הוראות פקודת מס הכנסה, מחייבות את הנתבעת לשמור את מסמכי הנהלת החשבונות שלה, לכל הפחות, למשך שש שנים לאחר שנת המס הרלבנטית. בנסיבות אלה, הרי שהמסמכים החשבונאים הרלבנטיים בענייננו, היו אמורים להימצא ברשות הנתבעת, לפחות עד לשנים 2011-2010. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי שמירת מסמכי הנהלת חשבונות: א. רקע: בפניי תביעת התובעות, צ'יץ החזקות (להלן: תובעת 1) ונתיבי פריאסו (להלן: התובעת 2) לחיוב הנתבעים, ד. רז הניה ופיתוח בע"מ (להלן הנתבעת) ומר דוד כדורי (להלן: הנתבע), בתשלום סך של 190,082 ₪, בגין ביצוע עבודות תשתית שונות של פיתוח כבישים, באתרים שונים. אין מחלוקת כי ביום 11/11/04 נחתם הסכם בין התובעת 2 לנתבעת 1, לפיו תבצע התובעת 2 בעבור הנתבעת עבודות צביעה, תִמרוּר והסדרי תנועה זמניים בכבישים, בהזמנת הנתבעת (להלן הסכם העבודות). כן, הוסכם כי התמורה לעבודות והאספקות, תשולם לפי פרויקטים ולפי חשבוניות שיוגשו לכל אתר בנפרד או כל סכום אחר שייקבע בהתאם לכמויות שהוזמנו/בוצעו בפועל והוראות ההסכם. בסעיף 4 להסכם, הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת 2 על-פי "נספח המחירים" שצורף לחוזה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. בסעיף 9 להסכם הוסכם שהתובעת 2 תיתן לנתבעת הנחה בשיעור של 28% מהמחירים המופיעים בנספח, למעט אותם סעיפים בהם צוין במפורש כי לא תינתן ההנחה. באשר לתנאי התשלום, הוסכם בסעיף 5 כי בסוף כל חודש שבו בוצעה עבודה או הושכר ציוד, יוגש חשבון חלקי בהתאם לכמויות שבוצעו בפועל. חשבון זה יאושר על ידי נציג המזמין (הנתבעת), בתוך 8 ימים מיום הגשתו, ותוך 7 ימים נוספים יימסר לתובעת 2 שיק דחוי, בסכום החשבון המאושר (לפני מע"מ). כן, נקבע כי זמן פירעונו של השיק יהיה 90 יום מהיום האחרון של חודש הביצוע (שוטף + 90 יום) ושיק נוסף בגין המע"מ, שזמן פירעונו מועד המע"מ הקרוב. בסעיף 6 לחוזה הוסכם כי כל אחד מהחותמים בשם הנתבע יהיה ערב, באופן אישי, לכל התשלומים המגיעים לתובעת 2 מאת הנתבעת, במועדם ובמלואם. לאחר חתימת ההסכם, החלה התובעת 2 בביצוע עבודות עבור הנתבעת במספר אתרים, בערים שונות, כאשר תקופת העבודות נמשכה במשך תקופה של כשנה. ביום 7/11/05, התובעת 2 שלחה לנתבעת מכתב, בו התבקשה הנתבעת לשלם סך של 100,000 ₪, "על חשבון העבודה אשר בוצעה עבורכם". בסמוך למועד הנ"ל (11/2005), נפגשו הנתבע 2 ונציג התובעות מר איציק צ'יצ'יאן (להלן מר צ'יצ'יאן). במהלך הפגישה, נערך תחשיב התחשבנות משותפת ומוסכמת בכתב יד, בו ציינו הצדדים, סכומים שונים (לצד שמות אתרי העבודה השונים) וסיכומים כספיים מוסכמים (להלן: ההתחשבנות בכתב). מכתב דרישה נוסף נשלח על ידי עו"ד בשם התובעת לנתבעת, כעבור כשנה וחצי, ביום 25/6/07. על גבי המכתב צוין כי "נשלח בפקס" (ללא צירוף אישור בנדון). המכתב מתייחס, כביכול, לפירוט החוב הנטען המצורף, אולם אותו פרוט לא הוצג לבית המשפט. כעבור כשנתיים נוספות, ביום 20/4/09, הוגשה תביעה זו, כתביעה בסדר דין מקוצר. בדיון מיום 27/1/10, קיבלו הצדדים את המלצת כב' הרשמת יוכבד גרינוולד, למתן רשות להתגונן, והוּתר לתובעות לתקן את כתב תביעתן. בישיבת קדם המשפט מיום 24/11/10, עתר ב"כ התובעות לקבלת צו ספציפי אשר יורה על הגשת מסמכים אודות כל העבודות שהוזמנו מהנתבעת על ידי עיריות רחובות ואשדוד, בגין הפרויקטים נשוא התביעה, וזאת במטרה להתחקות אחר היקף העבודות ועל מנת לתמוך, באמצעות מסמכים אלה, בטענות התובעות באשר להיקף העבודה הנטען על ידן. ביום 24/1/11, נעתרה כב' השופטת שמולביץ (המותב הקודם בתיק) לבקשת התובעות והורתה לנתבעת לגלות את כל מסמכי וספרי הנהלת החשבונות שלה (חשבוניות עסקה ומס), אשר הועברו לה על ידי התובעות, במסגרת כל הפרויקטים שנוהלו ביניהן ממועד חתימת ההסכם ב-11/2004 ועד סיום הפרויקטים בשנת 2005. באשר לעיריות אשדוד ויבנה, הורה בית המשפט על גילוי כל מסמך וחשבונית הרלבנטיים לפרויקטים שפורטו בבקשה. ביום 14/6/11 הגישו התובעות בקשה נוספת לגילוי מסמכים על ידי משטרת ישראל, בטענה כי הבירור מול עיריית רחובות העלה כי "בשנים הרלבנטיות", התקיימה חקירת משטרה כנגד הנתבעים ובמסגרתה נלקח חומר רלבנטי רב על ידי המשטרה. בתגובת המשטרה (באמצעות פרקליטות מחוז מרכז), מיום 12/7/11 נמסר כי כלל המסמכים שנמצאו בתיק החקירה, לרבות אלה שנתפסו בעירייה, הועמדו לצילום של הנתבע 2. בסופו של יום, הוברר כי המסמכים שהתבקשו מהמשטרה מתייחסים כלל לשנים 2000-2001 ולמערכת התחשבנות שבין הנתבעים לעיריית רחובות (רא' החלטתה של כב' השופטת שמולביץ מיום 1/9/11). ב. תמצית טענות התובעות: עקב נסיבות אישיות, התובעת 2 העבירה את ביצוע העבודות בפועל לתובעת 1, וזאת, בידיעת והסכמת הנתבעים. בהתחשבנות בכתב שנערכה בפגישה שבין מנהל התובעת 1 לבין הנתבע 2 (נספח ג' לכתב התביעה; ת'4 לתצהיר מנהל התובעת 1), תמורת העבודות בה חבים הנתבעים, הועמדה על סך של 136,119.76 ₪) לפני מע"מ, לא כולל ביצוע העבודות באתרים קריית משה, הר חרמון וכן ציונות ושילוט כביש S . לטענת התובעת, יתרת החוב הנוספת, בגין העבודות שהתובעת ביצעה/סיפקה באתרים אלה, מסתכמת בסך של 143,333 ₪. בעקבות טענות הנתבעים כי כל החשבונות שולמו במלואם, תוקנה התובענה וצורפו לכתב התביעה כל החשבונות שנמצאו על ידי התובעות, בגין כל האתרים בהם ביצעו התובעות עבודות עבור הנתבעים. סכום התובענה תוקנה והועמדה על ההפרש הנטען, שבין סך כל החשבונות קרי, סך של 323,333 ₪, לבין הסכום ששולם על ידי הנתבעת בפועל, בסך 186,000 ₪. חרף צווים לגילוי מסמכים כללי וספציפי של מסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת והצו שניתן באשר לעיריות אשדוד ויבנה, נמנעו הנתבעים מלהציג מסמכים כלשהם מטעמם. החזקה הקיימת על פי דין הינה, שמסמכים אלה נמצאים עדיין בידיהם, וכן הנתבעים אף ידעו תמיד (ממכתבי ההתראה שנשלחו אליהם מאת התובעות) וממועד הגשת התביעה, כי קיימת מחלוקת לגבי סופיות וגמר החשבון בין הצדדים. ההתנהלות של הצדדים בפועל, ביישום ההסכם, לא התנהלה על פי התנאים שצוינו תחילה, בהסכם העבודות. בפועל, בגין כל אספקה של שירות או מוצר, הנפיקו התובעות, בהתאמה, תעודת משלוח או יומן עבודה, עליהם חתמו הנציגים בשטח. רק לאחר מכן התובעת הפיקה חשבונית עסקה, המתבססת על מסמכים אלו. החשבוניות נבדקו ואושרו על ידי נציג התובעות וחתימתו עליהן מעידה על כך. לאחר החתימה נשלחה כל חשבונית לנתבעת 1 בפקס. בסוף כל חודש, נציג התובעות היה מגיע לנציג הנתבעת ויושב עימו על החשבוניות שנשלחו. בהתאם לסיכום הצדדים בישיבה, נציג התובעות היה מקבל מנציג הנתבעת שיק על חשבון העבודות. הנתבעת שילמה בפועל, באופן שוטף, סך כולל של 186,000 ₪, עבור עבודות שבגינן הופקו חשבוניות עסקה שוטפות, כל זאת על אף שנציגי הנתבעת לא חתמו עליהם בפועל. הדבר מלמד על הסכמה ונוהל, שאומצו על ידי הצדדים, אחרי חתימת ההסכם, תוך כדי ויתור על התנאי המחייב את חתימת הנתבעת על גבי כל אחת מהחשבוניות באופן פרטני, כדי לזכות את התובעת בזכות לתשלומן, בפועל. הנתבעים הסכימו בפועל, ומרצון לשינוי מהוראות ההסכם בנדון, כל זאת, ב-"זמן אמת", וזמן רב לפני הגשת תביעה זו. בנסיבות אלה, הנתבעים אינם זכאים להיאחז ב"הוראות ההסכם", על מנת להדוף את טענות התובעת ליתרת החוב בעבור שירותים ומוצרים שסופקו בפועל לנתבעת, על פי הזמנתה, שעה שיתרה זו לא שולמה, מעולם. באשר להתחשבנות בכתב שנחתמה על ידי הצדדים, אין היא מהווה חשבון סופי בין הצדדים, ומצוין בה במפורש, כי היא אינה כוללת סוף חשבון של ארבעת הפרויקטים קריית משה, הר חרמון, וכן ציונות ושילוט כביש S. עיון במסמכים החלקיים שנמצאו בעיריות אשדוד ורחובות, מלמד כי התובעות היו זכאיות "לפחות לסך 241,545 ₪". לפיכך, ומבלי להתייחס למשמעות של הסכום שצוין בהתחשבנות בכתב על-סך " 50,110 "₪, הרי שהחוב הכולל של הנתבעים כלפי התובעות "עולה על סך של 186,000 ₪". התובעות מבקשות לדחות את טענת הנתבעים, שהחשבונות בגין ארבעת האתרים, נשוא המחלוקת, לא הומצאו ולא אושרו על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה ב"זמן אמת". לכתב התביעה המתוקן צורפו כלל החשבונות והמסמכים, שהתובעת איתרה בנדון. לעומת זאת, הנתבעים לא הגישו כל כתב הגנה מתוקן ולא צרפו כל מסמכים מטעמם. בנסיבות אלה, אין בפי הנתבעים כל טענת הגנה או השׂגה עניינית לחשבונות שצורפו לכתב התביעה המתוקן. די בכך כדי להוכיח קיום החוב הנטען של הנתבעים כלפי התובעות, שכן אין בחשבונות אלו (שלא הוכחשו) ולוּ חשבון אחד מהם, המתייחס לפרויקט "קריית משה", המהווה מרבית מסכום החוב. כמו כן, טענתם העובדתית של הנתבעים לפיה "החשבונות לא הומצאו", סותרת את הטענה העובדתית אחרת של הנתבעים, לפיה בגין כל האתרים הנ"ל שולם סך מוסכם של 50,110 ₪. מבוקש גם לדחות את טענותיהם הספציפיות של הנתבעים כנגד מספר חשבוניות עסקה ובקשתם ללמוד מן הפרט, על כלל החשבונות. כן נטען כי אף אם בית המשפט היה מקבל את הטענה כי הנתבעים קיבלו את החשבונות לראשונה, במועד הגשת התביעה, הרי שהם הגיבו עניינית ב"השׂגה" על שלושה חשבונות בלבד, כשלגבי אחת מהן (חשבונית מס' 177), התובעות מודות כי יש להפחית סך של 6,000 ₪ ,מסכום התביעה. למעט שלושת חשבונות אלה, טענת הנתבעים כנגד החשבונות, הינה טענה כללית וסתמית (כולל אודות חשבוניות "לא קריאות"). ג. תמצית טענות הנתבעים: ההסכם נשוא התביעה נחתם על ידי הנתבעת 1 בלבד, ויש לדחות את ניסיונן של התובעות להטיל כל אחריות אישית, על הנתבע 2. הנתבע 2 לא חתם על החוזה, באופן אישי, כי אם מתוקף תפקידו כמנהל הנתבעת 1, בלבד. חתימתו אינה מופיעה לבדה, כחתימה אישית. כמו כן, כוונת הצדדים בסעיף 6, הייתה כי רק החתימות של הנתבע בעצמו, על גבי הזמנות או תעודות המשלוח, תהוונה חתימות, שמכוחן ניתן לתבוע את הנתבע, מכוח ערבותו האישית. התובעת 2 הינה הגוף היחיד שביצעה את העבודות נשוא התביעה בעבור הנתבעת 1. לחיזוק טענה זו, היפנו הנתבעים לזהות הצדדים בהסכם, להזמנת העבודות וכן להעתקי ההמחאות ששולמו (שצורפו כנספח 3 לתצהירו של הנתבע 2). מסמך ההתחשבנות בכתב יד שנערך בפגישה בין נציג התובעות לבין הנתבע 2, מהווה סיכום מלא, סופי ומוחלט של כלל ההתחשבנות בין הצדדים, על פי ההסכם. מנהל התובעות, ש"לא ידע להסביר את פשר הסכום על-סך 50,100 ₪", אינו שולל בעצמו, שזהו סכום ששולם, על החשבון. במידה והייתה נשארת יתרה כלשהי לתשלום, התובעות היו דואגות לציין זאת על גבי המסמך. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, בשעה שהתביעה הוגשה בשנת 2009, בעוד שהעבודות נשוא התביעה בוצעו בשנים 2004-2005. התובעות לא הסבירו את פשר השיהוי שבהגשת תביעתן. בהקשר זה נטען כי הנתבעים לא קיבלו כל מכתבי דרישה, אשר נטען כי, לכאורה, נשלחו אליהם, כך שהתובעת פנתה לראשונה מחדש לנתבעת, כעבור 5-4 שנים. טענותיהן השונות והלא מגובשות של התובעות, באשר לסכום שלשיטתן הנתבעים חבים להן, מעידות על חוסר סדר ועקביות, עד כדי ניסיון להוציא דבר במרמה. כך, בין היתר, במכתב הדרישה של התובעות מיום 7/11/05 (אשר כאמור לא הומצא לנתבעים מעולם), עמדה הדרישה על סך של "100,000 ₪", בכתב התביעה המקורי הועמד הסכום על סך של 202,617 ₪ ובכתב התביעה המתוקן הועמד סכום התביעה על סך של 190,082 ₪. בהסכם צוין, כי התמורה לעבודות והאספקות תשולם לפי פרויקטים ולפי חשבוניות שיוגשו לכל אתר בנפרד. בפועל, מנגנון זה לא התקיים; התובעים לא הגישו חשבוניות לפי פרויקטים לכל אתר בנפרד, אלא לבסוף, נערך חשבון סופי, כאמור. ככל שהתובעות לא הציגו את המסמכים הרלבנטיים להוכחת תביעתן בשל טענה לשריפה שכילתה אותם, הרי שאין להן להלין, אלא על עצמן. אין לצפות כי אותם המסמכים יהיו בידי הנתבעים, עקב חלוף זמן רב מאז ביצוע העבודות ועד להגשת התביעה. באשר לטענה כי הייתה מצד הנתבעים התייחסות ספציפית רק לשלוש חשבוניות, נטען כי לנתבעים ישנן טענות רבות נגד כל החשבוניות והתייחסות זו ניתנה לדוגמא בלבד. חשבונות התובעות מעולם לא הוצגו בפני הנתבעים ולא נושאים את חתימתם. ד. המסכת הראייתית: מטעם התובעות העידו מר יצחק צ'יצ'יאן (ע.ת. 2), וכן גב' הילה צ'יצ'יאן (ע.ת. 1), אשר עבדה בזמנים הרלבנטיים אצל התובעת 1 כפקידה, והייתה אחראית בין היתר, על הוצאת חשבונות עסקה ומשלוח החשבונות ללקוחות. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2, מר כדורי דוד (ע.ה. 2) וכן מר ניר דוד (ע.ה. 1) בנו של הנתבע 2, אשר שימש בזמנים הרלבנטיים כמנהל פרויקטים מטעם הנתבעת. לתצהיריהם של העדים האמורים (ובמיוחד לתצהירו של מר צ'יצ'יאן), צורפו מסמכים רבים וביניהם, חוזה ההתקשרות, סיכומי חשבון, טבלאות סיכום בגין עבודות ועוד. ה. מסמכי הצדדים: התובעת עתרה, בכתב התביעה המתוקן, לתשלום סך של 190,082 ₪. עיון במרכיבי סכום זה, מעלה כי הינו מורכב מתמורה נטענת שלא התקבלה בגין העבודות ב-4 הפרויקטים (קריית משה, הר חרמון, ציונות ו"כביש S") , בסך כולל של 143,333 ₪ וכן, מסכום נוסף, בסך של 44,000 ₪, עבור העבודות האחרות, שנכללו במסמך ההתחשבנות, אולם נפלה בה טעות, שעה שסך הסכום שצוין, 136,119 ₪, היה צריך לעמוד על סך של 180,000 ₪. [במאמר מוסגר אציין, כי על פי טענות אלה, סכום התביעה המתוקן היה אמור לעמוד על סך של 187,214 ₪, ולא הסכום המתוקן שצוין בפועל]. פירוק מרכיבי התביעה מלמד כי התובעות עותרות ליתרת חוב, בגין ארבעת הפרויקטים, בסך של 143,333 ₪ וכן, יתרת/השלמת תשלום נוסף, בסך של 44,000 ₪, בגין העבודות באתרים האחרים, אשר לגביהן נפלה טעות בעת עריכת מסמך ההתחשבנות. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתקופת ההתקשרות ביניהם, הנתבעת שילמה לידי התובעות סך של כ- 186,000 ₪ (רא' סעיף 32 לתצהירו של נציג התובעות, מר צ'יצ'יאן; עדותו בעמ' 16 שו' 13-14 לפרו'). טבעי הדבר, שבמחלוקות מסוג אלה, דרך המלך לבחינת טענות הצדדים אודות המחלוקת, והוכחתם, הינה, בין היתר, בהמצאת המסמכים החשבונאיים של כל אחד מהצדדים, אשר נערכו בזמן אמת, לרבות חשבוניות, כרטסות הנהלת חשבונות וכדו'. במקרה דנן, עוד מראשית ההליך, הוברר כי מסמכים אלה לא יוצגו בשלמותם. התובעות טענו כי רוב רובם של המסמכים הרלבנטיים להוכחת התביעה אינם בנמצא, בשל שריפה שפקדה את בית העסק של התובעת 2 ביום 7/6/06, אשר התפשטה לארכיב והביאה לשריפת כל המסמכים שהיו בו (ר' ת'3 לתצהירו של נציג התובעות עדות הגב' צ'יצ'יאן עמ' 14 שו' 13-14 לפרו'; עדות נציג התובעות, עמ' 15 שו' 1-10 לפרו'). הנתבעת טענה, כי לאור הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבודות ועד להגשת התביעה, לא נותר בידיהם החלק הארי של המסמכים הרלבנטיים. ו. פרשנות מסמך ההתחשבנות תחילה, נדון במחלוקת אודות הפרשנות שיש לתן למסמך ההתחשבנות, שנערך בכתב יד ונחתם על ידי נציג התובעות והנתבע 2, בסמוך ל- 11/2005. מפאת חשיבותו של המסמך ועל מנת להקל בהמחשת הצגתו, יובא להלן, העתק צילומי ממנו: בצדו הימיני של המסמך האמור מופיעים שמות של אתרי עבודה שונים, כשלצידם מופיע סכום מוסכם לתשלום. מתחת לרשימה זו, מופיע הסכום "116,841 לא כולל". סך זה מגלם למעשה את הסכומים ברשימה הנ"ל, המופיעים לצד כל אתר ואתר. בחלקו השמאלי העליון של המסמך, נרשם הסכום "136,119.76 ₪ כולל מע"מ". מתחת לסכום זה, המשקף את סך התמורה המוסכמת (על פי העמודה שבצד ימין של המסמך), מצוין בתוספת מע"מ. הצדדים הוסיפו והבהירו כי סיכום החשבון הינו : "ללא ק. משה", "לא הר חרמון" וכן, "ציונות" ו-"שלוט כביש S". מתחת למלל זה, מצוין - "נתקבל על החשבון" ומופיע חישוב של הסכומים "19,341 + 166,888", המביאים לסך של "186,229". מתחת לסכום זה, מצוין סך של "50,110", המודגש בריבוע, בתוספת "מאשר". בפינה השמאלית התחתונה של המסמך, מופיעות חתימותיהם של נציג התובעות והנתבע. מחלוקת עיקרית נוגעת לפירושים שהצדדים מייחסים למשמעות הסך של "50,110" שצוין והודגש , בריבוע. נציג התובעות טוען כי הוא אינו זוכר את הנסיבות אשר הביאו לציון ערך זה, ואינו זוכר באם התוספת נעשתה באותו מעמד. מכל מקום, לטענתו, צריך להיות ברור כי הסיכום שנעשה, אינו כולל את גמר החשבון בגין ארבעת הפרויקטים, שצוינו מפורשות. לטענתו, הסיכום של יתר הפרויקטים, הגיע לסך כולל של 186,229 ₪ שהם למעשה כ- 136,000 ₪ בתוספת הסך של 50,110 ₪, שזהו סכום התואם, "כמעט באופן מושלם", את סיכום כל החשבוניות שצורפו על ידו באשר ליתר הפרויקטים (ראה ת/10 ו-ת/11 לתצהיר עדותו הראשית של נציג התובעות). הנתבעים טוענים מנגד, כי מסמך ההתחשבנות, מגלם בתוכו "חישוב סופי ומוחלט" של כלל ההתחשבנות שבין הצדדים. הסך של 136,119.76 ₪ מגלם את יתרת החובה של הנתבעת לתובעת 2, בעוד שהסך של "50,110" מגלם את התמורה המוסכמת, בעד העבודות בארבעת הפרויקטים הנוספים, שצוינו. הנני סבורה כי ניתן ללמוד בנקל, מעיון במסמך, כי תשלום בגין שני הפרויקטים - "קריית משה" ו-"הר חרמון", לא נכלל והמסמך אף אינו מהווה סיום וגמר החשבון בגין "ציונות" ובגין "שלוט כביש S". דין טענת הנתבעים כי מדובר במסמך התחשבנות כולל וסופי, להידחות. טענתם זו של הנתבעים, לפיה, הוסכם כי הסכום בסך "50,110 ₪" הינו סכום התמורה לגמר חשבון, בגין ארבעת הפרויקטים, אינה מבוססת ונוגדת את הפְשַט העולה מעיון במסמך ההתחשבנות. מנהל התובעות גם הוא לוקה בשכחה סלקטיבית והיתממות, ביחס לסכום הנ"ל והנני סבורה שכך הדבר, מאחר והמשמעות האמיתית אינה תואמת את צרכיו. עיון במסמך מלמד, כי הסכום של "50,110 ₪" מייצג את 'יתרת הזכות' של הנתבעת אצל התובעת, נכון למועד עריכת ההתחשבנות. מסקנה זו עולה על פניה, מהנתונים המופיעים בהתחשבנות גופה; 116,841 ₪ - פורט בתור סך התמורה המגיעה לתובעת, בגין העבודות המופיעות בטור הימני (שלא כוללת את האתרים "ק. משה" ו-"הר חרמון" וכן, גמר חשבון "ציונות" ו- "שילוט כביש S"). בפינה השמאלית העליונה של המסמך מופיע "136,119.76 ₪", הינו הסכום הנ"ל, כולל מע"מ. המדובר בסכום המוסכם בין הצדדים עבור עבודות התובעת, פרט ל-4 הנ"ל שטרם הושלמה ההתחשבנות לגביהם. אין, וגם אז לא הייתה מחלוקת שהנתבעת כבר שילמה לתובעת בפועל, סך של "186,229 ₪", על החשבון העבודות, וגם זה צוין. וראה איזה פלא - ההפרש שבין גמר החשבון (החלקי) המוסכם לסכומים ששולמו בפועל, הינו בדיוק "50,110 ₪" ! לסיכום, מסמך זה מעיד שהצדדים הסכימו על התחשבנות סופית לגבי חלק מהעבודות, והסכימו שנותר להם לסיים את ההתחשבנות של 4 העבודות הנ"ל, וכן הסכימו שהתובעת כבר קבלה לידיה תשלום של 50,110 ₪, על חשבון, אותם העבודות, שטרם הוסכם על ההתחשבנות הסופית שלהם. מסמך ההתחשבנות לא היווה גמר חשבון מוסכם לגבי העבודות הנוספות שצוינו, אלא, אכן הביא לסיום ההתחשבנות עבור העבודות האחרות אשר פורטו בהסכמה. נותר לצדדים לסיים את ההתחשבנות, דבר שלא בוצע על ידם, מעולם. מקובלת עלי טענת התובעת, שאין בעצם העובדה שחשבוניות לא נחתמו בפועל על ידי הנתבעת, כדי למנוע את זכות התביעה לתשלום התמורה, בגין 4 העבודות, שלא נערך לגביהן גמר חשבון. אין מחלוקת שהצדדים לא קיימו כל ישיבה נוספת, על מנת לסכם גמר חשבון ביניהם, גם לגבי עבודות אלה, כפי שהם ערכו את מסמך ההתחשבנות, לגבי העבודות האחרות. היקף החוב הנטען דהיום על-ידי התובעת, מתבסס על חשבוניות העסקה שהיא ערכה, לטענתה, בזמן אמת. דין טענת התובעת ל-"טעות" בהתחשבנות שבין הצדדים, במסמך ההתחשבנות, באשר לעבודות שסוכמו בפועל, להידחות. התובעת אינה זכאית בדיעבד, שנה לאחר גמר ההתחשבנות באשר לעבודות האחרות (או אף מאוחר יותר), להתכחש להתחשבנות הסופית שנערכה לגביהם. הפער בין השווי הנטען, בדיעבד, על ידי התובעות באשר לאותן העבודות, לעומת הסכום המוסכם שהושג בין הצדדים במסמך ההתחשבנות כגמר חשבון (באשר לאותן העבודות), מלמד על כך שהנתבעת הסכימה, בזמן אמת, להכיר בכ- 75% בלבד, מסך "שווי" העבודות האחרות, שהתובעת טענה להן, על פי חשבוניות עסקה, שהיא הנפיקה, והתובעת "הסכימה " לכך, בהתנהגותה. מסמך ההתחשבנות מלמד כי שני הצדדים היו מודעים לצורך בעריכת גמר התחשבנות, באשר לאותן העבודות שהם ציינו מפורשות שטרם ערכו לגביהן את ההתחשבנות הסופית. על פי חומר הראיות, שני הצדדים 'הזניחו' את ביצוע האמור ונושאים באחריות לכך. במסגרת ההליכים בתיק זה, הצדדים לא הסכימו להגיע לידי כל סכום מוסכם בנדון. הנני סבורה כי ניתן להשתמש בנתונים הנ"ל (ר' ס' 58 לעיל), כנתונים המצביעים, באופן כללי, על הסכום הסופי שהצדדים היו מסכימים עליו, כחשבון סופי לגבי יתרת החוב בגין העבודות שלא נכללו במסמך ההתחשבנות, אילו הם אכן היו יושבים ועושים זאת, בזמן אמת. התוצאה הינה, על פי מבחן מאזן ההסתברויות, כי סביר להניח שהחשבון הסופי המוסכם בגין אותן העבודות הנוספות, היה מגיע לכדי כ- 75% מהסכום שהתובעת טוענת לו, על פי חשבוניות העסקה שהיא ערכה. אציין כי הנתבעת בחרה "לתקוף" חשבוניות בודדות ולא הציגה כל ראיות נגדיות, מטעמה. הוראות פקודת מס הכנסה, מחייבות את הנתבעת לשמור את מסמכי הנהלת החשבונות שלה, לכל הפחות, למשך שש שנים לאחר שנת המס הרלבנטית. בנסיבות אלה, הרי שהמסמכים החשבונאים הרלבנטיים בענייננו, היו אמורים להימצא ברשות הנתבעת, לפחות עד לשנים 2011-2010. הנתבעים נאחזים בטענה, כי "עבר זמן רב" (ר' סעיף 5 לסיכומיהם) אולם הנני סבורה כי עיון במסמכי התיק מלמד, שלאורך כל ההליך, הנתבעים נמנעו מלבצע גילוי מסמכים, כיאות. לאור כל האמור, ולאחר שבחנתי את ראיות התובעת, ובהעדר ראיות סותרות ומענה הולם מטעם הנתבעת, שעה שהנני סבורה כי נמנעה מעשות כן, הרי שהוכחה, להנחת דעתי, ה"אותנטיות" של טענות התובעת, כך שניתן לאמץ את מרבית טענותיה מכוח החשבוניות אשר נערכו על ידה בזמן אמת, באופן דלקמן: א. 10 חשבוניות העסקה של התובעת מ- 5/05 עד 9/05 עבור פרויקט "קריית משה", בניכוי סך 6,000 ₪, שהתובעת הודתה שיש לנכותם (ר' ת/5 לתצהיר התובעת וסעיף 24 לסיכומים). ב. חשבוניות עסקת "הר חרמון" מ- 11/05 (ת/6) לתצהיר התובעת. ג. חשבונית עסקה ה"ציונות" מ- 2/05 - ת/7 לתצהיר התובעת. ד. חשבוניות העסקה המתייחסת מפורשת ל"שילוט כביש S", בסך 3,276 ₪ (החשבונית הראשונה בלבד שב- ת/8 לתצהיר התובעת). סך הסכומים הנ"ל, אשר מצאתי להכיר בהם, כמתייחסים לאותן העבודות שהצדדים לא ערכו התחשבנות סופית בגינן, מגיע לכדי 129,086 ₪. כפי שכבר ציינתי, ככל שהוכח שהנתבעת הסכימה להכיר רק ב- 75% מטענות התובעת, לגבי העבודות האחרות, הרי שסביר להניח, שזו הייתה התוצאה שהצדדים היו מסכימים עליה, לגמר החשבון, גם בקשר לעבודות אלה. בהתחשב במכלול הנסיבות של תיק זה, נכון יהיה להפחית מהסכום הנ"ל 25%, ולהעמיד את סכום החוב של הנתבעת בגין העבודות הנוספות שבוצעו ולא שולמה תמורתן, על סך של 96,815 ₪. מסכום זה, יש לנכות את הסך של 50,100 ₪, אשר כאמור, הובהר במסמך ההתחשבנות, מהווה סכום 'יתרת זכות', ששולם לתובעות על ידי הנתבעת, על חשבון עבודות אלה, אשר לגביהם לא נערכה התחשבנות סופית ביניהם. התוצאה הינה שיש להעמיד את יתרת החוב של הנתבעת כלפי התובעות, על סך של- 46,715 ₪. ז. המחלוקת באשר לחבות של הנתבע 2: סעיף 3 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967, קובע כדלהלן: "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה.." סעיף 6 להסכם העבודות בין הצדדים, קובע כדלהלן: "מוסכם בזאת כי כל אחד מהחותמים בשם המזמין יהיה ערב באופן אישי לכל התשלומים המגיעים לקבלן [התובעת 2 - ע.מ.] מאת המזמין [הנתבעת - ע.מ.] על פי הסכם זה במועדם ובמלואם". אין מחלוקת שהחוזה נחתם על ידי הנתבע 2, מתוקף תפקידו כמנהל הנתבעת 2, אולם בחתימתו זו, הוא גם קיבל על עצמו את הערבות המפורטת בסעיף 6 להסכם, ככתבו וכלשונו. הנתבעים אמנם הקדישו לא פחות משליש מסיכומיהם למחלוקת זו, אולם אם נסכם את המילים הרבות שהקדישו הנתבעים לטענה זו, טענתם הינה כי כוונת הצדדים הייתה שרק החתימות של הנתבע 2 על גבי ההזמנות או על גבי תעודות המשלוח, תהוונה חתימות, שמכוחן ניתן לחייבו בערבות אישית. פרשנות זו אינה מקובלת עלי והינה לדעתי, מאולצת ומלאכותית. אולי יש בה כדי לתן רמז להימנעות העיקשת של הנתבעים מלהציג את המסמכים שבידיהם אודות ההתקשרות בין הצדדים וההזמנות שבוצעו, ואושרו. כן, מקובלת עלי טענת התובעות כי טענה זו מהווה הרחבת/שינוי חזית ועיון בכתב ההגנה של הנתבעים ובתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1, מעלה כי אין לה זכר בהם לטענות אלו. מכל מקום, לא מצאתי שיש לקבל את טענות אלו, של הנתבע 2, לגופו של עניין. הנתבע 2 נטל על עצמו לערוב אישית לנתבעת 1 בנדון וערבות זו, יש בה כדי לחייבו בחוב, באופן אישי. כן, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי ההסכם וההתחייבות ניתנו כלפי התובעת 2 בלבד. ח. סוף-דבר: הנני על כן, מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לידי התובעת 2 סך כולל של 46,715 ש"ח (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (20.4.09) ועד ליום התשלום המלא בפועל. בהתחשב בהליכים הארוכים שנבעו מהכחשות כוללניות מחד, ובעובדה שסכום פסק הדין הינו קטן, באופן משמעותי, מסכום התביעה (על פי כתב התביעה המתוקן) הנתבעים יישאו, ביחד ולחוד, בחלק מהוצאות התובעת 2 (כולל שכ"ט עו"ד), בסך כולל של 12,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור בתוך 45 יום. מיסיםמסמכיםהנהלת חשבונות