מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא מעצר עד תום ההליכים בעבירת תקיפת בת זוג: כללי 1. נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום באשדוד בו ייחסה לו המשיבה עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש - בן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק ותקיפה סתם - בן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק. עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ב"כ העורר טען כי אין בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למרשו בכתב האישום, ובכל מקרה חל כרסום רב בראיות, לפיכך, אין מקום להורות על מעצרו של העורר, ויש להורות על שחרורו, ובכל מקרה להורות על שחרורו לחלופה למעצר. ביום 7.8.11 קבע בית משפט כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה, וכי בנסיבות קיימת עילה למעצר. בית המשפט בחן את החלופה למעצר שהוצעה כאשר לנגד עיניו עמד תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ובסופה של ההחלטה קבע "נוכח סוג האלימות כמדווח על ידי המתלוננת ובני משפחתה, קיומה של עילת מעצר, הערכת סיכון גבוהה, הקושי להבטיח את שלום המתלוננת בחלופות, מצאתי את עתירת המבקשת מבוססת..." לאור האמור, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 16.8.11 הגיש העורר את הערר נשוא החלטה זו. כתב האישום 2. לעורר יוחסו העבירות כמפורט לעיל, משנטען כי ביום 25.9.10 בשעות הלילה, בבית בו התגורר עם אשתו, המתלוננת וארבעת ילדיהם, בהיותו בגילופין, ביקש מהמתלוננת שתקיים עימו יחסי מין. המתלוננת סירבה ואזי סטר לה בפניה. או אז, נמלטה המתלוננת יחפה מהבית וילדיה חיפשוה. מאוחר יותר, שבה המתלוננת לביתה, לאחר שילדיה אמרו לה שהעורר נרדם. המתלוננת נכנסה לחדרה, ובסמוך לשעה 03:00 נכנס העורר למיטתה, ותקפה בכך שכפה עליה קיום יחסי מין בעודו אוחז בחוזקה בזרועותיה. כתוצאה מאחיזת העורר את המתלוננת בזרועותיה, נגרמו לה המטומות. 3. לאחר אירוע זה, החליטה המתלוננת, לצאת לעבודה ואז, כנטען בכתב האישום - בהזדמנויות שונות, במועדים שאינם ידועים במדוייק למשיבה, מאוקטובר 2010 ועד 23.5.11 נהג העורר להכות את המתלוננת, לכנותה בכינויי גנאי ליד ילדיה, ולאיים בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שנהג לומר לה כי ירצח אותה, יפגע במשפחתה, ויושיב אותה על כיסא גלגלים. 4. ביום 23.5.11, לאחר שהמתלוננת ביקשה להשתתף בחתונת אחייניתה, העורר התנהג באופן פרוע, איים עליה בכך שאמר לה כי אם תלך לחתונה לא יהיה לה לאן לחזור. המתלוננת יצאה מהבית ופנתה למקלט נשים מוכות. 5. כארבעה שבועות לפני ה- 26.6.11 בעת שהעורר שהה בחברת אנשים בבית, אמר העורר לאחד האנשים "תכניס את פלונית ואת שני הילדים לחדר, תקשור להם את הידיים, תיקח אקדח ותירה בראש של שני הילדים קודם ואז של האמא". דברים אלה נאמרו, כך נטען בכתב האישום, מתוך כוונה להפחיד. 6. ביום 1.7.11 התקשר העורר לבנו אלמוני, וניסה להניעו לגרום למתלוננת לבטל את תלונתה נגדו, בכך שהבטיח שוב ושוב כי במידה ותבטל את תלונתה, הוא יכסה את החובות שהותיר אחריו, ושנפלו על כתפי בניו. ביום 5.7.11 התקשר העורר לבנו אלמוני מספר פעמים, ושוב ניסה להניעו לגרום למתלוננת לבטל את תלונתה נגדו, תוך הבטחה כי יכסה את החובות שהותיר אחריו על שמם, בתמורה לביטול התלונה. 7. למתלוננת ולעורר ארבעה ילדים, פלוני יליד 1984, אלמוני יליד 1985, פלמוני יליד 1990 וקטינה ילידת 1999. האירוע מיום 25.9.10 8. לטענת ב"כ העורר, בגין אירוע זה שאירע לפני קרוב לשנה, לא היה מקום להורות על מעצר מרשו. עוד טען, כי העובדה שהאירוע האמור נכלל בכתב אישום שהוגש בפני בית משפט שלום, מלמדת, שאף המשיבה אינה נותנת אמון בגרסת המתלוננת, שכן אחרת היה מוגש כתב אישום נגד העורר בבית המשפט המחוזי בפני מותב תלתא. העורר הכחיש קיומו של האירוע. 9. אכן, למקרא אמרותיה של המתלוננת, חזרה היא וציינה כי באותו אירוע שהיה סמוך מאוד לאחר שקמה מהשבעה בעקבות מות אמה, במוצאי השבת בחג סוכות, העורר אנס אותה. לכשהתבקשה המתלוננת לתאר כיצד התנגדה לקיום יחסי המין, השיבה: "אני לא הרבצתי, לא אמרתי כלום, אני רק חשבתי בראש שלי לא לצעוק ושלא יקרה איזה משהו כי הוא שיכור ושהילדים לא ישמעו כלום, ואני סתמתי את הפה שלי והוא משך לי את הידיים, כי אני יודעת שאם הייתי צורחת היה קורה משהו בבית באותו יום ושלא הייתי סולחת לעצמי." לשאלה כיצד יכול היה העורר להבין כי אינה מעוניינת בקיום יחסי המין השיבה: "אני לא אמרתי כלום, אני ישנתי ואני אמרתי לעצמי מה אני עושה". לשאלה חוזרת של החוקרת כיצד היה על העורר להבין כי היא מתנגדת לקיום יחסי מין, אמרה המתלוננת: "איך הוא יבין אם הוא שיכור, אני לא אמרתי כלום, הוא פשוט בא שוכב עלי, מוריד את הבגדים שלי ואת שלו והוא נכנס אלי לאיבר מין שלי עד שהוא גומר, ואז הוא קם התלבש והלך יצא מהחדר". בהמשך, לאחר שאלות נוספות של החוקרת שנועדו לברר כיצד היה על העורר להבין כי המתלוננת מתנגדת לקיום יחסי מין נרשם מפי המתלוננת "לא אמרתי כלום ולא ניסיתי שום דבר, אני רק רציתי שייגמר ושיעזוב אותי". לנוכח האמור באמרת המתלוננת, מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה כי מצאה שלא להגיש כתב אישום בגין עבירת אינוס כנגד העורר בבית משפט מחוזי - לא משום שלא האמינה לגרסת המתלוננת - אלא משום שסברה כי אין בידיה ראיות לכאורה להוכחת עבירת אינוס. 10. אירוע זה בכללותו תואר על ידי המתלוננת עוד באמרתה הראשונה שנמסרה ביום 26.6.11. לדבריה אמה נפטרה ביום כיפור ולכן ימי השבעה התקצרו לשלושה ימים, בשל החג. בשבת, כששבה הביתה, העורר שתה וודקה למרות שביקשה ממנו כי יחדל. היא נכנסה לחדרה לנוח, והעורר בא אחריה וביקש לקיים עימה מגע מיני. המתלוננת ביקשה ממנו שיניח לה בשל אבלה, ואזי העורר החל לקלל אותה ולכנות אותה במילות גנאי ונתן לה סטירה. היא ברחה מהבית יחפה, ושבה בשעות הקטנות של הלילה. כיוון שילדיה אמרו לה שהעורר שיכור "שפוך", עלתה חזרה לדירתם ואז בשעה 03:00 לפנות בוקר, לדבריה העורר "אנס" אותה. תימוכין לגרסת המתלוננת באשר לאירוע האמור, מצינו, בין היתר, באמרות אחיה 11. ב"כ העורר טען, כי משמדובר באירוע מלפני שנה, לא היה מקום להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. אכן, אילו היה מדובר באירוע אחד מלפני שנה, טענת ב"כ העורר היתה מקובלת עלי. דא עקא, שעולה מחומר הראיות כי אותו אירוע, כדברי המתלוננת, היה תחילתו של הליך הידרדרות, כמתואר בכתב האישום, ביחסו של העורר כלפיה. המתלוננת טענה כי אחרי האירוע מיום 25.9.10, גמלה בלבה החלטה לצאת לעבודה - במהלך 25 שנות נישואיהם, העורר מנע מהמתלוננת לצאת לעבוד - העובדה שהמתלוננת יצאה לעבודה וכבר לא היתה תלויה כספית בעורר, הרגיזה אותו, לטענתה, ואז לדבריה "התחילה ההתעללות הנפשית בצורות קשות". עבירות תקיפה, איומים וכינויי גנאי שנטען כי העורר ביצע כלפי המתלוננת (סעיף 8 לעובדות כתב האישום) 12. אקדים ואומר, כפי שאף טענה ב"כ המשיבה בהגינותה, כי עבירות האלימות שביצע העורר כלפי המתלוננת, הן לא מהחמורות, אלא שחומרת העבירות המיוחסות לעורר נעוצה "בסנריום מאוד קשה של טרור בבית". 13. ב"כ העורר הלין על כך, כי העבירות הנטענות בסעיף 8 "חסרי מועדים ולו כאלה בקירוב". אכן, המאשימה ציינה בכתב האישום תקופה מאוקטובר 2010 ועד 23.5.11 שבמהלכה נטען כי העורר ביצע כלפי המתלוננת את העבירות המתוארות באותו סעיף. מטבע הדברים, כאשר מדובר בעבירות המתפרסות על פני תקופה, וכאשר מדובר בפגיעה בבן זוג, פגיעות חוזרות ונשנות, שקיים קושי הן בלנקוב את מספר האירועים, והן בציון הפרטים לגבי כל אירוע ואירוע. ילדי בני הזוג, שבעל כורחם נגררו למערבולת היחסים העכורים בין הוריהם ציינו: פלמוני - "בשנה האחרונה היו הרבה ריבים בבית, היו ויכוחים צעקות, לרוב היה אלימות מילולית". לדבריו ראה סימן כחול על יד אמו בסמוך לכתף. פלמוני סיפר כי אמו עברה למקלט לנשים מוכות מאחר ופחדה לחזור הביתה, כיוון שהעורר אמר לה שאם תחזור מהחתונה "יהיה בלגן". פלוני סיפר - "אבא רק מקלל, הכוונה אלימות מילולית, הוא היה צועק עליה שהיא אשמה בכל דבר, היה מפיל עליה האשמות ואלימות פיזית, פה ושם סטירה היה נותן לה, אבל זה היה בפעמים נדירות". פלוני אף סיפר על מקרה של אלימות פיזית שבמהלכו העורר רצה להשליך שלט על המתלוננת והוא הפריד ביניהם, וכדבריו "והיו מקרים של סטירות. לא בתדירות של כל יום או כל שבוע". אלמוני סיפר- "...כמו כל זוג נשוי היו עליות ומורדות, רק בשנה האחרונה אבא שלי ממש השתגע, מבחינה של קנאות שלו כלפי אמא ועצבים שלו כלפיה, זה התבטא בצעקות כלפיה, קללות כמו זונה וקללות מכל הבא לפה שלו,... אבא לא הפסיק להשפיל אותה ולקלל אותה, כמו את זבל, את תמותי וקילל את משפחתה" אלמוני סיפר כי שמע מהמתלוננת שהעורר איים עליה "שישים אותה על כסא גלגלים". 14. המתלוננת טענה כי היא פוחדת מהעורר, אשר במשך שנים חושד שהיא בוגדת בו, כיוון שהוא קנאי ורכושני כלפיה. לטענתה, מרח עליה אקונומיקה מאחר שיצאה לעבוד במשק בית, כתב בפייסבוק "שזונה נשארת זונה". איים עליה כל העת שהוא ירצח אותה, ישים אותה על כסא גלגלים. האשים אותה בכל, עד כי החיים הפכו בלתי נסבלים ולכן לאחר החתונה של אחייניתה, במקום לשוב הביתה, הלכה לתחנת המשטרה ומשם למקלט לנשים מוכות. את תלונתה הגישה המתלוננת כחודש לאחר שנכנסה למקלט לנשים מוכות, זאת לאחר ששמעה מביתה בת ה- 12 את שמיוחס לעורר בסעיף 11 לכתב האישום, היינו, ששמעה (הבת) את העורר מבקש מאחד האנשים שהיו בדירה לרצוח את שני הבנים הגדולים ואת המתלוננת. בהמשך, טענה המתלוננת, בין השאר, כי העורר אף אמר לה שישן במשרד עורכי דין בעת שתרצח. המתלוננת הסבירה כאשר נשאלה מדוע מצאה להגיש את תלונתה לראשונה מתי שהגישה, בכך שבעבר חששה לשלומה, ואולם לאחר ששמעה את דברי הבת, חוששת היא לשלום ילדיה. על כך שהמתלוננת פחדה מהעורר ולכן לא התלוננה עליו בעבר, עולה גם מאמרתה של ניסיונות ההדחה בחקירה של העורר 15. לטענת ב"כ העורר, עיקרו של הסכסוך בין המתלוננת לעורר, בהסתבכותו הכספית של מרשו, אשר אף סיבך את בניו בחובותיו. העורר טען, בין היתר, כי המתלוננת ניסתה לסחוט אותו כספית. בעקבות טענתו זו של העורר, נחקרה המתלוננת תחת אזהרה, כאשר יוחסו לה אשמות של סחיטה באיומים ושיבוש הליכי חקירה. המתלוננת טענה ודבריה נתמכים בעדויות בניה, כי היה זה העורר שפנה לבנים והציע להם כי יעביר להם סכום של 25,000 אירו, או 50,000 ₪, בתמורה לכך שהמתלוננת תמציא לבא כוחו כתב ביטול תלונה. המתלוננת אישרה שכאשר סיפרו לה בניה כי זו הצעתו של העורר, היא אמרה להם "שאם הוא ישלח כסף בשבילם לכסות את החובות, אני אבטל את התלונה, אני אמרתי שאני אבטל את התלונה אחרי שישלח להם כסף ויכסו את החובות, אני הייתי מוכנה למען הילדים שלי לבטל את התלונה, אני יודעת שהמשטרה לא תבטל את התלונה". כאמור בכתב האישום, עולה מהראיות, כי העורר אכן ניסה להניע את המתלוננת לבטל התלונה, כאשר הוא משתמש בילדים לעניין זה. להוכחת העובדות האמורות בכתב האישום, בידי המשיבה האמרות של הבנים. סיכום ביניים - שאלת קיום עילת מעצר 16. לנוכח הראיות, שעיקרן הובאו לעיל והמצויים בידי המשיבה, היינו אמרות המתלוננת, ילדיה ואחיה יש, כפי שקבע בית משפט השלום, בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום. בשים לב לראיות האמורות קיים סיכוי סביר להוכחת האשמות המיוחסות לעורר. משקיימות בידי המשיבה ראיות לכאורה כאמור, קמה עילה למעצרו של העורר, לנוכח מכלול העבירות המיוחסות לו. אכן כפי שציינתי לעיל, האירוע מיום 25.9.10 כשלעצמו לא מקים עילת מעצר ואולם, מכלול העובדות המקימות עבירות ובעיקר האיומים לפגוע במתלוננת, כולל רציחתה, מקימים עילה למעצר. שאלת קיומה של חלופה למעצר 17. העורר הופנה לשירות המבחן, אשר הכין תסקיר מעצר אודותיו. בסיומו של התסקיר לא באה המלצה לשחרור. נאמר, בין השאר בתסקיר, כי ההימנעות מהמלצה היא לנוכח מאפייני אישיותו של העורר, הסיכוי הגבוה להישנות התנהגותו הבעייתית והסיכון הנשקף ממנה למתלוננת. החלופה למעצר שנבחנה, נמצאה לא הולמת. בית המשפט אף התייחס בהחלטתו לחלופת המעצר שהוצעה במהלך הדיון ביום 03.08.11 לפיה ישהה העורר בביתה של גב' אור נחום, ביבנה, תחת פיקוחה ופיקוח אדם נוסף בשם גרשון אליעזר. חלופה זו לא נבחנה על ידי שירות המבחן. בית המשפט בהתייחסו לחלופה האמורה ציין כי אינו מקבלה, בעיקר בהעדר יכולת ליתן אמון במשיב. יובהר, את שידוע, כי ההחלטה בדבר קיומה לחלופה של מעצר מסורה לבית המשפט, תסקיר שירות המבחן נועד לסייע בקבלת ההחלטה. לנוכח המיוחס לעורר בכתב האישום אשר כאמור בידי המשיבה ראיות להוכחתו, איומיו של העורר לפגוע במתלוננת, לא מצאתי כי טעה בית המשפט משלא קיבל את החלופות למעצר שהוצעו בפניו. בישיבת הערר, הציע ב"כ העורר כי מרשו יתגורר באילת ולא יצא משם. הצעה זו, אשר אינה מגובה כנדרש, אינה יכולה להוות חלופה למעצר במתכונת זו. 18. ב"כ העורר הזכיר בערר את העובדה שמרשו בשנת 92 הורשע בביצוע עבירת רצח ואף ישב במעצר בשל כך; בדיעבד התברר כי אחר ביצע את העבירה. צורפה לערר חוות דעת של נמרוד גריסרו מיום 14.5.98 אשר בה מתואר המצב הנפשי הקשה בו נתון היה העורר כתוצאה ממעצר השווא. הטראומה וההרס שנגרמו לעורר, אכן היו קשים מאוד, כעולה מחוות הדעת. אולם אין בהם כדי לפטור את העורר מהצורך להציע חלופה למעצר אשר יהיה בה כדי להבטיח את המטרות שבעטיין התבקש המעצר. סיכום 19. אשר על כן, משנמצא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה ובהעדר חלופה למעצר, דין הערר להידחות. יצוין כי בית המשפט אפשר לעורר לפנות בבקשה לעיון חוזר. מעצראלימותמעצר עד תום ההליכיםתקיפה