מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דמי כוננות מנהלית: 1. זוהי בקשת צד בסכסוך קיבוצי שעניינה תוספת "כוננות מינהלית" (להלן - דמי כוננות) המשולמת לעובדי המשיבה (להלן - בזק). המבקשת טוענת כי תוספת זו מהווה חלק מהשכר הרגיל של עובדי בזק, וכי יש לכלול את התוספת בתשלום פדיון החופשה ובגמול השעות הנוספות המשולם לעובדי בזק המקבלים תוספת זו. 2. הצדדים בתיק זה הגיעו להסכמות דיוניות כדלקמן: "א. ברגע להסכמה בדבר תשלום רכיב דמי כוננות לעובדים בדרג ניהולי, בשנת 1988, עמדה דרישת ועד העובדים יש ישולם למנהלים במשיבה גמול בגין כוננות, בשל העובדה שעובדים בתפקידים ניהולייים נדרשים, מעת לעתך, ליתן מענה לבעיות שונות בתחומי אחריותם בשעות שלאחר שעות העבודה. ועד העובדים טען כי העובדים בדרג הניהולי אינם מתוגמלים בגין זמינותם לפניות לאחר שעות העבודה, כמו כן טען ועד העובדים כי יש לשלם את רכיב דמי הכוננות לעובדים בדרג הניהולי לנוכח היחס בין התגמול המשולם לעובדים בדרג הניהולי למול זה המשולם לכפופים להם, ולאור זמינותם של העובדים בדרג הניהולי. ב. לפחות חלק מעובדי המשיבה בדרג הניהולי בצעו ומבצעים כוננות לאחר שעות עבודתם, ונדרשים להיות זמינים לפניות החברה בשעות אלה. יתכן שעובדים מסוימים בדרג הניהולי אינם מבצעים כוננות בתקופות מסוימות אך מקבלים דמי כוננות נוכח תפקידם הניהולי, כמפורט בהסכם שבין ההנהלה לועד העובדים. מוסכם על הצדדים כי פרוטוקול הדיון בהליך 1173-1179/09 יהודה יצחקי ואח' - בזק יהווה חלק מחומר הראיות בהליך זה לכל דבר ועניין. הצדדים יגישו סיכומים בכתב כדלקמן...." 3. כעולה מן ההסכמה הדיונית המפורטת לעיל התיק נדון על פי סיכומים בכתב, ולא נשמעו בו הוכחות. באחד הדיונים המוקדמים הוזמן בטעות נציג עובדים מר אברהם לנמן, שלא היה חלק ממותב בית הדין בדיון הראשון. אולם ממילא לא התקיים דיון בשל אי התייצבות ב"כ המבקשת. 4. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. ביום 11.5.1988 נחתם הסכם בין נציגות העובדים בבזק לבין ההנהלה, הקובע כי עובדי בזק בתפקידים ניהוליים יקבלו תוספת שכר הנקראת "דמי כוננות". התוספת תשולם בהתאם לרמות הניהול של העובדים, ועל פי 3 רמות ניהול: למנהלי מדורים - תוספת בגין 15 שעות כוננות בחודש; למנהלי מחלקות - תוספת בגין 30 שעות כננות בחודש; ולמנהלי תחומים - 45 שעות כוננות בחודש (נספח ב' לבקשה). ב. בעקבות הסכם זה הופסקו עיצומים שנקטו עובדי בזק (סעיף 2 להסכם). ג. התנאים לתשלום התוספת פורטו בנוהל דמי הכוננות (נספח מש/7 לתשובת בזק לבקשה, להלן - הנוהל) שתאריך תחולתו 1.9.89. בסעיף 1(3) לנוהל נקבע כי: "תשלום עבור שעות כוננות אינו נחשב שכר לכל דבר ועניין". ד. על פי הסכם הפנסיה שבו נקבעו תנאי הביטוח הפנסיוני של כלל עובדי בזק, המבוטחים בקרן מקפת (נספח מש/12 לתשובת בזק לבקשה) רכיב הכוננות לא נכלל במשכורת המבוטחת בקרן הפנסיה בהסכמת הצדדים, והוסכם בין הצדדים כי יופרשו עבור רכיב זה הפרשות במסגרת הסדרים מיוחדים. 5. אלה בתמצית טענות המבקשת: על פי הלכת ברנע (עע (ארצי) 1089/02 יוסף ברנע נגד "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ניתן ביום 16/12/2008, להלן- הלכת ברנע) יש לראות בדמי הכוננות שכר רגיל לצורך גמול שעות נוספות. זאת, על פי הוראות סעיפים 16-17 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ואין ליתן משמעות לסייגים שהוסכמו בין הצדדים, שכן אין בכוחם לגרוע מזכות שמקורה במשפט העבודה המגן. יש לראות בתוספת הכוננות שכר רגיל גם לצורך פדיון חופשה, שכן הוכח כי העובדים קיבלו תוספת זו גם בזמן חופשתם השנתית. כך נקבע גם בפסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (כב' השופט משה טווינה, תע"א 1173/09 יהודה יצחקי ואח' - בזק בע"מ, ניתן ביום 26.5.11, להלן - פרשת יצחקי). מוסיפה המבקשת כי יש לשלם לעובדים את הפרשי התשלום בגין תוספת הכוננות משנת 1995, המועד הרלבנטי להגשת בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהוגשה בתיק 1005/02, שכן מדובר בעילה זהה, ואין להביא במניין תקופת ההתיישנות את הזמן שבין הגשת בקשת הצד הראשונה לבין דחייתה. יש לדחות את טענת בזק בדבר חוסר תום לבה של המבקשת, שכן זו לא ויתרה מעולם, לא במפורש ולא במשתמע, על הסעדים המתבקשים בהליך זה. יש לדחות גם את טענת בזק כי אם תתקבל הבקשה, יש לבטל את ההסכם שהעניק דמי כוננות לעובדים. ההסכמים שנחתמו בין המבקשת לבין בזק נעשו כדין, וקיבלו את אישורו של הממונה על השכר. אם התברר עתה למשיבים כי הערכותיהם הכלכליות ביחס להסכם זה היו מוטעות, אין מדובר אלא ב"טעות בכדאיות העסקה", שאינה מצדיקה את ביטולו של ההסכם. לכל אלה יש להוסיף כי פרשת יצחקי מהווה השתק פלוגתא כלפי המשיבה, והיא מנועה ולשוב ולהתדיין בשאלה שכבר הוכרעה שם. 6. מנגד טוענת בזק כי הבקשה לכלול את תוספת הכוננות בערך שעה לחישוב גמול שעות נוספות ופדיון חופשה נוגדת את כל האמור והמוסכם בבזק - כי תוספת זו אינה מהווה חלק מן השכר, והיא מהווה שינוי רטרואקטיבי מהותי של מסכת הסכמים שנחתמו בין הצדדים. הבקשה נוגדת גם את פסיקת בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון. מדובר בתוספת אמיתית, המשולמת בגין נכונות וזמינות לפניות בענייני עבודה לאחר שעות העבודה, והינה תוספת לכל דבר ועניין גם אם חלק מן העובדים לא נדרשו במשך תקופה מסויימת להיענות לפניות לאחר שעות העבודה. יתר על כן, מדובר בבקשה הנוגדת את חוק יסודות התקציב, מה גם שמדובר בשינוי רטרואקטיבי, שיש לו השלכות רוחב המגיעות לסכומי עתק. יש לדחות את הבקשה גם על פי פסק דין תקדימי שניתן באחרונה בבית הדין הארצי לעבודה בפרשת קמיל. ההלכה בעניין ברנע עומדת בסתירה חזיתית לפסקי דין של בג"צ ושל בית הדין הארצי לעבודה. באשר לטענת המבקשת בדבר השתק פלוגתא - יש לדחות טענה זו, שכן מדובר בשני הליכים שונים. פסקי הדין בעניין ברנע ויצחקי ניתנו בתביעות היחיד ולא בסכסוך קיבוצי, מה גם שלגבי פסק הדין בעניין יצחקי תלוי ועומד ערעור. בעניין ההתיישנות והשיהוי טוענת בזק כי הבקשה הראשונה הוגשה 14 שנה לאחר תחילת תשלומו של רכיב הכוננות לעובדים, והדבר מעיד על הסכמת ה הסתדרות שרכיב זה אינו בגדר שכר. לעניין התיישנות - הגשת סכסוך קיבוצי אינה עוצרת את מירוץ ההתיישנות לגבי תביעות אינדיבידואליות של עובדים, ואם תתקבל הבקשה, תידון שאלה ההתיישנות בכל תביעה שתוגש, ועל פי מועד הגשתה. כמו כן יש לדחות את הטענה כי מירוץ ההתיישנות נעצר עם הגשת הבקשה בהליך הקודם בשנת 2002. 7. המדינה טוענת כי יש לדחות את הבקשה שכן קבלתה תיצור חריגה מהוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, שכן היא חורגת מן המקובל במגזר הציבורי: תוספת כוננות אינה בגדר תוספת שכר, והיא אינה נכללת בבסיס השכר הפנסיוני ובחישוב ערך שעה. על יסוד האמור אישר הממונה על השכר את סכמי השכר בבזק. הכללת רכיב הכוננות בחישוב ערך שעה לצורך תשלום גמול שעות נוספות ופדיון חופשה, מנוגדת לנהוג בשירות המדינה, ומשכך נוגדת את הוראות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב. 8. השתק פלוגתא לפני שנפנה לדון בבקשה לגופה יש לדחות את טענת המבקשת כי פסק הדין שניתן בפרשת יצחקי מהווה השתק פלוגתא בתיק זה. התביעה בפרשה זו נדונה כסכסוך היחיד בין כמה מעובדי בזק לבין בזק. בענייננו מדובר בבקשת צד בסכסוך קיבוצי. מדובר, אם כן, בצדדים שונים ובהליכים שונים, ומשכך לא חל הכלל של השתק פלוגתא בענייננו (דב"ע נז/4-59 ההסתדרות הכללית החדשה - מ"י, פד"ע לא 166, 186). 9. פרשת ברנע המבקשת מבססת את בקשתה על האמור בע"ע (ארצי) 001089/02 יוסף ברנע - בזק (ניתן ביום 13.10.2004, להלן - פרשת ברנע). בתביעה זו, שהגיש גימלאי של בזק תביעה ובה ביקש בין היתר לכלול את דמי הכוננות שקיבל כאשר עבד בבזק ב"משכורת הקובעת". תביעתו זו נדחתה, אולם תביעתו להכללת דמי הכוננות בגמול השעות הנוספות ובפדיון החופשה השנתית הסטטוטורית התקבלה. כך פסק השופט עמירם רבינוביץ בעניין זה: "אנו סוברים, שיש לכלול את דמי הכוננות בשכר הקובע לצורך תשלום גמול שעות נוספות, למרות הסייג בהוראות הנוהל. זאת, משום שסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א - 1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) קובע, כי לעניין סעיפים 16 ו-17 לחוק שעות עבודה ומנוחה, 'שכר רגיל' כולל את כל התוספות שמעביד משלם לעובדו. אמור מעתה, גם אם דמי הכוננות הם תוספת, כפי שקבע בית הדין האזורי, אזי על פי סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, יש לכלול אותם ב'שכר הרגיל', וכל סייג הסכמי, אין בכוחו לגרוע מזכות שמקורה במשפט העבודה המגן" (סעיף 11(א) לפסק הדין). נדגיש כי לאור דברים אלה ברור כי כל תוספת מהווה חלק מן השכר הרגיל, ולאו דווקא תוספת המשולמת בגין שעות העבודה הרגילות. בעניין הכללת דמי הכוננות בפדיון החופשה נפסק בפרשת ברנע כי: "א. על פי סעיף 10(ב)(1) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן - חוק חופשה שנתית) שכר העבודה הרגיל לעניין חישוב דמי החופשה לגבי עובד חודשי, הוא שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן בו הוא נמצא בחופשה, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד. ב. על פי חומר הראיות, עובדים כמערער נהגו לקבל את דמי הכוננות גם בזמן חופשתם השנתית. אשר על כן, יש לכלול את דמי הכוננות גם בפדיון ימי החופשה השנתית שמקורם בחוק חופשה שנתית, אך לא בפדיון ימי חופשה שמקורם בהסכם, העולים על מכסת ימי החופשה, שזכאי להם המערער מכוח חוק חופשה שנתית. ג. לא נעלם מעיני, כי על פי סעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית, 'שכר רגיל' הוא שכר המשתלם עבור שעות העבודה הרגילות, ואילו הנכונות לכוננות הייתה מעבר לשעות אלה, אך מאחר ועובדתית שולמו דמי הכוננות למערער גם בזמן החופשה השנתית, יוצר נתון זה את הזכות לתשלומם גם בפדיון החופשה" (סעיף 6 לפסק הדין). נוסיף כי התשתית העובדתית שהונחה בעניין ברנע זהה לזו שלפנינו, וההלכה שנקבעה שם הינה הלכה המחייבת את בית דין זה. כמו כן, לאור האמור בפרשת ברנע, אין אנו נזקקים בהליך שלפנינו לדון בשאלה האם דמי הכוננות הינם תוספת המותנית בתנאי, שהרי נפסק כי לנוכח הוראות החוק כל תוספת הינה בגדר שכר רגיל לעניין הנדון לפנינו. לפיכך יש לכלול את דמי הכוננות בחישוב השעות הנוספות ופדיון החופשה בסטטוטורית של עובדי בזק המקבלים דמי כוננות. 10. האם בפרשת קמיל שונתה ההלכה שנקבעה בפרשת ברנע? בזק טוענת כי ההלכה שנפסקה בפרשת ברנע שונתה בע"ע (ארצי) ישראל קמיל ואח' - בזק (ניתן ביום 21.12.2011), ואולם עיון בפסק דין מעלה כי אין דומה עניין קמיל לענייננו, וכי ההלכה שנפסקה שם שונה מזו שנפסקה בעניין ברנע. כדי לעמוד על השוני בין שתי ההלכות יש לבחון את ההסכמים העומדים בבסיס הזכויות שהוענקו לעובדי בזק. בפרשת ברנע בחן בית הדין את מקור הזכות לתשלום דמי כוננות, וקבע כי מקורה בסיכום הדברים שנעשה בין נציגות העובדים להנהלת בזק ביום 16.5.1998 (נספח ב' לבקשה, סעיף 3.א לעיל), וכי הקביעה כי אין מדובר בשכר לכל דבר ועניין נקבעה בהוראות נוהל (נספח מש/7 לתגובת בזק לבקשה, סעיף א.3 לעיל). לנוכח התשתית ההסכמית שעמדה בבסיס דמי הכוננות נפסק כי למרות הסייג בהוראות הנוהל "כל סייג הסכמי, אין בכוחו לגרוע מזכות שמקורה במשפט העבודה המגן". נוסיף כי לא הובהר בהליך שלפנינו מעמדו של ההסכם שנחתם בין הנציגות המשותפת וההנהלה ביום 11.5.88, ואולם לא נטען כי מדובר בהסכם קיבוצי, לא נטען כך גם לגבי הוראות הנוהל. מדובר במסמך הנושא את הכותרת: "בזק החברה הישראלית תקשורת בע"מ", וחתום בידי מירון נאמן, סמנכ"ל לארגון ומשאבי אנוש.משכך שוודאי שאין מדובר בהסכם קיבוצי. 11. בפרשת קמיל ביקשו חברי קבוצה של עובדי בזק לכלול את רכיב הפרמיה ששולם להם בחישוב גמול השעות הנוספות ופדיון החופשה. הזכות לתשלום הפרמיה נקבעה בהסכם קיבוצי מיום 15.8.1994, ובסעיף 4.1 להסכם קיבוצי זה נקבע כי "הפרמיה לא תהווה בכל מקרה שכר לכל דבר ועניין" (סעיפים 4-5 לפסק הדין). בית הדין אמנם ציין כי גם הסכם קיבוצי אין בכוחו לסתור הוראה של חוק מגן, אולם לאחר בחינת נסיבותיו המיוחדות של העניין, ומאחר שבהסכם הקיבוצי משנת 1994 נקבע במפורש כי תוספת הפרמיה לא תהווה שכר לכל דבר ועניין - נפסק בהסתמך גם על פסקי דין קודמים - כי מאחר שהוסכם במפורש בהסכם קיבוצי כי התוספת אינה מהווה חלק מן המשכורת, יש ליתן להסכמה זו נפקות (סעיף 23 לפסק הדין). השופט רבינוביץ הוסיף והבהיר את מסקנתו כדלקמן: "במקרה הנוכחי נקבע במפורש בהסכם הקיבוצי כי 'התוספת הנ"ל [הכוונה לפרמיה - ע.ר] לא תהווה, בכל מקרה, שכר לכל דבר ועניין ותשולם נגד דיווח חודשי בטופס תשלום ש"נ ותשלומים אחרים, בעמודה המתאימה. למען הסר ספק, תוספת זו לא תהווה מרכיב לפנסיה, לקרן השתלמות, לקופת כלל, חישוב ערך שעה, לחישוב תוספת אחוזית". הדעת נותנת כי קביעה זו בהסכם הקיבוצי, נעשתה לאחר משא ומתן קיבוצי תוך ויתורים הדדיים שהטוב והרע שבו לעובדים כרוכים ואחוזים יחדיו כלשון פס"ד פלברבוים. העובדים קבלו פרמיה, אך ויתרו על הכללתה בערך שעה. הטבה זו יש לה עלות, ויתכן שאילו היית נכללת בערך שעה אפשר שלא הייתה ניתנת כלל, או הייתה ניתנת בשיעור קטן יותר. על פי פס"ד גולדברג אין להוציא מכלל אפשרות התחשבות בהוראת ויתור כזו בהסכם קיבוצי גם כשמדובר בפיצויי פיטורים, שהיא זכות מכוח החוק. כמו בפס"ד פלברבוים, המערערים ידעו על קיום ההסכם הקיבוצי, ועל כך שעל פיו אין הפרמיה באה בחשבון לעניין ערך שעה ולשאר דברים כמפורט בהסכם הקיבוצי. הם סברו וקבלו, עד שבאה שעתם לפרוש מן החברה ורק אז בחרו להעלות את תביעתם זו. לא נעלם מעיני כי בפס"ד חבר הגעתי למסקנה שונה, אולם בפסק דין חבר לא היה סעיף מסייג כמו במקרה שלנו, בדיוק כמו שלא היה סעיף מסייג בפס"ד גולדברג, ולכן המסקנה בשני פסקי דין אלה הייתה שונה מהמסקנה שאנו מגיעים אליה בפסק דין זה. גם בפס"ד ברנע ובפס"ד נחמני הגענו למסקנה שונה, אך בשני פסקי דין אלה מקור הזכות לא היה בהסכם קיבוצי אלא בהסדר קיבוצי. ברצוני להדגיש כי הנפקות שיש ליתן לסעיף מסייג בהסכם קיבוצי, ככל שהוא גורע מהוראת חוק של משפט העבודה המגן, צריך להיבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו. בדרך כלל הוראות הסכם קיבוצי אינן יכולות לגרוע מהוראות החוק כפי שקובע במפורש סעיף 21 לחוק ההסכמים הקיבוציים, וראו גם בג"צ בתי הזיקוק. במקרה הנוכחי על פי נסיבותיו המיוחדות המפורטות בפסק דין זה לעיל ולהלן, יש מקום ליתן נפקות לסעיף המסייג". עינינו הרואות, אם כן, אין דומה פרשת קמיל לענייננו, בין היתר בשל השוני במקור הזכות שהוענקה לעובדים, ובנסיבות העניין כולו. להסכם קיבוצי ניתן במשפט העבודה מעמד מיוחד, וכבר נפסק לא אחת כי הסכם קיבוצי הוא "מונסטרום"' משפטי, שגופו חוזה ונשמתו חוק שיש בו הן מזה והן מזה. חלקו האחד של ההסכם הקיבוצי - החלק האובליגטורי - עניינו זכויות וחובות בעלי ההסכם, והוא כולו חוזה. החלק השני - המסדיר הנורמטיבי - עניינו זכויות וחובות העובדים והמעבידים שעליהם חל ההסכם, והוא בבחינת חוק הקובע כללי התנהגות מחייבים החלים על ציבור שלם) דב"ע לא/4-1 בנק אוצר החייל בע"מ - מרכז הסתדרות הפקידים, פד"ע ב 260, ניתן ביום 9.5.1971). ככזה יש ללהסכם הקיבוצי גם תוצאות מיוחדות, ובכלל זה ויתור על זכויות מכוח חוק מגן. אין מקום להרחיב הלכה זו גם להסכמים או הסדרים שאינם בגדר הסכם קיבוצי, וכך נפסק בפרשת קמיל. לפיכך יש לדחות את הטענה כי ההלכה בפרשת קמיל חלה אף בענייננו או כי שונתה ההלכה שנפסקה בפרשת ברנע. לכל אלה יש להוסיף כי מקובלת עלינו טענת המבקשת כי ההסכם הקיבוצי מיום 10.8.1995 אינו רלבנטי לענייננו, משום שהוא עוסק הן בהפרשות לפנסיה צוברת והן בשירות המדינה, ואנו איננו דנים בהכרה בדמי הכוננות כרכיב פנסיוני, ובחברת בזק שהינה חברה ממשלתית. 12. מניעות השתק וויתור מכוח הסכמי הפרישה מוסיפה בזק וטוענת כי לעובדים הפורשים ניתנו תנאי פרישה מועדפים בעלות המגיעה לעיתים עד 2,000,000 ₪ לעובד, כי לעובדים ניתנו במסגרת הסכמים אלה זכויות עודפות מפליגות, וכי הסכמי הפרישה הינם בגדר "עסקת חבילה" המקימה מחסום של מניעות והשתק. נזכיר, ההליך המתנהל לפנינו הינו הליך של סכסוך קיבוצי, והסעד המתבקש בו הינו הצהרה כי דמי הכוננות מהווים חלק מהשכר הרגיל של עובדי בזק, ויש לכלול אותם בגמול שעות נוספות ובתשלום פדיון החופשה. המבקשת בהליך זה הינה ההסתדרות הכללית המייצגת את עובדי בזק. השאלה מה דינם של עובדים שפרשו וחתמו על כתבי ויתור, ומה משמעותם של אלה, מקומה בתביעות פרטניות של גמלאי בזק, שהרי בענייננו כל שהתבקש הינו סעד הצהרתי כאמור לגבי עובדי בזק כולם. אין מדובר בתביעה פרטנית של גמלאים, מה גם שלא נשמעו בתיק זה ראיות. אמנם הצדדים הסכימו כי חומר הראיות שפרשת יצחקי יהווה חלק מחומר הראיות גם בתיק זה, ואולם שם היה מדובר בתביעות פרטניות של אחדים מגמלאי בזק. אכן, פדיון חופשה משולם רק עם פרישתו של העובד לגמלאות, ואולם אין כל מניעה כי עובדים פעילים יפנו מבטם אל העתיד, ויבקשו סעד הצהרתי לגבי זכויות שיקומו להם עם פרישתם. השאלה מה דינם של הסכמי הפרישה שעליהם חתמו חלק מגימלאי בזק תידון בעיתה ובתיקים שבהם תתעורר שאלה זו. לפיכך יש לדחות את טענתה זו של בזק בשל אופיו של ההליך המתנהל לפנינו. מטעם זה נדחות אף טענות בזק לעניין הקיזוז. הטענה היחידה היכולה להיטען לעניין השתק, מניעות וויתור בענייננו הינה הטענה כי ההסכם מושא המחלוקת נחתם בשנת 1988, ומאז ועד שנת 2002 לא טען ארגון העובדים דבר בעניין זה. לכך יש התייחסות בפרשת קמיל, שם סוייגה הקביעה כי הסכם קיבוצי יכול לגרוע מהוראות חוק רק בנסיבות מיוחדות. על כן אם אין מדובר בהסכם קיבוצי, לא תישמע טענת מניעות והשתק לגבי זכויות מכוח חוקי מגן, גם אם חלף זמן רב מאז שנחתם ההסכם. 13. סעיף 29 לחוק יסודות התקציב המדינה ובזק טוענות כי הכללת דמי הכוננות בתשלום פדיון החופשה וגמול השעות הנוספות אינה מקובלת בשירות המדינה, ומשכך נוגדת את הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, וכי היעתרות לבקשה תגרום להשלכות כספיות מרחיקות לכת המגיעות לסכומי עתק. באשר להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב - לא הובא לידיעתנו ולא הוכח כי בזק הינה גוף מתוקצב או נתמך כאמור בסעיף הנ"ל(ראו לאחרונה עס"ק 11563-05-10 אוניברסיטת תל-אביב - ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניבסיטת תל-אביב, ניתן ביום 11.11.2012, סעיף 27 לפסק הדין). יתר על כן, ההסכם בין בזק לבין נציגות העובדים בעניין תשלום דמי כוננות נחתם עוד בשנת 1988, ולא הובא לידיעתנו כי הממונה על השכר בחן הסכם זה, או בירר את תוצאותיו בפועל או בכוח. טענת המדינה ובזק כי להיעתרות לבקשה תהיינה השפעות כספיות כבדות לא הוכחה אף לא לכאורה, והדברים נטענו בעלמא. יש לזכור כי אין מדובר בענייננו בהפיכת דמי הכוננות לרכיב פנסיוני. יתר על כן, ההלכה שנפסקה בפרשת ברנע מבוססת על הוראות חוקי המגן, משכך לא ניתן למנוע את תוצאותיה הכספיות של הלכה זו, אשר כאמור לא הוכחו. לפיכך אנו קובעים כי דמי הכוננות מהווים חלק מהשכר הרגיל של עובדי בזק, וכי יש לכלול תוספת זו בתשלום פדיון החופשה הסטטוטורית ובגמול השעות הנוספות המשולם לעובדי בזק המקבלים תוספת זו. 14. התיישנות משהתקבלה הבקשה נפנה לדון בשאלה האם קביעתנו זו מוגבלת לתקופת ההתיישנות. המבקשת טוענת כי יש לפסוק בתיק זה את הסעדים הנתבעים משנת 1995 ואילך. זאת, בשל בקשה צד בסכסוך קיבוצי שהגישה בשנת 2002, ואשר נמחקה לבקשתה. טוענת המבקשת כי יש להחיל בעניינה את הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן - חוק ההתיישנות), שכן מדובר באותה עילה - הצהרה כי יש לראות בדמי הכוננות שכר לכל דבר ועניין, לעניין פנסיה וזכויות סוציאליות נוספות. כמו כן יש ליתן למילים "בשל אותה עילת תביעה" שבסעיף 15 הנ"ל פרשנות מרחיבה. מנגד טוענת בזק כי מדובר בטענה חדשה שלא נכללה בבקשה המקורית, כי בקשה זו שלפנינו הינה בקשה חדשה, וכי זו הוגשה למעלה משנתיים לאחר מחיקת הבקשה בהליך הקודם. מוסיפה בזק לחלופין ומטעמי זהירות כי מירוץ ההתיישנות בתביעתו של כל עובד אינו מופסק כאשר ארגון העובדים מגיש בקשת צד בסכסוך קיבוצי 15. המבקשת הגישה בחודש 12/2002 בקשת צד בסכסוך קיבוצי, ובה טענה כי "גילום מס הכנסה" ו"דמי כוננות" הינם חלק משכרם הקובע של עובדי בזק לעניין פנסיה והתשלומים הניתנים בעת פרישה. פסק הדין שניתן בבקשה זו ביום 4.4.2006 (נספח ה' לבקשה) בוטל בהסכמה בעקבות ערעור שהגישה המבקשת לבית הדין הארצי בשל פגם בחתימת נציגי הציבור על פסק הדין. הבקשה הוחזרה לבית דין זה לדיון מחדש, אך נמחקה לבקשת המבקשת. כעבור למעלה משנתיים הוגשה הבקשה מושא הליך זה. סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע כי: "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה לבין דחייתה". תכליתו של סעיף 15 הינה להפסיק את מרוץ ההתיישנות לאותו פרק זמן בו הייתה תלויה ועומדת תביעה נוספת של אותו תובע בגין אותה עילה, אשר לא מוצתה מטעמים שאינם יוצרים מעשה בית דין. החלת הסעיף מותנית בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים: הגשת תובענה בעבר, הגשת תובענה שנייה בגין אותה עילה שהיתה בתובענה הראשונה, ודחיית התובענה הראשונה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תובענה שנייה (ע"ע 52151-05-10 גדעון גולדשטיין - רשת אורט ישראל, ניתן ביום 10.4.2011). הרעיון העומד מאחורי הסדר זה נועד להקל עם תובע המבקש למצות את יומו בבית המשפט ולקבל הכרעה משפטית לגופה של תביעתו. מרוץ ההתיישנות מופסק למשך תקופת ההתדיינות הראשונה כאשר התובע לא ישן על זכויותיו, אלא שמסיבות שונות לא הועילה ההתדיינות הראשונה למצות את זכויותיו הדיוניות (ע"ע (ארצי57/10( אהר נאסר נגד דשא איכות הסביבה בע"מ, ניתן ביום 10.4.2011). כאמור לעיל הוראותיו של סעיף זה יחולו רק כאשר מדובר ב"אותה עילת תביעה". לא כך קרה בענייננו. הבקשות שהוגשו מבוססות על שתי עילות תביעה שונות. הבקשה הראשונה מבוססת על עילות תביעה הקשורות בסיום עבודתם של העובדים, ואילו השניה - זו המתבררת לפנינו עתה - קשורה לתקופת עבודתם של העובדים. כך לגבי גמול שעות נוספות. אמנם פדיון חופשה משולם רק עם סיום עבודתו של העובד, ואולם בענייננו, וכפי שנקבע בפרשת ברנע, מקורו של תשלום זה בתשלום ששולם לעובדים במשך תקופת עבודתם (ראו לעניין זה: דב"ע (ארצי) נה/3-57 צבי לוסטמן - מפעלי גומי חיפה בע"מ, פד"ע כח 297, ניתן ביום 13.4.1995). מכאן שמדובר בשתי עילות תביעה נפרדות ושונות, מה גם שלא ניתן להתעלם מן העובדה שבקשה זו שלפנינו הוגשה כשנתיים ימים לאחר שנמחקה הבקשה הקודמת, ובתקופה זו בוודאי שמירוץ ההתיישנות אינו נפסק. על כן הבקשה מתקבלת כפוף לתקופת ההתיישנות. משמע שתוספת דמי הכוננות תיכלל בגמול השעות הנוספות 7 שנים בלבד לאחור, היינו מיום 10.2.2003. בעניין הכללת דמי הכוננות בפדיון החופשה, בעניין זה חלות הוראות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, ועל כן ההתיישנות הינה 3 שנים בלבד. יש להכליל את רכיב הכוננות בפדיון החופשה הסטטוטורית מ-10.2.2007. סוף דבר ניתן בזה פסק דין הצהרתי הקבוע כי תוספת דמי הכוננות תיכלל בגמול השעות הנוספות 7 שנים לאחור, מיום 10.2.2003. כמו כן יכללו דמי הכוננות בפדיון החופשה הסטטוטורית, מיום 10.2.2007. מאחר שמדובר בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות.כוננות