מהו מבחן היד הארוכה

פקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובעת בסעיף 14 את חבותו של השולח:
"המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג של מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם"

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אחריות שולח בנזיקין:

לפני תביעה לפיצוי כספי, בשל נזק שנגרם לתובעת שעננינו כספים שלא שולמו לה עבור יחידות דיור שבנתה לנתבעים בפרויקט הקרוי "רום העיר" בפתח תקווה.
רקע



התובעת, חברת אפקים השקעות בע"מ (להלן: "התובעת") נבחרה כזוכה במכרז מס' 158/97 לבניית 144 יחידות דיור עבור זכאי משרד השיכון על המקרקעין הידועים כגוש 6388 חלקה 489 בפתח תיקוה (להלן: "הפרויקט"). לניהול הפרויקט מונה דוד רוזן ז"ל (להלן: "רוזן").




בהתאם לתנאי המכרז, הגישה התובעת הצעת מחיר פאושלי עבור שרותי בניה לבניית ארבעה דגמים של יחידות דיור בפרויקט (נ/12). לאחר זכייתה במכרז הסכימה התובעת ונתנה הנחה על כל דגם בשיעור 1.5% מהסכום שהוצע על ידה בהליך המכרז (ת/7) (להלן: "הצעת המחיר").




בטרם שווק הפרויקט לציבור הרחב שונה, בהסכמת התובעת, תמהיל הדגמים של יחידות הדיור בפרויקט. לציבור הרחב שווקו שלושה דגמים בלבד. סכום התמורה שנדרש לשלם קונה יחידת דיור בפרויקט עבור כל אחד מהדגמים פורסם באוגדן השיווק שנמכר לכל דורש (נ/24 סע' 11ב) (להלן: "אוגדן השיווק").




על פי המפורט בתנאי המכרז פתח רוזן על שמו, שני חשבונות בבנק דיסקונט לישראל. האחד – חשבון שירותי הבניה. נקבע כי בחשבון זה יופקדו כל הכספים עבור שירותי הבניה של התובעת וממנו ישולמו לה כספים על פי התקדמות הבניה (להלן: "חשבון הבניה"). השני – חשבון ההוצאות. נקבע כי בחשבון זה יופקדו כל הכספים עבור תשלום ניהול ופיקוח, כספים למינהל מקרקעי ישראל, מיסים, אגרות ושונות (להלן: "חשבון ההוצאות").




רוזן ניהל את שני החשבונות והיה מורשה חתימה בחשבון הבניה ביחד עם נציג בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואדם נוסף שאינו אחד מהצדדים.




בין התובעת לכל אחד מהנתבעים נחתם חוזה למתן שירותי בניה (נספח ו בתצהיר נ/25) (להלן: "חוזה"). בחוזה נקבע, בין היתר, כי הפירות מההפקדות שיצטברו בחשבון הבניה יהיו שייכים לתובעת.




כל אחד מהנתבעים הפקיד בחשבון הבניה את סכום התמורה עבור יחידת הדיור שקנה בפרויקט כמפורט באוגדן השיווק, נושא הפרשי הצמדה בין מדד הבניה ביום 18.12.98 למדד הבניה ביום ההפקדה.



תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת



קיים הבדל מהותי בין מחירי דגמי יחידות הדיור בפרויקט כפי שפורטו באוגדן השיווק לבין הצעת המחיר של התובעת. אוגדן השיווק נערך על ידי רוזן בשיתוף עם עיריית פתח תקווה והחברה הממשלתית עירונית לשיכון ודיור פתח תקווה – חברת ח.ל.ד. סכום התמורה לכל דגם כפי שנכתב באוגדן השיווק לא סוכם עם התובעת ולא היו על דעתה.




בהצעת המחיר מגולמת הנחה בשיעור של 1.5% מהסכום אותו הציעה התובעת בהליך המכרז. טענת הנתבעים כי סכומי הסובסידיה הם הסכום הכולל של ההנחה שהם היו צריכים להפחית מההפקדות שביצעו לחשבון הבניה אינה נכונה. משמעותה של טענה זו כי לנתבעים ניתן כפל הנחה על המחיר הפאושלי ולא כך.




במהלך שנת 2001 פנתה התובעת אל רוזן וביקשה לקבל פרטים על חשבון הבניה, כל פניותיה נדחו. התובעת קיבלה תשובה מסגנו של רוזן, מר סול יחזקאל, במכתב בו צויין הסכום הכולל של היתרה והפירות בחשבון.




במסגרת ברור מחלוקות שנתגלעו בין משתכני הפרויקט לתובעת, מסר בנק דיסקונט לישראל לתובעת, בהוראתי מיום 11.9.06, דפי חשבון של חשבונות הבניה וההוצאות. מבדיקת המסמכים מצאה התובעת כי סכום של 2,840,840 ₪ שהיו אמורים להיות מופקדים על ידי המשתכנים בפרויקט, לא הופקד בחשבון הבניה וחלקו הופקד בחשבון ההוצאות. מתוך הסכום של 2,840,840 ₪, סכום של 1,460,393 ₪ היו אמור להיות מופקדים על ידי הנתבעים.




עוד מצאה התובעת כי למרות שכל הסכומים שהופקדו בחשבון הבניה היו מיועדים לתשלום לתובעת, הועבר ביום 22.11.99 מחשבון זה סכום של 452,133 ₪ לזכות חשבון משתכנים/סבסוד עבור "שכר דירה והשלמות חד הוריות" וביום 26.1.01 הועבר סכום נוסף של 276,000 ₪ לאותו החשבון ולאותה המטרה. סך הכל הועבר מחשבון הבניה לחשבון משתכנים/סבסוד סכום של 728,133 ₪ (להלן: "סכום הסובסידיה") ללא ידיעת התובעת והיא לא נתבקשה לתת הסכמתה לפעולות אלה.
על סמך מסמכים חלקיים שהועברו לתובעת עולה כי הנתבעים 1, 3, 4, 8, 11, 15, 16, 17, 18, 23, 25, 38, 42, 53, 54, 5, 56, 59, 61, 63 קיבלו לידיהם סכום של 440,138 ₪, חלק מסכום הסובסידיה.




הנתבעים הם קבוצה מתוך 143 משתכנים בפרויקט (להלן: "המשתכנים בפרויקט"). עם 61 משתכנים שאינם נמנים על הנתבעים, הגיעה התובעת להסכמי פשרה במסגרתם העביר כל אחד מהם את זכויותיו שהיו קיימות או שתהיינה קיימות, בחשבון ההוצאות לטובת התובעת. 10 משתכנים נוספים שגם הם אינם נמנים על הנתבעים לא גילו עניין, כך לטענת התובעת, בחשבון הבניה או בחשבון ההוצאות.




רוזן היה שלוחם ונאמנם של הנתבעים בכל עניין הנוגע לפרויקט ובכלל זה לחובותיהם כלפי התובעת. על הנתבעים קיימת אחריות על כל תוצאה ממעשיו של רוזן ומכאן כי עליהם להשיב לתובעת את סכום הכסף החסר בחשבון הבניה.




על מנת להקטין את הנזק שנגרם לה מבקשת התובעת להורות להעביר לידיה את מלוא היתרה הקיימת בחשבון ההוצאות. התובעת מבקשת כי סכום זה יופחת מסכום החיובים שיושתו על הנתבעים.


התייחסות לטענת ההתיישנות



הנתבעים לא הוכיחו את העובדות המקימות את טענת ההתיישנות. לתובעת לא היתה גישה לחשבון הבניה ולא היתה לה האפשרות לדעת על הפעולות שביצע רוזן בחשבון זה. המועד הראשון בו נולדה עילת התובענה הוא ה- 1.1.06 היום בו קיבלה התובעת לידיה העתקים מדפי החשבונות שהתנהלו בבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ.


טענות הנתבעים



ביום 18.1.00 קיבלה התובעת לידיה את טפסי ההפקדה לחשבון הבניה. ביום 20.8.00 אישר מר משה סתיו, מנהל התובעת (להלן: "מר סתיו") כי היא קיבלה את כל הנתונים על ההפקדות בחשבון הבניה. התביעה הוגשה ביום 10.2.08 כ- 8 שנים לאחר שהיתה בידי התובעת האפשרות לבדוק את הפקדות הנתבעים והיו בידיה עובדות המגבשות, לכאורה, את עילת התובענה. מכאן יש לדחות את התביעה על הסף.
לנתבעים נודע על הפרויקט באמצעות אוגדן השיווק שבו פורטו טבלאות תמחור דגמי יחידות הדיור שהוצעו למכירה במסגרת הפרויקט. הנתבעים לא ידעו ולא יכלו לדעת על הצעת המחיר של התובעת.




כל אחד מהנתבעים חתם עם התובעת על החוזה שכלל נספח תמורה המפנה לעניין סכום התמורה אל אוגדן השיווק. התובעת בחרה לא להוסיף בחוזה או בנספח התמורה את סכום התמורה שהיה על כל נתבע לשלם לה. התובעת לא העלתה כל טענה בעניין זה ומשפעלה כך היא אישרה לנתבעים כי מחיר התמורה לכל יחידת דיור בפרויקט הוא המחיר הנקוב באוגדן השיווק.




בחוזה נקבע, בין היתר, כי בכל מקרה של סתירה בין הוראותיו לבין המכרז שהתובעת טוענת יגברו הוראות החוזה.




הנתבעים הפקידו בחשבון הבניה את התמורה המלאה בהתאם לחוזה שנחתם, כאמור, בין כל אחד מהם לבין התובעת.




הנתבעים אינם אחראים למעשיו של רוזן. התובעת, כמו הנתבעים, נתנה בידיו את הסמכות לפעול בחשבון הבניה. אין ביפוי כוח שנתנו הנתבעים לרוזן הסמכה לפעול בניגוד למוסכם בין הנתבעים לתובעת.




בחשבון הבניה הצטברה יתרה בסכום של 752,943 ₪ תוצאה של ההפרש בין הסכומים שהופקדו בפועל על ידי הנתבעים לבין אלה שהיו צריכים להיות מופקדים לאחר ניכוי ההנחה בשיעור של 1.5% שאותה הסכימה התובעת לתת לכל נתבע. מכאן אין לתובעת הזכות לקבל את סכום הסובסידיה, הסכום הנטען על ידה כחסר בחשבון הבניה.




על פי טענת התובעת נמשך ביום 12.11.99 החלק הראשון של סכום הסובסידיה מחשבון הבניה. חלק ממקבלי הסובסידיה קיבלו אותה לפני מועד זה. מכאן כי התובעת לא הוכיחה שכספי הסובסידיה נמשכו מחשבון הבניה.




התובעת הודתה כי קיבלה לידיה עבור שירותי הבניה בפרויקט סכום המסתכם ב- 40,948,000 ₪ בקירוב. בנוסף נמצאים סכומים נוספים המסתכמים בכמה מיליוני ש"ח בחשבון שירותי הבניה, כך שהתובעת קיבלה ועוד עומדים לזכותה סכומים העולים על הסכום שהיתה אמורה לקבל בעבור הצעת המחיר. (סיכומים מטעם קבוצה 1, סעיף 22).


דיון והכרעה



בבסיס הסעדים המבוקשים ע"י התובעת לחייב את הנתבעים לפצות אותה בגין נזקים שנגרמו לה, עומדת הטענה כי "רוזן היה שלוחם ונאמנם של המשתכנים מול אפקים ולכן קיימת למשתכנים (הנתבעים) אחריות על כל תוצאות מעשיו של רוזן ביחסיו עם אפקים" (סיכומי התובעת, סע' 23).




אין מחלוקת כי רוזן היה שלוחם של הנתבעים לביצוע התחייבותיהם על פי החוזה (סע' 10.1 בחוזה). הפסיקה עושה הבחנה בין פעולות שהשולח התיר לשלוח לבצע ובין פעולות אסורות לביצוע על ידי השלוח:


"כאשר מתעוררת השאלה האם ניתן לחייב או לזכות אדם בגין תוצאותיה של פעולה משפטית מותרת שבוצעה על ידי אדם אחר, יש לבחון סוגיה זו לפי חוק השליחות...אולם, כאשר השאלה שעל הפרק היא האם ניתן להשית על אדם אחריות בגין פעולה אסורה שבוצעה על ידי אדם אחר, יש להחיל על הסיטואציה את פקודת הנזיקין"
(ע"א 5765/02 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' זילברשלג (לא פוסם) סע' 14 (26.8.2009)).

התובעת לא טענה כי כל הפעולות שרוזן ביצע בחשבון הבניה או בחשבון ההוצאות נעשו על דעת הנתבעים וכולן בבחינת פעולות שהנתבעים התירו לו לעשות. הנתבעים טענו כי כל מהותו של יפוי הכוח שנתנו לרוזן "היה לפעול בצורה הוגנת והגונה, להעביר את הכספים בהתאם להתקדמות הבניה, לידי התובעת, הכל לפי שיקול דעתו ואף התובעת הסכימה לכך באופן מפורש" (סיכומים מטעם קבוצת הנתבעים מס' 1, סע' 11). מר סתיו העיד כי "אני מתכוון שמי שגנב לי זה רוזן שהיה מיופה כח של הדיירים" (פרוט', עמ' 31, שו' 26). התובעת גם לא טענה כי מקבלי הסובסידיה מבין הנתבעים ידעו שהכספים שהועברו אליהם נלקחו מחשבון הבניה בניגוד למוסכם בין הצדדים לחוזה. מכאן, כי אם רוזן ביצע פעולות אסורות בחשבון הבניה ובחשבון ההוצאות, ואינני קובע כאן דבר לעניין זה, הוא עשה אותן ללא שקיבל יפוי כח או אישור מהנתבעים לעשותן.



פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") קובעת בסעיף 14 את חבותו של השולח:


"המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג של מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם"

הפסיקה קבעה כי התשובה לשאלה האם ניתן להטיל אחריות על פי הפקודה על השולח תינתן לאחר בחינת עיקרון "היד הארוכה":

"פלוני ייחשב כידו הארוכה של אלמוני – ועל כן שלוחו לעניין האחריות השילוחית בנזיקין – אם פעולתו של פלוני אינה נעשית באופן עצמאי משלו, אלא אם היא נעשית במסגרת הפעולות העסקיות של אלמוני, באופן שאין היא בבחינת שירות חיצוני, הניתן לאלמוני, אלא פעילות, המהווה חלק פנימי ואינטגראלי לפעולתו העסקית של אלמוני. במצב דברים זה פעולתו של פלוני היא חלק פנימי ממערך הפעילות הכוללת של אלמוני, וניתן לראותה כאחד האברים, המהווים את גוף הפעילות כולה. בנסיבות אלה ניתן לראות בפלוני יד ארוכה, שכן הוא אבר חי מהמערך הכולל של אלמוני"
(ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ניסים ואח' פ"ד לה(4) 748, 756 (1981)).



רוזן שימש מנהל הפרויקט. לטענת התובעת "כל המערך המשפטי והכספי נעשה באמצעות רוזן" (סיכומי התובעת, סע' 17) ומר סתיו הצהיר: "דוד רוזן ז"ל הוא אשר שלט, בלעדית, בשני החשבונות והוא בלבד שיכול היה לחייב איזה מהחשבונות בתשלום כלשהו" (סע' 3א לתצהיר נ/16). רוזן ניהל בנוסף לחשבון הבניה וחשבון ההוצאות גם את חשבון הסבסוד וחשבון משפטי שגם בהם הופקדו כספים השייכים למימון הפרויקט (פרוט', עמ' 71, שו' 15- 16). רוזן פעל בחשבונות הבניה וההוצאות מתוקף יפוי הכוח שקיבל מהנתבעים וגם מתוקף המכרז. רוזן הקים את "חברת פרצלציה מילניום", בה הועסקו עובדים נוספים, על מנת לטפל "בכל נושא הפרצלציה וגם קישור בין המינהל לבין הפרויקט והמשתכנים של הפרויקט ובין המודדים לפרויקט" (פרוט', עמ' 66, שו' 20- 21).




מלשון החוזה ומכלל העדויות והראיות שהובאו לפני עולה כי רוזן פעל באופן עצמאי בלא ששיתף את הנתבעים במידע ובהחלטות לבצע את הפעולות שהוא עשה. לא ניתן לראות בפעולתיו של רוזן, שעסק בקשת רחבה של נושאים הקשורים לפרויקט, חלק מהפעולות שבוצעו על ידי הנתבעים במסגרת התחיבויותיהם. לא ניתן לראות בו "יד ארוכה" של הנתבעים לעניין אחריותם השילוחית בנזיקין למעשיו.




לטענת התובעת נגרם לה נזק כספי כתוצאה מ"חוסר בכספים שלא הופקדו בחשבון משתכנים/בניה" (סיכומי התובעת, סע' 47). במרכז המחלוקת בעניין זה עומד סכום התמורה אותו שילמו הנתבעים.




מערכת היחסים, החובות והזכויות של כל צד נקבעה בחוזה ובסעיף 1.3 לחוזה נכתב, בין היתר:


" "מחיר פאושלי" – סך של




לחוזה צורף נספח תמורה, בסעיף 1 בו נכתב:

"המחיר הפאושלי בתמורה לבניית דירה מדגם ___ נשוא החוזה הוא, ____ ₪, נכון ל:מדד הבניה ___ (ע"פ חוברת שיווק "__") ("המדד הבסיסי")" (נספח 1 לנ/21) (להלן: "נספח התמורה").



אין מחלוקת בין הצדדים כי סכום התמורה לא צויין בחוזה או בנספח התמורה וגם אין מחלוקת כי פרט לאות הלועזית המייצגת את דגם הדירה שאותה התחייבה התובעת לבנות לא הוספו על ידי מי מהצדדים פרטים נוספים בנספח התמורה.
מר סתיו העיד כי רוזן היה צריך להודיע לכל אחד מהנתבעים כמה עליו לשלם עבור שירותי הבניה של התובעת (פרוט', עמ' 35, שו' 22- 24). מעדותו של מר סתיו אני למד כי התובעת ידעה שבאוגדן השיווק פורטו סכומים אחרים מהסכומים שסוכמו בין רוזן והתובעת:


"ש. למה לא פנית לרוזן לשאול אותו אנו הסכמנו על מחיר X ב- 4/98 מדוע אתה מפנה את הדיירים לחוברת השיווק שיש בה סכומים אחרים?
ת. כיוון שאני פניתי אליו בכל מיני נושאים אחרים, תשובות לא קיבלתי. בנושא הזה לא פניתי.
ש. אני חוזר על השאלה.
ת. לא יודע למה לא פניתי".
(פרוט', עמ' 35 שו' 27- 31).



בין הצדדים נכרת חוזה בו קיים חסר בציון סכום התמורה שעל הנתבעים לשלם לתובעת עבור שירותיה. הצדדים אינם טוענים כי החסר בסכום התמורה הוא בגדר פגם שנפל בחוזה.




הנתבעים סמכו את ידיהם על מחירי הדגמים של הדירות כפי שפורטו באוגדן השיווק. לנתבעים לא היה כל מידע על משא ומתן שהתנהל בין רוזן לתובעת ועל ההנחה שהעניקה התובעת במחיר יחידות הדיור בפרויקט (פרוט', עמ' 71, שו' 23- 27). הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי התובעת העניקה להם הנחה בשיעור של 1.5% על סכום התמורה שפורט באוגדן השיווק ולפיכך הם לא זכאים להחזר כלשהו מהסכום שהופקד על ידם בחשבון הבניה.




התובעת מניחה כי הנתבעים שילמו את סכום התמורה על פי החוזה (פרוט', עמ' 39, שו' 4- 5). התובעת חתמה על החוזה ועל נספח התמורה המפנה את הצדדים לאוגדן השיווק. לעניין זה אציין כאן כי הטענה שהתובעת אינה צד לחוזה עם הנתבעים (פרוט', עמ' 40, שו' 1- 3) מוטב שלא היתה נטענת. הגב' רחל גולדשטיין העידה מטעם התובעת כי "לפי ההסכם אי אפשר לדעת כמה הדייר צריך לשלם" (פרוט', עמ' 54, שו' 4). התובעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה להוכיח כי היה בידי הנתבעים מידע שעליהם לשלם לה סכום אחר מהמפורט באוגדן השיווק. התובעת גם לא הראתה כי היא הודיעה לנתבעים כי סכום התמורה ששילמו נמוך מהסכום המגיעה לה בהתאם לתוצאות המכרז וההסכמות מיום 8.4.98 עם רוזן כפי שבאו לביטוי בהצעת המחיר. מר סתיו העיד כי הנתבעים נדרשים לשלם "על ההפרש כיוון שמה שעשה רוזן הנוכל החתים אותי על דבר אחד ואת הדיירים על משהו אחר" (פרוט', עמ' 39, שו' 8- 9).




בנסיבות המקרה דנן סכום התמורה שהופקד על ידי הנתבעים על פי המפורט בעמודת "הופקד בחשבון בניה" בנספח י"ג לכתב התביעה, הוא הסכום אותו היה על כל אחד מהנתבעים לשלם לתובעת.


כאן עלי לציין כי משנכרת החוזה בין הצדדים אין התובעת יכולה לדרוש לחייב את הנתבעים לשלם לה סכומים נוספים על המוסכם בחוזה. על כל שירות נוסף שנדרש ממנה לתת, כמו הוספת מעליות, היא היתה צריכה להודיע לנתבעים לקבל הסכמה מפורשת מהם לתשלום.



מהמקובץ עד כאן עולה כי אין ממש בעובדות אותם הציבה התובעת בבסיס עילות התביעה.




משקבעתי כך אין אני נזקק לדון בטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים.


פירות חשבון הבניה



לאחר הגשת סיכומי הצדדים הם נתבקשו להעביר תשובתם לשאלות הנוגעות לסכום הכולל שהיה על כל המשתכנים בפרויקט להפקיד בחשבון הבניה (פרוטוקול מיום 23.10.11).




התובעת העלתה בתשובתה (בקשה מיום 17.11.11 שכותרתה "הסכום ששולם לאפקים ויתרת הסכומים המגיעים לה" (להלן:"תשובת התובעת") בקשה לקבל את כספי הפירות שהצטברו בחשבון הבניה והנתבעים הודיעו בתשובתם כי דרישה זו חורגת ממסגרת הדיון בתובענה "ולכל הפחות מהווים שינוי חזית ו/או הרחבת חזית לאחר הגשת הסיכומים של כל הצדדים" (תשובת הנתבעים מס' 1, סע' 2).




בטענה זו אין ממש. בסעיף 50 לכתב ההגנה כותבים הנתבעים: "אף אם היו הפקדות בחסר, דבר המוכחש נמרצות, היה מגיע לתובעת רק הפסד הפירות שהיו נצברים על סכומים אלה, אם בכלל, בחשבון הבנק" וגם "הדבר היחיד שידוע בוודאות הוא שלא מגיע לתובעת לא ריבית ולא הצמדה על כל סכום שכביכול חסר, אלא רק הפירות שהופקו מן הכספים המגיעים לה, ככל שמגיעים לה, ולא מעבר לכך".

בסעיף 10.4.2 לחוזה נקבע: "ממועד הפקדת כל סכום בחשבון המשתכנים/בניה תיפסק מיד ההצמדה למדד כלשהו, ומאידך, יהיו שייכים הפירות שיצטברו בחשבון לקבלן, והמשתכנים מסכימים כי הכספים יופקדו בפקדונות נושאי הצמדה או ריבית + הצמדה".



גם אם לא נדרש סעד זה בכתב התובענה אני סבור כי לצורך הגעה לתוצאה צודקת זה מקרה מתאים להענקתו והפסיקה קבעה לעניין זה:


"בנסיבות מיוחדות רשאי בית-המשפט היושב לדין ליתן סעד שלא התבקש לו מפורשות, אם ראה כי הדבר מתחייב מן הרצון להגיע לתוצאה צודקת, או מתוך צורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת...הפסיקה מנתה שלושה תנאים אשר בהתקיימם, במצטבר, ניתן להפעיל כלל זה. התנאי האחד הוא, כפי שכבר צוין, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא התבקש...השני הוא כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש...והשלישי הוא כי כל העובדות הדרושות להענקת הסעד בוררו, ובפני בית-המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של התדיינות נוספת"
(ע"א 8854/06 מחאג'נה נ' מחאג'נה (לא פוסם) סע' 12 (8.6.2005)).

הנתבעים אינם חולקים על העובדה כי לתובעת מגיעים הפירות שהופקו מן הכספים שהופקדו בחשבון הבניה. כלל המשתכנים בפרויקט הפקידו בחשבון הבניה סכום של 40,997,559 ₪ (נספח יב בתצהיר ת/2). לתובעת שולם סכום של 43,846,038 ₪ עבור בנייית 143 יחידות דיור (נספח 2א לתשובת התובעת). לתובעת שולם סכום של 2,848,479 ₪ מפירות חשבון הבניה.

התובעת טוענת כי אם חשבון הבניה היה מתנהל על פי תנאי המכרז והחוזה, גובה סכום הפירות מהפקדות כלל המשתכנים בפרויקט היה עומד ביום 8.11.11 על 15,432,751 ₪, אם היה מחושב על בסיס ריבית פריים, או על 13,183,611 ₪ אם היה מחושב על בסיס תשואה שהתקבלה מאג"ח מדינה (שחר). הנתבעים לא סתרו נתונים אלה.

אין חולק כי הסכומים המפורטים לעיל לא נמצאים בחשבון הבניה והתובעת ביקשה לקבל חלק מהסכום המגיע לה מחשבון ההוצאות (כתב התביעה, סע' 46 ב). בחשבון ההוצאות הופקדו, כאמור, כספים עבור תשלום ניהול ופיקוח, כספים למינהל מקרקעי ישראל, מיסים, אגרות ושונות. בסעיף 10.9 לחוזה נקבע כי "לאחר סיום הבניה ומתן תעודות השלמה לכל יחידות הדיור בו יוחזרו למשתכנים, לפי חלקם היחסי, יתרת הכספים שתיוותר, אם תיוותר, בחשבון המשתכנים/הוצאות". עם 61 משתכנים שאינם נמנים על הנתבעים הגיעה התובעת להסכמי פשרה במסגרתם העביר כל אחד מהם את זכויותיו שהיו קיימות או שתהיינה קיימות בחשבון ההוצאות, לטובת התובעת. ממועד סיום העבודות בפרויקט ומסירת יחידות הדיור למשתכנים עברו כ- 10 שנים והנתבעים לא באו בדרישה לקבל לידיהם את חלקם היחסי ביתרת חשבון ההוצאות.

מכלל העדויות והראיות שהובאו לפני אני מוצא כי לא ניתן לשלול את האפשרות שסכומי כסף הועברו מחשבון הבניה לחשבון ההוצאות. אם כך נעשה הרי שנכסי הנתבעים, אותם הם עתידים לקבל מיתרת חשבון ההוצאות, גדלו על חשבון התובעת.

מכלל האמור לעיל אני מוצא כי יהיה זה צודק לקבל את בקשת התובעת ולהעביר לידיה את יתרת הסכום בחשבון ההוצאות בנוסף לסכומי הכסף הנמצאים עוד בחשבון הבניה – אם קיימים כאלה.

שורת ההגיון והצדק מחייבת מסקנה זו.
הסכומים ששולמו על-ידי הנתבעים שולמו עבור ההוצאות ועבור הבניה.
אין חולק שההוצאות כולן שולמו והמשתכנים מתגוררים בדירות שבנתה התובעת מזה כ-10 שנים.
המסקנה ההגיונית היחידה היא, שיתרת הכספים הנמצאת בשני החשבונות מקורה בכספים שהיו אמורים להיות מופקדים בחשבון הבניה או שהם פירותיהם של אותם סכומים.
לא ניתן להעמיד את התובעת במצב טוב יותר מזה שבו היתה נמצאת אילו התנהל הכל כשורה ולכן לא ניתן לחייב את הנתבעים בתשלום כלשהו החורג מיתרת הזכות בשני החשבונות.

סוף דבר



לאור האמור, אני מורה כי כל הסכומים המצויים בחשבון ההוצאות ובחשבון הבניה (אם מצוי בחשבון זה סכום כלשהו) ישולמו ע"י הנתבעים לתובעת.




כל אחד מן הנתבעים ישלם לתובעת את הוצאותיה ושכ"ט עורכי-דינה בסכום כולל של 3,500₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מבחן שובר

  2. מבחן הנישול

  3. מבחן ההשתלבות

  4. מבחן תלות סיעוד

  5. מבחן הסעד המבוקש

  6. מבחן מירב הזיקות

  7. מבחן כוונת הצדדים

  8. המלצת שירות המבחן

  9. מבחן יכולת הפירעון

  10. מבחן המאמץ המיוחד

  11. מבחן הדמיון המטעה

  12. מבחן הסתירה המהותית

  13. מהו מבחן היד הארוכה

  14. מבחן תיווך - נושאים

  15. מבחן טחינת פיקה חיובי

  16. מבחני כשירות לעובדים

  17. התחזות במבחן פסיכומטרי

  18. בריחה במהלך נסיעת מבחן

  19. מבחן העין העתקת מדגם רשום

  20. אי קבלת המלצת שירות המבחן

  21. מבחן "התנהגות בלתי סבירה" בנזיקין

  22. מבחן הערכת תלות לגמלת סיעוד

  23. המלצת שירות המבחן לא להרשיע

  24. מבחן מרכז החיים בחוק ההתנתקות

  25. "מבחן הרווח" סעיף 302 לחוק החברות

  26. מבחן ללא הרשעה ללא חוות דעת קצין מבחן

  27. האם הניקוד במבחן ה-ADL משקף את המצב ?

  28. הכרזה על מונופול - מבחן המחזור הכספי

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון