הבטחה לעובד לשלם פיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות

מצד אחד טוען התובע, כי לאחר שביטל את התפטרותו מהנתבעת בשנת 2006 והמשיך לעבוד אצלה, ניתנה לו הבטחה מצד המעביד כי ככל שיבקש התובע בעתיד לסיים עבודתו אצל הנתבעת, גם אם סיום העסקה יהיה תוצאה מרצונו של התובע להתפטר, תשלם לו הנתבעת את פיצויי הפיטורים. מנגד טוענת הנתבעת בתוקף, שמעולם לא הובטח לתובע, כי אם יתפטר מרצונו יקבל ממנה פיצויי פיטורים. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הבטחה לעובד לשלם פיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות: 1. זוהי תביעתו של מר התובע נגד פרימטיק בע"מ (להלן: "הנתבעת") במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 154,000 ₪. השאלה היחידה ששנויה כאן במחלוקת היא זכאותו של התובע לקבל מהנתבעת פיצויי פיטורים כתוצאה מסיום עבודתו אצלה וככל שתקבע זכאות זו, סכום פיצויי הפיטורים שצויין לעיל וננקב בכתב התביעה, אינו שנוי במחלוקת. (ראה דברי ב"כ הנתבעת עמ' 22 שורה 6 לפרוטוקול הדיון מיום 8.11.12). 2. הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בבניית מכונות אוטומטיות ורובוטיקה. הנתבעת נוסדה בשנת 1985 על ידי המנוח אברהם פרימו ז"ל שהיה בעליה ומנהלה של החברה. לצערנו, ימים ספורים לאחר ששמענו את דיון ההוכחות בתיק, נפטר אברהם פרימו ז"ל ולא עלה בידו להעיד לפנינו במסגרת דיון ההוכחות, זאת מפאת מחלתו הקשה. יחד עם זאת, המנוח אברהם פרימו ז"ל נכח בדיון המוקדם שהתקיים ביום 22.1.12, בפני כב' הרשמת מירי שי גרינברג ובמסגרת דיון מוקדם זה מסר גרסתו אליה עוד נתייחס בהמשך. 3. התובע יליד שנת 1957 (ראה עמ' 15 שורה 3 לפרוטוקול מיום 8.11.12) עבד כמהנדס מכונות אצל הנתבעת מיום 1.6.1997 עד יום 5.5.11. (ראה הן את עדותו של התובע בעמ' 14 שורה 20 לפרוטוקול מיום 8.11.12 והן סעיף 4 לסיכומי ב"כ הנתבעת). 4. הנתבעת עוסקת בבניית מכונות אוטומטיות ורובוטיקה, כשחלק מעבודתו של התובע כלל עבודות פיזיות של בניית המכונות, לרבות הזזת מכונות כבדות, העמסה, פריקה וכד'. במסגרת עבודתו של התובע אצל הנתבעת הוא עסק גם בעבודות שרטוט ותכנון, כך שעבודתו בוצעה בחלקה במשרד וחלקה באולם בו ניבנו המכונות. (ראה עדותו של מר וניה דוברובולסקי עמודים 5,6,7,8 לפרוטוקול מיום 8.11.12 וכן עדותו של מר אלכסנדר שוקיס עמ' 10 שורה 10 פרוטוקול מיום 8.11.12). תמיכה לנכונות גרסתו של התובע בדבר העבודה הפיזית שבוצעת בחצרי הנתבעת ניתן למצוא גם בעדותו של מר ברק פרימו (בנו הצעיר של המנוח) שניתנה ביום 28.5.03 בתביעה שהגיש נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בעבודתו במפעל כעבודה מועדפת/נדרשת ובמסגרת הדיון שהתקיים בתיק הנ"ל העיד גם אותו מר אלכסנדר שוקיס לגבי העבודות הפיזיות המבוצעות אצל הנתבעת. (ראה תיק בל 16503/02 שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה). 5. התובע צרף לתצהיר עדותו הראשית תיעוד רפואי ממנו עולה, כי יש לו מספר בעיות רפואיות מהן סובל התובע כבר שנים הכוללות בקע טבורי, בעיות בעמוד שדרה ובגפיים העליונות. למרות כל התיעוד הרפואי שצורף לתצהירו של התובע, לא הומצא לתיק בית הדין מסמך רפואי כלשהו הקובע, כי מצבו הבריאותי של התובע לא אפשר לו להמשיך ולבצע את העבודות הפיזיות אותן ביצע התובע במסגרת עבודתו אצל הנתבעת. 6. משכך, לא הוכח, כי התפטרותו של התובע היא לרגל מצב בריאותי לקוי כאמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") בשולי הדברים יאמר, כי התובע ממילא ויתר על טענתו לזכאותו לפיצוי פיטורים בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. (ראה סעיף 2 לסיכומי ב"כ התובע). 7. אלא שמצבו הבריאותי של התובע הביא אותו לידי התפטרות מהנתבעת עוד במהלך שנת 2006, אך התפטרות זו לא מומשה ולא יצאה אל הפועל. אין מחלוקת, כי כבר בשנת 2006 ביקש התובע להתפטר מעבודתו אצל הנתבעת. אלא שהעיתוי בו בחר התובע להתפטר בשנת 2006 היה מאוד לא נוח לנתבעת. בשנת 2006 ביקש התובע להתפטר מעבודתו אצל הנתבעת עת שהיא היתה מצויה בעיצומו של פרויקט גדול אותו קיבלה בארה"ב והתובע היה בקיא בפרטי ובעבודת הפרויקט הנ"ל. (ראה הן את דבריו של המנוח אברהם פרימו ז"ל בדיון שהתקיים אצל הרשמת ביום 22.1.12 והן את עדותו של מר סער פרימו - בנו של המנוח שהעיד לפנינו ביום 8.11.12, בעמ' 19 לפרוטוקול הדיון). 8. אך בשנת 2006, כאשר ביקש התובע להתפטר מעבודתו באותו עיתוי שהיה לא נוח לנתבעת, הציע לו המנוח אברהם פרימו ז"ל, העלאה משמעותית בשכרו ובכך שיכנע אותו להשאר בעבודה אצל הנתבעת. בנקודה זו בדיוק מגיעים אנו לסלע המחלוקת בין הצדדים. מצד אחד טוען התובע, כי לאחר שביטל את התפטרותו מהנתבעת בשנת 2006 והמשיך לעבוד אצלה, ניתנה לו הבטחה של המנוח אברהם פרימו ז"ל, כי ככל שיבקש התובע בעתיד לסיים עבודתו אצל הנתבעת, גם אם סיום העסקה יהיה תוצאה מרצונו של התובע להתפטר, תשלם לו הנתבעת את פיצויי הפיטורים. מנגד טוענת הנתבעת בתוקף, שמעולם לא הובטח לתובע, כי אם יתפטר מרצונו יקבל ממנה פיצויי פיטורים ויש לשים לב לכך שהמנוח אברהם פרימו ז"ל עוד הספיק למסור בענין זה גרסתו העובדתית בדיון המוקדם שהתקיים בפני הרשמת, מירי שי-גרינברג ביום 22.1.12, אז אמר את הדברים הבאים: "בשנת 2006 היינו לקראת נסיעה לארה"ב בנוגע לפרויקט שנוהל בזמנו. התובע בא בדרישה שהוא רוצה לעזוב וכששאלתי מה הסיבה הוא ענה "שכר" ואכן הועלה לתובע השכר. התובע ביקש הבטחה שלא אפטרו לעולם ואמרתי שאני לא יכול להבטיח דבר כזה. השיחה הסתיימה בכך ולא מעבר לכך, כך שלא הובטחו פיצויי פיטורים עתידים. בזמנו התובע ביקש לצאת לקורס ללימוד אנגלית, ולא אפשרנו זאת. כחודש וחצי לפני שהתובע הודיע שהוא עוזב ומצא מקום עבודה אחר, הצענו לו מיוזמתנו לממן עבורו את הקורס." (ראה פרוטוקול הדיון מיום 22.1.12 בעמ' 1). 9. אם כך, עילתו היחידה של התובע נגד הנתבעת לתשלום פיצויי הפיטורים מבוססת על הבטחתו של המנוח אברהם פרימו ז"ל, לשלם לו את פיצויי הפיטורים גם אם התובע יתפטר מרצונו, לאחר שבשנת 2006 ביטל התובע את התפטרותו בעוד שהנתבעת אכן מודה בעובדה שבשנת 2006 ביקש התובע להתפטר מעבודתו, אך לאחר שהמנוח אברהם פרימו ז"ל העלה לתובע שכרו, הוא התרצה ונשאר לעבוד אצלה. מכאן עומדת הנתבעת בתוקף על גרסתה, לפיה מעולם לא הובטח לתובע שישולמו לו פיצויי הפיטורים, גם אם יתפטר מרצונו מעבודתו אצלה. 10. על סוגיה עובדתית זו תקום ותפול תביעתו של התובע לפיצויי הפיטורים. האם המנוח אברהם פרימו ז"ל הבטיח לתובע, כי ישלם לו פיצויי פיטורים גם אם יעזוב התובע עבודתו אצל הנתבעת מרצונו או אם לאו? 11. משימתנו להגיע כאן לחקר האמת העובדתית לגבי טענת התובע בדבר הבטחה שנתן לו המנוח לשלם לו פיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות, צריכה להעשות במשנה זהירות מאחר שאם אכן ניתנה הבטחה שכזו, נכחו באותו מעמד בו היא ניתנה שני אנשים בלבד - התובע והמנוח. התובע מסר גרסתו והעיד לפנינו, אלא שלמרבה הצער, במועד בו שמענו את דיון ההוכחות היה המנוח מצוי כבר בשלב כה מתקדם של מחלתו אשר מנעה ממנו למסור לפנינו עדותו. 12. מכאן, שלא נקבל את הגרסה לגבי הבטחה שניתנה על ידי המנוח אברהם פרימו ז"ל, רק על סמך עדותו היחידה של התובע, אלא נחוצה לצורך קבלת גרסה זו תמיכה נוספת. במצב דברים זה, בכדי לקבל את גרסתו של התובע כאמינה, צריכה להיות ראיה נוספת שתעמוד לצד גרסתו אשר תתמוך באמיתות גרסתו הנ"ל. עלינו לזכור, כי בנסיבות שנוצרו, לא הספיק המנוח אברהם פרימו ז"ל, להעיד לפנינו, אלא מסר בקצרה גרסתו באותו דיון מוקדם שהתקיים בפני הרשמת שי-גרינברג ביום 22.1.12, וכך גם לא ניתנה לתובע האפשרות לחקור את המנוח. עומדות לפנינו שתי גרסאות, האחת של התובע לפיה לאחר שבשנת 2006, שכנע אותו המנוח אברהם פרימו ז"ל לחזור בו מהתפטרותו, הבטיח לו המנוח, כי בעתיד גם אם יתפטר מרצונו, ישולמו לתובע פיצויי הפיטורים והשניה של הנתבעת כאשר המנוח אברהם פרימו ז"ל מסר בקצרה גרסתו באותו דיון מוקדם שהתקיים בפני הרשמת ביום 22.1.12, לפיה הוא מעולם לא הבטיח לתובע שבכל מקרה של התפטרות ישולמו לו פיצויי הפיטורים. המנוח לא נחקר בחקירה נגדית על גרסתו והמדובר בשתי גרסאות, האחת של התובע והאחת של המנוח, אשר סותרות זו את זו, כאשר יש לזכור שגרסתו של התובע משרתת את האינטרס שלו לקבלת פיצויי פיטורים בדיוק באותה מידה שהגרסה שמסר המנוח משרתת את האינטרס של הנתבעת לא לשלם פיצויי פיטורים. השתלשלות הדברים שארעה ביום 5.5.11 - יום עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת אשר תומכת בחוזקה בגרסתו של התובע 13. ביום עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת, בתאריך 5.5.11, הביא עמו התובע כיבוד שכלל מאכלים, שתיה, יין וכד' על מנת להפרד כראוי מחבריו לעבודה. התובע סיכם עם המנוח אברהם פרימו ז"ל, כי בשעה 17:00, בסוף יום העבודה האחרון של התובע אצל הנתבעת, תתקיים אותה ארוחה עם עובדי הנתבעת לציון פרדתו של התובע ממקום העבודה ומחבריו לעבודה. בשעה 16:00, באותו יום 5.5.11, זימן המנוח אברהם פרימו ז"ל את התובע לחדרו, ביקש לסגור את הדלת, אז הודיע לתובע לראשונה, כי הוא החליט לא לשלם לו את פיצויי הפיטורים. התובע קם בתדהמה מכסאו, עזב את חדרו של המנוח אברהם פרימו ז"ל, ארז את כל מצרכי המזון והשתיה אותם רכש קודם לכן והודיע לחבריו לעבודה, כי הוא מחכה להם בביתו משום שאת אותה ארוחת פרידה אשר התכוון התובע לקיים בחצרי המפעל, הוא כבר יקיים בביתו הפרטי. כך תאר התובע בעדותו לפנינו את שארע ביום עבודתו האחרון אצל הנתבעת: "ביום העבודה האחרון הבאתי כיבוד כדי לחגוג עם חברים, אמרתי לאברהם פרימו שבשעה 17:00 סוגרים את המפעל ונפסיק לעבוד ונחגוג את סיום עבודתי, בבוקר עוד לא אמר לי כלום, שעה לפני סיום יום העבודה הרשמי, בשעה 16:00 הוא קרא לי לחדר שלו, ביקש לסגור דלת, התיישבנו והוא בפתאומיות אמר לי אני החלטתי לא לשלם לך פיצויי פיטורים, הייתי בתדהמה. באותה שיחה ישבנו אברהם ואני, סער לא היה, היינו ב- 4 עינים. הוא אמר לי שהוא בנה עלי הרבה ואמר שכאילו הכנסתי לו סכין בגב. אמרנו שכל אחד תרם הרבה, הוא תרם לי ואני תרמתי לחברה ולא הייתי מסוגל להמשיך בשיחה הזו כי הייתי בתדהמה, שאלתי האם אני יכול ללכת. בתחילת השיחה הוא שאל אותי האם השארתי מפתחות, טלפון והאם מסרתי את כל החומר אמרתי כן ואז הוא אמר לי שהוא לא מוכן לשלם פיצויים. ... ... באתי עם כיבוד לעבוד, קניתי שני בקבוקי ויסקי, נקניק, גבינה, לחמניות, פירות, ירקות, לקחתי הכל הביתה, אמרתי לחברים שאני מחכה להם בבית, הלכתי ברגל עם השקיות מצומת קרית אתא לקרית מוצקין באזור צומת צבר." (ראה עדותו של התובע, עמ' 15 פרוטוקול הדיון מיום 8.11.12). 14. אין מחלוקת, כי בבוקרו של יום 5.5.11 - יום עבודתו האחרון של התובע, הגיע התובע עם כיבוד של כל טוב, על מנת לערוך ארוחה בחצרי המפעל, בסוף אותו יום עבודה, שתציין את סיום 14 שנות עבודתו במקום העבודה, אך בהמשכו של אותו יום עבודה, החזיר התובע את כל הכיבוד שהביא לביתו וביקש מחבריו לעבודה להגיע לביתו ולקיים שם את אותה ארוחה שהוא התכוון לקיימה בחצרי המפעל. משהו פגע מאוד בתובע בכדי לגרום לו לנהוג, כפי שנהג, ביום עבודתו האחרון אצל הנתבעת. 15. באותו דיון הוכחות שהתקיים לפנינו ביום 8.11.2012, אישר מר סער פרימו (בנו של המנוח אברהם פרימו ז"ל), אשר קיבל את הניהול בנתבעת, כי אכן ביום עבודתו האחרון של התובע הוא ראה את התובע מגיע עם הכיבוד לעבודה אך לאחר מכן חוזר עם הכיבוד לביתו. מר סער פרימו נשאל על ידי בית הדין מדוע נפגע התובע ביום עבודתו האחרון אצל הנתבעת במידה כה קשה שגרמה לו לשוב לביתו עם אותו כיבוד שהביא עמו לעבודה ביום עבודתו האחרון וכך השיב מר סער פרימו לבית הדין: "לשאלת בית הדין מה קרה בסוף שהוא הביא כיבוד ובסוף ארז את הכיבוד ולא פתח אותו במפעל אני משיב שהעסק שלנו הוא עסק קטן, אנחנו מתנהגים עם כל אחד ואחד מהעובדים כמשפחה, יש פה ענין חשוב שאני מבקש שיבינו זו מערכת היחסים שהיתה עם כל עובד וגם עם התובע, היינו קשובים לכל אחד ואחד, לא תמיד העובדים היו קשובים לנו וזה לגיטימי, למרות הכל רצינו לגמור את הענין בצורה יפה ולכן הדלתות שלנו תמיד היו פתוחות כמו שהתובע אמר, אבל ברגע שכנראה הוא חשב שהוא יקבל את מה שמגיע לו ואני לא יודע מאיפה הוא לקח את זה וכנראה שהוא שאל את אבא שלי האם מגיע לו הפיצויים ואבא שלי אמר לו לא, הוא נפגע, הוא לא ארז את הדברים כי הם היו עדיין בשקיות, כשהוא שמע את הלא פשוט לקח את הדברים והלך. בית הדין אומר לי שלפי דברי את ה"לא" הוא כבר שמע חודש לפני כן ולמה הוא נעלב ביום האחרון אני משיב שאת ה"לא" הוא שמע לפני כן הוא כנראה באותו חודש שהוא בא לעבודה, הוא חי באשליה שהוא מקבל את הכסף אני לא יודע מאיפה הוא קיבל את אשליה הזו, לאף עובד לא הבטחנו פיצויים זו מדיניות של חברה, לכן אני לא יודע מאיפה הוא לקח את זה." (עמ' 21-22 פרוטוקול הדיון מיום 8.11.12). 16. מעצם העובדה שביום עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת הוא מביא עמו כיבוד מכל טוב, אך לאחר ששומע באותו יום מהמנוח אברהם פרימו ז"ל, שלא ישולמו לתובע פיצויי פיטורים, לוקח עמו חזרה את אותו כיבוד לביתו - עת שהתכוון התובע לקיים ארוחה בחצרי המפעל, ניתן ללמוד שזו היתה הפעם הראשונה ששמע התובע מהמנוח אברהם פרימו ז"ל, כי לא ישולמו לו פיצויי הפיטורים. אין כל הגיון בגרסתו של מר סער פרימו, לפיה גם קודם ליום עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת, ידע התובע שלא ישולמו לו פיצויי הפיטורים, שהרי לו גרסה זו היתה נכונה, לא היה התובע נפגע כל כך מהמנוח אברהם פרימו ז"ל ביום עבודתו האחרון עת ששמע מהמנוח שלא ישולמו לו פיצויי הפיטורים. 17. אין ספק שביום עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת בתאריך 5.5.11, הוא חש אכזבה שלא ישולמו לו פיצויי הפיטורים.(ראה סעיף 17 לסיכומיו של ב"כ הנתבעת). אלא שלשיטת ב"כ הנתבעת, זו היתה אכזבה למשאלת לב של התובע שציפה בכל זאת לקבל פיצויי פיטורים למרות שלטענת הנתבעת מעולם לא הובטחו לו. אין ספק שהתובע הוא איש אינטילגנטי וקשה לראות מצב שהתובע היה מצפה לקבל מהנתבעת פיצויי פיטורים אם אלו לא היו מובטחים לו קודם לכן. 18. התובע תאר לפנינו בעדותו בבית הדין כיצד ביום 3.4.11, הוא הודיע לראשונה למנוח אברהם פרימו ז"ל על התפטרותו מהעבודה שתכנס לתוקף ביום 5.5.11. התובע העיד לפנינו כיצד באותה שיחה שקיים עם המנוח ביום 3.4.11, הוא שאל שוב את המנוח האם ישלם לו פיצויי פיטורים והמנוח השיב על כך בחיוב. מעדותו של התובע עולה, כי באותו יום 3.4.2011 - הוא מסר למנוח מכתב התפטרות בו ציין גם את הבטחתו של המנוח אברהם פרימו ז"ל לשלם לו פיצויי פיטורים, אך באותו מעמד שיכנע אותו המנוח להשמיד את מכתב ההתפטרות שכלל הבטחה של המנוח לתשלום פיצויי פיטורים, בנימוק שעל התובע לסמוך על מילתו של המנוח: "אברהם פרימו אמר לי הבטחתי לך אתה לא מאמין? יצאתי וזרקתי את המכתב. פרימו אמר לי אני הבטחתי לך לשלם את הכל למה אתה צריך מכתב כזה? יצאתי, קראתי וזרקתי. לשאלת בית הדין למה הייתי צריך מכתב שני אני משיב שהבאתי מכתב שאלתי את פרימו מה עם זה הוא אמר לי לתת לפקידה. בשביל הבירוקרטיה הבאתי את המכתב. הוא לא ביקש ממני להביא עוד מכתב אני חשבתי שיהיה נכון להביא." (עמ' 16 שורה 21 פרוטוקול מיום 8.11.12). 19. כך גם סיפר התובע בעדותו בבית הדין, כי במהלך אותו חודש של ההודעה המוקדמת עובר לסיום עבודתו פנה מספר פעמים למנוח אברהם פרימו ז"ל ושאל אותו האם הוא דאג לשחרור כספי הפיצויים הצבורים בפוליסת ביטוח המנהלים ולפניות אלו השיב לו המנוח, כי הענין בטיפול וכי הוא פנה לסוכן הביטוח. התובע אף העיד, כי הוא עצמו פנה לסוכן הביטוח שמבטח בביטוח מנהלים את כל עובדי הנתבעת ובירר עמו האם החל הטיפול בשחרור כספי הפיצויים שלו, על כך השיב סוכן הביטוח, כי הענין בטיפול. 20. מכאן, שהיה לתובע ברור, כי יקבל מהנתבעת את פיצויי הפיטורים, אך ביום עבודתו האחרון אצל הנתבעת הפתיע אותו המנוח אברהם פרימו ז"ל שחזר בו מההבטחה לשלם לתובע פיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות והתובע תאר הפתעה זו באופן הבא: "אני הופתעתי וספגתי מכה קשה מאוד ביום האחרון לעבודה שלי אצל הנתבעת." (עמ' 14 שורה 15 פרוטוקול מיום 8.11.12). "המכה" שספג התובע באותו יום 5.5.11, שהיה זה יום עבודתו האחרון של התובע אצל הנתבעת, היתה כה קשה וכה פוגעת בכך שהמנוח הפר הבטחתו לשלם לו את פיצויי הפיטורים, עד כדי כך שגרמה לו לשוב לביתו עם כל הכיבוד עמו התכוון לערוך ארוחה בחצרי המפעל בתום 14 שנות עבודה. 21. משך כל תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת הוא סמך על המילה של המנוח אברהם פרימו ז"ל, לכן, כאשר ביקש ממנו המנוח להשמיד את הנוסח הראשון של מכתב ההתפטרות אשר כלל את ההבטחה לתשלום פיצויי פיטורים, הסכים לכך התובע ולאחר מכן הביא התובע לפקידת המפעל מכתב התפטרות בנוסח שונה שלא כולל את ההבטחה לתשלום פיצויי פיטורים, זאת משום שהתובע סבר בתום לב שמכתב ההתפטרות נחוץ לנתבעת מבחינה בירוקרטית. (ראה עמ' 16 שורה 25 פרוטוקול מיום 8.11.12). 22. אין כל הגיון בגרסתו של מר סער פרימו לפיה התובע שינה את נוסח מכתב ההתפטרות והשמיט מהנוסח השני שצורף כנספח א' לתצהירו של מר סער פרימו, את נושא תשלום פיצויי הפיטורים רק משום שתשלום זה לא הובטח לו, שכן כפי שהדגשנו שוב ושוב, אם ידע התובע במהלך כל אותה תקופה שהוא לא יקבל מהנתבעת פיצויי פיטורים, כפי שטוען מר סער פרימו, הרי שהתובע לא היה נפגע כל כך ביום עבודתו האחרון אצל הנתבעת ומראש לא היה מביא כיבוד לערוך ארוחה בחצרי הנתבעת ביום עבודתו האחרון אצלה שלבסוף מרוב עלבון הוא החזיר את הכיבוד הנ"ל לביתו. 23. הן מעדותו של מר סער פרימו אשר ניתנה לפנינו והן מהגרסה הקצרה שמסר המנוח אברהם פרימו ז"ל בדיון המוקדם שהתקיים בפני הרשמת ביום 8.11.12 עולה, כי בשנת 2006 ביקש התובע להתפטר מהנתבעת בעיתוי שהיה לה מאוד לא נוח. אלא שאז הצליח המנוח לשכנע את התובע לחזור בו מהתפטרותו בכך שהעלה באופן משמעותי את משכורתו. גם בשנת 2011 ביקש התובע להתפטר מעבודתו אצל הנתבעת בעיתוי שהיה מאוד לא נוח לה, אלא שהפעם אפילו העלאה בשכרו לא היתה גורמת לתובע לחזור בו מההתפטרות והדבר הכעיס מאוד הן את המנוח אברהם פרימו ז"ל והן את בנו סער פרימו. המנוח אברהם פרימו ז"ל, וכן בנו סער פרימו, שמנהל את המפעל, חשו כפיות טובה מצדו של התובע שבחר להתפטר מעבודתו בשנת 2011 בעיתוי שהיה כל כך לא נוח לנתבעת, זאת זמן קצר לאחר שהיא מימנה לו קורס אנגלית והנתבעת היתה מצויה בעיצומו של פרויקט גדול כשאחריות לא מבוטלת מפרויקט זה היתה מוטלת על כתפיו של התובע. (ראה עמ' 19 עדותו של מר סער פרימו מיום 8.11.12). יש להניח, כי כעס זה ותחושת כפיות הטובה שחשו המנוח אברהם פרימו ז"ל ובנו מר סער פרימו מהתפטרותו של התובע גרמו להם להוליך את התובע בתקוות שווא ו/או בהבטחת שווא שהוא יקבל בסוף תקופת ההודעה המוקדמת את פיצויי הפיטורים למרות שהתפטר ורק ביום האחרון לעבודה בחר המנוח אברהם פרימו ז"ל להודיע לתובע שלא ישלם לתובע את פיצויי הפיטורים שהובטחו לו קודם לכן. זה ההסבר ליום העבודה הקשה מבחינה פיזית שהיה לתובע ביום הלפני אחרון לעבודתו אצל הנתבעת: "יום עבודה לפני יום העבודה האחרון היה יום קשה הרכבתי 5 מנגנונים כבדים ל- 5 מכונות שהיו מיועדים לייצוא, בעזרה של אחד מהעובדים של החברה שאנחנו בשטחה הרכבנו מכונות, חברת גמיש מכונות, היה מסובך ולא יכולתי לתת למישהו אחר להכניס שם יד, למרות שהיה ברק הבן של פרימו והיה פועל נוסף שהגיש לי כלים, עזר לי עובד של חברת גמיש מכונות ואיתו ביחד הקמנו את המנגנונים הכבדים..." (ראה עמ' 15 שורה 17 פרוטוקול מיום 8.11.12). המנוח אברהם פרימו ז"ל, יחד עם בנו מר סער פרימו השלו את התובע בהבטחת שווא שניתנה על ידי המנוח לתובע, כי בכל מקרה תשלם הנתבעת לתובע את פיצויי הפיטורים על אף שהתובע התפטר ובכך גרמו לתובע להמשיך ולעבוד בעוצמה ובעוז בעבודה פיזית קשה עד יום עבודתו האחרון, למרות הבעיות הבריאותיות שלו שגובו בתיעוד רפואי והתובע על סמך הבטחת שווא זו, התכוון להפרד ממקום העבודה אצל הנתבעת לאחר 14 שנות עבודה בארוחה חגיגית והביא עמו לצורך כך כיבוד ביום העבודה האחרון. אז בחר המנוח אברהם פרימו ז"ל להודיע לתובע שבעצם הוא לא יקבל פיצויי פיטורים. באותו יום עבודה אחרון לעבודתו של התובע, לאחר שהמנוח חזר בו מהבטחתו לשלם לו את פיצויי הפיטורים, הוא חש פגיעה כה קשה שגרמה לו לשוב לביתו כלעומת שבא יחד עם כל הכיבוד שהביא למקום העבודה, שאחרת אין כל הסבר הגיוני ומשכנע מדוע בחר לנהוג כך התובע ביום העבודה האחרון. 24. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי פיטורים בסך של 154,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.5.11 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרות