סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשל"א-1971, קובע כדלקמן: "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר- לא תוגש כנגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי". הוראות החסינות השיפוטית הקבועה בסעיף זה הינה הוראה מהותית וחד משמעית, המונעת הגשת תביעות בגין החלטות שיפוטיות. משמע, אין להטיל אחריות שילוחית על המדינה- על בית המשפט בגין עוולה שביצע שופט במסגרת תפקידו. ראה לעניין זה בספרה של ד"ר דפנה אבניאלי, "חסינות אישי ציבור", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשס"ב -2001: "אפשרות זו, של חיוב המדינה באחריות שילוחית, אינה נראית מעשית לאור העובדה, ששופט חסין מפני תביעה בחסינות מוחלטת - חסינות שפורשה, אמנם כחסינות דיוני, אך היא מונעת הגשת תביעה נגד השופט כשלוח של המדינה, ועל כן מונעת גם את חיובה של המדינה באחריות שילוחית" (עמ' 73). "החסינות שבסעיף 8 לפקודת הנזיקין היא מהותית ואין מקום לפרוץ גדר, אלא, אם בכלל, במקרים יוצאי דופן וחריגים, בהם על פניו, ניתן להיווכח שלא מדובר למעשה בעוולה במסגרת מילוי תפקידו השיפוטי. דהיינו, ככלל, החלטות שניתנו במסגרת ההליך המשפטי, תחול החסינות ואם מוגשת תביעה בגין החלטות שכאלו, הרי תימחק היא בהעדר עילה, לאור הוראות סעיף 8 לפקודת הנזיקין". "שיקולי מדיניות משפטית רחבים מצדיקים פריסת הגנה על מנגנוני השפיטה, והבוררות בכלל זה, מפני זעזועים ואי-יציבות. חשיפתו של נושא משרה שיפוטית או בורר לסכנת תביעה אישית היא סכנה מוחשית העלולה לפגוע במהלכה של מלאכת ההכרעה במחלוקת, לחשוף אותה למערכות לחצים והשפעות, ובסופו של יום - לפגוע באינטרס ציבורי רב חשיבות. זהו הטעם שבגללו ניתנה חסינות אזרחית מלאה לנושאי תפקיד שיפוטי, כעולה מסעיף 8 לפקודת הנזיקין". חסינות