ליקויי בניה בבית בהוד השרון

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא ליקויי בניה בבית בהוד השרון: הרקע 1. לפני תביעה בגין ליקויי בניה נטענים בנכס של התובעים (בית וחצר בהוד השרון), אותו רכשו מנתבעת 1 ביום 10.12.93, ואשר החזקה בו נמסרה לתובעים ביום 11.9.95 [הנכס]. תביעה זו הוגשה ביום 17.7.03 על סך של 419,628 ₪. הנתבעות הגישו בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות. ביום 5.5.04 התקבלה הבקשה באופן חלקי, בית משפט השלום (כבוד השופטת ריבה ניב) דחה על הסף חלק מהתביעה והורה על הגשת כתב תביעה מתוקן, בהתאם. התובעים ערערו על פסק הדין החלקי של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי דחה בפסק דינו מיום 25.12.05 את הערעור. התובעים הגישו בר"ע לבית המשפט העליון. הבקשה התקבלה ונדונה כערעור ובפסק הדין, שניתן ביום 2.4.08, דחה בית המשפט העליון את הערעור. כתב התביעה המתוקן, שהוגש בעקבות הכרעת בית משפט השלום, העמיד את התביעה על סך 276,907 ₪ (נכון ליום 17.7.03), מהם 138,669 ₪ בגין ליקויי בניה שנכללו בחוות דעת מומחה התביעה, 30,000 ₪ בגין ליקויים שלא נכללו באותה חוות דעת, כ-8,000 ₪ בגין שכ"ט למומחים ובעלי מקצוע שהעסיקו התובעים ו-100,000 ₪ בגין הפסד הכנסה, בזבוז זמן, טרחה ועגמת נפש שנגרמו לתובעים. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ועדותו בבית המשפט 2. בית המשפט (כבוד השופטת מארק-הורנצ'יק) מינה מומחה מטעמו לבדיקת הליקויים הנטענים בנכס, אופן תיקון הליקויים שימַצאו ועלויות התיקון. חוות הדעת של מר יוסף גולדקלנג (מהנדס ושמאי מקרקעין) [המומחה], שסומנה במ/2, הוגשה ביום 19.6.06 [חוות הדעת]. על פי חוות הדעת, אומדן עלות תיקון הליקויים הוא 8,900 ₪ + מע"מ; הושארו לשיקול בית המשפט שני ענינים: טענה בדבר ריצוף מוכתם במרפסת (שאם תתקבל, עלות התיקון נאמדה ב-3,000 ₪ + מע"מ) וטענה בדבר חורים וסדקים בריצוף השיש בקומת הכניסה ובחדר המשפחה בקומה א. לענין אותם חורים קבע המומחה כי יתכן שהם נובעים מרטיבות במצע החול ויתכן שהם נובעים מפגמים שהופיעו במהלך האכלוס ובמסגרת תחזוקה שוטפת. את ההכרעה בענין זה הותיר המומחה לבית המשפט. מעבר לכך, לאור קיומה של בעיית רטיבות בבית, נקבע שיש לבצע בדיקות תכולת רטיבות במספר מקומות במפלס קומת הכניסה ובמבואה בקומה א, כדי לבדוק את תכולת הרטיבות במצע החול אשר מתחת לריצוף. אם יתברר כי תכולת הרטיבות גבוהה מ-6%, יהיה צורך לפרק את כל הריצוף, לייבש את החול ולרצף מחדש (ואז מתייתרת ההכרעה בשאלת הגורם לחורים בריצוף הקיים, שכן הוא יוחלף ממילא). במקרה כזה נאמד התיקון בעלות של 60,000 ₪. אם יתברר כי תכולת הרטיבות נמוכה מ-6%, אין צורך לפרק את הריצוף. במקרה כזה יהיה צורך לטפל בחורים, והטיפול הנדרש נאמד בעלות של 15,000 ₪. כאמור - אז נותרת השאלה אם החורים נגרמו כתוצאה מהרטיבות (שאז יש מקום להטיל על הנתבעות לשאת בעלות התיקון, שכן הן אחראיות לרטיבות), או כתוצאה מתחזוקה לקויה (שאז אין מקום להטיל על הנתבעות את התיקון). עוד נקבע כי אם יבוצעו התיקונים הנ"ל על ידי קבלן שיפוצים, יש להוסיף 25% על העלויות הנקובות. נקבע כי שכ"ט בגין פיקוח הנדסי הינו 3,000 ₪ + מע"מ. נקבע כי אם יתברר שתכולת הרטיבות של מצע החול המוזכרת לעיל נמוכה מ-6% (קרי: לא יהיה צורך לפרק את הריצוף), לא יהיה צורך לפנות את הדיירים במהלך ביצוע התיקונים, אך אם יתברר כי תכולת הרטיבות גבוהה מ-6% (וצריך יהיה לפרק את הריצוף), יהיה צורך לפנות את הדיירים למשך חודשיים לצורך ביצוע התיקונים. 3. כפי שהובהר מאוחר יותר, בעת חקירת המומחה בבית המשפט, הבדיקה שנדרשה לצורך הכרעה בשאלת שיעור תכולת הרטיבות במצע החול היא פירוק אריח בודד בריצוף. המומחה שלח לתובעים דרישה ביום 4.9.05 בה ציין כי עלות בדיקת תכולת רטיבות היא כ-500 ₪ + מע"מ, וכי הבדיקה דורשת פירוק אריח בודד לצורך הבדיקה. התובעת סרבה לבצוע בדיקה זו מספר פעמים, בטענה כי אין אריחים חלופיים. היא טענה כי תַראה שניתן לבצע את הבדיקה בדרכים אחרות, שאינן גורמות נזק לריצוף. בעת חקירת המומחה שאלה אותו התובעת מדוע לא ניתן לבדוק את תכולת החול דרך פתיחה במדרגות, או בדרך אחרת שלא תפגע בריצוף. המומחה השיב לה כי הוא אינו יודע לבצע את הבדיקה בדרך אחרת מזו שהציע, ואם היא יודעת לעשות זאת - שתבצעה בעצמה. בהמשך אף הסביר מדוע הוא סבור שהצעת התובעת אינה אפשרית. המומחה הוסיף והסביר את טיבה של בדיקת תכולת הרטיבות וגם הסביר לתובעת מדוע היא טועה בהנחתה, שאם יש רטיבות גבוהה בקיר הצפוני של חדר הדיור, קרוב לרצפה, הדבר מצביע בהכרח על רטיבות גבוהה מ-6% במצע החול שמתחת לריצוף. 4. המומחה עמד לחקירה נגדית ביום 21.6.10. הוא השיב בצורה ברורה לשאלות התובעת ולא התחמק מדבר. הוא הגן בצורה טובה מאד על חוות דעתו והסביר בה כל ענין לגביו נשאל, והכל - למרות שחלפו ארבע שנים מאז נתן אותה. התובעת הצליחה להראות בענין שולי שהמומחה לא לקח בחשבון עלויות מסוימות: בחוות דעתו מצא שיש בעיית רטיבות (כפי שמצא גם אדריכל קובי ברבן, המומחה מטעם התובעים), לאורך כ-10 מטר של קירות חיצוניים, ועל כן הורה לחשוף את קורות המסד ולאטמם מחדש, כראוי. התובעת טענה שעל מנת לחשוף את קורות המסד יש לפנות את האדמה הסמוכה לאותם קירות, והמומחה הסכים לכך. או-אז שאלה התובעת האם לקח בחשבון בחישוב העלויות שיש לפנות גם את הצמחיה שיש על אותה אדמה ולהסיר גרנוליט שהתקינו התובעים בחצר המשק, והמומחה השיב שלא. בחלק אחר מהמקרים בהם טענה התובעת כלפי המומחה כי לא פירט עלויות נדרשות הבהיר כי אף שלא כתב את הדברים במפורש, תחשיביו לוקחים בחשבון את העלויות שהתובעת סברה שהשמיט, למשל - תיקוני צבע שיש לבצע אחרי איטום מחדש. התובעת ניסתה להרחיב בחקירתו הנגדית של המומחה לנושאים שכבר נדחו על הסף. עוד שאלה את המומחה כיצד יכול היה לתמחר תיקון של בעיית רטיבות באמבטיית חדר הילדים, הדורשת פירוק אריחים, מבלי לבדוק אם יש בכלל אריחים זהים בנמצא. לטענתה, מאחר שאין אריחים זהים, יש צורך לפרק את כל האריחים בחדר האמבטיה ולהחליפם באחרים. המומחה השיב כי אינו יכול לבדוק דבר כזה, וממילא - גם אם אין אריחים זהים, וגם אם אין בידי התובעים אריחים "רזרבה", כמקובל, הרי שיש גם ענין של מידתיות. כדבריו: "אם בית משפט יחליט בגלל הליקוי הזה לפרק את כל חדר האמבטיה... אני עוד לא ראיתי החלטה כזו של בית משפט, ואני ממונה הרבה". עוד ציין כי ניתן למצוא אריח עם דוגמא תואמת. בהתייחס לריצוף העיקרי של הבית ציין המומחה שקרוב לודאי כי לא ניתן יהיה למצוא שיש זהה. כאשר באבן טבעית עסקינן, אם האבן אינה נלקחת מאותו בור במחצבה, אפילו במרחק 500 מטר מתקבל משהו אחר. הוא אמר כי אם אין לתובעים אריחים שהושארו מאותו משלוח, כל אריח שיוחלף לא יהיה באותו גוון. 5. בחקירה נגדית לב"כ הנתבעות הבהיר המומחה, כפי שציין בחוות הדעת, כי אם יתברר שתכולת הרטיבות בחול מתחת לריצוף נמוכה מ-6%, אזי לא יהיה צורך בהחלפת הריצוף, אלא רק לטפל בפן העליון של הריצוף (טיפול שנאמד בעלות של 15,000 ₪). רכיב זה הותר לשיקול דעת בית המשפט מאחר שלדברי המומחה, יתכן שיש כאן בעיה של תחזוקה שגרמה לאותם חורים בריצוף, ואילו ביצעו התובעים תחזוקה שוטפת במהלך השנים, אז מצב הריצוף היה יותר טוב מכפי שנראה בעת ביקור המומחה. הראיות הנוספות עדי התביעה 6. חלק מעדי התביעה זומנו, בהיתר בית המשפט, מבלי שנתנו תצהיר, מאחר שמדובר בעדים שאינם בשליטת התובעת. 7. התובעת ביקשה לזמן לעדות את מנכ"ל "שיש אלוני", החברה שסיפקה את הריצוף בנכס. נקבע שהמנכ"ל, או אחר מטעם החברה שמכיר את עובדות המקרה, יגיע למתן עדות. הגיעה גב' עליזה בן נון, המשמשת סמנכ"ל סחר ב"שיש אלוני" מיולי 2008, אשר ציינה כי אינה מכירה מידיעה אישית את עובדות התיק, אלא שמאחר שמדובר בענין מאד ישן (חלפו כ-15 שנה מאז מסירת הנכס לתובעים ועד מועד העדות), לא הצליחה למצוא מישהו שיכול היה לדעת מה היה בתקופה ההיא או שזכר את המקרה הספציפי, וגם לא הצליחה למצוא מסמכים רלוונטיים. במענה לשאלת התובעת האם יש להם כיום אבן ריצוף זהה לזו שקיימת בדירת התובעים (על פי צילום שהציגה לה התובעת) השיבה שיש דברים דומים, אך לא זהים. בן נון העידה שאם נפערים חורים באבן, הדבר נובע בדרך כלל מטיפול לא נכון, משימוש בחומרים כימיים, האסורים לשימוש באבן, ומתחזוקה לקויה. כיום נוהגים לתת בחברה הוראות בסיסיות לתחזוקה וטיפול באבן טבעית, אך אינה יכולה להעיד מה נעשה בחברה בתקופה הרלוונטית, מה גם שמאז התחלפה הבעלות בחברה. 8. התובעת זימנה לעדות את מר יצחק לזר, אדריכל שעוסק בין היתר במתן חוות דעת בתחום ליקויי הבניה. בתקופה הרלוונטית (1996) היה מעורב מטעם הנתבעות בפרוייקט שבמסגרתו נבנה הנכס של התובעים, ובעקבות רשימת ליקויים שהגישה התובעת לנתבעות, נתבקש על ידי הנתבעות לבדוק את הטענות. חוות דעתו מיום 6.11.96 סומנה ת/1. רשימת הליקויים, שעליהם הצביעה התובעת (ועליה הערות בכתב יד של מאן דהוא, מהן הוריתי להתעלם, מאחר שלא הוברר מי רשם אותן), הוגשה וסומנה ת/2. העד ציין את חלוף הזמן ואמר שאת כל החומר הרלוונטי לעדותו נאלץ ללקט ואינו יודע ממי קיבל את החומר. הוא ציין כי אפילו לא זכר היכן נמצא הנכס. לגבי חלק ניכר מהשאלות השיב כי אינו זוכר היכן ראה את הדברים ומדוע לא התייחס לענינים מסוימים. כך גם לא זכר כיום מה היה היקף הרטיבות מתחת לרצפת חדר המשפחה, אך ציין שהורה לבדוק את הנושא. 9. עדת התביעה העיקרית היתה גב' אורלי גלמן, עצמה. היא הגישה תצהיר (מיום 30.8.09) בן 30 עמודים (!) אשר התפרש, יחד עם נספחיו, על פני שני קלסרים(!). לשאלת ב"כ הנתבעות בחקירה נגדית האם עשתה דבר מה כדי לבדוק את שאלת הרטיבות במצע החול בחדר האמבטיה של ההורים, וזאת לאור הערת מומחה בית המשפט בחוות דעתו כי סרבה לבצע את הבדיקה שהציע המומחה, השיבה התובעת כי היא לא דאגה לבדוק את הענין, שכן הרטיבות מדברת בעד עצמה. באשר לבדיקת תכולת הרטיבות בחול בקומת הכניסה, היא לא הסכימה לבצע את הבדיקה כפי שהציע המומחה, משום שהבדיקה דרשה הרמת אריח ומאחר שלא ניתן כיום להשיג אריחים כגון אלה שיש באמבטיות, או בקומה א, או בקומת הכניסה, היה נותר נזק גדול. עם זאת, ציינה, כי לא סרבה לבדיקה אלא המומחה הוא שלא השיב לשאלת בית המשפט אם ניתן לבצע את הבדיקה בדרך שלא תותיר נזקים, ותחת זאת הוציא את חוות דעתו, כפי שהיא. התובעת הוסיפה, עם זאת, כי אם בית המשפט יורה שזו הדרך היחידה לבדוק, היא כמובן תסכים. אשר לענין האריחים הרזרביים: התובעת נשאלה על ידי ב"כ הנתבעות מדוע, חרף העובדה שהגישה לנתבעות ארבע רשימות עם מאות ליקויים, לא כללה באף רשימה את טענתה כי לא הושארו לה אריחים רזרביים. לדברי התובעת, העלתה את הענין גם בעל פה, מספר פעמים, וגם במכתב מיום 30.9.96, והנתבעות השיבו כי אין התחייבות חוזית להשאיר 2% עודפים ועם זאת - הנתבעות אמרו שהשתדלו להשאיר רזרבות ובמידה שיהיו כאלה, יספקו אותן לתובעת. לדבריה, לא קיבלה דבר. לענין תחזוקת הבית ציינה התובעת כי בדרך כלל עובדת נקיון מנקה את הבית, ולפעמים גם היא עצמה עושה זאת, והדבר נעשה עם מטלית לחה וחומר נקיון שמיועד לשיש. עוד השיבה לשאלת ב"כ הנתבעות שבמהלך התקופה מאז קבלת החזקה בבית ועד ביקור המומחה (כ-11 שנים) עשו התובעים ליטוש ("פוליש מקצועי") לשיש פעם אחת בלבד. התובעת טענה שהשאלות בדבר נקיון הבית מהווה הרחבת חזית, שכן המומחה לא אמר שמדובר בנזקים שנבעו מנקיון, אך טענה זו דינה להדחות: המומחה במסגרת חוות דעתו, בעמוד 9, במענה לטענה 1.1 בפרק י התייחס ל"פגמים שהופיעו במהלך האכלוס ובמסגרת תחזוקה שוטפת". כן התייחס בחקירתו הנגדית לב"כ הנתבעות (שקדמה לעדות התובעת) לאפשרות שהפגמים נוצרו מתחזוקה לקויה. עדי ההגנה 10. ההגנה הגישה תצהיר של מר נדב עופר, המשמש כמנהל נתבעת 3 ומטפל בעניני השותפות מאז 2002. העד הפנה לנספחים ו - ח לתצהירו לענין עבודות התיקון שביצעו הנתבעות אצל התובעים, ולא יכול היה לפרט מעבר לכך. אשר לאריחי השיש והקרמיקה שהותקנו בבית התובעים השיב העד כי למיטב ידיעתו, אין עוד אריחים כאלה במחסני התובעת, אך אף אם היו, הרי שאריחים שאוחסנו בארגזים במשך שנים אינם דומים עוד לאותם אריחים, שהיו מותקנים במשך 15 שנה על קירותיו של בית ועל רצפתו. סיכומי התובעים 11. טענות התובעים מפורטות על גבי עשרות רבות של עמודים בכתב התביעה המתוקן, בתצהיר התובעת על נספחיו ובסיכומי התביעה. אלה, לטעמי, עיקרי הדברים: א. מומחה בית המשפט מצא בחוות דעתו כי במקרים מסוימים יש להחליף אריחים פגומים בריצוף השיש ובריצוף הקרמיקה המותקן בבית התובעים. ואולם, אין בנמצא אריחים זהים ולכן יש להורות על החלפת כל הריצוף מאותו סוג, המותקן ברחבי הבית, כפי שנקבע בפסקי דין שונים (שהתובעת הגישה). הדברים נכונים גם לגבי חיפויי הקיר במקומות השונים בבית. אין לנתבעות להלין אלא על עצמן, בשל כך שלא מסרו בידי התובעים, או הותירו במחסניהן, אריחים זהים, להחלפה. ב. הנתבעות התחייבו בזמנו כי יפעלו לפי חוות דעת המומחה מטעמן, שבדק את טענות התובעת סמוך לאחר מסירת החזקה בנכס לתובעים. אותו מומחה, מר לזר, מצא אף הוא כי יש אריחים שצריך להחליפם, והדבר לא נעשה. ג. מלכתחילה הותקנו בבית התובעים אריחי ריצוף משיש ובהם חורים, וזאת למרות שהתובעים טרחו לבחור במחסני שיש אלוני באופן ידני כל אריח שרצו לביתם, והם הקפידו לבחור אריחים ללא גידים וחורים, ומכאן שהאריחים שבחרו פרטנית - הוחלפו. דבר הפגמים צוין בפרוטוקול המסירה. מומחה בית המשפט אמנם לא קבע האם החורים והגידים הפתוחים מהווים פגם, אלא ציין שמדובר בתופעה אופיינית לאבן טבעית, אך אם כך - היתה חובה להזהיר את התובעים מפניה, דבר שלא נעשה. ד. נוסף על כך, המומחה העיד שהרטיבות הקיימת בבית נכנסה דרך הקירות וכי היא מתפשטת כסרטן על החול מתחת לריצוף. מכאן ברור שהחול היה רטוב ומתקיימת הקביעה של המומחה שרטיבות החול היוותה זרז לחורים ולסדקים בריצוף. מאחר שהנתבעות אחראיות לכך שנכנסה רטיבות מבעד לקירות, הן אחראיות לנזקים בריצוף, גם מן הטעם הזה. ה. לגבי הרטיבות במקלחון: המומחה מעולם לא הציע לבדוק את הרטיבות מתחת למקלחון. הוא הציע לבדוק את הרטיבות רק מתחת למדרגות המובילות לחדר המשפחה. התובעים לא סירבו לכך, רק הביעו תמיהה על כך שמוצעת בדיקה, הכוללת הרמת אריח, כאשר אין עוד אריחים זהים בנמצא, ואף ציינו כי אם בית המשפט יחליט שהבדיקה מחויבת - יסכימו. ו. לגבי חדירת הרטיבות בחדר הדיור: התברר כי המומחה לא לקח בחשבון עלויות מסוימות, כגון טיח וצבע, פינוי צמחיה בגינה והחזרתה, פירוק גרנוליט והחזרתה. שורש הרע נעוץ בדרך הניסוח של המומחה את חוות הדעת, בה כתב רק "לתקן כנדרש", בלי לפרט בדיוק מה יש לעשות, ולכן רק בחקירתו הנגדית ניתן היה ללמוד על כך שבעת התמחור, לא לקח בחשבון דברים חיוניים. כך לגבי דלת הכניסה, שם נכתב שיש לתקן אך לא כתב את דרך התיקון או העלויות. ז. המומחה עשה עבודה לא טובה ולא ניתן להסתמך על חוות דעתו. למשל - נטען שחסר שקע בממ"ד והמומחה כתב בחוות דעתו שהליקוי לא הוצג בפניו. איך אפשר להציג חסר? למשל בענין רוחב הדלת, אשר לטענת התובעים הוא רק 86 ס"מ, בניגוד לתקן, הקובע 90 ס"מ, והמומחה בכלל לא מדד אותה. ח. לענין ראש הנזק של אבדן הכנסה, התובעת פירטה את כמות השעות שהשקיעה בהתכתבויות, פגישות וכיוצ"ב, והציגה את דוחות השומה על הכנסותיה. דבריה לא נסתרו. סיכומי הנתבעות 12. טענות לגוף התביעה: א. הנתבעות סמכו ידיהן באופן מלא על חוות דעת מומחה בית המשפט. ב. באשר לרכיב החלפת הריצוף, שהושאר לשיקול דעת בית המשפט, מציינות הנתבעות כי כדי להגיע למסקנה אם תכולת הרטיבות בחול גבוהה או נמוכה מ-6%, היה על התובעת להסכים לביצוע בדיקה פשוטה, שכללה הרמת אריח בודד. היא לא הסכימה לכך ובכך מנעה הבאת ראיה מרכזית בפני בית המשפט. הנתבעות ביקשו להסיק מכך את כל המסקנות שיש להסיק, על פי הפסיקה המתייחסת למקרים בהם צד נמנע מהבאת ראיה רלוונטית. ג. עוד טוענות הנתבעות, כי גם במצב שבו תכולת הרטיבות בחול נמוכה מ-6% המומחה קבע כי יתכן שהפגמים בריצוף נגרמו כתוצאה מתחזוקה לקויה ולא מהרטיבות. כך העידה גם העדה מחברת "שיש אלוני", הגב' בן נון, שאמרה שהיווצרות חורים בשיש היא בדרך כלל תוצאה של תחזוקה לקויה. עוד מפנה ב"כ הנתבעות לעדותה של התובעת שאמרה שבדרך כלל מתבצעות עבודות הנקיון בבית על ידי עובדת נקיון, וכן אישרה כי ערכה פוליש לשיש רק פעם אחת, סמוך לאחר קבלת החזקה. מכאן, שמדובר בתחזוקה לקויה ולכן אין מקום לפסוק לתובעים גם את הסכום של 15,000 ₪ שהושאר לשיקול דעת בית המשפט. ד. לענין הטענה בדבר החסר באריחים ציינו הנתבעות כי אין חובה חוזית לשמור אריחים. יותר מכך: התובעים, שהגישו לנתבעות ארבע רשימות של ליקויים ודרישות, לא דרשו בשום מקום אריחים נוספים. לענין טענת התובעת שאם הדרישה לא מופיעה באחת הרשימות, היא מופיעה במקום אחר: לא יתכן שהתובעים ישלחו ארבע רשימות ובהן מאות ליקויים, ויהיו להם גם טענות נוספות מעבר לכך. ה. לענין ראש הנזק של אבדן הכנסה, עגמת נפש וכיוצ"ב: מדובר בדרישה חצופה. מי שבזבז זמן לא רק לעצמו, אלא גם לבית המשפט וגם לנתבעות זה התובעים עצמם. התובעים לא יכולים לכלות את זמנם בכתיבת רשימות מיותרות, בהעלאת טענות ארכניות, ולאחר מכן לבקש שהנתבעות תשלמנה על הזמן הזה. הנתבעות מזכירות כי מדובר בתיק שנמצא - כהגדרתן - "עמוק בתחום הסמכות של בית משפט לתביעות קטנות". 13. עיקר סיכומי הנתבעות נסבו על התנהלות התובעים בתיק, אך איני מוצאת צורך לחזור על כל הדברים, מאחר שממילא אתייחס אליהם אף אני. דיון והכרעה התנהלות התובעים 14. למרבה הצער, אין מנוס מפתיחת פרק הדיון וההכרעה בהתייחסות להתנהלות התובעים בתיק, שכן זו השליכה גם על עניני המהות, כפי שיובהר בהמשך. התיאור מייגע, אך לאור השורה התחתונה של פסק דיני, הדבר נדרש. חשוב, לטעמי, לציין, כי התובעת, שהינה עו"ד פעילה, ייצגה בתיק זה את עצמה (ואת התובע, בעלה). 15. כאמור בפתיח, התביעה - שהוגשה ב-17.7.03 - מתייחסת לנכס שנמסר לתובעים ב-11.9.95. יום קודם למסירת החזקה בבית לתובעים הם חתמו על "פרוטוקול מסירה", המפרט על פני 9 עמודים ליקויים רבים שמצאו בו, וכעבור מספר שבועות, ביום 1.10.95 העבירו התובעים לנתבעות רשימת ליקויים נוספים. בחלוף כשנה, בימים 9.9.96 ו-30.9.96, העבירו התובעים לנתבעות שתי רשימות נוספות ובהן פירוט של ליקויים שמצאו בבית. במכתבן של הנתבעות לתובעים, בו פורטו התיקונים שבכוונתן לבצע, ציינו כי הנכונות לבצע את התיקונים אינה מהווה הודאה בחובתן לבצע את התיקונים, אלא מלמדת על רצון לסיים את חילוקי הדעות בדרכי שלום. כשמונה שנים לאחר קבלת החזקה בבית הוגשה התביעה דנן. הנתבעות הגישו, כאמור בפתיח, בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות, ובית משפט השלום נענה חלקית לבקשה, דחה על הסף חלק ניכר מהתביעה, וחייב את התובעים בהוצאות בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. התובעים ערערו על פסק הדין החלקי לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור וכתב: "לא ניתן לסיים פסק-דין בלי להדגיש את הנסיבות המיוחדות בתיק זה והנזכרות בהחלטת בית משפט קמא: המערערים עמדו על קוצו של יוד כלפי המשיבות, בכל שלב ושלב של ההתקשרות ביניהן, הן עובר לחתימת הסכם הרכישה הן בעת המסירה. פרוטוקול המסירה מונה כ-200 הערות וכשלושה שבועות מאוחר יותר הגישו המערערים למשיבות רשימה נוספת. בספטמבר 1996 הגישו המערערים למשיבות רשימה נוספת שכללה מאות הערות (!!) וכל רשימה כנ"ל, הכוללת פרטי פרטים, אילצה את המשיבים להגיב. לנוכח דקדקנות זו והקפדה יתרה שכזו - תמוה מאד שהמערערים המתינו והשתהו עד אמצע שנת 2003 להגשת התביעה." ע"א (מחוזי תל אביב) 2697/04 גלמן אורלי נ' כהן פתוח דרעד, פסקה 5(ה) לפסק הדין [פורסם במאגרים ממוחשבים, 25.12.05]. התובעים (המערערים שם) חויבו ב-20,000 ₪ הוצאות. התובעים לא השלימו עם תוצאה זו והגישו בר"ע לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, שהחליט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, דחה את הערעור וחייב את התובעים-המערערים בהוצאות בסך 15,000 ₪ (רע"א 830/06 אורלי גלמן נ' כהן פתוח דרעד, [פורסם במאגרים ממוחשבים, 2.4.08]. 16. גם מרגע הגעת התיק לטיפולי, ולמרות נסיונותי לקדמו, גרמה התובעת להתמשכות בלתי סבירה של ההליכים, כפי שציינתי במספר רב של החלטות, והיא הוציאה את התיק מכלל פרופורציה, יחסית להיקף הכספי שלו: לאחר קדם משפט שנערך ביום 11.11.09 נקבע התיק להוכחות ליום 21.6.10, במטרה לסיים את שמיעת כל העדים. בפתח דיון ההוכחות ביקשה התובעת, המייצגת את עצמה ואת בעלה, פרק זמן של כ-6 שעות לחקירת העדים. ב"כ הנתבעות ביקש פרק זמן של כשעה. משנסיונותי לצמצם את פרקי הזמן המבוקשים על ידי התובעת עלו בתוהו, התברר שידרש לפחות מועד אחד נוסף להוכחות. ביום 21.6.10 העידו חלק מהעדים, בהם מומחה בית המשפט, שהעיד על חוות דעת שנתן ארבע שנים קודם לכן, ומר לזר שהעיד על חוות דעת שנתן ארבע עשרה שנים קודם לכן. המועד הנוסף שנדרש נקבע, על פי יומני, ליום 4.5.11, לסיום פרשת התביעה, לשמיעת פרשת ההגנה ולסיכומים בעל פה. ביום 26.4.11 הגישה התובעת בקשת דחיה מטעמים רפואיים הקשורים בה עצמה. בהחלטתי מאותו יום הצרתי על בקשת הדחיה, ציינתי שהמועדים הפנויים ביומני רחוקים למדי (והבהרתי מדוע), וביקשתי שהתובעת תעשה מאמץ לקיים את הדיון במועדו, למרות הכל. התובעת עמדה על הדחיה ובהחלטתי מיום 3.5.11 הוריתי, בלית ברירה, על דחיית הדיון ליום 10.10.11. בפתח הדיון ביום 10.10.11 הודיעה התובעת כי מצבה הבריאותי אינו טוב. היא פירטה את מצבה ואמרה שלא תוכל לסכם בע"פ באותו יום, למרות שקבעתי זאת מראש, וביקשה מועד נפרד לסיכומים. הפרוטוקול מפורט למדי ואין טעם לחזור על הדברים. אציין רק כי בסופו של דבר נעתרתי, בלית ברירה, לבקשת התובעת ודחיתי את הסיכומים בע"פ ליום 10.9.12. ביום 9.9.12 הגישה התובעת בקשה לדחות את הדיון הקבוע למחרת, בשל היות אמהּ, שהתובעת משמשת כאפוטרופא לגופה, מאושפזת בבית החולים. דחיתי את הבקשה וקבעתי שהמועד לשמיעת הסיכומים יוותר על כנו. בפתח הדיון ביום 10.9.12 הגישה התובעת בקשה בת 36 עמודים (!) להורות למומחה בית המשפט (שהעיד שנתיים ורבע קודם לכן ונתן חוות דעתו שש שנים קודם לכן) להשלים את חוות דעתו, ולשם כך - לדחות את מועד שמיעת הסיכומים עד לאחר קבלת ההשלמות. גם בקשה זו נדחתה, והסיכומים נשמעו ביום 10.9.12. 17. מעבר לכל האמור עד כה, בדבר התמשכות ההליכים בצורה בלתי סבירה בשל התנהלות התובעים בקשר לקיום הדיונים, הרי שגם בַּדיונים עצמם היתה התנהלות התובעת חריגה. אין לי אלא להפנות לפרוטוקולים, המדברים בעד עצמם, לכמות הטענות הוָכחניות שהעלתה התובעת, לעמידה על קוצו של יוד בענינים שוליים, למחאותיה של התובעת כאשר לא נעתרתי לאפשר לה חקירות ארוכות אף יותר משביקשה מלכתחילה (תוך אמירות שהדבר "יפגע אנושות" ביכלתה להוכיח את התביעה) ולכמות ההחלטות שנדרשתי לתת כדי לאפשר את התקדמות הדיון. דוגמא נוספת לעמידה על כל פרט, קטן כגדול, ניתן למצוא בבקשה לתיקון פרוטוקול מיום 30.10.11, בה בקשות לתיקון 27 פריטים בפרוטוקול, בהם פסיקים ונקודות, לגביה קבעתי ביום 17.11.11 כי אני מסכימה עם ב"כ הנתבעות שמדובר בתיקונים קטנים, שאינם משנים כהוא זה את הלך הדברים שנאמרו בדיון. 18. הפירוט הנ"ל נחוץ היה לדעתי בטרם אפנה להכרעה במהות של התיק, משום שההתנהלות האמורה הקשתה עד מאד על הבירור העובדתי של התיק. עדת התביעה גב' בן נון (מ"שיש אלוני") נדרשה להעיד על דברים שלא היו מידיעתה האישית ושלגביהם אף לא מצאה מסמכים, שכן מאז הארוע דנן חלפו 15 שנה שבהם התחלפו בחברה גם מנהלים, גם עובדים וגם מערכת המיחשוב הוחלפה יותר מפעם אחת. עד התביעה האדריכל לזר התקשה, באופן טבעי, להזכר בענינים שהתרחשו ארבע עשרה שנים קודם לכן ומעבר למה שמצא במסמכים שהצליח ללקט אחר מאמצים (ולגבי חלקם, אף לא זכר ממי קיבל אותם), לא יכול היה להוסיף פרטים. המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס גולדקלנג, נדרש לדקדק בפרטים שעמדו בבסיס חוות דעת שניתנה ארבע שנים עובר לעדותו, וחוות הדעת ניתנה על ליקויים שהיו כבר בני עשר שנים עת נדרש לבדקם. התביעה, לגופה מעמדו של מומחה בית המשפט 19. כידוע, "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה, אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (1990); ראו גם: ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות ואחזקות בע"מ (2010); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002); בר"מ 5171/07 אלי מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (2007)). אין ספק כי בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפניו, לרבות מסקנות המומחה מטעמו, ורשאי בית המשפט לקבל או לדחות מסקנתו של המומחה או לבור חלקים מחוות דעתו (ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104 (1997); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993)). עם זאת, בית המשפט ציין לא פעם כי מומחה בית המשפט הוא ידו הארוכה, כי יש חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה ניטרלי שיסייע לבית המשפט לעסוק בתחום המקצועי, וחזקה על מומחה זה כי יעשה מלאכתו במקצועיות ובאובייקטיביות (ע"א 916/05 כדר נ' פרופסור הרישנו (2007); ע"א (מחוזי חי') 3410/06 יחיאל עוז נ' אביבה רוטר, עו"ד (2007)). 20. כפי שציינתי לעיל, מומחה בית המשפט השיב בצורה ברורה ולא מתחמקת לשאלות התובעת. הוא הגן על חוות דעתו בצורה טובה מאד והסביר בה כל ענין לגביו נשאל, והכל - למרות שחלפו ארבע שנים מאז נתן אותה. החלפת אריחים 21. ענין מרכזי בו תקפה התובעת את חוות דעת המומחה היתה גישתו לענין החלפת אריחים בודדים כפתרון לחלק מהליקויים, אף שאין עוד בנמצא אריחים זהים, ולטענתה יש להורות על החלפת כל הריצוף (או כל חיפוי הקיר) כל אימת שאין בנמצא אריחים זהים. איני מקבלת את הטענה. ראשית, לא היתה כל חובה חוזית על הנתבעות לשמור אריחים רזרביים עבור התובעים. אילו רצו התובעים לוודא שיהיו להם בעתיד אריחים זהים לאלה שרכשו, לצורך החלפת אריח שינזק או יתבלה, יכלו להזמין כמות גדולה יותר של אריחים ולאחסנם אצלם. שנית, צודק המומחה כי צריכה להיות פרופורציה בין הנזק הנטען לבין העלות שתדרש לתיקונו, ובית המשפט לא יורה להחליף את כל הריצוף בדירה מקום שנמצא נזק במספר אריחים בודדים. שונים פני הדברים כאשר חלק גדול מהריצוף פגום ("מסה קריטית", כפי שנאמר באחד מפסקי הדין שהגישה התובעת כדוגמא), או שסופק ריצוף "סוג ב" במקום "סוג א", כעולה ממקרה אחר שהוגש כדוגמא. לענין זה ניתן להעזר גם בדברים שאמר עד התביעה האדריכל לזר. כאשר נשאל מדוע, למרות שמצא בחדר האמבטיה של הילדים מרצפת קרמיקה אחת שבורה ואחרת פגומה, כתב בחוות דעתו "לא מומלץ לגעת", השיב כי הנזק שצריך היה לגרום בכדי לתקן את הפגם, שהוא ראה אותו כזעום, לא הצדיק את ה"מהפכה" שנדרש לעשות. עוד הבהיר, כי התקן המחייב בנושא זה לוקח בחשבון מצד אחד את המראה האסתטי ומצד שני את המעשיוּת ואת המערכת הקונסטרוקטיבית, וההמלצה בדבר ביצוע תיקון נובעת מכל אלה. לא מצאתי בין פסקי הדין שהציגה התובעת ולו מקרה אחד, שבו כמות האריחים הפגומים היתה קטנה כבעניננו, ובית המשפט הורה על החלפת כל הריצוף. הוצאות גינון וטיפול בגרנוליט 22. אשר לעובדה שאושרה על ידי המומחה, כי לא כלל בחוות דעתו את עלויות גירוד הגרנוליט ופינוי הצמחיה מחוץ לחדר הדיור, שהן פעולות נילוות שתדרשנה אחרי הטיפול ברטיבות, התובעת לא הפנתה לתחשיב כלשהו ממנו ניתן ללמוד מה עלות פעולות אלה. לפיכך עיינתי בחוות הדעת של אדריכל קובי ברבן, המומחה מטעם התובעת, אלא ששם מופיע ענין השבת המצב לקדמותו, לרבות הגינון, בגדר תחשיב כולל. אותו תחשיב מתייחס לארבעה מוקדי רטיבות (בהם חדר הדיור) ולמספר רב של פעולות שיש לבצע (חפירה בהיקף הדירה, איטום קירות על בסיס יריעות ביטומניות משוכללות מולחמות, פירוק של פלטת עץ והחלפתה בחדשה, יצירת שיפועים להרחקת המים מהמבנה וניקוז החצר, ותיקונים נילווים להשבת המצב לקדמותו, בהם גינון, טיח, צבע וכו'). כל הפעולות הללו, בהתייחס לכל המוקדים, תומחרו ב-10,000 ₪. ברור, כי חלקו של הגינון בתוך הסכום האמור הוא קטן וזניח. מאחר שכך, מאחר שאין לי היכולת לקבוע על סמך החומר שלפני מהי עלות התיקון (ואין הענין מתאים לאומדנא דדיינא) ומאחר שהיה על התובעת להביא נתון זה בפני, איני מוצאת לפסוק סכום נוסף בגין ראש נזק זה. 23. לאור כל האמור, לא מצאתי כל סיבה בולטת לעין שלא לקבל את חוות דעת המומחה, כפי שהיא, ולאמץ מסקנותיו, וכך אני מחליטה. 24. בהתאם לחוות הדעת יחוייבו הנתבעות בעלות תיקון הליקויים שמצא המומחה בסך 8,900 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ענינים שהמומחה השאיר לשיקול דעת בית המשפט 25. שני ענינים הושארו לשיקול דעת בית המשפט בחוות דעתו של המומחה: האחד - החלפת ריצוף במרפסת הפתוחה, אשר נמצא מוכתם וחסר ברק, והמומחה קיבל את הטענה כי הריצוף שהותקן אינו עמיד בתנאי חוץ ולא מומלץ על ידי התקן (פרק ח, טענה 1 בחוות הדעת). לא הובהר מדוע, אם מצא המומחה שהטענה נכונה ובמרפסת הותקן ריצוף שאינו מתאים לתקן, השאיר את הענין לשיקול דעת בית המשפט. מכל מקום, משאלה פני הדברים, אני קובעת כי יש להוסיף רכיב זה (שעלותו 3,000 ₪ בתוספת מע"מ) לסכומים שקבע המומחה. השני - ענין החלפת ריצוף השיש. המומחה קבע כי אם תכולת הרטיבות במצע החול מתחת לריצוף גדול מ-6%, יש לפרק את ריצוף השיש כולו ולרצף מחדש. עלותו של תיקון זה - 60,000 ₪ בתוספת מע"מ. אם תכולת הרטיבות נמוכה מ-6%, יש לבצע טיפול בגידים הפתוחים ובהתפוררות הפן העליון של האריח על ידי לטש מקצועי. עלותו של תיקון זה - 15,000 ₪. כדי להכריע מהי תכולת הרטיבות ביקש המומחה לבצע בדיקה, הדורשת הרמת אריח בודד. 26. אני דוחה את טענת התובעת כי לא סירבה לבצע את הבדיקה, ואם יורה על כך בית המשפט - תסכים לבצעה. ראשית, כפי שציינתי לעיל, גם בפרוטוקול הדיון מיום 26.9.06 אמרה התובעת כי בדיקה כזו אינה יכולה לבוא בחשבון לנוכח העדר אריחים חלופיים ואף ציינה שהתובעים יוכיחו שאפשר לבצע את הבדיקה בדרכים אחרות. לטעמי, זהו סירוב, והוא מצטרף לסירוב של התובעת בפני המומחה, עליו העיד המומחה (שאף רשם את הדברים בחוות דעתו). שנית, אילו ציפתה התובעת למוצא פיו של בית המשפט, שיבהיר אם עליה להסכים לבדיקה אם לאו, ברור שהיתה פונה בשלב מוקדם יותר לבירור הענין, והיתה דורשת תשובה לשאלה, שבה היה תלוי חלק הארי מהסכום שקבע המומחה. כפי שציינתי, התובעת פנתה לבית המשפט בבקשות שונות, בהן בקשות חשובות הרבה פחות מזו, ואם המתינה לסוף המשפט כדי להעלות טענה לפיה ציפתה להנחיה מבית המשפט, התנהגות כזו אינה סבירה, ואולי אפילו נעדרת תום לב. סירוב זה של התובעת פועל, כמובן, לחובתה, לא רק לאור החזקות הידועות, לפיהן הִמנעוּת צד מלהביא ראיה רלוונטית - תומכת בראיותיו של הצד שכנגד (ראו ע"א 10308/06 רבקה שטוב נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם במאגרים ממוחשבים, 28.10.09], בפסקה ל לפסק הדין; ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (2008), בפסקאות 25-27 לפסק הדין), אלא בראש וראשונה משום שהחובה להוכיח תביעתם מוטלת על התובעים והם לא עשו את שנדרש כדי להוכיח את ראש הנזק הזה. מה גרם לחורים בשיש? 27. עתה לטענת הנתבעות, כי גם אם מצויים אנו בחלופה של "פחות מ-6%", הרי שחיוב הנתבעות בראש הנזק של טיפול בחורים הקיימים בשיש תלוי בשאלה אם הפגמים בשיש נגרמו בשל אותה רטיבות, או שהופיעו במהלך האכלוס ובמסגרת תחזוקה שוטפת (עמוד 9 לחוות הדעת, פרק י, טענה 1.1 ו-1.2). התובעת העידה כי מעת לעת ניקתה בעצמה את הרצפה בבית, אך בדרך כלל עשתה זאת עובדת הנקיון, וכי הדבר נעשה עם מטלית לחה, עם חומר נקיון שמיועד לשיש. עם זאת, העידה, כי רק פעם אחת דאגו לליטוש מקצועי לריצוף. לטענתה - לא קיבלה הוראות מיצרנית הריצוף כיצד לטפל בשיש. עדת התביעה גב' בן נון העידה כי נזקים, כפי שנגרמו בשיש של התובעים, נגרמים בדרך כלל בשל תחזוקה לקויה. היא ציינה שכיום מסבירים לרוכשי שיש כיצד לטפל בו, אך אינה יודעת מה היה נהוג אז. המומחה לא ידע לומר אם הנזקים שראה בשיש נובעים מתחזוקה לקויה או כתוצאה מרטיבות במצע החול (אשר אין מחלוקת כי היא קיימת, אך השאלה היא האם היא זו שגרמה לחורים באבן). 28. גם בענין זה, נטל ההוכחה על התובעים להראות שהחורים בשיש נגרמו בשל הרטיבות ולא בשל תחזוקה לקויה. לדעתי, כפות המאזניים נותרות מעוינות לגבי שאלה זו, ומשכך, לא הוכח ראש הנזק. אציין כי אף אם טענת התובעת שלא הוסבר לה איך לטפל בשיש - נכונה, הרי שלדבריה ידעה איך לטפל בשיש ("עם מטלית לחה, עם חומר נקיון שמיועד לשיש") ואף ביצעה פעם אחת ליטוש, כך שאין נפקות מעשית לאי מתן ההסבר. אציין עוד, כי לאור העיכוב הגדול בהגשת התביעה והעובדה שהמומחה ביקר בבית רק עשר שנים אחרי שנמסרה החזקה (ואפילו חוות דעתו של מומחה התביעה, מר ברבן, ניתנה יותר משבע שנים לאחר מסירת החזקה לתובעים), לא ניתן היה לבדוק את טענת התובעת כי החורים בשיש היו קיימים כבר עם קבלתו, ולא נוצרו עם הזמן. התובעת הדגישה שבעת רכישת השיש התובעים בחרו אריח, אריח והקפידו לבחור אריחים ללא חורים וללא גידים פתוחים. מתוך התרשמותי מהתנהלות התובעת, כעולה מכל מה שתואר עד כה, קשה להניח שאם היתה רואה בעת הנחת הריצוף שסופקו לה אריחים שונים מאלה שבחרה, לאחר שטרחה ובחרה אותם, כדבריה, אחד-אחד, היתה עוברת על כך בשתיקה ולא היתה מסרבת להנחת השיש בביתה. ראש הנזק הנתבע של אבדן שעות, עגמת נפש וכו' 29. בענין זה צודק, לטעמי, ב"כ הנתבעות. בנסיבות הענין ולאור התנהלות התובעים, לא להם נגרמה עיקר עגמת הנפש. אשר לבזבוז השעות העצום - זה נגרם לנתבעות. די להפנות לדברי בית המשפט המחוזי בַּערעור ובית המשפט העליון בבר"ע, כדי ללמוד עד כמה הקשו התובעים על הנתבעות, עוד טרם הגשת התביעה. למרות זאת, הנתבעות ניסו לרצות את התובעים וביצעו תיקונים על גבי תיקונים. התובעים לא הרפו והגישו ארבע רשימות ובהן מאות ליקויים, בהם ליקויים זניחים ביותר. יש לזכור עוד כי גם לאחר הגשת התביעה, כבר ב-2006, כאשר הודיעה התובעת על כוונתה לתקן את הליקויים על פי חוות דעת המומחה, הסכימה לכך הנתבעת, אלא שהתובעת הודיעה באותו מעמד כי איננה מסכימה לסיים את התיק על פי חוות דעת המומחה לאור הבר"ע שהגישה לעליון, ואשר היתה עדיין תלויה ועומדת באותו מועד. ב-11.11.09 שבה הנתבעת והודיעה שכדי לסיים את התיק, היא מוכנה לשלם את מלוא הסכומים שנקבעו בחוות דעת המומחה, וכי אינה עומדת על זכותה לבצע תיקונים. התובעת סרבה לכך והודיעה שהיא עומדת על בקשתה לחקור את המומחה, שחוות דעתו שגויה, לדעתה, לחלוטין. אין כל ספק שלתובעת התבזבזו הרבה מאד שעות סביב העיסוק בענין דנן, אך זאת - בעיקר בשל הדרך בה בחרה להתנהל, כשנדמה שלא נעשה כל נסיון להבחין בין עיקר לטפל. שכ"ט מומחים ובעלי מקצוע 30. אשר לראש הנזק המתייחס לשכ"ט מומחים ובעלי מקצוע שהעסיקו התובעים בקשר לתביעה: לאור מסקנותי, ברור כי לטעמי, אלה לא הועילו לקידום התביעה ואין לפסוק לתובעים החזר כלשהו בגין שכר טרחתם. סיכום 31. לאור כל האמור, אני מקבלת את חוות דעת מומחה בית המשפט ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים כדלקמן: בגין הליקויים בהם הכיר המומחה: 8,900 ₪ בתוספת מע"מ; בגין הריצוף במרפסת שהושאר לשיקול דעת: 3,000 ₪ בתוספת מע"מ; תוספת של 25% מאחר שהנתבעות ויתרו על זכותן לתקן והתיקונים יבוצעו על ידי קבלן שיפוצים: סה"כ עלות תיקונים: 14,875 ₪ בתוספת מע"מ; בגין פיקוח הנדסי: 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. היינו, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 17,875 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת חוות דעת המומחה (19.6.06) ועד התשלום בפועל. הוצאות משפט 32. כידוע, פסיקת הוצאות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יחליט אם לחייב בעל דין בהצאות, מה יהא שיעור ההוצאות וכן רשאי הוא לחייב בהוצאות בעל דין שהאריך את הדיון שלא לצורך (תקנות 511, 512(ב) ו-514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 [התקנות]). כן ראו ע"א 6685/11 גריידי נ' הולצמן [פורסם במאגרים ממוחשבים, 4.7.12]. 33. במקרה שלפני, אף שהתובעים זוכים במקצת תביעתם (כ-6.5% מתוכה), הרי שהפער בין מה שתבעו (בערכי היום שווי התביעה הינו כ-446,000 ₪) לבין מה שנמצא מוצדק (בערכי היום, כ-28,800 ₪), ובעיקר העדר הלימה בין המאמץ שנאלצו הנתבעות להשקיע כדי להדוף את התביעה, לבין מה שראוי היה להשקיע בכך, אלמלא התנהלו התובעים כפי שהתנהלו, מצדיקים לטעמי פסיקת הוצאות משמעותיות לטובת הנתבעות (ראו ע"א 7975/03 בנק הפועלים נ' עזרא לוי, בפסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין [פורסם במאגרים ממוחשבים, 24.1.05] וכן ע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4) 433, 436). 34. חשוב לזכור שסמוך לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, בספטמבר 2006, הסכימו הנתבעות לשלם לתובעים כל מה שקבע, תוך הותרת החלקים שהמומחה השאיר "לשיקול דעת", להכרעת בית המשפט לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, והתובעת סירבה לכך. התייחסתי לעיל באריכות למשך הזמן שהתביעה מתנהלת. אין כל ספק שהיא מתנהלת הרבה מעבר למה שיכול להחשב כסביר. הערתי על כך מספר רב של פעמים, הן לאורך הדיונים (כעולה מהפרוטוקולים) והן בהחלטותי בבקשות הדחיה שהגישו התובעים. הערתי גם על חוסר הפרופורציה בין שווי התביעה לצורת ניהולה על ידי התובעים וניסיתי ככל יכלתי לקצר את משך הזמן לסיום התיק. הצלחתי באופן חלקי בלבד, אך גם כך, אין ספק שהתובעים האריכו את הדיון שלא לצורך וגרמו עקב כך לטרחה מיותרת לנתבעות, ואף לבית המשפט. כך, למשל, נאלץ ב"כ הנתבעות (ונאלץ בית המשפט) להכין עצמו להוכחות ו/או לסיכומים בתיק, אגב קריאת מאות המסמכים בתיק, שלוש פעמים: פעם לקראת הדיון ביום 21.6.10, שנועד לשמיעת כל העדים, פעם שניה לקראת הדיון 10.10.11 שנועד לשמיעת יתרת העדים וסיכומים בע"פ, ופעם שלישית לקראת הסיכומים בדיון ביום 10.9.12. כך נדרש להגיב על הבקשה לתיקון פרוטוקול ולבדוק כל אחת מ-27 ההפניות. כך נדרש להגיב, על אתר, לבקשה בדבר השלמת עדות המומחה, שחבקה 36 עמודים, בפתח הדיון מיום 10.9.12. לאור האמור ובהתחשב בכך שהסכום שנפסק נמוך בכ-417,000 ₪ (בערכי היום) מהסכום שנתבע, אני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום, ועד התשלום המלא בפועל. 35. אציין עוד, כי על פי התקנות ועל פי מבחני הפסיקה, היה מקום לחייב בתיק זה את התובעים בהוצאות גם לטובת אוצר המדינה (ראו ע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ'ANTON HUBNER CMBH & CO. KG (2011), אך לפנים משורת הדין, אני נמנעת מלעשות כן. הצדדים רשאים לקזז את הסכומים שפסקתי לזכות כל צד, בכפוף להוראת כל דין. זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.בניהליקויי בניה