הפצת שמועות על רומן - לשון הרע

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפצת שמועות על רומן - לשון הרע:

כתב התביעה


התובעת משמשת כראש צוות אימהות בית, במעון ילדים, והנתבעת שימשה בזמן הרלבנטי לתביעה כעובדת סוציאלית באותו מעון.




בהתאם לכתב התביעה, במשך תקופה ארוכה הפיצה הנתבעת במעון מכתבים פוגעניים נגד התובעת, בתדירות של אחת לחודשיים, וכללו מידע כוזב, לפיו התובעת ניהלה, כביכול, קשר רומנטי מחוץ לנישואין עם אחד העובדים. על פי הנטען, מכתבים אלה הופצו במקומות הומי אדם במעון, במטרה לפגוע בתובעת ולהפיץ את המידע לקהל גדול ככל האפשר.




לפי כתב התביעה, הנזק כתוצאה ממכתבי השטנה הינו פגיעה בשמה הטוב של התובעת, פגיעה ביכולת לנהל תא משפחתי ונזקים ממוניים. נטען שהפרסום השקרי גרם וימשיך לגרום לתובעת ולמשפחתה צער, בושות, סבל נפשי ועוגמת נפש, שכן הפרסומים הפכו את התובעת ומשפחתה למטרה לשנאה ולבוז, הציגו אותם כחסרי מעצורים ובזויים מבחינה מוסרית והביאו לסלידה מהם מצד מכריהם.




עילות התביעה המפורטות בכתב התביעה הינן לשון הרע, בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965, בכך שכל מטרת הנתבעת בפרסומיה השקריים הינה לגרום לפגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שרכשה התובעת במשך השנים, ובכך לגרום לנזק כלכלי ותדמיתי כבד לתובעת ולמשפחתה. לחילופין נטען, שמעשיה של הנתבעת מהווים עוולה של "שקר מפגיע" לפי הגדרת מונח זה בסעיף 58 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), באשר יש בהם משום פרסום מודעה כוזבת בזדון בנוגע לעסקם, משלח ידם, מקצועיותם או זכות הקניין שלהם, בכך שהתובעת סבלה ותמשיך לסבול מאותו שקר מפגיע שהופיע באותם מכתבים.
בנוסף התובעת ביקשה בכתב התביעה להטיל על הנתבעת אחריות על נזקיה הלא ממוניים ולחייבה בפיצויים עונשיים, זאת מכוח עילת תביעה עצמאית- עוולה חוקתית- פגיעה בזכויותיה הבסיסיות של התובעת.




ב"כ הנתבעת הכחיש שמרשתו כתבה ו/או הפיצה את המכתבים נשואי התביעה, וזו למעשה השאלה שבמחלוקת בתיק זה, ולשם בירור שאלה זו העידו מטעם התובעת, בנוסף לעדותה, גם גב' סעדה אסקנדר ומומחה לזיהוי מסמכים, מר רון ישי. מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה, מר יעקב פרידלנדר וכן המומחית להשוואת כתב יד ובדיקת מסמכים, הגב' אורית ינאי .


ראיות התובעת ועדיה
התובעת, גב' פאתנה נאשאשיבי


בתצהיר התובעת, מיום 7.9.11, שהוגש כתמיכה לתביעה, סיפרה התובעת שבינה ובין הנתבעת היו חילוקי דעות רבים, הן מקצועיים והן אחרים. לדבריה, בשנת 2007 התקשרה אליה הגב' סעדה אסקנדר (להלן:"סעדה"), ששימשה בתקופה בה נתגלו חמשת המכתבים כאחראית על הניקיון בבניין ההנהלה, והודיעה לה כי מצאה מכתב מתחת לדלת משרדי התובעת, והמכתב גדוש בדברי בלע ושטנה. התובעת ביקשה מגב' סעדה להחביא את המכתב עד שתגיע, ובהגיעה למשרד, קראה את המכתב, נדהמה מתוכנו ומתוך עצבנות קימטה אותו וזרקה אותו לפח הזבל. עוד העידה, כי לאחר כחודש ימים שוב התקשרה אליה הגב' סעדה ושוב הודיעה לה כי בזמן שפתחה את דלת משרדה על מנת לנקותו, גילתה שוב מכתב דומה עם דברי בלע אף יותר קשים מהראשון. שוב ביקשה ממנה להחביא אותו עד אשר תגיע, ובשלב זה שמרה התובעת את המכתב כי התחילה לחשוד שמדובר במעשה סדרתי ולא באירוע חד פעמי.




לדברי התובעת, היא ניסתה יחד עם סעדה לחשוב מי יש לו אינטרס להפיץ מכתבי שטנה כאלו ובהתחלה סברה כי מדובר במעשה מצד אחד מילדי המעון, במיוחד לאור העובדה כי הכתב הוסווה להיחזות ככתב של ילד. לאחר תקופה נוספת של חודש עד חודשיים שוב חזר העניין ושוב נמצא מכתב, שלישי במספר, במשרד התובעת על ידי סעדה. לאחר תקופה נוספת של כחודש עד חודשיים נוספים גילתה שוב גב' סעדה מכתב נוסף, הרביעי במספר, אבל הפעם על סלסלת ניגוב הכלים שבמטבח בבניין ההנהלה.




לדברי התובעת, בשל חומרת לשון המכתבים ביקשה מגב' סעדה לשמור בסוד את עניין המכתבים ובשלב זה אף התחילה לחקור לבד את העניין, לאחר שהבינה כי אין מדובר במעשה חד פעמי כי אם בתוכנית מסודרת לפגיעה בשמה הטוב ולהוצאת דיבה כלפיה אשר חוזרת על עצמה מדי תקופה. לדברי התובעת, היא פנתה למשטרה בשפרעם ואולם הם אמרו לה שזה לא עניינם וייעצו לה לפנות לגרפולוג/מומחה לזיהוי כתב יד שינסה לפענח את זהות כותב אותם מכתבים. התובעת התייעצה עם איש משטרה והוא ייעץ לה לפנות לגרפולוגית מומחית העובדת דרך קבע עם המשטרה ששמה ברכה ומשרדה בקריות.




התובעת ניהלה איתה שיחת טלפון וקבעה איתה פגישה ומשזו ראתה את המכתבים, היא ביקשה מהתובעת כתבי יד של עובדים במעון, מכל הסוגים. וכך אכן עשתה התובעת; לאחר כשבועיים נפגשו התובעת והמומחית והודיעה לה כי היא זיהתה את זהות כותב המכתבים והוא אחד מהעובדים. ב"כ התובעת טען שבהתחלה סירבה למסור לה את שמו, מהטעם כי היא מומחית מטעם המשטרה ולא יכולה לתת חוות דעת משפטיות לאנשים פרטיים, וביקשה לברר אם התובעת רוצה רק לדעת זהות אותו כותב מכתבים ללא חוות דעת. התובעת הודיעה למומחית שמאחר ומדובר בעובד, ולא בילד קטין, אזי כן יכול ותהיה מעוניינת לפנות לבית המשפט. הצדדים סיכמו כי המומחית תיתן את זהות העובד ללא חוות דעת. באותו שלב הודיעה המומחית כי מדובר בכתב ידה של הנתבעת וכי היא בטוחה בכך בצורה מוחלטת שכן היא חזרה ובדקה העניין מספר פעמים כדי לוודא זאת.




התובעת פנתה לגרפולוג, מר רון ישי, בכדי להכין עבורה חוות דעת לבית המשפט, והיא לא נקבה בשמה של הנתבעת, בכדי לוודא שיבצע עבודה אובייקטיבית, ללא דעה קדומה, ובכדי שהיא תהיה בטוחה שזו אכן הנתבעת שכתבה את המכתבים.




לאחר תקופה נוספת, התקשרה גב' סעדה לתובעת, והודיעה לה שהונח מכתב נוסף במטבח, וסיפרה לה כי עת ישבה במשרד ועקבה אחר המתרחש שמעה רחשים של אדם היורד במדרגות ונכנס ישירות למטבח, פותח את ברז המים, ולאחר מכן סוגר את המים, ומיד יצאה מהמשרד, ואז הבחינה בנתבעת יוצאת מהמטבח כשהיא מנגבת את ידיה על ידי נפנוף באוויר, ופנתה לחדר המזכירות להדפיס את כרטיס הנוכחות, וגם ענתה לטלפון שצלצל. בשלב זה נכנסה גב' סעדה למטבח ומצאה את המכתב הנוסף, כאשר חלקו בולט מחוץ למגירה ,וחלקו בתוך המגירה, והיה בתוך מעטפה של אולמי רשיד. התובעת הודיעה לגרפולוג רון ישי שיש מכתב נוסף, והוא אמר לה כי הוא בטוח בוודאות כי זו הנתבעת ואולם על מנת להשקיט את המצפון, להביא לו גם את המכתב הנוסף, ולאחר בדיקתו התברר שגם מכתב זה נכתב ע"י הנתבעת.




בעדותה בפניי מיום 11.1.12, התובעת העידה כי למרות שהנתבעת הייתה מעורבת בהרבה סכסוכים עמה ועם משפחתה, שהם הבעלים של המעון, היא מעולם לא חשדה שהנתבעת היא זו שעמדה מאחורי אותם מכתבי שטנה. בנוסף טענה שהמקור לסכסוכים היה הרצון של הנתבעת להתמנות כמנהלת מקצועית במעון, דבר שלא התממש לאור רצון התובעת והבעלים למנות מישהו מחוץ למערכת, וכך העידה בעניין זה בחקירתה הנגדית (פרוטוקול מיום 11.1.12, עמ' 28 שורות 1-15):

"היו הרבה סכסוכים והייתה עושה הרבה בעיות. אני לא מאשימה אותה בכלל ולא חשדתי בהתחלה שהיא. הסכסוכים היו לפני המכתבים. אפילו כשקיבלתי מכתב ראשון, שני ושלישי לא, אבל כשנתנה לי את השם (ב"כ התובעת ציין שהכוונה לגרפולוגית מטעם המשטרה גב' ברכה) התחלתי לפתוח עיניים יותר. היו לנו הרבה סכסוכים. כל הסכסוך היה על ניהול. הבאנו מנהל. לפני שהבאנו מנהל וחשבנו נביא מנהל מקצועי, .. העובדים כרגיל וזה לגיטימי בכל מקום התגייסו ואמרו שהם רוצים להביא מנהל מקצועי והתחילו לשבת ולחשוב. היא רצתה להיות מנהלת. אנחנו לא רצינו, הבאנו אחד מבחוץ. ואז החלו הסכסוכים. היו ויכוחים, חילוקי דעות וזה לגיטימי. היה סיפור של הרכב. היה לי אוטו, עמדתי בחניון העליון איפה שהיא יורדת וכל העובדים לפעמים יורדים. שמתי את האוטו בדיוק ליד הדלת בכניסה להנהלה. היה לפני האוטו שלי עציץ גדול שהיה מסתיר את הכביש. ...חזרתי אחורה ודפקתי את הפנס של רכבה. ירדתי מהאוטו.. ולא הלכתי לקופ"ח והתנצלתי ואמרתי לה שאנו נתקן לה את זה על חשבוננו, אמרה לי לא, אני הולכת למשטרה. ... לא חשבתי על מישהו בהתחלה ולא חשבתי עליה. עד שברכה נתנה לי שמות. אני ביחסים טובים עם כולם"



התובעת עשתה עליי רושם אמין – עדותה הייתה עקבית, שוטפת ולא מצאתי סתירות מהותיות בדבריה. דברי התובעת גם השתלבו בדברי העדים מטעמה, ומארג הראיות שהוצגו מטעם התובעת תומך בגרסתה.


גב' סעדה אסקנדר


בתצהיר גב' סעדה אסקנדר, מיום 7.9.11, שהוגש כתמיכה לתביעה, נטען, שהיא שימשה בתקופה בה התגלו חמשת המכתבים כאחראית על הניקיון בבניין ההנהלה, וכי היא זו אשר גילתה את המכתבים ומסרה אותם לתובעת. בתצהירה חזרה על הדברים שנאמרו ע"י התובעת והוסיפה שלאחר שהתובעת החלה לבדוק את הדברים ולאחר שאנשי מקצוע שבדקו את המכתבים זיהו את הנתבעת בתור כותבת המכתבים, התובעת ביקשה ממנה לבוא מוקדם יותר במשך תקופה כדי לבדוק אם מישהו נכנס מוקדם למשרדים ושם שם את המכתבים. לדבריה, באחד הימים כשישבה במשרד התובעת שמעה רעשים של אדם היורד במדרגות, נכנס ישירות למטבח, פותח את ברז המים ולאחר מכן סוגר אותו. לדבריה, היא מיד יצאה מהמשרד והבחינה בנתבעת יוצאת מהמטבח כשהיא מנגבת את ידיה על ידי נפנוף באוויר ומיד פנתה לחדר המזכירות להדפיס את כרטיס הנוכחות ואף ענתה לטלפון שבדיוק צלצל. לדבריה, היא פנתה מיד למטבח ומצאה מכתב נוסף והתקשרה לתובעת להגיד לה שצדקה בנוגע לזהות כותב המכתבים. גב' סעדה הדגישה כי אין לה ספק כי המכתב הרביעי הונח על ידי הנתבעת בעצמה , שכן היא בדקה במטבח לפני שהיא נכנסה ולאחר מכן לא היה מי שנכנס למטבח, ומיד לאחר שהיא יצאה נמצא אותו מכתב.




ב"כ התובעת ציין שהגב' אסקנדר אינה עובדת מזה שנים במעון ואינה סמוכה על שולחן התובעת (פרוטוקול מיום 21.2.12 עמ' 44 שורות 8-9), אין לה שום קשר משפחתי עם התובעת או מי מטעמה וכן אין לה ולא היו לה כל חילוקי דעות או סכסוכים עם הנתבעת.




גב' סעדה העידה באופן שוטף ועקבי, וניכר עליה שהיא דוברת אמת. דבריה אודות שמיעת קולות הירידה במדרגות, קולות המים, צלצול הטלפון, והחתמת הכרטיס, היו בסמיכות זמנים לזיהוי הנתבעת במקום, שעה שאיש מלבדה לא היה שם. אני מקבל את דבריה כדברי אמת, וקובע שהאדם שהיה במקום שבו הונח המכתב החמישי הוא הנתבעת. אני מקבל גם את דברי העדה בנוגע לעובדה שהיא סרקה את המקום בטרם הנחת המכתב, ולא מצאה דבר, וכי מיד לאחר ששמעה וראתה את הנתבעת, מצאה את המכתב, שדקות קודם לכן לא היה, וכדבריה בחקירתה החוזרת (עמ' 74 שורות 21-33):


"ש. באותו יום, את הגעת באיזו שעה?
ת. בשעה 6:30-7
ש. בדקת את המשרדים והמטבח. מצאת מעטפה?
ת. לא. ישבתי במשרד של התובעת.
...
ש. מרגע שנכנסת למשרדים ועד ליציאתך מהמשרד, רק אדם אחד נכנס מהמדרגות למעלה וזאת הנתבעת?
ת. בשעה 8:30 סיימתי לנקות את המטבח ואז נכנסתי למשרד"

ולפני כן אמרה (עמ' 46 שורות 28-31):

ש. כשהיא עברה ליד המשרד של התובעת, כשישבת בכיסא שלה והדלת היתה פתוחה 10 ס"מ, היא כבר הספיקה לצאת מהמטבח?
ת. כן. אף אחד לא עבר שם חוץ ממנה"




ב"כ הנתבעת ביקש להעלות ספקות בדברי העדה, בשל סתירות ואי-הבהרות בדבריה, כגון בעניין לוחות הזמנים, אך לא מצאתי כל סתירה מהותית בדבריה, והיא עשתה עליי רושם אמין.




מסקנתי היא, שמי שהניחה את המכתב החמישי הייתה הנתבעת, ואני מקבל בכך את דברי גב' סעדה כדברי אמת.


חוות הדעת מומחה התובעת מר רון ישי


מר רון ישי, מומחה לזיהוי מסמכים, עובד החל משנת 1974 במתן חוות דעת עבור בימ"ש, התמחה אצל המומחה ד"ר וילסון הריסון בבריטניה, שהינו מומחה עולמי לבדיקת מסמכים ולזיהוי כתבי יד. הוא התמחה בשיטות ובטכניקות חדשות, כגון שימוש במיקרוסקופ, שימוש בתאורה נכונה וכן התמחה בזיהוי מסמכים בשפות שונות. במשך שלוש שנים עבד תחת הדרכת הגרפולוגית, גב' רות צוקר, שעסקה שנים רבות במחקר כף יד. בנוסף הוא זה שהקים את האגודה הישראלית לגרפולוגיה מדעית (אילג"ם) והוא עמד בראשה. כבר בשלב זה אציין, שמומחה זה העיד בפניי באופן מקצועי, והוא עשה עליי רושם מצוין, של אדם מקצועי ואיש מהימן, ואני מקבל את מסקנת חוות דעתו, ומעדיפם אל חוות הדעת מטעם הנתבעת.




בממצאי חוות דעתו כתב, בין היתר, את הדברים הבאים (עמ' 1 לחווה"ד):

"...
נמצאה התאמה בכתב של כל המכתבים האנונימיים, האחד ביחס לשני, וכולם נכתבו על ידי אותו כותב.
נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין מכתבי המחלוקת האנונימיים, לבין כתב יד ההשוואה על שם "למא".
...
לעומת כל אלו נמצאו אי התאמות ברורות בכל האלמנטים האלו בין מכתבי המחלוקת לבין כתבי היד שהיו בהשוואה על שם הה': סעדה, חליל, פאדי, ויסאם, מוחמד גדיר, יאמן, אחמד, עבד אסלאם, מואפק דיאב"

בסוף פרק הדיון כתב:
"מאחר ומדובר בתופעות ייחודיות כגון, כיווני קוים, יחסי גדלים, מיקום יחסי של קוים זויות ועיגולים באתיות השונות, אלו לעומת אלו, וכן מדובר במבנה בסיסי של אותיות של המילים ושל החיבורים וכדומה, והיות וכל התופעות הללו הן תופעות גרפיות המבוססות על דפוסי תנועה פיזיולוגיים ולכן הן מאפיינות בצורה ייחודית את כתב ידו של אדם מסוים ומבדילות אותו באופן ברור מכל אדם אחר, וגם אין כל דרך להסוות אותן בצורה מלאה, והואיל ונמצאה התאמה בתכונות הללו, הרי שניתן לומר שסביר מאד שהכותבת היא "למא", ולא אחרת. אי ההתאמות שנמצאו עם האחרים מחזקות זאת"



מסקנת חוות דעתו היתה ש "מצאתי התאמה בתכונות הכתיבה בין המכתבים האנונימיים, כמפורט למעלה, לבין כתב ידה של "למא" ולדעתי סביר מאוד כי היא זאת שכתבה אותם" (עמ' 2 לחוות דעתו).




ב"כ הנתבעת ניסה לתקוף בכל דרך אפשרית את מומחיותו של מומחה התובעת, מר רון ישי. לטענת ב"כ הנתבעת, מומחה התובעת ניסה לטשטש את מומחיותו שהינה בתחום הגרפולוגיה- ניתוח כתבי יד ומסמכים בלבד. מנגד, מומחה התובעת בעדותו בפניי היה ברור מאוד בדבריו וכך הסביר בחקירתו הנגדית בנוגע למומחיותו בזיהוי מסמכים (פרוטוקול מיום 11.1.12 עמ' 9 שורות 3-13):

"ש. אתה גם גרפולוג מומחה לזיהוי מסמכים?
ת. לא. לומר שאני גרפולוג זה כבר חלק מינורי. בשנים הראשונות עסקתי בגרפולוגיה בכמה אחוזים, אבל כל השנים אני עובד ב-99 אחוז בזיהוי מסמכים. ב-10 שנים אחרונות, או 20 שנה אחרונות, בזיהוי מסמכים.
ש. אתה לא גרפולוג מומחה?
ת. אני לא נותן חוות דעת על אופי.
ש. אתה מומחה לזיהוי מסמכים אבל לא מומחה לזיהוי כתב יד?
ת. אני לא מאשר. אני לא עוסק בזיהוי בכתב יד. אני עוסק בזיהוי מסמכים.
ש. האם אתה מנתח כתב יד?
ת. אני מנתח אותו לעניין של הזהות, מחפש תכונות משמעותיות שאפשר לזהות ולומר שזה כן הוא או לא הוא. אבל לקבוע איזה לחמנייה הוא אוהב לאכול בבוקר. זה לא העניין"



ב"כ הנתבעת טען שמר רון ישי אינו יודע ערבית, וכי לא ניתן לקבל מצב לפיו הוא הצליח לפענח את המילים והאותיות, הן של פתקיות המחלוקת, והן של דוגמאות הכתב ע"ש הנתבעת, מבלי להבין את משמעות האות או המילה. ב"כ הנתבעת טען שמבלי להבין את משמעות המילה או האות וכיצד מבטאים אותה, כיצד כותבים אותה, איך הוא משתנה בכתיבה עם שינוי מיקומה במילה, אי אפשר לעשות השוואה כלשהי, קל וחומר בשפה הערבית, שמרבית האותיות משתנות בצורתן, בהתאם למיקומן במילה. אין בידי לקבל טיעון זה - המומחה בחקירתו הדגיש שעל אף שמומחה לזיהוי כתב יד עובד לפי כל כתב שמגיע אליו, הוא אינו חייב להבין את המשמעות של הכתב. לדבריו, הוא בדק מסמכים במספר רב של שפות, והוסיף כי "מומחה לזיהוי מסמכים עובד לפי כל כתב שמגיע אליו. היו שם שפות שונות אירופאיות, רוסית, פולנית, אנגלית, גרמנית. בישראל באותה תקופה שהייתי פה מידי פעם היו שפות אחרות, עברית, ערבית, רוסית, מה שהיה" (עמ' 8 שורות 28-31). ובהמשך כשנשאל בחקירתו הנגדית בנוגע להשכלתו בשפה הערבית, הדגיש (מעמ' 9 שורה 28 עד עמ' 10 שורה 7):

"ת. אני לא חייב לדעת ערבית וקבע בית המשפט שמומחה לזיהוי מסמכים הוא לא חייב לקרוא ולדעת לקרוא בערבית. מעבר לכך, היות ואני אוהב את עבודתי, אני כן יודע ערבית. זאת לא שפת האם שלי. אני יכול לזהות כמעט את כל המילים, עובדה שבחווה"ד זיהיתי את כל האותיות. לא שאני אומר שהבנתי את המשמעות אבל זיהיתי את האותיות, זיהיתי את המילים, לומר שאני מבין את המשמעות- זה לא.
ש. אם אתה מזהה את האותיות ואתה לא יכול להבין את המשמעות שלה?
ת. יש לי חיסרון בזה שאני לא דובר ערבית כשפת אם.
ש. מה הידע שלך בשפה הערבית?
ת. אני מסוגל לקרוא אותיות ומילים ערביות. למרות שזה אינו נדרש ממני, אני מזהה אותיות ומסוגל לקרוא ויש לי מספיק ידע.
ש. אבל אתה לא מסוגל להבין?
ת. אני לא דובר ערבית ויותר נכון לומר אני לא דובר ערבית כמוך"

ובהמשך נשאל (עמ' 10 שורות 15-18):
"ש. בפתקיות המריבה אתה מסוגל לקרוא שם ולהבין?
ת. כן. מה שעשיתי שקיבלתי את זה, כתבתי לי ופענחתי את זה. ... זה לא גורם מכריע, אבל הצלחתי לעשות את זה. היה לי חשוב לדעת אם אות מסויימת מופיעה פה ושם, אם החיבור הוא כך וכך. ..."

ובהמשך (עמ' 11 שורות 8-11):
"ש. מי תרגם מערבית לעברית?
ת. בעצמי. אולי נעזרתי במישהו, אבל אני חושב שהכתב כאן הוא קצת יותר קשה להבנה, מדובר בכתב פרוע, אז לא היה כל כך ברור, אבל לאחר שפענחתי והכנסתי אות אחרי אות, נהיה לי ברור. אני לא מבין את המשמעות"



בהמשך אמר ש "לגבי מילים ואותיות זה אני עושה בעצמי. ... ובסופו של דבר הסתבר לי שצורות המסוימות האלה מבלי להבין את משמעותן חוזרות בכתב יד של למא" (עמ' 12 שורות 5-8).




המומחה בדק כתבי יד של עובדים רבים במעון, להבדיל מהמומחית מטעם הנתבעת שבדקה רק את כתב ידה של הנתבעת, ובסופו של דבר הגיע למסקנה לפיה הנתבעת היא זו שכתבה את אותם מכתבי זימה- " לפי הממצאים שאני מצאתי, הסימנים הדומים שמצאתי בין כתבי היד של גב' למא, זאת היא" (עמ' 16 ש' 4-6). המומחה נשאל בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבעת בנוגע לוודאות שבקביעתו כי הנתבעת היא זו שכתבה את אותם מכתבים, ותשובתו הייתה, שמדובר ברמת וודאות של 80%, שלדבריו זוהי רמת וודאות גבוהה, וכדבריו (עמ' 17 שורות 13-22):

"ש. מפנה לפרק המסקנות לחווה"ד שלך. עד כמה הקביעה הזאת שלך היא וודאית?
ת. עמד לרשותי חומר טוב, הכל במקור וחומר טוב מאוד. נניח שהגניבו לי שני כתבי יד שלא של למא והתייחסתי אליהם, זה לא היה החומר המרכזי כי הדפים המרכזיים היו בעיקר אחרים... אם הייתי בודק צילום הייתי מוריד 20 אחוז או 40 אחוז ממה שאני אומר. כאן אני מעריך כ- 80% זה נראה לי מספר שהוא די קרוב למציאות.
ש. יש מצב להעריך גם ב-100 אחוז?
ת. יש מצב שאפשר להעריך 99.99 אחוז. ... לשאלת בית המשפט אם קרה שהגעתי בבדיקת מסמכים ברמת וודאות מעל 80% אני משיב שבוודאי, במקרים פחות מסובכים"



המומחה העיד בנוסף כי הוא הגיע למסקנה הזאת גם על דרך החיוב (מציאת אלמנטים דומים בין כתבי היד) וגם על דרך השלילה (אי מציאת תכונות כתיבה לא מתאימות), וכך העיד בעניין זה (עמ' 17 שורות 23- 24 ועמ' 18 שורות 8-11):

"ש. האם מצאת בכתב ידה של למה לעומת הפתקיות תכונות כתיבה לא מתאימות?
ת. לא. זה כפוף לאחת מתשובותיי הקודמות שאמרה שבמקרה הזה לא ניתן לעשות השוואה של איזה תכונה במקום מסוים ואך ורק במקום ההוא משום שכאשר מדובר בהצבעה תוך התחזות לילד, אתה מצפה למצוא תא התכונה לאו דווקא באותה אות ומיקום, אלא במיקום אחר וזה אומר שיש קושי אמיתי אבל התכונות שנמצאו אצל למא, אולי לומר שהכתב במכתבים בכלל לא מכיל תכונות וזה לא נכון, הוא מכיל מספיק תכונות והתכונות המכריעות במכתבים היו של למא.
ש. לא מצאת אפילו אי התאמה אחת בודדת?
ת. לא. ... כאן לא היה מדובר שאפשר כי הכתב והמחלוקת לא מכיל תכונות רבות מידי, הוא מכיל פחות תכונות מהמקסימום של כתב מבוגר וזאת הסיבה שאני יכול להגיע ל-80%.
...
ש. אמרת שלא מצאת אפילו ניגוד אחד בכתב ידה של למא?
ת. נכון, לא בגלל שלא חיפשתי. המכתבים ומטיבם ולא לא כיוון הריסון בדבריו, הוא דיבר על כתבי יד נורמאליים רגילים של טענה של כתב יד של מישהו. פה כתב היד שלא עשוי ושיראה כתב של ילד. הוא מכיל פחות תכונות. סתירה לא מצאתי"



מומחה התובעת עשה עליי, כאמור, רושם אמין ביותר, והתרשמתי שמדובר באדם מומחה בתחומו, ואני מקבל את מסקנותיו, ומעדיפם, כאמור, על מסקנות חוות הדעת מטעם מומחית הנתבעת.


עדי הנתבעת וראיותיה
הנתבעת, למא ברבארה


בתצהיר הנתבעת מיום 22.2.11, נכתב, בין היתר, שהיא בהשכלתה עובדת סוציאלית ועסקה תקופה ארוכה במעון התובעת, תחילה כעובדת סוציאלית ובהמשך קודמה על ידי ההנהלה לראש צוות העובדים הסוציאליים והיתה אחראית על 4-5 עובדים. כיום משמשת כחוקרת נוער מטעם משרד העבודה והרווחה. לדבריה, התובעת הינה אשת אחד מבעלי המעון, עבדה כשכירה ותפקידה היה להשקיף על צוות המנקים והעובדים הזוטרים, כשהנתבעת לא היתה כפופה לה מבחינה מקצועית. לטענתה, בספטמבר 2008 קיבלה להפתעתה, מכתב התראה מב"כ התובעת, בו היא מואשמת על ידה בכתיבתם ובהפצתם של המכתבים נשוא התביעה, כשהתובעת דורשת ממנה התנצלות פומבית ופיצוי כספי על סך 100,000 ₪. לטענתה, סברה כי המדובר בטעות, התקשרה לב"כ התובעת ומשהבינה ממנו כי התובעת נחושה בדעתה לתבוע ממנה פיצויים והתנצלות, פנתה למכון מומחים לאבחון מידע וערכה בדיקת פוליגרף על מנת להוכיח כי מעולם לא היתה לה מעורבות מכל סוג שהוא בכתיבת אותם מכתבים אנונימיים. הנתבעת סיפרה כי היא הגיבה למכתבו הראשון של ב"כ התובעת בדחייה מוחלטת של כל ההאשמות נגדה, בטענה שאין לה ולא היה לה כל נגיעה לדברים החמורים שהטיחה בה התובעת. לדבריה, התובעת שלחה את אחיה ובעלה אל בית הורי בעלה בכוונה להפיץ את אותן השמצות והאשמות. לדבריה, כל ניסיונותיה וניסיונות בא כוחה לגרום לתובעת להפסיק את ההאשמות נגדה לא צלחו. עוד סיפרה כי היתה מזועזעת מהתוצאה אליה הגיע מומחה התובעת ובתצהירה טענה נגד חוות דעתו.




ב"כ התובעת טען שלמרות ההכחשה הגורפת של הנתבעת הן בתצהירה והן בעדותה, בחקירתה הנגדית התברר כי גם בתוך הכחשה גורפת זו ניתן היה לדלות מספר עובדות אשר העידו על השנאה שאגרה בתוכה לתובעת. הנתבעת אישרה כבר בתחילת עדותה כי היו מחלוקות בינה לבין התובעת (פרוטוקול מיום 21.9.12 עמ' 51 שורות 27-29), היא אישרה גם כי בינה ובין התובעת הייתה היתקלות בעקבות מקרה תאונה של פגיעה בפנס, שבעקבותיה הנתבעת ניסתה לנפח העניין בגלל שלטענתה לא ביקשו ממנה סליחה (מעמ' 51 שורה 30 עד עמ' 52 שורה 19):

"ש. התובעת הזכירה את עניין הרכב, שהיא פגעה בך. נכון שהיא באה ואמרה שהיא פגעה ברכבך?
ת. נכון
...
ש. זאת היתה תאונה בפנס?
ת. פנס ובצד של הרכב
ש. הנזק הוא גדול?
ת. זה לא משנה. זה נזק באוטו. 6 חודשים חיכיתי לסליחה ומה לעשות עם זה



ב"כ התובעת טען שמדברי הנתבעת הוכחה שנאתה לתובעת, שהביאה אותה לידי כתיבת המכתבים נשוא התביעה.




בחקירתה הנגדית נשאלה הנתבעת ע"י ב"כ התובעת מדוע לא שלחה למומחית מטעמה כתבי יד של עובדים נוספים שהיו מסוכסכים עם התובעת, וכדבריה (עמ' 54 שורות 20-27):

"ש. שלחנו למומחה שלנו דוגמאות כתבי יד של העובדים ואתם לא שלחתם למומחית שלכם?
ת. אני לא צריכה לחפש. שלחנו את המכתבים האלה ולומר שזה לא כתב ידי. אתה לא תזרוק על מישהו אחר.
ש. אולי אם את יודעת שיש סכסוך אחר עם התובעת והייתם מבקשים כתב יד שלו, והמקרה היה מאוד פשוט. המומחית היתה מוצאת השוואה.
ת. התנתקתי מהפנימיה מאז שיצאתי. אני לא בקשר עם אף אחד שם. אני לא מחפשת להאשים אנשים אחרים. לתובעת שמאשימה שלי יש הרבה אויבים חוץ ממני. אני לא מחפשת אויב זה או אחר. בשבילי הייתי צריכה להוכיח את חפותי מפשע.



בנוסף נשאלה הנתבעת האם לגב' סעדה יש סיבה לשקר ולהגיד שראתה אותה שם, ותשובתה היתה ש "סעדה עבדה תחת ידיה של התובעת והיתה משת"פית של התובעת כי התובעת היא האדון שם " (עמ' 55 שורות 24-25), ובהמשך אמרה ש "זה כדי לרצות את התובעת. אין לי מושג למה. לא יודעת" (עמ' 56 שורה 4).




התרשמתי מהנתבעת שהיא אכן הייתה מסוכסכת עם התובעת, וכי בדבריה ניסתה להרחיק עצמה מכתיבת המכתבים. עדותה לא הייתה רציפה, וניכר שהיא ניסתה להסתיר אמיתות לבל תתגלה העובדה שהיא זו אשר כתבה את המכתבים נשואי התביעה ופסק הדין. אני מעדיף את דברי התובעת על דברי הנתבעת, ומעדיף את דברי גב' סעדה על דבריה.


מר יעקב פרידלנדר


עד זה הובא מטעם הנתבעת על מנת להעיד על בדיקת פוליגרף שערך לנתבעת, ואולם, ומאחר והתובעת לא הסכימה לעריכת הבדיקה, תוצאותיה הוצאו מהתיק.




לדברי העד, המדובר בבדיקה שנערכה כשלוש שנים טרם עדותו בפניי, והוסיף (פרוטוקול מיום 21.2.12 עמ' 50 שורות 23-28):


"הוא (ב"כ הנתבעת, ז.פ.) לא הכתיב לי שאלות לשאול. השאלות נוסחו בהסכמת הנבדקת ובלשונה ועל סמך הגרסה שמסרה. יש שם אפילו הערה שמדובר בבדיקה במעמד צד אחד, למען הזהירות והאובייקטיביות. הואיל ואני לא יודע בוודאות מוחלטת מה הטענות של הצד השני, שיכול לטעון שהשאלות ששאלתי אינן מתאימות ולא לעניין, ההערה מתבקשת. אם בית המשפט או גורם אחר ששלח את הצד לבדיקה מטעם כלשהו, היה מנסח את השאלות שהוא היה מעוניין לשאול " .


עדותו של עד זה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הקביעות המהותיות שבתיק זה, אודות זהות כותב המכתבים.

חוות דעתה של מומחית הנתבעת, הגב' אורית ינאי


ב"כ הנתבעת טען שהמומחיות הרלוונטית בנסיבות העניין הינה מומחיות בהשוואת וזיהוי כתבי יד. בנוסף טען שקיים צורך הכרחי בענייננו שהמומחה יהיה בעל שליטה וידע בשפה הערבית. עוד נטען, שניסיונה עתיר השנים של העדה במחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, במומחיות זיהוי והשוואת כתב היד ובדיקת מסמכים, בנוסף לבקיאותה הבלתי מעורערת בשפה הערבית, כולל BA בשפה וספרות ערבית, ובתרבות האיסלאם, מקנים לה יתרון מקצועי על מומחה התובעת, מר רון ישי.




ב"כ הנתבעת הפנה לדבריה בעדותה, לפיהם קיימת חשיבות לידיעת השפה הערבית ותכונותיה הייחודיות (פרוטוקול מיום 21.2.12, עמ' 31 שורות 5-11):

"אני לא בודקת בשפות שאני לא יודעת. אני חושבת שחשוב מאוד לדעת את השפה שאתה בודק אותה. לכן אני בודקת רק בעברית, ערבית ואנגלית. ...יש תכונות שהן פשוטות שאני לא יכולה להעריך אותן בשפה אחרת. לדוגמא ערבית- יש בה מעבר לניקוד, יש ניקוד אדיאקריטי. מומחה שלא יודע ערבית, יגיד איזה יופי, כל אות מקבלת נקודה לעלה, למטה או שלוש למעלה. לניקוד יש חשיבות, לצורת בניקוד. יש שפות שנכתבות מתחת לשורת הכתיבה. זה מאוד חשוב לדעת את השפה. אם אדם כותב מתחת לשורה וזאת תכונה יפהואז אני לא יודעת בעצם שכך כותבים"


חוות הדעת מטעם מומחית הנתבעת, הגב' אורית ינאי, הינה חוות דעת קצרה שנכתבה במספר שורות מצומצם, תחת הכותרת "תוצאות הבדיקה", וזה כל שנכתב :
"הרישומים שבמחלוקת על גבי המסמכים המפורטים בסעיף 1 לעיל נכתבו בצורה איטית, שבורה, זויתית, עם הפסקות וחוסר שטף בקו הכתיבה ובאותיות גדולות ומוגזמות, כל אלה מצביעים על כתיבה לא טבעית ומסולפת. מאחר וכך, לא אוכל לחוות דעה החלטית לגבי זהות/ אי זהות כותב הרישומים שבמחלוקת.
עם זאת, בהשוואת הרישומים הנ"ל לדוגמאות כתב היד המוכתבות והאקראיות בשם למא ברבארה שקיבלתי לבדיקתי מצאתי מספר אי התאמות בתכונות כתיבה יחודיות כגון: גודל יחסי, ניקוד דיאקריטי, שורת כתיבה, מיקום ועיצוב של אותיות ואופן חיבורן למילים ולכן קיימת אפשרות סבירה שהרישומים שעל גבי המסמכים האמורים לא נכתבו על ידה"



חוות דעת מומחית הנתבעת לוקה בחוסרים מהותיים: נמסרו למומחית ארבעת מכתבי הזימה ושש דוגמאות כתב יד באקראי. במקביל ביקשה המומחית גם דוגמאות כתב יד מוכתבות, שנכתבו על ידי הנתבעת, והומצאו לה 23 כתבי יד מוכתבות על ידי הנתבעת, ואלו היוו את המסה העיקרית להשוואה ולמסקנותיה בחוות הדעת. מומחית הנתבעת אישרה כי אותם כתבי יד מוכתבים היוו בסיס לחוות דעתה, וכך התייחסה הגב' ינאי לחשיבות אותם כתבי יד מוכתבים (פרוטוקול מיום 21.2.12 עמ' 32 ש' 1-11):


"ש. מפנה לחוות דעתך בסעיף 2. למה התכוונת בדוגמאות מוכתבות?
ת. ביקשתי מעוה"ד מאחר ואני עוסקת בהשוואת כתב יד, ביקשתי מעבר לדוגמאות כתב יד באקראי, שיכתיב את תוכן המכתבים. אני ביקשתי.
ש. אלה היו בסיס להשוואה?
ת. לא. גם וגם. מאוד טוב שיש דוגמאות מוכתבות ודוגמאות כתב יד באקראי, שלא קשורות.
...
ש. היו שם 23 דוגמאות. ביקשת מחברי 20 דוגמאות מוכתבות מהנתבעת ואת רוצה אותן כחומר נוסף לצורך השוואה.
ת. כן.

מומחית הנתבעת לא ווידאה שהנתבעת אכן כתבה את אותם מכתבים שנמסרו לה, ואשר היוו בסיס להשוואה עם המכתבים נשואי התביעה. במצב דברים זה, אין כל בטחון שההשוואה נעשתה עם כתבי ידה של הנתבעת, ולא עם כתבי יד של אחרים, ואשר נשלחו למומחית בטענה שמדובר בכתבי ידה.



מומחית הנתבעת ביצעה בדיקה חלקית ולאקונית, תוך התעלמות ממספר בדיקות מהותיות ואלמנטים חשובים שהיה מקום לבודקם, כגון בדיקת המסמכים באמצעות מיקרוסקופ, בדיקת אלמנט השליטה המוטורית, בדיקת מהירויות כתיבה ובדיקת ניסיון הסוואה עצמי, במיוחד לאור הטענה שכותב המכתבים ניסה להסוות עצמו, וכדברי המומחית בפניי (עמ' 36 שורות 6-7, 23-25, עמ' 36 שורה 33 עד עמ' 37 שורה 1):


"ש. שליטה מוטורית את בודקת?
ת. לא. אני לא יודעת מה זה"
...

ש. האם באותם מכתבי זימה ראית מהירויות כתיבה שונות?
ת. אין ספידומטר. אין לי מד מהירות. כשכתב שצריך להיות מעוגל, רציף והגיוני, נכתב בהפסקות וזוויות, זה כתב איטי. זה מה שבדקתי"
....
ש. בדקת או שללת שזה ניסיון הסוואה עצמי?
ת. אין את זה ברישומים




תחת הכותרת "תוצאות הבדיקה", המומחית הגיעה למסקנה לפיה "מאחר וכך, לא אוכל לחוות דעה החלטית לגבי זהות/אי זהות כותב הרישומים שבמחלוקת", ובהמשך כתבה כי "קיימת אפשרות סבירה שהרישומים שעל גבי המסמכים האמורים לא נכתבו על ידה". קיום אפשרות סבירה שהנתבעת לא כתבה את המכתבים, שעה שהמומחית לא וידאה שמכתבי ההשוואה שקיבלה מהנתבעת אכן נכתבו על ידה, מביאים אותי למסקנה, שחוות דעתה אינה מבוססת, ואני מעדיף, כאמור, את חוות דעתו של מומחה התובעת.


סוף דבר


הגעתי למסקנה, שהנתבעת כתבה את מכתי "הזימה" שהם נשואי תביעה זו, ואני מקבל את דברי ב"כ התובעת אודות השפעת המכתבים על התובעת. יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת במלוא הסכום הנתבע, מאחר והמכתבים התגלו ע"י גב' סעדה, והם נמסרו לתובעת, והיחידים שנחשפו אותם מכתבים היו אלה שהתובעת בחרה לחשוף אותם אליהם.




במצב דברים זה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪, כולל שכ"ט עו"ד והוצאות. סכום זה ישולם עד לא יאוחר מיום 1.1.2013.




זכות ערעור כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה נחשב לשון הרע ?

  2. פרסום לשון הרע

  3. לשון הרע מרומזת

  4. הגנת אמת הפרסום בלשון הרע

  5. הבעת דעה לשון הרע

  6. לשון הרע נגד מורה

  7. לשון הרע - הכוונה של המפרסם

  8. לשון הרע בכתב ההגנה

  9. לשון הרע נגד דוקטור

  10. לשון הרע משפט עברי

  11. לשון הרע מכתב התראה

  12. לשון הרע בפקס לעבודה

  13. לשון הרע נגד העירייה

  14. לשון הרע נגד עורך דין

  15. הסכמה או אי התנגדות לפרסום

  16. פרסום לשון הרע כנגד איש ציבור

  17. פסיקה בנושא לשון הרע

  18. לשון הרע נגד חבר מושב

  19. עניין ציבורי לשון הרע

  20. לשון הרע דואר אלקטרוני

  21. תביעת לשון הרע נגד גוגל

  22. לשון הרע ברשת ב' ברדיו

  23. האם קללה מהווה לשון הרע

  24. הגנה מפני תביעת לשון הרע

  25. לשון הרע במכתב מעורך דין

  26. פרסום ביקורת או לשון הרע

  27. סמכות בית המשפט לפסוק 50,000 ש"ח

  28. סדר דין בתביעות לשון הרע

  29. תביעת לשון הרע נגד ליברמן

  30. לשון הרע בתוכנית טלוויזיה

  31. לשון הרע במהלך עדות בוועדה

  32. גובה הפיצויים על לשון הרע

  33. לשון הרע במהלך דיון משפטי

  34. לשון הרע במסגרת הליך משפטי

  35. תלונה נגד עורך דין לשון הרע

  36. תביעת לשון הרע נגד הפרקליטות

  37. גובה הפיצויים בגין לשון הרע

  38. תביעת לשון הרע על מכתב משמיץ

  39. לפי מה קובעים אם יש לשון הרע

  40. הגנת "העניין הציבורי" בפרסום לשון הרע

  41. לשון הרע - דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם

  42. תביעת לשון הרע נגד בנק לאומי

  43. סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע

  44. הקטנת פיצויים בתביעת לשון הרע

  45. לשון הרע נגד נושא משרה ציבורית

  46. לשון הרע - טור רכילות במקומון

  47. פיצויים מוגברים בגין לשון הרע

  48. פרסום לשון הרע בלי לציין שמות

  49. בדיקת האמת לפני פרסום לשון הרע

  50. לשון הרע כתבה בידיעות אחרונות

  51. האשמה בגניבה בעבודה - לשון הרע

  52. האשמה בשחיתות - תביעת לשון הרע

  53. תביעת לשון הרע נגד מאמן כדורסל

  54. דחיית תביעת לשון הרע בהעדר עילה

  55. הפצת שמועות על רומן - לשון הרע

  56. האם תלונה במשטרה מהווה לשון הרע

  57. מייל לרשימת תפוצה מהווה לשון הרע

  58. תביעת לשון הרע נגד נהג אוטובוס אגד

  59. פרסום אודות חקירת משטרה - לשון הרע

  60. סירוב לפרסם התנצלות בתביעת לשון הרע

  61. לשון הרע במכתב מחוץ לאולם בית המשפט

  62. תביעת מעביד נגד עובדים בגין לשון הרע

  63. תביעת לשון הרע בגין חשד לגניבה מחנות

  64. האם ''תגובה לביקורת'' מהווה לשון הרע

  65. תביעת לשון הרע בהתכתבות בין עורכי דין

  66. לשון הרע נגד עורך דין ע"י עורך דין אחר

  67. תביעת לשון הרע נגד עובד - סמכות עניינית

  68. האם חוות דעת שלילית על עובד מהווה לשון הרע

  69. בית המשפט בוחן אם קללות וגידופים מהווים לשון הרע

  70. תביעת לשון הרע על תלונה במשטרה שהוגשה מתוך טעות

  71. המשפט האנגלי - תביעת לשון הרע ע''י רשות שלטונית

  72. בתביעת לשון הרע חובה לפרט את המילים המדויקות בהן השתמשו

  73. לשון הרע: הבעת דעה יכולה לחול לא רק על נקיטת עמדה ערכית אלא גם על הסקת מסקנות

  74. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון