בפסק הדין המפורט בסוגיית השיהוי שניתן בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, נידונו התנאים להחלת טענת השיהוי במשפט האזרחי, ונקבע בין היתר כי: "שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע - שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי... לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של התובע... הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך - קרי: הנתבע". דחיית התביעה בגין השתהות שאינה עוברת את תקופת ההתיישנות, הינה, דחיית תביעה באמצעות קבלת טענת שיהוי. בית המשפט לא יעשה כן אלא אם השתכנע בחוסר תום ליבו של התובע, או בגין מצג ממשי של ויתור או מחילה מצד התובע על זכותו, וכי אלה הניעו את הנתבע למעשה, שהביא לשינוי במצבו לרעה. שיהויהתיישנות