פיצוי בגין הפרת סימן מסחר

מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא פיצוי בגין הפרת סימן מסחר:

הצדדים לתביעה ועיקריה, בתמצית

1. התובע 1, הוועד האולימפי הבינלאומי, הינו ארגון בינלאומי לא ממשלתי ללא כוונת רווח, המאוגד והקיים על-פי דיני שווייץ. התובע 1 הוקם לראשונה בקונגרס הבינלאומי לספורט שהתכנס בפריז ב-23 ביוני, 1894, ומאז ייסודו מארגן הוא את המשחקים האולימפיים (ראו סעיף 2 לתצהירו של מר אפרים זינגר, מנכ"ל התובע 2, להלן: "זינגר"). לטענת התובע 1, בשנת 1913 עוצב הדגל של המשחקים האולימפיים, המכיל תמונה של חמש טבעות משולבות בצבעים כחול, צהוב, שחור, ירוק ואדום, המסודרים בסדר זה משמאל לימין, על רקע לבן. לטענת התובע 1, הסמל האולימפי הינו סימן מסחר מוכר היטב והמזוהה עם התובע 1 כמקורו.

2. התובע 2 הינו השלוחה הלאומית הישראלית של התובע 1, עמותה רשומה הפועלת על-פי דיני מדינת ישראל, ומוסד ללא כוונת רווח המאגד בתוכו 37 ארגונים והתאחדויות מכל ענפי הספורט בישראל, וכן חברים נוספים הפועלים למען קידום הספורט ההישגי ורווחת הספורטאים בישראל. בהתאם להוראות האמנה האולימפית ולהסדרים בין התובע 1 לתובע 2, התובע 2 אחראי על הגנת סימני המסחר והסמלים של התנועה האולימפית בישראל. ככזה, התובע 1 פועל להגנת הסמל האולימפי בישראל וגם לטיפוח סמל אולימפי לאומי לקידום השתתפות ישראל בתנועה האולימפית (ראו סעיפים 2-6 לתצהיר זינגר). לטענת התובע 2, התקציב השנתי הנוכחי שלו עומד על כ-19 מיליון ₪, מתוכו שיעור של 21% מתקבל מחסויות.

3. הנתבעת 1 הינה חברה ציבורית אשר הנפיקה מניות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב ועוסקת, בין היתר, בעסקי ייבוא ושיווק מותגים שונים של מוצרי חשמל, לרבות מעבדי מזון "Kenwood".

4. הנתבע 2 הינו משרד פרסום המהווה שותפות בין משרד פרסום המנוהל על-ידי מר רמי יהושע, לבין רשת הפרסום הבינלאומית TBWA ומנהל את עסקיו תחת השם TBWA/Yehoshua.

5. לטענת התובעים, במועד שאינו ידוע להם במדויק, הנתבעים החליטו ביחד ו/או בעצתו של הנתבע 2 לנתבעת 1, לנצל את הסמל האולימפי במסע פרסומי לשם קידום מכירות המותג "Kenwood", תוך העתקה ו/או חיקוי או הצגת הסמל האולימפי בהתאם לרצונם וללא רשות מטעם התובעים. המסע הפרסומי עם החומר המפר בא לידי ביטוי במודעה בעיתון בעל תפוצה ארצית, "ישראל היום", בתאריך 11/3/10, אשר העתק הימנו צורף כנספח 5 לכתב התביעה. התובעים טוענים כי שיעור ההפצה עמד על כ-300,000 גיליונות.

6. לטענת התובעים, תפס הפרסום המפר עמוד שלם של העיתון הנ"ל והציג גרסה גרפית גדולה של הסמל האולימפי, ככל הנראה לשם הצגת מסע פרסומי מבוסס נושא. בפרסום המפר עוות המראה הגרפי של הסמל בממדיו ובצורתו, והוא הוצג כאילו הוא מכיל טבעות בצל, מעל לתמונת מעבד מזון ממותג "Kenwood" ומתחתיו המילים "לאוכל שלך מגיע יחס של אלופים". במסגרת מתחת לתמונת מעבד המזון, הופיעו המילים "אוכל טוב מתחיל עם Kenwood" [באמצעות הלוגו של המילה Kenwood].

7. התובעים טוענים כי הפרסום המפר מהווה הפרה חמורה של הסמל האולימפי. השימוש הבלתי מורשה בסמל, במסגרת הפרסום המפר, נועד להציג מצג שווא, והוא מכיל מצג שווא, של זהות או קשר בין המוצרים המשווקים על-ידי הנתבעים, לבין התנועה האולימפית והתובעים, אשר הינם המקורות היחידים של מתן רשות שימוש פרסומי בסמל האולימפי בישראל. באמצעות הפרסום המפר ומצג השווא שבו טוענים התובעים כי הנתבעים ניצלו את הסמל האולימפי לצורכי הטעיה במטרה לגרום לצרכן הרגיל להתעניין בפרסום המפר ובמוצרי הנתבעת 1 אשר התפרסמו בו, כאילו יש למשווק ולמוצרים שלו קשר לאולימפיאדה. הנתבעים הגדילו לעשות בכך שתזמנו את הפרסום המפר לימים בסמוך לאחר אולימפיאדת החורף כדי להגביר את ערך הניצול המסחרי של הסמל, בעוד הציבור חשוף למשחקי אולימפיאדת החורף 2010.

8. לטענת התובעים, השימוש הבלתי מורשה של הנתבעים בסמל במסגרת הפרסום המפר, מצג השווא לצרכנים הכלול בו, והנטילה שלא כדין של התהילה והמוניטין הקשורים לסמל, מהווים מעשי הפרת סימן מסחר ו/או הפרת סימן מסחר מוכר היטב במשמעות פקודת סימני המסחר, עוולת גניבת עין במשמעות חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, וכן גזל הקניין שבסמל במשמעות עשיית עושר ולא במשפט על-פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

9. עוד טוענים התובעים, כי עיוותו של הסמל באופן המציג את הטבעות האולימפיות המשולבות של הסמל בצורה של טבעות בצל או במראה גרפי המזכיר טבעות בצל, כפי שעשו הנתבעים בפרסום המפר וכחלק מסיסמת פרסום בלתי מורשית, מדלל את הסמל תוך פגיעה ו/או שחיקת ייחודיותיו, תדמיתו וערכו של הסמל. עיוות המראה הגרפי של הסמל האולימפי בפרסום המפר פוגע בתדמית הטבעות האולימפיות ומעביר מסר של קשר או חסות בין הסמל לבין מעבדי המזון המשווקים על-ידי הנתבעת 1, כאילו הקניין בסמל שייך למוצרי הנתבעת, ולא לתנועה האולימפית ולערכים המיוצגים על-ידי הסמל.

10. לאור המעשים והטענות לעיל, הוגשה התביעה שבפניי במסגרתה טוענים התובעים כי מעשי ההפרה הבוטים והחמורים של הסמל האולימפי על-ידי הנתבעים לשם עשיית רווח על חשבון התנועה האולימפית, מצדיק פסיקת פיצויים כלליים בסכום שמעל הערך הישיר של הפרסום, ובכל מקרה לא פחות מפי שלוש מהסכום המירבי לפיצויים ללא הוכחת נזק על-פי חוק עוולות מסחריות, כלומר, סך של 300,000 ₪, זאת מבלי לפגוע בזכותם של התובעים לקבל חשבון מלא ואמין לגבי הוכחת הנזק לרבות ערך שקיבלו הנתבעים או מי מהם מהשימוש שלהם בפרסום המפר.

תמצית טענות הנתבעת 1 בכתב הגנתה

11. הנתבעת 1 טוענת כי מודעת הפרסום אינה מהווה הפרה, כהגדרתה בפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, ( להלן: "פקודת סימני המסחר") ו/או "דילול" של הסמל האולימפי, ו/או עוולה של גניבת עין ו/או עוולה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, (להלן: "חוק עשיית עושר") ו/או הפרה של כל הוראת דין אחרת, ובהתאם דין התביעה להדחות.

12. הנתבעת 1 טוענת שמטרתו ומהותו של סימן המסחר הינה ליצור מחיצה בין טובין של פלוני המזוהים על-ידי סימן מסוים לבין הטובין של מתחריו ומפנה בעניין זה להגדרת "סימן מסחר" בפקודת סימני המסחר; וכן לספרו של ע' פרידמן סימני מסחר – דין, פסיקה ומשפט משווה (מהדורה שלישית, התש"ע-2010). בהקשר זה טוענת הנתבעת 1 כי בין עסקיה ובין פעילות התובעים אין כל תחרות עסקית ו/או קווי השקה כלשהם, כך שיסוד ההטעיה הנדרש בנסיבות העניין לא מתקיים, ואף לא ניתן לבסס חשש קלוש שמא נגרמה, בנסיבות העניין, הטעיה של הציבור כאמור.

13. בנוסף, דין התביעה להידחות גם לאור העובדה שענייננו בתביעה למתן פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, (להלן: "חוק עוולות מסחריות") הגם שעילת תביעה מכוח זה לא מתקיימת, שכן על מנת שעוולת גניבת עין תתגבש צריכה להתקיים, בין היתר, הטעיה. הנתבעת 1 טוענת כי בענייננו אין אפילו חשש קלוש להטעיית צרכנים, וגם אם היה חשש תיאורטי כזה, הרי שלאור העובדה הבלתי שנויה במחלוקת שמועדת הפרסום הוסרה באופן מיידי, לא ניתן יהיה לחלוק על כך שהטעיה כזו לא נגרמה בפועל.

14. הנתבעת 1 הוסיפה וטענה, כי התובעים לא נפגעו כתוצאה ממודעת הפרסום, ובוודאי שלתובעים לא נגרם (ולא יכול היה להיגרם) נזק כלשהו, בין היתר, לאור העובדה שבו ביום שבו התקבלה דרישת התובעים, התחייבה הנתבעת שלא לפרסם את מודעת הפרסום, ואף הפסיקה בפועל את הפרסום ביום שלאחר מכן. לפיכך, גם אם תתקבל טענת התובעים כאילו נעשה שימוש מפר בסימן מסחר רשום של מי מהם (טענה המוכחשת מכל וכל), הרי שבהיעדר נזק כאמור, דין התביעה להידחות.

תמצית טענות הנתבעת 2 בכתב הגנתה ובתצהירה

15. הנתבעת 2 מצטרפת וחוזרת על טענות הנתבעת 1, כפי שפורטו לעיל.

16. לגופו של עניין, מאשרת הנתבעת 2 כי הינה מעניקה שירותי פרסום לנתבעת 1 מזה כ – 18 שנה. לטענת הגב' רחל זינגר, מנהלת אדמינסטרציה אצל הנתבעת 2 (להלן: "רחל"), הרעיון אשר עמד מאחורי המסע פרסום למוצר Kenwood היה "להעביר את המסר כי מותג זה הינו הטוב ביותר, באמצעות אסוציאציות מתחומים שונים", ובין היתר לסימן של חמישה כוכבים מתחום המלונאות ולזרי הדפנה, המסמל ניצחון. רחל צירפה לתצהירה שתי מודעות פרסומות נוספות בהן מופיעים זרי דפנה וחמש עוגיות "מרנג", על מנת להדגים את הקונספט השיווקי (נספח ב' לתצהיר רחל, להלן: "המודעות הנוספות"). הנתבעת 1 אישרה את מודעות הפרסומת המכילה את חמש טבעות הבצל (להלן: "המודעה המפרה") וזו התפרסמה ביום 11/3/10 בעיתון "ישראל היום".

17. הנתבעת 2 ממשיכה וטוענת כי ביום 15/3/10 קיבלה הנתבעת 1 מכתב מב"כ התובעים, בו נטען כי מודעה זו מפרה זכויות קניין רוחני שלהם. כבר באותו היום, הגיבה היועצת המשפטית של הנתבעת 1 על מכתב זה. בתגובתה הכחישה מכל וכל את טענות ההפרה, אך לפנים משורת הדין ובמטרה להימנע מחילוקי דעות בעניין הודיעה כי מודעת הפרסום תוסר באופן מיידי ולא תפורסם שוב.

18. על אף נכונות הנתבעת להסיר את הפרסום מיידית, המשיכו התובעים לבוא בדרישות מדרישות שונות, לרבות בקשה לפיצוי חסר תקדים במקרה כגון דא של 100,000 ₪, תוך התעלמות מהתחייבותה של הנתבעת להסיר את הפרסום ולחדול משימוש בו (ראו מכתב הדרישה של ב"כ התובעים מיום 15/3/10, צורף כנספח ד' לתצהיר רחל).

19. הנתבעת 2 טוענת כי למרות שהסכימה לוותר מיידית על המודעה נשוא המחלוקת (ולשאת בהפסד הכספי הכרוך בכך) על מנת להימנע ממחלוקות משפטיות, היא הופתעה לגלות כי אין בכך כדי לרצות את התובעים וכי אלו הגישו לבית המשפט תביעה על סך 300,000 ₪ (פי שלוש מדרישתם הראשונית, ולמרות שהמודעה הוסרה באופן מיידי).

20. הנתבעת 2 טוענת כי יש לדחות את דרישותיהם הכספיות של התובעים מכל וכל. לטענתה, תחום הקניין הרוחני הינו תחום אשר שוררת בו אי ודאות רבה, ולעתים קרובות מתבצעות בו הפרות בתום לב. בניגוד לקניין רגיל, אשר לגביו ברור לכל מהו הנכס, מהן הזכויות הקיימות בו ומהי פגיעה בזכויות אלו, בקניין הרוחני קשה לעתים לדעת מהו הנכס המוגן, עד היכן משתרעת הגנתו, ומהי הפרה של אותה זכות קניינית. אדם עשוי למצוא עצמו מפר זכות קניינית מבלי לדעת על כך ומבלי להתכוון לכך. בכל מקרה – במקרה הנדון הפרסום פסק מיידית, לאחר יום אחד בלבד, וברי שלא נגרם לתובעים כל נזק מפרסום זה.

21. הנתבעת 2 ממשיכה וטוענת כי לא התקיימה הפרה של סימני המסחר של התובעים. ההגנה של הוועד האולימפי משתרעת בגבולות סימני המסחר שלו, כפי שהם רשומים ביומן סימני המסחר, בלבד. סימני המסחר של התובעים הם של חמישה מעגלים המסודרים בצורה מסוימת, כאשר לכל מעגל צבע אחר. לא ייתכן כי התובעים ינכסו לעצמם מונופול על מעגלים המסודרים בצורה מסוימת, ובכך יגרעו אותם מנחלת הכלל באופן הפוגע בשוק חופשי ובמסחר תקין.

22. הנתבעת 2 גורסת כי מטרתה העיקרית של ההגנה הניתנת לסימני מסחר הינה למנוע הטעיה של צרכנים בדבר מקורו של מוצר/שירות מסוים. בפסיקה נקבעו מבחנים לקיומה של הטעיה אשר מלמדים כי במקרה דנן לא היה קיים ולו חשש להטעיה: מבחן הצורה והצליל; מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות; מבחן יתר נסיבות העניין.

23. באשר למבחן הצורה והצליל (לענייננו, רק מבחן הצורה רלוונטי) טוענת הנתבעת 2 שלתובע 1 סימן רשום אחד בישראל – חמש טבעות צבעוניות בצבעים שונים. לתובע 2 ישנם 22 סימנים רשומים בארץ, באף אחד מסימני מסחר אלו לא מופיעות הטבעות לבד, אלא בהרכב עם צורות נוספות. ברובם המוחלט של הסימנים הטבעות צבעוניות. ישנם 19 סימני מסחר רשומים אשר בהם חמש טבעות צבעוניות בצבעים שונים (קבועים), כשמעליהן ומתחתן גלים בצבע כחול או תכלת בצורת מעין דגל ישראל, ושני סימנים של טבעות בשחור ולבן שבהם הטבעות משולבות עם צורות נוספות (מעין לפיד עם קווים מעוגלים בצדדיו היוצרים מעין מנורה כבסמל המדינה).

24. בפרסום הנטען להיות מפר ישנן חמש טבעות של בצל פרוס בצבע סגול, מעל מעבד מזון בצבע אדום. כמו כן, סימן המסחר הרשום KENWOOD מופיע פעמיים במודעה (למעלה ובאמצע בגדול), וסימנה הרשום של BRIMAG מופיע באופן בולט בתחתית העמוד. ברי לכל שחזות המודעה אינה מטעה, ואינה מתיימרת להטעות, באשר למקורה ולייעודה.

25. באשר למבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות טוענת הנתבעת 2 שמוצרי חשמל למטבח ומשחקים אולימפיים רחוקים שנות אור זה מזה, ואין ביניהם ולו נקודת השקה אחת. הם משווקים במקומות ובדרכים שונים לחלוטין וגם קהל היעד הוא שונה בתכלית. אף צרכן סביר לא יחשוב שהוועד האולימפי התחיל לשווק מוצרי חשמל למטבח. ואף מעבר לכך, אוהדי ספורט ומוצרי ספורט הם מסוג הצרכנים והמוצרים שבהם ישנה חשיבות למקור המוצר, וצרכן משקיע מחשבה ותשומת לב למה הוא קונה . לאור האמור, ממבחן זה עולה כי אין זה סביר שצרכן יטעה בשיוך פרסום מוצרי החשמל לוועד האולימפי.

26. באשר למבחן יתר נסיבות העניין טוענת הנתבעת 2 שלאור העובדה כי הפרסום הוסר באופן מיידי ובקושי נחשף לציבור, הסיכוי שצרכן כלשהו הוטעה בדבר מקור הסחורה המפורסמת הוא אפסי. כמו כן, הנתבעת 2 טוענת כי לא התקיימה עוולה של גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות. לדידה, על מנת להוכיח את קיומה של עוולת גניבת עין, יש להוכיח שני תנאים מצטברים: מוניטין והטעיה. כאמור לעיל, הטעיה לא התקיימה במקרה דנן ולכן לא התקיימה גם עוולת גניבת עין.

27. הנתבעת 2 דוחה את דרישת התובעים לקבל פיצויים ללא הוכחת נזק מתוקף חוק עוולות מסחריות. לטנעתה, משלא הוכחה עילת תביעה מתוקף חוק זה, לא ניתן לקבל סעד על-פיו. לחילופין, לא ניתן לקבל מעבר לפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק – 100,000 ₪. יתרה מזאת, מגמת הפסיקה הינה שהסכום המקסימלי יינתן במקרים של הפרה חמורה, כגון מפר חסר תום לב, מפר "סדרתי" המפר הפרות חוזרות ונשנות, מפר המעתיק העתקה בוטה ומתחזה להיות בעל הסימן, וכיוצ"ב. לא יעלה על הדעת כי כל מי שיעשה בתום לב שימוש חד פעמי בסימן כלשהו המזכיר סימן מסחר רשום, ויסירו מיד עם היוודעו על כך, ייאלץ לשלם את הסכום המקסימלי - שאם כך, מקשה הנתבעת 2 ושואלת - איזה אינטרס יהיה למפר לחדול מן ההפרה?

ההסדר הדיוני שגובש והשאלות שבמחלוקת

28. לאחר הגשת כתבי הטענות התקיימו בפניי שתי ישבות קדם משפט. במהלך הישיבה הראשונה, קבעתי בהחלטתי כדלקמן: "מדובר בתיק בו נטען להפרות של סימן מסחר של התובעים וכן לעוולות נוספות מתחום דיני קניין רוחני. לטענת הנתבעים לאחר שהתקבלה ההתראה בדבר ההפרה הפרסום פסק. מכאן שגם אם בית המשפט יקבע שיש הפרה של סימן מסחר, כל שנותר לעשות הוא להצמיד את תג המחיר לאותה הפרה וזאת בהתחשב בין השאר בכך שהפרסום פסק מיידית ושההפרה נעשתה לגבי מוצר השונה בתכלית מסימן המסחר. בדיון היום חשפה נציגת הנתבעת 1 את התשלום שנעשה עבור הפרסום, אם וככל שלדבר יש רלוונטיות לפיצוי שייפסק על ידי בית המשפט. סבורני כי אין טעם לנהל הוכחות בתיק זה. ואם רוצים הצדדים, רשאים הם לסכם את טענותיהם ולהביא את הפסיקה בנושא, על מנת שבית המשפט יוכל להשוות את "המחירון" להפרות. וזאת לאחר שיקבע את קיום ההפרה וחומרתה. לחלופין, הציע בית המשפט פסיקה לפי סעיף 79א בין גבולות של 0 עד 50,000 ₪ וגם זאת הצדדים רשאים להחליט אם על סמך החומר הקיים בתיק או לאחר מתן זכות טיעון קצר בעל פה או בכתב. אם הצעותיי אלו לא יתקבלו, יהיה הכרח לנהל תיק זה לגופו" (ראו פרו' מיום 27/9/11 עמ' 3 שו' 7-19).

29. הגבולות שהוצעו על ידי בית המשפט לא התקבלו על ידי ב"כ התובעים, אולם לאחר שהתקיים קדם משפט נוסף (25/3/12); לאחר שבית המשפט הורה על גילוי מסמכים ספציפיים שהתבקשו, ובינהם תיק הפרסום, ולאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ע"י כל אחד מהצדדים, הסכימו הצדדים לוותר על חקירות ולהגיש סיכומים בכתב בשאלות שבמחלוקת. בתמצית, עליי להדרש לשאלה האם אכן במודעה מפרה עסקינן ומכוח איזו עילה (הפרת סימן מסחר רשום; הפרת סימן מסחר מוכר היטב; גניבת עין; עשיית עושר), ובמידה ואמצא כי במודעה מפרה עסקינן, מהו הפיצוי הראוי בנסיבות העניין.
אציין כי הצדדים התייחסו באריכות לנושאים המפורטים לעיל, לפיכך אתייחס לטענותיהם במסגרת ניתוח כל פרק ופרק.




ההכרעה

האם הנתבעים או מי מהם הפרו סימן מסחרי רשום של התובעים?

30. סעיף 1 לפקודת סימני מסחר הינו סעיף ההגדרות. "הפרה" של סימן מסחר מוגדרת כדלקמן: "הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -
(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר;
(2) בסימן מסחר רשום, לשם פרסום טובין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פרסום טובין מאותו הגדר;
(3) בסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן או לענין טובין מאותו הגדר;
(4) בסימן מסחר מוכר היטב, שהוא סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו, לענין טובין שאינם מאותו הגדר, ובלבד שיש בשימוש זה כדי להצביע על קשר בין הטובין האמורים לבין בעל הסימן הרשום ובעל הסימן הרשום, עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור";

31. בסעיף 46 לפקודת סימני מסחר נקבע:
"(א) רישומו של התקף של אדם כבעל סימן מסחר יזכה אותו לשימוש ייחודי בסימן המסחר על הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם, בכפוף לכל תנאי וסייג הרשומים בפנקס.
(ב) היו כמה בני אדם רשומים כבעלים של סימני מסחר זהים, או זהים בעיקרם, לגבי טובין זהים, יהיו זכויותיו של כל אחד מהם כאילו היה הבעל הרשום היחיד של הסימן...".

32. במקרה שלפנינו טוענים התובעים כי הנתבעות הפרו למצער שני סימני מסחר רשומים של התובע 2: את סימן מסחר רשום מס' 110986 ביחס לכל הטובין הנכללים בסוג 21. סוג 21, כאמור בתוספת לפקודה, הינו לרבות כלי בית למטבח. לפיכך טוענים התובעים שהפרסום המפר פרסם מעבדי מזון ביתיים, שהם טובין מאותה "משפחה מסחרית" של כלי בית וכלים למטבח. עוד נטען כי הופר סימן רשום מס' 105986 בסוג 35 לגבי פרסום וקידום מכירות, כיוון שזהו תחום פעילותו של משרד הפרסום, הנתבעת מס' 2.

33. עוד טוענים התובעים שהפירוש של "הגדר טובין" הורחב בשנים האחרונות. מלבד סוג הטובין המדויק או התחליפי שלגביהם נרשם סימן, הגדר הטובין כולל גם את כל הטובין והשירותים שהם קרובים, משיקים או קשורים להם מסחרית, קרי, כל ה"משפחה המסחרית" של הטובין. בעניין זה מפנים התובעים לסעיף 13 לפס"ד ע"א 3559/02 מועדון מינויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (2004) [פורסם במאגרים, להלן: "פס"ד טוטו"): "השאלה שצריכה להישאל היא האם מדובר באותה "משפחה מסחרית" במסגרתה מתקיים החשש לפיו יסיק הצרכן על קשר או חסות מטעם בעל הסימן הרשום על העושים בו שימוש. המשפחה המסחרית צריכה להיות מוגדרת ממקרה למקרה, בהתאם למבנה השוק והשחקנים הפועלים בו" .

34. מנגד טוענות הנתבעות שאין מדובר בהפרה של סימן מסחר, מהטעמים אשר פורטו בסעיפים 21-25 לעיל. הנתבעות הפנו לפסק דינה של כב' השופטת מיכל אגמון-גונן בפרשת ת.א (ת"א) 2177/05 אדידס נ' יאסין, שם נקבע כי נעליים ועליהם ארבעה פסים אלכסוניים אינם מפרים את סימן המסחר של אדידס (שלושה פסים אלכסוניים): " נחלת בכלל בהקשר של סימני מסחר, היא כל אותם צורות, סימנים, מילים, וביטויים שניתן לעשות בהם שימוש מבלי ליטול רשות...הגנת יתר על סימני מסחר בהעדר בסיס רעיוני של תחרות בלתי הוגנת יפגע בנחלת הכלל בהקשר של סימני מסחר... יש לאפשר ליצרנים אחרים להשתמש בסימנים דומים (ויש הטוענים אף אותו סימן) אם לא תהיה בכך פגיעה בתחרות". קביעה זו אושרה למעשה על ידי בית המשפט העליון בדעת רוב, ראו ע"א 563/11 adidas salomon a.g נ' ג'לאל יאסין ואח' (2012) [פורסם במאגרים, להלן: "פס"ד אדידס"].

35. סבורני כי במקרה הנדון הדין עם התובעים, ובהפרת סימן מסחר דומה עסקינן. התובעים נקטו משנה זהירות ורשמו את סימן המסחר שלהם בכמה קטגוריות, ובינהם 21 (כלי מטבח) ו – 35 (קידום מכירות). לא יכולה להיות מחלוקת שהמוצר נשוא הפרסום הינו כלי מטבח; לא יכולה להיות מחלוקת שמודעת פרסומת נועדה לקדם מכירות. לכן , השימוש בסימן המסחר נעשה "באותו הגדר" לשמו נרשם הסימן. כל ההשוואה והאבחנה שמנסות הנתבעות לבצע – בין מוצר מטבח לבין המשחקים האולימפיים אינה במקומה לעניין הקביעה האם הופר סימן מסחר. יש מקום לבחון קביעה זו שוב בפרק הדן בגניבת עין.

36. כעת יש לבחון האם מדובר בזיוף או העתקה של סימן המסחר או שמא בשימוש "בסימן הדומה לו". לא יכולה להיות מחלוקת שאין המדובר בהעתקה, אלא יש לבחון האם קיים דימיון בין הסימן הרשום של התובעים לבין חמשת טבעות הבצל המופיעות במודעה המפרה. המבחן לקביעת הדימיון נזכר בפס"ד אדידס, מפי כב' השופטת חיות: "סעיף 1 אינו מפרט מהי רמת הדמיון הנדרשת בין הסימנים על מנת שהדבר ייחשב להפרת סימן המסחר הרשום. אולם, בפסיקה נקבע לא אחת כי יש להחיל בעניין זה את המבחן שבסעיף 11(9) לפקודה הקובע את אופן בחינתו של הסימן לצורך הליך רישומו, ולפיו סימן הדומה לסימן רשום אחר במידה שיש בה להטעות אינו כשר לרישום. זאת, בהתחשב בתכליתם הדומה של שני הסעיפים - הגנה על הציבור מפני הטעיה והגנה על קניין היחיד ועל המוניטין שרכש (ראו למשל: רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 450 (2003) (להלן: עניין טעם טבע)). על כן, כאשר עניין לנו בשימוש הנעשה בסימן דומה - להבדיל משימוש הנעשה בסימן זהה - הטוען להפרה צריך להוכיח שהסימן האחר דומה לסימנו עד כדי הטעיית הציבור, והבחינה בהקשר זה נעשית "ביחס לאנשים בעלי היגיון רגיל, הנוהגים בשקידה סבירה" (עניין טעם טבע, 450). דרישת הדמיון בין שני המוצרים הינה ברף העולה על זה של "קשר" בלבד (השוו סעיף 46א(ב) לפקודה וכן עניין אבסולוט, 885), וכבר נפסק כי עצם החיקוי אינו מעיד בהכרח על כוונה להטעות את הלקוחות וכי גם כוונה להטעות "אינה מחייבת את המסקנה כי אכן התקיים חשש להטעיה" (ע"א 9070/10  טלי דדון-יפרח נ' א.ת.סנאפ בע"מ, פסקה 11 ( 12.3.2012) (להלן: עניין יפרח) העוסק בעוולה של גניבת עין). המבחן המקובל לבחינת קיומו של דמיון מטעה הינו "המבחן המשולש", עליו עמד בית משפט קמא, הכולל את מבחן המראה והצליל; מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות; ומבחן נסיבות העניין (ראו ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט נ' חברת פרומין, פ"ד יח(3) 275, 278 (1964)). אופן יישומם של מבחנים אלו בכל מקרה ומקרה אינו נעשה לפי סטנדרטים אחידים והוא מושפע מאופיו המבחין של הסימן הרשום ומהיקף ההגנה לה הוא ראוי (ראו ע"א 4116/06 Gateway Inc. נ' פסקול טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, פסקה 16 ( 20.6.2007)). המשקל שיש ליתן לכל אחד ממבחני המשנה אף הוא אינו אחיד והוא משתנה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של המקרה (ראו ע"א 10959/05 Tea Board, India נ' Delta Lingerie S.A.OF Cachan, פסקה 10 ( 7.12.2006) (להלן: עניין Tea Board)). יצוין כי לצד המבחן המשולש החילה הפסיקה במקרים מסוימים מבחן כללי של "שכל ישר", בעיקר כאשר יש לבחון האם קיים מסר רעיוני משותף בין הסימנים (ראו למשל: ע"א 8441/04 Unilever Plc נ' שגב, פסקה 9 ( 23.8.2006) (להלן: עניין Unilever); עניין טעם טבע, 453; עניין Tea Board, פסקה 10)"

37. על פי המבחנים הנזכרים לעיל, סברוני כי במקרה הנדון יש להגיע למסקנה שבסימן דומה עסקינן. נעשה שימוש בחמש טבעות; חמש הטבעות משולבות באותה דרך בה משולבות הטבעות האולימפיות; הסידור של הטבעות הינו זהה לזה שבסימן הרשום. לצד הטבעות מופיע הכיתוב היוצר אף הוא זיקה לסימן הרשום: "לאוכל שלך מגיע יחס של אלופים" - אותו "מסר רעיוני משותף" בו דנה הפסיקה שצוטטה לעיל. סבורני כי אם נציג את המודעה "ביחס לאנשים בעלי היגיון רגיל, הנוהגים בשקידה סבירה", יאמרו אלו כי מדובר בסמל האולימפי, ללא כחל וסרק. לפיכך, גם אם השוליים של טבעות הבצל אינן כשל הטבעות האולימפיות; גם אם הצבע שונה; עדיין מדובר בדימיון לסימן המסחר ובניסיון לרכוב על המוניטין של הסימן.

38 . לחלופין ובנוסף, מקבלת אני את הטענה שהסמל האולימפי עונה על ההגדרה של סימן מסחר מוכר היטב, ובא בגדר ד' אמות ההגנה הרחבה לסימן מסחר מוכר היטב לפי הוראות הפקודה. לפי סעיף 1 לפקודה: "לעניין קביעתו של סימן מסחר כסימן מוכר היטב בישראל יילקחו בחשבון, בין השאר, המידה שבה הסימן מוכר בחוגי הציבור הנוגע לעניין, והמידה שבה הוא מוכר כתוצאה ממאמצי השיווק". סעיף 46א(ב) מורה כי: "סימן מסחר מוכר היטב, שהוא סימן מסחר רשום, יזכה את בעליו בשימוש ייחודי בסימן גם לעניין טובין שאינם מאותו הגדר, אם השימוש בסימן על-ידי מי שאינו בעליו עשוי להצביע על קשר בין הטובים האמורים לבין בעל הסימן הרשון, ובעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור".

39. הגורמים החשובים בקביעת סימן מסחר מוכר היטב נסקרו בפס"ד ע"א 9191/93 v&vin spirt aktiebolag נ' אבסולוט שוז בע"מ (2004) [פורסם במאגרים] בע' 881: "דרגת מוכרתו של הסימן; מידת השימוש בו ומשכה; מידת הפרסום שניתן לו ומשכו; ההיקף הגאוגרפי של גורמים אלה; דרגת ייחודיותיו הטבועה או הנרכשת של הסימן; מידת השימוש בסימנים דומים על-ידי צדדים שלישיים; אופי הטובין או השירותים וערוצי הסחר לטובין או לשירותים הנושאים את הסימן; המידה שבה מוניטין הסימן מסמל טובין איכותיים; מידת הערך המסחרי המיוחס לו". סבורני כי הסימן האולימפי, שנמצא בשימוש מזה עשרות שנים; מוכר בכל העולם; מזוהה על ידי כל טווח הגילאים, הדתות והלאומים; יוצר זיקה מחשבתית מיידית למצויינות והישגים – כל אלו גורמים לסיווג סימן המסחר כסימן מסחר מוכר היטב. לפיכך – גם אם הייתה מתקבלת טענת הנתבעות לפיה אין מדובר בשימוש באותו הגדר, עדיין יש לראות בפרסום כמפר סימן מסחר מוכר היטב, לפי סעיף 1(4) לסעיף ההגדרות בפקודת סימני מסחר.

40. ולקראת סיום פרק זה, לחיזוק מסקנתי כי אכן בהפרת סימן מסחר עסקינן, אין לי אלא להפנות למוצג מספר 14 בצהיר זינגר – המודעה המפרה של חברת ניופאן, גם בה נראו חמש טבעות בצל זהות לאלו שבמודעה שלפנינו. באותו, מקרה, אמנם במסגרת הסכם פשרה, הצהירו הנתבעות שם כי הן לא תעשנה כל שימוש בסמל האולימפי ללא הסכמת התובעים והפרסום המפר הופסק על אתר. בית משפט נתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה זה, על כל המשתמע מכך לעניין שבפנינו.

האם בגניבת עין עסקינן?

41. עוולת גניבת העין שבסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות קובעת כדלקמן:
"(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."

42. בפס"ד אדידס נסקרה ההלכה בעניין גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות. כך נאמר בסעיף 17 לפסק הדין: "לעוולת גניבת העין שני יסודות, שהוכחתם מוטלת על הטוען לביצוע העוולה כלפיו: מוניטין שרכש בנכס או בשירות שהוא מציע; ו-חשש מפני הטעיה של הציבור לחשוב כי הנכס שמציע הנתבע שייך לתובע (עניין אווזי, פסקה 12; עניין משפחה, 942; עניין פניציה, 232-233). דרישה זו להוכחת שני היסודות גם יחד, היא שמאזנת בין האינטרס הקנייני של הסוחר ובין אינטרסים אחרים כגון חופש העיסוק של היצרנים המתחרים והרצון לעודד תחרות חופשית ולהימנע מיצירת מונופולים הפוגעים בשוק. על כן נפסק כי "הטעיה הנוגעת לנכס או לשירות שהתובע לא הוכיח כי קנה מוניטין לגביו - אינה נכנסת תחת עוולת גניבת העין... באופן דומה, העתקה של נכס בעל מוניטין אשר לא הוכח כי יש עמה חשש להטעיה - גם היא אינה מעניינה של העוולה (עניין יפרח, פסקה 8)".

43. בענין שלפנינו, אין ספק שהיסוד הראשון מתקיים – לסמל האולימפי יש מוניטין רב. סבורני כי מדובר בידע כללי שכלל אינו דורש הוכחה, למעלה מן הצורך אפנה לתצהירו של זינגר, סעיפים 6; 23-25, 28-30, וכן נספחים 7-13 לתצהירו, סעיפים ונספחים שלא נסתרו, המלמדים על היקף השימוש הנרחב והרווחים הנובעים מהשימוש (החוקי) בסימן.

44. לגבי היסוד השני – קבעתי לעיל כי קיים דימיון רב בין הסימן הרשום לבין המודעה המפרה. סבורני כי בנסיבות העניין אדם סביר עלול לטעות ולחשוב שאכן התובעים נותנות את חסותן למוצר נשוא המודעה. ואכן, יפים הדברים שנאמרו בפס"ד טוטו, בסעיף 13 לפסק הדין: " במקרה זה, קיים החשש לפיו יטעה הצרכן להסיק קיומה של חסות שנותנת המועצה, השחקנית הראשית והבלעדית בתחום הימורי הספורט בישראל, לכל העושה שימוש בשמה".
לפיכך קובעת אני כי מתגבשים יסודות העילה של גניבת עין, אשר הפיצוי המקסימלי לגביה בחוק עומד על 100,000 ₪.



העילות הנוספות

45. לאור המסקנה אליה הגעתי עד כה, אין מקום לדון בשאלת דילול המוניטין, עם זאת אפנה לסעיף 19 לפס"ד אדידס ולנאמר שם מפי כב' השופטת חיות. ספק בליבי האם המודעה המפרה אשר הוסרה לאחר יום אחד בלבד עלולה לפגוע בתובעים כתוצאה מהשימוש האמור. הוא הדין לעניין עשיית עושר ולא במשפט – ראו סעיף 20 לפס"ד אדידס.

שאלת הפיצוי הראוי בנסיבות העניין

46. קבעתי אם כן שהנתבעות הפרו את הסימן הרשום של התובעים; קבעתי כי בגניבת עין עסקינן. כידוע, בפקודת סימני מסחר יש צורך להוכיח נזק כדי לזכות בפיצויים, וכך נקבע בסעיף 59 א לפקודה: "(א) במשפט על הפרה יהיה התובע זכאי לסעד בדרך של צו מניעה ולדמי נזק בנוסף על כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו, וכן יהא זכאי לסעדים המנויים בסעיף 59א".

47. בע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פד"י נ"ט (6) , 470, נקבע כדלקמן: " לגבי עילות שבתחום דיני הקניין הרוחני נטל ההוכחה הוא קל בהשוואה לתחום דיני הנזיקין, משום שההנחה היא כי מעשי ההפרה גרמו נזקים לבעלי הזכויות... מקדמת דנא נפסק בעניין הפיצוי על הפרת סימן מסחר רשום: ... במשפטים מסוג זה, אף לגבי נזק ממשי, שלרוב לא ניתן למדוד אותו במדוייק, ניתנת יד חופשית למדי לבית המשפט להעריכו או לקבעו על דרך האומדן, בהתחשב עם כל נסיבות המקרה כפי שהוכחו בבית המשפט. (הדגשות שלי).

48. ובע"א 9678/05 חב' בתימו ואח' נ' ARRABON-HK-limited ואח' (2008) [פורסם במאגרים, להלן: "פס"ד בתימו"] נקבע: " בפסיקת בית משפט זה נקבע כי "בבחירת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים: האחת - פיצויו של בעל הזכות; השנייה - הרתעתם של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים. מחד גיסא, מחייבת המגמה הראשונה שלא להיתלש לחלוטין מאומדן נזקו המשוער הממשי של התובע ולא להביא להתעשרותו שלא כדין ... מאידך גיסא, מצדיקה המגמה השנייה להתחשב, לצורך קביעת סכום הפיצוי, במצבו הנפשי של המפר, היינו להחמיר פחות עם מפר תמים ולהחמיר יותר עם מפר במתכוון ... שיקולים שונים עשויים להילקח בחשבון בקביעת הפיצוי לאורן של מגמות היסוד הנ"ל: עוצמתן, מספרן ומשכן של ההפרות; סוג היצירה; אשמו של המפר; אופיו וגודלו של העסק המפר וכיוצא בזה" (עניין שגיא בעמ' 271; כן ראו: עניין דקל, בעמ' 352; גרינמן, בעמ' 486 – 487; וראו עוד את רשימת השיקולים המנויה בסעיף 56(ב) לחוק החדש). שיקולים דומים ינחו את בית המשפט בעת קביעת פיצוי ללא הוכחת נזק בגין עוולה של גניבת עין (ראו ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, 903 – 906 (2004).

49. ובאשר לגובה הפיצוי לפי חוק עוולות מסחריות – כאמור, חוק זה קובע תקרת פיצוי ללא הוכחת נזק. בכך מצטרף חוק זה לשורה של חוקים בהם ינתן פיצוי גם ללא הוכחת נזק, וראו סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח -1998 (סכום מקסימלי של 50,000 ₪); סעיף 29א' לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (50,000 ₪); סעיף 5(ב) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000 (50,000 ₪); סעיף 30א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב – 1982 (1,000 ₪); סעיף 19 נא' לחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1998 (50,000 ₪); סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (50,000 ₪); סעיף 31א' לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (10,000 ₪, פיצוי זה אף מכונה "פיצוי לדוגמה"); סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007 (100,000 ₪), המפרט את רשימת השיקולים שעל בית משפט להביא בחשבון בעת פסיקת הסכום:
" (ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע".

ומההלכה - ליישומה

50. אין חולק לעובדה כי המודעה המפרה התפרסמה יום אחד בלבד; סבורני שהמודעות הנוספות עליהן הצביעו התובעים (זר הדפנה; נשיקות המרנג) אינן מפירות כל זכות של התובעים ואין מקום להתייחס אליהן בקביעת גובה הפיצוי. בנוסף, אין חולק לעובדה שהמודעה הוסרה מיד עם פנייה של התובעים, ללא כל הזקקות להליך משפטי (ראו מכתבי ב"כ הצדדים, נספח 15 לתצהיר זינגר), וכי בפנייה הראשונית הסתפקו התובעים בדרישה לפיצוי בסך של 100,000 ₪. עוד יש להזכיר כי מקרה דומה אליו התייחסתי לעיל (פסק הדין בפשרה נגד חברת ניופאן, כשנשוא המודעה זהה למודעה המפרה, נספח 12 לתצהיר זינגר), הסתיים במתן צו מניעה קבוע, ללא כל פיצוי.

51. מכאן, שתקופת ההפרה והיקפה הם מינימאליים, להבדיל מהפרה רציפה מתמשכת ופוגענית, ראו גם תצהיר אביבה ביליצקי מטעם הנתבעת 1, אשר לא נסתר. בכך, פעלו הנתבעות באופן מידי והגון. בנוסף, סבורני כי הגם והנתבעות היו מודעות לסימן המסחרי הרשום של התובעים (או היו אמורות לדעת), ניתן לייחס לפועלן תום לב – איני סבורה שטרם הפרסום בדקו הנתבעות את יומן סימני המסחר; איני סבורה שהנתבעות היו מודעות לקטגוריות השונות בהן היו רשומים סימני המסחר של התובעים; סבורני כי בשל השוני הרב בתחומי הפעילות (המשחקים האולימפיים מול מוצרי המטבח), סברו הנתבעות כי הפרסום אינו מפר, ראו בעניין זה את האמור בסעיפים 6-9 לתצהיר הנתבעת 2, המתאר את הלך הרוח כאשר יצרה את הפרסומת. ניתן אכן להגיע למסקנה שמטרת מסע הפרסום הייתה להציג את המותג כמוביל, מעולה וברמה גבוהה ואילו הקישור לעולם הספורט בכלל, ולאולימפיאדה בפרט, היו שוליים בלבד ולא היוו מוטיב מכוון באסטרטגיה הפרסומית. עוד אציין כי אולימפיאדת החורף אינה כה מוכרת ונצפית בישראל שטופת השמש, ולכן איני סוברת שלעיתוי המודעה (בסמוך לאולימפיאדת החורף) הייתה משמעות כלשהי בעיני הנתבעות.

52. עוד יש לקבל את טענת הנתבעות לפיה הסכום הנתבע - 300,000 ₪ - הינו סכום שרירותי וחסר כל בסיס על פי החוק ההלכה הנוהגת. מדובר בסכום הגבוה פי שלושה מהסכום הראשוני שנדרש; סכום הגבוה פי שלושה מהפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק, השמור אף הוא רק למקרים חריגים, ראו בעניין זה בספרו של עמיר פרידמן סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה 969-970 (2010) : "ראוי להפעיל את הסמכות לפסוק פיצוי עונשי, בקומץ היד ובנסיבות חריגות בלבד, כאשר מוכח שבפנינו הטפיל המסחרי הידוע בשמו ה"מזיק במזיד". מפר מסוג זה ראוי יהיה, במקרים המתאימים, לשלב לפסק הדין שיינתן כנגדו מרכיב הרתעתי משמעותי שיוביל להפסקת פעילותו הקדחתנית המפרה בעתיד... כאשר בעל סימן המסחר פונה למפר בטרם נקיטת ההליכים המשפטיים בדרישה שיפסיק להפר את זכויותיו הקנייניות, על המפר להפסיק לאלתר את ההפרה או לנמק את מעשיו במענה ענייני המבהיר מדוע, לשיטתו, לא מדובר בהפרה. מפר שסבר לתומו כי מעשיו אינם מפרים את זכויות בעל הסימן הרשום, חייב להפסיק את ההפרה מיד לאחר קבלת מכתב ההתראה, שכו לאחר קבלת ההתראה הפעולות המפרות נעשות מתוך מודעות להפרת הזכויות הקנייניות, דבר שאף עלול להצדיק פסיקת פיצוי עונשי במקרים המתאימים".

53. מסכימה אני עם טענת הנתבעות לפיהן הסכום הנתבע על ידי התובעים אינו פרופורציונלי לגובה הפיצויים שבתי המשפט נוהגים לפסוק, אף במקרים בעייתיים וחמורים יותר. כך למשל, בפס"ד בתימו נפסק סכום פיצוי של 80,000 ₪, אך זאת במקרה בו נתפסו אלפי יחידות מפרות, נקבע חוסר תום לב, הפרה שיטתית ונמשכת וכדומה; כך למשל בע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון ניניו, בפס' 14 ( 1992), נדונה הצגה שהועלתה 74 פעמים ללא הסכמת בעלי זכויות היוצרים במחזה. וכך נקבע: "בענייננו, הייתה ההפרה מכוונת ובוטה, לאחר שהיה בין הצדדים הסכם רישיון. לא זו אף זו, ההפרה הייתה ממושכת, אינטנסיבית, והניבה פירות למכביר למפרים. בנסיגות אלה יהא זה מוצדק, ה( משיקולים נזיקיים הן משיקולים שבהתרעה, לפסוק את הסכום המקסימלי לפי סעיף 3א, דהיינו 30,000 ₪, נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3/11/81 ועד ליום התשלום בפועל".

54. וראו דוגמאות נוספות אליהן מפנות הנתבעות בסיכומיהן, בת"א (מרכז) 10695-09-09 Nav נ' גולצמן, בפס' 47 ( 2011) שם נפסק פיצוי של 30,000 ₪; ת"א (מרכז) 1976-08-07 FERRERO נ' קסטרו יבוא ויצוא בע"מ, שם נקבע פיצוי של 60,000 ₪ עבור שני סוגים של מוצרים; ות"א (נת') 11839/04 גלידה באר שבע בע"מ נ' אורגד אחזקות בע"מ (2007) [פורסם במאגרים] שם ניתן פיצוי של 10,000 ₪, בנסיבות המזכירות את נסיבות המקרה שלפנינו: " לצורך קביעת שיעור הפיצוי ראיתי לנכון להתחשב בשיקולים כדלקמן:
משך ההפרה שהיה קצר ונכונות הנתבעות להפסיקה בשלבים ראשוניים של הדיון בתובענה, היעדר כוונה מצד הנתבעות לבלבל ולהטעות, ואופי ביצוע העוולה שהיה בדרך של הימנעות מהסרת המדבקה שהודבקה על ידי התובעת עצמה, אשר לא דרשה ברורות ומפורשות את הסרתה, אלא את הפסקת השימוש במכונות. לא נטען ולא הוכח כי עקב מעשה העוולה נצמח לנתבעות רווח הנובע מהנחתם השגויה של הצרכנים כי הגלידה שרכשו היא מתוצרת נסטלה ולא מתוצרת גלידה באר שבע. לאור כל האמור לעיל סבורתני כי על הנתבעות לשלם לתובעת פיצוי בגין גניבת עין והפרת סימן המסחר של התובעת בסך 10,000 ₪".

55. לאור כל האמור לעיל; מאחר ומדובר במודעה שהתפרסמה יום אחד בלבד והוסרה מידית עם דרישה, ללא מאבק משפטי; מאחר ובמקרה דומה בעבר הושגה פשרה שאינה כוללת פיצוי אלא צו מניעה קבוע בלבד; מאחר וסבורני כי אכן הנתבעות סברו בתום לב (ושגו) כי הפרסום לא יחשב כהפרת סימן מסחר, לאור השוני הרב בתחומים; מאחר והתובעים לא הביאו ולו ראשית ראיה על מנת להוכיח שנגרם להם נזק בפועל, וסבורני כי נזק שכזה לא אירע; ומאידך, לאחר ששקלתי את זכותם החוקית של התובעים ואת תפקידם של בתי המשפט שלא להפוך את קניינן הרוחני להפקר, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 20,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.


הודעת צד ג' וחיוב בהוצאות משפט

56. כפי שקבעתי לעיל, חיוב הנתבעות הינו ביחד ולחוד. עם זאת מקבלת את אני טענות הנתבעת 1 בפרק ו' לסיכומיה, סעיפים 32-35. משרד הפרסום הינו אכן הגורם המקצועי המייעץ ללקוח; משרד הפרסום אמור להיות מודע לגבולות המותר והאסור, ובכלל זה שימוש בסימני מסחר רשומים; גניבת עין; הטעיית ציבור הצרכנים וכו'. לפיכך, יש לקבל את הודעת צד ג' במלואה.

57. לעניין הוצאות משפט – סבורני כי מלכתחילה לא היה כל בסיס חוקי להגשת תביעה בסכום מופרך ומנופח של 300,000 ₪; סבורני כי ניתן היה להגיע להבנות עוד בטרם הגשת המשפט, כל שכן לאחר הגשת התביעה, ולאחר שניתנה הצעת בית המשפט לסיום התיק בגבולות של 0 עד 50,000 ₪. הנתבעות הסכימו להצעות אלו ואילו התובעים דרשו את קיום המשך ההליכים, ובכלל זה הליך גילוי מסמכים; הגשת תצהירים ומתן פסיקה מנומקת, לאחר הגשת סיכומים. סבורני כי כשם שעל בתי המשפט לעמוד על המשמר ולמנוע הפרות בתחום הקניין הרוחני, כך על בתי המשפט לעמוד על המשמר ולהוקיע תביעות מנופחות, שאינן עומדות בפרופורציה להפרה שנעשתה, ובלשון פס"ד ביתמו : "שלא להיתלש לחלוטין מאומדן נזקו המשוער הממשי של התובע ולא להביא להתעשרותו שלא כדין ".
לאור האמור לעיל, – איני עושה צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סוגי סימני מסחר

  2. עורך דין סימני מסחר

  3. סימן מסחר צבע

  4. שם גנרי כסימן מסחר

  5. סימן מסחר מוכר היטב

  6. דמיון מטעה בסימני מסחר

  7. מבחני המשנה הפרת סימן מסחרי

  8. תביעה להפרת סימן מסחר

  9. דמיון מטעה בסימני מסחר

  10. הפרת סימני מסחר בשטחים

  11. פיצוי בגין הפרת סימן מסחר

  12. הפרת סימן מסחרי מוכר היטב

  13. תביעה עקב הפרת סימן מסחר רשום

  14. השוואה בין שני סימני מסחר – מבחן הדמיון המטעה

  15. האם יש צורך ביסוד נפשי בעוולת הפרת סימן מסחר ?

  16. סימן מסחר מוכר היטב - סעיף 46א(א) לפקודת סימני המסחר

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון