45% נכות ביטוח לאומי

התאונה הראשונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע, בגין תאונה זו, נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 30%, לפי סעיף 48(3)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות קביעת דרגת נכות"). הוועדה הגדילה את הנכות במחצית לפי תקנה 15 לתקנות קביעת דרגת נכות. לאחר תוספת בגין תקנה 15, נקבעה לתובע סך הכל דרגת נכות יציבה מיום 01.08.06 45%.

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא 45% נכות ביטוח לאומי:

א. מבוא

1. עניינה של התביעה פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אשר נגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים.

2. ביום 07.06.05, נהג התובע במיכלית דלק מ.ר. 17-016-51 ובה מטען סולר, אותו העמיס במסוף פז בחיפה לצורך פריקתו בחברת ד.ש.א ליד מושב בני ציון. בטרם חזרתו לחיפה, עלה על המיכלית כדי לבדוק את תאי מיכל הדלק. כשסיים את הבדיקה החל לרדת בסולם האנכי ותוך כדי כך החליק מהסולם ונפגע. (להלן: "התאונה הראשונה").

3. ביום 31.01.06, בדרך בן גוריון ברמת גן, התובע נהג ברכב פרטי מסוג דייהטסו מ.ר. 44-080-07 ורכב אחר פגע ברכב התובע. (להלן: "התאונה השנייה").

4. שני כלי הרכב היו מבוטחים בביטוח חובה אצל הנתבעת, מנורה חברה לביטוח בע"מ.

5. ביחס לתאונה הראשונה, בית המשפט (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט), קבע, בהחלטה מיום 04.02.08, כי התובע נפגע בתאונת דרכים. ביחס לתאונה השנייה, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לחבותה של הנתבעת.

ב. הנכות הרפואית בגין התאונה הראשונה

6. התאונה הראשונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע, בגין תאונה זו, נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 30%, לפי סעיף 48(3)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות קביעת דרגת נכות"). הוועדה הגדילה את הנכות במחצית לפי תקנה 15 לתקנות קביעת דרגת נכות. לאחר תוספת בגין תקנה 15, נקבעה לתובע סך הכל דרגת נכות יציבה מיום 01.08.06 45%. (ר' תעודת עובד ציבור מיום 16.05.07, המוסד לביטוח לאומי, מחלקת נפגעי עבודה. דו"ח ועדה רפואית מתאריך 18.09.06).

ג. הנכות הרפואית בגין התאונה השנייה

7. בגין התאונה השנייה מונה לתובע מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, פרופ' א' בלנקשטיין. כאמור בחוות הדעת, התובע נחבל חבלת טלטלה באזור עמוד שדרה צווארי ומותני. בבדיקה הקלינית נמצאה הגבלת תנועה קלה ביותר רק בחלק מטווח התנועות של עמוד השדרה הצווארי. בדיקת עמוד שדרה תחתון נמצאה תקינה.

8. המומחה העריך כי נכותו הצמיתה של התובע בגין התאונה השנייה היא בשיעור 5%, שהם מחצית האחוזים הניתנים בגין סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין הגבלת תנועות קלה ביותר בטווח התנועות של עמוד שדרה צווארי. המומחה קבע כי לתובע אין, בשל הנכות, מגבלות תפקודיות משמעותיות. כן נאמר כי עבודה עם עומס על אזור עמוד שדרה צווארי תגרום לאי נוחות.

9. בעקבות שאלות הבהרה אשר נשלחו למומחה הרפואי על ידי ב"כ הנתבעת, המומחה קבע כי יש לייחס מחצית אחוזי הנכות שקבע לתובע כאמור, לתאונת דרכים נוספת אשר אירעה ביום 31.01.08 ואשר אודותיה לא דיווח לו התובע בעת שבדק אותו. המומחה קבע כי התיעוד הרפואי המתייחס לתאונה הנוספת מ- 31.01.08, מצביע על הגבלות תנועה בטווח התנועות של הצוואר. המומחה העמיד את אחוזי הנכות בגין התאונה השנייה על 2.5%. (ר' שאלות ההבהרה של ב"כ הנתבעת מיום 06.06.10 ותשובות המומחה מיום 28.07.10, אשר צורפו להודעת הנתבעת על צירוף מוצג מיום 02.08.10).

10. המומחה קבע לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך ארבעה שבועות מיום התאונה ובשיעור 50% למשך שבועיים נוספים.


ד. עבודתו ושכרו של התובע קודם לתאונות

11. התובע, יליד 06.01.55. השכלתו שמונה שנות לימוד, ללא השכלה מקצועית או אחרת. לתובע רישיון נהיגה על משאית סמיטרלייר ולדבריו, עבד במקצועו כנהג "פול טריילר" ו"סמי טריילר" (משאית עד 36 טון), משנת 1980.

12. בהתאם לדו"ח תקופות דיווח ושמות מעסיקי התובע הרשומים במוסד לביטוח לאומי (נספח לתצהיר התובע), בשנים 1981 עד 1988, כמעט שמונה שנים, התובע עבד אצל כ- 20 מעסיקים שונים. לרוב עבד אצל כל מעסיק פרק זמן קצר.

13. לדברי התובע, בשנים 1988-1993 ניסה לעבוד כעצמאי בענף ההובלות ועבד בהסעת נוסעים בתפעול שני מיניבוסים. לדבריו, נגרמו לו הפסדים ונפתחו כנגדו הליכים משפטיים והליכי הוצאה לפועל. בהמשך נפתחו נגדו הליכי פשיטת רגל ובשנת 1991 ניתן כנגדו צו פשיטת רגל. בשנת 1993 סגר את תיק העצמאי שלו. (סעיף 5 לתצהיר התובע). בעדותו טען התובע, בניגוד להצהרתו בתצהירו, כי לא ניתן נגדו צו פשיטת רגל וכי היה לו "איחוד תיקים". (עמ' 10 לפרוט' ש' 1-5).

14. בהתאם לדו"ח תקופות דיווח ושמות מעסיקי התובע הרשומים במוסד לביטוח לאומי, בשנים 1994 עד 2005, כ- 11 שנים, התובע שוב עבד כשכיר, אצל כ- 17 מעבידים שונים. גם בתקופות אלה, עבודתו אצל כל מעסיק היא לרוב לפרק זמן קצר. לדברי התובע בעדותו, עזב מקומות עבודה כי "התשלומים לא היו מי יודע מה. לעומת העבודה שדרשו מאיתנו". (עמ' 9 לפרוט' ש' 7-8).

15. לדברי התובע, בדצמבר 2000-ינואר 2001 עבר ניתוח הוצאת פוליפים אשר לאחריו לא עבד כשמונה חודשים. לאחר מכן עבד על מיכלית דלק קטנה. (סעיף 5 לתצהירו. פרוט' עמ' 12 ש' 5-13. עמ' 11 ש' 27-עמ' 12 ש' 4).

16. בתקופה 01.03.05 עד 07.06.12 (מועד התאונה הראשונה), התובע עבד בחברת שחר ירושלים שיווק דלקים בע"מ. שכרו בחודשים מרץ-מאי 2005: 7,018₪, 7,017₪ ו-7,819₪ בהתאמה. (ר' הצהרת המעביד בתביעת התובע לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 18.07.05, אשר צורפה לתעודת עובד ציבור המוסד לביטוח לאומי, מחלקת נפגעי עבודה מיום 16.05.07 ותלושי השכר אשר צורפו לתצהיר). הגמלאות לתובע חושבו על ידי המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לשכר הנ"ל, על פי שכר רבעוני בסך 21,854₪.

17. להוכחת שכרו קודם לתאונה, התובע צירף את תלושי השכר לחודשים אפריל-יוני 2005 בלבד. לדבריו, תלושי השכר אבדו לו כי עבר הרבה דירות. (עמ' 8 לפרוט' ש' 28).

18. בתצהירו התובע טען כי עקב הליכי גירושין ממושכים עובר לתאונה הראשונה, החליף מקומות עבודה מרובים ובחלק ממקומות העבודה השכר בתלוש לא שיקף את השכר שקיבל בפועל. (סעיף 5 לתצהירו). בחקירה נגדית התובע חזר בו מהצהרתו הנ"ל ואמר כי תלושי השכר משקפים את שכרו בפועל. (עמ' 10 לפרוט' ש' 30-עמ' 11 ש' 15).

19. עוד לדברי התובע, שהה בתקופות אבטלה. לדבריו, היו שתיים או שלוש תקופות בהן היה מובטל 6-7 חודשים. (סעיף 5 לתצהירו. עמ' 11 לפרוט' ש' 22-26).

ה. עבודת התובע ושכרו לאחר התאונה

20. לדברי התובע, הוא נעדר מכל עבודה קרוב לשנתיים לאחר התאונה הראשונה. החל מ- 01.04.07, משך כשנה וחצי, עבד כנהג הסעות במשרה חלקית בחברת אופק משלוחים בע"מ והשתכר 1,500₪ לחודש. התובע צירף לתצהירו תלושי שכר מעבודתו באופק משלוחים בע"מ לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2007, לפיהם שכרו החודשי ברוטו 1,548₪. התובע טען כי מאז סיים לעבוד באופק משלוחים בע"מ, אינו מצוי במעגל העבודה למעט ניסיונות ספוראדיים והוא נתמך כלכלית על ידי בני המשפחה.

21. עוד לדברי התובע, קרוב לשנה ניסה לעבוד בהובלת תפאורות במשאית 12 טון אצל שני מעסיקים, הנרי לביא ויצחק אורן, עבד קרוב לשנה כ"פרי לנס", הרוויח סך מצטבר של כ- 13,200₪ אצל אחד ו- 14,000₪ אצל השני אך הפסיק מאחר שלא שולם לו שכרו "ותוך מחלוקת באם מדובר ביחסי עובד מעביד".

22. לדברי התובע, ניסה להוביל פסולת עבור חברת "גרין מחזור" במשאית קטנה חודשיים-שלושה, הצליח להשתכר עד כ- 7,000₪ נטו ופוטר עקב מגבלה וחוסר יכולת ליתן במצבו שעות נוספות. בעדותו אמר כי פוטר משום שהמעביד ביקש שיעבוד יותר שעות והוא לא היה מסוגל. (עמ' 14 לפרוט' ש' 10-28). התובע צירף לתצהירו תלושי שכר מחברת גרין מחזור לחודשים אפריל-יוני 2009, לפיהם תחילת עבודתו ב- 14.04.09 ושכרו החודשי ברוטו 3,802₪, 7,973₪ ו- 3,105₪ בהתאמה.

23. עוד לדברי התובע, ניסה לעבוד בחברת "אינטרסל" וחדל במגבלותיו. התובע צירף תלוש שכר מחברת אינטרסל (1996) בע"מ לפיו החל לעבוד ב- 22.06.09 והשתכר ביוני 2009 1,649₪. לדברי התובע בעדותו, עזר על משאית קטנה במשך שבועיים, לא בנהיגה. (עמ' 14 לפרוט' ש' 29-עמ' 15 ש' 2).

24. לדברי התובע, כשנה מטפל בקשיש לא סיעודי 2-3 שעות ביום ומשתכר 2,000₪ בחודש. אינו מקבל תלוש שכר, לוקח את הקשיש לטיול, סידורים, קניון מכין קצת אוכל בסיסי ומגיש אוכל לקשיש. (עמ' 15 לפרוט' ש' 6-11).

ו. נכות תפקודית ואובדן כושר השתכרות

25. הוועדה הרפואית קבעה כי לתובע שבר בפטישון הפנימי של קרסול ימין שהתחבר עם פתיחת מרווח בין הטאלוס לפטישון הפנימי. לתובע נקבעה נכות לפי סעיף 48(3)(ג) לתקנות קביעת דרגת נכות, המתייחס לקשיון לא נוח בקרסול.

26. לדברי התובע בתצהירו, עקב פגיעתו בתאונה הראשונה, הוא הולך בצליעה רבה כשהוא דורך על כרית הרגל להבדיל מהעקב ונעזר בקביים. לדבריו, הוא צמוד לקביים קנדיים והולך כמעט כל הזמן עם קביים. כאשר הוא חש בטוב, הוא מנסה הליכות קצרות במקום בטוח ללא קביים. בישיבה הרגל מפריעה לו, הוא אינו יכול להניח אותה על הרצפה, הוא צריך להרים את הרגל ולהחזיק אותה. (סעיף 5 לתצהיר התובע). בעדותו אמר התובע כי הוא "כל הזמן הולך עם הקביים" (עמ' 4 לפרוט' ש' 18-19) אך התובע אמר גם כי הוא יכול ללכת מרחק מסוים ללא קביים. (עמ' 5 לפרוט' ש' 24-25). לדבריו, במקומות העבודה בהם עבד אחרי התאונות, תמיד בא לעבודה עם הקביים, הקביים תמיד היו אצלו ברכב, אם ירד מהקבינה לפתוח דלת מארגז מאחור, מרחק קצר, היה הולך בלי קביים. (עמ' 5 לפרוט' ש' 23-עמ' 6 ש' 5).

27. הנתבעת זימנה למתן עדות את מעסיקיו של התובע אחרי התאונות באופק משלוחים בע"מ, גרין מחזור ואינטרסל, מר כפיר אליהו, מר רפאל גאון רפאל ומר עמי דדון. מעדויותיהם עולה כי השלושה לא היו מודעים לצורך של התובע להלך עם קביים בכל עת וכי הם לא התרשמו ולא סברו כי לתובע קושי לעבוד הנובע מנכות ברגל ומצורך להתהלך עם קביים.

28. לאור עדויות התובע ומעסיקיו כאמור, ניתן לקבוע כי התובע אינו זקוק לקביים בכל עת והוא יכול להלך, לפחות באופן חלקי, ללא קביים.

29. לדברי התובע, הוא מתקשה בנהיגה על משאית, לרבות משאית קטנה. לדבריו, הוא מתקשה בלחיצה ממושכת על דוושות גז וברקס (ר' בפרוט' עמ' 6 ש' 24. עמ' 7 ש' 10-11). למרות דבריו אלה, לאחר התאונה, התובע המשיך וממשיך להחזיק רישיון נהיגה למשאית כבדה. אחרי התאונה הראשונה חידש את רישיון הנהיגה פעמיים ולא מסר למשרד הרישוי אודות מניעה כלשהי לנהוג על משאית סמיטריילר. (ר' עמ' 6 לפרוט' ש' 15-24). כמו כן, ביקש להתקבל לעבודת נהיגת משאית אצל מספר מעסיקים והציג עצמו כנהג משאית ללא מגבלות. לדברי התובע עשה כן משום שניסה לחזור לנהיגה. (עמ' 6 לפרוט' ש' 25-עמ' 7 ש' 10). כאמור לעיל בסעיפים 20-23, אחרי התאונה התובע גם עבד בפועל בנהיגת משאיות. האמור לעיל מצביע על כך שלא נשללה יכולת התובע לנהוג משאית.

30. בעבודתו של התובע באופק משלוחים בע"מ, התובע הסיע עובדות למקום עבודתן. עבודתו זו נמשכה כשנה וחצי והוא עבד שעה ביום. התובע נחקר אודות עבודתו זו והשיב כדלקמן:

"ש. מישהו הפריע לך לעבוד בעבודה כזו יותר שעות
ת. לא היה. גם את הקו הזה סגרו.
ש. רפי זה לא המקום היחיד בארץ שיש לו הובלת עובדים
ת. ניסיתי למצוא התברר שהרישיון שלי לא מתאים, צריך רישיון נהיגה מיוחד להסעת נוסעים.
ש. יש לך בעיה בלהוציא רישיון כזה
ת. זה לא רק טסט זה קורסים. ומבקשים תעודות שאין לי אותם.
ש. איך עבדת בלי זה
ת. על 8 נוסעים אפשר.
ש. היית בלשכת עבודה בחברות כוח אדם להגיד אני נהג רוצה להסיע נוסעים תחפשו לי עבודה
ת. הייתי, שאלתי .
ש. האם פנית ללשכה למצוא לך עבודה
ת. בהסעות אני לא יכול כי אין לי רישיון מתאים. גם בהסעה של 8 נוסעים דורשים רישיון להסעת נוסעים בשכר.
ש. למה לא הלכת לביטוח לאומי לשיקום להגיד זה עבודה שאני יכול להשתקם בה אני רצה קורס להסיע נוסעים
ת. הדרישות שדורשים היום לקורסים האלה דורשים תעודות של אנגלית.
ש. בשביל להסיע נוסעים רוצים אנגלית
ת. מבקשים תעודות בית ספר, ולי אין". (עמ' 13 לפרוט' ש' 14-31).

31. לאור דברי התובע כאמור, הוא לא עבד יותר משעה ביום משום שלמעביד לא היה צורך. דבריו אלה מצביעים כי היה ביכולתו לעבוד יותר שעות. כמו כן, התובע עבד בהסעת עובדים במשך כשנה וחצי ואמר כי היה לו רישיון נהיגה מתאים לכך. על אף האמור טען כי לאחר שהחברה בה עבד נסגרה, לא המשיך לעבוד באותה עבודה משום שרישיון הנהיגה שלו אינו מתאים או שדורשים ממנו תעודות בית ספר.

32. מעדות התובע גם עולה כי התובע לא מנסה להתקבל למקומות עבודה שונים ומניח מראש כי העבודות לא יתאימו לו. ר' אמרותיו: "אין להם [ללשכת העבודה] עבודות שיכולות להתאים לי". או "אין מקומות עבודה שיקבלו אותי". (עמ' 15 לפרוט' ש' 20-21. עמ' 16 לפרוט' ש' 23).

33. התובע אכן סובל מנכות אורטופדית. עם זאת, ניכר שהתנהלותו בעבודה סובלת גם מהיעדר התמדה, מוטיבציה וחריצות. למאפיינים אלה יש ביטוי בעבודת התובע קודם לתאונה כאשר משך כ- 20 שנות עבודה עבד אצל כמעט 40 מעסיקים שונים. על פי ממוצע גס, מדובר בהחלפת מקום עבודה כל 6 חודשים. גם עדויות מעסיקיו לאחר התאונה תומכות בכך. ר' למשל עדות מר כפיר אליהו אשר אמר כי התובע "לא היה עובד מצטיין". (עמ' 19-21 לפרוט'), ועדות מר עמי דדון אשר אמר כי התובע התנהל בעצלתיים, היה חסר יוזמה וחסר מוטיבציה לעבוד. (עמ' 24-25 לפרוט').

34. היבט נוסף לו יש ליתן משקל בעת קביעת שיעור אובדן כושר ההשתכרות הוא פוטנציאל השיקום של התובע. נפגע אשר דרגת נכותו כתוצאה מפגיעה בעבודה נקבעה ל- 10% לפחות או נפגע אשר עקב הפגיעה בעבודה אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה, זכאי לשיקום מקצועי אם לדעת פקיד השיקום הוא מתאים לשיקום מקצועי. (סעיף 3 לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956). התובע, שנכותו נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי ל- 45% ואשר עקב הפגיעה בעבודה לא היה מסוגל יותר לעבודתו הקודמת, היה זכאי לכאורה לשיקום מקצועי והוא רשאי לפנות למוסד לביטוח לאומי לבדיקת זכאותו.

35. התובע לא פנה לבדיקת זכאותו ולא ניסה לפנות לשיקום והשתלבות במסגרת תעסוקתית מתאימה או במסגרת עבודה מוגנת לאנשים עם מוגבלות ששכר בצידה. התובע נשאל בנקודה זו והשיב כדלקמן:

"ש. פנית למוסד לביטוח לאומי לעבור שיקום, להכין אותך להסעת נוסעים
ת. לא פניתי.
ש. למה
ת. אני אבדוק אם יתאפשר לי מביטוח לאומי להוציא רישיון נהיגה על מונית לפי הנתונים שיש לי אני לא יכול להוציא". (עמ' 13 לפרוט' ש' 32- עמ' 14 ש' 4. ר' גם בעמ' 12 ש' 25-28).

36. התובע לא פנה, איפוא, למוסד לביטוח לאומי משום שלדעתו אינו עומד בדרישות ולדבריו, אולי יפנה בעתיד על מנת לבדוק אם יכול לעבוד כנהג מונית. התנהגות זו מנוגדת לחובת התובע לפעול להקטנת נזקיו. לכל הפחות היה על התובע, החל משנת 2006 (לאחר שסיים את תקופת אי הכושר המלא), למצות זכויותיו לשיקום מאת המוסד לביטוח לאומי ולנסות להשתלב בהליך שיקומי. מאחר שלא נקט כל פעולה כאמור, אין לקבוע כי תפקודו לא היה או אינו ניתן לשיקום וכי הינו בלתי כשיר להשתלבות במסגרת תעסוקתית אשר תאפשר לו הכנסה סבירה בנכותו.

37. עוד יש ליתן משקל לעובדה כי התובע סובל מבעיות רפואיות נוספות מבלי קשר לנכותו עקב התאונה הראשונה. התובע מסר כי בשל בעיה רפואית בבטן ולאחר ניתוח שעבר, הוא הולך עם חגורה ומדי פעם יש לו כאבים. עוד לדבריו, כתוצאה מהניתוח בבטן יש לו הרניה, דבר המגביל אותו מלהרים משאות כבדים. התובע גם סבל בשנת 2004 מבקע סרעפתי, הוא סובל מדלקת של האגן, סכרת והפרעות בתפקוד הכבד. (ר' בפרוט' עמ' 12 ש' 15-22. עמ' 17 ש' 6-25).

38. בהתאם להלכה הפסוקה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה ובדרך כלל יש לו משקל רב כשבאים לקבוע בכמה נפגע כושר השתכרותו של התובע. באותם מקרים שעתידו המקצועי של התובע בנכותו לא ברור, ובאין נתונים אחרים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, שיעור הנכות הרפואית משמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. ר' ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב(3) 792, וכן ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר, כבוד השופט י' עמית: "בשנים האחרונות, ועל רקע המגמה הגוברת והולכת להאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, מסתמנת גישה לפיה קיימת מעין חזקה כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק, משקף את הפסד כושר ההשתכרות." (07.09.10. סעיף 14 לפסה"ד).

39. לאור האמור ולאחר התחשבות במהות הנכות שהינה נכות אורטופדית, האפשרות כי הנכות השפיעה על יכולתו של התובע לעבוד כנהג משאית כבדה, העובדה שיכולתו של התובע לנהוג בכלי רכב שאינם כבדים לא נשללה, האינדיקציות להיעדר כושר התמדה ומוטיבציה אצל התובע מבלי קשר לנכותו, סיכויי השיקום שטרם מוצו, קיומן של בעיות רפואיות נוספות מבלי קשר לתאונה הראשונה והיעדר השכלה מקצועית, אני סבורה כי בנסיבות המקרה, אחוזי הנכות אשר נקבעו לתובע, הם אמת מידה סבירה וצודקת למידת אובדן כושר העבודה של התובע עקב פגיעתו בתאונה הראשונה ובשיעורה של הנכות, 30%, יש לבטא, בדרך אמדן את הפסד כושר השתכרותו של התובע.

40. לפיכך, יהא זה נכון לקבוע, כי שיעור הנכות של התובע, הן הרפואי והן התפקודי, הוא לאחר התאונה הראשונה 30% ושיעור זה יהווה את אמת המידה לחישוב הפסדי ההשתכרות של התובע.

ז. בסיס השכר

41. את הפסדי ההשתכרות של התובע יש לחשב על יסוד שכרו המוכח לפני התאונה הראשונה. כאמור לעיל, על פי אישור הביטוח הלאומי, דמי הפגיעה אשר שולמו לתובע, חושבו לפי בסיס למבוטח בסך 21,854₪ ברוטו, דהיינו, שכר חודשי ממוצע בסך 7,285₪ ברוטו. (ר' תעודת עובד ציבור מיום 16.05.07, המוסד לביטוח לאומי, מחלקת נפגעי עבודה). סכום זה הוא תוצאת חישוב שכרו הממוצע של התובע בשלושת החודשים הקודמים לתאונה. (ר' לעיל בסעיף 16).

42. הנתבעת טענה כי יש להעמיד את בסיס שכרו של התובע על הסך של 4,000₪. אמנם כמפורט לעיל בסעיפים 12-19, השתכרותו של התובע קודם לתאונה ידעה מורדות עד כדי פשיטת רגל ואבטלה. עם זאת, עובדה היא כי קודם לתאונה, עלה בידי התובע לעבוד במקצועו ולהשתכר את שהשתכר כאמור ויש להניח לטובתו כי היה ממשיך להשתכר שכר דומה אלמלא נכותו.

43. התובע טען לפוטנציאל השתכרות כנהג "סמי טריילר", "פול טריילר" העולה על 10,000₪ ברוטו. זאת בהסתמך על תלושי שכר של נהג משאית אחר. (סעיף 6 לתצהיר התובע). אותו נהג לא זומן להעיד בבית המשפט. על כן, אין ליתן משקל לטענתו זו של התובע. (יש לציין כי בסיכומיו טען התובע כי יש להעמיד את בסיס שכרו על הסך של 8,500₪ נטו).

44. אשר על האמור, הפסדי השכר של התובע יחושבו על פי בסיס שכר בסך 7,285₪ ברוטו.

ח. הפסד שכר לעבר

45. במסגרת תביעתו של התובע את המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה הראשונה, אושרו לתובע תקופות אי כושר זמני בשיעור 100% עד ליום 28.11.05 ואי כושר זמני בשיעור 50% עד ליום 31.07.06. הפסדי שכרו של התובע בגין תקופות אלה הם כדלקמן:

א. בגין התקופה 07.06.05-28.11.06 (5 חודשים ו-22 ימים), הפסד שכרו של התובע בגין גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור של 100% לפי שכר התובע נטו קודם לתאונה בסך 6,553₪, הוא בסך 37,492₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה למועד פסק הדין, 45,379₪.

ב. בגין התקופה 29.11.06-31.07.06 (8 חודשים ו-2 ימים), הפסד שכרו של התובע בגין גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור של 50%, לפי בסיס השכר בצירוף הפרשי הצמדה ליום 29.11.06 ובניכוי מס (6,693₪), הוא בסך 26,992₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה למועד פסק הדין, 37,902₪.

46. בגין התקופה 01.08.06-31.05.12 (70 חודשים), הפסד שכרו של התובע בגין גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור של 30%, לפי בסיס השכר בצירוף הפרשי הצמדה ליום 01.08.06, בניכוי מס (6,756₪), הוא בסך 141,876₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה עד למועד פסק הדין, 161,865₪.

47. סך כל הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסדי שכר לעבר 245,146₪.

ט. הפסד שכר לעתיד

48. שכרו של התובע ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה למועד פסק הדין ובניכוי מס נכון למועד פסק הדין הוא 8,275₪ וההפסד החודשי 2,483₪. עד הגיעו של התובע לגיל 67 נותרו 9.5 שנים ולפי מקדם היוון 100.01623, 30% מהפסד השתכרותו של התובע בעתיד הם 248,340₪.

י. זכויות סוציאליות

49. הפסדי התובע בגין זכויות סוציאליות הם החל מיום 01.01.08 ועד לגיל פרישה, שכן קודם למועד זה, המעביד לא הפריש עבורו בגין זכויות סוציאליות. (ר' צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (ילקוט הפרסומים 6302, כ"ח באלול התשע"א, 27.09.11, 6938)).

50. התובע זכאי לפיצוי חלקי בלבד בגין אותו חלק של הפסד השכר אשר נגרם לו בגין התאונה הראשונה, בהתאם להפרשות המעביד משכרו החודשי הקבועים בסעיף 6 לצו ההרחבה הנ"ל וכן בהתאם לגריעה בשיעור של 30% מהפרשות המעביד לתקופה 01.01.08 ועד לגיל פרישה.

51. בהתאם לאמור, סך כל הפסדי התובע בגין זכויות סוציאליות לעבר, נכון למועד פסק הדין הוא 6,317₪ ולעתיד 26,182₪.

יא. עזרת צד ג'

52. עזרת צד ג' לעבר הינו נזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות והיה על התובע להביא ראיות ברורות, הן בדבר הצורך הרפואי בעזרת הזולת, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ר' ע"א 619/86 בן חמו נ' אטדג'י, 29.10.90).

53. לדברי התובע בתצהירו, במצבו הוא נעזר בבניו ובגרושתו המתגוררים מרחק כ-10 דקות מביתו בעבודות ניקיון, כביסה, בישול. (סעיף 7 לתצהיר התובע). לדברי התובע בעדותו, לא שילם אף פעם עבור עזרה בבית. (עמ' 15 לפרוט' ש' 27-28). בנו של התובע, מר גל לביא, מסר בתצהירו כי הוא ואחיו סייעו לאביו לאחר התאונה הראשונה בכל פעולות משק הבית ובפעולות אישיות, עבודות ניקיון, כביסה ובישול. לדבריו, עד היום נזקק התובע לעזרה רבה. לדברי מר גל לביא, מאז התאונות הוא עוזר לתובע מדי יום בתחזוקת הבית, הסעות לטיפולים וסידורים אישיים. כן אמר בעדותו כי לאחר תאונת התובע, בהיותו חייל, הצבא אפשר לו לבוא כל יום הביתה לסייע לאביו. יש לציין כי בעוד התובע הצהיר כי הוא נעזר בגרושתו, בנו הצהיר כי בזמן התאונה הראשונה, אמו לא סייעה לתובע בשל הליכי הגירושין ביניהם. גרושתו של התובע לא העידה בבית המשפט על העזרה הנטענת ממנה לתובע.

54. באשר לעזרה הדרושה לתובע עצמו, התובע לא נפגע באופן אשר מצדיק היזקקות לעזרת הזולת. לא הוכח כי התובע אינו מתפקד בחיי היומיום בצורה סבירה, לא התרשמתי שהוא אינו מסוגל לשרת את עצמו ולטפל בעצמו והוא אינו זקוק לטיפול אישי או ליווי. בנוסף לאמור, לתובע רישיון נהיגה והוא העיד כי הוא נוהג ברכב פרטי ללא כל מגבלה. (עמ' 7 לפרוט' ש' 20-21). התובע גם מטפל בקשיש, מלווה אותו לטיול, סידורים, קניון, מכין לו אוכל וכו'. כך שאם יש ביכולתו של התובע לשרת אחר, ודאי שיש ביכולתו לשרת את עצמו.

55. יש לחייב את הנתבעת בעזרת צד ג' רק מקום בו הוכח כי קיים צורך בכך בשל מגבלה תפקודית. לאור נכות התובע בקרסול ימין, סביר שהוא מנוע מלבצע פעולות הדורשות מאמץ פיזי משמעותי של רגל ימין אך אין זה סביר כי הוא יהיה מנוע מלבצע פעולות כגון סידור וניקיון הבית, בישול, הדחת כלים, כביסה וכיו"ב. ר' גם האמור לעיל בסעיפים 26-28.

56. לאחר שקילת מכלול הנסיבות כאמור לעיל, בדרך אמדן אני רואה לפסוק לתובע בפריט הנזק של עזרת צד ג' בגין העבר סכום של 10,000₪ ובגין העתיד סכום של 50,000₪.



יב. הוצאות רפואיות

57. התובע ביקש לפסוק לו בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד סך של 10,000₪. התובע טען להוצאות בסך 250₪ בגין שכירות קביים ובסך 120₪ בגין רכישת קביים. טענות התובע להוצאות רפואיות לא נתמכו בקבלות.

58. משהתובע נפגע בעבודה הוא זכאי לכך שהמוסד לביטוח לאומי יעניק לו את כל הטיפולים הרפואיים בעבר ובעתיד, לרבות מכשירים אורטופדיים, ונסיעות לאותם טיפולים (סעיפים 86-89 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות.

59. באשר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד, לא הוכח, כי התובע יידרש להוציא הוצאות רפואיות בעתיד אותן הוא אינו זכאי לתבוע מהמוסד לביטוח לאומי או לקבלם ללא תשלום באמצעות קופת החולים.

60. אשר על האמור, ייפסק לתובע סכום גלובלי עבור פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד בסך 2,500₪.

יג. הוצאות נסיעה

61. התובע נוהג ברכב פרטי ללא מגבלה. התובע לא הציג כל אסמכתאות להוצאות יתר או הוצאות מיוחדות בגין נסיעות, דבר המצביע על היעדרה של כל הוצאה משמעותית בגין נסיעות. בגין רכיב זה ייפסק לתובע על דרך אומדן סכום של 5,000₪.

יד. נזק לא ממוני

62. עבור נזק לא ממוני, לפי 30% נכות רפואית, 4 ימי אשפוז ובניכוי גיל, זכאי התובע לפיצוי בסך 51,745₪.

טו. ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי

63. מסכומי הפיצויים להם זכאי התובע מאת הנתבעת, יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי, אשר קיבל התובע, לאור זאת שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה.

64. הסכום המהוון של קצבאות הנכות ודמי הפגיעה נכון ליום 31.05.11 הוא 663,182₪. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית למועד פסק הדין הוא 690,216₪. (ר' חוות דעת אקטוארית, גב' ענת ספיר, מיום 29.05.11. (צורפה לסיכומי הנתבעת).

טז. הפיצויים בגין התאונה הראשונה- סיכום

65. בגין התאונה הראשונה התובע זכאי לפיצויים כדלקמן:

הפסדי שכר בעבר 245,146₪
הפסד שכר בעתיד 248,340₪.
זכויות סוציאליות לעבר 6,317₪
זכויות סוציאליות לעתיד 26,182₪
עזרת צד ג' לעבר 10,000₪
עזרת צד ג' לעתיד 50,000₪
הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד) 2,500₪
הוצאות נסיעה (לעבר ולעתיד) 5,000₪
נזק לא ממוני 51,745₪



סה"כ 645,230₪

66. תשלומי המוסד לביטוח לאומי (690,216 ש"ח) עולים על הפיצוי המגיע לתובע ואין יתרה לתשלום. כמו כן, מאחר שהתאונה הראשונה הינה תאונה אשר ארעה ברכב מעבידו של התובע, התובע שהוא העובד הנפגע, אינו זכאי ל- 25% מגובה הנזקים. (סעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. ע"א 545/85 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלגריסי, פ"ד מד(2) 8).

יז. תאונה שנייה

67. בהתחשב במזעריות הנכות והיעדר השפעה תפקודית, ייפסקו לתובע בגין תאונה זו סכומים גלובליים כדלקמן:
בגין הפסדי שכר לעבר – 5,000₪.
בגין הפסדי שכר לעתיד – 7,000₪.
בגין הוצאות רפואיות ונסיעות – 1,500₪.

68. עבור נזק לא ממוני, לפי 2.5% נכות רפואית, ללא ימי אשפוז ובניכוי גיל, זכאי התובע לפיצוי בסך 4,009₪.

69. לפיכך, בגין התאונה השנייה התובע זכאי לפיצויים כדלקמן:

הפסד השתכרות בעבר 5,000₪
הפסד השתכרות בעתיד 7,000₪
הוצאות 1,500₪
נזק לא ממוני 4,009₪


סה"כ 17,509₪

יח. סוף דבר

70. התביעה בגין התאונה הראשונה נדחית.

71. בגין התאונה השנייה הנתבעת תשלם לתובע סך של 17,509₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13%.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין נכות

  2. נכות בעיניים

  3. נכות תפקודית

  4. תאונת דרכים נכות

  5. תאונת דרכים אין נכות

  6. נכות גריאטרית

  7. 36% נכות רפואית

  8. נכות מחמת הספק

  9. סעיף 6ב נכות על פי דין

  10. אנצפלופתיה נכות

  11. מרפק טניס נכות

  12. נכות 100 אחוז תאונת דרכים

  13. תקנה 9 נכות מוסבת

  14. פיצוי על 1% נכות

  15. תביעה על נכות בתאונת עבודה

  16. מענק נכות מבטחים

  17. תביעה לנכות זמנית

  18. מהי נכות וסטיבולרית

  19. 5% נכות תאונת דרכים

  20. 45% נכות ביטוח לאומי

  21. ערעור על נכות זמנית

  22. תאונת דרכים 1% נכות

  23. מועד תחילת גמלת נכות

  24. תאונת דרכים 5% נכות

  25. תאונת דרכים 44% נכות

  26. תאונת דרכים 23% נכות

  27. ייחוס נכות לעבר רפואי

  28. תאונת דרכים 27% נכות

  29. תאונת דרכים 50% נכות

  30. תאונת דרכים ללא נכות

  31. תאונת דרכים 19% נכות

  32. נכות אורטופדית 2 אחוז

  33. נכות 15% בגין ליקוי שמיעה

  34. תביעה לתשלום מענק נכות

  35. הפסדי השתכרות 30% נכות

  36. הכרה בנכות נפשית בצבא

  37. חישוב מענק נכות מעבודה

  38. חישוב מענק נכות לעצמאי

  39. אסטמה נכות ביטוח לאומי

  40. פיצויים גבוהים ללא נכות

  41. נכות לפי סעיף 37(7)(ב)

  42. תביעה למענק נכות מעבודה

  43. 28% נכות בגין פגיעה בעבודה

  44. השפעת נכות על כושר עבודה

  45. תאונת דרכים נכות עיניים

  46. ערעור על 19% נכות מעבודה

  47. ערעור על דרגת נכות מעבודה

  48. ערעור על מועד תחילת הנכות

  49. הבאת ראיות לסתור דרגת נכות

  50. תאונת דרכים 65% נכות במל''ל

  51. פסוריאזיס נכות ביטוח לאומי

  52. גמלת נכות חברת מושב שיתופי

  53. ראיות לסתור נכות אורטופדית

  54. 25% נכות (לאחר הפעלת תקנה 15)

  55. התיישנות מיום התגבשות הנכות

  56. נכות בעקבות תאונה במילואים

  57. נכות מעבודה מצב רפואי קודם

  58. פיצויים לילד על נכות מתאונה

  59. השפעת נכות נפשית על התפקוד

  60. חישוב הבסיס לתשלום גמלת נכות

  61. חישוב נכות קודמת תאונת עבודה

  62. ערעור על 20% נכות רפואית זמנית

  63. נכות בגין "אלופציה טוטאלית"

  64. נכות תעסוקתית - ביטוח לאומי

  65. נכות שהיתה לנפגע מלפני התאונה

  66. הגבלה בתנועות הצוואר 10% נכות

  67. תאונת דרכים 52% נכות משוקללת

  68. פגיעה בכושר השתכרות ללא נכות

  69. נכות משוקללת 60% בתאונת דרכים

  70. איחור בהגשת תביעה לנכות מעבודה

  71. נכות פחות מ-9% לפני החוק החדש

  72. תאונת דרכים 50% נכות אורטופדית

  73. נכות לא מתאימה לרשימת הליקויים

  74. נכות 10%, לחץ שורשי וירידה בתחושה

  75. תגובה נפשית שנובעת מנכות גופנית

  76. נכות נפשית לילד עקב תאונת דרכים

  77. תאונת דרכים תאונת עבודה 10% נכות

  78. תאונת עבודה 10% נכות ביטוח לאומי

  79. נכות 3% בגין נכות נויורקוגניטיבית

  80. תאונת דרכים 10% נכות לאישה בת 82

  81. נכות נפשית 50 אחוז - תאונת דרכים

  82. תאונת דרכים תאונת עבודה 100% נכות

  83. ערעור על נכות נפשית בביטוח לאומי

  84. תאונת דרכים 20% נכות מביטוח לאומי

  85. פגיעות קשות בתאונת דרכים נכות 46%

  86. נכות בגב התחתון עקב שירות מילואים

  87. פיצויים למשפחת הרוג בתאונת דרכים – נכות נפשית

  88. נכות מלפני קום המדינה - ביטוח לאומי

  89. פיצוי על נכות זמנית עקב תאונת דרכים

  90. הוועדה קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 35%

  91. אי הגשת תביעה לנכות בגין תאונת עבודה

  92. החזר כספי בגין הורדת נכות ביטוח לאומי

  93. קשר בין נכות רפואית לאבדן כושר עבודה

  94. נכות על פי דין לפני חקיקת חוק הפלת''ד

  95. 100% נכות מביטוח לאומי עקב תאונת דרכים

  96. אפילפסיה נכות ביטוח לאומי נפגעי עבודה

  97. ערעור על "הפיכת" נכות קבועה לנכות זמנית

  98. אובדן כושר עבודה 20% נכות בתאונת דרכים

  99. קביעת ועדה רפואית כי מדובר במצב ניווני קיים

  100. 5% נכות רפואית לפי סעיף ליקוי 34(ב)(1)-(2)

  101. חישוב אבדן זכויות סוציאליות בגין 10% נכות

  102. ערעור כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 36%

  103. נכות 25% לפי פריט ליקוי 41(4)(ג) שבתוספת לתקנות

  104. שינוי דרגת נכות מותאמת רטרואקטיבי בביטוח לאומי

  105. נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)(I)

  106. נכות עקב נפילה במהלך קניות בסניף שופרסל בבאר שבע

  107. נכות רפואית 80% בגין קוואדרופלגיה בינונית – תאונת דרכים

  108. תאונת דרכים 15% נכות אורטופדית ו- 15% נכות נפשית

  109. נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) במחצית

  110. ערעור על 10% נכות, בגין התאונה בכל הקשור בפגיעה הלבבית

  111. דרגת נכות יציבה בשיעור של 40% בגין סעיף ליקוי 9(1)(ג)(III)

  112. לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר בעצם הבריח

  113. המל"ל העמיד את נכותו הצמיתה על 14.5% ושילם לו מענק נכות

  114. התייעצות עם וועדת הרשות בקביעת נכות מעל 20% על פי תקנה 15

  115. ערעור על החלטת ועדה אשר דחתה את הערעור וקבעה למערערת 100% נכות

  116. על פי ספר התקנות הפרעת חרדה עם סימנים בקשב וריכוז אמורים להעניק נכות

  117. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון