מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה למתן תשובות נוספות לשאלון: .1זו בקשה למתן תשובות נוספות לשאלון ולגילוי מסמכים נוספים. (יתר העניינים הנידונים בבקשה זו כבר הוסדרו בין הצדדים). כדי שנוכל לדון בשאלות השנויות במחלוקת בבקשה זו, מן הראוי כי נסקור בקצרה את טענות הצדדים בכתבי הטענות. .2המשיבה - שהיא התובעת בתביעה העיקרית טוענת כי הינה בעלת זכויות יוצרים בקוביות-משחק הניתנות להרכבה המשווקת תחת השמות המסחריים "דופלו" ו"לגו" וכן הינה בעלת זכות יוצרים ביחידות משחק הניתנות להרכבה המשווקות תחת השם "קידיקרפט" ובשרטוטיהן של היחידות. פרוט היחידות נשוא התביעה נמסר בסעיף 3לתביעה ליד כל אחת מהן צויין התאריך שבו הוצעו למכירה לראשונה. התאריך הקדום ביותר הוא מאי 1947, שאז הוצעו לבנות קידיקרפט למכירה באנגליה. לטענת התובעת הוכנו שרטוטי הציור של היחידות על ידי עובדי לגו, למעט השרטוטים שהוכנו על ידי עובדי חברת הלרו פייג' באנגליה. פירוט השרטוטים רשום בסעיף 4לתביעה עם תאריכי הכנתם והתאריך הקדום מביניהם הוא 1946, על-ידי השרטטים פייג' והיגינס. .3לטענת התביעה, הנתבעת 1שהיא חברה ספרדית ועוסקת ביצור יחידות משחק הניתנות להרכבה, מייצרת או מיבאת לישראל למכירה העתקים של יחידות הידועות בשם tente elephantומשווקות אותם בישראל באמצעות נ' 2ועל ידי כך שתיהן מפירות את זכויות היוצרים של התובעים כאמור לעיל. .4בנוסף לכך טוענת התובעת כי הינה בעלים של מדגמים רשומים בפנקס המדגמים של בובות צעצוע כמפורט בנספחים לתביעה, וכי הנתבעת מייחדת את המדגמים לבובות שהן מייצרות או משווקות בישראל, וכך מפירות הן את זכות היוצרים במדגמי חו"ל. .5על כן בקשה התובעת צו מניעה וסעדים נוספים נגד הנתבעת. .6הנתבעות בכתב הגנתן טענו כי הנ' 1פיתחה בשנים 1968- 1970קוביות משחק ניתנות להרכבה חדשות ומקוריות המשווקות תחת השם tenteוכי לגבי המבנה ושיטת החיבור שלהן רשמה הנ' 1פטנטים. בשנים 1979 1980עיצבה הנ' 1קוביות חדשות הכוללות קוביות גדולות ובובות המשווקות תחת השם .tente elephantלטענת הנתבעות - יצרנים רבים ושונים יצרו קוביות קטנות דומות במידות דומות או זהות במשך 35שנים שקדמו ל- .1970עוד טענו כי לגבי הקוביות הגדולות והבובות נרשמו מדגמים במדינות שונות בעולם. הנתבעות מכחישות שהן השתמשו או העתיקו ממוצרי התובעת או משרטוטיה. הן טוענות כי מוצריהם שונים מאלו של התובעת בהרבה מובנים והדמיון היחיד הוא: צורת קוביה ומידות כלליות. לטענת הנ' אין לתובעת זכויות יוצרים בישראל לגבי הקוביות והמדגמים הואיל ואין המוצרים והשרטוטים מהווים - "יצירות". הן הועתקו מיצירות של אחרים, או מחומר שהיה נחלת הכלל, או שהיו נשוא פטנטים ומדגמים שפקעו או שבוטלו. כן מכחישות הנתבעות כי זכויות "קידיקרפט" הועברו לתובעת, וכי המדגמים של התובעת הם בני תוקף. בסעיף 17להגנה טענו הנתבעות כי קיים מעשה בית-דין נגד התובעת על פי החלטות שיפוטיות שניתנו בארצות שונות. וכי התובעת אינה זכאית לסעדים שהיא מבקשת בשל שיהוי. בסעיף 20מודיעות הנתבעות לבית המשפט כי הן תסתמכנה על מסמכים שונים שפורטו שם, כולל פטנטים שונים, תרשומות שונות, מודעות וקטלוגים של יצרנים שונים ומאמרים שונים, ובין השאר על "מסמכים שהנתבעים מבקשים את התובעת לגלותם בבקשה מתאימה". .7כידוע לכל בר-בי-רב, לפי תקנה 105לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984[5], הזכות לבעל דין לדרוש שמתנגדו ישיב על שאלון. נקבע בפסיקה - ואף אלו דברים ידועים - שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב ביותר הכפוף לכאורה רק לתנאי שהשאלות תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת. ואולם לכלל זה יש סייג חשוב והוא: שאין להציג שאלות במסיבות שבהן התשובה עלולה להכביד יתר על המידה על הצד הנשאל. (ע"א 41/49 בעמ' 113על פי ptymouth society ltd. V. Trads[6] [1906] ass. Ltd בנושא גילוי מסמכים קיים דמיון לנושא של שאלונים. גם כאן יש לבית המשפט שיקול דעת רחב ביותר, שבדרך כלל יתיר בית המשפט גילוי לגבי כל מסמך הנוגע לעניינים השנויים במחלוקת, כולל מסמכים העשויים לקדם את ענינו של הנתבע. אני מרשה לעצמי להפנות כאן לדברי השופט גרנט (כתארו אז) ב-ע"א 40/49, בעמ' 159המפנה לדברי לורד ברטט בפסק דין: companie financier du pacifique v. Peruvian guano co[7] הוא מוסיף ואומר כי מבחן רחב זה - יש להשתמש בו בזהירות רבה, ביחוד כאשר בית המשפט מתבקש ליתן צו כללי לגילוי, היינו בלא פירוט מסמכים מסויימים. אין בית המשפט נוטה להיעתר לבקשת גילוי מסמכים כאשר לא נראה לו מראש מטענות הצדדים או מהחומר המצוי לפניו כי הגילוי עשוי להועיל למבקש ובוודאי שלא יתן את הצו כאשר בולט הדבר שכל מגמת המבקש היא "לדוג" חומר מאמתחתו של מתנגדו ולא לחזק טענה מסויימת מטענותיו הוא או להחליש נקודה ידועה בעמדת מתנגדו. (ראה את ניסוח הדברים על ידי השופט cottonבמשפט . Droning[8] v. Plamouth boardואת דברי השופט jamesעל בקשות שיש בהן משום "דייג" במשפט kent coal concession ltd. V. Dugnid[9]ואת אזהרתו החמורה של השופט לינדלי נגד הרחבת הסמכות הנ"ל ללא גבול במשפט .will's trade marks in re בגילוי מסמכים, כמו בשאלונים, חייב השופט לבחון אם אין במתן צו גילוי כללי משום הכבדה יתירה על הצד שאליו מכוון הצו. בענין זה ראה את גישת בית המשפט באנגליה בענין . A.g. v[12] . Metropolitan tramways coובענין cory v. Cory[13]. מן ההוראות הכלליות הנוגעות למשפטים אזרחיים בדרך כלל נעבור למשפטים הקשורים בהגנת זכויות רוחניות (פטנטים, מדגמים, זכויות יוצרים). במשפטים אלו יש לזכור כי מעצם טיבם אלה משפטים מסובכים קשים ויקרים ואין בית המשפט צריך להוסיף ולסבכם עוד יותר, והזהירות שבה יופעל שקול דעתו בנושא זה יש לה פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, במשפט שהוא מסובך כשלעצמו מן הדין לאפשר מראש צמצום השאלות השנויות במחלוקת, על מנת שתקטן על ידי כך היריעה של המשפט וצו יעיל בענין שאלון או גילוי יכול לתרום לכך, אך מצד שני, כשמשפט הוא מסובך ומורכב - צו לגילוי מסמכים לשאלון שהוא רחב מדי יכול שיהיה בו משום הרחבה ללא צורך של יריעת המשפט, הרחבה ומסובכת גם בלאו-הכי. מכאן שהזהירות בה יבחן בית המשפט את הנושא - חייבת להיות כפולה ומכופלת. ב-בג"צ 280/60 אביק נ' הרשות המוסמכת [2], אמר השופט אגרנט (שם בעמ' 1337): "המשפטים הסובבים על הפרות פטנטים למיניהם הם מטבעם מסובכים למדי ותוצאתם רחוקה מלהיות לעתים קרובות ברורה מראש. לתופעה הזאת גם תוצאת הלוואי כי בניהול של משפט כנ"ל ובהכנתו כרוכה הוצאת סכומים גדולים וניכרים". ובהמ' 1167/51 (אז' 1003/51) ברק דייויס נ' אביק [3] בעמוד 17מביא השופט צלטנר את דבריו של לורד אשר בענין ungar v. Sugg[10] (1892) לאמור: "מוטב לאדם שיקרה לו כל מה שיכול לקרות בעולמנו, מלבד איבוד משפחתו בשפעת, מאשר יצטרך להתדיין על פטנט". וראה מובאה ציורית מספרו של מיינהרדט המובאת על-ידי השופט צלטנר שם והמשווה את ריצת המכשולים של תובע במשפט פטנט לריצת מכשולים במרוץ סוסים. דברים אלו והנסיון בארצנו של משפטים על זכויות רוחניות הביאו אותי בין השאר לדברים שאמרתי בהמ' (ת"א) 9187/83 נען נ' הידרופלן [4] (בעמוד 403) "עו"ד גינת לא צמצם את בקשתו לשלב ספציפי זה אלא ביקש מסמכים על "כל הידע הקודם". יש בכך משום "תפסת מרובה - לא תפסת". אמנם שנוי במחלוקת אם בפטנטים הנדונים היה משום חידוש או שהיו פרסומים ושימושים קודמים להם ובכתב- ההגנה אף פורטו בסעיף 34- אחד עשר מקורות שפורסמו ושלטענת הנתבעת קדמו לפטנטים הנדונים. ובסעיף 36אוזכרו עוד 5מקורות. אך מכאן ועד לדרישה להמציא מסמכים על כל הידע הקודם - רב המרחק. בענין זה ראה . Co& avery v. Ashworth son[11] (1915) יש להדגיש שבית-המשפט, על פי שיקול דעתו לא יתן צו שיש בו כדי להכביד במידה לא סבירה על בעל-דין. מתן צו ל"כל הידע הקודם" - הוא צו רב-היקף שיטיל על המשיבים הכבדה מיותרת והוצאות מיותרות. בתיק זה שגם הזמן העומד לרשותנו עד למשפט הוא מצומצם מאד - על אחת כמה וכמה שצו כזה לא יינתן. לאחר הקדמה זו אני בא לבחון את הבקשה הספציפית שלנו: חלק ניכר מהשאלות שנשאלו על ידי הנתבעת נענו וגילוי המסמכים מטעם התובעת כלל מסמכים רבים מאד. כל אלו לא סיפקו את הנתבעות והן מעוניינות בתשובות נוספות ובמסמכים נוספים. ד"ר כהן בשאלה 2.4בקש תשובה לשאלה הבאה: "מתי ועל ידי מי נוצרו, יוצרו או שווקו קוביות משחק ניתנות להרכבה שלא מתוצרת התובעת או הנתבעת 1הדומות...... ליחידות הנזכרות בכתב התביעה. נא לפרט לגבי כל פריט ופריט של כל יצרן ולתארם מסמכים, קטלוגים, תמונות וכיו"ב". בשאלה 2.5נשאלה שאלה דומה לגבי "בובות במערכות צעצועים של קוביות או יחידות אחרות להרכבה". בשאלה 2.6נתבקשה התובעת לציין את "כל רישומי הפטנטים, המדגמים וזכיות היוצרים, תקפים או שבוטלו או שפקעו הנוגעים ליחידות ולבובות לגו ודופלו במדינות השונות". בשאלה 2.7: "נא לפרט את כל רישומי הפטנטים וכו' של אחרים, בקוביות משחק וכו' וכו' ובבובות וכו'. אל שאלת רחבות מני-ים שעליהן יפה מה שאמרתי בענין נען-הידרופלן [4] בבחינת "תפסת מרובה - לא תפסת". אין התובעת חייבת להכין את המשפט לנתבעות ואפילו היתה השאלה בצורה כה רחבה רלבנטית למשפט, אין הצורה הכוללת והרחבה כל כך מאפשרת תשובה עניינית מבלי להכביד בצורה בלתי סבירה ובלתי נסבלת על צד אחד במשפט. מה גם שנראה לי לכאורה שהרחבת היריעה במידה כזו אינה מועילה ואין צורך בה במשפט. התובעת טוענת לזכות יוצרים החל משנת .1946אין איפוא צורך או תועלת להקדים לימים קדמונים לפני אותו מועד, כפי שב"כ הנתבעת רוצה וכפי שנובע מטיעוניו. לגבי התקופה שלאחר 1946, הצהירה התובעת בתצהיר מה הם המסמכים שיש ברשותה. אינני סבור שיש מקום לתת צו ספציפי כה רחב ולחייב אותה לחטט בתיקיה ובארכיוניה, במשרדה הראשי או בסניפיה בארצות שונות, שמא יש שם חומר נוסף שאין בו בסופו של דבר להועיל לנו מעבר למה שניתן להשיג על פי החומר, הרב כשלעצמו, שכבר מצוי בידי הצדדים, כפי שנובע מתצהירי גילוי המסמכים שהוחלפו ביניהם עד כה. על כן אני סבור שאין מקום לחייב במתן תשובות נוספות לשאלות 2.5 2.4(כולל 2.9 2.8) 2.6ו- 2.7או לגלות מסמכים נוספים בנושאים אלה. לגבי השאלות 2.10 2.9ו- 2.11ראיתי את השאלות ואת התשובות שניתנו ואני סבור שהתשובות שנתנו הן תשובות מספקות למדי. אינני סבור שהתובעת לא עמדה בנטל התשובה שהוטל עליה על ידי שאלות אלו. השאלות הנוספות הן כבר בתחום החקירה שכנגד שאולי יהיה להן מקום שם. השאלה 2.12לכאורה אינה נוגעת למשפטנו. נראה לי שרק למשפטים ולסכסוכים הנוגעים לצדדים לתיק זה יכולה להיות רלבנטיות, אולי בהקשר לטענה של מעשה בי"ד או השתקי-עילה או עובדה. אך פרטים על משפטים בין התובעת לאחרים בחו"ל, איזה ענין יכול להיות לבית משפט זה בהם? זו דוגמא לדעתי לנסיון "דייג". יתכן שהנתבעות מעונינות לראות מה טענו במשפטים אחרים בנושאים אלו, או אילו טענו נתקבלו במקומות אחרים על דעת בתי המשפט, אך איזה ענין יש לבית המשפט כאן במה שפסק שופט פלוני באנגליה או בגרמניה או בארץ אחרת בשאלות שעמדו לדיון בפניו? כל מה שאמרתי לגבי שאלונים נכון גם לגבי גילוי מסמכים הנוגע לשאלות אלו. לא השתכנעתי שעלי להשתמש בשיקול דעתי ולהורות לתובעת להוסיף ולהשיב ולגלות מסמכים נוספים משום שלדעתי יש בהם כדי להכביד על התובעת בצורה בלתי סבירה ובלתי נחוצה מחד, ושלא יתרמו לניהול יעיל והוגן של המשפט, מאידך. הבקשה נדחית איפוא. הנתבעות ישלמו הוצאות לתובעת בגין בקשה זו, בלי קשר לתוצאות המשפט בסך מליון שקל + מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית.שאלוניםמסמכים