מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא שחרור ממעצר בעבירת סחר בסמים: בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת י' רז-לוי) מתאריך 11.5.2011 אשר הורתה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. כנגד העורר (יליד 1991) ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום בתאריך 4.3.2011, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע ועבירה של סחר בסמים והחזקת סם שלא לשימוש עצמי. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך החודשים יוני 2010 ועד פברואר 2011 שימש פלוני כסוכן משטרה חסוי (להלן: הסוכן) ופעל בהנחיית מפעיליו ממשטרת ישראל. במהלך התקופה קשרו הנאשמים קשר לסחור בסם מסוג קוקאין. לאחר שנאשם 1 הציע לסוכן לבצע עמו עסקה, נסע הסוכן לביתו של הנאשם 1, אסף את הנאשם 1 ו-2 ברכבו ויחדיו נסעו לאזור השוק בבאר שבע, שם פגשו בעורר, אשר הגיע עם אדם אחר (להלן: האחר). במקום זה הנאשם 2 פנה לאחר ואמר "הנה הבחורים, תסגרו ביניכם את הענינים". האחר פנה לסוכן ולנאשם 1 ואמר להם שברשותו סם מסוג קוקאין במשקל 1 ק"ג, אותו יביא למקום ביצוע העסקה וימסור דוגמא מסם זה. בסמוך לאחר מכן נפגש הנאשם 2 עם העורר והאחר וקיבל ממנו כמות בלתי ידועה מהסם לצורך בדיקתו לשם ביצוע העסקה. בהמשך נדברו הנאשמים עם העורר וסיכמו כי יפגשו בבית קפה כדי לסכם את פרטי העסקה. הנאשמים והעורר נפגשו בבית הקפה עם הסוכן וסיכמו כי הסוכן ירכוש 100 גרם מן הסם תמורת 28,000 ש"ח. הנאשם 1 ביקש מהעורר לקבל 100 גרם מהסם, אך העורר מסר לו כי זה אינו אפשרי כעת. בתאריך 14.11.2010 התקשר הסוכן לעורר והשניים סיכמו כי יפגשו לשם ביצוע העסקה. בתאריך 15.11.2010 נפגשו העורר והסוכן בכניסה למרכז המסחרי בבאר שבע, כאשר העורר והסוכן הגיעו למקום בשני רכבים. העורר נכנס לרכבו של הסוכן וקיבל ממנו 28,000 ש"ח. העורר התקשר לאחר נוסף, והשניים סיכמו כי ייפגשו במקום סמוך להשלמת העסקה. העורר והסוכן נסעו למגרש חנייה סמוך, אליו הגיע האחר הנוסף ברכבו. העורר ניגש לרכב הנוסף וקיבל ממנו גרב ובה סם מסוג קוקאין במשקל 150.13 גרם. העורר מסר את הגרב עם הסם לסוכן, חזר לרכב האחר הנוסף ועזב את המקום. בהמשך התקשר הסוכן לנאשם 1 ומסר לו כי קיבל כמות גדולה ב-50 גרם מזו שסיכמו וביקש לשלם לנאשמים עוד 14,000 ש"ח נוספים, אותם מסר הסוכן לנאשם 1 ולעורר בתאריך 5.1.2011. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. לאחר שמיעת הצדדים הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר (להלן: התסקיר). תסקיר המעצר בעניינו של העורר המליץ לשחררו לחלופת מעצר בפיקוח בני משפחתו. באשר לסיכון הנובע מן העורר צוין כי קיים פער בין תפקודו התקין ושאיפותיו אל מול חומרת האישומים. כן צוין כי העורר מצוי במצוקה רגשית במעצר והמשך מעצרו עלול להביא לרגרסיה במצבו נוכח גילו הצעיר וחשיפתו לגורמים פליליים במעצר. לאחר שבחן את תסקיר שירות המבחן ואת מסוכנות העורר והנאשמים הנוספים החליט בית המשפט שלא לאמץ את המלצת תסקיר המעצר בעניינו של העורר, זאת בשל חזקת המסוכנות העולה מן העבירות המיוחסות לו, המקיימת עילה למעצר עד תום ההליכים נגדו. וכך ציין בית המשפט הנכבד: "בעניין זה יש לזכור כי [העורר] מואשם לכאורה בסחר בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כ-150 גרם, בתמורה לסך כולל של 42,000 ש"ח. חלקו של [העורר] משמעותי, הוא שהביא את הסם, הוא שהחזיק בפועל את הסם והוא זה שקיבל התמורה מן הסוכן, כאשר אף, בהמשך הוא ביחד עם [נאשם 1] קיבלו את יתרת התמורה. עוד עולה מחומר הראיות כי [העורר] פעיל מאוד בכל הנוגע לשיחות עם הסוכן, להבאת דוגמא מן הסם וכן להבאת הסם עצמו, דבר המעיד על מעורבות עמוקה בעולם הסמים." (בעמ' 32-31 להחלטת בית משפט המחוזי הנכבד מתאריך 11.5.2011). בית המשפט בחן את נסיבותיו האישיות של העורר ובהן גילו וכן את עמדות העורר הנוגעות לעבירה עצמה ואת חלופת המעצר המוצעת - כפי שעלו בתסקיר. בית המשפט ציין בהקשר זה כי החלופה המוצעת אינה מאיינת את מסוכנותו, בעיקר בהתחשב בכך שהעבירה, שעניינה סחר בסם, עלולה להתבצע גם בעת שהיית העורר בחלופת מעצר, על אחת כמה וכמה כאשר הוא נמצא באותה סביבה טבעית ממנה יצא לביצוע העבירות בהן הוא מואשם.  לטענת העורר שגה בית המשפט המחוזי משלא אימץ את המלצת שירות המבחן ולא מצא כי חלופת מעצר עדיפה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. לטענתו, קיימת חשיבות לנתונים הייחודיים של העורר המצדיקים קבלת המלצת שירות המבחן ובהם: גילו הצעיר של העורר, העובדה שזהו מעצרו הראשון, הימשכות ההליכים וכן הנתון שאין בעברו הרשעה פלילית. בנוסף טוען בא-כוח העורר כי התסקיר מפורט ומצביע על מצוקתו הרגשית של העורר - דבר המעורר חשש שהמשך מעצרו עלול לגרום לרגרסיה במצבו נוכח החשיפה האינטנסיבית שהוא חווה לאוכלוסיה עוברת חוק. עוד טוען העורר כי טעה בית המשפט שעה שקבע שיש קושי לקבל את החלופה עליה המליץ שירות המבחן בבית דודיו של העורר. שירות המבחן בחן חלופה זו והתרשם שהמדובר בדמויות חיוביות, נורמטיביות ושומרות חוק, המהווים עבור העורר דמויות סמכותיות בעלות יכולת להציב גבולות. לטענתו בית המשפט לא התחשב גם בחלופה הנוספת שהוצעה. בא-כוח העורר פירט עוד את דבר תפקודו החיובי של העורר במסגרות שונות בעברו וכן הזכיר את העובדה ששהה עד כה שלושה חודשים במעצר. לסיכום - לטענתו המקרה שבפנינו נכנס בגדרי החריגים בהם ראוי לשחרר את העורר לחלופת מעצר. המשיבה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד וסבורה כי נוכח חומרת המעשה והראיות לכאורה בתיק, אין המקרה נופל בגדרי החריגים שבהם ראוי לשחרר את העורר לחלופת מעצר. זאת חרף טענת בא-כוח העורר כי הנאשמים האחרים עשו בעורר שימוש ולמרות העובדה שהתסקיר בעניינו חיובי בכללותו. במקרה שלפנינו, ניתן לראות כי התסקיר מצביע על מורכבויות ובעיקר אינו מעיד על בחינת נסיבות העבירה והתייחסות העורר אליה. בנסיבות אלה, יש להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. אפרט להלן בתמציתיות את הנימוקים להחלטתי זו. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי במקרה זה קמה עילת מעצר, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, בעוד בא-כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה בנסיבות. בית משפט זה עמד לא פעם על המסוכנות הרבה הנשקפת ממי שסוחרים בסמים. על מסוכנות עבירות אלה עמדה חברתי, השופטת ע' ארבל בציינה: "מסוכנות זו נלמדת ממאפייניהן של עבירות אלה ובכללם הנזק הרב לחברה הטמון בנגע הסמים, הפיתוי לעסוק בעבירות אלה נוכח השכר הרב בצידן, והעובדה כי מדובר בעבירות שלצורך ביצוען לא נדרשת בהכרח יציאה מהבית... מאפיין משמעותי נוסף נוגע לעובדה שפעמים רבות מעורבים בעבירות אלה גם אנשים הנורמטיביים נעדרי עבר פלילי... ויתכן שאף מן העובדה כי הפעולות הנדרשות מחלק מהמעורבים נראות שוליות עבור המבצעים אותן, כגון העברת חפץ ממקום למקום, כך שגם אנשים נורמטיביים מוכנים לבצען מבלי לחשוב על השלכות מעשיהם עד תום." בש"פ 2746/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2011). הנה כי כן כבר נפסק בעבר כי רק במקרים נדירים ישוחררו מי שעוסקים בסחר כאמור - לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל (לא פורסם, 3.7.1995); בש"פ 6985/10 עזרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.10.2010); בש"פ 7639/10 תפל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.10.2010); בש"פ 7582/10 ג'רבאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.11.2010)). נוכח נסיבות המקרה שלפניי נראה כי האמירות הנ"ל מהפסיקה מקבלות משנה תוקף. מקובלת עלי איפוא עמדת בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר בחן וקבע כי עניינו של העורר איננו נמנה על אותם מקרים חריגים מצומצמים ויוצאי דופן, בהם יסטה בית המשפט מן הכלל הרגיל ויורה על שליחת העורר לחלופת מעצר. (דוגמאות למקרים חריגים כאלה - עיינו: בש"פ 8955/08 סימן טוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2008) וכן בש"פ 981/05 בחיץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם 14.2.2005) ודייקו להם לענייננו). מכאן שאף אם התרשמות שירות המבחן הייתה חיובית וחלופת המעצר שהועמדה לעורר נמצאה כמתאימה על ידו - חומרתן של העבירות המיוחסות לעורר ותפקודו במהלך עסקת הסחר בסם, על פי הנטען - אינם מבוטלים. העובדה שהעורר גם מואשם בכך שתיווך בין הסוכן לבין אדם שלישי לשם רכישת הסם, מלמדת לכאורה כי העורר מעורה בתחום הסחר בסמים ולפיכך נראה כי לא מדובר אצלו במעידה חד-פעמית. מעבר לכך, אף שירות המבחן, ציין בתסקיר המעצר כי קיים קושי להעריך את הסיכון הנשקף מהעורר בשל הפער הקיים בין תפקודו ושאיפותיו לבין חומרת האישומים וכן כי קיים קושי לבחון באופן מעמיק את התנהלותו סביב האישומים נגדו בשל צמצום וטשטוש נסיבות העבירה והתנהלותו בה. בהקשר זה ועל רקע האמור - צדק בית המשפט הנכבד קמא בקבעו כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן לשלוח את העורר לחלופת מעצר (השוו: בש"פ 2970/08 קזמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.4.2008) וכן ראו בש"פ 5782/11 הנ"ל). לסיכום - מודע אני לעובדה כי משפחת העורר, שאף ביקשה לפקח עליו בחלופת המעצר דואגת לעורר ולמצבו. אולם בנסיבות - אין למצוא בחלופות המעצר המוצעות את המענה ההולם לחומרת העבירות ונסיבותיה ואין בהן כדי למזער במידה מספקת את מסוכנותו של העורר.   נוכח כל האמור לעיל - הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.שחרור ממעצרסמיםסחר בסמיםמעצר