התובע טוען כי פוטר מעבודתו לאחר שנעצר על ידי המשטרה בחשד לגניבה ממקום העבודה. התובע ציין כי התיק נגדו נסגר. וכי לאחר שחרורו ממעצר התייצב לעבודתו כרגיל בנתבעת אך הנתבעת סירבה להחזיר אותו לעבודה, למרות שלא היה לו כל קשר לאירוע הגניבה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חשד לגניבה ממעביד: בפני בית הדין תביעת התובע לפיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין. הנתבעת טוענת כי בנסיבות הפסקת עבודתו התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. עובדות התובע עבד אצל הנתבעת בעבודות שונות. הנתבעת הנפיקה לתובע אישורי עבודה החל מ 2003 ועד ל 2009 ודיווחה על העסקתו בשירות התעסוקה. התובע פוטר מעבודתו ונשללו ממנו פיצויי פיטורין. לתובע הופרשו פיצויי פיטורין וכספים אחרים לשירות התעסוקה. עבודתו של התובע הסתיימה ב 10.9.09. המחלוקת מה מועד תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, האם כטענתו בינואר 2000 או שמא כטענת הנתבעת, ב 1.1.08 . מהן נסיבות פיטוריו של התובע והאם בנסיבות אלה היתה לנתבעת זכות לשלול מהתובע פיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת. כפועל יוצא, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורין וחלף הודעה מוקדמת וככל שכן, באיזה שיעור. מה גובה השכר הקובע של התובע והאם נכונה טענתו כי קיבל 200 ₪ ליום עבודה או שמא שכרו עמד על הסכומים אחרים .מה משמעות הדיווח לשירות התעסוקה. מה שיעור דמי ההבראה המגיעים לתובע והאם היתה לנתבעת זכות לקזז מדמי ההבראה שהגיעו לו סכומים כלשהם על חשבון מקדמות שלטענתה נמסרו לתובע. האם זכאי התובע לפיצויי הלנה או שמא לנתבעת הגנה טובה. תקופת עבודתו של התובע התובע טוען כי הועסק על ידי הנתבעת מ 1/2000 ועד פיטוריו מעבודתו ב 10/9/09. הנתבעת טענה מנגד כי התובע הועסק אצלה מ - 2008. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 19/7/2011 בפני כב' הרשם אבו קאעוד, ציין ב"כ הנתבעת את הדברים הבאים: "התובע בתחילת עבודתו עשה עבודה אחרת. ב 2003 הוא הועסק בחברה אחרת שחלק מהשליטה שלה היתה ע"י אותם בעלי המניות שאוחזים בנתבעת הנוכחית. החברה המקורית, הפעילות שלה נמכרה לחברה אחרת שאינה חלק מתיק זה ורוב העובדים, פעילותם הועברה למי שקנה את החברה. במשך תקופה של מספר שנים או מספר חודשים, עדיין תלושי השכר בגלל ענייני מסים או אישורי עבודה, עדיין הונפקו אישורי עבודה ותלושי שכר מהחברה שהפעילות שלה נמכרה עד שהעניין הוסדר עם כל העובדים ואז הוצאו תלושי שכר ודיווחים מתאימים מהחברה שקנתה את הפעילות. לכן בפועל הוא עבד כשנה בחברה. רק בפב' 08', לאחר שהחברה המקורית חדלה להתקיים, הוא התחיל לעבוד בנתבעת הנוכחית. מקום העבודה הפיסי לא היה בנתבעת אלא במסטיקס. פיסית הוא בא לעבודה באבן ספיר. קודם לכן המפעל היה חלק בעטרות וחלק באבן ספיר. בפועל הוא הגיע לעבודה בעטרות. התובע הוא פועל יצור בשנתיים האחרונות במסטיקס, לפני כן עבד במחסן השיווק. בפועל כפועל שעבד במכונות ובמפעל יצרני, זה למעשה מ 08'. כשבית הדין מפנה אותי לסע' 8.2 לכתב ההגנה, שם כתוב כי התובע עבד משנת 2003 עד 2009, אני מסביר כי מדובר יותר במובן הפורמלי כי התובע פיסית עבד במפעל הנתבעת משנת 2008 בלבד כפועל יצור ואז אין מחלוקת ואם הוא זכאי לזכויות זה לגבי תקופה זו. במעבר היתה תקופה של למעלה משלושה חודשים בהם הוא לא היה בעבודה וניתן לראות זאת בתלושים ובהפרשות. בחברה המקורית התובע קיבל פיצויים באוגוסט 2005 כשהחברה מכרה את פעילותה לחברה החדשה. " (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 8-24). מר שרגא מנשה, מנהל הנתבעת ציין בתצהירו כי התובע הועסק מחודש 4/2003 כשכיר בחברת "מנש שרגא שיווק והפצה בע"מ" ובתאריך 31/1/2006 חברת מנש שרגא שיווק והפצה מכרה את פעילות לחברת ר. מנש שרגא שיווק והפצה בע"מ (במסגרת זו שולם לתובע סך של כ 15,000 ₪ עבור כל זכויותיו בגין עבודתו בחברת מנש שרגא שיווק והפצה לרבות פיצויי פיטורים). (סעיף 6-9 לתצהירו). כמו כן ציין מר שרגא כי הנתבעת הנפיקה לתובע מאז שנת 2003 ועד לסיום עבודתו אשרות עבודה ודיווחה על העסקתו לשירות התעסוקה משום שהחברות האחרות לא היו זכאיות להעסיק עובדי שטחים.(סעיף 10 לתצהיר). עוד ציין כי התובע עבד בחברת ר. מנש שרגא שיווק והפצה החל מ 5/2006 ועד 1/2008 המועד שבו מכרה חברת ר. מנש שרגא שיווק והפצה את פעילותה לנתבעת והתובע החל את עבודתו בנתבעת בפועל, רק בחודש 1/2008. (סעיפים 12-16 לתצהיר) בבית הדין אמר מר שרגא את הדברים הבאים: "ת. התובע התחיל לעבוד ב 03' בחברה לשיווק ממתקים שהייתה שלי, שמוכרת משקאות ויינות ומאפים וממתקים ומעט מאד מסטיקים, נדהמתי לראות שהוא אמר שהוא עבד רק במסטיקים, שהוא לא מכיר את האנשים, לגבי החברה - היא העסיקה אותו עד שנת 06', שבו היא נמכרה לחב' אחרת, מצורף לתצהיריי שבעל הבית שמכרתי לו את העסק לא היה מוכן לשלם לי אגורה על המלאי עד שלא אשלם לכל העובדים, מופיע בנספח א', "מוסכם כי כל העובדים המועסקים על ידי המוכרת יפוטרו על ידה... " ביום הממכר הם קבלו כולם הכול, יש לי עדים על כך, התובע קיבל באותו יום את כל מה שהגיע לו. ש. ביולי 03' החברה שהעסיקה את התובע היא חב' מסטיקס, כך רשום בתלושים. ת. לא. בפועל לא. אסביר. לי הייתה גם חב' מסטיקס וגם חב' הממתקים בה עבד התובע, חב' מסטיקס עסקה ביצור, חב' מנש שרגא מכרה ממתקים היא לא יכלה להעסיק עובד שטחים, הוא עובד שטחים, הוא היה חייב לקבל תלוש ממסטיקס והוא קיבל תלוש ממסטיקס, בפועל הפעם היחידה שהוא עבד במסטיקס היה ב 08', שנתיים. ש. בתקופת 03' הראשונה, היו לך שתי חברות, אתה בחרת להעסיקו באמצעות חב' אחרת, אך הוא עבד בחב' השנייה לכן לא מגיע לו פיצויים? ת. לא. זו לא הטענה. בחברה הראשונה הוא קיבל פיצויים. הוא לא צריך לקבל פעמיים פיצויים. " (עמ' 19 לפרוטוקול ש 1-15). גרסתו של מר שרגא בקשר עם מכירת מנש שרגא שיווק והפצה או פעילותה, סותרת את דברי ב"כ הנתבעת בדיון מיום 19/7/11 מר מיישר מאיר שהעיד בפנינו מטעם הנתבעת ציין בעדותו כי "מפעל מסטיקס היה מפעל אטלס היה בבעלות המשפחה שלי, מכרנו אותו למנש לא זוכר מתי. אולי ב 2002 2003." וכן אמר: ת .בשראת אף פעם לא עבד במסטיקס למעט הזמן האחרון, קשה לי לדבר בלו"זים, אלא בנקודות ציון, בתחילה כשהמפעל עבר לשרגא לאבן ספיר בשראת עבד אצל מנש בשיווק, בסיטונאות. הוא עבד בסיטונאות באבן ספיר, שם הוא התחיל, שם הוא עובד המון זמן, הוא עבד בסיטונאות במפעל , אז בא מישהו וקנה את הסיטונאות של מנש, זה היה ב 2005, או 2006, הבחור שקנה הוא רוני דיין, הוא הביא את בני משפחתו. התובע המשיך לעבוד אצלם תקופה של שנתיים והם מכרו את הסיטונאות הלאה למישהו בשם אדלר שנמצא בפתח תקווה או בני ברק, יש לו שם מחסנים. בשראת המשיך לעבוד כל הזמן בסיטונאות." לתמיכה בגרסתו צרף מר שרגא לתצהירו מסמך הנושא את הכותרת "הסכם" (נספח א' ) בין מנש שרגא שיווק והפצה בע"מ לבין רוני רחמים דיין. תאריך ההסכם 4/7/2005. לפי הסכם זה מוכרת חברת מנש שרגא שיווק והפצה את "פעילותה העסקית בתחום השיווק... ולמעט פעילותה כיבואנית" וכן את נכסיה לרבות מלאי ציוד וכלי רכב. (ההדגשה שלי ש.ש). לא למותר לציין כי הסכם זה אינו עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו . יודגש - על פי הסכם המכירה (נספח א' לתצהיר מר שרגא) מי שקנה את פעילותה של מנש שרגא שיווק והפצה הוא מר רוני רחמים דיין (ולא חברת ר. מנש שיווק והפצה כפי שטען). עוד עולה מהסכם המכירה כי הקונה ממשיך את הפעילות אותה רכש באבן ספיר, באותו מקום בו פעלה מנש שיווק והפצה, במושכר השייך לנתבעת. בנוסף יש לציין כי במסגרת הרכישה מתחייב הקונה לתשלום דמי שכירות לנתבעת בגין המושכר באבן ספיר. הנה כי כן, על פי גרסת הנתבעת עצמה קיימת רציפות בעבודתו של התובע, למצער החל מ 2006. כך העיד גם מר מיישר. כאמור, מר שרגא טען כי ב 2006 מכר את חברת מנש שרגא שיווק והפצה (למעשה בתצהירו ציין כי מכר את חברת מנש שרגא לחברת ר. מנש שרגא שיווק והפצה וכי התובע המשיך את עבודתו בחברת ר. מנש שרגא שיווק והפצה). כך חברת ר. מנש שרגא שיווק והפצה מכרה את פעילותה לנתבעת (סעיף 13-14 לתצהיר מר שרגא) והנתבעת נמצאת אף היא בבעלותו של מר שרגא. זאת ועוד, בשיחה שהתקיימה בין מר שרגא לתובע (נספח ג' לתצהיר מר שרגא) אמר המעביד "...לגבי "מסטיק", בשנים, עבדת 4 שנים..." מכאן שגם אם נקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע עבד בחברת מנש שרגא שיווק והפצה ובחברת ר. מנש שרגא שיווק והפצה, עד לתחילת 2008, הרי שיש רציפות זכויות לתובע לפחות החל מתחיל עבודתו בחברת ר. מנש שיווק והפצה בשנת 2006, באשר התובע עבד באותו מקום עבודה ובאותה העבודה. שורת ההגיון נותנת, שיש קשר בין חברת מנש שרגא שיווק והפצה ובין ר. מנש שרגא שיווק והפצה. מגרסת מר שרגא עולה כי הוא הבעלים של חברת מסטיקס. התובע עבד באבן ספיר ולפעמים עבד מטעם הנתבעת גם באזור התעשיה עטרות. בעניין זה נפסק כי העסקת עובד באתרי עבודה שונים תחשב כהמשך העסקה באותו "מקום עבודה" כל עוד ההקשר התעשייתי-מפעלי מצביע על כך שמדובר על אתרי עבודה בעלי זיקה הדדית (דב"ע מב' 132-3 משה שנייד נ' משה פרנסה, פד"ע יד(1) 264, 270). דהיינו, כאשר לא קיימת הפסקה בפועל של העבודה אלא רק העברת העובד ממקום למקום או ממשרה למשרה במסגרת אותו "מקום עבודה" בהקשר התעשייתי-מפעלי הרחב, מדובר במקום עבודה אחד וכי במקום בו לא חל שינוי באופי עבודת העובד ותנאיה, ואף לא חל שינוי בסביבתו הפרסונלית, לא נותק רצף עבודתו במקום העבודה במשמעותו המפעלית (דב"ע מו/ 8-3 דלויה נ' בלזכה, פד"ע יח 274). בנוסף, מריכוז נתונים חודשיים של שירות התעסוקה אגף מדור תשלומים עולה כי הנתבעת דיווחה על התובע כעובד שלה מ 4/2003. ועד 8/2009. לרבות בשנים 2006 - 2007. (וזאת בניגוד לאמור בפרוטוקול הדיון מיום 19/7/2011 ש' 11-13, שם נטען כי הונפקו תלושי שכר באופן זמני בלבד בתקופה זו) הדיווחים לשירות התעסוקה תומכים בטענה בדבר רצף ההעסקה המקים רצף זכויות וותק. כבר נפסק כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור תוכנם מוטל נטל הראייה כמו כן, הנתונים המופיעים בתלושי השכר שהנפיק המעביד עבור העובד הם בבחינת הודאת בעל דין (דב"ע מז/3-146 חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 19 (4.9.88)); ע"ע 402/07 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים נ' חודאדי ( 19.1.10, ס' 18, 24); ע"ע גולן נ' נגרית שירן (18.3.13)). באופן ספציפי לעניין מועד תחילת עבודה, נקבע כי לציון חוזר ונשנה של תאריך תחילת העבודה בתלושי השכר שהנפיק המעביד בעד העובד, יש משמעות ראייתית שהיא בגדר "הודאה פורמלית" של המעביד בנכונותו של פרט זה בתלושי השכר, כשהנטל להוכיח אי נכונותו מוטל על המעביד המכחיש (דב"ע נו/3-149 רוזנבוים נ' עמישב שירותים אמנם, הנתבעת טוענת כי הוציאה תלושי שכר לתובע רק באופן פורמלי, אולם לא נשאה בעלות שכרו של התובע. את תמורת שכרו של התובע קיבלה מחברת ר. מנש באמצעות חשבונית ובפועל לא הועסק התובע על ידה.אך אין בכך לגרוע מהאמור לעיל. האמור בגרסאות השונות של הנתבעת מלמד כי יש קשר הדוק בין כל החברות והפעילות העסקית המתוארת על ידי הנתבעת, ולאור העובדה כי התובע עבד באותו מקום ובאותו הקשר עסקי החל מ 4/2003 ולאור העובדה כי הנתבעת הוציאה תלושי שכר לתובע ודיווחה עליו לשירות התעסוקה לאורך כל תקופת העסקתו, יש לראות רציפות בעבודתו של התובע אצל הנתבעת החל מ 4/2003. התובע אמנם טען כי החל את עבודתו בנתבעת בשנת 2000, אולם בהיעדר ולו ראשית ראיה לתמיכה בגרסתו, אין בידינו לקבלה. האם הייתה הפסקה בעבודה המנתקת את רציפות העבודה הנתבעת טוענת כי בחודשים פברואר, מרץ, אפריל 2006 לא עבד התובע בחברת ר. מנש שיווק והפצה והחל את עבודתו שם רק בחודש 5/2006. התובע מכחיש טענה זו וטוען כי היה רק חודש אחד בו לא עבד. מרישומי שירות התעסוקה עולה כי התובע עבד בחודש 2/2006, 10 ימים, בחודש 5/2006 10 ימים. בחודשים מרץ, אפריל 2006 לא עבד התובע. על הנתבע מוטל הנטל להוכיח ימי העדרות מהעבודה ו/או הפסקת רציפות בעבודה (דב"ע לז'/1-2 טופיק חאלד מחמוד נ' "דקל מרקט" שותפות, פד"ע ח', 343).הנתבעת לא עמדה בנטל ולא הצליחה לסתור רישום זה ולפיכך אנו קובעים כי הפסקת העבודה לא נמשכה יותר משלושה חודשים ולא היה נתק ביחסי עובד מעביד. פיצויי פיטורים אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת לא שילמה לתובע פיצויי פיטורים. תחילה הייתה מחלוקת בשאלה האם התובע פוטר או התפטר. נקבע במוסכמות במעמד הצדדים על ידי כב' הרשם כי התובע פוטר, עוד נקבע ע"י בית הדין כי האמור בפרוטוקול משקף נכונה את הסכמת הצדדים לפיה התובע פוטר. אולם חרף כל זאת הנתבעת בכל זאת טענה שלא פוטר. התובע טוען כי פוטר מעבודתו ביום 10/9/2009לאחר שנעצר על ידי המשטרה בחשד לגניבה ממקום העבודה. התובע ציין כי התיק נגדו נסגר. וכי לאחר שחרורו ממעצר התייצב לעבודתו כרגיל בנתבעת אך הנתבעת סירבה להחזיר אותו לעבודה, למרות שלא היה לו כל קשר לאירוע הגניבה . (סעיף 4 לתצהירו). בסעיף 18 לתצהירו ציין מר שרגא כי בחודש אוגוסט 2009 נתפס התובע על ידי אחד מתושבי היישוב אבן ספיר כשהוא גונב סחורה ממחסני הנתבעת. התובע החזיק באישור לעבודה בעטרות ולא במושב אבן ספיר וכאשר הגיעה המשטרה ותפסה את התובע "על חם" במושב אבן ספיר זומן ונחשד בהעסקת עובד שטחים ללא רישיון. בשל חשש מנקיטת הליכים בענין זה הגיש תלונה נגד התובע בסכום נמוך מתוך כוונה לגרום לחוסר עניין של המשטרה לטפל באירוע ואכן בסופו של דבר נסגר התיק נגד התובע במשטרה מחוסר ענין לציבור או מסיבה אחרת ומאז נותק הקשר איתו. הנתבעת מכחישה כי סירבה להמשיך להעסיק את התובע לאחר שחרורו ממעצר. עוד טוענת הנתבעת כי ככל שתתקבל גרסת התובע כי בעקבות חקירת המשטרה נשלל ממנו אישור לעבוד בישראל ובשל כך הסתיימה עבודתו בנתבעת תטען הנתבעת כי בנסיבות סיום עבודתו בנתבעת לא חלה על הנתבעת החובה לשלם לתובע פיצויי פיטורין ותשלום במקום הודעה מוקדמת לפיטורין. אולם, יש ליתן משקל לאמור במוסכמות בין הצדדים כי התובע פוטר מעבודתו ולכן השאלה שנותרה להכרעה היא האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים. מעבר לכך גם לגופו של עניין, הנתבעת לא הוכיחה כי אכן התובע פוטר בנסיבות אשר אינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. שכן התיק כנגד התובע במשטרה נסגר והנתבעת לא הוכיחה כי אכן התובע ביצע את הגניבה. נהפוך הוא, מתצהירו של מר שרגא עולה כי הגיש תלונת סרק במשטרה על התובע, בין היתר לחמוק מהפער בין המיקום המצויין בהיתר העבודה של התובע לבין מקום הימצאותו בפועל ולתוצאה המשפטית שנובעת מפער זה. התובע עבד שנים רבות ולא הוכח כי רצה לחדול, או כי עשה פעולה או אמר אמירה שממנה ניתן להבין שחדל לעבוד מיוזמתו. עוד הוכח כי לא נעשה דבר בעניין ה"גניבה" שלא הוכחה אף לא בראשית ראיה על כן נדחית גרסת הנתבעת ומתקבלת גרסת התובע שגם בסוגיות אחרות היתה קוהרנטית. עוד גרסת הנתבעת בעניין זה היתה נגועה באינטרסים שונים כמפורט לעיל שגרעו מאמינותה. בנסיבות אלו מתקבלת טענת התובע כי לא הסכימו להחזירו חרף בקשתו והגעתו,על כן זכאי התובע לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. שכרו הקובע של התובע התובע טוען כי השתכר סך של 200 ₪ ליום עבודה. הנתבעת מכחישה את טענתו וטוענת כי התובע עבד בשכר מינימום שעתי בהיקף שעות לא קבוע ובהיקף שכר משתנה כפי שמפורט בתלושי השכר של התובע (סעיף 17 לתצהירו של מר שרגא). הראיות: מרישומי שירות התעסוקה עולה כי התובע השתכר סך של 200 ₪ ליום. (סה"כ התשלום לחלק למספר ימי העבודה). בפנינו אמר מר שרגא כי החל משנת 2006 קיבל התובע סך של 25 ₪ לשעה (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 23) וממוצג נ/1 עולה כי התובע קיבל 25 ₪ לשעה. ובהמשך אמר ב"ארבעה ימים כפול שמונה שעות" ... "הראיתי לך שבארבעה ימים יש הפרש, זה שמונה מאות שקל" (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 12-15) גם בחקירה חוזרת ציין מר שרגא כי התובע קיבל 25 ₪ לשעה (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 19) משמע שכרו של התובע עמד על 200 ₪ ליום. התובע לא הוכיח כי בנוסף לעבודתו, ביצע עבודות שמירה בגינן קיבל תוספת תשלום וטענתו בעניין זה נדחית. שכרו הממוצע של התובע עמד בשנה האחרונה לעבודתו על סך של 3936.7 ₪ לחודש -כך לטענת הנתבעת . לפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתו, החל מ 4/2003 ועד 8/09 ובסך הכל 25,260 ₪. התובע זכאי כאמור גם לחלף הודעה מוקדמת בסך של 3936.7 ₪. ניכויים אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע קיבל סך של 10,562 ₪ משירות התעסוקה כפיצויי פיטורים. התובע טוען כי אין לנכות סכום זה מסכום פיצויי הפיטורים שכן הנתבעת, באופן שיטתי, ניכתה משכרו של התובע 400 ₪ מדי חודש ללא כל צידוק חוקי. בשיחה שהתקיימה בין מר שרגא לתובע (נספח ג' לתצהיר מר שרגא) אמר המעביד כי את הסכום הזה נתן למשרד העבודה וכי על המשכורת יש כל מיני הורדות "אני את הכסף שלך לקחתי, לקחתי את התלוש שלך, פרטתי לך אותו במזומן". בבית הדין אמר מר שרגא: "כל חודש הוא היה מקבל את כספו במזומן, היו פורטים לו את הצ'ק, יש סכום שמגיע לו ברוטו, זה שכר, יש סכום שמגיע לו נטו, בתוך הסכום שמגיע לו בין הברוטו לנטו, יש הפרשה שלו כעובד לתגמולים ויש מיסים שהוא משלם אותם בתלוש... החלק של העובד בתוך 400 ₪ שלידו כתוב "תלוש" זה ניכויים, סה"כ 400... ...אנו היינו עושים, התלוש מגיע חודש אחרי, לא באותו רגע, עשינו את הסיכום, הורדנו איזה סכום בדרך כלל 400 ₪ וחודש אחרי היינו מתחשבנים על ההפרש, כל חודש היה החישוב..." (עמ' 17 לפרוטוקול ) מרישומי שירות התעסוקה עולה כי אכן הופרש חלקו של התובע לקרן הפנסיה. אולם מעבר לכך, לא הוכיחה הנתבעת כי הכספים שניכתה משכרו של התובע נוכו כדין. כך, מעיון בדו"חות הנוכחות של התובע (מוצג נ/1) ובתלושי שכרו עולה כי אין הלימה בין הסכומים שניכתה הנתבעת מהתובע בגין "תלוש" לבין המיסים שניכה שירות התעסוקה מהתובע. לו היה התובע עותר להשבת הסך של 400 ₪ בגין כל תקופת עבודתו, היה על הנתבעת להשיב לתובע את הסך של 28,000 ₪ בקירוב. משהנתבעת אישרה כי נכתה מהתובע סכומים,שחישובם הוא כמעט פי שלושה מהפיצויים שקיבל משירות התעסוקה ,לתקופת עבודתו,שיש לקבל את טענת התובע לפיה אין לנכות מסכום פיצויי הפיטורים את הסכום שקיבל משירות התעסוקה כפיצויי פיטורים.(10,562ש"ח.) הנתבעת טוענת כי התובע קיבל סך של 15,000 ₪ פיצויי פיטורים בשנת 2006, עת מכירת מנש שרגא שיווק והפצה, וזאת בגין מלוא זכויותיו לתקופת עבודתו במנש שרגא שיווק והפצה. מר שרגא צירף לתצהירו תצלומי שיקים וכרטסת הנהלת חשבונות אשר מלמדת כי אכן התובע קיבל לידיו את הסך של 15,000 ₪. הנתבעת טוענת עוד כי התובע קיבל סכום נוסף בסך של 7400 ₪. התובע מסכים כי קיבל את הסך של 15,000 ₪ אך מכחיש כי מדובר בפיצויי פיטורים וטוען כי מדובר בדמי הבראה ופידיון חופשה בגין תקופת עבודתו. לבד מהעובדה כי סך של 15,000 ₪ שולם לתובע על ידי הנתבעת בשנת 2006, לא הוכיחה הנתבעת כי מדובר בתשלום פיצויי פיטורים. בתצהירו ציין מר מתי טכלוב, אשר שימש בתפקיד מנהל משכורות בחברת "מנש שרגא שיווק והפצה בע"מ" כי התובע חתם בפניו על אישור ששולמו לו כל הזכויות והכספים שהגיעו לו עד יום 21/6/06 (סעיף 8 לתצהיר). לא למותר לציין כי כל אישור כזה לא הוצג בפנינו. וכך העיד מר מאיר מישר מטעם הנתבעת "אני לא זוכר בוודאות על מה הוא קיבל" (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 14-15). גם מכרטסת איתור תנועות פתוחים בספרים שצורפה לתצהירו של מר שרגא, (הנושאת תאריך 19/9/11) אין די כדי לקבוע באופן חד משמעי כי הסך של 15,000 ₪ שקיבל התובע היה פיצויי פיטורים. רק ליד חלק מהתשלומים כששה מצוינת המילה "פיצויים", באופן מודפס ולא ברצף התשלומים. כמו כן הוסף בכתב יד, כשמועד ההוספה אינו מתועד . כך שגם מהכרטסת לא כל 15,000 ₪ ב 10 תשלומים של 1500 ₪,אכן יוחסו לפיצויים. מכאן שלא ניתן לזקוף את כל הסכום ששולם לתובע כפיצויי פיטורים. יתרה מכך, בשיחה שהתקיימה בין מר שרגא לתובע (ואשר תמלילה צורף על ידי הנתבעת כנספח ג' לתצהיר מר שרגא) אומר המעביד "וזה, ב-15 אלף סגרתי איתך על 2005 הכל... הכל - משמע זכויות נוספות ולא רק פיצויי פיטורים ולא ניתן להפריד בין סכום הפיצויים אם וככל ששולם, לבין תשלומים אחרים ששולמו לתובע במסגרת זו. עוד נציין כי הרישום בכרטסת אינו מהווה הוכחה חד משמעית לכך שמדובר בתשלום פיצויי פיטורים , נוכח מועד הדפסתה וההערות לתוכנה כדלעיל. לפיכך קובעים אנו כי אין לנכות מהסכומים המגיעים לתובע גם את הסכום הזה.בית הדין ער לכך כי יתכן שחלק ישולם בכפל אולם הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה , המוטל על כתפיה, בדבר מהות התשלומים ולכן זו התוצאה . עוד ייתכן כי חלק מהסכומים ששולמו לו מתייחסים לשנים 2000 - 2003 שלא הוכחו בפנינו אולם ייתכן כי נשאו באותה עת זכויות שמכוחן שולם לו. דמי הבראה התובע טוען כי לא קיבל דמי הבראה. התובע עותר לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל דמי הבראה לשנת 2008, וכי הנתבעת רשאית לקזז את דמי ההבראה לשנת 2009. אכן ממוצג נ/1 עולה כי התובע קיבל דמי הבראה לשנת 2008. אולם התובע קיבל 5 ימי הבראה ובפועל היה על התובע לקבל 7 ימי הבראה. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע סך של 636 ₪ הפרש דמי הבראה לשנת 2008. ביחס לשנת 2009 טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי בעד 4 ימי הבראה שישולמו לתובע בד בבד עם הגשת כתב הגנה זה. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 19/7/2011 טענה הנתבעת כי יתרת דמי ההבראה קוזזה מול מקדמות שהתובע קיבל. בתצהירו טען מר שרגא כי התובע קיבל ביום העבודה האחרון שלו מפרעה במזומן בסך של 6,000 ₪ אשר קוזזו כנגד דמי ההבראה. יודגש - נוכח הגרסאות הרבות של הנתבעת אין לקבל טענותיה אלו. יתרה מכך, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע קיבל מקדמות ולא הוכיחה כי התובע קיבל מפרעה בסך של 6,000 ₪. למעלה מכך, תמוה כיצד קיבל התובע ביום האחרון לעבודתו מקדמה בסך של 6,000 ₪, אם לגרסת הנתבעת, היום האחרון לעבודתו של התובע היה היום בו נתפס התובע בגניבה ונלקח לתחנת המשטרה והנתבעת אף הגישה כנגדו תלונה על גניבה. זה המקום לציין כי הנתבעת הציגה שלל גרסאות המתייחסות למחלוקות שבין הצדדים וכי גרסאות אלו אינן אחידות וכוללות סתירות רבות אשר יש בהן כדי להטיל צל כבד על טענות הנתבעת כולם ומהימנות עדיה. התובע זכאי אם כן ליתרת דמי הבראה לשנת 2009 בגין החלק היחסי לשנה זו ובסך הכל 1586 ₪ דמי הבראה לשנת 2009. פיצויי הלנה נוכח המחלוקת המשפטית המהותית בין הצדדים ביחס לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים אין מקום לפיצויי הלנה אלא בגובה הפרשי הצמדה וריבית מעת סיום יחסי העבודה (10/9/09)ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים - סך של 25,260 ₪. ב. הודעה מוקדמת - סך של 3937 ₪. ג. הפרש דמי הבראה - סך של 2222.6 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת העבודה( 10/9/09 )ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד התובע בסך של 6,250 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום . אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום נתזלום בפועל. גניבה ממעביד