מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא עיכוב ביצוע פסק דין בית משפט לעניינים מנהליים: לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט א' קיסרי) בעת"מ 29869-01-10 מיום 28.3.2011, במסגרתו התקבלה העתירה שהגישה המשיבה. רקע עובדתי והליכים קודמים 1. ביום 28.10.2008 הוגשה תוכנית ענ/1080א (להלן: התוכנית) לאישורה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (להלן: הוועדה המחוזית). את התוכנית יזמה המשיבה, המועצה המקומית ערערה, על רקע מצוקת הדיור בישוב. ביום 12.5.2009 דחתה הוועדה המחוזית את התוכנית. על החלטת הוועדה המחוזית הוגש ערר לוועדת המשנה לעררים שעל יד המועצה הארצית לתכנון ובנייה (להלן: וועדת הערר). הערר נדחה אף הוא. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים נימוקיה העיקריים של וועדת הערר היו כלהלן: התוכנית סותרת בחלקה את הוראות תכנית המתאר המחוזית (להלן: תמ"מ 6); די במענה התכנוני שנותנת תכנית ענ/119 שאושרה זה לא מכבר ולא הוכח שינוי נסיבות מאז; מצוקת השטחים לבנייה למגורים ביישובים הערביים שעליה הצביעה וועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראליים באוקטובר 2000 (להלן: דו"ח וועדת אור) היא עובדה ידועה אלא שדו"ח וועדת אור התייחס לתקופה של תשע השנים שקדמו לאירועים שנסקרו בו ואילו מאז האירועים אושרה תוכנית ענ/119 ועל פי הנתונים שהוצגו היא פתרה את מצוקת הדיור; השטחים שנוצלו למגורים נוצלו כדי פחות ממחצית בלבד ולכן אין ראיה לצורך להרחיב את גבולות היישוב ולפגוע בתמ"מ 6 כפי שמוצע בתוכנית; העובדה שקיימים ביישוב שטחים פרטיים רבים המיועדים לצאצאי הבעלים יכולה לענות על בעיית צורכי המגורים של בני היישוב; יש לתת משקל גם לכך שהתכנית מכשירה בנייה בלתי חוקית. 2. בית המשפט לעניינים מנהליים הצביע על מספר מסמכים ודו"חות מהם הסיק  קיומה של אפליה מתמשכת בתחום התכנון והבנייה ביחס לבני המגזר הערבי במדינת ישראל ועל המצוקה והצפיפות בה מתגוררים בני המגזר. בית המשפט לעניינים מנהליים סבר כי בעת שדנה וועדת הערר ביחס לאישור תוכנית הנוגעת ליישוב ערבי,  עליה ליתן משקל לאפליה הנוהגת ביחס למגזר מזה עשרות שנים בתחום התכנון והבניה כאמור, שיקול שוועדת הערר לא נתנה לו משקל הולם בנסיבות העניין. לפיכך, הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על החזרת הדיון בתוכנית לוועדת הערר. כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור לבית משפט זה ובד בבד עמו גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נימוקי הבקשה 3. לטענת המבקשת סיכויי הערעור טובים מהנימוקים הבאים: פסק הדין יוצר שתי מערכות תכנון בישראל, האחת למגזר היהודי והשניה למגזר הערבי; פסק הדין מעניק לשיקולי תרבות וחברה מעמד "על תכנוני"; בית המשפט לעניינים מנהליים לא הגדיר מהם אותם כלים תכנוניים ואמות מידה שיש להפעיל שעה שעומדת לאישור תוכנית המיועדת למגזר הערבי; בית המשפט לעניינים מנהליים חרג מסמכותו עת העלה מיוזמתו טענת אפליה, ביסס אותה על ראיות שכלל לא הובאו בפניו ואף הכריע בה; שגה בית המשפט לעניינים מנהליים בקביעתו כי מערכת התכנון בישראל מפלה לרעה את המגזר הערבי; בית המשפט לעניינים מנהליים התערב בשיקולים תכנוניים מובהקים מבלי לנתח את החלטת וועדת המשנה לגופה. עוד טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן בפסק הדין לא פורטו מהם הכלים ומהן אמות המידה המיוחדות אשר יש להפעיל עת מועלות לדיון תוכניות המתייחסות לישובים המשתייכים למגזר הערבי. בית המשפט לעניינים מנהליים, כך טוענת המבקשת, הסתפק באמירה תיאורטית מבלי שיצק לתוכה תוכן ולכן אין כל טעם בקיום דיון בוועדת הערר. בשל כך טוענת המבקשת כי הדיון בוועדת הערר יהיה דיון סרק. בנוסף לכך טוענת המבקשת כי הדיון בוועדת הערר עלול ליצור מחלוקות תכנון ומשפט נוספות בעלות השלכות רוחב שיתגלגלו שוב ושוב לפתחן של ערכאות שיפוט. תגובת המשיבה 4. ביום 8.5.2011 הוריתי על הגשת תגובת המשיבה. בתגובתה טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות לאור הכלל לפיו אין מעכבים ביצוע פסק דין אך משום הגשת ערעור. בתשובתה מדגישה המשיבה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת וכי אין טעם של ממש שלא לקיים את הדיון בוועדת הערר שכן הדיון לא יסב כל נזק. דיון והכרעה 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. 6. כידוע, בית המשפט רשאי לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים [תקנה 43 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000]. השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות [ראו למשל: החלטתו של השופט ע' פוגלמן בעע"ם 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' וייס ( 22.9.2010), סעיף 8]. 7. הסוגיות שנדונו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הן סוגיות  מורכבות המעוררות שאלות בעלות השלכות מערכתיות בתחום דיני התכנון והבנייה וכן בנוגע לזכות לשוויון. כך למשל נדרשת הכרעה בשאלה האם השיקול עליו הצביע בית המשפט המחוזי הוא שיקול רלבנטי שעל רשות התכנון לשקול אותו בבואה להחליט על אישור תוכנית. כמו כן נדרשת הכרעה באשר למשקל שיש ליתן לשיקול זה אל מול שיקולים מתחרים אחרים. דברים אלו מצביעים על כך שאין מדובר בערעור משולל בסיס שסיכוייו קלושים אלא בערעור המעלה שאלה משפטית כבדת משקל הטעונה ליבון. בנוגע למאזן הנוחות, הדעה המקובלת בבית משפט זה היא שכאשר בית המשפט לעניינים מנהליים משיב את הדיון לרשויות התכנון והבניה על מנת שאלו ישקלו שיקולים שיש להם השלכה רוחבית הרי שטרם הדיון בהם יש לשמור על המצב הקיים באמצעות עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. אחרת עשויות להיווצר בעיות משפטיות מורכבות, למשל עקב הסתמכות על החלטת רשות התכנון ככל שזו תינתן לפני ההכרעה בערעור. כמו כן, טרם יתברר הערעור עשויות להיקבע החלטות שיגרמו לשינוי המצב הקיים ובכך עלול הערעור להפוך לתיאורטי [ראו למשל: החלטותיו של השופט ע' פוגלמן בעע"מ 9158/09 המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' השמורה בע"מ ( 18.2.2010), סעיף 5; ובעע"מ 6605/10 ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית נ' ספיר את זוהר ( 26.10.2010), סעיף 7]. 8. אשר על כן, הבקשה התקבלה. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועבית המשפט לעניינים מנהליים