על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נמצאו בדירה ליקויים שנטענו בכתב התביעה ונתמכו בחוות הדעת מטעם התובע, כן נמצאו ליקויים ואי התאמות שלא נזכרו בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גילוי ליקויי בניה חדשים על ידי מומחה מטעם בית המשפט שלא נתבעו בכתב התביעה: רקע עובדתי (בתמצית) 1. תובענה ותובענה שכנגד שנושאן ליקויי בנייה והנובע מכך.   2. א. על פי כתב התביעה שהגיש התובע - הנתבע שכנגד (להלן:"התובע") כנגד הנתבעת - התובעת שכנגד (להלן:"הנתבעת"), ביום 12.06.94 חתם התובע עם הנתבעת על חוזה, לפיו רכש מאת הנתבעת דירה בת 6 חדרים, חדר משפחה, מרתף וחדר בטחון, וכן שתי חניות, אחת מהן מקורה חלקית ושטח קרקע צמוד ברח' הגבור בהוד השרון (להלן:"הדירה"). על פי החוזה היה על התובע לשלם לנתבעת סך בשקלים השווה ל- 353,000 דולר כולל מע"מ במספר תשלומים שפורטו בחוזה (סעיף 3).   ב. החזקה בדירה אמורה היתה להימסר לידי התובע ביום 15.09.94, אולם בפועל נמסרה לידי התובע רק ביום 14.02.95 (סעיף 5 בכתב התביעה).   ג. לטענת התובע, עוד בטרם מסירת החזקה בדירה לידו, הגיש לנתבעת חוות דעת של מומחה מטעמו, אדריכל יצחק לזר, שבה פורטו ליקויים שנמצאו בדירה, וניתנה לנתבעת השהות הראוייה לפעול לתיקונם אולם היא לא עשתה זאת (סעיף 6 שם).       ד. עוד נטען כי בדירה נמצאו אי - התאמות רבות והתובע התריע על כך במכתבים לנתבעת, ובמועד מסירת החזקה בדירה נערך פרוטוקול מסירה, אשר אף שם פורטו הליקויים שנמצאו בדירה, אולם מרביתם לא תוקנו.   ה. עוד נטען בכתב התביעה (סעיף 10 שם), כי על פי החוזה היה על הנתבעת למסור לנתבעת שתי חניות לרכב, אולם נמסרה לו רק חניה אחת, ועקב כך נגרמה לדירה ירידת ערך (סעיף 11 שם).   ו. התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת איחרה במסירת החזקה בדירה כך שבמקום שזו תימסר ביום 15.09.94, נמסרה החזקה באיחור של כחמישה חודשים, ביום 14.02.95. לטענת התובע איחור זה מהווה משום הפרה יסודית של החוזה שבין הצדדים ועל הנתבעת לשלם לו את הפיצוי המוסכם בין הצדדים בסך השווה ל- 35,000 דולר (סעיף 12 שם).   3. בכתב התביעה שהגיש כנגד הנתבעת תבעה בגין הליקויים שנמצאו בדירה על פי חוות הדעת של המומחה מטעמו, בגין ירידת ערך הדירה, אובדן הנאה מזכויות ועוגמת נפש , אי נוחות ואובדן ימי עבודה, הפיצוי המוסכם, החזר הוצאות שהוצאו על ידו לתיקונים שביצע בעצמו, החזר ריבית שנגבתה לשיטתו על ידי הנתבעת שלא כדין והוצאות שונות. התובע העמיד תביעתו על סך של 473,387 ₪, לצרכי אגרה.   לכתב התביעה צירף התובע מלבד את החוזה ומסמכים שונים, חוות דעת של האדריכל יצחק לזר בגין הליקויים שנטענו בסך של 29,300 ₪, וכן צירף חוות דעת של מהנדס בנין ושמאי מקרקעין, קיינר גבי, שקבע, כי בגין הליקויים שלא ניתן לתקנם וגריעת מקום חניה, אומד הוא את הפחתת ערך הדירה בסך של 45,000 דולר.   4. במהלך השנים תיקן התובע את כתב תביעתו, אם כי סכום התביעה הכולל לא השתנה.   5. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת דחתה הנתבעת את טענות התובע, והוסיפה וטענה כי עובר לחתימת החוזה בניית הדירה כבר הושלמה והייתה ראויה למגורים. על פי טענת הנתבעת, זמן מה לאחר חתימת ההסכם פנה אליה התובע וביקש לקבל את מפתחות הדירה על מנת לבצע בה שינויים ותוספות, כדי להתאימה לדרישותיו המיוחדות, ולצורך כך נעזר באדריכלית מטעמו ובאנשי מקצוע שעמם התקשר באופן ישיר ועצמאי לחלוטין וללא כל קשר עם הנתבעת. לטענתה, נענתה הנתבעת לבקשותיו של התובע על אף שטרם סיים לפרוע לה מלוא התשלומים בגין רכישת הדירה (סעיף 6(א) לכתב ההגנה המתוקן). עוד נטען כי בתחילה נאותה הנתבעת לבצע עבור התובע שינוים ותוספות בדירה ואולם משהתברר כי התובע מבקש לבצע שינויים מפליגים הפסיקה היא את ביצוע העבודות ואלו בוצעו על ידי בעלי מקצוע מטעם התובע (סעיף 6 (ב) שם). הנתבעת פירטה את השינויים הרבים שביצע התובע לטענתה (סעיף 7 שם), והוסיפה כי ביצוע העבודות התפרס על פני למעלה מ-8 חודשים ועלותם הגיעה לכ- 90,000 דולר (סעיף 8 שם). עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי על פי החוזה היה עליה להעביר החזקה בדירה לידי התובע לאחר שזה יעביר לה את מלוא התמורה על פי החוזה, אולם הוא פיגר בתשלומיו. עוד נטען, כי גם במועד מסירת החזקה בפועל וכאשר נערך פרוטוקול המסירה, עדיין לא ניתן היה להתגורר בדירה, שכן השינויים הרבים שביצע התובע בדירה טרם הושלמו, ואלו אף נמשכו מספר חודשים לאחר מכן. ביום 31.07.02 הגישה הנתבעת חוות דעת של שמאי מטעמה שקבע כי שווי מגרש חניה, פנוי, ריק, וחופשי מכל שיעבוד עומד לדעתו על 431 דולר.   6. הנתבעת אף הגישה נגד התובע כתב תביעה שכנגד וטענה, כי על פי הוראות החוזה היה על התובע לשלם לנתבעת את מלוא התמורה על ליום 30.07.94, אולם התובע לא עמד בתנאי התשלומים שסוכמו בין הצדדים בחוזה, ונותר חייב סכום של 28,775 דולר אשר שולם לבסוף רק ביום 14.02.95, יום מסירת החזקה בדירה, היינו באיחור שלמעלה מ-6 חודשים. בכתב התביעה שכנגד תבעה הנתבעת מהתובע את סכום הפיצוי המוסכם, וכן פיצוי בגין אובדן זמן והוצאות והעמידה תביעתה על סך של 174,355 ₪.   7. בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד דחה התובע את הטענות שכנגדו.   חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט 8. בית המשפט מינה מומחה מטעמו ליתן חוות דעת לענין הליקויים שנטענו על ידי התובע בכתב התביעה ובחוות הדעת שהגיש.   9. המומחה, מהנדס הבנין מר עמירם גוטמן (להלן:"המומחה"), ביקר בדירת התובע ביום 11.01.99, כאשר במועד הביקור נכחה משפחת התובע, הקבלן ציון לוי, האדריכל יצחק לזר ובאי כח הצדדים. על פי חוות דעתו של המומחה מיום 23.03.99, נמצאו בדירה ליקויים שנטענו בכתב התביעה ונתמכו בחוות הדעת מטעם התובע, כן נמצאו ליקויים ואי התאמות שלא נזכרו בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע וכן נמצאו ליקויים שנטענו בכתב התביעה. לדעת המומחה עלות תיקון הליקויים לנתבעת כולל מע"מ הוא בסך של 8,649 דולר, ואילו יתקן התובע הליקויים בעצמו תגיע העלות, כולל מע"מ לסך של 10,828 דולר. המומחה העריך כי ביצוע התיקונים הללו יארך כ- 14 ימים. בנוסף לכך התייחס המומחה בהרחבה בחות דעתו למימצאים של רטיבות מהמפלס העליון של חדר המדרגות ועד הריצוף וחלק של הקירות במרתף, שגרמו להתפוררות הצבע והטיח במקומות בודדים ולשינוי גוון אריחי טראצו במרחב המוגן הדירתי ובמפלס המרתף. בחוות דעתו (עמ' 6) קבע המומחה כדלקמן :   "אפשר לקבוע חד משמעית שישנה חדירת מים לתוך הבית מהמרפסת הפתוחה בקומה עליונה. חדירת מים מתרחשת עקב איטום לקוי או פגום מתחת לריצוף ועקב ביצוע לקוי או העדר של חגורה אטומה בפתח דלת הכניסה למרפסת הנ"ל".   המומחה הציע כיצד לפתור את בעיית הרטיבות, דא עקא, לאור הטענה של הנתבעת כי בעלי המקצוע שעבדו מטעם התובע פירקו את הריצוף שנעשה על ידי הקבלן במרפסת ועשו ריצוף חדש, אינו יכול לקבוע כי הקבלן אשם ברטיבות שנגרמה שכן לדעתו "ייתכן מאוד שפועלים שעשו את העבודות הריצוף במרפסת מטעם הדייר, הם שפגעו באיטום ריצפת המרפסת ו/או בחגורה בפתח הדלת. בנסיבות הקיימות אינני יכול לקבוע בחוות דעתי מי היה הגורם האחראי לבעיות הרטיבות המפורטות..." (שם, בעמ' 6 ).   בחוות דעתו(בעמ' 7) הוסיף המומחה הערה כדלקמן :   "מתוך חוות דעת המומחה (של התובע- האדריכל יצחק לזר- א.פ) מתאריך 29.11.94 ניתן ללמוד שבמועד ביקורו של המומחה בבית התובע בתאריך 22.11.94, הריצוף במרפסת עדיין היה במצב, כפי שמסר הקבלן. בפרק "שלד ובנייה", דף 2, סעיף 3, כותב המומחה "כיום מפלס המרפסת גבוה ממפלס חדר הגג..."   בחוות דעתו המאוחרת יותר (ביקור בתאריך 02.03.95) בהתייחס לאותו הסעיף כותב המומחה שלא חל כל שינוי במצב (דף 1, סעיף 3).   "אין לי ספק ביושר המומחה מטעם הדיירים, אדריכל יצחק לזר, ובכך שכל העובדות המפורטות בחוות דעתו בפרק הרטיבות היו קיימות במועד בדיקתו הראשונה בתאריך 22.11.94".   בחוות דעתו העריך המומחה, לאחר שיקבע בעטיו של מי נגרמה הרטיבות, שאם יתבצעו התיקונים לענין הרטיבות בשני שלבים, כפי שהוא מציע בחוות דעתו , כי אז תהיה העלות לנתבעת בין 2,150 דולר ל- 6,550 דולר ואילו לתובע בין 2,800 דולר ל- 8,000 דולר.   המומחה העריך שתיקון נושא הרטיבות יארך בין 8 ל- 27 ימים.   המומחה נמנע מלהתייחס לירידת ערך הדירה, שכן אינו שמאי, אולם הוסיף, כי לדעתו, לאחר תיקון מוצלח של הליקויים אין ירידת ערך לדירה, שכן כזו תיגרם רק אם ישנן אי התאמות שאינן ניתנות לתיקון ובעבור גריעת החניה השניה.   הליכי ביניים 10. התובע התנגד לביצוע התיקונים של הליקויים שנמצאו על ידי המומחה, ואילו הנתבעת עמדה על זכותה לתקן את הליקוים, והצדדים טענו בהרחבה, בכתב, לנושא זה. ביום 01.11.01 לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובתצהירי עדות ראשית שהגישו לרבות נספחים רבים, ניתנה החלטה ולפיה לא ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקוים שנמצאו בדירה, כמשמע בסעיף 4 ב' לחוק המכר (דירות), התשל"ג- 1973, ולאור טענות התובע כי איבד אמונו בנתבעת נקבע, בהסכמת הנתבעת, כי התיקונים יבוצעו על ידי קבלן חיצוני המתמחה בתחום זה, באחריות הנתבעת ועל חשבונה ובפיקוח המומחה מטעם בית המשפט.   התובע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 3379/01), אולם הבקשה נדחתה ביום 24.01.02 על ידי כב' השופטת י. הכט.   11. במסגרת קדם משפט שנערך ביום 30.06.02 הודיע ב"כ התובע על הסכמת התובע למתן פסק דין לפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. ביום 1.08.02, לאחר שהגישה תצהיר נוסף וחוות דעת של השמאי מטעמה, הודיע גם ב"כ הנתבעת על הסכמתה למתן פסק דין לפשרה כאמור, כאשר בפסק הדין יובא בחשבון שלנתבעת ניתנה הזכות לבצע תיקונים בדירה אך הללו לא בוצעו, לאור הסכמת הצדדים למתן פסק דין לפשרה כאמור.   12. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב.   13. משהשכילו בעלי הדין והסכימו להסדר הדיוני כי פסק הדין ינתן לפשרה, הסכימו הם, מכללא, כי הנושאים עליהם הינם חלוקים יוכרעו מבלי שבית המשפט יקבע ממצאים בהקשר לכל נושא שהוא, ומבלי שבית המשפט יזקק להכריע בשאלות של אמינות ומהימנות הגירסאות השונות של הצדדים. לבית המשפט הפוסק לפשרה שיקול דעת רחב המאפשר לו להמנע מלכבול עצמו להוראות הדין המהותי, והמטרה היא לפשט ההליכים ולהחיש סיום הסכסוך שבין הצדדים. עם זאת, שיקול הדעת הרחב של בית המשפט מושפע מהמצב המשפטי אף אם אינו קונקלוסיבי בהליך הפשרה, להבדיל מפסיקה במתכונת רגילה.   בבואו לפסוק לפשרה מאזן בית המשפט טענות הצדדים ונותן משקל יחסי ראוי לכל אחת ואחת מהטענות שהועלו בפניו, האיזון האמור יכול ויביא אף לקבלת התביעה, או לדחייתה, במקרים הראויים.   סיכום 14. על בסיס העיון בכתבי בית דין שהוגשו על ידי הצדדים התובענה והתובענה שכנגד, חוות הדעת שהגישו, חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש לרבות שאלות ההבהרה ותשובותיו, התצהירים שהגישו הצדדים וכל הנספחים להם, תחשיבי הנזק והסיכומים, ועל בסיס העובדה כי התובע סירב לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים של הליקויים על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ועל פי הסמכות שהעניקו לי הצדדים ליתן פסק דין לפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן :   א. סך של 115,000 ₪ נכון להיום. ב. החזר של מחצית מאגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל.   ג. שכר טרחה עבור חוות הדעת שהוגשו על ידי התובע - האדריכל לזר והשמאי קיינר - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. ד. שכר טרחתו של המומחה מטעם בית המשפט ששולם על ידי התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. ה. הנתבעת תישא בשכר טרחתו של ב"כ התובע בסך כולל של 13,570 ₪ כולל מע"מ.  מומחה מטעם בית המשפטמומחה