היעדר היתר בניה לדירה

בדיעבד הסתבר לתובעים כי לא מצוי בתיק הבניין בעיריה, היתר לבניתה של הדירה. התובעים פנו לבית המשפט, על מנת שיצהיר כי החוזה שנחתם בינם לבין הנתבעת 1 ובין חברת בית עין הקורא 14 ת"א בע"מ (להלן: "החברה"), בוטל עקב הפרתו ע"י הנתבעת 1 והחברה. כמו כן תובעים התובעים סכומי כסף כמפורט בכתב התביעה.   על מרבית העובדות אין מחלוקת בין הצדדים ופירוטן כדלקמן:   1. בדצמבר 1992 נחתם חוזה בין התובעים ובין הנתבעת 1 (שחתמה באמצעות אביה, הוא הנתבע 2, כשלוחה) הסכם למכירת דירה בקומת הגג ברחוב עין הקורא 14 ת"א, גוש 6944 חלקה 80 (להלן: "הדירה").   2. לדרישת נתבע 5, בנק למשכנתאות, הוספה החברה כצד להסכם המכר, שכן החברה הייתה רשומה כבעליו של הבניין בו מצויה הדירה.   3. ההסכם בוצע למעשה באופן שהחזקה בדירה נמסרה לתובעים וכן הועברו על שמם 10 מניות בחברה, האמורות לייצג את הבעלות בדירה.   4. כמו כן נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעים בלשכת רישום המקרקעין.   5. התובעים שילמו עבור הדירה, כאשר חלק הארי של התשלום בוצע באמצעות כספי הלוואת משכנתא שהעמיד לרשותם נתבע 5.   6. בדיעבד הסתבר לתובעים כי לא מצוי בתיק הבניין בעיריה, היתר לבניתה של הדירה.   7. עוד הסתבר במהלך הדיון, כי אין מניעה להשיג את היתר הבניה בדיעבד, אלא שקבלת היתר בניה מצריכה ביצוע תשלומים מסויימים והסדרת חריגות בניה בחלקים אחרים של הבניין.   טענות התובעים: 1. התובעים טוענים כי נתבעים 1 ו - 2 הטעו אותם ולא גילו להם מידע מהותי באשר להעדר היתר בניה לדירה.   2. נתבע 3 הינו עורך הדין אשר ייצג את נתבעת 1 בהסכם המכר ולטענת התובעים, אף ייצג אותם, ואף הוא נתבע בגין הטעיה ותרמית.   3. נתבע 4 הינו עזבונו של מר זבולון רזניק ז"ל (להלן: "רזניק"), מורשה חתימה מטעם החברה, שחתם על הסכם המכר.   לדברי התובעים, רזניק ידע על "הקנוניה" שנעשתה נגדם, שיתף פעולה וגרם להם לרכוש את הדירה הנ"ל.   לדבריהם, רזניק מחוייב אישית משום שעל הסכם המכר חתם ללא חותמת של החברה.   4. נתבע 5 נתבע בגין רשלנות, שכן העמיד לתובעים הלוואה מבלי לבדוק כי לדירה הוצא היתר בניה.   טענות הנתבעים: 1. טענת הנתבעים 1 ו - 2 הינה כי לא הטעו את התובעים בדרך כלשהי. הם לא ידעו שלדירה אין היתר בניה, הם קיימו את כל התחיבויותיהם על פי הסכם המכר, קרי מסרו את החזקה בדירה והעבירו את מניותיהם בחברה.   2. נתבע 3 טוען כי לא ייצג את התובעים בהסכם ההתקשרות. נתבע 3 מוסיף כי התובעים אמרו לו במפורש כי בשל בקיאותו של התובע 1 (שהינו מהנדס בהשכלתו ומשמש כמפקח של משרד השיכון) בעניני מקרקעין, הוא עושה את כל הבדיקות בעצמו וחוסך על ידי כך שכר טירחת עורך דין.   עוד טוען נתבע 3 כי גם הוא לא ידע שאין לדירה היתר בניה.   3. נתבע 4 טוען כי חתימתו הינה פורמלית בלבד, בשל דרישת נתבע 5 מהתובעים, ומכל מקום התחייבותה הבלעדית של החברה, לפי הקשר הדברים, יכולה הייתה להיות אך ורק מסירת החזקה בדירה לידי התובעים, דבר שנעשה.   נתבע 4 מדגיש כי לא הוא ולא החברה, קיבלו תמורה כלשהי בגין חתימתם.   4. נתבע 5 טוען שלא התרשל כלל וכי אין הוא אמור לבדוק, אף לפי נוהליו, כאשר מדובר בדירות יד שניה, אם לדירה הוצא היתר בניה כדין.   דיון: אומר מיד כי מצאתי לנכון לדחות את התביעה.   אציין כי התובע 1 עשה רושם רע ביותר בעדותו. התרשמתי כי התובע 1 אינו בוחל להציג את העובדות לאו דווקא באופן בו התנהלו הדברים, אלא באופן שיסייע לו במטרתו, קרי, זכיה בתביעתו.   האמנתי לדברי נתבעים 2 ו - 3 כי לא ידעו שלדירה אין היתר בניה.   האמנתי לדברי נתבעים 2 ו - 3, על פיהם הודיע להם התובע 1 כי הוא בקיא בעניני מקרקעין לאור השכלתו ועיסוקו, וכי הוא בדק את כל הטעון בדיקה בקשר לדירה.   לא זאת אף זאת, על פי לשון הסכם המכר, הצהירו התובעים כי: "בדקו את הדירה והבניין את מיקומו מצבו והמגבלות לגביו ..." (הדגשה שלי - ד.א.).   האם טענת התובעים, כי בניגוד להצהרתם החוזית, לא בדקו את הדירה ומגבלותיה ולמרות זאת מגיע להם סעד, מתיישבת עם ההגיון מחד גיסא ועם חובת תום הלב מאידך גיסא?   יצויין כי הנני מאמינה לנתבע 3 שטען כי התובעים לא שכרו את שירותיו כעורך דינם לצורך עריכת הסכם המכר. אין מחלוקת כי התובעים לא שילמו לנתבע 3 שכר טירחה ולא הייתה ביניהם הכרות מוקדמת. לפיכך לא אוכל אלא לומר, שלא האמנתי לתובעים כי סוכם עם הנתבע 3 שייצג אותם.   אף מניסוח כתבי הטענות ניתן ללמוד כי טענת התובעים, ביחס לנתבע 3, טענת סרק היא, שכן הם תבעו את הנתבע 3 רק בעילות הטעיה ותרמית ולא בעילת רשלנות, שהיתה אכן מתאימה לעניין, לו היה האחרון מייצגם.   התביעה נגד נתבע 4 תמוהה אף יותר. לא רק שהתובעים לא הוכיחו כל עילה בת תביעה נגד הנתבע 4, אלא שאף תשתית עובדתית - על פיה לא היה בחתימתו כדי לחייב את החברה ו / או כי החברה מתכחשת להתחייבויותיה על פי הסכם המכר - לא הונחה בפני.   התביעה נגד נתבע 5 דינה להדחות אף היא. אין אני סבורה שמתפקידו של בנק למשכנתאות לשמש כעורך דין ובוחן עסקאות עבור מי שמבקש ליטול ממנו הלוואה.   הבנק אכן מצווה לנהוג בזהירות ובהגינות עם לקוחותיו. לכן, לו היה נודע לבנק, במסגרת בדיקותיו, כי אין היתר בניה לדירה, ראוי היה שימסור מידע כזה לתובעים. אלא שאין כלל מחלוקת שמידע זה לא היה מצוי בפני הבנק.   אין להרחיק לכת ולומר כי על הבנק לבדוק, מיוזמתו, בכל מקרה ומקרה של דירות בבנינים העומדים כבר עשרות שנים, את תיק הבניין בעיריה. בכך אנו פותחים פתח רחב מידי, שעוד ניתן להוסיף ולהרחיבו, לדוגמא, האם על בנק להשוות היתרי בניה למצב בניה בפועל ולהתריע בדבר חריגות בניה?   כמובן ששונה המצב ביחס לבניה חדשה, שטרם הושלמה, שלעיתים אף טרם החלה, שכן במקרים אלו מכח החוק, לא רשאי קבלן לקבל מרוכשי דירות תמורה, בטרם הושג היתר בניה.   יצויין כי אין כלל מחלוקת כי התובעים עושים בדירה שימוש ונוהגים בה מנהג בעלים כבר למעלה משבע שנים וזאת ללא מפריע.   המניות בחברה הועברו על שמם זה מכבר.   למעלה מן הנחוץ אציין כי "תצהיר" התובעים הוגש שלא באופן הנדרש על פי התקנות והדין ואף אינו מאומת.   בנוסף לא הוכיחו התובעים כל נזק מהנזקים הנתבעים על ידם בכתב התביעה.   אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים בתשלום הוצאות לרבות שכר טירחת עורך דין, כלפי הנתבעים כדלקמן: לנתבעים 1 ו - 2 (יחד) - 5,000 ₪. לנתבע 3 - 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. לנתבע 4 - 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. לנתבע 5 - 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.בניהמקרקעיןהיתר בניה