מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטוח רכב משאית מפני גניבה: 1. התובע, הינו תושב טובא-זנגרייה והבעלים הרשום של רכב משא רכון מסוג סקניה, מ.ר. 16-987-57 (להלן: "המשאית"). 2. המשאית היתה מבוטחת, בביטוח נזקי רכוש ומקיף, החל מיום 1.2.2008 ועד ליום 31.1.2009, על-פי פוליסה לביטוח רכב בת-תוקף (מס' 0434048293081), שהוצאה כדין על-ידי הנתבעת. הפוליסה והרשימה לביטוח (המפרט) שצורפה לה (להלן: "הפוליסה") מפרטות, למעשה, את זכויותיהם וחיוביהם של הצדדים לחוזה הביטוח , התובע-המבוטח מזה והנתבעת-המבטחת מזה. 3. בפוליסה, הוסכם בין הצדדים ובין היתר, כי בכפוף לתשלום דמי הביטוח מתחייבת הנתבעת לשפות את התובע , למשך תקופת הביטוח, בשל אובדן או נזק שייגרמו למשאית עקב מקרה הביטוח ובשל נזק לרכוש צד שלישי. 4. וכן, נקבע בפוליסה, כי מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק שנגרם כתוצאה מחמישה סיכונים בתקופת הביטוח (סעיף 1 לפרק א' לפוליסה). לענייננו-שלנו, רלוונטי הסיכון השלישי, לפיו: "גניבה אשר בעקבותיה לא נמצא הרכב במשך 45 ימים וכל נזק שנגרם תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה, ובלבד שהגניבה לא בוצעה על-ידי המבוטח או עובד ו/או בן משפחה ו/או מי מטעמו של המבוטח" וכן, נקבע בפוליסה (ברשימה), כי הפוליסה מכסה נזק מסוג גניבה, פריצה או נזק בזדון תוך כדי גניבה ופריצה, רק אם במשאית מותקנים אמצעי מיגון ברמת מיגון 4, כמפורט ברשימה. (להלן: "אמצעי המיגון"). 5. וכן, הותנה והוסכם בין הצדדים לפוליסה, המהווה חוזה ביטוח כדין, בין השאר, כי: "מוצהר ומוסכם בזה במפורש כי פוליסה זו אינה מכסה נזקים שנגרמו בזדון על-ידי המבוטח ו/או עובדי המבוטח ו/או בני משפחתו ו/או כל אדם הנמצא ברשות המבוטח". (הרשימה- דף 2). 6. אין חולק, כי היו מותקנים במשאית אמצעי המיגון, לפי דרישותיה של הפוליסה. עוד ביום 4.12.2003, הותקנה במשאית מערכת האיתוראן הפעילה מדגם 5003, הכוללת שלט, קוד ועלוקה. וכן, במקביל ובשילוב עם מערכת האיתוראן הראשית, הותקנה במשאית מערכת איתוראן פעילה זעירה PAL. כמו-כן, ביום 12.2.2007 בוצעה בדיקת תקינות אחרונה למערכת האיתוראן שהותקנה במשאית (להלן: "מערכת האיתוראן"). 7. ביום 19.5.2008 נהג בנו של התובע, מר איוב (להלן: "איוב") במשאית שאליה צורף גרור. הוא נסע לרמת הגולן. ברמת הגולן, הוא העמיס את המשאית והגרור בטוף. לאחר מכן, הוא נסע לאתר בניה, א.דורי, ברמת גן לפריקת הסחורה. (להלן: "האתר"). הגיע לאתר ופרק, בשעות הצהריים, את הסחורה במקום. לאחר מכן, הוא נסע למוסך בשם דיוקי 2000 בע"מ (להלן: "המוסך") לשם תיקון מנגנון וברזנט הגרור. הגיע למוסך, ניתק את הגרור מהמשאית. הגרור נשאר בתוך המוסך לתיקון ואילו המשאית החנה איוב, בחצר המוסך. בחלוף זמן מה, נגנבה/נעלמה המשאית. 8. ביום 19.5.2008 שעה 15:42, התקבלה במרכז הבקרה של איתוראן התראה ממערכת ה- PAL במשאית על חבלה בלתי חוקית במערכת האיתוראן, בעת שהמשאית נמצאת בחברון. טענות התובע 9. התובע טוען, כי גניבת המשאית מהווה מקרה ביטוח. הוא הודיע כדין לנתבעת על קרות מקרה הביטוח, ודרש תשלום תגמולי הביטוח על-פי הפוליסה. הנתבעת ביררה את חבותה על-פי הפוליסה, ודחתה את תביעתו. 10. התובע ממשיך וטוען, כי דחיית תביעתו על-ידי הנתבעת לתשלום דמי הביטוח המגיעים לו על-פי הפוליסה והדין שלעניין, מהווה הפרה שלא כדין לחוזה הביטוח שבין הצדדים (הפוליסה) ולחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). 11. וכן, טוען התובע, כי כתוצאה מהפרת הפוליסה והוראות החוק על-ידי הנתבעת, נגרמו לו נזקים רבים והנתבעת נושאת באחריות לנזקים אלה. 12. התובע תובע פיצויים בפרטי נזק אלה: א. מחיר המשאית - 401,760 ₪ ב. נזקים עקיפים - אובדן הכנסות 893,760 ₪ ג. עלות חוות-דעת - 500 ₪ סה"כ 1,296,020 ₪ טענות הנתבעת 13. הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. אליבא דנתבעת, המשאית לא נגנבה כלל או נגנבה על-ידי איוב. על-כן, בהתאם לפוליסה ולחוק, לא התרחש מקרה ביטוח, והיא לא חייבת לשלם לתובע תגמולי ביטוח. סירובה לתשלום דמי ביטוח לתובע, הינו סביר וכדין. הפלוגתא 14. הפלוגתא שבין הצדדים נסבה, למעשה, על שתי שאלות: הראשונה, האם במקרה דנן קרה מקרה ביטוח, בהתאם לפוליסה ולחוק? השניה, אם התשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, מהם תגמולי הביטוח המגיע לתובע? מסכת הראיות 15. מטעם התביעה, העידו שלושה עדים: איוב, התובע ורואה החשבון מר ג'ול שחאדה (להלן: "רואה החשבון"). איוב והתובע, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם - (ת/1 ו- ת/2, והכל בהתאמה), רואה החשבון הגיש שתי חוות-דעת (ת/3 א'-ב'). וכן, הוגשו מטעמה, שלושה מוצגים נוספים: ת/4 - חוות-דעת שמאי מוסמך ,ת/5, תצלום (העתק) של משאית ו-ת/6 - תצלום (מקור) הכניסה למוסך. 16. להגנה, היו שלושה עדים: מר אבי מדעי (להלן: "אבי"), קב"ט איתוראן - תקשורת מיגון ואיתור לרכב בע"מ (להלן: "חברת איתוראן"); מר שלום טלקר, ראש מחלקת תביעות רכב של הנתבעת - מחוז צפון (להלן: "שלום"); ומר אברהם בן חמו - חוקר פרטי (להלן: "החוקר"). שלושתם, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (נ/7, נ/8 ו- נ/9, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעמה, 6 מוצגים נוספים: נ/1 א'-ב' - הודעות איוב במשטרה; נ/2 - הודעת איוב בפני החוקר; נ/3 - הודעת התובע במשטרה; נ/4 - תחשיב שצורף, במקור, ל-ת/3 א'; נ/5 - דו"ח רווח והפסד - עסקו של התובע לשנת 2007; ו-נ/6 - שומת מס לתובע לשנת 2007. דיון מקרה הביטוח - גניבת המשאית 17. איוב העיד, לעניין זה, בכתב (ת/1) ובעל-פה. הוא העיד, בין השאר, כי ביום 19.5.2008 בשעות הבוקר, הוא נהג במשאית יחד עם גרור ונסע לרמת הגולן, לשם העמסת טוף והעברתו לאתר. הוא העמיס את המשאית והגרור בטוף, והגיע, בשעות הצהריים, לאתר. באתר, הוא פרק את הסחורה (הטוף). לאחר מכן, הוא נסע למוסך, לשם תיקון מנגנון וברזנט הגרור. לאחר תיקון הליקוי בגרור, הוא התכוון להמשיך בנסיעתו לערד לשם העמסת המשאית והגרור בחול, ומשם בחזרה לשפרעם לצורך פריקת החול במפעל קדמאני. הוא הגיע למוסך בסביבות השעה 14:00. לאחר תיאום עם בעל המוסך, הוא ניתק את הגרור מהמשאית והשאירו בתוך המוסך לתיקון. את המשאית הוא החנה בחצר המוסך. בעל המוסך מסר לו ,כי תיקון הגרור ימשך למספר שעות. לאחר מכן, הוא ישן בתוך המשאית, למשך כ- 40 דקות לערך. הוא התעורר והלך לאכול, ארוחת צהריים, במסעדה בקרבת מקום. הוא חזר למוסך ומצא, כי המשאית נגנבה מהמקום. בעל המוסך לא ידע לאן נעלמה המשאית. הוא התקשר למשטרה למוקד 100. הוא הופנה לתחנת משטרה קרובה לשם הגשת תלונה. מנהל העבודה במוסך הסיעו לתחנת המשטרה ברהט. (להלן: "תחנת המשטרה"). שם, הוא הגיש תלונה על גניבת המשאית. בתחנת המשטרה הוא הפקיד את סט המפתחות של המשאית שהיו ברשותו. משום מה, הוא נחקר בחשד לעבירה של מסירת ידיעה כוזבת ומסר שתי הודעות (נ/1 א'-ב'), הוא נעצר.למחרת היום ,מעצרו הוארך על-ידי בית-משפט ליום נוסף. הוא שוחרר ממעצר ותיק החקירה נסגר. אין לו עבר פלילי. הוא לא מעורב כלל בגניבת הרכב. בעבר, הוא תיקן את המשאית במוסך ואף השאיר שם את סט המפתחות ומסר למוסך את הקוד הסודי. לא יודע מי גנב את המשאית ואיך נגנבה. ביום האירוע לא הסתכל על השעון ולא זוכר את מהלך סדר היום במדויק. (ת/1, סעיפים 15-3; עמ' 4, ש' 22; עמ' 5, ש' 32-22, עמ' 6; עמ' 7, ש' 32-21; עמ' 8, עמ' 9; עמ' 10, ש' 2-1; ש' 28; עמ' 12, ש' 18, ש' 32; עמ' 13, ש' 12-5, ש' 18-15). 18. התובע אינו עד ראייה למקרה הביטוח הנטען. הוא העיד, בכתב ובעל-פה, באשר לנסיבות האופפות אותו. הוא אישר את עדותו של איוב, בכל הקשור לסידור העבודה ביום האירוע, ה- 19.5.2002. הוא נחקר במשטרה ומסר הודעה לגבי גניבת המשאית. הוא עשה את כל מה שנדרש ממנו על-ידי הנתבעת לבירור חבותה. תיק החקירה נסגר. המשאית נגנבה. אין המדובר בגניבה מבוימת. הנתבעת דחתה, שלא כדין, את תביעתו לתשלום תגמולי הביטוח על-פי הפוליסה בגין מקרה הביטוח (גניבת המשאית). במכתבה, לעניין זה, מיום 22.12.2008, היא ציינה, כי: "ברצוננו לעדכנך כי בשלב זה, נוכח עמדת משטרת ישראל, לפיה בנך מעורב בהעלמת המשאית שבנדון הרי על-פי המידע שנמסר לנו, קיימת, ככל הנראה, כוונה להגיש כנגדו כתב אישום, אנו מנועים בשלב זה מלשלם את תגמולי הביטוח בגין האירוע. נוכח כך, אנו נמתין לממצאי החקירה המשטרתית ולחומר הראיות המצוי בתיק המשטרה. אין בכל האמור לעיל משום הכרה בחבות ובאחריות". (ת/2, נספח ד') במקרה דנן, קרה מקרה הביטוח על-פי הפוליסה, ועל הנתבעת החובה שבדין לשלם לו את תגמולי הביטוח ולפצותו על כל הנזקים הנתבעים. (ת/2, סעיפים 25-3 ו- 37; עמ' 13, ש' 23; עמ' 14, ש' 14-2; עמ' 15, ש' 5-4, ש' 11-8). 19. גם עדי ההגנה, אבי, שלום והחוקר, אינם עדי ראייה למקרה הביטוח. אבי העיד לעניין זה, בכתב ובעל-פה, כי על מנת להניע את המשאית ולהסיעה יש צורך להקיש קוד סודי על גבי יחידת שלט רחוק. ביום האירוע, ה- 19.5.2008 שעה 15:42 התקבלה במרכז הבקרה של חברת איתוראן התראה במערכת ה- PAL על תקלה בלתי חוקית במערכת איתוראן הראשית במשאית. עם קבלת ההתראה האמורה, איתרה מערכת האיתוראן את המשאית בחברון. מרכז הבקרה של חברת איתוראן (להלן: "מרכז הבקרה") התקשר למספר הטלפון הנייד של התובע. לא היה מענה. נוצר קשר טלפוני עם אשתו של התובע. בשעה 17:40 התקשר התובע למרכז הבקרה ומסר, כי המשאית אמורה להיות עם איוב. לאחר מכן, כוח האכיפה של חברת איתוראן הוקפץ, בהכוונת מרכז הבקרה, לאזור ואף נמסרו הודעות לתחנות המשטרה והביטחון באזור. במהלך הפעילות, הופסקה קליטת מערכת האיתוראן המותקנת במשאית .בשל המצב הביטחוני השורר בשטחי הרשות הפלסטינית,. לא היה ניתן להגיע למשאית. בנסיבות העניין, האפשרות היחידה להגעת המשאית לחברון היא הסעתה לשם על-ידי מאן דהוא שהיה לו שלט איתוראן של המשאית ואף ידע את הקוד הסודי. ככל הנראה, המשאית הגיעה לחברון בנסיעה חוקית ובעת פירוק מערכת האיתוראן התקבלה ההתראה במרכז הבקרה. (נ/7, סעיפים 5, 7, 8, 10, 11 ו- 13; עמ' 25, ש' 17). 20. בחקירתו שתי וערב, העיד אבי, בין השאר, כי ניתן לחבל במערכת האיתוראן ללא שתתקבל התראה במרכז הבקרה. (עמ' 26, ש' 5). חברת איתוראן מעולם לא התחייבה במאה אחוז שכלי הרכב המחוברים למערכת איתוראן לא ייגנבו. בפועל, נגנבו כלי רכב כולל משאיות שבהן מותקנות מערכות איתוראן, והכל ללא התראה במרכז הבקרה או עם התראה כזו. (שם, ש' 17-12). קיימת אפשרות לשכפל שלטים של מערכות איתוראן ומפתחות כלי רכב. (שם, ש' 22-21). הצבא יכול לשבש את הקליטה במרכז הבקרה. אין לו מושג איך הגיעה המשאית לחברון (שם, עמ' 27, ש' 20). אדם שמחזיק את השלט המקורי של מערכת איתוראן או העתק משוכפל ממנו, יכול לבצע נסיעה חוקית במשאית. (שם, ש' 27-21; עמ' 28, ש' 17). ניתן גם לגנוב את המשאית באמצעות גרר או העברתה על גבי גרר. (עמ' 28, ש' 6). הוא לא מומחה לרכב משא. (שם, ש' 31). עם שלט משוכפל, אפשר לפתוח את הדלתות של המשאית. במקרה דנן, הוא לא יכול לשלול במאה אחוז, כי המשאית לא נגנבה (עמ' 29, ש' 11-10). מבחינתו, האפשרות היותר סבירה במקרה דנן היא שהמשאית הגיעה בנסיעה חוקית לחברון. (עמ' 29, ש' 22). 21. שלום העיד, בכתב ובעל-פה ולענייננו, כי במקרה דנן, קיים חשד סביר, כי המשאית לא נגנבה ולא אירע מקרה ביטוח על-פי הפוליסה. קיים חשד כבד כי התובע ו/או בנו איוב מעורבים באירוע "גניבת" המשאית. על-כן, אין כיסוי ביטוחי והנתבעת פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי הפוליסה. האירוע נחקר על-ידי משטרת ישראל והחקירה טרם הסתיימה. (נ/8, סעיפים 6, 7, 8, 9 ו- 13, עמ' 30, ש' 11). 22. בחקירתו שתי וערב, העיד שלום, כי הוא לא חוקר מקרים של גניבות כלי רכב. (עמ' 30, ש' 2). ישנה אפשרות לשכפל את השלט של מערכת איתוראן (עמ' 33, ש' 10, עמ' 31, ש' 19). הוא לא יודע מי גנב את המשאית או מי היה מעורב בגניבתה (שם, ש' 27-24). גם במערכת איתוראן יש תקלות (עמ' 32, ש' 31). 23. החוקר חקר את מקרה הביטוח. הוא חקר מספר עדים ובכללם התובע ואיוב. חקירות העדים הוקלטו. ההקלטות הלכו לאיבוד. (נ/9; עמ' 37, ש' 3). נערך דו"ח חקירה (צירוף לנ/9). דו"ח החקירה חתום על-ידי מנהל המשרד. הוא המליץ לנתבעת שתדחה את תביעתו של התובע לתגמולי ביטוח על-פי הפוליסה. מהימנות העדים ומשקל הראיות 24. על דרך העיקרון אומר, כי על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט וכיוצא באלה, עדויותיהם של התובע ואיוב, לענייננו, היו, ככלל, סבירות ומהימנות. אכן, מצאתי בעדויות אלה ובמיוחד בעדותו של איוב, אי דיוקים ואף "סתירות" בכל הקשור למועדים של שרשרת האירועים, החל מהגעת המשאית לאתר ועד למסירת ההודעה על גניבתה למשטרת רהט. אך לדידי, אין בכך כל רבותא. איוב נתן הסבר סביר ומהימן ל-"סתירות" אלה. הוא חזר והדגיש, כי המועדים שהוא ציין בגרסאותיו השונות, הן בהודעות החוץ שהוא מסר בחקירתו במשטרה (נ/1א'-ב') והן לחוקר (נ/2), אינן מדויקים ונמסרו לפי הערכה, וכי במהלך האירוע דנן הוא לא הסתכל על השעון (עמ' 8, ש' 9-5, ש' 16; עמ' 9, ש' 25-23, ש' 29, עמ' 10, ש' 1, ש' 21, ש' 26, ש' 28, עמ' 11, ש' 23). 25. וכן, מקרה הביטוח - גניבת המשאית - אינו אירוע רגיל. המדובר בגניבת נכס יקר מאוד ומהווה מקור פרנסה עיקרי לתובע ולאיוב. לאחר האירוע, היה איוב בהלם (עמ' 8, ש' 8; עמ' 10, ש' 30). הוא עבר טראומה נפשית וכלשונו: "השתגעתי". (עמ' 8, ש' 22). בנסיבות אלה, אך זה טבעי, הגיוני ואף אנושי ביותר, כי איוב לא יזכור ,במדויק, את מועדי התרחשות שרשרת האירועים, דנן. אדם בשר ודם הוא ייצור קונטינגנטי ובלתי מושלם. הוא אינו מכונה או רובוט. הוא יצור מוגבל בטבעו. במצבי דחק נפשי ובהעדר תיעוד אותנטי ,אובייקטיבי ומדויק, אין לדרוש ממנו, כי יזכור, במדויק, את המציאות הפיסית כהוויתה, לא כל שכן המועדים המדויקים להתרחשות שרשרת מאורע טראומתי. במקרה דנן, "הבלבול" במועדים דנן, מראה דווקא, כי התובע ואיוב לא תכננו מראש ולא ביימו את מקרה הביטוח ,וכי לא היו מעורבים כלל ,במישרין או בעקיפין, בגניבת המשאית. 26. זאת ועוד, מצאתי חיזוק, תימוכין ואישור לעדויות התובע ואיוב, באשר להתרחשות מקרה הביטוח (גניבת המשאית) בעדותו של אבי. אבי הודה, במהלך חקירתו שתי וערב, כי ניתן לגנוב את המשאית ולהסיעה, לא בנסיעה חוקית. הדבר אפשרי דרך שכפול השלט החוקי של מערכת האיתוראן שבמשאית והשימוש בשלט המשוכפל והקוד הסודי. (עמ' 28, ש' 17, עמ' 29, ש' 9). במקרה דנן, הוכח, כי התובע קנה את המשאית מבעליה הקודם, כי לפני מקרה הביטוח היא עברה מספר תיקונים קודמים במוסך וכי הקוד הסודי נמסר, בזמנו, למוסך. (עמ' 13, ש' 19-15; עמ' 17, ש' 10, נ/2, סעיף ד', סעיף יז'). בנסיבות אלה, אין זה מן הנמנע, כי השלט החוקי של מערכת האיתוראן שוכפל בצורה לא חוקית ומאן דהוא ידע היטב את הקוד הסודי. 27. וכן, מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדויותיהם של התובע ואיוב, לעניין אירוע מקרה הביטוח (גניבת המשאית) בשאר ראיות ההגנה, שהוגשו לאמיתות תוכנן וללא כל הסתייגות. (נ/1א', ש' 6, ש' 32, ש' 53-52, ש' 65-64; נ/1ב', ש' 7-6, ש' 19; נ/2, עמ' 4-3; נ/3, ש' 4-2, ש' 19-18). 28. זאת אף זאת. לדידי, חזקה, כי אדם צלול בדעתו אינו חוטא ואינו פוגע, שלא כדין, בקניינו, לא כל שכן בקניינו שהוא יקר ערך ומהווה מקור פרנסתו ופרנסת בני-משפחתו. זוהי חזקה שבעובדה (Praesumptio Facti) הנובעת מניסיון החיים וניתנת לסתירה. בנסיבות אלה, מוחזקים התובע ואיוב כמי שלא פגעו שלא כדין במשאית ולא היו מעורבים כלל, במישרין או בעקיפין, בגניבתה. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור את החזקה דנן. אין די בנסיבות המקימות יסוד לחשד למעורבותם בגניבת המשאית, כדי לשלול זכותו של התובע לתגמולי הביטוח, בגין מקרה הביטוח על-פי הפוליסה. נזכור ואף נטיב להזכיר, כי תיק החקירה המשטרתית שהתנהלה כנגד איוב בחשד למסירת ידיעה כוזבת, לעניין מקרה הביטוח, אף נסגר, וזה אומר דרשני. המשאית היתה, ככלל, במצב תקין. התובע לא התכוון למכור אותה והיתה מבוטחת כדין. בהקשר זה, נזכור ואף נטיב להזכיר, כי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") הוא "חוק סוציאלי - צרכני מגן. הוא מסדיר, מבחינה נורמטיבית, את היחסים המשפטיים בין המבוטח לבין המבטח, בביטוח מסחרי, ובין שניים אלה לבין סוכן הביטוח. תכליתו העיקרית, היא להגן על האינטרסים של המבוטח מפני כוחו העודף של המבטח." (תא"מ (נצ') 8285-04-09 מגאמסה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ 10.11.2011). זאת ועוד, הנתבעת מייחסת לתובע ולבנו איוב מעשה פלילי.במקרה זה ולהוכחת מעורבותם של התובע ואיוב במעשה פלילי ,יש צורך בכמות הוכחה מוגברת.( י.קדמי, על הראיות ( חלק רביעי,2009 ) 1772- 1776).בפניי , אין ראיות בעלות משקל מוגבר כלשהן להוכחת נושא רציני זה. 29. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי המשאית נגנבה ביום 19.5.2008, בהיותה חונה בחצר המוסך. מאורע זה הינו מקרה ביטוח, כהגדרתו בפוליסה. התובע ואיוב אינם מעורבים כלל, במישרין או בעקיפין, במקרה הביטוח דנן. התובע זכאי לתגמולי הביטוח, בגין מקרה הביטוח דנן, בהתאם לפוליסה. תגמולי הביטוח 30. סעיף 16 לפרק א' לפוליסה, קובע, לענייננו, שאם נגנב הרכב המבוטח ולא נמצא תוך 45 ימים, על הנתבעת-המבטחת לשלם למבוטח את ערך הרכב לרבות שמשות הרכב ואביזריו הצמודים אליו ביום קרות מקרה הביטוח, או תחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים. במקרה דנן, יש מקום לתחולת החלופה הראשונה. על הנתבעת-המבטחת לשלם לתובע-המבוטח את ערך המשאית ביום קרות מקרה הביטוח, קרי ביום שנגנבה, ב- 19.5.2008. מר שמוליק גולדשטיין, שמאי ומעריך נזקים ערך (ביום 27.1.2009) חוות-דעת בכתב באשר לערך המשאית, נכון ליום קרות מקרה הביטוח (ת/4). הנתבעת לא חלקה על חוות-הדעת האמורה. לפי חוות-הדעת (ת/4), ערכה של המשאית, נכון ליום קרות מקרה הביטוח, הוא סך של 360,000 ₪, ללא מע"מ כחוק. (415,800 ₪ כולל מע"מ כחוק). בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור. לסכום זה, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום מקרה הביטוח ועד לתשלום המלא בפועל. נזק תוצאתי ורבית מיוחדת 31. כאמור, התובע טוען לפיצוי גם בגין נזק תוצאתי. הוא תובע הפסד רווחים בגין מקרה הביטוח. אין ממש בטענה זו ודינה להידחות. ראשית, הפוליסה לא מכסה נזק תוצאתי. בסעיף 3(ב) לפרק ה' לפוליסה נקבע, בין השאר וכחריג כללי לחבות הנתבעת-המבטחת על-פי הפוליסה, כי: "(א) ... ... (ב) פוליסה זו אינה מכסה: (1) נזק תוצאתי, לרבות ירידת מחיר הרכב המבוטח בשוק, הנובעת מטעמים מסחריים בלבד ואינם קשורים לאי-תיקון מלא של הרכב". ... .... .... (וראו גם- הרשימה (מפרט) לפוליסה, דף 4). וכן, מקרה הביטוח המכוסה על-פי הפוליסה, כפי שהוגדר בסעיף 1 לפרק א' לפוליסה הוא "אובדן או נזק שנגרם כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן בתקופת הביטוח לרכב הנקוב ברשימה, לרבות שמשות הרכב ואביזרים הצמודים אליו והנמצאים בו מכוח הדין (להלן: "הרכב")...". מה עוד, שסכום הביטוח המרבי לחבות הנתבעת-המבטחת ואשר מהווה סכום מרבי לפיצוי לפי פרק א' לפוליסה, הוא סך של 433,000 ₪ (הרשימה (מפרט) לפוליסה, דף 1 ודף 4). יוצא, כי הפוליסה מכסה רק אובדן או נזק למשאית ואביזריה הצמודים אליה עד לסכום ביטוח מרבי בסך 433,000 ₪, ואינה מכסה נזק תוצאתי או אחר כלשהו. 32. שנית, ומעל לכל צורך אוסיף, כי התובע לא הוכיח בראיה טובה את נזקו התוצאתי. המדובר בנזק מיוחד ויש להוכיחו כדין, לפי מאזן ההסתברות הנהוג אצלנו במשפטים אזרחיים. התובע לא הרים את נטל ההוכחה דנן. הוא לא הוכיח כדין ,הן גובה הנזק והן שיעור הפיצויים. עדויותיהם של התובע ורואה החשבון, לעניין זה ועם כל הכבוד, אינן סבירות ואינן מהימנות בעיניי. 33. במקרה שלפנינו, אין כל מקום לפסיקת ריבית מיוחדת בהתאם להוראות סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח. תגמולי הביטוח היו, למעשה, שנויים במחלוקת בתום לב. שעבוד הפוליסה 34. אכן, הפוליסה משועבדת לטובת בנק לאומי סניף חצור הגלילית וכל פיצוי בגין נזק למשאית, לפי פרק א' לפוליסה, אם יגיע ישולם לבנק לאומי בשיעור הנאתו. מכאן, יש להתנות את תשלום תגמולי הביטוח לתובע בהתאם לפוליסה, בביטול השעבוד האמור. שאר טענות הצדדים 35. מסקנתי דלעיל, מייתרת למעשה, את הדיון בשאר טענות הצדדים, שבלאו הכי לא מצאתי בהן ממש, ודינן להידחות. התוצאה 36. התוצאה, היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 415,800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 19.5.2008 ועד התשלום המלא בפועל; ב. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 40,000 ₪; ג. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעת ולאחר ביטול שעבוד הפוליסה. ויודגש: ביטול שעבוד הפוליסה כדין הוא תנאי ראשוני לתשלום הסכום הפסוק לתובע. רכבביטוח גניבת משאיתביטוח רכבמשאית