תביעות נגד אדריכלים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעות נגד אדריכלים: רקע עובדתי: 1. התובע [להלן: "זעירא"] הינו בעל זכויות במגרש בשטח של 500 מ"ר [גוש 7157 חלקה 11 ] בחלקה של "בנים ממשיכים" במושב בני עטרות [להלן: "הקרקע"], תבע את הנתבעים, אשר נשכרו ע"י הוריו לתכנן בית מגורים שיבנה על הקרקע, בטענה לרשלנות מקצועית והפרת התחייבויות הנובעות מהתקשרות הצדדים. 2. הנתבע מס' 1, [להלן: "X"] הינו אדריכל במקצועו והנתבע מס' 2, X [להלן: "X"] היה שותפו באותה עת. 3. במהלך שנת 1996 שווקו על יד מנהל מקרקעי ישראל [להלן: "המנהל"], חלקות מקרקעין לבניית בתים במושב "בני עטרות", במסגרת פרויקט הרחבה ל"בנים ממשיכים"; זעירא היה אותה עת סטודנט לפיסיקה; לטענתו, בשל היותו דל אמצעים, סייעו לו הוריו במימון רכישת הזכויות בקרקע מהמנהל בעסקה אשר אושרה ביום 29.02.96 [להלן: "חוזה הפיתוח"] [נספח 11 לתצהירו המשלים של זעירא מיום 19.09.10, ונספח א' לתצהירו של הנתבע מס' 1]; הוריו הם אלה שפנו ביום 04.10.96 אל X, בבקשה שיתכנן בית מגורים, חד קומתי, בשטח בנייה כולל של 160 מ"ר אשר ייבנה על הקרקע, עם אפשרות הרחבת הבית בבוא היום. הוריו, אף שילמו את שכ"ט הנתבעים [כ-12,000$] עבור תכנון הבית, ליווי תהליך הבנייה ושכ"ט המהנדס אשר נשכר על ידם[ראה כרטסת התחשבנות בגין שכ"ט נספח ב' לתצהירו של X]; חוזה התקשרות בכתב, ככל שקיים, לא הוגש לבית המשפט ע"י מי מהצדדים; 4. בחוזה הפיתוח נקבעו אבני דרך ולוחות זמנים, אשר לפי סעיף 12(א) לתנאיו, אי עמידה בהם, עלולה לגרום לאבדן הזכויות בקרקע [נספח 11 המשלים של זעירא מיום 19.09.10] כדלקמן: מועד הגשת התוכניות (9 חודשים מיום אישור העסקה, קרי: 29.11.96), מועד התחלת הבניה (לא יאוחר מ-18 חודשים מיום אישור העסקה, קרי: 29.08.97), מועד סיום יציקת היסודות (לא יאוחר מיום 01.01.98), מועד השלמת השלד (לא יאוחר מיום 01.12.98) מועד השלמת הבניה: תאריך סיום הפיתוח, כשלוש שנים מיום אישור העסקה קרי: 01.03.99. 5. כאמור המועד האחרון להגשת התוכניות ובענייננו, לוועדה המקומית לתכנון ולבניה "לודים" [להלן: "הוועדה"] היה 01.12.96. הוריו של זעירא שכרו את שירותיו של X כחודשיים לפני המועד האחרון להגשת התוכניות לוועדה. מאחר ועלה חשש שמה לא יעמדו בלוח הזמנים הצפוף שנוצר, הוגשה ביום 14.11.96, בקשה ל"הארכת מועד הגשת התוכניות להיתר" בחודש ימים (זעירא כופר בחתימתו על הבקשה בהודעת בא כוחו מיום 12.12.10). המנהל נעתר לבקשה, והארכה ניתנה כמבוקש [ראה נספחים ו' ו-ז' לתצהירו של X]. 6. ביום 22.12.96 הוגשו התוכניות בחתימת זעירא, לוועדה, לשם קבלת היתר בניה. 7. לטענתו של זעירא, עוד טרם הגשת התוכניות לוועדה, לאחר שהגיע עם הוריו למסקנה כי התכנון אינו תואם את צרכיו, זימן פגישה דחופה עם הנתבעים וביקש לערוך שינויים בתוכנית. 8. הצדדים חלוקים בשאלה מהו המועד בו ביקש זעירא את השינוי. האם פנה טרם הגשת הבקשה להיתר, או לאחריה. כך או כך, אין חולק כי אכן הייתה בקשה מטעם זעירא לשינויי מהותי בתכנון הבית אשר חייב תכנונו מחדש [על כך גם דרש X (וקיבל) תוספת שכר בסך של 4,000$ [ראה: עמ' 41 שורות 13,14 לפרוטוקול מיום 30.06.11]. במאמר מוסגר אציין, כי אפילו פנה זעירא בתחילת חודש דצמבר 1996 כפי טענתו, ולא בין התאריכים 22-27.12.1996 כפי שנטען ע"י הנתבע 2 בחקירתו הנגדית [ראה פרוטוקול מיום עמ' 63 שורות 1,2], ברור לכל בר דעת, כי לא ניתן היה להכין תוכניות בניה חדשות, ולעמוד בתאריך היעד שנקבע ע"י המנהל להגשתן. 9. בהתחשב באילוצים שנבעו מלוח הזמנים ובשינוי המהותי שהתבקש ע"י זעירא, ועל מנת למנוע חשש לאבדן הזכויות בנכס, הוצע ע"י X, כי ימשיך בהליכים לקבלת היתר בנייה לפי התוכניות שהוכנו, ובמקביל יתוכנן בית חדש התואם את דרישתו המעודכנת של זעירא, קרי, בית דו קומתי עם גג רעפים אשר בעתיד ניתן יהיה לבנות בחלל הגג. כך, וכאשר יושלמו התוכניות לבית הדו קומתי, תוגש תוכנית שינויים לאישור הוועדה, לקבלת היתר בנייה התואם את השינויים. 10. ההצעה הייתה מקובלת על כולם. זעירא חתם על תוכנית הבית החד קומתי בשטח של כ-160 מ"ר אשר הוגשה לוועדה לקבלת היתר בניה, ביום 17.03.97 הוגשה לוועדה בקשה להיתר מתוקנת , בעקבות הערותיה מיום 11.03.97 לאחר שיושמו על ידי X. 11. התוכנית אושרה ע"י הוועדה ביום 01.02.98 [נספח ה' לתצהירו של X]. ביום 23.06.98 נתקבל היתר הבנייה על פי התוכנית [לבית חד קומתי] [להלן: "ההיתר הראשון"]. זעירא שילם אגרות בנייה כנדרש בסך כולל של - 4,245 ₪ [נספח יג' לתיק מוצגים משלים של זעירא מיום 08.09.09]. 12. על אף המסוכם בין הצדדים וחרף הזמן שחלף מהצעתו של X, אליבא לזעירא, נשלחו אליו סקיצות ראשונות לבית דו קומתי רק ביום 19.02.98. באפריל 98 נתקבלו סקיצות נוספות וביניהן סקיצה שאושרה ע"י זעירא, ואשר לפיה נבנה הבית בפועל [ראה סעיף 23 לתצהירו מיום 30.03.08]. 13. ביום 17.05.98 הכין X תוכניות בניה מפורטות אשר סומנו "לעיון" ועדין לא הוגשו לוועדה לקבלת היתר בניה [שם]. ביום 19.05.98 הושלמה תוכנית היסודות לבית הדו קומתי ע"י המהנדס מר ברז'יק [סעיף 27 לתצהירו של זעירא מיום 30.03.08]. 14. ביום 30.06.98 יצקו את יסודות הבית [סעיף 38 לתצהירו של זעירא מיום 30.03.08]. בין התאריכים 16-19.07.98 הועברו לזעירא ע"י X תוכניות המפרטות את המפלסים והחזיתות. התוכניות אושרו על ידי זעירא. ביום 23.07.98 קיבל זעירא סט תוכניות מהמהנדס המסומנות "לעיון בלבד". 15. בשלב זה, פנה זעירא לטענתו לX, בבקשה להגביה את דופן הגג שתוכנן ל-95 ס"מ [סעיף 32 לתצהירו של זעירא מיום 30.03.08], בתשובה עונה לו X כי כבר עכשיו התכנון הוא לפי הגובה המקסימאלי. אם יגביהו את דופן הגג מהגובה המתוכנן, אזי חלל הגג ייחשב כשטח עיקרי, באם ייעשה בו שימוש ובאם לאו. זעירא אשר לא היה מעוניין כי שטח הבית יחושב מעל ל-160 מ"ר, קיבל את תשובתו של X. 16. לטענת זעירא, בחודש ספטמבר 98' כאשר הוא והוריו הוריו נוכחו לדעת כי, מחד הבניה מתקדמת בשטח ומאידך טרם הוגשו לוועדה תוכניות לקבלת היתר בניה לבית דו קומתי, יזמו ישיבה עם X אשר הביא עימו את X. 17. לאחר שהצדדים נפגשו וכל צד העלה את טענותיו, הוחלט כפיתרון כי X יחליף את X וכי מעתה X יעבוד על הפרויקט וכך היה. X הפסיק את עבודתו בכל הנוגע לביתו של זעירא ובמקומו נכנס X להמשך תכנון הבית, ליווי תהליך הוצאת ההיתר המתאים והליך הבניה. 18. X וזעירא נפגשו בימים 10.10.98 ו- 13.10.98 [נספח ט' לתצהירו של X] זעירא העלה בפני X את דרישותיו לעניין השינויים הרצויים בבית. 19. בחודש נובמבר הועברו לזעירא עדכונים לתוכניות הבניה לעיון ולטובת הגשת מכרז וביצוע. במקביל התקבלו תוכניות הנדסה ותוכנית חשמל מפורטות לצורך הצעות מחיר ומכרז. 20. ביום 29.11.98 נחתם חוזה לבניית השלד לא כולל יסודות. ביום 23.12.98 התקבלו תוכניות ההנדסה לביצוע, ולטענת זעירא ניתן ע"י בר און אישור להתחיל בבניה. על מנת לכסות את הוצאות הבניה, לקח זעירא בחודש דצמבר 1998 משכנתא כוללת בסך של- 420,000 ₪. 21. בינואר 1999 בוצעה יציקת קומה א' בפיקוחם של X והמהנדס מר ברז'יק. כשX ממשיך בתהליך הגשת "בקשת שינוי במהלך בניה" לוועדה, אשר מצוין בה מפורשות כי מדובר בתוספת קומה עליונה וחניה [נספח יא' לתצהירו של X]. 22. ביום 22.02.99 נבדקת תוכנית הבקשה לשינויים ע"י המהנדסת מטעם הישוב הגב' אילה חן, המציינת, כי התוכנית עומדת בקריטריונים כפי שנקבעו ע"י המושב ותואמת את מצב הבניה בפועל. משכך היא מאשרת למושב לחתום על התוכניות שהוגשו ב"בקשה לשינוי במהלך בניה" [עמ' 46 שורות 12-25 לפרוטוקול מיום 30.06.11]. 23. ביום 08.03.99 מוגשת לוועדה ה"בקשה לשינוי במהלך בניה", לשם קבלת היתר בניה [נספח טז לתצהירו של X, ונספח 12 לתצהירו של זעירא מיום 30.03.08]. במקביל ממשיכות כל אותה העת עבודות הבניה. 24. לטענת זעירא, המליץ X על גגן, וזעירא יוצר עימו קשר באופן עצמאי. ביום 30.03.99 רכד זעירא המיועד לבניית הגג [נספח יט' לתצהירו של X; נספח 19 לתצהירו של זעירא מיום 30.03.08]. הגג ניבנה כגג דקורטיבי וביום 10.05.99 שילם זעירא לגגן עבור עבודות גג הרעפים [נספח 20 לתצהירו של זעירא מיום 30.03.08 ; נספח כ' לתצהירו של X]. 25. ב- 23.05.99 ניתנו הערות הוועדה לעניין חישוב שטח חלל הגג לפיהן, יש לחשב את שטח חלל הגג לפי תקנה 4ד' לתקנות התכנון והבניה [חישוב שטחים ואחוזי בניה בתוכניות ובהיתרים], תשנ"ב-1992 [להלן:"התקנות"], הקובעת כי: "שטח עליית גג יחושב לפי ההשלכה האופקית על הרצפה של אותו חלק, בעליית הגג, הגבוה מ-1.80 מטר", ולא כפי שחושב בתוכנית אשר הוגשה ע"י X. 26. על פי חישובו של X שטח חלל הגג הסתכם ב- 19 מ"ר הכוללים, חדר עבודה, מסדרון, מדרגות ואילו שאר השטח, אליבא לבראון, אמור היה להיבנות באופן שלא יוכל לשמש למגורים, אם בשל הקמת מחיצות, עמודים או אגדים ולא יבוא בחשבון במניין השטח. אלא שלפי חישוב הוועדה שטח הגג מנה 74.46 מ"ר [החלק הגבוה מ- 1.80 מטר כפי ההגדרה בתקנות]. 27. ביום 09.06.99 נשלחה אל זעירא החלטת הוועדה מיום 24.05.99 המאשרת את תוכנית השינויים מיום 08.03.99 כפי שהוגשה, בכפוף לביצוע תיקונים בהתאם לדרישות מחלקת ההנדסה [סעיף 58 לתצהירו של זעירא מיום 30.03.08 כמו גם נספח 20 לתצהירו המשלים של זעירא מיום 19.09.2010, ונספח יח' לתצהירו של X]. באותו מכתב צוין כי פירוט התיקונים צורף להחלטה שנשלחה לX. כלומר, הוועדה אישרה את התוכניות בכפוף להערותיה. ההערה המשמעותית נגעה לחישוב שטח חלל הגג.הוועדה לא אישרה את חישובו של X לעניין שטח הבית הכולל את עלית הגג. על מנת שזעירא יקבל את ההיתר לבית הבנוי בפועל [שלד ועליו גג] היה עליו לשלם לטענתו, תוספת תשלום למנהל בסך של כ- 70,000$ [סעיף 58 לתצהירו של זעירא]. 28. בחודשים מאי 99' נבנה הגג (נספח 19 לתצהיר התובע).. 29. ביום 18.08.99 התבצעה ביקורת מטעם הוועדה באתר הבניה על ידי מפקח בנייה מיקי מגל. בעקבות הביקורת, הוצא מכוח סעיף 224 לחוק התכנון והבניה תשכ"ח-1965, צו הפסקת בניה מנהלי [להלן: "הצו"] ובו צויין: "עבודות הבניה שבוצעו בסטייה מהיתר או מתכנית הן כדלקמן: החל בבניית בית מגורים במידות של כ-170 מ"ר מסומן בתשריט באות A". 30. צו הפסקת הבניה נמסר לX ביום 18.08.99 אשר הודיע על כך לזעירא. עם קבלת הצו, הופסקו עבודות הבניה. לאור הצו, פנה X לוועדה עוד באותו היום. לפניה צרף תוכנית מתוקנת עפ"י הערות הוועדה מיום 24.05.99. [נספח 25 לתצהירו המשלים של זעירא מיום 19.09.10]. 31. X יזם פגישה עם מהנדס הוועדה. המהנדס הבהיר לX כי האפשרויות העומדות בפני זעירא הן, לשלם את האגרות וההיטלים או להרוס את הגג [סעיף 69 לתצהירו של זעירא מיום 30/3/08]. 32. החל מיום 16.01.00 למשך שנה שוהה זעירא בקנדה לצרכי עבודה [נספח 1 לתצהירו המשלים של זעירא מיום 19.09.10]. טרם נסיעתו מבהיר זעירא כי אין ברשותו את סכום הכסף הדרוש לשלם עבור קבלת ההיתר ומנגד הוא מסרב לפרק את אותו חלק מגג הרעפים שלא יועד מלכתחילה לשמש למגורים, כפי הצעתו של X. 33. ב-15.11.00 שלח X לזעירא מייל המסביר את האופציות העומדות בפני זעירא ומבקש ממנו את תגובתו המהירה [נספח כד' לתצהירו של X]. 34. ביום 29.11.00 X נפגש עם מהנדסת הוועדה. בעקבות הפגישה ותוצאותיה, שולח X ביום 07.12.00 הודעת פקסמיליה לזעירא המסכם את הפגישה. בהודעה מוסבר, כי בניגוד להנחיות קודמות, על פי פירוש מהנדסת הועדה, בכל מקום בו גובה הגג עולה על 1.80 מ' וקיימת ריצפת בטון, יש לחשב כשטח עיקרי או כשטח שירות. לפי החישוב שעשה בראון לאור האמור, יש בחלל הגג שטח לחישוב של 74.46 מ"ר ממנו ניתן להפחית 13 מטר בגין שטחי שירות, באופן שהשטח העיקרי יסתכם ב- 61.46 מ"ר. בראון הוסיף כי מאחר ושטח קומת הקרקע הינו 129.90 מ"ר, כאשר מוסיפים את שטח חלל הגג, סה"כ השטח הינו 191.36 מ"ר המותר על פי התב"ע. משכך, ניתן לקבל את ההיתר בתנאי שישולמו האגרות וההיטלים בהתאם. בראון ציין, כי ניתן להקטין את השטחים בקומה ב' על ידי הסרת קטעי הגג והפיכתם למרפסות פתוחות לא מקורות, וביקש את החלטת זעירא לגבי החלופה המועדפת עליו [נספח כה' לתצהירו של הנתבע 1 ונספח 4 לתצהירו של זעירא מיום 19.09.10]. 35. בעקבות הודעת הפקסמיליה, נערכת שיחה טלפונית בין זעירא ובר און במסגרתה האשימו האחד את השני במצב שנוצר. סופו של יום, זעירא מסרב לכל פיתרון מעבר להכשרת הגג הקיים בפועל [מבלי לשלם עבורו את ההיטלים והאגרות הנדרשים עבור תוספת השטחים]. לטענתו, לא ביקש ולא היה מעוניין להגדיל את שטח הבית מעבר ל- 160 מ"ר, ואין באפשרותו לשלם את הסכומים הנדרשים לצורך קבלת היתר הבנייה. זעירא מוסיף כי בכוונתו לבחון אפשרות לתבוע את X וX בגין הנזק שנגרם לו [נספח כו' לתצהירו של זעירא]. 36. גם לאחר שובו של זעירא ארצה אין שינוי בעמדתו. בין הצדדים נותק הקשר והלכה למעשה, החל ממועד הוצאת הצו [18.08.99], עומד השלד לא גמור בדיוק במצבו כפי שהיה במועד הוצאת הצו. ההליכים וטענות הצדדים: 37. כתב התביעה המקורי הוגש ביום 11.06.06 גובה התביעה הסתכם בסך 653,247 ש"ח. כתב התביעה תוקן פרוצדוראלית ובהסכמה ביום 23.01.07 עקב טעויות סופר. ביום 17.06.08 הוגשה בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה. הבקשה נומקה בצורך לכמת את סכומי הנזק להוסיף את הנזקים העתידיים על מנת להימנע מהתדיינות נוספת. סכום התביעה תוקן לסך 1,548,014 ₪.    ביום 02.06.09 דחתה כבוד השופטת גרוסמן, את הבקשה לתיקון כתב התביעה. ביום 26.11.09 הגיש התובע בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה ולחילופין למתן היתר לפיצול  סעדים ו/או לפיצול הדיון זאת מאחר ולגישתו, חלק משמעותי מנזקיו אינו כלול בכתב התביעה פירוט הנזקים צוין בסעיף 3.8 לכתב התביעה המתוקן. הסכומים המוערכים למועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, הסתכמו בסך 1,740,307 ₪.     לאחר שבית המשפט (כב' השופטת גרוסמן) דחה גם בקשה זו, הגיש התובע בר"ע על ההחלטה שלא להתיר לו לתקן את כתב התביעה. בית המשפט המחוזי אישר ביום 15.3.10 את הסכמת הצדדים, במסגרתה יתוקן כתב התביעה. ביום 21.3.10 הוגש כתב תביעה מתוקן. 38. הצדדים הגישו תצהירי הראיות. מטעם התובע, הוגשו ביום 30.03.08, תצהירי עדות ראשית של התובע עצמו ושל גיסו מר אלון ליכטבלאו, ותיק מוצגים (א'-יט'); ביום 19.09.10 הוגש תצהיר משלים מטעם התובע ותצהירה של הגב' רחל בלולו אשר עבדה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה "לודים" לעניין חישובי השטחים וישימות פתרון שהוצע על ידי הנתבעים, פירוק חלק מהגג . כמו גם תיק מוצגים נוסף (1-27); כן הוגשו מטעם התובע חוות דעת מומחה האדריכל קובי ברבן מיום 31.05.06 וחוות דעת משלימה מיום 16.09.10 המתייחסת לחישובי השטחים ועל פיה השטחים נשוא הבקשה שהגישו הנתבעים חרגו ב-80 מ"ר מהמוסכם, וכן מתייחסת לישימות פתרונות שהוצעו על ידי הנתבעים לפירוק חלק משטחי הגג מבחינה תכנונית וארכיטקטונית. וכן חוות דעת שמאי מקרקעין ערן שמעוני מיום מיום 19.09.10 לעניין עלות תוספת התשלום למנהל (425,000 ₪;תוספת עלויות להיטל השבחה 40,000 ₪; שכ"ד סביר למועד עריכת השומה 90,000 ₪ לשנה). 39. מטעם הנתבעים הוגשו ביום 16.12.10 תצהירי עדות ראשית של הנתבעים תיק מוצגים (הנתבע 1, א'-כז')  (הנתבע 2, א'-יב'). כן הוגשה חוות דעת מומחה מר חיים בן ארי אדריכל ושמאי מקרקעין מיום 06.12.10. ביום 05.07.11, ביקשו הנתבעים להגיש נספח לחוות דעת המומחה מטעמם, הכולל שלוש תמונות הדמיה של הפתרון הארכיטקטוני נשוא חוות הדעת וביאור קצר של ההדמיות. התובע בתגובתו טען, כי המדובר בהרחבת חזית ועתר להוצאת הודעת הנתבעים אליה צורפו ההדמיות, מתיק בית המשפט. בהחלטתי מיום 10.07.11, קבעתי כי ככל שיסתבר מחקירתו הנגדית של המומחה מטעם הנתבעים, כי ההדמיה משקפת את הפתרון אשר הוצע על ידי הנתבע 1 כמפורט בתצהירו, אתיר את הגשתה. 40. דיוני ההוכחות התקיימו בימים 28.06.11; 30.06.11; 10.07.11 ; 15.11.11. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. תמצית טענות התובע:   41. התובע דרש כבר בסוף שנת 1996, עוד טרם הגשת הבקשה הראשונה להיתר, את השינוי המהותי בתכנון הבית, קרי מבית חד קומתי עם תקרת בטון לבית עם גג רעפים. 42. הנתבע 2 לא עשה דבר לקידום התכנון האדריכלי מחודש דצמבר 2006 ועד חודש אפריל 2008 . תחילת בניית בית התובע בטרם קבלת היתר בנייה, הייתה צורך של הנתבעים על מנת לחפות על מחדליהם, זאת לאחר שעיכבו את הגשת התוכניות ולאור לוחות הזמנים בהסכם הפיתוח והסיכון באבדן זכויות התובע על פיו. בשל העיכוב בלוחות הזמנים, הורה X להתחיל בבניית הבית הדו קומתי עם גג הרעפים, על סמך היתר הבנייה לבית הראשון וטרם קבלת ההיתר לשינוי, תוך שהוא מבהיר לתובע כי הליך כזה הינו תקין, מותר ומקובל, לנוכח קיומו של ההיתר הראשון, וכי ניתן יהיה להציג את השוני בבקשה לשינויים במהלך הבנייה. זאת, אף שהדבר אינו אפשרי במסגרת שינויים. על פי תקנות התכנון והבנייה (התרת שינויים בהיתר על ידי מהנדס ועדה מקומית), התשנ"ב-1992, תוכנית שינויים אגב בנייה אפשרית, רק מקום שאין בשינויים תוספת לשטחי הבנייה הכוללים ולמספר הקומות המותר על פי ההיתר. התובע אשר סמך על הנתבעים, היה משוכנע כי הבנייה נעשית כחוק. 43. הנתבע 1 טעה בחישוב שטחי הבית ולא ידע כיצד יש לחשב את השטחים. הנתבע סבר כי באם דופן הקיר עליו בנוי הגג וממנו מתחיל שיפוע הגג יהיה נמוך ממטר, אזי כל השטח הכלוא מתחת לחלל הגג לא יחשב בספירת השטחים, ובלבד שהוא תחום במחיצות גבס המונעות אליו כניסה.     בפועל יש לחשב את שטחי הגג לפי חישוב השטחים אשר גובהם מעל 1.80 מטר. רשלנות הנתבעים באי ידיעת וישום הוראות החוק, היא שגרמה לכך ששטחי הבניה הוגדלו שלא לצורך, ובשל כך, נדרש התובע לשלם אגרות בניה נוספות כמו גם היטלים עבור השטחים הנוספים. 44. מצבו הכלכלי של התובע לא אפשר לו לשלם את האגרות וההיטלים כנדרש. מאחר ודרישת התשלום היווה תנאי להמשך הבניה, נאלץ להפסיק את ביצוע עבודות הבניה וזאת לאחר שבפועל שלד הבית היה כבר גמור. שלד הבית עומד כאבן שאין לה הופכין ממועד קבלת צו הפסקת העבודה ועד בכלל, על כל המשתמע מכך. 45. על מנת לקבל היתר בניה ולאור חלוף הזמן מיום הפסקת הבניה, יהיה על התובע להגיש בקשה מעודכנת לקבלת היתר בניה, לפתוח בהליכי רישוי מחודשים, תוך נשיאה בעלויות המתחייבות מכך. הנתבעים גרמו לנזקיו והפסדיו של התובע בשל הפרת חובה חוזית מפורשת ו/או מכללא אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בהפרות הבאות: תכנון הבית לא תאם את דרישותיו של התובע; וכמו כן התוכניות הוכנו ונערכו באיחור ניכר ו/או בלתי סביר; וכמו כן, התוכנית שהוגשה לוועדה לתכנון חרגה ולא תאמה את דרישות התובע; וכמו כן הנתבעים פעלו בחוסר מקצועיות ובחוסר אחריות כלפי התובע; וכמו כן הנתבעים טעו בחישוב השטחים ; וכמו כן הנתבעים הפרו את הוראות חוק התכנון והבניה ותקנות התכנון והבנייה; וכמו כן שטח הבית שתוכנן עלה על השטח אותו דרש התובע, קרי, מעל 160 מ"ר; וכמו כן הנתבעים לא פעלו בהתאם להסכם שבין הצדדים; 46. על הנתבעים חלה החובה לפצותו בשל נזקים שנגרמו לו בשל רשלנותם ו/או חוסר זהירותם ו/או הפרת חובה חקוקה כפי שבאו לביטוי, בין היתר, במעשיהם או במחדלים הנטענים כדלקמן: תשלום למנהל 468,000 ₪; אבדן סכומים עקב רכישת חומרים 100,000 ₪; אבדן שכירות נכס מניב 1,125,000 ₪; אגרות ותשלומים אשר שולמו שלא לצורך 114,000 ₪; עלות התאמת הבית 134,000 ₪; עלייה בעלויות הבנייה 198,000 ₪; עגמת נפש 100,000 ₪ שכ"ט והוצאות משפט 76,000 ₪. הסכומים דלעיל הינם אלה שפורטו בסיכומי התובע ומסתכמים ב- 2,315,585 ש"ח. שיעור הנזק הישיר אשר נגרם לתובע ואשר על הנתבעים ביחד ולחוד, לפצותו בגינם, הינו סך המוערך כ- 1,740,307 ₪ כפי שפורט בכתב התביעה המתוקן . תמצית טענות הנתבעים: 47. לתובע לא נגרם "נזק", למעט הנזקים שהוא גרם וממשיך לגרום בעצמו, מתוך מטרה בלתי חוקית להשיג בית ששטחו גדול מכפי שתכננן לשלם עליו. התובע תכנן מראש לרמות את הרשויות ולבנות בניה נרחבת המשתרעת על שטח של כ- 75 מ"ר בעליית הגג, זאת ללא כוונה לשלם את התשלומים הנובעים מכך לרשויות. 48. התובע התעלם לחלוטין מהליכי הרישוי בוועדה בנוגע לשטח הנ"ל. לא פעל או הסתמך על הליכי הרישוי להכשרת פעולותיו בנכס אלא הכין את חלל הגג למגורים מיד לאחר השלמת הבדיקות מטעם הישוב בדבר התאמת המצב בשטח לבקשה השנייה (החדשה) כתנאי להגשתה.  49. אין קשר בין הליך הרישוי, לבין פעולות התובע. במידה והליך הרישוי היה מצליח, קרי, חלל הגג לא היה מחושב בשטחי הבית, התובע היה פועל בניגוד להיתר, שכן בנה את חלל הגג ללא חסימת אפשרות תנועת אדם. משכך אי מתן ההיתר כפי שרצה לא גרם לנזק כלשהו. 50. התובע יישם את תוכניתו האמיתית בשטח, בנה את ביתו, כפי שהוא עצמו תכנן, פעל להכשרת השטח למגורים באופן מיידי . בפועל התובע פשוט נתפס לפני שהצליח להשלים את הבניה.  51. התובע התכוון להשתמש בחלל הגג באופן מידי: התובע רכש ריצוף בשטח הכולל גם את ריצפת חלל הגג, ביצע הכנות להתקנת חלונות אלומיניום אשר מסגרתם הותקנה, התקין נקודות חשמל מרובות בחלל הגג, בנה גג מעץ דקורטיבי, ללא חסימות או מחיצות שתפרענה למעבר אדם. הנתבעים לא היו מעורבים כלל בבניית הגג. לא מתקיימים המבחנים לקביעת קיומה של רשלנות או קשר סיבתי. 52. לא מתקיימת עוולת הרשלנות לנוכח התנהגותו בפועל של התובע, לא מעשיהם או מחדליהם של הנתבעים גרמו לתובע להכין את חלל הגג למגורים מידיים או לרכישת הריצוף או התקנת מסגרות לחלונות או התקנת נקודות חשמל מרובות בחלל הגג.  53. הנתבע 1 תכנן את חלל הגג עם אגדים בלי תשתית לניצול השטח כשטח בנוי אשר אינם מאפשרים תנועת אדם על רצפתו כך שלא יכנס בהגדרה של "עליית גג". תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, מגדירות את המונח "עלית גג" כחדר או חלל שתנועת אדם אפשרית על רצפתו... תקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), תשנ"ב-1992 קובעות, בסעיף 4(ד) כיצד יש לחשב את שטח עלית הגג. 54. באם היה נבנה גג של אגדים או מחיצות חלל הגג לא היה מוגדר כ"עלית גג" ושטחו לא היה נספר כחלק משטחו הכולל של הבית. ואין מדובר בפרשנות של מומחה זה או אחר או עדות זו או אחרת כי אם בדין. 55. לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין פעולות הנתבע 1 (באופן עריכת הבקשה להיתר בנייה או הטיפול בה) לבין פעולות התובע והבניה שבנה בגג.   טענת התובע כי "הבין" או "חשב" שאם יכין את השטח למגורים ורק יחסום את הכניסה בדיקט, השטח לא יחושב בחישוב שטחי הבית הינה בלתי הגיונית בעליל, עד כי אינה עומדת במבחני הסיבתיות המשפטית ואינה מאפשרת להטיל אחריות על האדריכל. 56. גם מבחן "השכל הישר" שולל את הקשר הסיבתי בין מעשיו הבלתי הגיוניים והבלתי חוקיים של התובע לבין פעולותיו של הנתבע 1 מול הועדה לאור סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין. שטח חלל הגג סומן בתכנית באופן ברור וב"שפה" המקובלת בתחום האדריכלות כשטח שאינו לשימוש. על כן סביר היה שהוועדה תאשר את הבקשה והיתר הבניה יינתן.   57. התובע הפר באופן בוטה את חובתו ל"הקטנת הנזק". התובע ישב בחיבוק ידיים במשך שנים, סרב לכל הצעה כגון פירוק קטעי גג והפיכתם למרפסות כפי שהוצע עוד בשנת 1999 או פירוק הרעפים ויצירת פרגולות. סרב לפרק את הבניה הבלתי חוקית שבנה ולא פעל באופן פוזיטיבי כמתחייב למציאת אופציות על מנת להקטין את נזקיו.  התובע נמנע מלהגיש ערר לועדת ערר מחוזית ביחס לחישוב שטחי הגג. התובע בחר להשאיר את הנכס כפי שהוא במשך 13 שנים. 58. מטרת דיני הנזיקין הינה להשיב את הניזוק למצבו "הקודם", לפני ביצוע העוולה כלפיו. במקרה דנן, לא נגרם נזק ועל כן אין לאן ל"השיבו". התובע בחר לבנות את הגג בעצמו לבדו ועל דעתו, זאת בניגוד להיתר שהתבקש בשמו, ולא בהסתמך על הבקשה להיתר. יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 100%.  דיון והכרעה תחולת הכלל מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה- 59. תכליתו של הכלל "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", למנוע שימוש בבית המשפט כאמצעי למימוש מעשים לא כשרים, לאכיפת זכויות ומתן סעדים המתבססים על פעולות אסורות, הנוגדות לחוק. יישומו של הכלל הלכה למעשה, מערב שיקולים שונים שבאינטרס ציבורי, העשויים להשתנות ממקרה למקרה. המבחן המקובל לענין זה נוטה להתבסס על מידת הפליליות או חוסר המוסריות של התנהגות התובע , גם מידת אשמו של הנתבע עשויה לשמש גורם התייחסות לעניין זה, ועשוי להינתן משקל לתכלית הציבורית שבהעמדת התנהגות הנתבע למבחן שיפוטי (ראו ע"א 4079/05 הועדה המקומית לתכנון ובנייה שומרון נגד מעונה חברה לבניין בע"מ, להלן- "פרשת מעונה"). בפרשת מעונה, נדון ענינה של מעונה, אשר ביקשה היתר בניה בידיעה כי היתר הבניה אינו חוקי בהיותו מנוגד לתוכניות בניין עיר, כאשר הועדה המקומית מצידה, נענתה לבקשת מעונה, תוך שימוש פסול בסמכויותיה הסטטוטוריות. בית המשפט קבע, כי משיקולי טובת הציבור, יש לבחון את אחריותם היחסית של שני הצדדים, אחרת לא ניתן יהיה להסיק את המסקנות והלקחים באשר לנורמות המחייבות מוסד תכנון בהפעלת סמכויותיו (פסקה 30 לפסק הדין). שיקולים אלה מנחים אותי בענייננו. אכן, שונה מעמד מעמדם של הנתבעים מזה של מוסד תכנון. עם זאת אני סבורה, כי שיקולי טובת הציבור מצדיקים את בחינת האירועים נשוא התביעה, באשר לנורמות המחייבות את הנתבעים, כמי שפועלים בשם שולחיהם מול מוסדות התכנון, במעמד של אדריכל מורשה להיתר (ראו סעיף 13א' לחוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958). 60. התובע מבסס טענותיו על עילה חוזית, בטענה, כי הנתבעים הפרו את החוזה עימו ובעילה נזיקית, בטענה כי רשלנותם גרמה לו לשורת הנזקים הנטענים. את התשתית לטענותיו, מנסה התובע לבסס, כאשר הוא מייחס לפתחם של הנתבעים, את התחלת בניית הבית הדו קומתי, על סמך ההיתר הראשון לבית חד קומתי, וכתוצאה מכך, הוצאת הצו, אשר אילץ אותו להפסיק את עבודות הבנייה. ובנוסף טוען התובע, טעו הנתבעים בחישוב השטחים, טעות אשר כפועל יוצא ממנה, לא התאפשר לו, בהעדר מקורות כספיים, להשלים את בניית ביתו, הניצב כשלד, ממועד הוצאת הצו בחודש אוגוסט 99', ועד היום. האם התרשלו הנתבעים במתן השירותים המקצועיים; 61. טענתו של זעירא כי הנתבעים התרשלו בשירותיים המקצוענים שהעניקו לו מתבססת, על עוולת הרשלנות, כהגדרת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח -1968 [להלן: "הפקודה"]: עוולת הרשלנות מורכבת מארבעה יסודות: חובת הזהירות מושגית וקונקרטית, רמת הזהירות , נזק וקשר סיבתי [ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, לז (1) 113 [להלן: "פסק דין ועקנין"] ]. 62. הפרת חובת הזהירות נמדדת על פי אמת מידה אובייקטיבית ומשמעה, אי נקיטת אמצעי זהירות סבירים ביחס לסיכון קיים. כאשר מדובר באדריכלים סבירים, נקיטת אמצעי זהירות סבירים בטיפול בהליכי רישוי מול מוסדות התכנון, משמעה, בראש ובראשונה, הגשת תוכניות בנייה לפי הוראות התב"ע המאפשרות קבלתו של היתר הבנייה ופיקוח, כי הבנייה מתבצעת בהתאם להיתר בנייה שניתן כדין. תוכניות הבנייה שערכו הנתבעים והגישו לוועדה, אושרו על ידי הועדה. ניתן להניח, כי התוכניות תואמות את התב"ע החלה על האזור בו מצוי הנכס. 63. לטענת התובע, הורו לו הנתבעים להתחיל בבנית הבית הדו קומתי אף שטרם נתקבל היתר הבניה- זאת מחד, כאשר מאידך- במסגרת הבקשה להיתר השינויים, טעו בחישוב השטחים. כפועל יוצא, לא היה באפשרותו לשלם בגין תוספות השטחים על פי דרישת הועדה, לצורך קבלת היתר הבנייה, כאשר באותה עת הסתיימה בניית שלד הבית בפועל. 64. בבחינת הטענות המיוחסות לנתבעים ניתן להסיק כי, ככל שהועדה היתה מקבלת את חישוב השטחים שעשו הנתבעים, לא היה נגרם הנזק וניתן היה להכשיר את הבנייה בדיעבד. כך, היה הנזק נמנע, גם אילו לא היו הנתבעים מאשרים תחילת בניית הבית הדו קומתי, טרם ניתנה החלטת הועדה לתוכנית השינויים. מאידך, אילו התובע לא היה מציב עובדות בשטח כטענת הנתבעים, ומממש את תוכניתו לבנות את עליית הגג ללא קשר להליכי הרישוי, ניתן היה באותה עת (סיום בניית קומת הקרקע), למצות ההליכים מול הועדה, ולחילופין, לבנות את עליית הגג באופן שיתיישב עם חישוב השטחים שנעשה על ידה. 65. על מנת להצליח בתביעתו, על התובע להוכיח, כי ההתרשלות המיוחסת על ידו לנתבעים, היא הסיבה לנזקים שנגרמו לו לטענתו (סעיף 64 לפקודת הנזיקין). לצורך כך נדרש התובע להוכיח קשר סיבתי עובדתי, היינו, כי אלמלא ההתרשלות המיוחסת על ידו לנתבעים, לא היה נגרם הנזק. הקשר העובדתי משמעו, האם היתה ההתרשלות בבחינת גורם שבלעדיו אין, שהביא לנזק או, האם היה הנזק מתרחש גם אילו לא הופרה החובה והיו ננקטים אמצעי הזהירות הנדרשים. 66. ככל שימצא כי קיים קשר סיבתי עובדתי, נדרש התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי. על פי סעיף 64 לפקודת הנזיקין, תוטל האחריות, מקום שאשמו של מזיק הוא הסיבה לקרות הנזק. על פי סעיף סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין, לא יראו אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק. המבחן הינו, אופיו המכריע של האשם. מבחן "הסיבה המכרעת", נקבע ע"י בית המשפט על-פי אמות מידה משפטיות וערכיות, אשר במרכזן עומדים שלושה מבחנים חלופיים: מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר [ע"א 23/61 סימון נ' מנשה פ"ד יז (1), 499, 460-465 (1963) ; ג.טדסקי דיני הנזיקין, מהדורה ראשונה תש"ל, עמ' 200-203 ]. 67. ודוק', אין חולק, כי התובע היה יכול, לקבל היתר בנייה לבית הדו קומתי כבקשתו, ולהשלים את בניית הבית, ככל שהיה משלם את התשלום למנהל ואת אגרות הבנייה בגין שטחי הבנייה הנוספים, בהתאם לחישוב השטחים כפי שנעשה על ידי הועדה לתכנון ובנייה בהחלטתה מיום 23.05.99. אין חולק, כי אילו היה התובע פועל על פי החלטת הועדה מיום 23.05.99, לא היה מוצא צו ההפסקה המנהלי אשר הוצא ב- 18.08.99 - שלושה חודשים לאחר מכן. 68. עיון בראשי הנזק להם טוען התובע מעלה, כי הנזקים הנטענים, הינם נזקים שנגרמו לתובע לטענתו, כתוצאה מאי השלמת הבנייה. לפיכך, אילו היה התובע משלם את התשלום למנהל ואת אגרות הבנייה, בהתאם להחלטת הועדה המקומית לתכנון ובנייה, גם לאחר הוצאת הצו, היו נמנעים כל הנזקים להם הוא טוען בכתב התביעה המתוקן הנאמדים על ידו בסיכומיו ב"אמדן זהיר ושמרני" כלשונו, ב- 2,300,000 ₪ (בסכום זה כלל התובע גם את התשלום למינהל). 69. לצורך בחינת הקשר הסיבתי העובדתי, השאלה המרכזית שיש להשיב עליה, הינה, האם יש להטיל על הנתבעים את האחריות לכך, שהתובע נדרש לשלם בגין שטחי עליית הגג, כתנאי לקבלת היתר הבנייה לבית הדו קומתי. התחלת הבנייה מכוח ההיתר הראשון: 70. כאמור, לוח הזמנים להגשת תוכניות הבנייה ולהתחלת הבנייה נקבע בהסכם הפיתוח. המועד האחרון להגשת תוכניות הבנייה נקבע ליום 29.11.96. הוריו של התובע פנו לנתבעים רק ביום 04.10.96, פחות מחודשיים לפני המועד האחרון להגשת תוכניות הבנייה. בסופו של יום (ולאחר שניתנה ע"י המינהל ארכה לבקשת התובע), הוגשו תוכניות הבנייה ביום 22.12.96. אין חולק כי במועד האחרון להגשת תוכניות הבנייה, לא ניתן היה להגיש את תוכניות הבנייה לבית הדו קומתי, אשר חייבו שינוי מהותי ותכנון מחדש, ואין נפקא מינא, אם נאמץ את גרסת התובע או את גרסת הנתבעים, לעניין המועד בו פנה התובע בבקשה לשנות את התכנון מבית חד קומתי לבית דו קומתי. מכאן, שבהגשת תוכניות הבנייה לבית הראשון, בלוחות הזמנים כפי שנקבעו בהסכם הפיתוח, מילאו הנתבעים חובתם לפעול לטובת התובע והגנו על ענייניו, על מנת שלא ימצא בהפרה של הסכם הפיתוח. 71. אבן דרך נוספת בהסכם הפיתוח, הינו מועד התחלת הבנייה, אשר נקבע לא יאוחר מיום 29.08.98. היתר הבנייה לבניית הבית החד קומתי נתקבל ביום 23.06.98. אין חולק כי עד המועד להתחלת הבנייה, לא הוגשו תוכניות השינויים לבניית הבית הדו קומתי, לאישור הועדה ואלה הוגשו רק ביום 08.03.99. 72. ביום 30.06.98 יצקו את יסודות הבית בהתאם לתוכניות לבית הדו קומתי ובטרם נתקבל ההיתר כאמור. אין בפני ראיה הנדסית, על פיה ניתן לקבוע כי היסודות לבית הדו קומתי, שונים מהיסודות לבית החד קומתי אף שניתן להניח כי העומסים, יכול וישנו את החישובים ההנדסיים. יציקת היסודות נעשתה בפיקוחם של המהנדס ושל X (עמ' 105 שורות 22-23; ת/6). 73. טענת התובע, לפיה מצוקת הזמנים אשר נוצרה אל מול לוחות הזמנים בהסכם הפיתוח, מוטלת לפתחם של הנתבעים, לא הוכחה. אמנם, לטענת התובע נשלחו אליו סקיצות ראשונות לבית הדו קומתי רק בחודש פברואר 98'. מאידך, טוענים הנתבעים כי התובע בא בדרישות בלתי פוסקות תוך שהוא מעכב תשובותיו להצעות שונות בהתעלמות מלוחות הזמנים, עד שהנתבע 2 נואש מניסיונותיו לרצות את התובע. לא שוכנעתי מגרסת התובע דווקא. ניתן להניח כי אילו הנתבעים, היו אלה שנקטו בעיכוב הנטען, היה התובע מציג פניות מטעמו המעידות, כי פנה בזמן אמת לנתבעים בטענה על העיכוב. יתירה מכך, התובע הטוען כי אביו נאלץ להתערב באותו שלב והוא שהיטיב להסביר לנתבעים את חשיבות לוחות הזמנים (סעיף 20 לתצהיר התובע מיום 30.03.08), לא צרף תצהיר מטעם אביו ולא זימן אותו למתן עדות. כך, נמנע מהגשת תצהיר מהוריו לעניין אותה פגישה אליה לטענתו התלוו אליו, לאור העיכוב בלוחות הזמנים, ולאחר שנוכח כי X אינו מקדם את ענינו, פגישה שבמהלכה קיבל על עצמו בר און את הטיפול בעניינו. כאשר נשאל ע"י ב"כ הנתבעים, האם יש סיבה לכך שהוריו לא באו להעיד (על אף מעורבותם לפחות בכל הקשור לאירועים הראשונים) השיב, "הורי לא באו להעיד כי הם לא התובעים, להם לא נגרם נזק. הורי בריאים" [עמ' 41 שורות 26- 27). הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו [ע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'צ'יק נו(1) 539]. מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק - שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו, וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה [ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760]. 74. בכתב התביעה המתוקן נטען, כי הנתבעים הגישו את תוכנית לקבלת ההיתר הראשון ללא אישורו של התובע. סעיף 2.11 לכתב התביעה המתוקן, "הגישו הנתבעים לוועדה את התכנית הראשונה, תכנית אשר, לא אושרה ע"י התובע, ואשר לתובע לא היה כל צורך". אולם התובע חתם על ה"בקשה להיתר בניה" אשר הוגשה ביום 23.12.96 [נספח א' לתיק המוצגים שהוגש לבית המשפט ביום 08.09.09] ובתצהירו מיום 30.03.08 בסעיף 17.ד הצהיר כי "התוכנית המקורית אושרה". 75. ב"כ התובע בסיכומיו הקדיש מלל רב, בניסיון לשכנע בגרסת התובע, לפיה נוצרה מצוקת הזמנים כתוצאה ממחדליהם של הנתבעים וכתוצאה מכך, הורה בר און להתחיל בבנית הבית הדו קומתי, טרם קבלת היתר הבנייה לבית זה, תוך שהוא גורר את התובע לדבר עבירה. התובע מדגיש כי היה משוכנע כי הבנייה נעשית כחוק, וכי הגשת השינויים במהלכה, הינה מהלך תקין ושגרתי. בר און מצדו טען בחקירתו הנגדית, כי כל עוד הוא פיקח על הבנייה הרי שזו נעשתה לפי ההיתר הראשון, ללא חריגות. בר און הדגיש כי לא נתן אישור לבניית הגג (עמ' 87 שורות 8-9). לטענתו, "ההנחיה שנתתי היתה לבנות את שלד הבניין בקומה א'. ברגע שהניח גג רעפים הוא עבר עבירה בלי ידיעתי" (עמ' 103 שורות 1-2). לדבריו "...אנחנו במצב שתוך כדי ההיתר הראשון בונים את הבית בקומה אחת עם מעקה בגובה מטר לפי הרשיון הראשון. מתחילים לדבר עם התובע על גגות רעפים, איך שהוא רוצה והוא בשלו המטר הזה ישאר. אני אומר לו שמהנדס הועדה מנחה שהגובה יהיה 60, התובע כועס ומחליט שהוא לא ינמיך את הגג כי זה יעלה לו כסף, לא מתאים לו לתוכניות העתידיות שלו.."(עמ' 89 שורות 4-8). 76. אכן, ככל שהבנייה בפועל בטרם קבלת היתר לשינויים, חרגה מההיתר הראשון, הרי שלכאורה נעברה עבירה על הוראות חוק התכנון והבנייה תשכ"ה -1965. ככל שנעברה עבירת בנייה הרי שלפי סעיף 208(א') לחוק התכנון והבנייה, ניתן להאשים בה הן את התובע והן את הנתבעים. על פי סעיף 208 (ב') לחוק התכנון והבנייה, תהא זו הגנה טובה לנאשם אם יוכיח כי העבירה נעברה שלא בידיעתו וכי הוא מצידו נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות החוק. אלא שהשאלה האם נעברה עבירת בנייה ואת מי ניתן היה להאשים בגינה לפי הוראות חוק התכנון והבניה, אינה נדרשת להכרעה במחלוקות בתיק זה. אפילו ניתן היה להאשים את הנתבעים בהפרת הוראות חוק התכנון והבנייה, ואיני קובעת כי כך הוא, אין בכך כדי להכריע בשאלת אחריותם בנזיקין כלפי התובע. לציין, כי כתב אישום לא הוגש מעולם נגד מי מהמעורבים. 77. בהחלטתה מיום 23.05.99, ניתן אישור הועדה לתוכניות הבנייה לבית הדו קומתי. אישור זה יכול היה להכשיר את הבנייה כפי שבוצעה בפועל, גם אם בדיעבד. בהתאם להחלטת הועדה יכול היה התובע לקבל את היתר הבנייה אילו היה משלם את התשלום למנהל ואת אגרות הבנייה. 78. היו בפני התובע אפשרויות נוספות באותה עת כפי שיפורט בהמשך, אפשרויות אשר הוצעו על ידי הנתבע 1 ואשר נדחו על ידי התובע. התובע בחר שלא לעשות דבר. בפועל, עומד שלד הבית במצבו, ממועד הוצאת הצו בחודש אוגוסט 99'- מועד בו נסתיימה בניית השלד והגג ועד עצם היום הזה. חישוב השטחים: 79. המונח "עליית גג" מוגדר בתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו, ואגרות) תש"ל-1970 (להלן-"תקנות התכנון והבנייה"), כדלקמן: "חדר או חלל הנמצא מתחת לגג ובקרבתו, שתנועת אדם אפשרית על רצפתו ויכול שגגו יהיה משופע". חישוב שטח עליית גג נעשה בהתאם לתקנה 4(ד') לתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתכניות ובהיתרים), תשנ"ב-1992: " שטח עליית גג יחושב לפי ההשלכה האופקית על הריצפה של אותו חלק, בעליית הגג, הגבוה מ-1.80 מטרים". מנוסח התקנות עולה, כי על מנת ששטח החלק בעליית גג הגבוה מ- 1.80 מ', יחושב במניין השטחים, תנאי הוא כי תנועת אדם אפשרית על רצפתו. לטענת הנתבעים, הצבת אגדים בעליית הגג, באופן המונע תנועת אדם על רצפתו, מקיים את תנאי התקנה, ואילולא הציב התובע עובדות בשטח, ניתן היה לנסות ולשכנע את הועדה לקבל את חישוב השטחים שנעשה על ידם, או לחילופין להגיש ערר על החלטתה. הנתבעים אף מצרפים לסיכומיהם החלטה בערר על החלטת ועדה מקומית "לודים" (הועדה בענייננו), בה התקבלה פרשנות זו ואף לעניין הצבת אגדים (ראו גם חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים). 80. הנתבעים מוסיפים כי אפילו היו ממצים את ההליכים ופרשנותם היתה נדחית בסופו של יום על ידי הועדה ועל ידי ועדת הערר, אין בכך כדי לקבוע כי התרשלו, בדומה למצב בו לא ניתן להסיק מפסק דין הדוחה תביעה, כי עורך הדין המייצג התרשל. עקרונית, הצדק עם הנתבעים בטענה זו. אלא, שבנסיבות המקרה דנן, מקום בו החלה הבנייה בפועל ונוצרו עובדות בשטח, פני הדברים שונים. לטענת הנתבעים, התנהלות התובע בשטח, מנעה את מיצוי ההליכים מול הועדה. התובע ממילא פעל במנותק וללא קשר להליכי הרישוי. התובע השלים את בניית הגג ללא מעורבות הנתבעים. התובע ביקש להינות מכל העולמות, מחד- בניית עליית גג שעל רצפתה תתאפשר תנועת אדם, ומאידך, אי חישוב השטחים בגינה. 81. מחומר הראיות עולה בבירור, כי היה בכוונת התובע לבנות חלל גג לשימוש ולניצול, מבלי לשלם את דמי השימוש ואגרות הבנייה המתחייבות משטחים אלה. לפיכך, התשלום למנהל ואגרות הבנייה, הינם תשלומים שהיה עליו לשלם על פי דין, ככל שלתובע לא היו המקורות הכספיים לשלם את התשלומים שנדרשו לצורך קבלת היתר הבנייה אין לו להלין אלא על עצמו. מדובר בתשלומים אשר היה עליו לשלם לאור היקף הבנייה כפי שתוכנן על ידו מלכתחילה. התובע ביקש להיעזר בנתבעים להגשמת תוכניתו, הסתרת שטחי עליית הגג, ואי התשלום בגינם. בסופו של יום, לא עלה הדבר בידי התובע והוא נדרש, כתוצאה מהחלטת הועדה, לשאת בתשלומים בהם היה עליו לשאת על פי דין, מלכתחילה. 82. הנתבעים הכינו לתובע תוכניות אשר שימשו אותו לבניית חלל הגג. תוכניות בהן נתלה כעת התובע, בטענותיו כלפיהם. לטענתו, כפי שאף עולה מתוכניות העבודה (נספח ח' לתיק המוצגים המשלים), בזמן אמת, דיברו איתו הנתבעים על 3 מחיצות גבס לחסימת הגישה אל הגג, ולא על אגדים. בר און מאשר בחקירתו הנגדית כי אכן חישב את השטחים לפי שיטת גובה הדופן (עמ' 89 שורות 17-19). אך טוען כי כי סימן בתוכניות את השטחים בציון לא לשימוש, ובשטחים אלה היתה אמורה להיות מתוכננת קונסטרוקצית גג על ידי המהנדס. התובע ידע זאת וחרף זאת בנה את עליית הגג ללא אישורו "הוא לא בנה את מה שבנה בהתאם לשום תוכנית, לא להנחיות שלי, ולא למה שמופיע בתוכנית הבניה אלא מה שהוא רצה. ממני הוא לא קיבל שום אישור"(עמ' 86 שורות 10-13; 26-29). התובע אישר כי הנתבעים לא הכינו עבורו תוכנית לבניית הגג. הפער בין טענות התובע, להתנהלותו הלכה למעשה: 83. לא עלה בידי התובע באמצעות ריבוי המסמכים [בלשון המעטה] וריבוי המלל [335 סעיפים בסיכומי בא כוחו], להסיט את הדיון מתמצית העובדות לאשורן כפי שעלו מחומר הראיות, כדלהלן; 84. מנספחים יא' לתצהירו של X ו- ט' לתצהירו של X עולה כי זעירא ביקש [תחילה מX ואחר כך מX] לתכנן בחלל הגג קומה נוספת. ודוק' זעירא לא התכוון לתכנון עתידי כפי שניסה להציג זאת. בנספח יא' לתצהירו של X מופיעה הערה "לתכנן קומה עליונה ל 3 ח' ילדים + אמבטיה - לא להגיש בהיתר". מתוכן ההערה (סוג החדרים-חדרי ילדים, מספרם, + אמבטיה) ניתן להסיק, כי ההערה הוספה כפועל יוצא מהצרכים והדרישות שהציב זעירא ולבקשתו ולא מהגיגי ליבם של הנתבעים. ברור כי זעירא היה זה שהגדיר את צרכיו לתכנון הקומה. נספחים ט' וי"א בהתאמה נערכו על ידי הנתבעים (ט' ע"י בר און וי"א ע"י X ) בכתב ידם ואין יסוד לטענת ב"כ התובע לפיה אינם קבילים להגשה (ראה סעיף 18 להודעת התובע מיום 12.12.10). 85. מטבע הדברים, כאשר בוחנים את האינטרסים של כל אחד מהצדדים, מחד- התובע אשר תוכניות הבית מותאמות לצרכיו ולדרישותיו ומאידך הנתבעים- אנשי מקצוע המקבלים שכר עבור שירות, המסקנה לפיה היוזמה, לתכנן קומה שנייה ולא להגישה בהיתר, לא הייתה של מי מהנתבעים (ומדוע שתהיה?) אלא הייתה של התובע אשר הוא זה שהוציאה לפועל הלכה למעשה בשלב מאוחר יותר. מסקנה זו מתיישבת עם הגיונם של דברים, עם השכל הישר ואף מתחזקת, נוכח התנהלות התובע במהלך הבנייה כפי שיפורט להלן. יש להדגיש, כי ככל שהנתבעים שיתפו פעולה בניסיון לייצר מצג שווא לועדה, מעשיהם פסולים ויש להוקיעם. אלא שאין בפני הוכחה שנהגו כך, ומכל מקום אין בכך כדי לקבוע את אחריותם כלפי התובע. 86. בחקירתו של X התעכב ב"כ של זעירא על הכתוב בנספח י"א ועמד על כך כי נכתב בישיבת עבודה בין X וזעירא; ש. "אני אומר לך שהתוכנית הזו היא ישיבת עבודה בינך ובין התובע לפני הגשת ההיתר החדש, אין דרך לראות את זה אחרת" .. "תסביר לי את המשפט בתחתית העמוד... וזו סקיצה שיישבתם עליה בישיבת עבודה אתה והתובע לפני מועד הגשת ההיתר אחרת למה לנו לכתוב דד ליין על משהו שכבר קרה?" (ראו פרוטוקול עמ' 62 שורות 2-3, 5-6, 11-13, 15-16, 30-33 ). 87. מלכתחילה, ביקש זעירא לבנות בשטח חלל הגג קומה שנייה מבלי לשלם את התשלומים הנובעים מכך לרשויות. ואכן, במהלך הבניה הכין זעירא את חלל הגג לשימוש, זאת במנותק מהליך הרישוי מול הועדה ובעיתוי מחושב (בתום הביקורת של המהנדסת מטעם המושב). 88. זעירא נכשל בניסיונו לשכנע באמיתות גרסתו לפיה, חרף בנייתה בפועל של הקומה השנייה באופן המאפשר הלכה למעשה שימוש מיידי, סבר והאמין כי ניתן לא לחשב את הקומה השנייה במניין שטחי הבנייה. בחקירתו הנגדית (כנראה בהיסח הדעת), אישר זעירא כי מחיצות הגבס נועדו למעשה להסתיר את הבנייה: "מחיצות גבס היו אמורות לחסום את הגישה לחלל הלא מנוצל כדי שלא יראו אותו" [פרוטוקול עמ' 44 שורות 5-7, ההדגשות שלי- ה.פ]. זאת ועוד, לשאלה: "... בעצם כל מה שהיית צריך לעשות, אחרי שאתה נכנס לבית זה להוריד את מחיצות הגבס ויש לך קומה שנייה?" השיב זעירא: "כך הוסבר לי. כך תוכנן מראש וכך היה.." [ פרוטוקול עמ' 51 שורות 19-22]. גרסתו של זעירא לפיה סבר והאמין כי ניתן לקבל היתר בנייה לבית הדו קומתי באופן ששטחי חלל הגג לא יספרו-חרף בנייתם בפועל, הינה מופרכת על פניה ולא ניתן לתת בה אמון. 89. זעירא היה מעורב באופן פעיל בבניה "הייתי מעורב בתהליך, עקבתי אחרי התהליך, זה ביתי.." [פרוטוקול עמוד 38 שורה 12]. יש לדחות את ניסיונותיו להציג עצמו, כמי שהובל ע"י הנתבעים אשר קבעו עבורו עובדות בשטח. בניגוד לרושם שניסה ליצור, זעירא הצטייר כאדם בעל דעה, מבין ומעורה. זעירא לא הובל, אלא הוביל, את התכנון ואת הבנייה בפועל, בידיעה ברורה ומתוך כוונה לא לשלם על כל שטחי הבנייה. בניית חלל הגג שלא כדין, נעשתה על ידו. זעירא הוא אשר קידם את בניית הקומה השנייה והכשרתה לשימוש בפועל, ללא קשר ובמנותק מהליכי הרישוי. 90. על מנת להכין את חלל הגג למגורים, רכש זעירא ריצוף עבור כל שטח הבית הכולל גם את שטח חלל הגג כ-298 מ"ר [נספח 9 לתצהירו המשלים של זעירא מיום 19.09.10, כמו גם פרוטוקול עמ' 49 שורות 31-35]. זעירא אישר בחקירתו הנגדית כי רכש ריצוף לכל הקומה העליונה (עמ' 51 שורות 9-10). ניסיונו לתרץ זאת בעצה שקיבל מהנתבע 1 לפיה יש לעשות כן על מנת להימנע בעתיד מהצורך להעלות בעתיד חול לקומה העליונה, כמו גם גרסתו לפיה במהלך הבנייה נודע לו, כי יש לבצע את ההכנות וריצוף (עמ' 51 שורות 29-32), אינם משכנעים בלשון המעטה. עדותו, בעניינים אלה המהותיים למחלוקת, אינה מתיישבת עם השכל הישר, אינה סבירה ולא שוכנעתי באמיתותה. זעירא היה שותף להכנת חלונות אלומיניום בקומת הגג [ראה: פרוטוקול עמ' 55 שורות 1,2]. בוצעה הכנה להתקנת שני חלונות אלומיניום. גם כאן כשל זעירא במתן הסבר מניח את הדעת. לשאלה האם איש החלונות הביא בטעות עוד חלונות משיב זעירא: "הוא לא הביא חלונות. הוא עשה מסגרת פח באחד או שני חלונות שלא הייתה כוונה לעשות אותם היום, הכוונה הייתה לאטום אותם" [ פרוטוקול עמ' 55 שורות 17-20]. גם בעניין החשמל, הזמין זעירא ואף שילם עבור נקודות חשמל מרובות בחלל הגג, דבר אשר אף לשיטתו של קובי ברבן, המומחה מטעמו, "ריבוי נקודות חשמל החלל עליית הגג, מרמז כוונה להשתמש בו [בחלל הגג, ה.פ.] כמגורים". [ פרוטוקול עמ' 31 שורה 30]. זעירא אישר כי החשמלאי עבד לפי התוכנית נספח 16 ממנה את עו"ד ניל סיימון מהסנגוריה הציבורית לייצוג החשוד בהליך זה. נשמטו בצילום המילים "בנייה בעתיד"(עמ' 50 שורות 27-34). זעירא רכש את העץ לבניית הגג ואף צבע את העץ בעצמו. גג הרעפים שנבנה, הינו גג רעפים דקורטיבי, ללא אגדים, חסימות או מחיצות כל שהן [ פרוטוקול עמ' 47 שורות 1-2, שורות 7-13, 17-21]. זעירא הוא שפיקח על בניית הגג בידיעה ברורה כי קומת הגג לא כלולה בתוכניות המוגשות בבקשה להיתר. 91. עיתוי בניית הגג אינו מקרי. זעירא המתין עם בניית הגג בפועל עד לאישור וחתימת המושב על התוכניות המוגשות ב"בקשה לשינוי במהלך הבנייה", ולאחר שמהנדסת מטעם הישוב, הגב' אילה חן בדקה בשטח את הבניה בפועל [ביום 22.02.99] ואישרה כי התוכנית תואמת את מצב הבניה בפועל [עמ' 46 שורות 12-25 לפרוטוקול מיום 30.06.11]. רק לאחר הגשת הבקשה לוועדה מתחיל זעירא בהכנות לבניית גג הרעפים. וכך מתוך עדותו: "ש. אתה מציין בתצהירך, שהגיעה למקום מהנדסת מטעם המושב, היא עשתה תמונת מצב לפברואר 1999, נכחת כשהגיעה למקום? ת. לא. ש. ידעת שהיא צריכה להגיע למקום? ת. כן. ש. ידעת שהביקור שלה נועד כחלק מהבדיקה של המושב לגבי התוכנית החדשה? ת. כן ש. בעצם היית זקוק לחתימה של המושב כתנאי להגשת הבקשה להיתר החדש? ת. כן. ש. המסקנה שלה הייתה שהבקשה המוגשת תואמת למצב בשטח, לכן היא כותבת בדו"ח המושב יכול לחתום, היית מודע לדבר הזה, היית מודע שהיא מאשרת למושב לחתום? ת. כן, ידעתי בזמן אמת. ש. יכול להיות שמועד הספציפי של הגשת הבקשה לשינויים היה ביום 08.03.99 וזה בעצם בעקבות העובדה שהושגה חתימת המושב והעניינים יכולים להתגלגל קדימה? ת. כן. ש. כל הסיפור עם המהנדסת, אתה יודע למה היא הייתה צריכה ללכת לשטח? ת. כן, המושב היה צריך לחתום על הסכמתו לתוכנית, על מנת ..... ש. אני אומרת שהמושב לא היה נותן לך אישור אם בשטח הוא היה רואה בית מתומן, ואתה מגיש בקשה לאשר בית משולש, הוא רוצה לראות שהבקשה שלך אמיתית? ת. המהנדסת באה לבדוק את האינטרסים של המושב, והיא מאשרת שהמבנה שהוגש לא נוגד את האינטרסים של המושב. עד אותו מועד היה בנוי שלד ללא גג רעפים..." [עמ' 46 שורות 4-25 לפרוטוקול מיום 30.06.11]. 92. בתחילת מרץ 99' פנה זעירא לגגן, "הסגירה עם הגגן נעשתה בחודש מרץ" [עמ' 48 שורה 9 לפרוטוקול מיום 30.06.11] , ב-30.03.99 רכש זעירא את העצים והרעפים לגג [ראה חשבונית, נספח 9 לתצהירו של זעירא מיום 19.09.10]. בחודשים מאי יוני 99' , מבוצעות עבודות בחלל הגג . זעירא אישר כי היה נוכח בעת הרכבת הגג [עמ' 48 שורות 14-15 לפרוטוקול מיום 30.06.11]. זעירא עצמו ביצע את צביעת העץ. אליבא לזעירא, אחריותו של X לבניית הגג בפועל מתמצית בהמלצה על גגן [עמ' 47 שורות 4-5 לפרוטוקול מיום 30.06.11], הא ותו לא. מנגד העיד X כי גג הרעפים נבנה ללא ידיעתו [עמ' 103 שורות 3-4 לפרוטוקול מיום 15.11.11]. העדר קשר סיבתי : 93. מסקנתי אם כן הינה, כי אשמו של זעירא הוא הסיבה המכרעת לנזק. זעירא ביקש לבנות את עליית הגג לשימוש ואף בנה אותה בפועל. היה על זעירא לשלם על שטחי הבנייה בעליית הגג ללא קשר להחלטת הועדה מיום 20.05.99, לפיה יש לחשב את שטח הבית עם עליית הגג. אפילו הייתה הוועדה מאמצת את חישוב שטחי הבנייה כפי שנעשה על ידי הנתבע 1 בבקשה לשינויים. אפילו היתה הועדה מקבלת את חישוב השטחים כפי שנעשה על ידי בראון, וזעירא היה מקבל את היתר הבנייה ומשלים את בניית הבית, היה עליו מכוח הוראות הדין, לשלם בגין שטחי הבנייה אותם בנה בפועל, והניתנים לניצול מיידי, אחרת היו שטחים אלה בגדר חריגות בנייה. 94. מכאן, שאין קשר סיבתי עובדתי בין טענות זעירא למחדלי הנתבעים ובכלל זה, טענותיו בעניין התחלת הבנייה לפי ההיתר הראשון, מועד הגשת הבקשה להיתר השינויים ואופן חישוב השטחים גם בהנחה שטענות אלה היו מוצדקות, לבין הנזקים להם הוא טוען ואשר נובעים כולם, מאי השלמת הבית. על פי החלטת הועדה מיום 20.05.99, יכול היה התובע לקבל היתר בנייה, אילו היה משלם עבור שטחי עליית הגג, בגינם היה צריך לשלם מלכתחילה. אחריות זעירא לנזקיו שלו: 95. נזקיו הנטענים של זעירא נגרמו בשל מעשיו ומחדליו הוא, ולא בשל התחלת הבניה לפי ההיתר הראשון ואו מועד הגשת הבקשה לשינויים ואו אופן חישוב השטחים על ידי הנתבעים. נזקיו נבעו מכך, שבנה את חלל הגג למגורים באופן מיידי. זעירא פעל מתוך מטרה לבנות בית בשטח כולל הגדול מכפי שהציג לרשויות בכוונה שלא לשלם עבורו. שורת הנזקים שנגרמו לו לטענתו לאחר הצו, הינם הפועל היוצא של אי תשלום האגרות המתחייבות מהבנייה בפועל. 96. הותרת השלד במצבו משנת 99' ועד היום, אינה מתיישבת עם חובתו של זעירא להקטין את נזקיו. זעירא הותיר את המבנה ולא סיים את הבנייה, בין על ידי תשלום האגרות וקבלת ההיתר, או לחילופין הריסת חלקים מהגג על מנת וקבלת היתר בנייה למצב קיים ללא תוספת תשלום. אילו היה עושה כן לא היה המבנה עומד לא גמור משך 13 שנה, וניתן היה להשתמש בו למגורים ולהפיק את ההנאה ממנו. 97. זעירא לא הוכיח כי לא יכול היה לפעול להקטנת הנזק. טענתו לפיה לא היו לו מקורות כספיים לתשלום התשלומים המתחייבים לרשויות מתוספת השטחים, נטענה בעלמא. כנגד, עומדות הוצאותיו לבניית השטחים הנוספים בפועל, אשר אינן מתיישבות עם המצוקה הכלכלית לה טען. 98. זעירא לא הוכיח כי פנה וביקש הלוואות או נענה בשלילה. ומכל מקום ואפילו לא היה באפשרותו לשלם את האגרות כאמור, היה עליו לפעול להקטנת שטחי הבנייה ולסיום הבנייה כדין. כאשר בחר שלא לעשות כן והותיר את שלד המבנה לא גמור ולא ראוי לשימוש, אין לו להלין אלא על עצמו. 99. המנעותו של זעירא מלנקוט פעולות להקטנת נזקיו משך כל השנים, נטולת כל הגיון כלכלי ואינה סבירה בעליל. הוצעו לו פתרונות על ידי הנתבע 1. זעירא שלל כל פתרון בזמן אמת ולאחריו. הוצעו לו פתרונות של פירוק הרעפים והפיכת חלקי הגג למרפסות פתוחות לא מקורות (נספחים כה-כו לתצהיר הנתבע 1). זעירא שלל כל פתרון שהוצע לו. ניתן היה למצא דרך להתאים את המבנה ושטחי הבנייה לדרישות הועדה. לאור מסקנותי ביחס לחלקו ואחריותו, איני מוצאת צורך לדון בהשגותיו כנגד הפתרונות שהוצעו, מבחינה ארכיטקטונית. 100. יתרה מכך, במחדליו כמתואר, פעל זעירא בניגוד גמור מהמתחייב ממנו מהוראות חוק התכנון והבנייה. זעירא היה חייב לפרק את חריגות הבנייה שנבנו ללא היתר או להכשירן ולפעול לקבלת היתר בנייה בגינן. 101. שורת הנזקים הנטענים בכתב התביעה המתוקן, לא היו באים לעולם אילולא התכוון התובע לבנות בחריגה מהיתר השינויים, והיו נמנעים בהמשך אילו פעל על פי הוראות הדין להכשרת הבנייה. נזקי התובע הנטענים, לא היו נגרמים רובם ככולם, אילו פעל כמתחייב ממנו, להקטנתם. סוף דבר: 102. משהגעתי למסקנה כי אין קשר סיבתי בין הנזק לו טוען זעירא לבין התנהלות הנתבעים מולו ומול הועדה המקומית, יש לדחות התביעה. התובע יישא בשכ"ט והוצאות הנתבעים בסך כולל של 35,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום. סכום ההוצאות יישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. אדריכלות