אי מתן זכות לעובד לומר את דברו לפני פיטורים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי מתן זכות לעובד לומר את דברו לפני פיטורים: פתיח ותשתית עובדתית 1. המחלוקת העיקרית מושא הליך זה נסבה סביב נסיבות סיום עבודתה של התובעת, והאם פוטרה או התפטרה. התובעת סבורה כי פוטרה, ועותרת לקבלת הזכויות הנובעות מכך לרבות פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה הינה עותרת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל התנהגות התובעת. 2. מטעם התובעת העידו היא עצמה ואמה גב' ציונה אלימלך. מטעם הנתבעת העידו היא עצמה, גב' לבנת אדרי וגב' קים אושרי כהן. 3. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: הנתבעת, גב' שרית שפר, הינה הבעלים של מכון לטיפולי קוסמטיקה בכפר סבא בשם "שרי שפר קוסמטיקה משלימה" (להלן: המכון). התובעת, גב' מיטל אלימלך, עבדה במכון כקוסמטיקאית החל מיום 2.1.07. שכרה של התובעת, בתקופה האחרונה לעבודתה, עמד על סך של 30 ₪ לשעה. שכרה הממוצע בשנת עבודתה האחרונה עמד על סך של 5,253 ₪ לחודש. התובעת טענה כי כחצי שנה לפני סיום עבודתה מונתה לתפקיד ניהולי במכון. הנתבעת הכחישה זאת, אך אישרה כי התובעת הייתה הקוסמטיקאית הוותיקה ביותר במכון בתקופה שטרם סיום עבודתה ולכן הוטל עליה, בהעדרה של הנתבעת, לוודא שהמכון מתנהל כראוי. ביום 23.10.09 בסביבות השעה 11.40, לאחר דין ודברים בין הצדדים שיפורט להלן, עזבה התובעת את המכון באמצע יום עבודה. ביום 26.10.09 וביום 27.10.09 נפגשו התובעת והנתבעת, וניסו לגשר על המחלוקות ביניהן. במהלך הפגישות הסכימה הנתבעת להחזיר את התובעת לעבודה, אך זאת בכפוף לחתימה על "כתב הבנות מפורט". בסופו של דבר המגעים לא הסתיימו בהצלחה, והתובעת לא שבה עוד לעבוד במכון. להלן תפורט התשתית העובדתית ביחס לכל אחת מהסוגיות שבמחלוקת, ולאחריה הכרעתנו. נסיבות סיום העבודה - האם התובעת פוטרה או התפטרה התשתית העובדתית אירועי יום 23.10.09 4. אין חולק כי בהתאם ללוח הזמנים שנקבע לתובעת במסגרת עבודתה ביום 23.10.09, שהיה יום ו' בשבוע, אמורה הייתה להתחיל טיפול אחרון בשעה 14.00 (להלן: הטיפול האחרון). היה זה טיפול שיוף ולק בידיים וברגליים, שלגרסת התובעת אמור היה לארוך כ - 30 דקות, ולגרסת הנתבעת כ - 45 דקות היינו עד 14.45. לאור זאת, תיאמה לעצמה התובעת פגישה אישית חשובה לשעה 15.30. התובעת העידה כי דובר בפגישה לצורך חתימה על הסכם רכישת דירה, לראשונה בחייה, אשר נקבעה מראש מול המוכרים ועורך דינם. התובעת צירפה העתק מהסכם המכר כפי שנחתם באותו יום (נספח ג' לתצהירה), וציינה כי הנתבעת הייתה מעודכנת בתוכניותיה לרכוש את הדירה ואף הכירה את המוכרת. 5. בסביבות השעה 11.00 באותו יום בוטל, ביוזמת הלקוחה, הטיפול האחרון, ולכן חסמה התובעת את יומנה החל מהשעה 14.00 (סעיף 14(ב) לתצהיר התובעת; סעיף 3 למסמך "השתלשלות האירועים" שצורף כנספח לתצהיר הנתבעת; להלן - מסמך הנתבעת). התובעת אישרה כי לא ביקשה רשות מהנתבעת לחסום את יומנה ולצאת מוקדם יותר; לדבריה, "חשבתי שהיא תשמח בשבילי, לא ביקשתי לצאת מוקדם כדי ללכת לים" (עמ' 12). 6. בסביבות השעה 11.15 התקשרה למכון לקוחה נוספת, וביקשה לקבוע תור דחוף לאותו יום (להלן - הטיפול החדש). היה זה טיפול שעווה בכל הגוף, שלגרסת התובעת אמור היה לארוך שעה ורבע, ולגרסת הנתבעת - שעה. הנתבעת ידעה כי התובעת חסמה את יומנה, ולמרות זאת הודיעה לה כי היא משבצת אצלה את הטיפול החדש, החל מהשעה 14.00. התובעת הודיעה מיידית כי לא תוכל לקבל את הטיפול, והסבירה "כי יש לה פגישת חתימת חוזה והיא חייבת להגיע לשם" (סעיף 14(ה) לתצהיר התובעת; סעיף 4 למסמך הנתבעת). 7. הנתבעת אישרה כי ידעה שהתובעת אמורה לצאת לצורך פגישת חתימת חוזה (עמ' 16 לפרוטוקול), ולמרות זאת הנחתה את פקידת הקבלה לשבץ את הטיפול החדש אצל התובעת. במקביל לכך הודיעה לתובעת "שצוות המכון עובד עד השעה 15.00", ולכן עליה להישאר כנדרש (סעיף 14(ו) לתצהיר התובעת, סעיף 5 למסמך הנתבעת). הנתבעת הדגישה כי "לכל עובד יש צרכים וזה ברור, אולם גם לי, כלכל מעביד, יש צרכים, יש התחייבויות ויש עסק שצריך לעבוד" (סעיף 20). 8. התובעת שבה והודיעה שלא תוכל להישאר, וציינה כי מדובר באירוע חריג וביקשה התחשבות (סעיף 14(ח) לתצהיר התובעת). לטענת הנתבעת, התובעת לא "ביקשה" דבר כי אם "הודיעה" חד צדדית שאין באפשרותה להישאר (סעיף 24 לתצהירה). לאור זאת, הודיעה הנתבעת לתובעת באמצעות מסרון כי "אם את לא נשארת אז תלכי כבר עכשיו" (סעיף 10 למסמך הנתבעת, וכן בעמ' 18 לפרוטוקול), והבהירה לפקידת הקבלה "שאם מיטל בוחרת ללכת עליה להשאיר את המפתחות" (שם, בסעיף 11). התובעת העידה דברים דומים, וטענה כי המסרון שקיבלה כלל מסר לפיו "אם את לא מתכוונת להישאר היום, אל תישארי בכלל, קחי את הדברים שלך ולכי מכאן עכשיו, רק תשאירי את המדים ואת המפתחות וצאי מייד מהמכון" (סעיף 14(ח) לתצהירה). במקביל, שמעה את הנתבעת מבקשת מפקידת הקבלה לבטל את יתרת הטיפולים שהיו קבועים לה לאותו יום, וכן את כל הטיפולים שנקבעו לה לשבוע שלאחר מכן. 9. ראוי לציין כי התקשורת בין הצדדים בשלב זה נעשתה במסרונים, שכן הן התובעת והן הנתבעת היו עסוקות בטיפולים מול לקוחות. על אף זאת, אף אחד מהצדדים לא הציג בפנינו את המסרונים האותנטיים. התובעת ציינה בקשר לכך כי הטלפון הנייד באמצעותו התכתבה עם הנתבעת שייך היה לנתבעת והוחזר לה בסמוך לאחר הפיטורים, כך שהמסרונים אינם עוד ברשותה. הנתבעת לא התייחסה לשאלת צירוף המסרונים; גב' אדרי שהעידה מטעמה ציינה כי הטלפון הנייד של הנתבעת "נגנב", והטלפון הנייד שהיה בשימוש התובעת הוחזר לחברה. הנתבעת אף לא צירפה את יומן העבודה של יום 23.10.09, שכן לדבריה "הוא שונה לחלוטין כתוצאה מהנסיבות... מאיך שהוא היה אמור להיות" (עמ' 15). 10. התובעת הוסיפה והעידה כי כאשר יצאה מחדר הטיפולים בסיום הטיפול שביצעה אותו זמן, "הנתבעת התייצבה מולי ואמרה לי, אל תשכחי להשאיר את המדים והמפתחות של המכון" (סעיף 14(י) לתצהירה). לאור זאת, ובסביבות השעה 11.40, עזבה את המכון כאשר היא פגועה ונסערת. אין מחלוקת כי מספר דקות לאחר מכן שלחה לה הנתבעת מסרון, לפיו "בעוד מס' דקות ינותק הפלאפון, תחזירי אותו למכון יחד עם כל הציוד" (סעיף 14 למסמך הנתבעת; סעיף 14(יא) לתצהיר התובעת). 11. הנתבעת ביקשה להדגיש כי שעת סיום העבודה המקובלת במכון ביום ו' הינה 15.00, "אף אם אחרונת המטופלות מסיימת הטיפול לפני כן", כאשר היה מקובל להישאר גם לאחר שעה זו ככל שהטיפול האחרון "יחרוג במס' דקות" מעבר לכך (סעיף 18 לתצהירה). הנתבעת הדגישה כי התובעת לא ביקשה ממנה רשות מראש לצאת מוקדם יותר באותו יום, כך שאמורה הייתה להישאר עד השעה 15.00 ולא רשאית הייתה להחליט על דעת עצמה לצאת טרם לכן. דברים אלו אושרו גם בתצהיריהם של גב' לבנת אדרי, אשר הציגה עצמה כ"מנהלת ואחראית במכון", וגב' קים אושרי כהן, פקידת הקבלה במכון בתקופה הרלוונטית. התובעת מצידה הכחישה את הטענה בדבר שעת סיום קבועה בימי ו', וטענה כי "הרבה פעמים יצאתי ב - 16 או בשעה 14.30 וכך גם עובדות אחרות" (עמ' 11), והכל בתלות בטיפולים שהוזמנו אותו יום. ראוי לציין כי בדוגמאות חלקיות של יומני עבודה שצירפה הנתבעת לא עולה שעת סיום אחידה בימי ו', שכן התובעת סיימה את עבודתה במהלכם בשעות 15.00, 15.14 ו - 15.45, ועובדות אחרות סיימו עבודתן במהלכם בשעות מוקדמות יותר מ - 15.00. 12. להשלמת התמונה יצוין כי הטיפול החדש בוצע בסופו של דבר בשעה 14.00 כמתוכנן, על ידי קוסמטיקאית נוספת במכון בשם שני (עדות הנתבעת בעמ' 17). השתלשלות העניינים לאחר יום 23.10.09 13. התובעת העידה כי הייתה במצב של חוסר אונים, שכן נטלה על עצמה התחייבות כספית משמעותית עם רכישת הדירה ולפתע מצאה עצמה ללא עבודה וללא פרנסה (התובעת ציינה כי הינה אם חד הורית). לכן התקשרה למכון ביום א' 25.10.09, וביקשה מפקידת הקבלה לבדוק מול הנתבעת מה מעמדה והאם יכולה היא לחזור לעבודה או לחלופין לקבל מכתב פיטורים. במענה לכך יצרה הנתבעת קשר טלפוני עם אמה של התובעת, והודיעה לה שהתובעת לא פוטרה אלא התפטרה (סעיף 14(טו) לתצהיר התובעת; אמה של התובעת, גב' ציונה אלימלך, אישרה זאת בתצהירה). 14. לאור הודעה זו של הנתבעת פנתה התובעת לייעוץ במשרדי ההסתדרות. לאחר שיחה שהתקיימה בין נציגת ההסתדרות לבין הנתבעת ביום 26.10.09 נפגשו הצדדים בנוכחות אמה של התובעת, ופעם נוספת ביום 27.10.09, וניסו להגיע להבנות לגבי המשך עבודתה של התובעת. 15. הנתבעת הסכימה בפגישות אלו להחזיר את התובעת לעבודה, אך ביקשה כתנאי לכך כי ייחתם "כתב הבנות מפורט" (סעיף 21 למסמך הנתבעת, וכן בסעיף 21 לתצהירה). לטענת התובעת, התנאים אותם הציבה הנתבעת לצורך החזרתה לעבודה, ואמורים היו לבוא לידי ביטוי בהסכם עבודה חדש, הינם ויתור על מעמדה כמנהלת; ויתור על מכשיר טלפון נייד ועל ההשתתפות בהוצאותיו; מילוי בדווקנות של כל ההנחיות כפי שיתקבלו מהנתבעת; העדר אפשרות לשנות או לבטל כל טיפול או כל שעת עבודה; עמידה בקוד לבוש המקובל על הנתבעת; עבודה 6 ימים בשבוע טרם החגים; "ושלא תהיה לי שום אמירה בנוגע להתנהלות המכון" (סעיף 14(יט) לתצהיר התובעת). 16. התובעת הודיעה לנתבעת כי תחשוב על הצעתה, וביום 28.10.09 ביקשה ממנה לעיין בהסכם המפורט עליו היא מתבקשת לחתום. הנתבעת ביקשה ממנה במענה לכך שתשלח לה "מכתב/מייל שאומר כי היא מעוניינת לחזור לעבודה למרות עזיבתה ביום שישי" (סעיף 22 למסמך הנתבעת), ובהתאם שלחה התובעת הודעת דוא"ל, ביום 29.10.09, בה ביקשה לעיין בהסכם העבודה "כדי שאוכל לשקול את חזרתי לעבודה על אף ולמרות פיטוריי ביום שישי ה - 23.10.09" (נספח ב' לתצהיר התובעת). במענה השיבה הנתבעת כי היא דוחה את האמירה לפיה התובעת פוטרה, וכי "לאור הדברים הנ"ל אני רואה בהודעתך המפורשת לעזוב את עבודתך במכון כתקפה" (שם). מאז לא היה עוד קשר בין הצדדים, עד כניסת עורכי הדין לתמונה. הנתבעת התבקשה להסביר מדוע סירבה לשלוח לתובעת עותק מהסכם העבודה, והשיבה כי הבינה מהודעת הדוא"ל שהתובעת דורשת ממנה להצהיר כי פוטרה - ולכך לא הסכימה (עמ' 20). 17. בתצהירה העלתה הנתבעת טענה נוספת, ולפיה התובעת היא שהציבה תנאי לצורך שובה לעבודה, והינו קידום וכן העלאת שכר (סעיף 21 לתצהירה). עם זאת, טענה זו לא מצאה ביטוי במסמך הנתבעת, אשר נכתב על ידה בזמן אמת (יום 1.12.09) לעורכת דין מטעמה, וכולל את השתלשלות העניינים בצורה מפורטת. הנתבעת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית ואישרה כי התובעת לא ביקשה העלאת שכר כלשהי, אלא רק "לחזור בתפקיד של מנהלת" (עמ' 19). כאשר נשאלה מדוע לא כתבה זאת במסמך מיום 1.12.09, השיבה - "זה לא היה תנאי, זה היה רצון, זה לא מפורט במייל כי זה לא נראה לי חשוב" (שם). הכרעה 18. כפי שעולה מהפירוט לעיל, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על מרבית העובדות הרלוונטיות. עם זאת בכל המקרים בהם הייתה מחלוקת, החלטנו להעדיף את עדותה של התובעת על פני גרסת הנתבעת. עדותה של התובעת בפנינו הייתה אמינה ועקבית, ללא סתירות כלשהן, וכאשר אישרה גם דברים שלכאורה אינם מיטיבים עם עמדתה (דוגמת הטענה בדבר "זיוף" המחאה, שתפורט להלן). החלטנו לפיכך לתת בעדותה של התובעת אמון מלא. מאידך בעדותה של הנתבעת נמצאו סתירות לא מבוטלות, וכך גם בתצהירי העדות מטעמה. להלן חלק מסתירות אלו: בתצהירה הדגישה הנתבעת כי לא ידעה בעת חילופי המסרונים עם התובעת כי הינה אמורה לצאת מהמכון לצורך חתימת חוזה (סעיפים 20 ו - 24), אך בחקירתה הנגדית חזרה בה מכך ואישרה כי ידעה זאת (עמ' 16). בחקירתה אישרה הנתבעת כי הלקוחה שהזמינה את הטיפול החדש התקבלה בפועל במכון בשעה 14.00 (עמ' 17), אך במכתב שנשלח מטעמה הודגש כי נאלצה לסרב לקבל את הלקוחה וזו "עזבה את המכון בעוגמת נפש וכנראה לא תחזור לקבל שירות במכון" (סעיף 3 למכתב). בתצהירה טענה הנתבעת כי התובעת "משקרת ללא כחל וסרק" בכל הנוגע לתוכן המסרונים שהוחלפו ביניהן, אך במסמך שצורף לתצהירה - ובו פירטה בפני באת כוחה דאז את השתלשלות האירועים - אישרה למעשה, בנוסחים מאוד דומים, את גרסת התובעת בדבר תוכן המסרונים. בתצהירה טענה הנתבעת כי התובעת "נטשה את העבודה" (סעיף 25 לתצהירה), והעלימה את הדברים שכתבה לה וגרמו לתובעת לעזוב. דברים אלו נחשפו במסמך שצורף לתצהיר הנתבעת, בו אישרה כי כתבה לתובעת במפורש "אם את לא נשארת (לטיפול החדש - ס.ד.מ) אז תלכי כבר עכשיו" (בהתאם לגרסת התובעת היה המסר אף בוטה יותר, כמפורט לעיל). הנתבעת צירפה יומני עבודה חלקיים ומגמתיים בלבד, ולא הגישה את חילופי המסרונים שהוחלפו בין הצדדים - על אף ששני הטלפונים הניידים הרלוונטיים היו ברשותה ולא הובאה כל סיבה שמנעה ממנה לעשות זאת. הנתבעת טענה בתצהירה כי התובעת הסכימה לחזור ולעבוד, בפגישות שביניהן לאחר יום 23.10.06, "ובלבד שתקודם ויועלה שכרה" (סעיף 21). בחקירתה הנגדית הודתה כי התובעת כלל לא ביקשה העלאת שכר, ואמנם ביקשה להיות מנהלת - אך לא הציבה זאת כתנאי לצורך חזרתה לעבודה והנתבעת עצמה אף לא ייחסה לכך חשיבות. גב' קים אושרי כהן, אשר העידה מטעם הנתבעת, טענה בתצהירה כי "כיום אינני עובדת במכון ואין לי קשר עם מי מהצדדים" (סעיף 3), אך בחקירתה הנגדית אישרה כי היא קרובת משפחה של הנתבעת (עמ' 20). 19. בהתחשב בכל האמור לעיל, ולאחר שקילת הראיות כמו גם טיעוני הצדדים, שוכנענו כי התובעת פוטרה ביום 23.10.09, ולא התפטרה. להלן יובאו נימוקינו לכך: א. מהעדויות שנשמעו בפנינו עלה כי דרך כלל עבד המכון בימי ו' עד סביבות השעה 15.00, אך לעיתים מאוחר יותר ולעיתים מוקדם יותר בתלות בטיפולים שהוזמנו לאותו יום. מקובלת עלינו עדות התובעת כי ככל שסיימה טיפול אחרון בשעה 14.30 לא אמורה הייתה לשבת ולהמתין במכון עד השעה 15.00, אלא רשאית הייתה לעזוב את מקום העבודה - והדבר תואם ממילא גם את האינטרסים של הנתבעת אשר שילמה לה שכר לפי שעות. עם זאת, לא הייתה מחלוקת כי הנתבעת רשאית הייתה לקבוע לתובעת טיפולים בימי ו' עד השעה 15.00 ואף מעבר לכך, והתובעת לא רשאית הייתה לסרב לכך. הנתבעת אף רשאית הייתה לשנות את לוח הזמנים של התובעת, לרבות תוך כדי יום העבודה. בהתאם ללוח הזמנים המקורי שתוכנן לתובעת ליום 23.10.09, אמורה הייתה לסיים את הטיפול האחרון בסביבות השעה 14.30 - 14.45. משבוטל הטיפול האחרון, נותר לתובעת זמן פנוי ביומנה החל מהשעה 14.00 ולכן הנתבעת רשאית הייתה למלאו ולדרוש מהתובעת לבצע טיפול אחר במקומו, גם אם ארוך יותר. עם זאת, באותו יום לתובעת היו נסיבות חריגות - פגישה שתואמה מראש עם צדדים שלישיים לצורך חתימה על חוזה רכישת דירה, ואשר הייתה בעלת משמעות רבה עבורה. התובעת תיאמה את הפגישה בתום לב בהתאם ללוח הזמנים המקורי, וכאשר יצאה מנקודת הנחה כי תסיים את עבודתה באותו יום בשעה מוקדמת יחסית. הנתבעת ידעה כי התובעת חייבת לצאת ממקום העבודה בשעה מוקדמת יחסית על מנת להספיק לפגישת חתימת החוזה, ואף ידעה כי מדובר בפעם הראשונה בה רוכשת התובעת דירה בכוחות עצמה (התובעת הינה אם חד הורית). למרות זאת, עמדה על כך שהתובעת תישאר במקום העבודה ותבצע טיפול ממושך יחסית שאמור היה להתמשך גם לאחר השעה 15.00, הגם שהייתה עובדת נוספת שיכולה הייתה לבצעו (ואכן ביצעה אותו בפועל) והגם שהלקוחה הרלוונטית התקשרה להזמין את הטיפול לראשונה באותו יום בשעה 11.15, כך שבוודאי היה זה סביר להסביר לה כי אין מקום פנוי באותו יום. התנהלות כזו מצד הנתבעת בנסיבות מיוחדות אלו מהווה - לטעמנו - התעלמות קיצונית מצרכי העובד וניצול בחוסר תום לב של הפררוגטיבה הניהולית שלה. התובעת הודיעה לנתבעת שאין באפשרותה להישאר, ולכן לא תוכל לבצע את הטיפול; בתגובה לכך הודיעה לה הנתבעת כי "אם את לא מתכוונת להישאר היום, אל תישארי בכלל, קחי את הדברים שלך ולכי מכאן עכשיו...". לכך צירפה הוראה להשאיר במכון את מפתחותיו ואת המדים, והורתה במקביל לכך לפקידת הקבלה לבטל את התורים שנקבעו לתובעת להמשך אותו יום וכן לשבוע שלאחר מכן (בהקשר זה לא נשמטה מאיתנו עדותה של גב' כהן לפיה התבקשה לבטל את הטיפולים שהיו קבועים לתובעת רק לאחר שיחת הטלפון שהיתה ביניהן ביום א' 25.10.09, אך אנו מעדיפים בקשר לכך את גרסת התובעת - שאף נתמכת באמור בסעיף 19(ג) לכתב ההגנה). מספר דקות לאחר מכן אף נשלח לתובעת מסרון המודיע לה כי הטלפון הנייד שנמסר לשימושה ינותק, ועליה להשיב את המכשיר. רצף ההתנהגויות האמור מצד הנתבעת מהווה לטעמנו הודעת פיטורים ברורה, שלא הותירה לתובעת ברירה ממשית אלא לעזוב את מקום העבודה לאלתר. הטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעת, לפיה התובעת תכננה מראש לצאת בשעה 11.40 כדי להספיק לגשת לסניף הבנק - הועלתה ללא כל ביסוס בחומר הראיות, ומנוגדת לחלוטין למצב העובדתי כפי שעלה מהעדויות מטעם שני הצדדים. במאמר מוסגר נציין, כי ייתכן מאוד כי התנהגות התובעת - בסירובה לבצע את הטיפול החדש בניגוד להנחיות מעסיקתה - מהווה הפרת משמעת, ואולי גם הפרת משמעת חמורה; עם זאת אין צורך כי נדון בכך, שכן הנתבעת כלל לא טענה לכך (אלא לראשונה וכדרך אגב בסיכומיה) - אלא עמדה על הטענה כי התובעת התפטרה. הנתבעת אף לא טענה לפיטורים ב"עידנא דריתחא" (הגם שהזכירה מונח זה בסיכומיה) - אלא המשיכה לעמוד לכל אורך הדרך על הטענה כי התובעת היא שהתפטרה. גם התנהגות הצדדים בימים שלאחר יום 23.10.09 מחזקת את הקביעה כי התובעת פוטרה. כפי שעולה מהפירוט דלעיל, התובעת הינה מפרנסת יחידה וחתמה על חוזה לרכישת דירה ביום בו פוטרה - 23.10.09. התובעת חששה מאוד למצבה הכלכלי, ולכן יצרה קשר מיוזמתה עם המכון כבר ביום א' 25.10.09 בבוקר, ולמחרת הגיעה למשרדי מועצת הפועלים על מנת לבקש עזרה. בהמשך אותו שבוע אף נפגשה עם הנתבעת פעמיים, על מנת לבקש ממנה לשוב ולעבוד במכון. אנו נותנות אמון בעדותה של התובעת כי הנתבעת היא שהתנתה תנאים לצורך החזרתה לעבודה, לרבות פגיעה במעמדה ובתנאיה הכלכליים (ביטול אחזקת הטלפון הנייד). לבסוף, וטרם שהתובעת הספיקה להביע עמדתה בקשר להסכם העבודה החדש עליו התבקשה לחתום, חזרה בה הנתבעת מההסכמה לכך, ללא כל סיבה עניינית - ורק בשל כך שהתובעת סירבה "להודות" בכתב כי היא זו ש"התפטרה" ביום 23.10.09. חזרת הנתבעת מהסכמתה בנסיבות אלו אף מעלה סימן שאלה לגבי כנות כוונותיה מלכתחילה בהתייחס להחזרת התובעת לעבודתה. להסרת ספק נציין כי אנו נותנות אמון בעדות התובעת כי הייתה בעלת אחריות ניהולית ומעמד בכיר מזה של העובדות האחרות (כפי שפירטה בחקירתה בעמ' 10 לפרוטוקול), ולכן הצעת הנתבעת כי תחזור כקוסמטיקאית מן השורה נועדה לפגוע במעמדה. הנתבעת אמנם כפרה בכך וצירפה כתמיכה לכך את עדויותיהן של גב' אדרי וגב' כהן, אך בחקירותיהן הנגדיות הוברר כי החלו עבודתן במכון כחודש וכשבועיים טרם סיום עבודתה של התובעת (בהתאמה), כאשר גב' אדרי עדיין עובדת במכון וגב' כהן הינה קרובת משפחה של הנתבעת. ממילא, לא ניתן לתת משקל של ממש לגרסאותיהן בקשר לכך. לסיום נבהיר כי לא נשמטה מעינינו הודאת התובעת, שניתנה במענה לתצהיר של עדה נוספת שהוגש מטעם הנתבעת ונמשך, כי יתכן שסיפרה לאחת הלקוחות, בתקופה שקדמה ליום 23.10.09, "כי אני לא כל כך מרוצה מהעבודה אצל הנתבעת ואני שוקלת לחפש מקום עבודה אחר" (סעיף 35 לתצהירה המשלים). מקובלת עלינו בהקשר זה טענת התובעת, כי "אין בין זה ובין נסיבות סיום יחסי העבודה ו/או פיטורי דבר וחצי דבר" (שם). נזכיר, כי התובעת העידה ולא נסתרה כי הייתה מובטלת משך שלושה חודשים לאחר פיטוריה למרות המצב הכלכלי הקשה שלה ושל משפחתה, וממילא לא ניתן להתייחס לעזיבתה את המכון ביום 23.10.09, שנעשתה בהתאם להוראות מעסיקתה, כאל התפטרות מתוכננת מראש. 20. התובעת זכאית לפיכך לפיצויי פיטורים, כפי שחישבה ולא נסתרה, בסך של 15,321 ₪, וכן לחלף הודעה מוקדמת בסך של 5,253 ₪. הנתבעת אמנם טענה - לראשונה בסיכומיה - כי התובעת לא הוכיחה את גובה שכרה הקובע כעובדת בשכר שעתי, אך התובעת העידה על כך בתצהירה בהתאם לממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתה (סעיף 6), ולא נסתרה, ודי בכך. באשר לפיצויי הלנה - שוכנענו כי הייתה מחלוקת של ממש לגבי עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, ולכן אין הצדקה לפסיקתם. 21. התובעת זכאית גם לפיצוי בגין דרך פיטוריה, שכן פוטרה על אתר, ללא שימוע, ובלא שניתנה לה הזדמנות לומר את דברה טרם לכן. כבר נפסק כי גם מעסיק פרטי מחויב ליתן זכות שימוע לעובד טרם קבלת ההחלטה על פיטוריו (ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, מיום 15.7.07). דווקא בנסיבות אלו, לו הייתה הנתבעת מבצעת לתובעת שימוע מסודר טרם קבלת החלטה על סיום ההתקשרות - ייתכן כי נפתרת הייתה אי ההבנה ומאפשרת את המשך עבודתה של התובעת. התובעת זכאית לפיכך לפיצוי נוסף בגין העדר שימוע, בסך שווה ערך לשכר חודש אחד - 5,253 ₪. 22. במסגרת כתב התביעה ותצהיר התובעת נדרש רכיב נוסף - החזר בגין ניכוי שבוצע מהשכר האחרון, בסך של 571 ₪. הנתבעת הסבירה כי דובר בקיזוז בשל שימוש יתר בטלפון הנייד, ובשל תשלום ששילמה לבקשת התובעת למוסך בו תיקנה התובעת את רכבה. התובעת לא חזרה בסיכומיה על דרישתה ברכיב זה, ויש לפיכך להניח כי קיבלה את הסברי הנתבעת כפי שניתנו במסגרת ההליך, הגם שניתנו ללא אסמכתאות כלשהן. התביעה שכנגד 23. הנתבעת טענה כי התובעת היא שהתפטרה, ללא הודעה מוקדמת כלשהי, ולכן חייבת לפצותה בשווי שכר חודש אחד. עוד טענה כי התובעת היא שהפרה את הסכם העבודה בכך שהתנהגה התנהגות שאינה הולמת ונשטה את מקום העבודה, ועל כך עתרה לפיצוי בסך של 10,000 ₪ (סעיפים 30 ו - 33 לתצהירה). 24. הנתבעת טענה עוד כי התובעת עשתה שימוש ברשימת הלקוחות שלה בתקופה שלאחר סיום עבודתה, והציעה טיפולים פרטיים ללקוחות המכון. גם גב' אדרי ציינה זאת בתצהירה, אך ללא פרטים כלשהם (סעיף 14). הנתבעת טענה כי כתוצאה מכך "נגרם לי נזק כלכלי ישיר הנערך בסכומים נכבדים... וכן נזק תדמיתי" (סעיף 28 לתצהירה), ועל כך עתרה לפיצוי בסך של 18,000 ₪; פיצוי נוסף בגין נזקים תדמיתיים ועוגמת נפש בסך של 5,000 ₪; פיצוי נוסף בגין "השבת כספים שהרוויחה התובעת מלקוחות שלי" בסך של 3,000 ₪; וכן פיצוי בגין "פגיעה בשם טוב, לשון הרע והוצאת דיבה" בסך של 50,000 ₪. מטעמי אגרה, צומצמה התביעה שכנגד לסך של 77,253 ₪. הנתבעת נשאלה מדוע לא המציאה ראיות על נזקים שנגרמו לה, והשיבה - "בחרתי שלא להביא ראיות... אפשר להפיק ראיות אך בחרתי שלא לעשות זאת" (עמ' 19). 25. הנתבעת העידה עוד כי במהלך תקופת עבודתה זייפה התובעת המחאה שלה, ושילמה באמצעותה לאחד מספקי המכון. כאשר גילתה זאת, נאלצה לבטל את ההמחאה ולתת לספק אמצעי תשלום חלופי. הנתבעת הדגישה כי גילתה "אמפטיה, סובלנות וחמלה" כלפי התובעת וויתרה על פיטוריה "מתוך התחשבות במצבה האישי ורצון לסייע לה כלכלית" (סעיף 29 לתצהירה). הנתבעת עותרת לפיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מזיוף ההמחאה. 26. התובעת הכחישה את הטענות המיוחסות לה, לרבות הוצאתה של "רשימת לקוחות" מהמכון או שימוש בה או פגיעה במוניטין של הנתבעת. התובעת הבהירה כי בתקופת עבודתה במכון לא טיפלה בלקוחות המכון באופן פרטי ולא הציעה להם טיפולים פרטיים, אם כי לאחר פיטוריה פנו אליה חלק מהמטופלות לטיפולים פרטיים והדבר קרה "פעמים בודדות בלבד" (סעיף 34 לתצהירה המשלים). עוד הבהירה כי לא גרמה נזקים כלשהם לנתבעת אלא לה עצמה נגרמה עוגמת נפש קשה, כמו גם נזקים כספיים שכן משך שלושה חודשים לאחר פיטוריה לא עבדה. 27. התובעת הודתה כי בהזדמנות אחת במהלך תקופת עבודתה, כאשר הגיע ספק עם סחורות והיה צורך לשלם לו, הוציאה המחאה של הנתבעת מהמגירה וחתמה עליה במקומה. התובעת הדגישה כי "עשיתי זאת בתום לב, לאחר שוידאתי כי אכן לספק מגיע התשלום הנ"ל, מאחר שלא רציתי להפריע לנתבעת באמצע טיפול ולאחר שראיתי את הנתבעת נוהגת כך עשרות פעמים" (סעיף 31 לתצהירה). התובעת הוסיפה כי סיפרה על כך לנתבעת מייד לאחר שזו יצאה מהטיפול, והנתבעת הסבירה לה שאסור היה לה לעשות זאת. 28. לאחר שקילת הראיות שהוצגו בפנינו וטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה שכנגד בכללותה, ומוטב לולא הייתה מוגשת כפי שהוגשה. קבענו לעיל כי התובעת פוטרה ולא התפטרה, וממילא לא הייתה מחויבת ליתן הודעה מוקדמת וככל שנגרמו נזקים בגין עזיבתה - על הנתבעת להלין על עצמה בלבד בגין כך. באשר לטענות בדבר שימוש ברשימת הלקוחות - לא הוכח כי התובעת הוציאה מהמכון "רשימת לקוחות" כלשהי או עשתה בה שימוש; לא נטען לכל מקור משפטי המונע מהתובעת לטפל בלקוחות המכון לאחר סיום עבודתה, ודאי כאשר הפנייה נעשתה ביוזמתם; וממילא לא הוכחו נזקים כלשהם שנגרמו לנתבעת. באשר לטענה בדבר "זיוף ההמחאה" - התובעת אישרה כי טעתה בקשר לכך בתום לב, וסיפרה על כך מיידית לנתבעת. הדבר ארע זמן רב טרם פיטוריה של התובעת, וללא כל קשר אליהם. ממילא, לא הוכחו כל נזקים שנגרמו לנתבעת. סיכום 29. סוף דבר - התביעה שכנגד נדחית. התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 15,321 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 23.10.09 ועד התשלום בפועל; חלף הודעה מוקדמת בסך של 5,253 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 23.10.09 ועד התשלום בפועל; פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 5,253 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 23.10.09 ועד התשלום בפועל; הוצאות המשפט בסך של 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו סכומים אלו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. בקביעת הסכום לקחנו בחשבון כי התובעת אולצה להתמודד עם תביעה שכנגד בסך של 77,253 ₪ שלא היה כל בסיס להגשתה. פיטורים