בכתבי תביעתה. .4לאור התרשמותי מהתובעת ומעדותה שלא נסתרה, שכן הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון שהיה קבוע להיום הנני קובעת עובדתית כלהלן: א. התובעת עבדה ברבע משרה אצל הנתבעת מחודש 11.92עד לחודש 3.95וסה"כ שנתיים ו- 5חודשים. ב. משכורתה האחרונה של התובעת היתה 747, 1ש"ח ברוטו לחודש. ג. ב- 3החודשים האחרונים לעבודתה לא קבלה התובעת שכר עבודה. ד. לאחר 3חודשי עבודה ללא קבלת שכר ומשנאמר לתובעת על ידי הנתבעת שתחליט אם היא רוצה להמשיך לעבוד באותו אופן, התפטרה התובעת מעבודתה. ה. התובעת לא קיבלה פיצויי פיטורים עם התפטרותה. ו. בחודש 1.95היתה התובעת זכאית לשכר עובדה בגובה 050, 1ש"ח נטו ושולם לה רק 500ש"ח על חשבון השכר. ז. בחודש 2.95עבדה התובעת מלא ולא קיבלה שכר עבור חודש זה על אף שהיתה זכאית לשכר עבודה בגובה 050, 1ש"ח נטו. ח. בחודש 3.95עבדה התובעת מלא ולא קיבלה שכר עבור חודש זה על אף שהיתה זכאית לשכר עבודה בגובה 050, 1ש"ח נטו. ט. התובעת לא קיבלה דמי הבראה במהלך עבודתה אצל הנתבעת. אדון בתביעותיה אחת לאחת; .5תחילה לענין שכר עבודה א. משקבעתי עובדתית שהת' עבדה בחודש 1.95וקיבלה על חשבון שכר עבודה 500ש"ח נטו בלבד, הנני מחייבת את הנת' לשלם לת' בתוך 30יום מקבלת פסק הדין את יתרת שכר עבודה עבור עבודתה בחודש 1.95וסה"כ 550ש"ח נטו (050, 1ש"ח נטו בניכויי 500ש"ח ששולמו לתובעת) ב. משקבעתי עובדתית שהתובעת עבדה בחודשים 2.95ו- 3.95ולא שולם לה שכר עבודה עבור עבודתה בחודשים אלה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30יום מקבלת פסק הדין שכר עבודתה עבור חודשים 2.95ו- 3.95בסך 050, 1ש"ח נטו לכל אחד מהחודשים וסה"כ 100, 2ש"ח נטו). ג. התובעת תבעה גם פיצויי הלנת שכר. .1לגבי יתרת שכר 1.95- מששולם לתובעת ב- 2.95חלק משכר 1.95ומשהגישה היא תביעה על היתרה רק ביום 11.1.96, הרי שהתישנה זכותה לפיצויי הלנת שכר על ההפרש בגין שכר חודש 1.95ועל כן ישא הסך של 550ש"ח נטו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.95ועד לתשלום המלא בפועל. .2לגבי שכר עבודה לחודשים 2.95ו- 3.95- משאין בפני כל נסיבה שעל פיה יכולה אני להשתמש בסמכותי על-פי הוראות סעיף 18לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958(להלן: "החוק") כדי לשלול או להפחית את פיצויי הלנת השכר, הנני קובעת שעל הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30יום מקבלת פסק הדין פיצויי הלנת שכר על פי האמור בסעיף 17לחוק וזאת מהמועדים כלהלן: א. על שכר חודש 2.95בסך 050, 1ש"ח נטו פיצויי הלנת שכר מיום 1.3.95ועד לתשלום המלא בפועל. ב. על שכר חודש 3.95בסך 050, 1ש"ח נטו פיצויי הלנת שכר מיום 1.4.95ועד לתשלום המלא בפועל. .6לענין פיצויי פיטורים א. הוראות היסוד של חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963(להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). הן כי בפיטורים משלמים פיצויי פיטורים ובהתפטרות אין משלמים. רק בהתקיים האמור בסעיפים 9- 4או 11לאותו חוק יהא המתפטר זכאי לפיצויי פיטורים. (דב"ע ל/1- 3פד"ע 18, 24) ב. בסעיפי החוק שענינם התפטרות המזכה בפיצויים נאמר במפורש שמדובר בהתפטרות "לרגל", "עקב" או "מחמת" האמור באותם הסעיפים, ללמדך שלא די שהגורם קיים אלא - והוא העיקר - צריך שאותו גורם יהיה הפועל המניע והמביא לתוצאה. (דב"ע לו/4- 3פד"ע ז, 24) ג. על בית הדין לקבוע אם התפטרות התובע היא מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. ד. סעיף 11(א) לחוק קובע: " 11(א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את התפטרותו לענין חוק זה כפיטורים". ה. אין עוררין על כך שתשלום שכר עבודה, ובמועדו, מהווה תנאי יסודי בחוזה עבודה והחוק מתיחס בחומרה רבה לאי תשלומו במועד. ו. בית הדין הארצי לעבודה ראה בהלנה מתמדת של שכר עבודה (דב"ע לב/3- 3פד"ע ג' 318) ובהפחתת שכר עבודה (דב"ע מז/108- 3פד"ע י"ט 382, 385) הרעה מוחשית בתנאי עבודה. ז. קל וחומר שבאי תשלום שכר עבודה במשך תקופה של כ- 3חודשים יש לראות הרעה מוחשית בתנאי העבודה לפי סעיף 11לחוק. ח. עולה איפוא, שיש לראות בהתפטרות התובעת, התפטרות מחמת הרעת תנאי עבודה שבה אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה. ט. כמו כן עולה מחומר הראיות שהתובעת העמידה את הנתבעת על כוונתה להתפטר באם לא ישולם שכרה. י. הנתבעת חייבת איפוא לשלם לתובעת פיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתה אצלה מחודש 11.92ועד להתפטרותה בסוף חודש 3.95לפי שכר אחרון של 747, 1ש"ח. משתבעה התובעת 537.5, 2ש"ח בלבד, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30יום מקבלת פסק הדין, סך 537.5, 2ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.3.95ועד לתשלום המלא בפועל. .7לענין תשלום דמי הבראה א. בתקופה הרלוונטית לתביעה חל על הצדדים צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש (להלן: "צו ההרחבה"). ב. עפ"י צו ההרחבה ניתן לפדות דמי הבראה בגין שנתיים בלבד. ג. משקבעתי עובדתית שהנתבעת לא שילמה לתובעת דמי הבראה במהלך עבודתה, משעבדה התובעת רבע משרה בלבד ולאור צו ההרחבה הנני מחייבת, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30יום מקבלת פסק הדין, פדיון דמי הבראה בסך 313ש"ח. ד. דמי ההבראה בסך 313ש"ח ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.95ועד לתשלום המלא בפועל. .8סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30יום מקבלת פסק הדין, את הסכומים כלהלן: א. הפרשי שכר עבודה בגין חודש 1.95בסך 550ש"ח נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 5(ג)(1) לפסק הדין. ב. שכר עבודה בגין חודש 2.95בסך 050, 1ש"ח נטו בצירוף פיצויי הלנת שכר כאמור בסעיף 5(ג)(2)(א) לפסק הדין. ג. שכר עבודה בגין חודש 3.95בסך 050, 1ש"ח נטו בצירוף פיצויי הלנת שכר כאמור בסעיף 5(ג)(2)(ב) לפסק הדין. ד. פיצויי פיטורים בסך 537.5, 2ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 6(י) לפסק הדין. ה. פדיון דמי הבראה בסך 313ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 7(ד) לפסק הדין. .9בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת, בתוך 30יום מקבלת פסק הדין, הוצאות בסך 500ש"ח. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. .10הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור, בתוך 15יום מקבלת פסק הדין, לנשיא בית הדין הארצי או סגנו או שופט של בית הדין הארצי שנתמנה לכך על ידי הנשיא.תקנות בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה