מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הוכחת מרמה בתביעת ביטוח: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט אלי ספיר) מיום 8.6.09 בת.א 24290/07. בפסק הדין נדחתה תובענת האחים שליין בע"מ (להלן:"שליין") לתגמולי ביטוח מהראל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"הראל") ונתקבלה תובענתה שכנגד של הראל כנגד שליין להשבת תגמולי ביטוח ששילמה לשליין בטרם הגישה שליין את תובענתה היא. ארעה פריצה אצל שליין. הראל הכירה בחבותה עפ"י פוליסה ושילמה לשליין תגמולי ביטוח בסך 375,637 ₪ (להלן:"הסכום"). לאחר התשלום תבעה שליין את הראל בבית משפט קמא בטענה שהיקף הנזק שנגרם לה גבוה מהסכום שהראל נאותה לשלם. הראל מצידה הגיבה בתובענה שכנגד להשבת הסכום ששילמה כדלקמן: "5. סכום זה, אשר שולם על-ידי הראל לפנים משורת הדין, שולם מתוך טעות בסיסית, מהותית ויסודית באשר למצב הדברים העובדתי, שנגרמה בשל הטעיה מצד האחים שליין, ובשל חוסר מודעותה של הראל למצב העובדתי האמיתי, הן באשר לנסיבות האירוע הנטען, הן באשר למצב העסק בעת האירוע הנטען, והן באשר לרכוש שהיה בבית העסק בעת האירוע הנטען, כמותו, שוויו, וטיבו. הראל לא היתה מודעת למצב הדברים האמיתי, בין היתר בשל הסתרת מידע על-ידי אחים שליין וחוסר שיתוף פעולה מצידם, כמו גם אי השלמת בדיקותיה בקשר לאירוע. 6. לטענת הראל, אירוע הפריצה הנטען ו/או הגניבה הנטענת כלל לא אירעו, ולחלופין, ככל שאירעו, נגרמו במתכוון על-ידי אחים שליין ו/או מטעמה ו/או בשיתוף פעולה עמה. 7. כמו כן, בעת אירוע הפריצה הנטען לא קיימה אחים שליין את דרישות המיגון בהן חויבה לנקוט עפ"י הפוליסה, כאשר אי קיום דרישות אלו הוא שאפשר את גניבת הרכוש הנטענת ואת אי זיהויו של הפורץ הנטען ע" מערכת האזעקה. 8. בנוסף, אחים שליין פעלו במתכוון כדי למנוע מהראל את בירור חבותה הנטענת ו/או כדי להכביד עליה. 10. אחים שליין הכשילה את בירור חבותה הנטענת ו/או כדי להכביד עליה. 11. אחים שליין עשתה במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מהראל את בירור חבותה הנטענת או להכביד עליה. 12. אחים שליין הפרה חובותיה לפי סעיף 22 ו/או 23 ו/או 24 לחוק חוזה הביטוח, מסרה להראל עובדות כוזבות ו/או העלימה ממנה עובדות בנוגע למקרה הביטוח ו/או בנוגע לחבותה הנטענת של הראל, והדבר נעשה בכוונת מרמה. 13. אשר על כן, על אחים שליין להשיב להראל את הכסף ששולם על-ידי הראל כאמור מתוך טעות יסודית ו/או הטעיה מצד אחים שליין. 14. בנוסף, על אחים שליין להשיב להראל את הכסף נוכח העיקרון המשפטי לפיו מעילה בת עוולה לא תנצח זכות תביעה. 15. על אחים שליין להחזיר להראל את סכום הכסף ששולם מאחר ושולם עקב מרמה בתביעת תגמולי ביטוח, חוסר תום לב והתנהגות בדרך שאינה מקובלת. 16. במצב דברים זה, ונוכח התנהגותם הפסולה של אחים שליין תוך ניצול תום ליבה של הראל אשר הולכה שולל ע"י אחים שליין, יש להשיב להראל כל סכום כסף ששילמה לאחים שליין". בפסק הדין נקבע כי הראל מנועה מלטעון ששליין לא עמדו בתנאי מוקדם לגבי דרישות המיגון עפ"י הפוליסה אך "אינה מנועה מלטעון טענות המבוססות על מרמה. טענות אלה יכולות להתבסס גם על עובדות שהיו ידועות להראל קודם לכן, כאשר מתווספות אליהן עובדות שהתגלו מאוחר יותר והיוצרות ביחד מארג עובדתי המבסס תשתית ראייתית לטענת הטעייה ומרמה". בהמשך נקבע, כי הראל הניחה תשתית ראייתית "הנדרשת במשפטים אזרחיים והצליחה לשכנע אותי במידת השכנוע המספיקה למשפטים אלה כי הפריצה בויימה ו/או נגרמה במתכוון על ידי התובעת (שליין) ... לסיכום הגעתי למסקנה כי אין בראיות שהובאו על ידי התובעת כדי לשכנע במידת השכנוע במשפטים אזרחיים, כי מדובר באירוע אמת. מנגד המציאה הנתבעת (הראל) ראיות נסיבתיות כבדות משקל המחשידות התובעת בביום הפריצה ובנוסף ראיות בדבר מניע כלכלי מובהק לביום הפריצה, כאשר בנוסף לא יכולה להיות מחלוקת כי לתובעת שהינה בעלת העסק היתה מלוא ההזדמנות ולא היה לה כל קושי לביים את אותה הפריצה". כמו כן נקבע בפסק הדין, כי "בנוסף לקביעה כי כל התביעה מושתת על אירוע פריצה מבוים, הרי שבמקרה זה הוכחה בפני גם מרמה נוספת בתביעת תגמולי ביטוח לפי ס. 25 לחוק, הפוטר את הנתבעת כליל מכל חבות כלפי התובעת". בהתאם, נדחתה בפסק הדין תובענת שליין ונתקבלה התובענה שכנגד. בערעור נטען, כי הראל שילמה לשליין את הסכום ללא כל טענה או טרוניה ואלמלא המחלוקת על גובה הנזק לא היתה התובענה שכנגד באה לעולם. האחרונה שילמה את הסכום לאחר כל הבדיקות והחקירות מטעמה ללא הסתייגות ואין להשלים עם התנהגות הראל להלך אימים על שליין לבל תגיש תביעה על התגמול שבמחלוקת אחרת תגיב בתובענה שכנגד ועם פסק דין המכתים את שמם של האחים שליין. לאחר ששמענו את הצדדים בע"פ, עיינו בהודעת הערעור ועיקרי הטיעון ובדקנו את חומר הראיות שנפרש בבית משפט קמא, מצאנו להתערב בפסק הדין. קביעה זאת נסמכת על העדר בסיס איתן למסקנות מרחיקות הלכת אשר נקבעו בו, בדבר ביום פריצה על-ידי שליין והונאת הראל בכוונת מרמה כנדרש בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. הפריצה - האם ניתן היה לקבוע כי בויימה על ידי שליין? ההלכה השוררת היא, כי על המבוטח להוכיח תחילה את התרחשות הפריצה על בסיס נתונים עובדתיים. לאחר מכן על המבטח להוכיח התקיימותם של חריגים בפוליסה כגון גרימה במכוון של האירוע הביטוחי על-ידי המבוטח. כן קובעת ההלכה, כי מקום בו מועלית טענה המייחסת לצד אחר ביצוע עבירה פלילית, הרי שיש להוכיח טענה זו בכמות ראיות גדולה יותר מהדרוש במשפט אזרחי רגיל (ראו בין השאר ע"א 10199/09 אפרים אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ , ). ובכל מקרה, דרושות ראיות כבדות משקל. לפיכך, נדרשה בעניין שלפנינו בחינה זהירה וקפדנית של חומר הראיות. בפרט היה על הערכאה הדיונית לנקוט משנה זהירות, משקבעה בעצמה ממצא עובדתי המרחף כענן כבד על פני התנהגות הראל בתיק זה, כי "לא הייתה מחלוקת כי תביעת הראל להשבת הסכום ששולם היתה פעולת תגמול לתביעה שהוגשה כנגדה בגין יתרת הסכום, והראל לא התכוונה לדרוש הסכום בחזרה או לטעון טענה כלשהי בגינו, לו האחים שליין היו מוותרים על דרישתם לקבלת סכומים נוספים" (עמ' 14, סעיף 2 לפסק הדין. הדגשה שלנו). במיוחד שהיה מקום להיזהר ולדקדק כאשר התובענה שכנגד נוסחה באופן סתמי ולקוני בניגוד לנדרש בכגון דא עפ"י הוראות תקנה 78 לתקנות סד"א ולפיה "כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג שווא תרמית זדון... יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות", וגובתה בתצהיר סתמי וכללי מטעמו של עו"ד זיו קדרי, מנהל מח' כלכלה ובקרת תביעות בהראל. זאת ועוד. עדותו של קדרי היתה דרושה לבחינה בקב של חומטין משהוברר בחקירתו הנגדית שמרבית העובדות המהותיות לביסוס תצהירו לא ניתנו מידע אישי וממי ליקט אותן בוודאי לא הבהיר באופן מניח את הדעת. לא רק שעדותו הראשית בתצהיר המייחסת לשליין ביום אירוע פריצה, כוונות מרמה חוסר שיתוף פעולה וכיו"ב מעשים חמורים, אינה יכולה להוות בסיס למצב עובדתי כלשהו בנושא זה, אלא אף שניתנה לו ההזדמנות המלאה לעשות כן, לא היה ביכולתו במהלך החקירה הנגדית ליצוק תוכן ממשי ומשכנע לטענות הכלליות שבתצהירו. דומה עלינו שכל מי שיבחן את חקירתו הנגדית יגיע בנקל למסקנה זו לרבות בהסתמך על תשובותיו לשאלות כדלקמן: "ש. מי החליט לקבל את התביעה ולשלם תגמולי ביטוח למבוטחים? ת. הראל חברה לביטוח. ש. מי בהראל חברה לביטוח. ת. המחלקה. ש. המחלקה זה דבר מאוד כללי מי במחלקה החליט להכיר בתביעה ולשלם תגמולי ביטוח? ת. אני מתאר לעצמי שמסלקת התביעה. ש. אתה מתאר, עוד לא בדקת את הענין הזה עד היום, אתה עוד לא יודע מי החליט לקבל את התביעה? ת. סכומים כאלה מאושרים על סמך החלטה של מנהלת המחלקה, באישור דוד הררי שהוא מנהל מערך התביעה בהתייעצות עם המסלקת בהתייעצות עם השמאי המלווה". מהחקירה הנגדית אף עולה שעדים רלבנטיים רבים שהעובדות לאשורן היו בידיעתם לפחות אליבא דקדרי, לא הובאו להעיד מטעם הראל (ראו גם עדות רוזנמן על המעורבים מטעם הראל) לביסוס התובענה. בהעדר כל נימוק לאי הבאתם, הרי ההימנעות המכוונת מלזמנם למשפט בעוכרי הראל ונוטלת עפ"י דרכה ממהימנות גרסת תובענתם הנגדית, עליה מעיב ממילא הממצא החלוט שהוגשה כפעולת תגמול גרידא. לאור המפורט לעיל, קשה לקבל את הקביעה הבלתי מנומקת בפסק הדין בדבר מתן אמון מלא בעדותו של קדרי. קביעה החסרה ניתוח עדותו בהתייחס לטענות שליין בסיכומיה או לנושא הנדון. וזאת לזכור. בפסק הדין הורשתה הראל למרות תשלום הסכום להעלות טענות מרמה כאשר "טענות אלה יכולות להתבסס גם על עובדות שהיו ידועות להראל קודם לכן, כאשר מתווספות אליהן עובדות שהתגלו מאוחר יותר והיוצרות ביחד מארג עובדתי המבסס תשתית ראייתית לטענת הטעייה ומרמה". הנחת העבודה הייתה איפוא, שהיה על הראל להבהיר באופן חד משמעי עוד בכתב התביעה אך בעיקר בתצהיר עדותו הראשית של קדרי, מה עובדות שנתגלו לה מאוחר יותר לתשלום הסכום טרם הגשת התובענה הנגדית ואשר הכריעו את הכף. הימנעות הראל מלפרט כדבעי את טענותיה היא הנותנת ש"פעולת התגמול" - כפי שניסחה ערכאה דיונית את הגשת התובענה הנגדית, אכן הייתה כזו ומבלי שיש באמתחתה של הראל ראיות ממשיות לביסוסה. בנוסף לנתוני המסגרת שהובאו לעיל הקוראים על פניהם לזהירות מיוחדת בשקילת הראיות יש לקחת בחשבון כי הראל שילמה את הסכום - הגבוה למדי - כאשר היו לנגד עיניה כל הנתונים הנדרשים לה והדוחות לגבי אירוע הפריצה, לרבות חוות דעתו של אמיר גולדברג מיום 18.9.06 ולפיה, תחת הכותרת "חקירה" הדברים כדלקמן:" משרד "ויצמן יער חקירות" מונה מטעמנו לבדיקת נסיבות המקרה ומהימנות המבוטחים. במשרדנו נתקבלה חוות דעתם ממנה עולים הסיכומים הבאים: המדובר בתביעה שעניינה נזקי פריצה לבית מסחר ושירות למכונות תפירה הממוקם במבנה שכור במושב גבעת כח. בבדיקות וחקירות שנערכו עולה כי אין למבוטחים מעורבות בביום הפריצה בדיקות חשבונאיות שנערכו באמצעות רו"ח מטעם חברתכם מצביעות כי התביעה כפי שהוגשה סובלת מ"ניפוח" (בלשון המעטה)". חוות דעת וכן עדות החוקר מרק מלמדות כאלף עדים שכל הנתונים המחשידים כביכול את שליין בביום פריצה, לרבות (לפי השקפת הראל) "ניפוח" תביעתה היינו הגזמה לגבי היקף הנזק, היו גלויים וידועים להראל מקדמת דנא וערב תשלום הסכום. בהעדר כל נתון מכריע אחר די בעובדה זו לכשעצמה, כדי להצביע שהראל ידעה היטב בעת הגשת התובענה שכנגד שאין בידייה ראיות כנדרש לביסוס הטענה ששליין ביימו את הפריצה. מצב דברים זה חייב זהירות מוגברת בבחינת נסיבות הענין. עובדה זו שנתגלתה במשפט, לרבות בעדותו של גולדברג בחקירה נגדית בנושא זה, לא נשקלה כדבעי בערכאה הדיונית ובהינתן לה המשקל הראוי די בה כדי לקבוע שהראל לא עמדה בנטל שהוטל על שיכמה אף לא ברמה נמוכה מהנדרשת. (ראו לדוגמא עדות גולדברג בעמ' 488 לפרוטוקול: "ש: נכון? ואישרת לנו, כדי שאנחנו נוכל לסיים באמת, שגם היום אין לך ראייה שעומדת בסתירה למה שכתבת פה, שאין להם (לשליין) מעורבות? ת: לי אישית היום אין שום ראייה..." וראו גם בעמ' 487). בין כה וכה לא ניתן להשקיף על אף אחת מהראיות אותן הכתירה ערכאה דיונית כ"ראיות נסיבתיות כבדות משקל המחשידות התובעת בביום הפריצה". הראייה הראשונה סבה על "ייחוד דרך ואופן הפריצה" (ראו סעיף 8 א בעמ' 19 לפסק הדין) ערכאה דיונית לא הבהירה מיהו החוקר שעל הערכתו הסתמכה כאן ומדוע יש להניח שמדובר באחד מחוקרי משרד החקירות ויצמן - יער, משרד המוזכר לעיל בחוות הדעת ועדותו הנגדית של גולדברג אשר צוטטו לעיל. אל נוכח הראיות שבאו מפי גולדברג, אין כל אפשרות לקבל כראיה נחרצת הערכה של מי מחוקרי ויצמן - יער את ייחוד ואופן הפריצה או את הערכה לגבי מיהות הפורץ. ממילא, בהזדמנות לא סגי כאשר יש להניח שאנשים נוספים על האורגנים של חברת שליין הכירו את בית העסק וביניהם מתקיני מערכת האזעקה. הראיה השנייה צויינה בפסק הדין כדלקמן: "העובדה כי נטען לגניבת 46 מכונות שכל אחת מהן שוקלת כ-40 ק"ג וכן 19 מנועים השוקלים 20 ק"ג כל אחד ולכן נדרשה משאית להעמסת הציוד ביחד עם העובדה כי העסק שוכן בכביש ללא מוצא בצמידות לביתו של יוסי נחמיה ובמרחק קטן מאחותו. המשאית הייתה אמורה לפי תוואי הדרך לחלוף פעם אחת בדרך לעסק ופעם שנייה לאחר העמסת הסחורה. כל ההתרחשות הזאת נעשתה במושב ואף אחד מהשכנים לא הבחין ולא שמע את אותה התרחשות" (ראו ס' 8 ב עמ' 19 לפסק הדין) גם כאן לא דק בית משפט קמא פורתא. הוכח בעדויות משה ויוסף נחמיה - שלא נסתרו, כי קיימת אפשרות להגיע למקום בדרך עפר מכיוון אחר ולא מדובר בתוואי יחיד שאין בלתו. בנוסף אין כל ראיה לכך שדובר במשאית דווקא ולא לדוגמא ברכב מסוג אחר. (אפילו ב"כ הראל בסיכומיהם לא טענו שהאפשרות היחידה היא במשאית). לא ברור על מה נסמכת הקביעה שאף אחד מהשכנים לא הבחין ולא שמע את ההתרחשות (במידה וכלי רכב עברו בכלל לידם). עפ"י אותו הגיון אם שליין ביצעו את הפריצה גם הם מן הסתם היו נזקקים לרכב כדי להטעין עליו את 46 המכונות שכל אחת מהן שוקלת כ- 40 ק"ג כ וכן 19 מנועים השוקלים 20 ק"ג כל אחד. אם כן, העובדה שאיש מהשכנים לא הבחין ולא שמע את ההתרחשות (גם אם נקבלה כמוכחת) אינה מעלה או מורידה לענייננו. הראיה השלישית "העובדה שעשר שנים לא היתה בעסק כל פריצה ואילו במהלך שנה וחצי היו בעסק ארבע פריצות כאשר בכל ארוע העסק היה מבוטח בסכום נקוב של מיליון ₪ ובכל פריצה נגנב רכוש מסוג שונה". (סעיף 8 ג, עמ' 19 לפסק הדין). לציין, כי שתיים מהפריצות ארעו בכלל לאחר הארוע הנדון וכאשר שליין מבוטחים על-ידי חברת אחרת. ופריצה אחת ארעה כשבוע לפני הפריצה הנדונה. קשה לראות כיצד עובדות אלה תורמות למסקנה ששליין ביימו את הפריצה הנדונה. אין לכך הסבר מניח את הדעת בפסק הדין וגם לא מצאנו כזה. הראיה הרביעית היא "העובדה כי המחזור העסקי של התובעת ירד ממחזור של מעל 15 מיליון ₪ ב- 2002 למחזור של 3.4 מיליון ב- 2008". עובדה זו מגלה על פניה שלשליין לא היו קשיים כלכליים מיוחדים שיכולים להצביע על מניע לביום הפריצה. הראיה החמישית "כישלון המיזם התורכי בסוף שנת 2004 שהותיר את התובעת (שליין) עם הפסד כספי בסך מיליון דולר והותיר אצלה מלאי מכונות שנרכשו ב- 2002 - 2003 בשווי של כ- 450,000 $ כ"אבן שאין לה הופכין". גם כאן חסרה בפסק הדין הנמקה מדוע יש לראות בכשלון זה מניע לביום פריצה דווקא שעה שהוכח שערכאה דיונית ידעה מהחומר שלפניה ששליין נקטו בנושא זה בדרך נורמטיבית של הגשת תביעה כנגד ימאטו בסכום של 14 מיליון שקלים. הראיה השמינית והאחרונה היא "העובדה כי התובעת הציגה כאסמכתאות למחיר המכונות חשבונות המכירה מחברות הבת שלה, אליה, מבלי לגלות כי מדובר למעשה בהעברת המכונות הישנות מתורכיה לארץ ומבלי לגלות כי המחיר שנדרש עולה בהרבה על המחיר האמיתי בו רכשה התובעת את המכונות מהיצרן ימאטו". גם עובדה זו נעדרת משקל מתאים לבסס עליה ממצא עובדתי על ביום פריצה. במיוחד חסרה היא את המשקל המתאים משהראל שילמה לשליין את הסכום חרף העובדה שעפ"י טעמם שליין "ניפחו בלשון המעטה" את דרישתם לתגמול עבור הנזק מהפריצה. הנה כי כן אין בראיות שנימנו בפסק הדין כיסוד ותשתית לממצא ששליין ביימו פריצה לרבות אלה שהוכתרו הראיה השישית והשביעית, לא לחוד ולא במצטבר את המשקל הנחוץ להוכחת התובענה שכנגד אף לא ברמה הנמוכה הנדרשת במשפטים אזרחיים. מנגד שליין הוכיחו ברמה הנדרשת מהם את אירוע הפריצה, בהסתמך על עדויות משה ויוסף נחמיה וכן עדות רוזנמן שאין כל סיבה לפקפק בהן ועדות דני שליין יחד עם הגשת התלונה במשטרה. לכך נוסיף שחזקה על הראל שלא הייתה מתנדבת בנסיבות לשלם את הסכום לו סברה באמת ובתמים שאירוע הפריצה לא ארע. אנו מבטלות בהתאם את הקביעות בפסק הדין לפיהן שליין לא הסתמכו על אירוע אמיתי כי אם ביימו את הפריצה. האם הוכחת מרמה בתביעת תגמולי הביטוח הראל נמנעה מלהביא את כל העדים הרלבנטיים אשר טיפלו מטעמה בפרשה ובינהם דורון לוי, חדווה בכר, עו"ד דוד הררי, אמיל ויינשל ויתכן ואנשים נוספים כמנהל הסניף. במקום זאת העידה מטעמה את עו"ד קדרי שלא יכול היה לתרום מאומה מידיעתו האישית. הימנעות זו פוגמת בכלל גירסותיה ומגלה שהמניע להן אינו נסמך על טענות ממשיות (אותן יכלה לעורר לפני תשלום הסכום), כי אם כדי לקיים את "הבטחתה" להגיש תובענה נגדית אם שליין יעזו להגיש תובענה על מלוא הנזק שנגרם להם לטענתם. העיד על כך סוכן הביטוח של שליין מר רוזנמן לאמור: "שהם (שליין) צריכים להסתפק במה שהם קיבלו ובמידה שהם יחליטו להגיש תביעה או דרישה מעבר לסכום שאינו שנוי במחלוקת, יגישו נגדם תביעה או דרישה מעבר לסכום שאינו שנוי במחלוקת, יגישו נגדם תביעה על כל הסכום... בעיני זה נראה מאוד לא הגון, לא ישר, לא אתי, אני לא מצליח להבין את זה עד היום את מה שנאמר שם ואיך זה נאמר, זה כמעט כמו, אני אצטט אולי משהו, זה נשמע כמו מאפיה אבל לא, איום, מה זה האיום הזה בכלל?... לא ברמז, זה נאמר כל הנוכחים היו שם ושמעו את מה שנאמר". אין בסיס אמיתי בחומר הראיות לפקפק בעדות רוזנמן. עדותו במלואה לא נסתרה ולא הוזמה אף שהיה ביד הראל לעשות כן בנקל באמצעות אנשיה שהיו מעורבים באופן ישיר בקבלת ההחלטות לגבי תביעת שליין. לפיכך היה מקום לתת לעדותו את מלוא המשקל. העובדה שרוזנמן שכן וידיד של שליין אינה סיבה מספקת לדחות את גרסתו במשפט, גרסה אשר לא נמצא בה מתום ובמיוחד כאשר לא נשקלה ולא הובאה בחשבון. לא רק העובדה שהעדות כלל לא נסתרה אלא שרוזנמן העיד כנגד הראל מעמדה לא נוחה בהיותו סוכן ביטוח. הנה כן, מלכתחילה הטענות על ביום פריצה וכוונות מרמה בכתבי הטענות נשענו על קנה קש. אין פלא אפוא שלקו בכלליות לרבות תצהיר עדותו הראשית של מר קדרי. לו באמת ובתמים נתגלה לאחר התשלום ולפני הגשת התובענה שכנגד דבר מה מרעיש או מכריע המעיד על מעשים פליליים מצד שליין, חזקה על הראל שהיה מקבל ביטוי הולם ומרכזי בכתבי טענותיה. אפס, לא נמצא כזה לא בכתב ההגנה לתובענת שליין ולא בתובענה שכנגד כי אם מסע דיג במים עכורים. להזכיר שבפסק הדין הורשתה הראל לטעון למרמה וביום פריצה אך ורק בתנאי שאמנם ארע דבר מה חדש שהראל לא היתה מודעת לו קודם או שבהצטברו למידע קודם היטה הכף באופן ממשי. בחינת חומר הראיות מעלה ששום דבר חדש כזה לא נתגלה. עוד בטרם תשלום היתה העובדה (עפ"י טענת הראל) ששליין "ניפחו את התביעה בלשון המעטה" (שתרגומה הגזימו באשר לשווי המכונות שנגנבו) מצויה בידיעתם במלואה ולכן לא התקיימו כאן הנסיבות להתרת הוכחת מרמה עפ"י המסגרת אותה התוותה ערכאה דיונית בפסק דינה בפרק הדן ב"מניעות". ברם דומה מכלל הראיות שהובאו שהמחלוקת ששררה בין הצדדים סבה על היקף הנזק וחבל שלא נשארה במסגרת זו. ממילא לא הוכחה מרמה מצד שליין. על אחת כמה וכמה שלא הוכחה עפ"י הנטל הקבוע בכגון דא ולפיו גם לצורך סעיף 25 נדרשות ראיות כבדות משקל. אין בסיס הולם בראיות למסקנה כי שליין לא שיתפו פעולה עם הראל. נחזור ונדגיש כי הראל נמנעה מלזמן לעדות את כל אותם מאנשיה שהיו מעורבים בטיפול בתביעה ובמקומם מצאה להעיד את קדרי שהודה בפה מלא שלא היה מעורב בנושא כלל ועיקר. לא זו אף זו שקדרי הודה בחקירתו הנגדית כי לא הייתה כל חובה על שליין לענות על שאלות חוקר כדלקמן: "תגיד לי איפוא בפוליסה כתוב שאני חייב לחתום לך בעדות, תראה לי בבקשה. ת. הם (שליין) לא חייבים אבל שאלת אותי לגבי התרשמות. ש. הבנתי. כתוב בפוליסה שאני חייב לחתום לך על עדויות? ת. בהחלט לא:". מאחר וקדרי הודה שלא היה מעורב באופן אישי בטיפול בתביעה אין ל"התרשמותו" כל ערך בפרט כך הם פני הדברים משניתן הסבר מניח את הדעת על-ידי שליין ורוזנמן שבית משפט קמא לא העניק את המשקל הראוי בנסיבות. גם נושא הפוליגרף הוא כלום. לא הוכח שהייתה מוטלת על שליין או מי מאנשי התובעת חובה כלשהי להיבדק בפוליגרף ואין בסירובם להצעה להיבדק בפוליגרף - אם אמנם הוכח סרוב כזה - כדי להוות בנסיבות העניין ראיה לכוונת מרמה כלפי הראל. ממילא, לא הוכח ששליין לא שיתפו פעולה והסברם בנושא זה כמו גם הסבר רוזנמן משכנע על פניו. עדותו של רוזנמן המצוטטת בפסה"ד ולפיה "אני הייתי שם אמר לו המבוטח, הנה המחסנים, הנה הספרים אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה עם הדברים האלה, אני לא יכול להגיד לך כמה נגנב לי בעשר דקות "( עמ' 40 לפרוטוקול) תומכת על פניה בגרסת שליין דווקא. כך גם העובדה שפינטו פיש וגולדברג לא תיעדו בזמן אמת את "הכשלת ספירה" כביכול. אדרבא, לפי גולדברג הרי "לאור העובדה שבוצעה ספירה חוזרת בנוכחות שני נציגים שלנו, רוה"ח והשמאי פינטו, הדברים נראו לי באותו שלב טפלים" לא הוכח כלל, כי לשליין היו בעיות כלכליות ולא הונח בסיס עובדתי מוצק לממצא שלשליין היה מניע לעבור עבירות פליליות בדמות ביום פריצה או מרמה והונאה. בהשערות גרידא לא סגי ואין הן תחליף הולם לתשתית עובדתית ראויה. בשום מיזם תורכי (שלשליין לא הייתה כל חובה לגלותו) אין כדי לשנות. גם הממצא, כי שליין לא כוננו את הנזק רק משום שלא קנו מחדש את אותן מכונות אין בו כדי להוכיח כוונת מרמה או הונאה כמו שגם במסמכי ימאטו אין כדי לשנות. הללו הוגשו בשלב מאוחר של המשפט כאשר ב"כ הראל אינה יכולה להצהיר על מועד קבלתם מכיוון שלא היתה עדה במשפט וכאשר עו"ד קדרי אינו מסוגל בשום אופן להבהיר מתי הגיעו מסמכים אלה לידי הראל ובאלו נסיבות. לשליין לא ניתנה אפשרות נאותה ואמיתית לעשות לליבון נושא מסמכי ימאטו ואף לא ניתן להם לחקור את אנשי ימאטו. ממילא, מאחר והראל סירבה לשלם תגמולי נזק נוספים על הסכום, כי סברה עוד בטרם תשלום הסכום ששליין "ניפחו" את תביעתם, ניטל עוקצם של מסמכי ימאטו גם אם היה בהם כדי להראות על מחיר שונה מהמחיר בו נקנו המכונות על-ידי שליין עפ"י טענתם. העובדה שהמכונות ניקנו מחברת בת של שליין והיה מדובר במחירי "דולרים" לא מבססות כל מרמה במיוחד משהמומחה עקיבא אהרונוב (קיווי) כתב בחוות דעתו שניתן היה "לקבל" את המכונות שנתבעו מספקים שונים בעלויות נמוכות "בשיעור של 20% מסכומי הדרישה". היינו, לא מדובר בפער האומר דרשני או שאיננו סביר בנסיבות. לכל היותר ניתן ללמוד ממנו עובדה אחת בלבד והיא שגובה הנזק היה שנוי במחלוקת עניינית בין הצדדים, מחלוקת אשר לא הצדיקה בשום פנים ואופן את הכתמת שליין. לפיכך, אנו מבטלות כל קביעה בפסק הדין המייחסת לשליין כוונות מרמה והונאה כלפי הראל, בהתאם התובענה הנגדית שהגישה הראל נדחית. ככל ששולמו ההוצאות שהושתו על המערערת בבית משפט קמא, הן יושבו לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולמו ועד התשלום בפועל. כן על המשיבה להחזיר לשליין את הסכום אשר חוייבה האחרונה להשיב למשיבה וגם זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום שהסכום התקבל אצל המשיבה ועד ההשבה בפועל. האם הוכיחה שליין את גובה הנזק שנגרם לה בפריצה? שאלה זו לא נדונה בפסק הדין נוכח הממצאים שבוטלו וכעת השעה לעסוק בה. אנו מחזירות נושא זה לדיון בפני ערכאה דיונית. הראל תשלם לשליין שכ"ט עו"ד והוצאות המשפט בסכום כולל של 75,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ערבון שהופקד על-ידי המערער יוחזר למפקידו. פוליסהמרמהתביעת ביטוח