ביטוח הצתה מכוונת

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטוח הצתה מכוונת:

רקע כללי

  1.      מדובר בתובענה כספית לקבלת תגמולי ביטוח בגין ארוע שריפה שהתרחש ביום 24.7.08 בבית עסק הידוע בשם "מ.ר.פאדי בונה החדש בע"מ" (להלן:"השריפה") הנמצא בצמוד לכביש הראשי המוביל לכניסה לכפר מכר (להלן תיקרא החברה: "המבוטחת").
  2.      המבוטחת הינה חברה העוסקת בתחום חומרי הבניין והאינסטלציה. בעת השריפה היו בחברה 4 עובדים- 2 פועלים ו-2 מנהלים (רביע ופאדי).
  3.      המבוטחת החלה בפעילותה כ-4 חודשים עובר לארוע השריפה נשוא תביעה זו.
  4.      המבוטחת ערכה ביטוח מסוג "הכל בה לעסקים" אצל הנתבעת. הצעת הביטוח נחתמה על ידי המבוטחת ביום 2.4.08 ואילו פוליסת הביטוח נכנסה לתוקפה ביום 24.4.08 למשך שנה.
  5.      הפרמיה לתשלום עמדה על סך 2,695 ₪ ובתוספת היטלים ודמי רישום- סכום כולל של 4,003 ₪.
  6.      תשלום הפרמיה אמור היה להתבצע באמצעות הוראת קבע. זו לא כובדה. על כן נשלחו מכתבי התראה למבוטחת. המבוטחת שילמה סך כ 1,000 ₪ בסמוך לפני מועד התרחשות השריפה.
  7.      התובענה אינה מוגשת על ידי המבוטחת, כי אם על ידי מר פרח אליאס, אשר לו המחתה החברה את זכויותיה לקבלת תגמולי הביטוח בהתאם להמחאת זכות מיום 26.5.08.
  8.      אין מחלוקת כי ארוע השריפה נגרם בגין הצתה מכוונת אשר אירעה בשני מוקדים בעסק, זאת כפי העולה הן מחוות דעת חוקר שריפות, מר אלי היינה, שהוגשה מטעם הנתבעת והן מדו"ח חקירת שירותי הכבאות בגליל המערבי (סומן נ/3).
  9.      על פי חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, ממשרד רוברט מרכוס, הרי כתוצאה מהשריפה נגרם למבוטחת נזק למחשבים, רכוש קבוע שנמצא במקום ומלאי בהיקף כספי של 345,608 ₪. הערכת הנזק בערכי כינון עומדת על סך של 232,268 ₪ ובערכי שיפוי- 216,638 ₪.
  10.      התובע דורש לקבל את מלוא הפיצוי הכספי בהתאם להמחאת הזכות שניתנה לו ועל יסוד תנאי פוליסת הביטוח .
  11.      הנתבעת טוענת כי אינה חבה בכל תשלום. לשיטתה, המבוטחת ביצעה תרמית - הן משום שהוסתרו פרטים מהותיים, אשר אילו היו ידועים לה מבעוד מועד לא היתה מבצעת את הפוליסה, והן משום שמדובר בניסיון לקבלת כספי ביטוח על יסוד ארוע הצתה אשר בויים על ידי המבוטחת או מי מטעמה.
  12.      במסגרת דיוני ההוכחות אשר נשמעו בפניי העידו מטעם התביעה- התובע בעצמו ומר ספייה רביע.

מטעם הנתבעת הובאו העדים כדלקמן- הגברת מולכו סיגלית, חתמת; מר אלי היינה, חוקר שריפות מטעם הנתבעת; מר כמאל שופאנייה, חוקר דליקות מטעם שירותי הכבאות באזור גליל מערבי; מר מחמוד חסן, סוכן הביטוח; מר פאדי נג'מה, מנהל המבוטחת; מר שאדי נג'מה, עובד אצל המבוטחת ואחיו של פאדי; מר סעדה סעדה, חוקר מטעם הנתבעת.
טענות הצדדים בתמצית
13.     הצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר לעצם התרחשות אירוע השריפה.
14.     עיקר המחלוקת נוגעת לשתי סוגיות עיקריות:
14.1.     האחת - טענת הנתבעת כי המבוטחת הסתירה ממנה פרטים מהותיים בעת הגשת הבקשה לעריכת הביטוח וכן הוסתרו פרטים מהותיים גם במהלך תקופת הביטוח .
14.2.     השנייה- טענת הנתבעת כי המבוטחת עצמה פעלה, בין באופן ישיר ובין על ידי מי מטעמה, לביום אירוע השריפה וזאת במטרה להוציא במרמה תגמולי ביטוח, שעה שיש לה מניע כלכלי ברור וכן הזדמנות נאותה לביצוע.
15.     לעניין טענות התובע, אומר כבר עתה כי העידו בפניי לפחות 4 עדים ,אשר הובאו מטעם שני הצדדים, הקשורים באופן ישיר להתנהלות המבוטחת בזמן אמת והם -התובע, מר ספייה רביע, והאחים פאדי ושאדי נג'מה.
16.     בכל אחת מעדויותיהם נמסרה גרסה שונה במקצת באשר לאופן התנהלות המבוטחת, אולם ניסיון לטוות את עדויותיהם כולן למארג סיפורי אחד פורס את התמונה כדלקמן.
17.     עסקה של המבוטחת הוקם במהלך חודש מרץ 2008. בעליה הרשום של המבוטחת היה מר רביע ספייה.
18.     התובע, אשר היה אחד מבעליה של חברת "בלוק שפרעם בע"מ" בזמנים הרלבנטיים, החל את קשריו העסקיים עם המבוטחת למן יום הקמתה.
19.     חברת "בלוק שפרעם" סיפקה למבוטחת שירותי הובלה של ציוד וחומרי בניין, אותם הובילה אל המבוטחת מאת ספקים שונים.
20.     התובע "פרס חסותו" על המבוטחת על מנת לאפשר לה המשך עבודה מול ספקים שונים תוך התחייבות לפרעון חובותיה (עמ' 6 שורה 28).. כך, המבוטחת מסרה לו שיקים לתשלום עבור ספקים שונים, אלו הופקדו בחשבון החברה בבעלותו ולאחר פרעונם בוצע התשלום לספקים אלו (ראו עמ' 8 שורות 15-19).
21.     לטענת התובע, בשל "חסות" זו, עמד על כך שהמבוטחת תבצע פוליסת ביטוח לציוד והמלאי בעסקה וזאת למן תחילת העבודה. חובותיה הכוללים של המבוטחת אותה עת, הן כלפי "בלוק שפרעם" והן כלפי ספקים אחרים, עמדו על סך כולל של 150,000 ₪.
22.     כאמור, התובע התחייב אישית לפרעונם אל מול הספקים השונים, על מנת לאפשר המשך העבודה, ועל כן המחתה המבוטחת זכויותיה בגין כספי הפוליסה לטובתו ביום 26.5.08.
23.     לעניין אירוע השריפה עצמו- האחים נג'מה הם שסגרו את עסקה של המבוטחת ביום 23.7.08 , בסמוך לשעה 22:00 , עם סיום העבודה.
24.     ביום 24.7.08 בסמוך לשעה 02:45 לפנות בוקר קיבל פאדי התרעה מהאזעקה בעסק, הגיע למקום בסמוך לאחר מכן ונוכח כי פרצה שריפה. פאדי הזעיק את רביע ושאדי וכן הזעיק את שירותי כיבוי אש אשר השתלטו על השריפה, הגם שהדבר נמשך זמן מה לנוכח קיומם של חומרים דליקים במקום, כגון מדללי צבע. חלקו הארי של הציוד במקום ניזוק כליל.
25.     לטענת התובע ולטענתם של מר רביע ומר פאדי נג'מה, אין ולא היה להם כל קשר להצתה במקום. כל אחד מהם שהה במקום אחר בעת התרחשות הארוע, כולם בקרבת מקום עסקה של המבוטחת, כל אחד מהם קיבל ההודעה והגיע מיד למקום.
26.     הנתבעת אינה חולקת על עצם התרחשות האירוע אלא שלטענתה, בעדויותיהם של מנהלי המבוטחת ועובדיה וכן בעדותו של התובע עצמו נפלו סתירות רבות ומהותיות בין הגרסאות, אשר די בהן לבסס את נטל השיכנוע הן לכך שהמבוטחת הפרה את חובת הגילוי והן לקיומו של "היסוד השלילי", דהיינו לכך שהמבוטחת גרמה במתכוון לארוע . על כן, אין להטיל חבות על המבטחת ודין התביעה להידחות.
27.     הנתבעת טוענת כי מהתשתית הראייתית שהוכחה עולה כי המבוטחת נתונה היתה בקשיים כלכליים. חובותיה הגיעו לכדי 150,000 ₪ לספקים השונים והיה לה מניע ממשי להביא להצתה מכוונת במטרה לקבל תגמולי הביטוח. במצב שנוצר, סביר יותר להניח כי מנהל המבוטחת, מר פאדי נג'מה, ניצל הזדמנות ממשית לבצע התרמית. חיזוק לעמדתה זו מוצאת הנתבעת בסתירות המהותיות העולות מדוחו"ות החקירה שבוצעו על ידי חוקר הביטוח ומהן עולות תמיהות לגבי גרסאות שונות שמסר פאדי באשר למקום הימצאו במועד הארוע.
28.     כך, מוצאת הנתבעת פסול בכך שהצעת הביטוח מולאה ביום 2.4.08 ואילו תשלום הפרמיה בוצע רק בחלוף למעלה מ-3 חודשים לאחר מכן, שעות בודדות לפני ארוע ההצתה. כן טוענת הנתבעת כי המבוטחת לא גילתה את מלוא הנתונים הנחוצים במסגרת הבקשה לביצוע הפוליסה, לא גילתה על נסיונות הצתה קודמים לבית עסק אחר בבעלות מנהליה של המבוטחת ולא גילתה כי חברת ביטוח מנורה, אשר ביטחה עסק אחר בבעלות פאדי, סירבה לשלם מכוח הפוליסה בשל בעיות מיגון וגבייה.
29.     בהמשך, התברר לנתבעת כי קיים צו הריסה לעסק, נתון שלא גילתה המבוטחת ולכן טוענת הנתבעת כי אף מטעם זה דין התביעה להידחות.
עיקרי העובדות שהוכחו בפניי בהליך זה
30.     מהראיות עולה כי עסקה של המבוטחת החל בפעילותו במהלך חודש מרץ 2008.
31.     המבוטחת אמנם היתה בבעלות מר רביע ואולם את העסק ניהל בפועל מר פאדי נג'מה. פאדי הוא בעל הקשרים והכישורים בתחום הבניין. מהעדויות ואף מעצם שמה של המבוטחת, ניכר כי היה הרוח הפעילה בעבודת המבוטחת. במסגרת חקירותיו של פאדי בבית המשפט וכן בהודעותיו לחוקר הביטוח ניכר כי הינו בקיא לפרטי פרטים בכל רזי ניהולה של המבוטחת- החל מיום הקמתה, לרבות הצעדים שנקט לצורך הקמת המבנה, שכירת הקרקע ורכישת הציוד, דרך אופן ניהולה השוטף וכלה בפרטים הנוגעים לשריפה והפסקת פעילות המבוטחת לאחר מכן.
32.     עסק קודם שניהל פאדי, בשם חברת שלושת הנשרים, נסגר. היות ותחום העיסוק היה זהה, נמכר הציוד שהחזיקה שלושת הנשרים למבוטחת. בנוסף, בנו פאדי ורביע את המתחם אשר שימש לעסקה של המבוטחת, גידרו את המקום, דאגו להספקת חשמל ולתשלום דמי שכירות למבנה עבור תקופה של 36 חודשים מראש (ראו עמ' 1-2 לעדותו של פאדי בפני חוקר הנתבעת- סומנה נ/11).
33.     למבוטחת נפתח חשבון בבנק מזרחי סניף עכו. מורשה החתימה היחיד בחשבון היה רביע. בחודש יולי 2008 נמצא החשבון בסטטוס "מוגבל". (נ/11 - ראו עמ' 2 שורות 17-18).
34.     למבוטחת היו 4 עובדים - 2 פועלים - שאדי ופועל נוסף ו-2 מנהלים- רביע ופאדי.
35.     ביום 2.4.08 מילאה המבוטחת הצעה לעריכת ביטוח "הכל בה" לעסקים (נ/1) ועל יסוד הצעה זו הונפקה למבוטחת פוליסת ביטוח מיום 24.4.08 בתוקף לשנה (צורפה כנספח לתצהיר הגב' מולכו).
36.     המבוטחת מילאה אחר כל דרישות הנתבעת לצורך מיגון העסק - הותקנו סורגים בחלונות, נרכשו מטפים וצינור עם גלגלת, מערכת אזעקה עם עינית (נ/11 - ראו עמ' 3 שורות 15-20)
37.     ביום 26.5.08 המחתה המבוטחת את כל זכויותיה על פי פוליסת הביטוח לתובע.
38.     אותה עת עמד היקף חובותיה של המבוטחת על סך 150,000 ₪ - מחצית הימנו לתובע וחברת בלוק איילון שבבעלותו. התובע התחייב אישית כלפי ספקי הסחורה כי החוב ייפרע ולכן בוצעה המחאת הזכות לטובתו על מנת שהמבוטחת תוכל להמשיך לקבל סחורה ולקיים עסקים (ראו עמ' 9 שורות 17-22 לחקירה החוזרת של התובע).
39.     מעדותו של התובע עולה כי עד למועד בו נשרף עסקה של המבוטחת, כל התשלומים שהעבירה לו באמצעות המחאות עבור ספקים נפרעו כסדרן. רק לאחר השריפה, החלו המחאות של המבוטחת לחזור. (ראו עמ' 8 שורות 14-19).
40.     אין מחלוקת כי תשלום הפרמיה עבור פוליסת הביטוח לא שולם על ידי המבוטחת במועד שכן הוראת הקבע שנמסרה לצורך החיוב לא כובדה. כאשר נתקבלו התראות מאת הנתבעת בנוגע לביטול הפוליסה, פנה סוכן הביטוח, מחמוד, למבוטחת והתריע כי אי ביצוע התשלום יוביל לביטול הפוליסה.
41.     במהלך השבוע האחרון של חודש יולי 2008, נערכו שני ניסיונות פריצה למבוטחת -באחד חתכו את כבל האזעקה ובאחר-ניתקו את העינית וניסו להיכנס אך בשני הארועים-ללא הצלחה.
42.     ככל הנראה ארועים אלו היוו קטליזטור לתשלום פרמיית הביטוח על ידי המבוטחת.
43.     כך, ביום 23.7.08 או בסמוך לכך, פרע פאדי במזומן תשלום של כ 1,000 ₪ על חשבון הפרמיה ישירות למחמוד, זאת לאחר שווידאו כי הפוליסה עודנה בתוקף.
44.     ביום שקדם לשריפה, קרי ביום 23.7.08, סיימו פאדי ושאדי לרוקן ולסדר סחורה בעסק. בסביבות השעה 22:00, הם סגרו את המקום ועזבו.
45.     באותו לילה, קיבל פאדי התרעה של מערכת האזעקה בסביבות השעה 2:45 לפנות בוקר.
46.     אותה עת שהה פאדי בתחנת דלק פז במכר, בחנות שבתחנה- ילו, וכאשר קיבל את הקריאה ניגש מיד למקום, המרוחק כ - 1 ק"מ בלבד מהתחנה.
47.     פאדי ראה את השריפה, הזעיק את מכבי האש וכן את שאדי ורביע וניסה לכבות את האש בינתיים.
דיון והכרעה
48.     לנוכח העובדה שהמחלוקת מעוררת הצורך להכריע בשתי טענותיה המרכזיות של הנתבעת כנגד התביעה, להלן אדון בכל טענה בנפרד ובהתאמה תיבחן השלכתה על תקפות הפוליסה בנסיבות.
בדיקת הטענה בדבר הפרת חובת הגילוי של עובדות מהותיות על ידי המבוטחת
49.     חובת הגילוי הוגדרה בסעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 כדלקמן:
"6 (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב,שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן-ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה."
50.     על המבטח הטוען להפרת חובת הגילוי רובץ הנטל להוכיח התגבשות יסודות הסעיף, היינו קיומה של שאלה ותשובה בכתב, עובדת היותו של העניין מהותי וקיומה של תשובה מלאה וכנה (ראו בספרו של ירון אליאס דיני ביטוח כרך א עמ' 344-356).
51.     לאחר שבחנתי טענות הצדדים במישור זה מצאתי כי הנתבעת לא עמדה בהוכחת קיומם של יסודות הסעיף ומכאן שדין טענתה זו להידחות.
52.     טופס הצעת הביטוח מולא ונחתם על ידי המבוטחת ביום 2.4.08. (סומן נ/1).
53.     לטענת הנתבעת, המבוטחת החסירה פרטים מהותיים מהנתונים שמסרה. לשיטת הנתבעת, אילו עובדות אלו היו ידועות לה בזמן אמת, לא היתה מבטחת על פי הפוליסה.
54.     טענות אלו פורטו בתצהירה של החתמת מטעם הנתבעת, גב' מולכו.
עדה זו מציינת בסעיפים 5-9 לתצהירה רשימת עובדות אשר לטעמה הוסתרו במכוון על ידי המבוטחת, וטוענת כי אילו היתה המבוטחת מגלה אותן כנדרש, לא היתה הנתבעת מסכימה לערוך עבורה את פוליסת הביטוח.
55.     דא עקא, במעמד חקירתה הנגדית , מתברר כי כל העובדות המפורטות בסעיפים אלו לתצהירה של גב' מולכו אינן ידועות לה מידיעה אישית ולמעשה מבוססות על דו"ח חקירה שביצעה הנתבעת בעקבות השריפה ואשר ממצאיו הוגשו באמצעות החוקר, מר סעדה סעדה. (ראו עמ' 10 שורות 29-31).
56.     יחד עם זאת, במהלך החקירה הנגדית נתבקשה גב' מולכו לפרט את העובדות שהוסתרו, לטעמה, על ידי המבוטחת ואשר אילו היתה מודעת להן לא היתה מאשרת ביצוע הפוליסה והיא מסכמת את הדברים שם כך :
"...עובדה אחת- שהמבנה היה בצו הריסה. שניה- היו נזקים בעבר לבית העסק. היו הצפות. אם הייתי יודעת על הפריצות הקודמות, על ניסיונות ההצתה שהיו, אם הייתי יודעת על כל הבעייתיות, לא הייתי מבטחת את העסק. בעיקר, עבר ביטוחי של העסק. ניסיון הארועים. היו נזקי הצתה בעבר, נזקי פריצות בעבר..." (עמ' 13 , שורות 25-28).
57.     בחינת טענותיה של הנתבעת במישור זה מובילה למסקנה כי המבוטחת לא הפרה את חובת הגילוי בה הינה מחויבת כלפי הנתבעת .
58.     תחילה, לעניין צו ההריסה- לא הוכח בפניי כי ניתן אי פעם צו הריסה למבנה עסקה של המבוטחת.
59.     כאשר נשאלה הגב' מולכו לעניין זה השיבה, בהגינות, כי לא ראתה צו הריסה ואינה זוכרת אם קיים צו שכזה (ראו עמ' 12 שורות 29-32 ועמ' 13 שורה 1). בכל החומר אשר הוגש לתיק בית המשפט לא נמצאת כל ראייה לעניין טענה זו ועל כן אין בידי לקבלה.
60.      לעניין אי גילוי עובדות בנוגע לניסיונות פריצה קודמים- אמנם, הוכח כי במהלך השבוע שקדם לשריפה נשוא תביעה זו נערכו 2 ניסיונות פריצה לעסק המבוטחת אשר לא דווחו לאיש.
61.     שלושת העובדים אצל המבוטחת, לרבות מנהליה ובעליה, היינו רביע, פאדי ושאדי, נחקרו בהקשר זה הן על ידי חוקר הנתבעת והן במסגרת חקירה נגדית.
62.     מתשובותיהם של שלושתם, אשר הגם שאינן מתאימות לפרטי פרטים, מצטייר קו עובדתי בסיסי ברור - ניתן ללמוד על כך שבמהלך השבוע שקדם לשריפה היו התראות של מערכת האזעקה בעסקה של המבוטחת אשר הצביעו על ניסיונות פריצה למקום העסק.
63.     ניסיונות אלו לא דווחו לחברת הביטוח מהטעם הפשוט שאצל המבוטחת היה מיגון מתאים, מערכת אזעקה ומצלמות, לכן ניסיונות הפריצה לא צלחו ולמעשה דבר לא נגנב.
64.     מדברי העדים מתברר עוד כי במהלך תקופה זו היו ניסיונות פריצה אצל כל העסקים מסביב, נתון שגרם להם להיות דרוכים יותר מתמיד אותה עת.(ראו תשובותיו של שאדי בתמליל השיחה עימו שצורף לנ/12- עמ' 9,15)
65.     יש לזכור כי באותה עת בה התרחשו ניסיונות הפריצה, עמדה כבר פוליסת הביטוח בתוקף ואין המדובר בעבר ביטוחי המיוחס למבוטחת עובר למילוי הצעת הביטוח על ידה.
66.     ניסיונות הפריצה, כאמור, לא צלחו בין היתר מחמת העובדה שעסקה של המבוטחת היה ממוגן כראוי באמצעות כלבים, אזעקה, סורגים ואפילו בוצעה "הדמיית שמירה" על ידי המבוטחת (ראו עדותו של שאדי בתמליל שצורף לנ/12 - עמ' 8 שורות 17-20).
67.     בנסיבות אלו, לא זו בלבד שאין בהתנהלות המבוטחת משום הפרת חובת הגילוי, אלא שמתקבל הרושם מעדויותיהם של שאדי, פאדי ורביע, כי הללו עשו כל שלאל ידם על מנת למנוע הפריצות וניכר כי מאמצים אלו אף צלחו שכן ניסיונות הפריצה לעסק כשלו.
68.     בנוסף, אין מחלוקת כי המבוטחת עמדה בכל דרישות המיגון שהציבה לה הנתבעת לצורך ביצוע הפוליסה ואף יזמה מיגונים מקוריים מעבר לכך-דוגמת הכלבים, הדמיית השמירה במקום. לכן, אף אם ניתן היה לקבל טענת הנתבעת באשר להפרת חובת הגילוי, מה שאין כן בנסיבות, אזי ממילא אין זה מתקבל על הדעת כי הנתבעת היתה מבטלת את הפוליסה במצב דברים זה.
69.     יתרה מכך. שיעור הפריצות בבתי עסק ובבתים בכלל במדינה הינו עובדה הידועה היטב לחברות הביטוח ויש לשער כי אף אילו היתה המבוטחת מודיעה על ניסיונות הפריצה לעסקה, בזמן אמת ובעת היותה של הפוליסה בתוקף, אזי משעה שעמדה בתנאי המיגון שנדרשו הימנה על ידי הנתבעת, ממילא לא היה הדבר מוביל לביטול פוליסת הביטוח שהונפקה ואין בפער המידע הנקודתי שנוצר כדי לקפח מזכויותיה של הנתבעת בנסיבות .
70.     לכך מתווספת העובדה כי בסופו של יום ניסיונות הפריצה לא צלחו וכי הנזק נשוא הליך זה נובע מאירוע שריפה, הצתה, אשר אירעה לראשונה אצל המבוטחת וללא כל רקע קודם.
71.     מכאן, נעבור להתייחס לנושא ההצתות .
72.     רביע מאשר כי במקביל להקמת עסק המבוטחת, עשה ניסיון להקים מסעדה מעץ.
מדברים שאמר לחוקר הביטוח בהודעתו (נ/9) עולה כי גם המסעדה היתה מיזם משותף שלו ושל פאדי (ראו שם עמ' 2 שורות 16-18). מעדותו עולה כי בעת שהמסעדה היתה נתונה בשלבי הקמה, אך בטרם עלה בידו לפתוח את המקום, נעשו 2 ניסיונות להצית את המסעדה (עמ' 24 ש' 23-25).
מועד התרחשותם של ניסיונות אלו אינו ברור, שכן בעדותו בפני החוקר (נ/9) טוען רביע כי הדבר אירע "לפני כחודש וחצי" (עמ' 2 שורה 16), דהיינו באמצע חודש 6/08 , ואילו בחקירתו הנגדית משיב רביע כי "ניסו להצית את המסעדה בחודש מרץ 2008, זה היה פעמיים" (עמ' 24 שורה 25). בהמשך חקירתו נשאל רביע לגבי הסתירה בין שתי התשובות ומסביר כי אינו זוכר בדיוק את המועד (ראו עמ' 28 ש' 12).
73.     עדותו של פאדי בפני החוקר מיום 28.7.08 (נ/11), אף היא כוללת התייחסות לארוע ההצתה במסעדה כאשר בסיומה של ההודעה נזכר פאדי ומוסיף כי "לפני כחודשיים היה ניסיון ואפילו הציתו לנו מבנה עץ שעזרתי לפתוח אני ורביע בתוך הכפר..." (עמ' 7 סיפא להודעה).
74.     מהצלבה בין עדויות השניים עולה, כי חרף אי ההתאמות בתשובותיו של רביע, נראה כי ניסיון ההצתה במסעדה נעשה כחודשיים לפני מועד השריפה נשוא תביעה זו, דהיינו במהלך חודש מאי או יוני 2008. לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעת לעמוד בנטל השכנוע כי ניסיון הצתת המסעדה בוצע במהלך חודש מרץ 2008. יש להניח כי הגרסה הראשונית , הזהה אגב, שמסרו שני העדים, פאדי ורביע, בהקשר זה לחוקר הביטוח, היא המתקבלת יותר על הדעת בפרק הזמן בו אירע ניסיון ההצתה.
75.     בשים לב ללוח הזמנים , הרי גם ארוע ההצתה הנטען בעסק אחר של רביע ופאדי בוצע לאחר מתן התשובות לשאלות בהצעת הביטוח ואף לאחר שהפוליסה נכנסה לתוקפה.
76.     כך או כך, יש לזכור כי מדובר בעסק אחר, אשר הגם שהיה מיזם של פאדי ורביע, הרי מדובר בניסיון להקים מסעדה, המהווה תחום עיסוק שונה לחלוטין מהמבוטחת. מיקום המסעדה היה שונה ממיקום עסקה של המבוטחת כאן, שהרי המסעדה נבנתה בלב הכפר ואילו עסקה של המבוטחת נמצא בפאתי הכפר בסביבה חקלאית.
בשל נימוקים אלו, אין לראות באי גילוי אירועים אלו משום הפרת חובת גילוי כלפי הנתבעת שכן הפרטים שהיו ידועים למבוטחת בעת מתן התשובות נמסרו כהווייתם, ארוע ההצתה טרם התרחש ולאור השוני המהותי בין העסקים הללו הרי נראה כי ממילא לא ניתן לסווג הנתון כ"ענין מהותי" לצורך דרישת הסעיף.
77.     המסקנה העולה מניתוח הראיות דלעיל היא כי אין בנתונים שהוכחו כדי לקיים את יסודות הדרישה על פי דין ולהוות משום הפרת חובת גילוי כלפי הנתבעת.
78.     בקצירת האומר , אתייחס בהקשר זה למספר טענות נוספות שעלו בנוגע להפרת חובת הגילוי ואשר לטעמי דינן להידחות.
79.     לעניין הסתרת הבעלים האמיתי של המבוטחת, הוא פאדי כטענת הנתבעת, אזי מעדויות הצדדים ניכר כי מעמדו של פאדי לא היה כשל אחד העובדים, אלא כי מדובר במנהל וברוח החיה אצל המבוטחת.
80.     אמנם, לא הוכח בפניי מעמדו כשותף בהיבט הכספי, היינו לא ברור מהראיות אם שימש כמנהל שכיר או כשותף של ממש, שכן לא הוצגה כל ראיה לכך שקיבל רווחים כלשהם מהעסק, אך דומני כי מן הראוי היה לגלות לנתבעת את מעמדו האמיתי של פאדי אצל המבוטחת כמנהל דומיננטי נוסף בבחינת גילוי יזום.
יחד עם זאת, אף משעה שלא גולה הדבר, הגם כי לא התרשמתי שהעניין הוסתר במכוון , הרי ממילא מצאתי כי אין בכך להשפיע על התוצאה.
העובדות המהותיות אליהן מתייחסת גב' מולכו בשקללה אפשרות הנפקת פוליסה אינן כוללות נתון זה כאמור ומכאן יוצא כי אף אילו היתה הנתבעת מודעת למעמדו של פאדי, יש להניח כי הדבר לא היה משפיע על ההחלטה להנפקת הפוליסה. לכך מתווספת העובדה, כי כל הסיכונים אליהם מתייחסת הנתבעת, דוגמת הצתה בעסק אחר וניסיונות פריצה למבוטחת, ממילא מתייחסים לעסקים המשותפים לפאדי ולרביע. לכן, אין חשיבות לטענה זו דה פקטו, שהרי עצם גילוי מעמדו של פאדי כמנהל בכיר בעסק ממילא אינו יוצר סיכון חדש או שונה מאלו עליהם מצביעה הנתבעת בהליך זה.
81.     זאת ועוד. הגם שאף אחד מהצדדים לא העלה טענה זו אוסיף ואפנה לעדותו של סוכן הביטוח (עמ' 16 ש' 16, עמ' 20 ש' 8-10) הימנה עולה כי סוכן הביטוח היה מודע למעמדו של פאדי אצל המבוטחת, כן היה מודע לניסיונות הפריצה אצל החברה האחרת.
סעיף 33 (ב) לחוק חוזה הביטוח קובע את מעמדו של סוכן הביטוח כשלוח של המבטחת ומקים חזקה לפיה ידיעתו את העובדות חלה גם על המבטחת לצורך העניין. לא נטען ,וממילא אף לא הוכח, כי חזקת הידיעה אינה חלה בנסיבות.
ראו גם ת"א (מחוזי י-ם) 75/87 טננבאום נגד פזית סוכנות לביטוח בע"מ פ"מ תש"ן(3) 177 וכן בספרו של ירון אליאס, שם, בעמ' 360.
82.     בכל הנוגע לטענה בדבר ביטול הכיסוי הביטוחי של חברת מנורה, וזאת לעסק אחר - חברת שלושת הנשרים- הרי טענה זו אינה רלבנטית למחלוקת בענייננו. חברת שלושת הנשרים הינה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית מהמבוטחת ומהות פעילותה של חברה זו, לרבות זהותם של בעלי מניותיה ומנהליה, לא הוצגו כראיות בהליך זה. כל שנלמד לגביה הוא כי פאדי היה, לכל היותר, אחד השותפים, וכי החברה עסקה גם היא בתחום חומרי בניין ועסקה נמצא בסמוך לעסקה של המבוטחת.
83.     חברת שלושה נשרים היתה מבוטחת על ידי חברת מנורה. תביעתה לקבלת תגמולי ביטוח בגין מקרה שאירע ביום 4.2.07 נדחתה. כפי העולה ממכתב חברת מנורה ( נ/10 ) לדחייה זו שני טעמים:
האחד- אי עמידה בתנאי המיגון שנדרשו על פי הפוליסה. השני- אי מסירת מידע ומסמכים אשר נדרשו לצורך הערכת הרכוש שניזוק.
דרישה למילוי חובת הגילוי על ידי המבוטחת בנוגע לנתון זה הינה דרישה בלתי סבירה - מדובר בחברה אחרת, דחיית התביעה נעשתה מטעמים שונים לחלוטין ומשעה שאין מחלוקת כי המבוטחת עמדה בדרישות המיגון כאן, ממילא לא תישמע הנתבעת בטענה כי בחוסר מידע זה היה כדי להשפיע על עמדת הנתבעת באשר להנפקת הביטוח.
בדיקת טענת הביום של האירוע על ידי המבוטחת או מי מטעמה
84.     לצורך עמידה בנטל השכנוע, נדרשת הנתבעת להוכיח כי האש נגרמה במתכוון על ידי המבוטח ולשם כך להתגבר על שלוש משוכות:
84.1.     להוכיח כי מדבר בארוע הצתה.
84.2.     להוכיח כי למבוטחת היה מניע.
84.3.     להוכיח כי למבוטחת היתה הזדמנות.
לעניין קביעת נטל השכנוע בהקשר זה ראו הניתוח המלא בפסק דינה של כב' השופטת ארבל בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד שלום גרשון להובלות בע"מ (ניתן ביום 5.10.06 - פורסם במאגרים). הגם שאין בהלכה זו חידוש משמעותי בנוגע לענף ביטוח האש, אזי קיים בה ניתוח מעמיק של הטעמים לתוצאה ולרציונל העומד בבסיס הקביעה כי נטל השכנוע להוכחת היסוד השלילי רובץ לפתחה של המבטחת/הנתבעת הטוענת להתקיימותו.
85.     בחנתי שוב ושוב את הראיות שהוצגו בפניי במסגרת הליך זה, מצאתי כי עדויות המעורבים מטעם המבוטחת אינן מציגות גרסה קוהרנטית חד משמעית ורצופות אי דיוקים רבים, אולם בבחינת הפסיפס השלם שנוצר מקיבוצן של כל הראיות גם יחד, הרי חרף טיעוניו המלומדים של ב"כ הנתבעת, לא מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל הנדרש, על פי מאזן ההסתברויות, להוכחת טענת הביום.
86.     באשר לסוגיית ההצתה - אין כל מחלוקת בין הצדדים כי אמנם מדובר בארוע הצתה וזאת לאחר שהוגשו דוחו"ת חוקרי השריפות, הן מטעם הנתבעת והן מטעם שירותי כיבוי אש באזור גליל מערבי. שני הדוחו"ת תומכים במסקנה לפיה מדובר בארוע הצתה ומנמקים מסקנותיהם באופן דומה. התובע עצמו לא חלק על כך וממילא לא הציג כל ראיות מטעמו להפרכת הטענה.
87.     אשר על כן אדרש לסוגיית המניע וההזדמנות.
88.     לעניין המניע - הנתבעת מנסה לשזור תשתית ראייתית לכך שהמבוטחת נקלעה לקשיים כלכליים. זאת הן משום שהיקף החובות לנושים עמד על סך כ 150,000 ₪. והן משום שהוגבל חשבון הבנק של המבוטחת. לכן, נאלצה לבצע המחאת זכויותיה על פי פוליסת הביטוח לטובת התובע. המבוטחת רוכשת לעצמה פוליסת ביטוח על יסוד הצעת ביטוח מיום 2.4.08, הפוליסה עצמה מונפקת ביום 24.4.08 אך המבוטחת אינה משלמת את הפרמיה בגינה ומקבלת התראות טרם ביטולה.
לפתע, בסמוך לפני מועד השריפה משולם חלק מהפרמיה עבור הפוליסה. שעות בודדות לאחר מכן מתרחשת שריפה בעסק אשר מכלה את כל הציוד במקום ומגיעה דרישה לתשלום תגמולי הביטוח בהתאם. הנתבעת מבקשת לאמץ את המסקנה לפיה המבוטחת היתה נתונה בקשיים כלכליים, לכן היה לה מניע ברור לעשות מעשה על מנת לזכות בתגמולי הביטוח.
89.     אין בידי לקבל טענה זו. אין מחלוקתכ י השריפה כילתה סחורה בשווי ריאלי של כ 345,000 ₪ לפי חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת. הפועל היוצא מכך הוא נזק ריאלי בהיקף כספי העולה על חובותיה הנטענים של המבוטחת.
לא ברור, לשיטתה של הנתבעת, מה הרציונל הכלכלי שעומד בבסיס החלטה לבצע ביום של שריפה, אשר הובילה לאובדן ציוד ומלאי בשווי האמור ולקבל, במקרה הטוב, פיצוי כספי בגין שווי לצרכי שיפוי ( כ 216,000 ₪). הכיצד יש בצעד מעין זה לקדם את המבוטחת להיחלץ מחובותיה? אין בכך הגיון.
90.     זאת ועוד. אם נעיין בהודעתו של פאדי לחוקר הנתבעת (נ/11), אזי לא רק הסחורה במקום ירדה לטמיון עם השריפה, אלא שנגרם למבוטחת נזק הרבה יותר כבד. פעילות המבוטחת החלה אך 4 חודשים טרם פרצה השריפה. במסגרת ההקמה, שולמו דמי שכירות למקום למשך 36 חודשים מראש, הושקעו כספים בעלות הקמת המבנה והגידור, כל אלו ירדו גם הם לטמיון מפאת השריפה כך שהנזק הריאלי למבוטחת עולה על שיעור הפיצוי הנתבע כעת על פי תגמולי הביטוח.
91.     דף החשבון אשר סומן נ/6, הגם שהוגש לעניין הלוגו בלבד שכן אינו כולל כל זיהוי כתדפיס חשבון בנק, מציג מידע מסוים לגבי חשבונה של המבוטחת. מבלי להתייחס לתוכן האמור בו ולמהות התנועות המפורטות בו, הרי במכלול ניתן לומר כי היו תנועות ופעילות ערה בחשבון לתקופה החל מיום 1.5.08 ועד 11.5.08, כך שהיו הפקדות כספיות מחד ומשיכות כספים מנגד, כמצופה מחברה פעילה ועובדת.
92.     יתרת החוב בחשבון נכון ליום 30.5.08 כפי העולה מנ/7 עמדה על סך כ 35,859 ₪ ונבעה כל כולה ממשיכת המחאות בהיקף כספי זה אשר בוצעה באותו היום.
93.     דומני כי נתונים אלו אינם מצביעים על מצב כלכלי רעוע כזה המבסס מניע להצתה הנטענת.
אף אם החשבון אמנם הוגבל בשלהי חודש יולי 2008, אין בידי די נתונים לגבש מסקנה לסיבה בגינה בוצעה ההגבלה, שכן יכול בהחלט ויש לכך קשר לשריפה עצמה. בהקשר זה יש לציין גם את עדותו של התובע, הימנה עולה כי המחאות של המבוטחת נפרעו כסדרן עד למועד השריפה (ראו עמ' 8 שורה 19).
94.     נתתי דעתי לעובדה כי הוראת הקבע של המבוטחת לא כובדה ולכן לא שולמה הפרמיה עבור הפוליסה במועד, אלא שלא הובאה כל ראיה בנוגע לסיבת אי כיבוד הוראת הקבע, אשר לא ברור מאיזה חשבון בוצעה ויכול ולא כובדה מטעמים שאינם קשורים בהיעדר כיסוי. לכך מצטרפת העובדה שבפועל שולמה רק פרמיה חלקית (כ 25% בלבד) בשלהי חודש יולי 2008 ולא ברור מהראיות כיצד בוצעה יתרת התשלום עבור הפרמיה.
95.     לאור האמור לעיל, אם אמנם הוגבל חשבון המבוטחת כתוצאה מהשריפה - אזי יהא זה סביר להניח כי נזקיה של המבוטחת כוללים גם את הנזק העקיף הלא מבוטל הטמון בהגבלת החשבון. אף מטעם זה נראה שאין כל טעם רציונלי בביום השריפה, אשר הסבה למבוטחת יותר נזק מאשר תועלת. יחד עם זאת ובהיעדר נתונים ממשיים לעניין ההגבלה ונסיבותיה, אין בדעתי לקבוע מסמרות באשר לנזקים אפשריים נוספים למבוטחת בגין כך.
96.     לכל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה שמעדות התובע ומעדותם של פאדי,שאדי ורביע, ניתן להסיק כי המבוטחת התנהלה בעסקים כרגיל עד לשריפה, לא היו כלפיה טענות לאי פרעון חובותיה ועסקים זרמו כרגיל ללא כל בעיה. במצב דברים זה ולאותו זמן נתון, ספק אם היה למבוטחת מניע כלשהו לבצע הצתה אשר השלכותיה הכלכליות לגביה עולות על התועלת אשר לכאורה עשויה לצמוח הימנה כמפורט לעיל.
97.     אשר על כן, סוגיית המניע מוטלת בספק ולטעמי לא עלה בידי הנתבעת לעמוד בנטל הנדרש להוכיחה.
98.     לעניין ההזדמנות - הרי לשיטת הנתבעת, הגרסאות הסותרות אשר נמסרות על ידי פאדי והשותפים האחרים במבוטחת מצביעות על ניסיון לחפות על האמת. מקבץ הנתונים מצביע על כי בידיו של פאדי היתה ההזדמנות לבצע את ההצתה שכן סגר את העסק, יחד עם אחיו, בשעת לילה מאוחרת. מאוחר יותר, נמצא פאדי בסמוך לבית העסק ויכול היה, ללא כל קושי, לבצע את הצתה ולשוב במהרה למקום על מנת להמשיך ולהתנהל כמצופה ממנו. למסקנה זו מגיעה הנתבעת בעיקר על רקע הסתירות הקיימות בהודעות השונות שנגבו מפאדי לאחר המקרה.
99.     מקובל ת עליי טענת הנתבעת כי קיימים כשלים רבים בעדויות וההודעות שנגבו מאת פאדי. על אף האמור, יש במקבץ הנתונים שמציגה הנתבעת נסיבתיות רבה מדי אשר אינה מקימה, לטעמי, את הנטל הנחוץ להוכחת גרסתה. במקרה שכזה, לא די בראיות נסיבתיות אלו כדי להטות את כף המאזניים לחובת המבוטחת, ובמקרה זה התובע, עד כדי שלילת זכאותו לקבלת תגמולי הביטוח. להלן אנמק.
100.     במצב הנתונים הקיים לכל אחד מהעובדים אצל המבוטחת היתה הזדמנות זהה - שלושתם גרים בכפר מכר, כולם נמצאו בעת השריפה מרחק של דקות בודדות מהעסק והראייה כי כל השלושה הגיעו מיידית למקום עם קבלת ההודעה על השריפה.
101.     הנתבעת מבקשת לבסס טיעוניה דווקא ביחס לפאדי. זאת, ככל הנראה בשל הליקויים ואי ההתאמות שנפלו בהודעותיו ובעדותו בבית המשפט. לדידה של הנתבעת, יש באי התאמות אלו, העולות כדי גרסאות סותרות של ממש, כדי להצביע על רצון ממשי להסתיר את האמת.
102.     מהעדויות בפניי עולה כי פאדי אמנם מסר גרסאות סותרות באשר למקום שהותו בסמוך לאחר שסגר את העסק בליל ה 23.7.08 ועד שנתקבלה ההתרעה ממערכת האזעקה.
103.     בהודעה הראשונה (נ/11) מסר שהיה בבית וישן וכי צלצול מערכת האזעקה גרם לו להתעורר ולצאת מיד לבית העסק.
104.     בהודעה השנייה מיום 25.8.08 (נ/12) מסר גרסה שונה ומבולבלת, אשר במידה מסויימת אף אינה מובנת, לפיה קיבל את ההתרעה בדבר השריפה כאשר שהה בתחנת ילו.
פאדי לא אישר חתימתו על ההודעה השנייה שנגבתה הימנו, לכן למעשה ההודעה אינה מהווה חלק מהראיות בתיק ולמעשה קיים קושי להתייחס לדברים אלו. ניתן היה להביא תימלול של ההקלטה, בדיוק כפי שנעשה בנוגע לחקירתו של שאדי למשל, זאת לנוכח עדותו של סעדה כי ההודעות הוקלטו, אך הדבר לא נעשה.
105.     יחד עם את, מאחר ופאדי מסר גרסתו באופן דומה גם במסגרת החקירה הנגדית, אתייחס לדברים בשם אומרם (עמ' 32 ש' 3-6).
106.     פאדי מסביר את הסתירה בין הודעותיו בכך שמעולם לא מסר לחוקר כי היה בבית בליל השריפה (עמ' 35 שורות 27-29). לדבריו בבית המשפט, הרי לא ישן בבית אלא חזר הביתה ויצא לתחנת ילו בליל השריפה. פאדי אינו זוכר באיזו שעה בדיוק הגיע לתחנת ילו ומוסר בהקשר זה מועדים שונים (23:30, 24:30-ראו עמ' 32 ש' 4, עמ'36 ש' 1).
107.     בהתחשב בעובדה שעדותו של פאדי נשמעה ביום 13.3.12, היינו למעלה מארבע שנים לאחר השריפה, ומאחר והינו חוזר ומוסר כי אינו זוכר את השעה המדוייקת בה הגיע לילו, אינני מוצאת בהבדלי השעות משום עניין אקוטי אשר יכול להכריע את הכף לטובת טענות הנתבעת , כי אם טעויות של הזיכרון האנושי אשר בהחלט מתקבל על הדעת כי בשל חלוף הזמן אינו מסוגל לשחזר פרטים מעין אלה.
108.     החוקר מטעם הביטוח צפה בסרטון מצלמת האבטחה בתחנת הדלק ילו באותו לילה, שם נצפה פאדי מגיע לתחנה בשעה 2:39, נכנס למזנון וקונה סיגריות וקפה. פאדי עוזב את המזנון בשעה 2:43 ונכנס לרכבו. מתצהיר החוקר עולה כי פאדי לא נראה "ממהר, לחוץ או מבוהל" (ראו סעיף 11 לתצהירו-נ/12).
109.     מהראיות עולה כי ההתרעה על השריפה נתקבלה בסביבות השעה 2:45 ואולם איש מהצדדים לא הציג ראיה ישירה למועד בו פעלה האזעקה ועל כן אין אלא להתבסס על זיכרונם של העדים המעורבים ולעניין זה בעיקר פאדי, הוא אשר קיבל את ההתרעה. מכל מקום, יש לציין כי שעה זו מתיישבת באופן כרונולוגי גם עם מועד קבלת הדיווח אצל יחידת כיבוי האש בשעה 3:09 (נ/3).
110.     אף בהינתן כל הנתונים דלעיל , עדיין יש בכך לא יותר מאשר צירוף נסיבות נקודתיות, אשר לא יכול להצביע בהכרח דווקא על המסקנה אליה מכוונת הנתבעת.
111.     ראשית, יש להניח כי פאדי נראה רגוע ושלו עת עזב את התחנה בשעה 2:43 שכן קרוב לוודאי שרק כדקותיים לאחר מכן קיבל את ההתרעה.
112.     שנית, הסבריו של פאדי באשר למקום הימצאו בעת קבלת ההודעה בדבר השריפה שלובים לכאורה זה בזה. ניכר מעדותו והודעותיו לחוקר הביטוח כי אמנם נמצא בביתו זמן מה ולאחר מכן עזב ונסע לתחנת "ילו". על אף גרסתו המבולבלת והסותרת לעיתים של פאדי, הרי מכאן ועד המסקנה כי בדרך לתחנת הדלק שרף את בית העסק ארוכה ורחוקה הדרך. סרט מצלמות האבטחה אליו מפנה הנתבעת מאשר את גרסתו לפיה אמנם הגיע לתחנת "ילו" אותו לילה וזאת ככל הנראה דקות מספר לפני קבלת ההתרעה בדבר השריפה.
113.     יש לזכור כי לעסקה של המבוטחת היו ניסיונות פריצה שבוע קודם לכן. ניסיונות אלו לא פסחו גם על עסקים שכנים ואינם ייחודיים ,ככל הנראה, דווקא לעסקה של המובטחת (ראו הודעתו של שאדי, תמלול שיחה בנ/12 -עמ' 15 שורות 13-17).
114.     שאדי מסביר בשיחתו עם החוקר ,כי מצב דברים זה הדיר שינה מעיניהם וכי פאדי נטל על עצמו את האחריות לשמור על המקום גם בלילות, נתון המספק הסבר אפשרי למעשיו בליל השריפה (ראו עמ' 11 שורות 11-18 ) וכן יוצר אפשרות ממשית לפיה אמנם אותו מאן דהוא אשר ביקש לחבל בעסקה של המבוטחת ושל עסקים נוספים באזור הוא שביצע את ההצתה.
115.     לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין נסיבותיו של מקרה זה זהות כלל ועיקר לפסיקה שהציגה בפניי הנתבעת בפרשות אחרות (ראו למשל ת"א 1178/95 נ.ס.נ.ר נ' מנורה או בע"א 391/89 וייסנר נגד אריה ).
בפרשות אלו נקבע כי המבטחת עמדה בנטל להוכחת התקיימות יסודות סעיף 26 לחוק חוזה ביטוח לאחר שנקבע כי המסכת המורכבת מהצטברותן של העובדות המחשידות ומהשתלבותן זו בזו מהווה ראיה נסיבתית מספקת כי ההצתה בוצעה במתכוון, בידיעת המבוטח ובהסכמתו.
צירוף העובדות והנסיבות המחשידות בענייננו, אינו מגיע כדי ראיה נסיבתית מספקת להוכחת טענת המבטחת.
116.     לסיכום כל האמור לעיל, לא הוכח קיומו של מניע ואף עניין קיומה של הזדמנות הועלה בצורה נסיבתית עד מאד. לא ניתן לקבל את הראיות הנסיבתיות אליהן מכוונת הנתבעת במקרה זה ולבסס על יסודן תשתית ראייתית להרמת נטל השכנוע המוגבר הנדרש להוכחת טענת הביום ועל כן אין בידי לקבל טענה זו.
117.     התוצאה היא כי הנתבעת חבה בתשלום פיצוי בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח שנערכה למבוטחת. מאחר ואין מחלוקת כי המבוטחת לא שבה להפעיל את עסקה במקום לאחר השריפה, הרי זכאותה על פי תנאי הפוליסה קמה לקבלת ערך שיפוי (ראו סעיף 10ב לפרק 1-ביטוח רכוש- על פי הפוליסה).
118.     נתתי דעתי לטענת הנתבעת לפיה עשה התובע שימוש במקום עסקה של המבוטחת במשך מספר חודשים ללא תשלום וכי בכך למעשה קיבל התובע שווי ערך של השימוש במקום עסקה של המבוטחת כחלק מקיזוז החוב כלפיו. לאחר ששקלתי טענה זו אני קובעת כי משעה שבתביעה דנן נכנס התובע בנעלי המבוטחת, ואציין כי לא הועלתה כל טענה כנגד מעמדו זה, הרי אין מקום לקזז מתגמולי הביטוח המגיעים למבוטחת כל סכום הנובע ממערכת היחסים הכספית בינה לבין התובע- מערכת יחסים שלא הוכחה בפניי כלל ועיקר.
119.     
119.1.     סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח לפי ערכי שיפוי בסך של 216,686 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
119.2.     בנוסף, תישא הנתבעת בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ₪ והוצאות המשפט בסך 4,500 ש"ח.
119.3.     זכות הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי על פי דין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח סחר

  2. ביטוח כפל

  3. פיצויים מחברת הביטוח

  4. זיקת ביטוח

  5. ביטוח צאן

  6. ביטוח חסר

  7. ביטוח יתר

  8. ביטוח שמשות

  9. תביעות נגד חברת ביטוח

  10. זיקה ביטוחית

  11. ביטוח רבדים

  12. ביטוח הבריאות בישראל

  13. חוק המפקח על הביטוח

  14. תביעת ביטוח תאונת דרכים

  15. ביטוח הסעה בשכר

  16. ביטוח טלוויזיה

  17. ביטוח צמחי נוי

  18. עורך דין תביעות ביטוח

  19. הצתת רכב - ביטוח

  20. ביטוח הצתה מכוונת

  21. שיטת סכומי הביטוח

  22. ביטוח גניבה במפעל

  23. שיעור מתאים ביטוח

  24. ביטוח שמשות לרכב

  25. מתי יש כפל ביטוח

  26. ביטוח גניבת סחורה

  27. הכנסה לצורך ביטוח

  28. עורך דין ביטוח ימי

  29. כיסוי ביטוחי להצתה

  30. ביטוח אובדן תכשיטים

  31. ביטוח סחורה בהעברה

  32. ביטוח אובדן יהלומים

  33. עורך דין חברת ביטוח

  34. גניבת תוכנה – ביטוח

  35. שווי רכב לצורך ביטוח

  36. ביטוח די וי די לרכב

  37. תאונה לאחר הצעת ביטוח

  38. ביטוח סוציאלי גרמניה

  39. ביטוח גניבת רדיו לרכב

  40. ביטוח נזילת שמן מנוע

  41. ביטוח עסק מפני גניבה

  42. התיישנות תביעת ביטוח

  43. ביטוח גניבת חלקים מרכב

  44. ביטוח סוציאלי מגרמניה

  45. ביטוח הסעת נוסעים בשכר

  46. חובת ביטוח שחקני כדוריד

  47. הסתרת מידע מחברת הביטוח

  48. תאונת דרכים - חוקרים חברת ביטוח

  49. ביטוח ציוד תאורה והגברה

  50. ביטוח נזקי עבודות שיפוץ

  51. ביטוח גניבת טייפ של רכב

  52. ביטוח משלים - תאונת עבודה

  53. רכב טוטלוס משועבד - ביטוח

  54. תביעה לתשלום עמלות ביטוח

  55. תביעת ביטוח נסיעות לחו''ל

  56. תשלום תגמולי ביטוח באיחור

  57. ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח

  58. תאונה מיד לאחר חידוש ביטוח

  59. העברת זכויות ביטוח לאדם אחר

  60. ביטוח פלסטיני - ביטוח ערבי

  61. תשלום השתתפות רכב ללא ביטוח

  62. ביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח

  63. הסתרת מידע רפואי מחברת ביטוח

  64. ביטוח סחר רכב - תאונת דרכים

  65. ניסיון להונות את חברת הביטוח

  66. מסירת גרסה שקרית לחברת ביטוח

  67. שקר לביטוח לגבי זהות נהג הרכב

  68. מערכת מיגון לרכב כתנאי לביטוח

  69. החזר כספי ביטוח עקב מעשה מרמה

  70. ייצוג ע''י עו''ד של חברת הביטוח

  71. חובת וידוא אקטיבית של חברת ביטוח

  72. ביטוח אובדן תכשיטים במהלך פיקניק

  73. הפסקת ביטוח בריאות לישראלי בחו''ל

  74. חובת המבוטח להודיע על מקרה ביטוח

  75. תגמולי ביטוח בגין שני מקרים שונים

  76. החובה לשמור תכשיטים בכספת - ביטוח

  77. ? תאונת דרכים - שתי חברות ביטוח – מי ישלם

  78. האם חוק ההגבלים העסקיים חל על ענף הביטוח

  79. תביעה נגד סוכנות ביטוח - התיישנות

  80. פיצויים מחברת ביטוח בגין פגיעה ביד

  81. מימון הוצאות מד''א ע''י חברת ביטוח

  82. ביטוח נהג מתחת לגיל 24 תאונת דרכים

  83. ביטוח רפואי לערבי שאינו תושב ישראל

  84. פיגור בהפרשות לביטוח על ידי המעביד

  85. חתימה על הצעת פיצוי של חברת ביטוח

  86. ביטוח ציוד צילום מקצועי מפני גניבה

  87. סירוב חברת הביטוח לשלם מחיר מחירון

  88. דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה עצמית

  89. החלפת חברת ביטוח - קטיעת רצף ביטוחי

  90. העדר כיסוי ביטוחי עקב אזעקה לא תקינה

  91. אי דיווח על תאונת דרכים לחברת הביטוח

  92. מחיקת סעיפים מכתב ההגנה של חברת ביטוח

  93. ביטוח אובדן יכולת לעבוד בעבודה הקודמת

  94. הגשת תביעת ביטוח לאחר מועד ההתיישנות

  95. הכחשת חברת הביטוח התרחשות תאונת דרכים

  96. האם צריך לצרף את חברת הביטוח כנתבעת ?

  97. טוטאל לוס רכב - סירוב חברת הביטוח לשלם

  98. פירוט ספציפי במכתב דחייה של חברת ביטוח

  99. חובת ביטוח עובדי מוסדות ההסתדרות הכללית

  100. דחיית כיסוי ביטוחי בגין אי הפעלת אזעקה

  101. דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה באתר בניה

  102. תאונת דרכים ''מבוימת'' לטענת חברת הביטוח

  103. הארכת תקופת התיישנות במכתב של חברת ביטוח

  104. חובת חברת הביטוח ליידע על מועד ההתיישנות

  105. תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כללי של רכב

  106. חובת חברת הביטוח לפרט מלוא נימוקי הדחייה

  107. בקשה לצירוף המדינה לדיון בחוק ביטוח בריאות

  108. התחייבות כספית מחברת הביטוח למימון בדיקות

  109. תביעה נגד חברת הביטוח של הנהג ולא נגד הנהג

  110. דחיית כיסוי ביטוחי בגין התקנת סוג אזעקה שונה

  111. המילים ''מבלי לפגוע בזכויות'' במכתב חברת ביטוח

  112. התחייבות כיסוי טיפולי שיקום תאונת דרכים ע"י חברת ביטוח

  113. תאונה לפני כניסת ביטוח אובדן כושר עבודה לתוקף

  114. ערעור חברת ביטוח על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  115. תביעת לשיבוב הסכום אותו שילמה חברת הביטוח של רכב

  116. פלסטין חברה לביטוח - סירוב לפצות על תאונת דרכים

  117. מימון בית אבות ע''י חברת הביטוח לאחר תאונת דרכים

  118. חברת הביטוח טענה כי תאונת הדרכים הייתה למעשה תחרות

  119. האם העברת בעלות שוללת אוטומטית זכות לתגמולי ביטוח ?

  120. טענות דחיית ביטוח שלא חייבים להעלות בהזדמנות הראשונה

  121. חברת הביטוח סירבה לשלם שווי רכוש שנגנב לפי דו"ח סוקר

  122. ביטוח אובדן כושר עבודה - ערעור חב' הביטוח על פסק דין

  123. חברת הביטוח חייבת לנמק את סיבת הדחייה של כיסוי ביטוחי

  124. ערעור: חברת הביטוח טענה כי המבוטח שיתף פעולה עם הגנבים

  125. אישור על עבר ביטוחי בגין שלוש השנים שקדמו לתחילת הביטוח

  126. החזרת סכומים ששולמו ביתר - תביעת חברת ביטוח נגד המל''ל

  127. פריצה לדירה: ביטוח all risk (כל הסיכונים) - אי הפעלת אזעקה

  128. סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח - כיסוי ביטוחי בשל חריגה מתנאי הביטוח

  129. ההבדל בין מכתב חברת ביטוח ישירות למבוטח לבין מכתב לעורך דינו

  130. מכתב דחיית כיסוי ביטוחי: חובת חברת הביטוח לפרט ולפרש את הנימוקים לדחייה

  131. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון