ביטול פסק בורר עקב טעויות

בית המשפט ציין כי בחינת בקשת הביטול מעלה, כי חלק ניכר מהטענות מתייחסות לטעויות שונות, כך נטען, שנפלו בפסק הבורר - אם בהסקת המסקנות ואם בעריכת החישובים.

טענות אלה נושאות אופי ערעורי ועל כן אין מקומן בבקשה לביטול פסק בורר.

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול פסק בורר עקב טעויות:

כללי


בפני בקשה לביטול פסק בורר מתאריך 6/4/2012 וזאת בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: החוק).




המבקשת - המועצה המקומית כאוכב, הוציאה בחודש אוקטובר 2000 מכרז לביצוע עבודות פיתוח גן ציבורי (להלן: פרויקט שלב א'). במכרז זכתה חברה קבלנית בשם גל חי מהנדסים בע"מ. בפועל, מי שביצעה את העבודות הינה חברת הבונה כאוכב לפיתוח בע"מ שהינה המשיבה בפנינו. חברת גל חי מהנדסים לעיל המחתה את זכויותיה למשיבה, כפי שיובהר להלן. המשיבה אף ביצעה עבודות נוספות מעבר לעבודות שפורטו במכרז.


בחודש יוני 2002 הוציאה המבקשת מכרז לביצוע שלב ב' באותו אתר. הפעם, המבקשת בעצמה ניגשה למכרז וזכתה בו.



כתב התביעה המקורי הוגש בשנת 2004 על ידי המשיבה כנגד המבקשת, וזאת במסגרת ת.א (שלום חיפה) 22999-04. במסגרת כתב התביעה העלתה המשיבה טענות בנוגע לשני השלבים וטענה, בקצרה, כי לא קיבלה את מלוא התמורה בגין העבודות שביצעה.


במהלך חודש 10/2005 נחתם הסכם פשרה חלקי בין הצדדים, וזאת לגבי חלק מהמחלוקות.

בתאריך 4/1/2006, ניסחו הצדדים הסכם שנועד לתחום את הנקודות שנותרו במחלוקת, עד אותו מועד. ההסכם כלל 5 סעיפים שנגעו בעיקרם לשלב א' של הפרויקט. עוד סוכם, ביחס ל 3 נקודות מחלוקת, כי באם הצדדים לא יגיעו להסכמות ביניהם, הרי שימונה לגביהן בורר. לגבי שתי הנקודות הנותרות סוכם כי ב"כ הצדדים יגיעו להסכמה שתחייב את הצדדים.

בתאריך 18/1/2006 שלח ב"כ המבקשת מכתב לב"כ המשיבה שם ציין, בין היתר, כי:" . . . לרשימת המחלוקות שנותרו בין הצדדים, שנרשמה בישיבה שהתקיימה ביום 4.1.06 במשרדכם, יש להוסיף את הסעיפים הבאים . . .".

כתב ההגנה הוגש על ידי המבקשת בתאריך 26/2/2007.



בתאריך 17/3/2010 הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן שהתייחס ל 5 נקודות המחלוקת שנותרו בין הצדדים ועליהן הוסכם בהסכם מתאריך 4/1/2006 שצוין לעיל.


בכתב התביעה המתוקן צוין, בין היתר, כי המבקשת מחזיקה ברשותה עיכבון בסכום של 49,529 ₪ + מע"מ, שהיה שווה ערך ל 10% מהסכום שאושר לתשלום בשנת 2003 וכן ציינה כי בתאריך 19/1/2005 שוחררו 20,000 ₪ מסכום זה.

המבקשת הגישה, בתאריך 22/4/2010 כתב הגנה מתוקן וכן הגישה כתב תביעה שכנגד.

במסגרת כתב התביעה שכנגד נטען על ידי המבקשת, בעיקר, כי המשיבה קיבלה כספים ביתר במסגרת עבודות שלב א' וכן נטען כי המשיבה לא ביצעה את כל העבודות שהתחייבה לעשותן והן בוצעו על ידי גורם אחר. עוד הועלו טענות שהביאו לידי ביטוי נקודות מחלוקת שונות שצוינו במכתב ב"כ המבקש מתאריך 18/1/2006.



בתאריך 12/7/2010, הגישה המשיבה בקשה לעיכוב הליכים בתיק ולמינוי בורר בהתאם להסכמות שהושגו בהסכם הבוררות מתאריך 4/1/2006.


בתאריך 19/10/2010, הוריתי על עיכוב ההליכים ועל העברת התובענה להליך בוררות. בהחלטתי ציינתי, בין היתר, כי:"כלל הסכסוך, כפי שהוא בא לידי ביטוי בכתב התביעה המתוקן, ובכתב התביעה שכנגד, יידון בפני הבורר". (ס' 19.1 להחלטתי לעיל).

בתאריך 1/12/2010 – לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי זהות הבורר, מונה המהנדס מר סהיל סאבא כבורר (להלן: הבורר).

הליך הבוררות


בתאריך 17/1/2011 התקיים הדיון הראשון בפני הבורר; בתאריך 22/1/2011 התקיים ביקור במקום ונשמעו טענות הצדדים; ובתאריך 2/3/2011 התקיימה ישיבת בוררות נוספת בסופה הורה הבורר על הגשת סיכומים.




פסק הבוררות ניתן בתאריך 6/4/2012 ותוצאותיו היו, בקצרה, כדלהלן:




הבורר העמיד את הסכום המגיע למשיבה מאת המבקשת, בגין ארבע נקודות מחלוקת שהועלו בכתב התביעה (רוחב קיר; דו פנים לקיר; קופינג; והקשתות) על סכום של 127,227 ש"ח לפני מע"מ.
לגבי נקודת המחלוקת החמישית שנכללה בכתב התביעה המתוקן, קבע הבורר כי לא מגיע למשיבה תשלום.
באשר לתביעה הנגדית – הבורר קבע, כי יש לקזז מהסכום שצוין לעיל בס' 7.1 סכום של 31,000 ₪, שהורכב משלושה סכומי משנה: סכום של 15,000 ש"ח ששולם כתשלום יתר למשיבה במסגרת שלב ב'; סכום של 6,000 ש"ח בגין שכ"ט מודד; וסכום של 10,000 ש"ח עלות התיקונים והשלמת העבודה שלא הושלמה על ידי המשיבה.
הבורר קבע כי היתרה לתשלום: (127,227-31,000) 96,227 ₪ תשא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה המקורית (29/12/2004) ועד לתשלום המלא בפועל.


ההחלטות שניתנו לאחר פסק הבורר מתאריך 6/4/2012


לאחר שניתן פסק הבורר, הגישה המשיבה - בתאריך 8/4/2012 - בקשה לתיקון הפסק.

במסגרת אותה בקשה צוין, כי פסק הבורר אינו כולל התייחסות לסכום העיכבון שנותר בידי המבקשת (ר' ס' 4 לעיל); עוד התבקשה הבהרה לגבי תחילת מועד חישוב ההצמדה; וכן צוין, כי פסק הבורר אינו כולל כל התייחסות בנוגע להוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד.



בהחלטתו מתאריך 12/4/12, הורה הבורר, בין היתר, כי המבקשת תשיב למשיבה את העיכבון בסכום של 49,529 ₪, כשסכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה; עוד נקבע כי המבקשת תישא בהוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪ + מע"מ.




אף המבקשת פנתה לבורר בבקשה להבהיר את הפסק, וזאת בתאריך 12/4/12. בבקשה התבקש הבורר להבהיר כי הסכום בו חויבה המבקשת (96,227 ₪) הינו הסכום הכולל. הבקשה נועדה, כך נראה, להביא לידי החלטה לפיה ייקבע שהסכום לעיל יהיה כולל מע"מ.




בהחלטתו מתאריך 12/4/12 הבהיר הבורר כי הסכום שנפסק (96,227 ₪) הינו לפני מע"מ; וכן ציין (בדומה להחלטתו לעיל, מאותו תאריך) כי לסכום זה יש להוסיף את סכום העיכבון וכן את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.




בעקבות כך, הגישה המבקשת, בתאריך 14/2/2012, בקשה נוספת לבורר להבהרת ההחלטות מתאריך 12/4/2012.


בניגוד להחלטותיו הקודמות מתאריך 12/4/12, ביקש הפעם הבורר את תגובת המשיבה, התגובה הוגשה, ובתאריך 23/4/2012 ניתנה החלטה נוספת שהתייחסה להחלטות התיקון מתאריך 12/4/2012 ואף הבהירה ותיקנה אותן, כדלהלן:



נקבע, כי המבקשת תשלם למשיבה את סכום העיכבון שהוחזק על ידה, בסך של 36,633 ש"ח (סכום שהינו כולל מע"מ בשיעור 16%). למעשה, הפחית הבורר מסכום העיכבון המקורי (57,264 ₪ שהינו סכום הכולל מע"מ) את הסכום של 20,000 ₪ שהינו סכום שאין מחלוקת, שכבר הועבר על ידי המבקשת למשיבה בעבר.




נקבע, כי הסכום שנפסק לטובת המשיבה בפסק המקורי (בטרם הקיזוז) – 96,227 ש"ח - הוא לפני מע"מ, הגם שהדבר עלה באופן ברור מהפסק המקורי (ר' עמ' 9 פסקה ד' לפסק).




עוד נקבע, כי מהסכום לעיל, יש להפחית סך של 4,000 ש"ח, וזאת בגין בניית קשתות – נושא שזכה להתייחסות בפסק, אך ככל הנראה עקב טעות חישובית לא זכה להתייחסות בעת החישוב האריתמטי. לכן, נקבע כי יש להעמיד הסכום לתשלום, לפני קיזוז, על סך של 92,227 ₪ + מע"מ.




נפסקו לטובת המשיבה (כמצוין בהחלטות הקודמות) הוצאות משפט ושכ"ט בשיעור של 25,000 ש"ח + מע"מ.


טענות הצדדים


המבקשת סומכת את בקשתה לביטול פסק הבוררות על שש עילות הביטול המנויות בסעיף 24(3) – 24(9) לחוק והמאפשרות לבית המשפט לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו או ולהחזירו לבורר.




לעניין עילת הביטול שבסעיף 24(3) לחוק (פעולה ללא סמכות או חריגה מסמכות) - טוענת המבקשת, כי הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מסמכותו עת ביטל את ההסכמה מיום 18/12006 וצמצם המחלוקת בין הצדדים; עת קבע תוספת תשלום עבור דו פנים לקיר בגובה 27.5% במקום 25%; עת קבע החזר הפיקדון שלא היה חלק מהמחלוקות השנויות בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים; ועת פסק ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.




לעניין עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק (אי מתן זכות טיעון) - טוענת המבקשת, כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה להשמיע טענותיה ולהביא ראיותיה, עת תיקן הבורר את פסק הבוררות בתאריך 12/4/12 ובתאריך 23/4/2012, והורה על השבת הפיקדון ועל חיוב המשיבה בהוצאות וריבית.




לעניין עילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק (היעדר הכרעה באחד העניינים שנמסרו לבורר)– טוענת המבקשת כי הבורר לא הכריע בטענת התיישנות התביעה ובטענת היעדר היריבות שנסמכה על כתב המחאת הזכות.




לעניין עילות הביטול שבסעיף 24(6) לחוק ובסעיף 24(7) (היעדר נימוקים ופסיקה שלא על פי הדין) - טוענת המבקשת, כי הבורר לא נימק חלק גדול מקביעותיו בפסק הבוררות ובהחלטות המתקנות. המבקשת טענה, כי הבורר אף לא פסק על פי הדין. בין היתר נטען, כי הבורר לא נימק מדוע לא צריך להפחית אחוז ההנחה עליו סוכם בעת הזכייה במכרז בגובה 8%. הבורר לא נימק מדוע קבע כי שווי העבודות הנוספות שלא בוצעו על ידי המשיבה עמד על סך של 10,000 ש"ח בלבד.




לעניין עילת הביטול שבסעיף 24 (8) לחוק (מתן הפסק לאחר שעברה התקופה לנתינתו) - טוענת המבקשת, כי הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו. המבקשת טענה, כי ישיבת הבוררות הראשונה התקיימה בתאריך 17/1/2011, בעוד שפסק הבוררות ניתן ביום 6/4/2012.




לעניין עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק (תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור) - טוענת המבקשת, כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. המבקשת טענה, כי דחיית התביעה שכנגד משמעה תשלום כפול של כ- 98,000 ש"ח למשיבה בגין אותה עבודה ודבר זה מנוגד לתקנת הציבור. כמו כן נטען, כי פסיקת הוצאות ושכ"ט מבלי לפרט סוגי ההוצאות ובסכום גבוהה מהמקובל, למרות שרוב טענות התובעות נדחו, וגם דבר זה מנוגד לתקנות הציבור.




כן נטען, כי אף אחד מהתיקונים שבוצעו בפסק הבוררות אינו נופל בגדר התיקונים הניתנים לתיקון על פי סעיף 22 לחוק הבוררות.




מנגד, המשיבה ביקשה מבית המשפט להורות על אישור פסק הבורר ולדחות את הבקשה לביטול על הסף. ואלו היו, בקצרה, טיעוניה:




המשיבה טענה, כי הבקשה לביטול פסק הבוררות הינה ניסיון של המבקשת לפתוח את פסק הבוררות לדיון מחדש. נטען, כי טענות המבקשת, במהותן, הינן טענות ערעוריות שאין המקום להשמיען בהליך של ביטול פסק בוררות.




המשיבה טענה, כי הבורר שמע את הצדדים בשתי ישיבות, ביקר בשטח במשך יותר מחמש שעות, והגיע למסקנותיו לאחר שהצדדים הגישו סיכומים מטעמם בצירוף מסמכים תומכים מטעם כל צד. המשיבה טענה, כי שגם בהנחה שנפלו טעויות בפסק הבוררות, דבר המוכחש, הרי ההלכה היא כי טעות ביישום הדין בידי בורר אינה עילה לביטול.




הוסיפה המשיבה וטענה, כי שני הצדדים לא הסמיכו את הבורר לפסוק על פי דין.




לעניין ההחלטות המתקנות שנתן הבורר נטען, כי בטרם תיקן הבורר את פסק הבוררות סופית ניתן למבקשת להעלות את כלל טענותיה ולא רק זאת המבקשת עצמה הגישה אף היא בקשה מטעמה לתיקון והבהרה.




לעניין המחאת הזכות שניתנה מחברת גל חי מהנדסים בע"מ למשיבה, הרי שסוגיה זו נדונה והוכרעה בהחלטות בית המשפט ולכן אין לשוב ולהידרש אליה.




לגבי הטענה כי פסק הבורר ניתן באיחור, נטען כי בהתאם להוראות ס' 26(ג) לחוק המבקשת מנועה מלהעלות טענה זו שכן היא לא שמרה לעצמה בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו.

 
דיון והכרעה


בטרם אגש לבחינת טענות הצדדים לעניין העילות לביטול פסק הבורר, אזכיר כי:"מטרתו של מוסד הבוררות היא להוות תחליף לבית המשפט ולא מבוא אליו" (ע"א 347/65 ניירות ערך והשקעות בע"מ נ' ישנומט בע"מ, פ"ד יט(4) 468, 474).


לכן, גישת בית המשפט הינה כי ההתערבות בפסקי הבוררות ראוי לה שתיעשה במשורה, תוך כדי מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק, וזאת כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו (ור' לדוגמה האמור בע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605, 615). לא אחת קורה כי הטענות לקיום העילות אינן אלא טענות ערעור בלבוש אחר, ולכן בית המשפט יקפיד ויבדוק אם כך הוא הדבר.

זאת ועוד, בית המשפט אינו שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות בשאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. העילות להתערבותו של בית המשפט בפסקי בוררות מתאפיינות בעיקרן בבדיקת תקינות הליך הבוררות (ור' לדוגמה בהקשר זה את האמור ברע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט (4) 529, 542 וכן ר' האמור ברע"א 7205/01 כפר דניאל, מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מיטרני, ניתן בתאריך 4/2/2002).



בחינת בקשת הביטול מעלה, כי חלק ניכר מהטענות מתייחסות לטעויות שונות, כך נטען, שנפלו בפסק הבורר - אם בהסקת המסקנות ואם בעריכת החישובים. טענות אלה נושאות אופי ערעורי ועל כן אין מקומן בבקשה לביטול פסק בורר.




אתייחס כעת לעילות הביטול הנטענות.




עילת הביטול הראשונה נסמכת על ס' 24(3) לחוק הקובע כי:"הבורר פעל ללא-סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות".


המבקשת טוענת, כי הבורר פסק בנושא שאינו נשוא הסכם הבוררות, כגון קביעת החזרת הפיקדון לידי המשיבה; קביעת תוספת התשלום עבור דו פנים לקיר בגובה 27.5% במקום 25%; ביטול ההסכמה מתאריך 18/1/2006 וכן ביחס לפסיקת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

לעניין מכתבו של ב"כ המבקשת מתאריך 18/1/2006 – הבורר התייחס מפורשות למכתב זה ולמשמעותו. מדובר בסוגיה אליה התייחסו הצדדים והבורר נתן את החלטתו. מדובר בסוגיה המצויה בתחום שיקול דעתו של הבורר ואין מקום לביטול הפסק בנדון.

הוא הדין לעניין פסיקת הריבית וההצמדה. איני רואה במה טעה הבורר, גם לגופו של עניין, בכך שקבע, כבר עם מתן פסק הבורר המקורי, כי הסכום לתשלום ישא הפרשי ריבית והצמדה.

גם לעניין פסיקת תוספת מחיר עבור דו פנים לקיר, איני מוצא מקום להיעתר לבקשת המבקשת. אומנם, צודקת המבקשת כי הבורר קבע תוספת מעבר לזה שנתבע (27.5% בעוד שהמשיבה טענה ל 25%) אולם, פסיקת הבורר נסמכה על מחירון דקל, ואין בכך פסול לטעמי וזה עניין שבשיקול דעת של ההכרעה במרכיבים השונים של החישובים ושיטות החישוב.



כעת, אתייחס להחלטות המתקנות שנתן הבורר ושהובאו לעיל. החלטות אלה יכולות להיבחן הן לאור עילת הביטול לעיל והן לאור ס' 22 הדן בתיקון פסק בוררות.


אקדים ואציין, כי מוטב היה אלמלא ניתנו ההחלטות המתקנות מלכתחילה ועדיף היה באם היה כולל פסק הבורר המקורי התייחסות גם לסכום העיכבון, שהוא הנושא היחיד המחייב התייחסות משמעותית כעת. עוד אין דעתי נוחה מהאופן שבה התקבלו תגובות הצדדים, לשיעורין, הגם שבסופו של דבר עמדו בפני הבורר כלל עמדות הצדדים בטרם מסר את החלטתו הסופית.

יחד עם זאת, את הנעשה אין להשיב ובסופו של דבר, כפי שיובהר להלן, לא מצאתי לנכון להורות על ביטול פסק הבורר או על נקיטת אחד מהפעולות המצוינות בס' 24 לחוק.

נתחיל את התייחסותנו מהקל לכבד –

באשר לחלק מהחלטות המתקנות שהתייחסו לסוגיית הריבית וההצמדה, הרי מלכתחילה כלל פסק הבוררות המקורית התייחסות לכך.

הוא הדין לעניין רכיב המע"מ. פסק הבורר המקורי ציין במפורש שהסך הכולל לפני קיזוז 127,227 ש"ח הוא לפני מע"מ. היינו, לכל הסכומים שייגזרו ממנו תתוסף תוספת המע"מ.

לעניין הוספת שכ"ט עו"ד והוצאות, אפנה להוראות סעיף 22(א) (4) לחוק הבוררות המתיר לבורר לתקן את פסקו בהתאם ולפסוק שכ"ט והוצאות. עניין זה נמצא בתחום שיקול דעתו של הבורר.

השאלה שנותרה, כאמור לעיל, היא שאלת "החזר הפיקדון". האם היה מוסמך הבורר להורות על החזרת הפיקדון במסגרת תיקון הפסק.

בהקשר זה ראוי לציין, כי סוגיית "החזר הפיקדון", נכללה על הסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים שהועברו לבירור במסגרת הליך הבוררות.

כפי שציינתי לעיל, בהחלטת ההעברה כללתי את כלל הסכסוך, כפי שקיבל ביטוי בכתבי טענות הצדדים - והעניין ברור לאור מטרת הבוררות שהיא לברר בשלמות ובצורה מלאה את הנושא שבמחלוקת.

בהקשר זה, יש להפנות לס' 22 לכתב התביעה המתוקן שם נתבע הסעד של החזרת הפיקדון. המבקשת התייחסה לסוגיה זו בסעיף 34 לכתב ההגנה המתוקן.

עניין זה אף עלה בבירור בסיכומי המשיבה שהוגשו לבורר (סעיף 16 לסיכומים).

אוסיף, כי בבקשת ההבהרה שהגישה המבקשת לבורר בתאריך 14/4/2012 (להבהרת ההחלטה מתאריך 12/4/2012) לא העלתה המבקשת השגה לעניין עצם הכרעת הבורר בעניין העיכבון, וכל טענתה התמצתה בסכום שעליה להשיב. בהקשר זה, טענה המבקשת (ובצדק) כי יש להפחית את הסכום של 20,000 ש"ח ששולם כבר בעבר. לכן, ניתן לטעון כי למעשה, הסכימה המבקשת לסמכותו של הבורר לפסוק בסוגיה זו גם בשלב זה, הגם שכפי שציינתי לעיל, ברור הוא כי סמכותו של הבורר (שלא לומר חובתו) היתה להתייחס לסוגיה זו כבר בפסק הדין המקורי.

לא נעלמה מעיני השאלה באם אין לבחון את סוגיית התיקון גם לאור ס' 22 לחוק.

סוגיית הפיקדון אינה נמנית על אותן טעויות סופר, פליטות קולמוס או אף השמטות, אותן ניתן לתקן במסגרת זו. מדובר בתיקון מהותי וניתן אף לטעון כי יש לראות בכך חריגה מסמכות במשמעות ס' 24(3) לחוק.



נשאלת השאלה מהי התרופה בנסיבות העניין.


סעיף 26(א) לחוק קובע כי:"בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין".

מטבעו של מונח זה – עיוות דין, שהוא קשה לתיחום והגדרה ויש לבחנו על פי נסיבות המקרה לגופו (ור', בשינויים המחויבים בהקשר זה, את האמור במ"ח 7558/97 סימון בן-ארי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) 433, עמ' 445).

עיוות דין לכשעצמו אינו מהווה עילת ביטול, אולם, עיוות דין או היעדר עיוות דין מהווה שיקול, במקרה שקיימת עילה המצדיקה את ביטול הפסק (אוטולנגי, עמ' 1165 ,1164). ובעניין אחר נאמר כי:"ככל שעילת הביטול קלה יותר, יש מקום לדקדק יותר בשאלה אם היה או לא היה משום עיוות דין בענין, וככל שהעילה חמורה יותר, כגון שתוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, או שקיימת עילת תרמית וכיוצא בה, שבגינה מבטלים אף פסק דין וממילא גם פסק-בוררות (סעיף 24(10))-נעשה עיוות הדין ברור ממילא, עד שהוא כרוך כאילו בעילת הביטול עצמה ונעשה חופף לה" ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 265, 281.



במקרה דנן, ובנסיבות המקרה סבורני כי לא היה משום עיוות דין. כספי העיכבון הם כספים שהוחזקו על ידי המבקשת ומדובר היה ב 10% מעלות הפרוייקט שלב ב' ללא מע"מ – סך של 49,529 ש"ח.


אמנם, בהסכם מחודש 10/2005 ניסו הצדדים לסיים את המחלוקות ביניהם באשר לשלב ב', אולם, הוכח כי המחלוקות לא הסתיימו - והרי המבקשת עצמה עתרה בכתב התביעה הנגדי לסעדים שעניינם היה בהפרת ההסכם מחודש 10/05 (בגין אי תשלום הסך של 15,000 ש"ח על ידי המשיבה; אי ביצוע העבודות החסרות; ואי תיקון הליקויים).

במילים אחרות, חובה היתה על הבורר להתייחס גם לעניין הפיקדון במסגרת פסק דינו, שהרי מדובר היה באחד הנושאים שנמסרו להכרעתו. כפי שציינתי לעיל, מוטב היה באם הדבר היה נעשה כבר במקור, אולם משהדבר נעשה באיחור, הרי שיש לבחון באם נגרם, כאמור לעיל, עיוות דין.

הבורר בחן את הסוגיה לגופה. מדובר – כאמור לעיל – בחלק מהסוגיות שהועברו להכרעתו – ולכן איני מוצא, ולו בדיעבד, פסול בהחלטתו או כל עיוות דין שנגרם למבקשת בעקבות כך.



העילה השניה עליה נסמכת המבקשת קבועה בס' 24(4) לחוק הקובע כי:"לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו".


המבקשת הפנתה לעילה זו בהקשר להחלטות הבורר מהתאריכים 12/4/2012 ו 23/4/2012.

התייחסתי לעיל לסוגיה זו ואיני מקבל – כאמור לעיל – את עמדת המבקשת.



העילה השלישית עליה נסמכת המבקשת הינה זו הנקובה בס' 24(5) לחוק, הקובע כי:"הבורר לא הכריע באחד העניינים שמסרו להכרעתו" .


טוענת המבקשת כי הבורר לא הכריע בטענת ההתיישנות ובטענת העדר היריבות, וזאת בהקשר לכתב המחאת הזכויות.

לעניין היעדר היריבות, הפנה הבורר, ובצדק, להחלטתי וזאת בס' 14-15 לפסק.

אזכיר, כי בס' 15 להחלטה מתאריך 19/10/2010 בה הוריתי על עיכוב ההליכים ועל העברת הסכסוך לבוררות, קבעתי כי:"באשר לטענת היעדר היריבות, נזכור כי המשיבה הסכימה, במסגרת הסכם הפשרה החלקי מחודש 10/2005 לדון במחלוקות הקשורות לשלב א' באם תמציא המבקשת המחאת זכות לשביעות רצונה. בתיק קיימות שתי המחאות זכות – הראשונה, ללא תאריך, שצורפה לכתב התביעה המקורי; והשניה, שהינה ככל הנראה מתאריך 15/4/2010 (כך נרשם בכתב יד). יחד עם זאת, לא ברור מיהו הגורם שחתם על המחאת הזכות השניה. משכך, מדובר בהמחאת זכות שאינה שלמה. על המבקשת להציג המחאת זכות שיפורטו בה הפרטים הבאים: פרטי החברה, פרטיו המלאים של בעל זכות החתימה בחברת גל חי; אימות פרטים אלה על ידי עורך דין, שיציין, בין היתר, כי הוא בדק ואימת שהחותם הוא הוא בעל זכות חתימה בהתאם לספרי החברה."

בהמשך ההחלטה הוריתי למשיבה להגיש המחאת זכות מתוקנת, כאמור לעיל. מסמך כאמור הוגש וניתנה למבקשת אפשרות להעלות את טענותיה בנדון ואף לחקור את כל הנוגעים בדבר.

משלא הועלתה כל טענה בנדון מצד המבקשת, הועבר התיק בפועל לבורר.

משכך, לא היה מקום כי הבורר ישוב ויידרש לסוגיה זו, שהוכרעה בפועל.

לעניין טענת ההתיישנות, מדובר בטיעון בעלמא. המבקשת התייחסה לטענה זו בקצרה בס' 4 לכתב ההגנה (למעשה, פרט למילה "התיישנות" לא נטען דבר). עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני הבורר בתאריך 17/1/2011 מעלה כי גם שם לא נטען בנדון דבר. רק בשלב הסיכומים התייחסה המבקשת בצורה סתמית לטענה בסעיפים 50-51. משכך, אין לתמוה מדוע לא התייחס הבורר לטענה זו, שנזנחה בפועל. זאת ועוד, הסכם הפשרה שנחתם בתאריך 4/1/2006, וניהול הליך הבוררות בחמשת הנושאים המרכזיים שאוזכרו בהסכם מעיד על כך כי המבקשת זנחה טענה זו וויתרה עליה. נסיבות המקרה אף מעמידות לטובת המשיבה את סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958.



עילת הביטול הבאה הינה זו המצוינת בס' 24(6) לחוק הקובע כי:"הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן" וכן זו המצוינת בס' 24(7):"הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן".


טוענת המבקשת, כי הבורר לא נימק חלק גדול מקביעותיו בפסק הבוררות ובתיקון שערך לאחר מכן לפסק הבורר על אף שבהחלטת המינוי נדרש לעשות זאת. כן טענה, כי הבורר לא פסק על פי הדין. כאמור - בין יתר הטענות – טענה המבקשת כי הבורר לא נימק מדוע לא צריך להפחית אחוז ההנחה עליו סוכם בעת הזכייה במכרז בגובה 8%. הבורר לא נימק מדוע קבע כי שווי העבודות הנוספות שלא בוצעו על ידי המשיבה עמד על סך של 10,000 ש"ח בלבד.

בהחלטת המינוי מתאריך 1/12/2010 נדרש הבורר לנמק את החלטתו. עיון בפסק הבורר מעלה כי מדובר בפסק מנומק. כך, כאשר לא פסק הנחה בשיעור 8% לגבי שני רכיבים (רוחב קיר ודו פנים לקיר) הסתמך על מחירון דקל וקבע כי:"בעבודות נוספות שאין להם ביטוי בכתב הכמויות אין הנחה". ברכיבי השלישי (הקופינג) קבע כי:"מכיוון שאין מחיר ספציפי לקופינג בכתב הכמויות – אין הנחה". ברכיב הרביעי הקשור לקשתות קבע הבורר את המחיר הראוי בגין הקשתות הנוספות כאשר המחיר בכתב הכמויות לא נראה לו הגיוני ואין לחשב לפיו את עלותם של 8 הקשתות הנוספות. אף פסיקתו לעניין עלות התיקונים שבוצעו על ידי המבקשת נתמכה בנימוק מספק לפיו המסמכים שהוגשו אינם מוכיחים שהתשלומים אכן שולמו עבור התיקונים שביצעה בפארק.

באשר ליתר הטעויות הנטענות על ידי המבקשת, טענות המבקשת שהועלו במסגרת זו יוצרות הרושם שהמבקשת מבקשת לנהל למעשה את הדיון במחלוקות פעם נוספת בכל הרבדים. אין לטעמי מקום להתייחס לכל טענת טעות שהועלתה על ידי המבקשת, שהרי אם אעשה כן נמצא כותבים את פסק הבוררות בשנית.

באשר לפסיקה על פי דין, הרי במקרה דנן בהחלטת המינוי (ובתוספת לחוק) הבורר לא נדרש לפסוק על פי הדין, ולכן אין לטענה מקום.



עילת ביטול נוספת אליה הפנתה המבקשת היא זו הקבועה בס' 24(8) לחוק:"הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו"


סעיף 26(ג) לחוק קובע, כי:"לא תישמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות לא ניתן במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו".

דרישת הכתב באה להדגיש את חשיבות גורם הזמן עבור מבקש הביטול. את הטענה יש להעלות בזמן אמת, כדי למנוע מגורם זה מלהיטען בדיעבד, כנימוק סרק לביטול הפסק על-ידי בעל-דין שהפסיד בבוררות. לפיכך, דרישת הכתב אשר ביסודה מהווה גורם ראייתי בלבד, הפכה בחוק ליסוד קונסטיטוטיבי, המהווה תנאי מקדמי לבקשה לביטול הפסק, לפי העילה שבסעיף 24(8) לחוק (אוטולנגי, עמ' 1082).

בענייננו, המבקשת לא פנתה בהודעה בכתב לבורר, כמתחייב מסעיף 26(ג) לחוק, והעלתה טענתה זו לראשונה בבקשתה לביטול הפסק. די בכך כדי לדחות את הטענה.

זאת ועוד, במקרים של בקשה לביטול פסק מחמת שניתן לאחר עבור המועד, ישקול בית המשפט, בנוסף לאמור, גם את הוראת סעיף 26(א) לחוק, לפיה רשאי הוא לדחות בקשת ביטול, אם הוא סבור שלא נגרם עיוות דין כתוצאה מהאיחור במתן פסק. סבר בית המשפט שלא ייגרם עיוות דין אם ישאר הפסק על כנו, יוכל להאריך למפרע את המועד למתן הפסק (אוטולנגי, עמ' 1080 - 1080). נראה, כי במקרה זה לא גרם האיחור במתן הפסק לעיוות דין ולכן דין טענה זו להדחות, ולו מטעם זה.



עילת הביטול האחרונה לה טענה המבקשת הינה זו הנקובה בס' 24(9) לחוק:"תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור"


המבקשת טענה, כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. המבקשת טענה כי דחיית התביעה שכנגד משמעה תשלום כפול של כ- 98,000 ש"ח למשיבה בגין אותה עבודה ודבר זה מנוגד לתקנת הציבור. כמו כן טענה, כי פסיקת הוצאות ושכ"ט מבלי לפרט סוגי ההוצאות ובסכום גבוה מהמקובל, למרות שרוב טענות התובעות נדחו, הינו דבר המנוגד לתקנות הציבור.

"תקנת הציבור" הוא מושג שסתום אשר בית המשפט יוצק לתוכו תוכן, מבלי שניתן לתת לו הגדרה ממצה. בית המשפט יבטל פסק בוררות אשר תוכנו נוגד את תקנת הציבור מקום שיש בתוכנו של פסק הבוררות:"כדי לפגוע באינטרסים, בעקרונות ובערכים שחברתנו מבקשת לקיים ולשמר" (דנ"א 9563/03 כדורי נ' כליף, ניתן בתאריך 1/4/2004; וכן ר' רע"א 3971/04 ד"ר רם מודן נ' מכבי שירותי בריאות, ניתן בתאריך 22/5/2005; רע"א 10582/03 גינזבורסקי נ' גבעת המוזיאון רחובות בע"מ, ניתן בתאריך 12/5/2005).

זאת ועוד, בית המשפט רשאי לפסול פסק בוררות רק אם תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, להבדיל מתוצאתו [אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1091, עמ' 1093; וכן ר' רע"א 10567/08 הוברמן נ' בורוכוב, ניתן בתאריך 15/5/2009). עוד נפסק, כי סכום כסף גבוה שנפסק במסגרת פסק הבוררות אינו הופך את הפסק לנוגד את תקנת הציבור. הסכום, כשלעצמו, אינו עילה לביטול החיוב מכוח פגיעה בתקנת הציבור (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1092; וכן ר' רע"א 6082/98 כדורי נ' כליף, ניתן בתאריך 29/9/2003).

גם לגופו של עניין, אין בסיס עובדתי – משפטי לטענת המבקשת בדבר כפל חיוב. המבקשת הפנתה למכתב מתאריך 18/1/2006 שם ביקשה, כאמור לעיל, להוסיף 3 נקודות מחלוקת באשר לשלב א', ושלשיטתה צריכים לזכותה בסכום של כ 98,000 ₪. דא עקא, שעיון בס' 13 לסיכומי המבקשת בפני הבורר, מעלה, כי פורטו שם הסכומים אותם תבעה המבקשת ורשימה זו היתה רחבה יותר מזו שצוינה באותו מכתב. הבורר התייחס – לגופו של עניין – לנושאים שפורטו בסיכומי המבקשת.



סוף דבר, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הבורר וכן מורה על אישורו.




אני מחייב את המבקשת בהוצאות בסכום של 6,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיות ועד יום התשלום בפועל.




הדיון הקבוע לתאריך 15/10/12 – מבוטל.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול פסק משקם

  2. ביטול פסק דין תורה

  3. ביטול פסק דין חלוט

  4. ביטול פסק בורר סופי

  5. בקשה לביטול פסק בורר

  6. בקשה לביטול פסק משקם

  7. בקשת ביטול פסק בורר

  8. ביטול פסק דין תעבורה

  9. ביטול פסק דין בערעור

  10. ביטול פסק דין עקב תרמית

  11. ביטול פסק דין בטענת מרמה

  12. ביטול פסק דין מחובת הצדק

  13. ביטול פסק דין בהעדר הגנה

  14. ביטול פסק בורר בטענת זיוף

  15. ביטול פסק בורר מחמת תרמית

  16. ביטול פסק דין בהעדר הנמקה

  17. ביטול פסק בורר עקב טעויות

  18. ביטול פסק של בית דין צדק

  19. ביטול פסק דין שניתן בפשרה

  20. בקשה לביטול פסק דין בורר

  21. בקשה לביטול פסק דין בהסכמה

  22. ביטול פסק דין בהעדר הופעה

  23. בקשה חוזרת לביטול פסק דין

  24. ביטול פסק דין בהעדר תעבורה

  25. ביטול פסק דין חלקי נגד צד ג

  26. בקשה מוסכמת לביטול פסק דין

  27. ביטול פסק דין שניתן באיחור

  28. ביטול פסק דין שניתן בהסכמה

  29. תביעה לביטול פסק דין מזונות

  30. ביטול פסק בורר שלא ניתן בזמן

  31. בקשה לביטול פסק בורר עקב מרמה

  32. ביטול פסק דין בהעדר התייצבות

  33. ביטול פסק דין בסדר דין מקוצר

  34. ביטול פסק בורר בגלל העדר נימוק

  35. ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה

  36. פסיקת הוצאות על ביטול פסק דין

  37. החזר כספים לאחר ביטול פסק דין

  38. בקשה לביטול פסק בורר לאחר 45 יום

  39. נהיגה בלי חגורה - ביטול פסק דין

  40. ביטול פסק של הבורר המנוגד לתקנות הציבור

  41. ביטול פסק בורר בית הדין לממונות

  42. ביטול פסק דין של בית הדין למשמעת

  43. ביטול פסק דין שניתן בהעדר תעבורה

  44. בקשה לביטול פסק בורר שניתן באיחור

  45. ערעור על דחיית בקשה לביטול פסק דין

  46. טעות ביישום הדין - ביטול פסק בורר

  47. תביעה לביטול פסק דין חלוט מחמת מרמה

  48. ביטול פסק דין בית דין אזורי לעבודה

  49. ביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה

  50. ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות

  51. שיקול דעת בית המשפט לביטול פסק דין

  52. דחיית בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה

  53. ביטול פסק דין בגין פגם בזימון לדיון

  54. ביטול פסק בית דין צדק לענייני ממונות

  55. דחיית בקשה לביטול פסק דין המצאה כדין

  56. ערעור על דחיית בקשה לביטול פסק בורר

  57. ביטול פסק דין פינוי דירה מחמת הצדק ?

  58. ביטול פסק דין של רשות השיפוט בהסתדרות

  59. הגשת בקשה לביטול פסק בורר לאחר המועד

  60. ביטול פסק דין בפשרה בבית הדין לעבודה

  61. ביטול פסק דין עקב אי מתן הזדמנות להגיב

  62. ביטול פסק דין משמעתי בהעדר נגד עורך דין

  63. ביטול פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה

  64. בקשות לאישור פסק בורר ולביטול פסק בורר

  65. ביטול פסק דין במעמד צד אחד עתירה מנהלית

  66. עתירה לביטול פסק דין של בית הדין הרבני

  67. ערעור על החלטת ביטול פסק דין בהעדר הגנה

  68. ביטול פסק דין בהמרצת פתיחה ללא הגשת תשובה

  69. פסק דין הצהרתי לביטול פסק דין בהעדר הגנה

  70. ביטול פסק דין תעבורה שניתן בהעדר התייצבות

  71. תשלום הוצאות כתנאי לביטול פסק דין בהעדר הגנה

  72. ביטול פסק דין בהעדר התייצבות לדיון הוכחות

  73. ביטול פסק דין חלוט ע''י מי שאינו צד להליך

  74. אחוזים לעורך דין למרות ביטול פסק דין בערעור

  75. בקשה להארכת המועד להגשת בקשת ביטול פסק בורר

  76. ערעור על החלטה לביטול פסק דין ברשות או בזכות

  77. ארכה להגשת בר''ע על החלטה לגבי ביטול פסק דין

  78. ערעור על הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר

  79. בקשה לתיקון כתב תביעה: הוספת טענת ביטול פסק בוררות

  80. ביטול פסק דין בהעדר הגנה למרות ביצוע מסירה כדין

  81. ערעור על ביטול פסק דין בהעדר הגנה בסדר דין מקוצר

  82. ערעור על דחיית בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות

  83. ביטול פסק דין בהעדר כתב הגנה - 30,000 ש''ח הוצאות

  84. הוצאות בסך של 3,000 ₪ בעקבות ביטול פסק דין בהיעדר הגנה

  85. בית הדין העליון של התנועה הדתית לאומית - ביטול פסק דין

  86. בקשה לביטול פסק דין שהושג בדרכי תרמית וגילוי ראיות חדשות

  87. ביטול פסק דין המורה על דחיית תביעה עקב אי הפקדת ערובה

  88. בקשה לביטול פסק דין בגלל חוסר יכולת כלכלית להגיש ערעור

  89. דחיית בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה על הסף, מבלי לקיים דיון ענייני

  90. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון